אכן, יצר הרע זה לא דבר שהתחדש בזמננו.. אבל אני לא חושב שהפיתרון הוא לשמוע ש"יש עוד שנפלו". זה לא דווקא עוזר ויש צד שגם מזיק, וגם עלול להכשיל אחרים.

א. צרך להתבונן שבאמת עד שלא נשואים, זה שני אנשים נפרדים. בן ובת. ונגיעה היא ממש ב"מישהו אחר". מכירים כעת, כמה שצריך בשביל הוודאות שמתאימים. אין ענין למשוך מעבר לכך. כשמתבוננים בשונות, בכך שמצד האמת זה עדיין שני אנשים אחרים, כמה שמנסים להכיר, עוד לא משפחה, לא נשואים - אז יותר קל ליצור את המעמד הנפשי הנכון ביחס לכך.

ב. צריך למקד את הקשר בהתענינות הנפשית זה בזה, להכיר יותר; שזה כמעט עוד לא קיים באמת השלב הזה, כמה שחושבים שכבר מכירים. אין ענין לנסות את ה"הימשכות" הפיזית, שהיא כעת, מלבד הבעיה ההלכתית, רק מטשטשת, אינה מבטאת אהבה באמיתה, אלא מפריעה להתרקמותה הפנימית ועלולה להביא לשברון לב.

ג. להבין שכאשר מתחתנים, נקשרים נפשית ונשמתית במחוייבות אמיתית, נהיים משפחה ככל דורות ישראל, בונים קודם כל מהראש, מהקנין מהאידיאל המשותף - אז לכל הביטויים יש משמעות וגובה אחר, במקומם, כי הם מבטאים את המציאות המהותית הזאת, שהיא אמיתית ופנימית. לאין ערוך גבוהה ועמוקה מאשר הימשכות יצרית גם אם באה עם רגש כלשהו. ולכן - מעבר לענין ההלכתי הברור - כדאי לשמור את הדברים למקומם. שיתחילו שם. אי אפשר אח"כ "להחזיר" שזה יהיה כך. אז להתנער ממה שקרה, ולחזור למסלול שמכירים, מתחתנים והכל מתוך שכבר נשואים,  משפחה, איש ואשתו.

ד. הרצון להרגיש שהבחור "אוהב אותך", אינו צריך להיות קשור ליצר שלו. אוהב זה יחס נפשי, אוהב את האופי, את הטוב. תשתדלו למשוך לשם.

ה. הנקודה לדעתי אינה ש"תלמדו על זה ביחד".. זה רק מייצר שיח סביב הענין. צריך החלטה חזקה שלא מתקרבים בכלל לכך. מבחינה מעשית, הדברים מתחילים שם.  כאשר יש מרחק פיזי הגון, נזהרים מגינונים שיודעים שמושכים לכיוון הזה, אז קל בהרבה לשמור. וקל בהרבה לפתח יחס פנימי, עמוק יותר, ולא כל הזמן לעסוק בדבר שממש לא כדאי להתמקד בו כעת.  היצר עלול די לסמא את העיניים כשהוא כבר שם. לכן החוכמה זה להחליט בתקיפות לשמור מרחק מראש. ואל תעשי שמץ "אופסים"... תהיי מודעת מראש שאכן, בפרט שכבר היה, זה עלול להפיל אותו. ובהיות שאת אומרת שאת כבר אוהבת את האדם - בטח זה יעזור לך אם תדעי שבכך את גם עוזרת לו, מצילה אותו מליפול בדברים קשים הן מבחינה הלכתית והן נפשית.

ו. זה נכון שאתם פוגעים אחד בשני ובעצמו ובקדושת הקשר. אין ענין להגיד שזה לא כך, ולגרום יותר נזק. אבל תהפכו דווקא את זה למה שעוזר להתגברות והתחדשות. תחשבו על זה בפני עצמכם, ותחליטו על גדרים חזקים כנ"ל, ושאתם מנתבים הכל לכיוון של יתר התענינות הדדית אישיותית, לאהוב אחד את הטוב של השני, הטוב של האופי. כמה שיותר שמירה על התנהלות פיזית נכונה - הן מבחינת פגישה בשעות לא מאוחרות, הן זהירות גמורה מיחוד, הן הליכה וישיבה במרחק מתאים, דיבור מאופק במידה נכונה - ככה יהיה לכם יותר קל להיות משוחררים מההטרדה הזו ולהתמקד בעיקר. 

ח. לגבי מה שכבר קרה - תאמרו לעצמכם, נכשלנו. יצר הרע.. אכן, אתם לא היחידים בעולם גם מאלה שכוונותיהם היו טובות, אם כי ב"ה אפשר לשמור ורבים עומדים בכך כראוי. אם נתבונן כמה לא שייך, נתנער מזה, נירגע, נעביר את ההיכרות להיכן שהיא צריכה להיות - אז מה שהיה היה. כעת נבנה ברובד יותר נקי ונכון. ואדרבה, לנצל את התקופה הזו לאהבה שאינה תלויה בדבר. להיווכח מציאותית ביכולת לבנות קשר והערכה נפשיים עמוקים, שלא תלויים בשמץ נגיעה. זה טוב גם להמשך. הבסיס לכל ביטוי של קשר גם לאחר הנישואין.

ט. לא "לסחוב" סתם. אם יש וודאות שמתאים, אז להחליט שמתחתנים. אם לא, אז ממילא צריך קודם להכיר ולהחליט. סתם "לגעת" במישהו?.. (לא שאם יודעים כבר, אז זה יותר טוב. אבל עוד צד להמחשת ההבדל בין זה לנישואין) וכשמחליטים, אז הרצון להגיע לחתונה בטהרה, יכול לסייע.  גם בפגישות ומספרן, הצד הקובע צריך להיות, מה מסייע להחלטה. לא כערך בפני עצמו.

והבא ליטהר - מסייעין בעדו.

[אם כי באמת אין ענין סתם למשוך "הרבה זמן"]

אבל מה שכתבת בהמשך, באמת נכון. 

ההכשלות היא לא משו מוחלט 'לשחק עם הגבול כזה' 

אוכל להזדהות./:

אני חושבת שצריך לנסות לדבר על זה כמה שיותר ולהגביל את עצמנו במותר לנו(: יעני לשים גבול מאוד מסויים. שיהיה בטוח(:

בהצלחה!!

זה היה לי הכי חשוב לומר. 

ולמעשה:

אם אתם מתאימים מכל כך הרבה בחינות - למה שלא תתחתנו?

ואם מאיזושהי סיבה אתם לא יכולים,

תפגשו במקומות ציבוריים.

כמו שאמרו לפניי, הלכות ייחוד.

זה שאנחנו דתיים לא אומר שיש לנו הקלות בזה, להיפך.

מקווים לשמוע בשורות טובות.

בקצרה, זה כן.

בקצת פחות קצרה, ההבדל בין קימה לעליה הוא דמיון

בס"ד

קימה חייבת לבוא אחרי  נפילה, עלייה לא. עלייה זאת פשוט התקדמות למעלה כי תמיד יש עוד לאן לעלות.

בכוונה לא הרחבתי

זו עצה מחברה.

אני אישית טימטמתי לבעלי את השכל ולא יודעת איך הוא עמד בזה... המבטים והקושי היו בילתי ניסבלים אבל ב"ה שרדנו. הבנו שזה זה והתחתנו מההההההרררררררררררר.

יאלה להתחתן, למה אתם מחכים?

תדמייני איך יראה הקשר שלכם אם חלילה תהיה נפילה רצינית... ונפילות הן בגליץ' לפעמים עד למטה, מאוד קשה לעצור....

יש מצב שתיפרדו בגלל זה...

גם אם תתחתנו בע"ה,

זה ירחף כמו עננה מעל הבית שלכם. גם אם תעשו תשובה זה עלול לאכול אתכם ולהרוס לכם הרבה.

ולכן לכו יותר רחוק, תעשו סייג... ועדיף לשמור הילכות ריחוק של נשואים... קשה אבל עוזר מאוד.

בהצלחה.

הם מודעים ומתחרטים, ולא עושים מסע הסברה בשביל אנשים אחרים על גבם.

עדיף לשים שלט "זהירות" לפני ולהלחיץ מאשר לשים שלט "כאן חדר מיון" אח"כ.

ב. כל מי שעיניו בראשו ומסוגל לחשוב שני צעדים קדימה מבין שדברים כאלו מדרדרים מהר.

ונשב בחיבוק ידיים ונקווה שמי שיודע את ההלכה יקיים אותה וכו'?

לא ברור

גם במעבר ילדים יש שלט אחד, שגם אותו קובעים במקום הנכון אחרי מחשבה.

רציתי להוסיף נקודת הסתכלות אחרת, זה הכל.

אני עוזרת הרבה לזוגות ורווקות...

פגשתי בחיים שלי כמה וכמה זוגות שנפלו בדרגות שונות.

הנפילה הכי קשה היתה של הזוג הכי דוס מבינהם, והסיבה היא התמימות, הם פשוט לא העלו בדעתם שגליץ' קטן של ליטוף בפנים יכול להפוך תוך דקות למשהו אחר. ב"ה עצרו שניה לפני...

מדובר על קשר מקסים וטהור, של בני תורה...

אח"כ עזרתי להם להאמין שהקשר שלהם כן יכול לחזור לטהרה שלו ולתמימות שלו....

אנחנו לא סולחים לעצמינו כל כך בקלות על נפילה כזו, על לשון הרע אנחנו אפילו לא שמים לב שצריך לחזור בתשובה לפעמים, אבל זה? לא נשכח ולא נסלח.

ואפילו שהם התחתנו ב"ה אח"כ, יש הרבה סבל פנימי ופגיעה באמון שלנו בעצמינו....

זה המצב הרבה פעמים ולא כמו עבירות אחרות... מרגישים כאילו טימאו את הקשר. וכאילו זה בילתי הפיך.

זה מה שאני פגשתי.

ולא כתבתי מתוך אש בעיניים וצורך בהפחדות....

רציתי לומר שלא רק הנפילה עצמה היא קשה אלא שכל הקשר יכול להיות מושפע מזה.

וההבנה הזו מאוד יכולה לעזור להחזיק מעמד...

כי "אני בחיים לא אזיק לקשר הזה!!!! הוא חשוב לי מידי..."

בס"ד

 נשמה, ככ מבינה אותך! 

אני גם נחשבת דוסית.. אבל זה לא העניין..

טבע האדם הוא שיש משיכה בין איש לאישה. ואנחנו בני אדם..

התחלתם לדבר על חתונה? אולי אני חושבת שזה יכול לעזור מניסיון..

מהרגע שמדברים על זה הקשר שונה משהיה לפני.

ואולי לדעתי זה שאת יודעת שבעז"ה את תתחתני איתו באמת, זה יעזור לך להתאפק עוד קצת.

באמת לא שופטת אותך.. ומאמינה בך שאת אמיצה וחזקה!

ה' לא מעמיד בניסיון שלא יכולים לעמוד בו!

יש סיפור על זוג מרוסיה ששנים ארוכות לא היו להם ילדים. כולם חשבו שהם עקרים, 

אבל כשהגיעו לארץ האישה הרתה מיד.

אח"כ הם סיפרו שלא היה מקווה טהרה במרחק קילומטרים רבים, לכן האישה לא טבלה והם פשוט לא היו יחד.... 

סיפור שמרעיש לי את הנשמה!

לא יודעת מה הייתי עושה... למות פשוט.

לא ביקשו מאיתנו לעלות על מוקד אם לא ננשק צלב.

לא עינו אותנו עד שנגיד שאנחנו מאמינים באותו האיש

לא גררו אותנו עם סוס כי סרבנו להנשא לגוי....

לא עמדנו בנסיונות האלה, ב"ה!!!!

זו המסירות נפש שלנו בדור הזה!!!

מאמינה וחוויתי גם שזה לגמרי אפשרי.

מאמינה בכם לגמרי, כי אתם לא רוצים ליפול.

העצה שלי- תחזקו את הרצון שלכם!

תחשבי טוב למה אתם לא רוצים ליפול? עד כמה זה חשוב לכם? מה תרוויחו מזה? בשביל מה כל העינוי הזה?

הרב קוק כותב באגרות הקודש:

"הידיעה מחוללת את הרצון והרצון מחולל את היכולת."

זאת אומרת כשאתה יודע משהו, מאוד בברור, שזה טוב, שזה נכון, שזה אמיתי וטוב , הרצון שלך מתעורר!

וכשהרצון שלך חזק היכולת נולדת מאליה.

ולכן, אם תשקיעו מחשבה רבה יותר על מהות הקשר, הרצון שלכם בטהרה, בקרבת אלוקים, באהבה שיש בה גם שכינה, בהבנה שזו ממש מסירת הנפש כמו לעלות על מוקד (.ואתה אשכרה מרגיש משרף מבפנים...)- הרצון שלכם שכבר קיים ילך ויתחזק ויתחזק עד שהיכולת תופיע!

הוא מאש ואני בשר ודם.

מול יצר מאש צריך טיעונים של אש!

בהצלחה!

עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢

פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)

(לגופם של דברים, הוא לא טרול, גם לא 'רחפן' במובן הפשוט של המושג. אולי כן 'רחפן', במובן שהוא עוסק בדברים מאוד גדולים ורעיונות נשגבים, בלי מספיק 'בסיס ארצי לנאצלות'. מה שיוצר אצלו פער עצום בין האידאות ליכולת לממש אותן בעולם).

והאידיאות.

"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".

האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?

לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".

אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 20:22

אבל להתאמץ למצוא איך מקיימים אותם בפועל בארץ, בלי דמיונות שווא. איך מקיימים בארץ הזאת, לא באיזה עולם של ענני כבוד דמיוניים.

המצווה שלך היא לשאת אשה ולפרות ולרבות. כשיוולדו לך בעז"ה בנים המצווה עליך ללמד אותם תורה ולחנך אותם לקיום מצוות. האם הם יצאו גדולי הדור או קטני הדור - לא צריך לעכב אותך או לבלבל אותך כשאתה מחפש אשה מציאותית, 

"בהדי כבשי דרחמנא למה לך - מאי דמפקדת עלייך למעבד!!!"

והסיומת כה מתאימה ומתבקשת

כי זה ממש משמעות מדרש חז"ל של מקור הציטוט 

השתדל לשאת אשה הגונה, בתו של ישעיהו, כדי שיצאו ממנו בנים כשרים.

איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…

הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב

האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.

על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.

כל אדם והתפקיד שלו בעולם. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אני בריה וחברי בריה

כולם צריכים להגיע למעשי האבות?

ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.

הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.

יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.

במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.

לדרגתם.

הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.

(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)

אחת המחלוקות בין החסידות לרמב"ם.

"הלכה ב

אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה"ע ורוב גולמי בני ישראל, שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן  אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו, או רשע כירבעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי, או כילי או שוע, וכן שאר כל הדעות. ואין לו מי שיכפהו, ולא גוזר עליו, ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים  אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה. הוא שירמיהו אמר: מפי עליון לא תצא הרעות והטוב כלומר: אין הבורא גוזר על האדם להיות טוב ולא להיות רע. וכיון שכן הוא  נמצא זה החוטא הוא הפסיד את עצמו, ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה לנפשו וגמלה רעה. הוא שכתוב אחריו: מה יתאונן אדם חי וגו'? גבר על חטאיו. וחזר ואמר הואיל ורשותנו בידינו, ומדעתנו עשינו כל הרעות  ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו  שהרשות עתה בידינו, הוא שכתוב אחריו: נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'."

(הלכות תשובה, פרק ה הלכה ב, העתקתי מאתר דעת)

יש הרבה סוגים של צדקות : ת"ח, חסיד, עניו, ירא חטא, רגשן, שכלתן, הכל לפי תכונותיו של האדם.

המקובלים כמובן סוברים שלכל אדם יש סוג נשמה שונה, הרמבם סובר שלא, אבל נראה שכם יסכים שאדם ילמד במקום שליבו חפץ וינסה למקסמם את הכשרונות שלו ולא לנסות להיות מישהו אחר.

גם החסידות סוברת שעל עמי הארצות להתקדם כמה שיותר ברוחניות.

מה שרבי זושא התכוון זה שישאלו אותו בשמים למה לא מקסם ומימש ומיצה את הכשרונות הרוחניים  והייחודיות של זושא, ולא של משה רבינו. אין הכוונה להטיף לבינוניות.

וכמובן אחד המרבה והממעיט שאמרתי זה אם אדם אין לו זמן ללמוד תורה הרבה, או שתפקידו בעולם הוא לעסוק בעיקר בדברים אחרים (גם אח של הרמבם עסק בעעקר בסחורה ופחות בתורה, בהנחיית הרמבם עצמו).

כמובן אם אדם מתבטל ולא עוסק בתורה הרבה, במילא אין כאן "ובלבד שיכון ליבו לשמים" כי הרי יכל ללמוד הרבה ולא למד. סימן שהוא לא באמת מתכוון. אבל מי שרוצה ללמוד הרבה אבל רואה שתפקידו וכשרונותיו בעולם זה לעשות משהו אחר בעולם וללמוד רק שעה ביום, או שמנסה בכל המאמץ ועדיין רואה שקשה, על זה נאמר "יכוון ליבו חשמים".

בחירה חפשית היא על מעשינו. אבל לא כל אדם יכול לבחור לזכור את השס במבחן סיכה גם אם יתאמץ מאוד. וגם על קצב ההתקדמות אין לנו בחירה, כלומר גם אם מאוד ארצה לא אצליח ללמוד את כל השס תוך יום. על זה נאמר "ובלבד שיכוון ליבו" כלומר מי שרוצה ללמוד את כל השס ומתקדם בקצב שמתאים לו - נחשב כבר כאילו סיים את כל השס (בתנאי שימשיך ללמוד בהתמדה) - כי אדם נמצא איפה שהוא רוצה להיות. עיין על משמעות הרצון (ובלבד שהרצון רציני ולא רמאות) באורות התשובה ובאורות הקודש.

כמובן אם אדם "רוצה" ללמוד את כל השס אבל לא לומד למרות שיכול, אז הוא לא באמת רוצה ברצינות

רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.

וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו

לא ?

כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.

אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.

לא חשוב

נבנה בית מלא תורה וקדושה וניתן לו את מרב הכלים להיות גאון הדור, ואם הוא ירצה ויזכה הוא יהיה.

זה לא שנגיד לו תהיה גאון הדור.

"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל".

"אוֹצָר 'נֶחְמָד' וָשֶׁמֶן בִּנְוֵה חָכָם".

שתזכה בעז"ה בקרוב ממש שיתרונן ליבך בנוות ביתך ותתרונן תורתך תחת קורתך

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.