אני חושבת שדברים שמפריעים לך לפני החתונה הם סיבה להוריד. כי אחרי החתונה גם ככה תגלי מלא דברים שלא ידעת עליו קודם ולא חשבת על הדברים האלה אז אם יש משו שמפריע לך, זה סיבה להוריד.

הזכרת לי חברה שלי שפתאום אחרי החתונה בעלה הפסיק ללכת עם ציצית. כאב לה מאדד. היא לא התגרשה בגלל זה אבל זה די פגם בהערכה שלה אליו.

פעם שאלו ברדיו את הרב בן ציון מוצפי (שנחשב למחמיר)  על מדוייט שמקיים מצוות אבל לא הולך עם כיפה..

והוא ענה שזה לא משקף את היראת שמים שלו ופעם היו אנשים כשרים וצדיקים שהיו הולכים בלי כיפה מכל מיני סיבות..

לכן לא דוחים על דבר כזה...

אפשר לומר גם להפך,  

ציצית זה רק מצווה מאחת המצוות, כיפה זה מראה שאתה שייך לאלה שמקיימים

להגיד ההפך אבל מנהג זה מנהג ומצווה זה מצווה ולא פוסקים הלכות לפי הרדיו.

וזה לא הדיון מצווה או מנהג... השאלה אם פוסלים על זה או לא

אז למה לא לקיים אותה?

ובנים - אל תקפצו עלי ותגידו לי שזה מפריע לכם מתחת לחולצה וכל היציאות האלה...

כמה שהמצווה יותר חשובה יש יותר יצר הרע לקיים אותה...  אין קשר לכמה זה קל

"אם אין אדם לובש טלית בת ארבע כנפות אינו חייב בציצית וטוב ונכון להיות כל אדם זהיר ללבוש טלית קטן כל היום כדי שיזכור המצוה בכל רגע"

לדעתי זה מעיד הרבה על יראת שמיים, לא רק שהוא לא במיינסטרים.

ציצית אמנם לא חובה אבל מי שמוותר לקיים מצווה בכל רגע (וכל הסגולות הנלוות שמיוחדות לציצית)

זה מעיד כנראה על היראת שמיים שלו.

השו"ע כותב ש"טוב ונכון להיות כל אדם זהיר ללבוש טלית קטן כל היום"

זה לא מנהג חסידות!

אם הוא מוותר על המצווה בגלל קושי כלשהו כנראה שמצווה לא מספיק חשובה לו.

לא אמרתי שאין לו יראת שמיים בכלל, אלא שזה מעיד על יראת שמיים.

לכל אחד יש את הנסיון שלו, אני לא אומר שכל מי שיש לו ציצית אוט' יותר צדיק ממי שאין,

אלא שבגדול זה מעיד.

כל דבר חיצוני לא מעיד לגמרי על היראת שמיים של האדם, אבל נותן עוד אפשרות לבדוק אותו,

ואפשר נגיד לברר אם הוא בלי ציצית סתם כי לא בא לו או בגלל לחץ מהמשפחה (ויש לזה כמובן עוד השלכות- אולי הוא לא ירצה לשלוח את הילדים לחינוך דתי בגלל המשפחה?)

רק כתבתי שאם הוא מוותר בגלל לחץ מהסביבה

צריך לבדוק על מה עוד הוא מוכן לוותר בגלל הלחץ הזה.

המסקנה של הגמ' שם (ונפסק להלכה בשו"ע) שציצית היא חובת טלית ולא גברא,

אבל מי שמתחמת מהמצווה ע"י שלא לובש בגד שחייב בציצית, נענש בזמן פורענות.

שהוא חיבר אליו ציציות?

על ביטול עשה בפועל אין עונש רגיל אבל ב"ד מכין אותו.

פה זה אפילו פחות מביטול עשה  לא, מי שהולך עם 4 כנפות בלי ציצית ביטל מ"ע - לקראת נישואין וזוגיות

וכתוב שם בגמ' שבזמן פורענות נענשים גם על זה:

"מלאכא אשכחי' לרב קטינא דמיכסי סדינא אמר ליה קטינא קטינא סדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא ציצית של תכלת מה תהא עליה אמר ליה ענשיתו אעשה אמר ליה בזמן דאיכא ריתחא ענשינן"

העובדה שנענשים על זה בזמן פורעות לא הופך את זה לחובה אלא לדבר טוב/חשוב/מומלץ

אני יודע שגדר של חובה נקבע לפי השו"ע, בלי סייגים.

ובג' כתוב שמענישים על זה משמיים בזמן פורענות למרות שזה לא חובה, ככה בדיוק בנוייה הסוגיה שם.

שבחור יביא לבחורה חצאית ארוכה

מתוך שדמעתה מצויה הונאתה קרובה.

לא הייתי לוקח סיכון כזה חח

באמת היית קונה ומביאה לדייט? אולי הנושא הזה רגיש אצלו ויש לו קושי מסוים ואת פשוט מנחיתה עליו את הציצית ובעצם בעקיפין דורשת ממנו לשים אותה. אני לא הייתי עושה את זה, זו מצווה של אדם לבין הקב"ה וכל עוד אנחנו לא יוצאים תקופה ארוכה לא חושבת ששייך להתערב.. היא יכולה להגיד לו כשהקשר מתקדם שהיא תעריך את זה מאוד אבל פחות להגיע למצב הזה...אבל זאת רק אני אולי רוב הבנים היו מקבלים את זה סבבה..

ככה קרה לחבר שלי, שמישהי ביקשה ממנו לשים ציצית ועוד היום הוא לובש אותה

פשוט זה לא כל כך היה במחשבות שלו, לא דיברו איתו על זה יותר מידי..

אז פשוט הוא שכח בכלל מכל העניין הזה. 

עד שבאה מישהי בפגישה וניצלה (במרכאות כמובן) את הקירבה ביניהם ואמרה לו שחשוב לה ציצית והוא שם בכיף וכמו שאמרתי עד היום הוא לובש למרות שהם נפרדו.

שיבינו פה אנשים, זה לא שבנאדם כל יום קם בבוקר ואומר "לא.. לא בא לי ללבוש ציצית"

יכול להיות שהוא פשוט לא חשב על זה או לא הורגל בזה..   כל מה שצריך זה דחיפה קטנה

הוא לא ישנה את זה או יגיד שבשלב מאוחר יותר - איך היא אמורה להרגיש? לא כל המקרים הם כמו אלו שנתת.

בדיעבד זה מצוין, אבל כל אחד ואחת צריכים לחשוב האם הם מקבלים את הצד השני איך שהוא עכשיו - ולא איך שיהיה בעתיד. אם זה קשר מתקדם זה משהו אחר, אבל מלכתחילה כשנכנסים לכזה מצב עדיף לחשוב האם אני מקבל את זה ומוכן לנסות גם בלי הפרט הזה, כי גם בעיניי הוא פחות משמעותי. או להבין שזה יותר מדי חשוב לי וזה יכול להפריע בהמשך

כל אחד הולך לפי דרכו ולפי המקום בוא הוא נמצא כרגע.

אם אפשר לעשות הקבלה- את באותה מידה יכולה לשאול האם חולצה מסוימת מתאימה?

לחלק זה יתאים ולחלק לא. מה רלוונטי לשאול בפורום? את צריכה לעשות מה שמתאים לך.

מבלי להכיר אותך אי אפשר לדעת מה מתאים לך ולהשיב על השאלה!

לא מזמן היה שרשור על חצאיות קצרות וממה שראיתי הגיבו קצת אחרת. משום מה סלחנים פה קצת יותר במקרה הזה...

לדעתי זה מעיד וכן זה מפריע ורוב הסיכויים שהייתי פוסלת על זה כי זה אומר משהו על הבחור.

לא משנה כמה ירא שמיים הוא יהיה. הייתם יוצאים עם מישהי שהולכת עם מכנסיים אבל לטענת הסביבה בה היא חיה יש לה יראת שמיים גדולה מאוד? מתנגש קצת לענ"ד..

וגם בנושא כיפה, נכון שאולי זה לא הלכה גמורה אבל במציאות של היום זה תנאי מחייב.

ומי שלא הולך עם כיפה יוכל בקלות להגיע למקומות שזה שיש לו כיפה על הראש (בהנחה שלשניהם יש יראת שמיים ומידות) ליפול למקומות פחות נעימים. או אפילו להתנהג קצת בקלות ראש שלפעמים לא מתאימה.

לא יהיה לו את המחסום או את "התזכורת" של מה נדרש ממני בתור דתי. אפשר להרחיב על זה הרבה אבל זה לא הנושא..ואני לא שופטת אף אחד שהולך עם או בלי. לא חסרים כאלו שנראים ככה ומתנהגים אחרת וכמובן שזה לא הכול אבל זה בהחלט מעיד על פן מסוים. גם ציצית וגם כיפה.

תחשבי האם את מוכנה לקבל אותו ככה. אם כן אז תנסי לצאת איתו, רק את יודעת מה הכי חשוב לך ולמה את מייחסת פחות חשיבות.

בהצלחה

ואת הסיבות שלה לפסול. כי לפעמים בדברים האלה, יש עומק מסוים ומשמעות עמוקה יותר למדויטת.

אפילו שחלק מהאנשים כאן מתייחסים לזה בצורה קרה של מצווה או לא מצווה. כל כך הרבה דברים נגזרים מהדבר הזה ביום יום אצל אותו בן אדם. שכן זה יכול להפריע לחלק מהבנות.

אין סיבה שבנות לא יבינו על מה אתה מדבר. לא מחייב שהציצית תהיה בחוץ (וקטונתי מלשפוט או להגיד משהו לאלו שלא שמים. ב"ה גם לי לא חסר דברים לעבוד עליהם..).  אבל - אם הסיבה העיקרית היא החשש שאחרים יתפסו אותך באור אחר או שפתאום יקטלגו אותך - בעיניי, זה מעיד על חוסר אמונה ועל תפיסת מציאות אחרת שלא הולכת באותו קו שלי..

אין הבדל בין בנים לבנות בעניין הזה. גם בנות שנראות דתיות יכולות אולי לחוות את זה. ואם מישהו יחשוב עליי דבר כזה או אחר בגלל שאני דתיה - שיחשוב. אני לא חיה בשביל שאחרים יראו אותי כנאורה או אינטלקטואלית. אני חיה בשמחה בדרך שלי ויודעת שאם אני צריכה להשיג דברים כאלה ואחרים  - אני אשיג בזכות הקב"ה (ביחד עם ההשתדלות שלי כמובן) ולא בגלל שאנשים תפסו אותי כדתיה או כמישהי שפחות יהיה להם חיבור איתה. (מה שלא בהכרח נכון, זה תלוי באיך שאתה רואה את עצמך. ואם אתה גאה ושלם עם ה"דתיות" שלך אז רוב האנשים יקבלו ויעריכו את זה ולא יסתכלו עליך באור אחר).

בחוץ. אלא אם כן ספרדי סתם גם מוציא ולוקח את זה על עצמו.

גם אם  נגיד והבחור הוא ספרדי ולא מוציא ציציות, אז מה קרה? נחרב העולם? צריך להיכנס קצת לפרופורציות ולהתמקד בדברים יותר חשובים שמשקפים לא פחות את הייראת שמיים של האדם שמולנו.

רוב הספרדים לא מוציאים ציציות החוצה.

ולפי הקבלה עדיף אפילו להכניס.

נכון שיש הרבה ספרדים שמוציאים

אבל זה עדיין לא מעיד כלום על מי שלא מוציא

הוא יכול להיות הכי דוס בעולם.

לטייל קצת?]

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.