ולהבין שהשנאה אליה היא תוצאה של התעלמות מתמשכת, אבל ברגע שההתעלמות תתוקן- השנאה תחלוף.

כלומר היא לא כ"כ מהותית ולא מעידה על זה שאי אפשר לעזור לכם.

אני מבינה שאתה נמצא במצב שבו היא נתפסת בעיניך כאכזרית. אני בהחלט יכולה להבין למה- אתה מסתובב בבית כארי בסוגר ואשתך חיה את חייה כאילו אין מחר.

בשבילך היא רחוקה ממך מרחק שנות אור ועוד מוסיפה להתרחק.

אולי, אם היא היתה יודעת מה מתרחש אצלך, היא היתה מזדעזעת וחושבת איך לתקן? אולי העובדה שהיא חיה את חייה מבלי לחשוב איפה אתה, היא בגלל שאתה לא רוצה להגיד לה עד כמה זה קריטי בעיניך (היחסים?)

האם היא אחת כזאת שתתעלם גם כאשר תגיד לה בפירוש שאתה במצוקה? או שהיא תעשה חושבים לרגע? איזה מן טיפוס היא?

אני מאוד מאמינה בהעלאה למודעות. לפעמים לבן הזוג פשוט אין מושג עד כמה דבר מסוים חשוב לי. הוא יודע שזה חשוב ברמה מסוימת, אבל לא יודע עד לאיפה הדברים מגיעים.

חשוב חשוב שתגיד לה שאצלך זה קריטי. שזה גורם לך לדברים לא טובים. שזה חשוב לך כמו... (תמצא דימוי מהעולם שלה כדי שהיא תבין עד כמה זה חשוב ללך). 

ושעדיין אתה לא כופה את עצמך עליה.

במקביל תבדוק גם את היחס שלך כלפיה. האם אתה מראה אהבה ונכונות לעזור, או שאתה מכוון רק ליחסים? האם אתה שם בשבילה? איך לדעתך היא מרגישה בקשר?

יכול להיות (וגם מאוד מתבקש) שגם היא סוחבת דברים עליך, ושאולי, רק אולי, לפעמים היא גם מרגישה קרובה לפיצוץ. 

אני לא עוסקת בתחום, אני מתחום אחר. 

אבל תודה רבה על המחמאה..

הייתי רוצה לדבר אתה, אבל היא מתחמקת מקשר ישיר איתי,

כי היא מפחדת מהלחץ שלי, וכל תלונה הכי קטנה שלי אליה- נתפסת אצלה כהאשמה,

כמו עכשיו- שהחליטה לשכוח שסיכמנו שנדבר, אף-על-פי שאמרתי לה אתמול שזה חשוב לי.

לגבי- להיות שם בשבילה- זאת באמת נקודה נכונה,

ו זה העניין -שאני מנסה הרבה פעמים- לבוא לקראתה- ולנסות להיות שותף אתה בעול,                                     היום לדוגמה- ניסיתי- וכתגובה-

קבלתי השפלות וזלזולים,  ומתחילה להיגמר לי המוטיבציה, להיות שם בשבילה,

כשהיא לא מסוגלת להכיר בכך שגם אני קיים.

אבל אני כן מנסה לזעוק את הזעקה שלה..

היא לא רוצה שתהיה שם בשבילה. היא רוצה שתבין אותה! שלא תכעס עליה! שתיתן לה לפרוק את כל הכעס, עצב, שנאה, חוסר מוטיבציה, ייאוש, דיכאון וכו'.. 

היא לא מכירה בזה שאתה קיים.. כי אין לה כוח להכיר אף אחד! אין לה כוח לראות אף אחד וגם לעצמה אין לה כוח! אני לא באמת יודעת מה קורה אצלה.. אני מדברת בשם עצמי. אבל אתה חייב להבין שהריון לא רצוי זה לא עוד משפט שעובר חלק.. זה משפט שטומן בתוכו טלטלה ענקית שיש לה תוצאות עצמיות קשות מאוד!!! ולא.. אתה לא אשם..אתה הקורבן! אבל היא גם קורבן! מבטיחה לך.. שהיא היתה מעדיפה להיות עכשיו רגילה ואוהבת.. ולא להיות אישה אחרי לידה עם תינוק!

כל קושי עם התינוק מתחבר ישר ל..אם הוא לא היה כאן, אז..

סתם אולי כדי לנחם,

היא כן שמחה עכשיו [אפילו מאוד- לכל הפחות כלפי חוץ] בתינוקת,

אבל את הנתק שנוצר-קשה מאוד להחזיר...

אתה פגוע! אתה כועס! עברת בעצמך שנה לא פשוטה אני מתארת לעצמי..

ועם כל זה.. אל תהיה בתחרות מי הכי מסכן ומי הכי הקריב וכו'.

תרד מהעץ.. תחזר אחריה.. תן לה תחושה שאומנם ההריון הזה היה סיוט, אבל הוא עבר והחיים ממשיכים..

תן לה להבין שהיא לא הפסידה הכל בגלל ההריון הזה. שהיא לא הפסידה גם אותך..

ואולי.. אם קשה לך..תשב לכתוב לה מכתבי תסכול.. אל תיתן לה אותם!! אבל תספר לה שם כמה אתה משקיע, כמה קשה לך וכו'.. תשמור אותם לעוד שנה.. שהיא תתאושש ושהכל יסתדר..ואז, אני בטוחה שיהיה לה את היכולת להכיל ולהעריך את כל ההקרבה והתהליך שאתה עברת בלי שהיא היתה פנויה לראות אותם

רק קושי קטן, לפחות לפי מה שהיא משדרת,

הדבר האחרון שהיא באמת רוצה- זה שאני אחזר אחריה,

ומה שהיא כן רוצה- זה שאעזוב אותה  ואניח לה לנפשה...

תנסה לשאול אותה את השאלות שמופיעות שם. בלי שהיא תדע מאיפה הבאת את זה..

אם היא בדיכאון או בתתחילתו של דיכאון.. זה מסביר לגמרי את ההתנהלות שלה!

וחוץ מזה.. יכול להיות שהיא רוצה שתעזוב אותה לנפשה כי היא לא בטוחה באיך שהיא נראית, כי היא חוששת מלטבול, כי היא יודעת מה אתה רוצה... 

שזה באמת יכול לעזור - שתניח לה לנפשה.

תנסה לשחרר באמת, תחליט עם עצמך על תקופה שאתה מתנתק רגשית

תעזור בבית ועם הילדים מה שצריך בצורה טכנית ויבשה ואל תחזר אחריה, אל תעשה לה פוצי מוצי וגם אל תנסה לעשות פרצוף מסכן ולעשות לה "רגשי" כמה שהיא אכזרית כלפיך.. תתנתק באמת.

לי יש תחושה שהיא מרגישה חנוקה, היא באמתת צריכה את המרחב הזה.

אם תתן לה את המרחב הזה מספיק זמן (אולי כמה חודשים אפילו) היא תהיה פנויה רגשית לעזור לעצמה לצאת מהקושי שלה ובסוף היא תתחיל לחפש את קרבתך בעצמה.

מדגישה שוב שזו התרשמות אישית שלי, אם זה לא נשמע לך נכון אתה יכול פשוט לא להתייחס לכל מה שכתבתי כאן

בהצלחה לכם!

אפשר שתכתוב לה מכתב עם כל מה שאתה מרגיש.

יש לזה כמה יתרונות-

1. לך זה יצא עדין ונכון ולא כועס או פגוע מדי כמו שיכול לצאת בדיבור.

2. היא לא יכולה להגיד שאין לה זמן- שתשב אפילו בשירותים ותקרא. זה לא חייב להיות זמן שפנוי לשניכם.

החיסרון הוא שאין דיבור. אבל נשמע שזה די לא הולך לקרות, אז מכתב זה פתרון מתאים בעיני..

תעזור לה במה שרק אפשר ותן לה את ההרגשה שאתה עוזר לה כי אתה רוצה שיהיה לה קל יותר.

אל תדבר איתה על יחסי אישות בכלל. זה ככל הנראה מלחיץ אותה.

את בעצם אומרת-תהיה מלאך, כי אם תהיה בן-אדם,

זה ככל הנראה מלחיץ אותה.

אני נמצאת בכזאת סיטואציה. הריון לא רצוי נקרא לזה בעדינות..

זה הריון שבו המצב הנפשי בקרשים.

הדימוי העצמי והגופני נופל למינוס.

הרצון לקפוץ מאיפה שהוא או להעלם מן העולם מופיע לא פעם.

השנאה העצמית/ לתינוק שמופיעה לפרקים..

הקשיים הפיזיולוגים שקורים בכל הריון מועצמים עוד יותר..

תבין. הריון לא רצוי הוא כמו אונס (סליחה על ההשוואה אבל זה הדמוי שעלה לי)

וזה בכלל לא משנה אם זה קרה כתוצאה מטעות שלה/ שלך/ או סתם כך סטטיסטיקה..

תנסה להיכנס לנעליים שלה בנושא הזה. יש מצב שהיא במצב נפשי לא פשוט! יש סיכוי שהיא בדיכאון לא קטן..

אני לא מכירה הרבה נשים שלא מחכות לחיבוק או לתמיכה מהבעל..

אני משערת, מנקודת המבט שלי, שנמצאת כרגע באותו מצב...

שהיא צריכה הכלה והקשבה. שרע לה עם עצמה! היא מבולבלת.. שונאת את כל העולם וכועסתעל עצמה שזה מה שהיא מרגישה!

תכין לה אוכל טעים או תקנה לה משהו שהיא אוהבת.. ותשב ערב שלם להקשיב לה!

אני האחרונה שחושבת שאתה צריך להתאפק או לוותר אבל גם הראשונה בשביל לנסות אולי לזהות אצל אישתך סימני מצוקה שעלולים להיות קשים..

כשהיא תרגיש שאתה מבין את המצוקה שלה, שאתה מסכים שהחוויה שהיא עברה בשנה האחרונה היתה סיוט אמיתי.. אולי גם יהיה לה קל יותר.

רק הערה קטנה,

בתחושה שלי אשתי לא ציפתה לחיבוק ותמיכה מהבעל,

אלא-להתרחקות כמטחווי קשת, או שאוכיח לה באותות ובמופתים,

שבאמת ההיריון כן טוב לנו- וגם לה.

[מה של הבנתי לחלוטין בלתי אפשרי]

ההריון הזה היה מבחינתה כמו גידול! ועוד גידול שכולם מצפים ממה לשמוח ממנו כי הרי ילד זה דבר טוב לא?!

היא עוברת תהליך שהתחיל בכעס על העולם, על אלוקים, עליך, על הילד ועל מי שלא קשור בכלל.. והמשיך בהרבה מאוד קושי..ונגמר עם ילד חמוד.. שדורש הרבה כמו כל התינוקות ולא מאפשר לאמא שלו לאושש את עצמה ולהצליח לחזור לחייך..

אתה יודע איזה קשה זה לעמוד במצב שאת שונאת את הילד שלך?!?! שאת כועסת על תינוק בן שבוע?!?!

היא לא יודעת בעצמה מה היא רוצה! היא יודעת שרע לה! שהיה לה רע! שהיה לה שנה של גיהנום נפשי ופיזי...

אל תתרחק ממנה!!!!! גם אם היא הכי מגעילה שבעולם! אל תיתן לה להתמודד עם זה לבד!!! תאסוף את עצמך.. עם כל הקושי..(וזה קשה ברמות על! במיוחד שאתה מרגיש קצת קורבן ואין לך מושג למה אתה אשם ולמה היא מתנהגת אליך ככה) ותבין אותה!!

תיתן לה שעות בלי התינוק ובלי הילדים. כדי שהיא תוכל לחזור להרגיש אישה.. תדאג שתפגש עם חברות, שתאכל, שתתחיל להרזות, שתלך לקנות בגדים.. לא יודעת מה.. שתראה שזה לא סוף העולם.

תדע לך.. דיכאון אחרי לידה זה מחלה אמיתית! שחייבת תמיכה אינסופית מהבעל והסביבה הקרובה.

שוב, אני לא רופאה ולא מאבחנת.. אני סתם אישה פשוטה שעוברת תהליך ארוך וכואב ומנסה להסביר לך את הצד של אישתך

אונס, גידול?

ב"ה שבראת ילד מתוק וקטן - במוקדם ובמאוחר זה היה קורה, אז למה לראות הכל בזווית כזו?

(2 ההריונות שלי לא היו מתוכננים)

לפעמים אם אין משהו חכם להגיד עדיף לשתוק!

נכון שה"השוואה" לאונס אינה נכונה, כי זה לא.

אבל מה שייך להיות "מזועזעת" ו"להסביר" שכלית שבמוקדם או במאוחר וכו'?...

הרי היא נתונה למצב שאין לה שליטה בו, ל"ע.

אכן - מה שכתב היהודי הזה, הוא נכון כנראה לגביה: "שיוכיח לה באותות ובמופתים שההריון הזה כן טוב להם".

אצל מי שזה מה שהיא משדרת, אז זה אולי באמת פתח התקוה.

הרי היא, בהרגשה, כאילו היתה ב"מסלול" מסוים - פתאום נקלעה למסלול שכביכול מוליך את החיים שלה היכן שאינה "נמצאת". והיא אכן רוצה בעצם לחזור להרגשה שמקודם - ומשם "לבחור" שזה מה שכעת, ואז להיבנות שלב אחרי שלב. ה"הרגשה" אינה נותנת לשכל לבנות בנחת מצד נפשי רצוי.

לכן, צריך הרגעה, ובאמת להסביר "מההתחלה", איך זה בדיוק מה שטוב שיקרה. טוב שקרה. ובשביל זה האיש עצמו צריך להתבונן בכך.

לא קשה לראות שזה אכן טוב ומעולה - אבל צריך לשחרר את החסימה, את ה"טראומה" מזה שסובייקטיבית מצאה עצמה במצב שמשפיע על כל  מציאותה לללא תכנון. זה סוג של טיפול פסיכולוגי מלווה בתפיסה ערכית אמיתית של מי שמטפל, על ערך הענין.

את צודקת, שפעמים רבות גם כשלא מתוכנן, אז יש שמחה. "מתנה" כזו. זו גישה בריאה, נורמלית, ערכית.

ותלוי גם במה שיש לאדם מראש על ערך מציאות ילדים וגידולם.

אבל כאשר נקלעת למצב שאינה כך - אי אפשר לומר "למה לראות"?... גם היא עצמה לא יכולה להסביר "למה", מחמת הסיבוך והבלבול שהיא מרגישה. היתה מאד שמחה לחזור למצב שמתוך השיקול והערך, ההרגשה זורמת..

כך אני מבין  את זה.

ובכל זאת.

אבל לתוכן דברייך, אכן. וזה יכול להיות לא רק "עם הגוף", אלא כאילו כל ה"מהלך" למי שמבחינה נפשית לא היתה שם לגמרי.

ובאמת אפשר להבין את התחושה.

ואחרי ההבנה, אפשר גם לתפוס כיוון של טיפול שיגדיל עוד יותר את האדם. סוג של התחדשות.

ה' יתן כחות - הן לאלו שטרם זכו, ואומרים כביכול "הלוואי עלי"...

והן לאלה שזכו ומערכת העיכול הנפשית והפיזית שלהם לא היתה "שם" באותו זמן.

שאלו ואלו יזכו לשמוח בילדים טובים ובריאים - ולהתגדל איתם.

לא רק בשלושה חודשים שאחרי הלידה

(אני חושבת, לפי מה שהבנתי..)

זה לא לחכות כמה חודשים, אלא קרוב לשנה שהיא היתה בהריון ודחתה אותו, למיטב הבנתי.

מה שהיא מסתבכת ביחס לעצמה בגלל "הריון שלא רצתה" - במקום לטפל בכך ולהפוך את זה לשמחה - אפשר להבין. ומזה גם אפשר להבין ש"לא זכרה" שסיכמתם משהו. כנראה מצביע על מצוקה.

זה שאתה כותב שהיא "מזלזלת בך כדרכה" ו"השפלות", זו בעיה. אין מקום לדבר כזה. השאלה, אם באמת מזלזלת, או שזה נראה כך בגלל פיזור דעתה ואי יכולת לשמוע מעבר לעצמה. קשה לדעת מכאן.

אבל מבחינתך, באמת הרגשה לא פשוטה. הלוואי שתצליחו להתגבר ולחזור למסלול טוב שתהיה הצלחה רבה.

[אם תצליח לקחת אותה לשיחה נינוחה, אולי בית קפה או משהו.. ולנסות לרגע ממש "להתעלם" מהנושא שקשה לך - שהוא לגמרי ברור- ולשאול אותה, "אני מרגיש שלא פשוט לך מאז התגלגלות הנושא של ההריון.. אולי תנסי לשתף מה עבר עלייך, מה עובר עלייך, איך את מרגישה. אולי אפילו השיתוף יעזור לך, גם אם לא תהיה לי בדיוק עצה.." - 

אז אני לא מכיר את אשתך ואת המצב, אבל יש נשים שבמצב כזה פתאום היו חשות לראשונה שהבעל איתן ב"צרה" שלהן - ונחל הדמעות היה נפתח.. אחרי ריקון כל מה שמעיק, והבעת רצון חזקה מצידך לתמוך, ושאלה במה אתה יכול לעזור, ובאמת לשם שמיים - אז יהיה מקום להעלות גם "נקודה מצידך". להסביר שאתה מאד מבין את הקושי אבל אולי אדרבה, חיזוק הקשר ביניכם, יעזור גם לה להתמודדות, וגם לך, להתמודדות מסוג שכעת קשה לה בכלל להבין אותה או  לפנות לה מחשבה. 

אם זה יצליח, יתכן שמהבעיה תצמח הרפואה. ה' יעזור

ויש להניח, שאתה רואה בכך משהו לא כ"כ "פייר" - אתה במצוקה לא פשוטה, ואתה צריך לנהוג כאילו הקושי הוא אצלה... אבל בעניינים כאלה, זה לא כמו "מחשב".. אצל האשה, אם היא אכן במצב קצת "קיצוני", אז זו יכולה להיות הרגשה קשה לשליטה. ולכן, הדרך הארוכה שהיא קצרה, היא קודם כל לתת לה לשחרר את ההרגשה, לחזור לנינוחות כלשהי, וממילא גם הנושא שלך יבוא על פתרונו. זה כמו שנרצה ללחוץ על מישהו לאהוב, כי באמת כך ראוי. זה אמיתי - אבל אהבה צריכה לבוא מנינוחות.. בהצלחה]

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר

שלוריא הציע, מציע ומן הסתם יוסיף להציע - אבל מהיציע... - במערכת, ללא שינוי באספקטים נוספים. אינך יכול לעשות את התקציב הישראלי למכונת "ביטחון" אינסופי במאות ביליונים, ולייצר בד בבד גם מערכת חינוך מושקעת ומתוקנת ושיוויונית לעילא. אינך יכול לשנות את סדרי התעסוקה של מורים ומורות ("עובדי ההוראה" כלשון המסגרת המארגנת הייצוגית שמונחתת עליהם), למשל חוזים אישיים בקנה מידה נרחב, בלי להציג תוכנית לשינויים כאלו לעיון ולאישור כלשהוא של הציבור, ממשאל עם ועד בחירות כלליות. וקצרה כאן היריעה מלפרט את כל היקף השינוי הדרוש ותשומת הלב הפוליטית והמנהיגותית לנושא. זה דורש שינויים ברמת לוח השנה הציבורי והתעסוקתי הישראלי, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי והעיסקי. זה דורש משהו בסדר הגודל של קומיסר בברית המועצות או מזכיר בסגל הבית הלבן באמריקה. אולי משהו בסגנון טריבון רומי, משהו שיש בידו את מלוא הסמכות, מלוא האחריות ומלוא המשאבים לחולל פעם אחת ולתמיד כזה שינוי. בלי זה אין טעם אפילו לעשות צעד ראשון.

הייתי מעדיף יותר שקיפות בנושא.

מציין איזו מפלגה פרסמה בכלל מצע.

מה הניקוד ולמה.

הכל מפורט לפרטי פרטים.

מה לעשות שמפלגות הקואליציה טרם פרסמו מצע בנושא חינוך, אף אחת מהן ומפלגת אל הדגל היא המפלגה היחידה שדיברה על ארגוני המורים במצע החינוכי שלהם שזה בעיני טל לוריא עיקר הבעיה.

‏‏1.5K‏‏ צפיות‏ · ‏‏11‏ רגשות‏ | מפלגת זהות עדכנה את מצע החינוך שלה, ועכשיו היא מקבלת ציון גבוה ב"מדד לוריא לחינוך" | טל לוריא

אבל פייגלין כמו פייגלין יתקשה מאוד לחבר בין החלומות שלו לבין המציאות הישראלית.