כהמשך לאלפי המילים והשיחות שקיבל מיודעינו הרב החשוב שליחו של אלוקים בדימוס והיהודי שכבר לא מדיר נשים, אני רוצה לפתוח בפירוש רש"י ותוס' לשני שיריו האחרונים של היהודי המתוק הקרוא בפי כל חנן בן ארי (צ"ע).לפני כן, אפתח בתזכור קצרצר היכן גדל הנער, איפה למד ועוד כמה משפטים שאמצא בדף הויקיפדיה המסכן ביותר בהיסטוריה על חנן...
חנן בן ארי נולד בשנת 1988 להרצל ורעייתו ביישוב "קרני שומרון". את לימודי התיכון הוא עשה בישיבת "הליכות עולם" ולאחר מכן הוא עבר לישיבת ההסדר "מדברה כעדן" שידוע יותר בשמה "מצפה רמון" (ד.א. השיר הקודם שלו 'לא לבד', עסק בימי שהותו הבודדים בישיבה) בהמשך חייו התגייס מיודעינו חנן לגדוד "נצח יהודה" והיה שם למפקד. שכוייח.
הבחור החשוב, עבר ללימוד אברכות בישיבת ההסדר רמת גן ברשותו של הרה"ח יהושע שפירא שליט"א, ושם למד כמה שנים. אשרייך.
באיזהו שלב אחרי כמה שנים באוהלה של תורה (אני משער) הלך מרן הרב הגואן ללמד בתיכון 'אדר' שבפתח תקווה ובמקביל היה זמר בלהקת חתונות. מזל טוב מזל טוב.
פה, קיבל חנן בן ארי עם רעייתו שתיח' את משרת העורך הראשי של העיתון החשוב שמהווה לכולנו (נראה לי...) עיסוק משמעותי ונכון בחדר הקטן, הנקרא בלעז "שעיירותיעעים" - "מקום בעולם".
בכל מקרה, נקודת מפנה, קבלו. הבן תמותה הנ"ל יוצא עם שיר חדש (שכוייח) ומציע אותו לתחנות רדיו כאלה ואחרות. גלגלצ לדוג' לא קיבלו אותו בהתחלה למשך סך זמן אך בסוף השמיעו אותו וחנן בן ארי שיחי' פתח בקריירה עקובה מדם שבה הוא גם חילוני, גם ימני. גם רצח את רבין, גם פרמיטיבי עם ציצית וגם, איך לא, מחק את דרווין. סיפור חיים מהמם. אין מילים.
טוב, רבותיי מרנן וחבריי לספסל האוטובוס. קבלו תשורה צנועה לכבודו של החג, פירוש מעמיק ומהולל בתישבחות לשיריו של חנן בן ארי (כפיים, זה הזמן) "תודה שאת" ו"וויקיפדיה". אמן סלע.
בואו רגע נעשה הפסקה קטנה מההומור ונדבר רגע ברצינות. בני תורה אנחנו. כל מהותנו בעולם הזה היא לעבוד אותו יתברך שמו. בצד האמת, לא באנו כדי לשמוע שירים או לבקר זמרים. אך מכיוון שבני אדם אנחנו, ויש לנו צרכים גשמיים- פיזיים כאלו ואחרים אנחנו צריכים גם לעשות דברים שמצד האמת, בחיים מתוקנים, אחרי הגאולה, לא נעשה אותם. אז כרגע אנחנו יודעים מה המטרה, לעבוד את ה'. האמצעי- תורה כדרך חיים. כלומר, גם שאני לא יושב על תלמודי, אלא עושה את ענייני העולם הזה, אני צריך לעשות זאת על פי דרך ההלכה וכו'. זה מה שמסביר גם את זה שהיהדות היא הדת היחידה שנוגעת בכל רבדי החיים. בכל אופן, נגע בנקודה שוב פעם, גם שאני לא לומד תורה, אני צריך לחיות את אותה התורה.
ועכשיו נחזור אלינו, מהי התרבות שאותה אנו צורכים? מהי התרבות שהיא היא ההמשכיות של התורה אותה אנו לומדים יום יום? מה אנחנו מכניסים למוח שלנו? לנשמה הקדושה שלנו(חלק אלו-ה ממעל)? וכו' וכו'.
'תודה שאת אוהבת אותי': אז קודם כל, לא ככה נראת תרבות שבאה מתורה. האם התורה שרק לפני רגע למדתי, מלמדת אותי להוציא שיר לרעייתי אהובתי לפלייליסט של גלגלצ? האם אני צריך לבטא את גודלה של אהבתי לאשתי ברבים? לעניי כל? ונגיד שהגעתי למסקנה שכן (למרות שזה לא הגיוני לפי מה שהסברנו)- האם אני צריך להשתמש בביטויים כמו: "מלטפת את ימי", "מחבקת את פגמי", "חושפת אותי לאור השמש המתוק"- האם אלו התיאורים שהתורה מלמדת אותי להוציא לרבים? האם השירים האלה באים מהתרבות שאותה אני שואב מהתורה שעליה גדלתי ואותה אני צורך? לא ולא. ועוד משהו לא פחות חשוב לציון, השיר הזה, מוריד את האהבה לשפל. "מבטיח להוריד את הפח כל יום בשש"- בהתחלה הוא השתמש בתיאורים יותר גבוהים ואילו בסוף הוא משתמש בתיאור שטחיים ורדודים שמורידים את אהבה לכאורה, לשפל המדרגה.
ועכשיו ניגע בשיר החדש והכל כך קשה לפענוח: "וויקיפדיה".קודם כל, רק ששמעתי את השם של השיר אמרתי 'אלה איסתור'. זה עומד להיות מסובך. חשבתי עוד קצת ואמרתי: עברנו את "תודה שאת", נעבור גם את זה.
אז ככה, ראשית, בשיר הזה, חנן מתנער מכל תווית. אני לא שייך לזה ולא שייך לזה. אני נטרלי: לא 'נציג של אלוהים', לא 'דוס שמדיר נשים' ולא 'גשר בין המגזרים'. נו נו.
כידוע, וזה גם הנקודה שלמדנו עליה בשבועות הרבה, העניין שכל יהודי יש לו נשמה. וכל אחד, כמו גפרור צריך להצית את האש הכבויה בליבם של אחרים. להבעיר את הנשמה ליהודים. חלקינו יצאנו להפצות, הנחנו תפילין לעשרות יהודים, חילקנו נרות למאות נשים- רצינו להדליק לכולם את הנקודה היהודית הכבויה בתוך תוכם ולומד בקול ברור: אני לא מתבייש בכיפה שיש לי על הראש, ואני לא מתבייש בחוטים שנשפכים לי מהמותניים. ההפך הוא הנכון, אני אוהב אותך אחי, ואני מרחם עלייך, יהודי מתוק, אחח כמה שאני מרחם עליך, בדיוק בשביל זה באתי, כי אתה חשוב לי. באתי כדי לחשוף בפניך את האמת. וכן, האמת לפעמים קשה בהתחלה, כמו כל דבר בחיים. ואם ההגעה לאמת דורשת ממני לעבור כמה דברים כואבים או כמה רחובות צרים, אני אעשה את זה ביתר שאת. למה? כי אני רוצה להגיע לאמת. אותו דבר כאן , אם להיות עובד ה' אמיתי זה אומר שאני צריך לנסות לקרב כמה שיותר יהודים, לשמור על צניעותה של אשתי ב'מטבח', ולומר בבירור שזה שיש לי כיפה על הראש, זה לא כי למדתי בישיבת רמת גן אלא בגלל שאני באמת מאמין שזה אחד ה"קריטריונים" שצריך כדי לדבוק בקדושה, אני יעשה אעשה את זה. גם אם זה מאוד יכאב. עוד נקודה, לא פחות חשובה: ידוע שהמצווה הכי חשובה בתורה היא מצוות קידוש ה', ואילו האיסור הכי חמור בתורה, שרק מיתה מכפרת עליו (לא עלינו בר מינן) הוא חילול ה'. ההגדה הכי הכי פשוטה של קידוש ה' או חילול ה' הוא שאני מייצג את ה' בכל דבר שאני עושה. אם אני מתנהג בגסות- אני מחלל את ה', ומאידך אם אני מתנהג בעדינות, כבן של מלך אז אני מקדש את ה'.
צדיקים, מהי התרבות עליה אנו גדלים? עליה אנו מחנכים את בנינו ובנותינו? האם זה על שירים של סטטיק ובן אל תבורי או יונתן ואהרון רזאל? האם זה על שירים של מוקי ומשה פרץ או על שירים של ביני לנדאו או אודי דווידי? וכן, האם זה על שירים של חנן בן ארי או של יצחק מאיר ושולי רנד?
נשאיר את השאלה פתוחה, וניתן לכם לענות עליה על סמך מה שנכתב פה בס"ד. התשובה לא קשה. ה' ישמור.
כתוב במשנה במסכת אבות (ד' ב'): הלל אומר: אל תדין אדם עד שתגיע למקומו. ויש לצערי, מי שיגידו, מה אתה מדבר בכלל? מי נתן לך את הזכות ל'דון' אותו? אתה יודע איזה קשה להיות ב"ביצה" בלי קצת לסטות מהמסלול? אתה יודע איזה נסיונות קשים יש לו?
והתשובה שלי: אהובי, אני לא דן אותו ח"ו. אני דן אותי, אותנו. מהי התרבות שלנו? על מה אנחנו גדלים? ועל מה היינו רוצים שהילדים שלנו יגדלו?
