אכן, יצר הרע זה לא דבר שהתחדש בזמננו.. אבל אני לא חושב שהפיתרון הוא לשמוע ש"יש עוד שנפלו". זה לא דווקא עוזר ויש צד שגם מזיק, וגם עלול להכשיל אחרים.

א. צרך להתבונן שבאמת עד שלא נשואים, זה שני אנשים נפרדים. בן ובת. ונגיעה היא ממש ב"מישהו אחר". מכירים כעת, כמה שצריך בשביל הוודאות שמתאימים. אין ענין למשוך מעבר לכך. כשמתבוננים בשונות, בכך שמצד האמת זה עדיין שני אנשים אחרים, כמה שמנסים להכיר, עוד לא משפחה, לא נשואים - אז יותר קל ליצור את המעמד הנפשי הנכון ביחס לכך.

ב. צריך למקד את הקשר בהתענינות הנפשית זה בזה, להכיר יותר; שזה כמעט עוד לא קיים באמת השלב הזה, כמה שחושבים שכבר מכירים. אין ענין לנסות את ה"הימשכות" הפיזית, שהיא כעת, מלבד הבעיה ההלכתית, רק מטשטשת, אינה מבטאת אהבה באמיתה, אלא מפריעה להתרקמותה הפנימית ועלולה להביא לשברון לב.

ג. להבין שכאשר מתחתנים, נקשרים נפשית ונשמתית במחוייבות אמיתית, נהיים משפחה ככל דורות ישראל, בונים קודם כל מהראש, מהקנין מהאידיאל המשותף - אז לכל הביטויים יש משמעות וגובה אחר, במקומם, כי הם מבטאים את המציאות המהותית הזאת, שהיא אמיתית ופנימית. לאין ערוך גבוהה ועמוקה מאשר הימשכות יצרית גם אם באה עם רגש כלשהו. ולכן - מעבר לענין ההלכתי הברור - כדאי לשמור את הדברים למקומם. שיתחילו שם. אי אפשר אח"כ "להחזיר" שזה יהיה כך. אז להתנער ממה שקרה, ולחזור למסלול שמכירים, מתחתנים והכל מתוך שכבר נשואים,  משפחה, איש ואשתו.

ד. הרצון להרגיש שהבחור "אוהב אותך", אינו צריך להיות קשור ליצר שלו. אוהב זה יחס נפשי, אוהב את האופי, את הטוב. תשתדלו למשוך לשם.

ה. הנקודה לדעתי אינה ש"תלמדו על זה ביחד".. זה רק מייצר שיח סביב הענין. צריך החלטה חזקה שלא מתקרבים בכלל לכך. מבחינה מעשית, הדברים מתחילים שם.  כאשר יש מרחק פיזי הגון, נזהרים מגינונים שיודעים שמושכים לכיוון הזה, אז קל בהרבה לשמור. וקל בהרבה לפתח יחס פנימי, עמוק יותר, ולא כל הזמן לעסוק בדבר שממש לא כדאי להתמקד בו כעת.  היצר עלול די לסמא את העיניים כשהוא כבר שם. לכן החוכמה זה להחליט בתקיפות לשמור מרחק מראש. ואל תעשי שמץ "אופסים"... תהיי מודעת מראש שאכן, בפרט שכבר היה, זה עלול להפיל אותו. ובהיות שאת אומרת שאת כבר אוהבת את האדם - בטח זה יעזור לך אם תדעי שבכך את גם עוזרת לו, מצילה אותו מליפול בדברים קשים הן מבחינה הלכתית והן נפשית.

ו. זה נכון שאתם פוגעים אחד בשני ובעצמו ובקדושת הקשר. אין ענין להגיד שזה לא כך, ולגרום יותר נזק. אבל תהפכו דווקא את זה למה שעוזר להתגברות והתחדשות. תחשבו על זה בפני עצמכם, ותחליטו על גדרים חזקים כנ"ל, ושאתם מנתבים הכל לכיוון של יתר התענינות הדדית אישיותית, לאהוב אחד את הטוב של השני, הטוב של האופי. כמה שיותר שמירה על התנהלות פיזית נכונה - הן מבחינת פגישה בשעות לא מאוחרות, הן זהירות גמורה מיחוד, הן הליכה וישיבה במרחק מתאים, דיבור מאופק במידה נכונה - ככה יהיה לכם יותר קל להיות משוחררים מההטרדה הזו ולהתמקד בעיקר. 

ח. לגבי מה שכבר קרה - תאמרו לעצמכם, נכשלנו. יצר הרע.. אכן, אתם לא היחידים בעולם גם מאלה שכוונותיהם היו טובות, אם כי ב"ה אפשר לשמור ורבים עומדים בכך כראוי. אם נתבונן כמה לא שייך, נתנער מזה, נירגע, נעביר את ההיכרות להיכן שהיא צריכה להיות - אז מה שהיה היה. כעת נבנה ברובד יותר נקי ונכון. ואדרבה, לנצל את התקופה הזו לאהבה שאינה תלויה בדבר. להיווכח מציאותית ביכולת לבנות קשר והערכה נפשיים עמוקים, שלא תלויים בשמץ נגיעה. זה טוב גם להמשך. הבסיס לכל ביטוי של קשר גם לאחר הנישואין.

ט. לא "לסחוב" סתם. אם יש וודאות שמתאים, אז להחליט שמתחתנים. אם לא, אז ממילא צריך קודם להכיר ולהחליט. סתם "לגעת" במישהו?.. (לא שאם יודעים כבר, אז זה יותר טוב. אבל עוד צד להמחשת ההבדל בין זה לנישואין) וכשמחליטים, אז הרצון להגיע לחתונה בטהרה, יכול לסייע.  גם בפגישות ומספרן, הצד הקובע צריך להיות, מה מסייע להחלטה. לא כערך בפני עצמו.

והבא ליטהר - מסייעין בעדו.

[אם כי באמת אין ענין סתם למשוך "הרבה זמן"]

אבל מה שכתבת בהמשך, באמת נכון. 

ההכשלות היא לא משו מוחלט 'לשחק עם הגבול כזה' 

אוכל להזדהות./:

אני חושבת שצריך לנסות לדבר על זה כמה שיותר ולהגביל את עצמנו במותר לנו(: יעני לשים גבול מאוד מסויים. שיהיה בטוח(:

בהצלחה!!

זה היה לי הכי חשוב לומר. 

ולמעשה:

אם אתם מתאימים מכל כך הרבה בחינות - למה שלא תתחתנו?

ואם מאיזושהי סיבה אתם לא יכולים,

תפגשו במקומות ציבוריים.

כמו שאמרו לפניי, הלכות ייחוד.

זה שאנחנו דתיים לא אומר שיש לנו הקלות בזה, להיפך.

מקווים לשמוע בשורות טובות.

בקצרה, זה כן.

בקצת פחות קצרה, ההבדל בין קימה לעליה הוא דמיון

בס"ד

קימה חייבת לבוא אחרי  נפילה, עלייה לא. עלייה זאת פשוט התקדמות למעלה כי תמיד יש עוד לאן לעלות.

בכוונה לא הרחבתי

זו עצה מחברה.

אני אישית טימטמתי לבעלי את השכל ולא יודעת איך הוא עמד בזה... המבטים והקושי היו בילתי ניסבלים אבל ב"ה שרדנו. הבנו שזה זה והתחתנו מההההההרררררררררררר.

יאלה להתחתן, למה אתם מחכים?

תדמייני איך יראה הקשר שלכם אם חלילה תהיה נפילה רצינית... ונפילות הן בגליץ' לפעמים עד למטה, מאוד קשה לעצור....

יש מצב שתיפרדו בגלל זה...

גם אם תתחתנו בע"ה,

זה ירחף כמו עננה מעל הבית שלכם. גם אם תעשו תשובה זה עלול לאכול אתכם ולהרוס לכם הרבה.

ולכן לכו יותר רחוק, תעשו סייג... ועדיף לשמור הילכות ריחוק של נשואים... קשה אבל עוזר מאוד.

בהצלחה.

הם מודעים ומתחרטים, ולא עושים מסע הסברה בשביל אנשים אחרים על גבם.

עדיף לשים שלט "זהירות" לפני ולהלחיץ מאשר לשים שלט "כאן חדר מיון" אח"כ.

ב. כל מי שעיניו בראשו ומסוגל לחשוב שני צעדים קדימה מבין שדברים כאלו מדרדרים מהר.

ונשב בחיבוק ידיים ונקווה שמי שיודע את ההלכה יקיים אותה וכו'?

לא ברור

גם במעבר ילדים יש שלט אחד, שגם אותו קובעים במקום הנכון אחרי מחשבה.

רציתי להוסיף נקודת הסתכלות אחרת, זה הכל.

אני עוזרת הרבה לזוגות ורווקות...

פגשתי בחיים שלי כמה וכמה זוגות שנפלו בדרגות שונות.

הנפילה הכי קשה היתה של הזוג הכי דוס מבינהם, והסיבה היא התמימות, הם פשוט לא העלו בדעתם שגליץ' קטן של ליטוף בפנים יכול להפוך תוך דקות למשהו אחר. ב"ה עצרו שניה לפני...

מדובר על קשר מקסים וטהור, של בני תורה...

אח"כ עזרתי להם להאמין שהקשר שלהם כן יכול לחזור לטהרה שלו ולתמימות שלו....

אנחנו לא סולחים לעצמינו כל כך בקלות על נפילה כזו, על לשון הרע אנחנו אפילו לא שמים לב שצריך לחזור בתשובה לפעמים, אבל זה? לא נשכח ולא נסלח.

ואפילו שהם התחתנו ב"ה אח"כ, יש הרבה סבל פנימי ופגיעה באמון שלנו בעצמינו....

זה המצב הרבה פעמים ולא כמו עבירות אחרות... מרגישים כאילו טימאו את הקשר. וכאילו זה בילתי הפיך.

זה מה שאני פגשתי.

ולא כתבתי מתוך אש בעיניים וצורך בהפחדות....

רציתי לומר שלא רק הנפילה עצמה היא קשה אלא שכל הקשר יכול להיות מושפע מזה.

וההבנה הזו מאוד יכולה לעזור להחזיק מעמד...

כי "אני בחיים לא אזיק לקשר הזה!!!! הוא חשוב לי מידי..."

בס"ד

 נשמה, ככ מבינה אותך! 

אני גם נחשבת דוסית.. אבל זה לא העניין..

טבע האדם הוא שיש משיכה בין איש לאישה. ואנחנו בני אדם..

התחלתם לדבר על חתונה? אולי אני חושבת שזה יכול לעזור מניסיון..

מהרגע שמדברים על זה הקשר שונה משהיה לפני.

ואולי לדעתי זה שאת יודעת שבעז"ה את תתחתני איתו באמת, זה יעזור לך להתאפק עוד קצת.

באמת לא שופטת אותך.. ומאמינה בך שאת אמיצה וחזקה!

ה' לא מעמיד בניסיון שלא יכולים לעמוד בו!

יש סיפור על זוג מרוסיה ששנים ארוכות לא היו להם ילדים. כולם חשבו שהם עקרים, 

אבל כשהגיעו לארץ האישה הרתה מיד.

אח"כ הם סיפרו שלא היה מקווה טהרה במרחק קילומטרים רבים, לכן האישה לא טבלה והם פשוט לא היו יחד.... 

סיפור שמרעיש לי את הנשמה!

לא יודעת מה הייתי עושה... למות פשוט.

לא ביקשו מאיתנו לעלות על מוקד אם לא ננשק צלב.

לא עינו אותנו עד שנגיד שאנחנו מאמינים באותו האיש

לא גררו אותנו עם סוס כי סרבנו להנשא לגוי....

לא עמדנו בנסיונות האלה, ב"ה!!!!

זו המסירות נפש שלנו בדור הזה!!!

מאמינה וחוויתי גם שזה לגמרי אפשרי.

מאמינה בכם לגמרי, כי אתם לא רוצים ליפול.

העצה שלי- תחזקו את הרצון שלכם!

תחשבי טוב למה אתם לא רוצים ליפול? עד כמה זה חשוב לכם? מה תרוויחו מזה? בשביל מה כל העינוי הזה?

הרב קוק כותב באגרות הקודש:

"הידיעה מחוללת את הרצון והרצון מחולל את היכולת."

זאת אומרת כשאתה יודע משהו, מאוד בברור, שזה טוב, שזה נכון, שזה אמיתי וטוב , הרצון שלך מתעורר!

וכשהרצון שלך חזק היכולת נולדת מאליה.

ולכן, אם תשקיעו מחשבה רבה יותר על מהות הקשר, הרצון שלכם בטהרה, בקרבת אלוקים, באהבה שיש בה גם שכינה, בהבנה שזו ממש מסירת הנפש כמו לעלות על מוקד (.ואתה אשכרה מרגיש משרף מבפנים...)- הרצון שלכם שכבר קיים ילך ויתחזק ויתחזק עד שהיכולת תופיע!

הוא מאש ואני בשר ודם.

מול יצר מאש צריך טיעונים של אש!

בהצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!