אני מרגיש שאני מתחיל לשנוא את אשתי...יש סיכוי?

אנחנו נשואים כמה שנים,

 

בשנה האחרונה בשל הריון שאשתי לא רצתה,

 

התחילה מתיחות בינינו שהולכת ומחריפה,

 

ואנחנו כמעט לא מקיימים יחסים,

 

עכשיו אנחנו 3 חודשים אחרי לידה,

 

והיא עדיין לא מעוניינת לטבול.

 

התחלנו ללכת לייעוץ-

 

שמטבע הדברים לקוח זמן,

 

מה שלא תואם את טבע הגברים-

 

שככל שעובר הזמן- המתח גובר, ומקשה לטיפול הזוגי להיות משמעותי,

 

היועץ יעץ לי- לבקש מאשתי לעות לי טובה, ולטבול בשבילי,

 

אפילו שהיא מצידה לא מוכנה לגמרי עדיין,

 

באתי אליה אתמול- אמרתי לה שאני רוצה לדבר אתה-

 

על נושא חשוב, אמרה שאין לה כוח- ושנדבר היום,

 

באתי היום-ואפילו לא זכרה שסיכמנו שנדבר,

 

ורק רצתה את עזרתי כל הזמן, וזלזלה בי כדרכה.

 

 

כרגע אני חש בנקודת שבר, נמאס לי כל הזמן לחזר אחריה,

 

ולרדוף אחריה, ולקבל בתמורה השפלות והתעלמות מצרכי,

 

אני מרגיש שאני מתחיל לשנוא אותה.

 

האם יש לכם עוד רעיון למצב כזה- חוץ מגירושין?

 

 

[סליחה אם זה מבולבל ומפחיד, זה נכתב בסערת נפש]

 

 

 

אתה צריך להירגעשוקולד פרה.

ולהבין שהשנאה אליה היא תוצאה של התעלמות מתמשכת, אבל ברגע שההתעלמות תתוקן- השנאה תחלוף.

כלומר היא לא כ"כ מהותית ולא מעידה על זה שאי אפשר לעזור לכם.

אני מבינה שאתה נמצא במצב שבו היא נתפסת בעיניך כאכזרית. אני בהחלט יכולה להבין למה- אתה מסתובב בבית כארי בסוגר ואשתך חיה את חייה כאילו אין מחר.

בשבילך היא רחוקה ממך מרחק שנות אור ועוד מוסיפה להתרחק.

אולי, אם היא היתה יודעת מה מתרחש אצלך, היא היתה מזדעזעת וחושבת איך לתקן? אולי העובדה שהיא חיה את חייה מבלי לחשוב איפה אתה, היא בגלל שאתה לא רוצה להגיד לה עד כמה זה קריטי בעיניך (היחסים?)

האם היא אחת כזאת שתתעלם גם כאשר תגיד לה בפירוש שאתה במצוקה? או שהיא תעשה חושבים לרגע? איזה מן טיפוס היא?

 

אני מאוד מאמינה בהעלאה למודעות. לפעמים לבן הזוג פשוט אין מושג עד כמה דבר מסוים חשוב לי. הוא יודע שזה חשוב ברמה מסוימת, אבל לא יודע עד לאיפה הדברים מגיעים.

חשוב חשוב שתגיד לה שאצלך זה קריטי. שזה גורם לך לדברים לא טובים. שזה חשוב לך כמו... (תמצא דימוי מהעולם שלה כדי שהיא תבין עד כמה זה חשוב ללך). 

ושעדיין אתה לא כופה את עצמך עליה.

 

במקביל תבדוק גם את היחס שלך כלפיה. האם אתה מראה אהבה ונכונות לעזור, או שאתה מכוון רק ליחסים? האם אתה שם בשבילה? איך לדעתך היא מרגישה בקשר?

יכול להיות (וגם מאוד מתבקש) שגם היא סוחבת דברים עליך, ושאולי, רק אולי, לפעמים היא גם מרגישה קרובה לפיצוץ. 

 

תשובה מקיפה ומהממת !!! את עוסקת בתחום?דע מה למעלה ממך
תודה רבהשוקולד פרה.

אני לא עוסקת בתחום, אני מתחום אחר. 

אבל תודה רבה על המחמאה..

תודה על התגובה היפה.יש סיכוי?

הייתי רוצה לדבר אתה, אבל היא מתחמקת מקשר ישיר איתי,

 

כי היא מפחדת מהלחץ שלי, וכל תלונה הכי קטנה שלי אליה- נתפסת אצלה כהאשמה,

 

כמו עכשיו- שהחליטה לשכוח שסיכמנו שנדבר, אף-על-פי שאמרתי לה אתמול שזה חשוב לי.

 

לגבי- להיות שם בשבילה- זאת באמת נקודה נכונה,

ו זה העניין -שאני מנסה הרבה פעמים- לבוא לקראתה- ולנסות להיות שותף אתה בעול,                                     היום לדוגמה- ניסיתי- וכתגובה-

 

קבלתי השפלות וזלזולים,  ומתחילה להיגמר לי המוטיבציה, להיות שם בשבילה,

 

כשהיא לא מסוגלת להכיר בכך שגם אני קיים.

לי רק רב עזר תדבר עם רב שיקבל את שניכםאני לי
סליחה שאני חופרת..סוג של חסוי

אבל אני כן מנסה לזעוק את הזעקה שלה..

היא לא רוצה שתהיה שם בשבילה. היא רוצה שתבין אותה! שלא תכעס עליה! שתיתן לה לפרוק את כל הכעס, עצב, שנאה, חוסר מוטיבציה, ייאוש, דיכאון וכו'.. 

 

היא לא מכירה בזה שאתה קיים.. כי אין לה כוח להכיר אף אחד! אין לה כוח לראות אף אחד וגם לעצמה אין לה כוח! אני לא באמת יודעת מה קורה אצלה.. אני מדברת בשם עצמי. אבל אתה חייב להבין שהריון לא רצוי זה לא עוד משפט שעובר חלק.. זה משפט שטומן בתוכו טלטלה ענקית שיש לה תוצאות עצמיות קשות מאוד!!! ולא.. אתה לא אשם..אתה הקורבן! אבל היא גם קורבן! מבטיחה לך.. שהיא היתה מעדיפה להיות עכשיו רגילה ואוהבת.. ולא להיות אישה אחרי לידה עם תינוק!

כל קושי עם התינוק מתחבר ישר ל..אם הוא לא היה כאן, אז..

תודה רבה, זה בסדר.יש סיכוי?

סתם אולי כדי לנחם,

 

היא כן שמחה עכשיו [אפילו מאוד- לכל הפחות כלפי חוץ] בתינוקת,

 

אבל את הנתק שנוצר-קשה מאוד להחזיר...

אז תתאמץ להחזיר!סוג של חסוי

אתה פגוע! אתה כועס! עברת בעצמך שנה לא פשוטה אני מתארת לעצמי..

ועם כל זה.. אל תהיה בתחרות מי הכי מסכן ומי הכי הקריב וכו'.

תרד מהעץ.. תחזר אחריה.. תן לה תחושה שאומנם ההריון הזה היה סיוט, אבל הוא עבר והחיים ממשיכים..

תן לה להבין שהיא לא הפסידה הכל בגלל ההריון הזה. שהיא לא הפסידה גם אותך..

 

ואולי.. אם קשה לך..תשב לכתוב לה מכתבי תסכול.. אל תיתן לה אותם!! אבל תספר לה שם כמה אתה משקיע, כמה קשה לך וכו'.. תשמור אותם לעוד שנה.. שהיא תתאושש ושהכל יסתדר..ואז, אני בטוחה שיהיה לה את היכולת להכיל ולהעריך את כל ההקרבה והתהליך שאתה עברת בלי שהיא היתה פנויה לראות אותם

תודה רבה, באמת נקודות יפות למחשבה...יש סיכוי?

רק קושי קטן, לפחות לפי מה שהיא משדרת,

 

הדבר האחרון שהיא באמת רוצה- זה שאני אחזר אחריה,

 

ומה שהיא כן רוצה- זה שאעזוב אותה  ואניח לה לנפשה...

תחפש מידע על דיכאון אחרי לידה. תנסה לראות אם המצב שם מתאים..סוג של חסוי

תנסה לשאול אותה את השאלות שמופיעות שם. בלי שהיא תדע מאיפה הבאת את זה..

אם היא בדיכאון או בתתחילתו של דיכאון.. זה מסביר לגמרי את ההתנהלות שלה!

 

וחוץ מזה.. יכול להיות שהיא רוצה שתעזוב אותה לנפשה כי היא לא בטוחה באיך שהיא נראית, כי היא חוששת מלטבול, כי היא יודעת מה אתה רוצה... 

קראתי את רוב השרשור, נראה לייסמין 12

שזה באמת יכול לעזור - שתניח לה לנפשה.

תנסה לשחרר באמת, תחליט עם עצמך על תקופה שאתה מתנתק רגשית

 

תעזור בבית ועם הילדים מה שצריך בצורה טכנית ויבשה ואל תחזר אחריה, אל תעשה לה פוצי מוצי וגם אל תנסה לעשות פרצוף מסכן ולעשות לה "רגשי" כמה שהיא אכזרית כלפיך.. תתנתק באמת.

 

לי יש תחושה שהיא מרגישה חנוקה, היא באמתת צריכה את המרחב הזה.

 

אם תתן לה את המרחב הזה מספיק זמן (אולי כמה חודשים אפילו) היא תהיה פנויה רגשית לעזור לעצמה לצאת מהקושי שלה ובסוף היא תתחיל לחפש את קרבתך בעצמה.

 

מדגישה שוב שזו התרשמות אישית שלי, אם זה לא נשמע לך נכון אתה יכול פשוט לא להתייחס לכל מה שכתבתי כאן

 

בהצלחה לכם!

אז אולי מכתב?הכי דרומית

אפשר שתכתוב לה מכתב עם כל מה שאתה מרגיש.

יש לזה כמה יתרונות-

1. לך זה יצא עדין ונכון ולא כועס או פגוע מדי כמו שיכול לצאת בדיבור.

2. היא לא יכולה להגיד שאין לה זמן- שתשב אפילו בשירותים ותקרא. זה לא חייב להיות זמן שפנוי לשניכם.

 

החיסרון הוא שאין דיבור. אבל נשמע שזה די לא הולך לקרות, אז מכתב זה פתרון מתאים בעיני..

נכון מאוד!DR.

תעזור לה במה שרק אפשר ותן לה את ההרגשה שאתה עוזר לה כי אתה רוצה שיהיה לה קל יותר.

אל תדבר איתה על יחסי אישות בכלל. זה ככל הנראה מלחיץ אותה.

 

תודה שענית, אבל נשמע לא הגיוני.יש סיכוי?

את בעצם אומרת-תהיה מלאך, כי אם תהיה בן-אדם,

זה ככל הנראה מלחיץ אותה.

הריון שאישתך לא רצתה... שם הכל מתחיל..סוג של חסוי

אני נמצאת בכזאת סיטואציה. הריון לא רצוי נקרא לזה בעדינות..

זה הריון שבו המצב הנפשי בקרשים.

הדימוי העצמי והגופני נופל למינוס.

הרצון לקפוץ מאיפה שהוא או להעלם מן העולם מופיע לא פעם.

השנאה העצמית/ לתינוק שמופיעה לפרקים..

הקשיים הפיזיולוגים שקורים בכל הריון מועצמים עוד יותר..

 

תבין. הריון לא רצוי הוא כמו אונס (סליחה על ההשוואה אבל זה הדמוי שעלה לי)

וזה בכלל לא משנה אם זה קרה כתוצאה מטעות שלה/ שלך/ או סתם כך סטטיסטיקה..

תנסה להיכנס לנעליים שלה בנושא הזה. יש מצב שהיא במצב נפשי לא פשוט! יש סיכוי שהיא בדיכאון לא קטן..

אני לא מכירה הרבה נשים שלא מחכות לחיבוק או לתמיכה מהבעל..

אני משערת, מנקודת המבט שלי, שנמצאת כרגע באותו מצב...

שהיא צריכה הכלה והקשבה. שרע לה עם עצמה! היא מבולבלת.. שונאת את כל העולם וכועסתעל עצמה שזה מה שהיא מרגישה!

 

תכין לה אוכל טעים או תקנה לה משהו שהיא אוהבת.. ותשב ערב שלם להקשיב לה!

אני האחרונה שחושבת שאתה צריך להתאפק או לוותר אבל גם הראשונה בשביל לנסות אולי לזהות אצל אישתך סימני מצוקה שעלולים להיות קשים..

כשהיא תרגיש שאתה מבין את המצוקה שלה, שאתה מסכים שהחוויה שהיא עברה בשנה האחרונה היתה סיוט אמיתי.. אולי גם יהיה לה קל יותר.

תודה רבה,באמת עזרת לי להבין אותה קצת יותר...יש סיכוי?

רק הערה קטנה,

 

בתחושה שלי אשתי לא ציפתה לחיבוק ותמיכה מהבעל,

 

אלא-להתרחקות כמטחווי קשת, או שאוכיח לה באותות ובמופתים,

 

שבאמת ההיריון כן טוב לנו- וגם לה.

 

[מה של הבנתי לחלוטין בלתי אפשרי]

שוב.. אני מדברת בשמי! ואולי אישתך היא משהו אחר לגמרי..סוג של חסוי

ההריון הזה היה מבחינתה כמו גידול! ועוד גידול שכולם מצפים ממה לשמוח ממנו כי הרי ילד זה דבר טוב לא?!

היא עוברת תהליך שהתחיל בכעס על העולם, על אלוקים, עליך, על הילד ועל מי שלא קשור בכלל.. והמשיך בהרבה מאוד קושי..ונגמר עם ילד חמוד.. שדורש הרבה כמו כל התינוקות ולא מאפשר לאמא שלו לאושש את עצמה ולהצליח לחזור לחייך..

 

אתה יודע איזה קשה זה לעמוד במצב שאת שונאת את הילד שלך?!?! שאת כועסת על תינוק בן שבוע?!?!

היא לא יודעת בעצמה מה היא רוצה! היא יודעת שרע לה! שהיה לה רע! שהיה לה שנה של גיהנום נפשי ופיזי...

 

אל תתרחק ממנה!!!!! גם אם היא הכי מגעילה שבעולם! אל תיתן לה להתמודד עם זה לבד!!! תאסוף את עצמך.. עם כל הקושי..(וזה קשה ברמות על! במיוחד שאתה מרגיש קצת קורבן ואין לך מושג למה אתה אשם ולמה היא מתנהגת אליך ככה) ותבין אותה!!

 

תיתן לה שעות בלי התינוק ובלי הילדים. כדי שהיא תוכל לחזור להרגיש אישה.. תדאג שתפגש עם חברות, שתאכל, שתתחיל להרזות, שתלך לקנות בגדים.. לא יודעת מה.. שתראה שזה לא סוף העולם.

תדע לך.. דיכאון אחרי לידה זה מחלה אמיתית! שחייבת תמיכה אינסופית מהבעל והסביבה הקרובה.

 

שוב, אני לא רופאה ולא מאבחנת.. אני סתם אישה פשוטה שעוברת תהליך ארוך וכואב ומנסה להסביר לך את הצד של אישתך

ספרי לרופאת המשפחה שלךרפואה שלמה
אם את כועסת על התינוק, בקשי עזרה. יש בקופות חולים שיחות. אל תשמרי בלב כל כך הרבה כאב
מצטערת, מזועזעת מההשוואות שלךנשואה מאושרת.

אונס, גידול?

 

ב"ה שבראת ילד מתוק וקטן - במוקדם ובמאוחר זה היה קורה, אז למה לראות הכל בזווית כזו?

 

(2 ההריונות שלי לא היו מתוכננים)

תזדעזעי בכיף ולוואי ולא תעמדי בנסיון..סוג של חסוי

לפעמים אם אין משהו חכם להגיד עדיף לשתוק!

מחזקת את ידיך.שיהיה רק טוברק אמונהאחרונה


כנראה שלא עברת ב"ה דיכאון טרום לידהנקודה למחשבה
ודיכאון אחרי לידה..
אחרת לא היית מגיבה לה ככה
הלוואי ולא תעמדי בניסיון הזה!!

סוג של חסוי - חיבוק!
נו...ד.

נכון שה"השוואה" לאונס אינה נכונה, כי זה לא.

 

אבל מה שייך להיות "מזועזעת" ו"להסביר" שכלית שבמוקדם או במאוחר וכו'?...

 

הרי היא נתונה למצב שאין לה שליטה בו, ל"ע.

 

 

אכן - מה שכתב היהודי הזה, הוא נכון כנראה לגביה: "שיוכיח לה באותות ובמופתים שההריון הזה כן טוב להם".

 

אצל מי שזה מה שהיא משדרת, אז זה אולי באמת פתח התקוה.

 

הרי היא, בהרגשה, כאילו היתה ב"מסלול" מסוים - פתאום נקלעה למסלול שכביכול מוליך את החיים שלה היכן שאינה "נמצאת". והיא אכן רוצה בעצם לחזור להרגשה שמקודם - ומשם "לבחור" שזה מה שכעת, ואז להיבנות שלב אחרי שלב. ה"הרגשה" אינה נותנת לשכל לבנות בנחת מצד נפשי רצוי.

 

לכן, צריך הרגעה, ובאמת להסביר "מההתחלה", איך זה בדיוק מה שטוב שיקרה. טוב שקרה. ובשביל זה האיש עצמו צריך להתבונן בכך.

לא קשה לראות שזה אכן טוב ומעולה - אבל צריך לשחרר את החסימה, את ה"טראומה" מזה שסובייקטיבית מצאה עצמה במצב שמשפיע על כל  מציאותה לללא תכנון. זה סוג של טיפול פסיכולוגי מלווה בתפיסה ערכית אמיתית של מי שמטפל, על ערך הענין.

 

את צודקת, שפעמים רבות גם כשלא מתוכנן, אז יש שמחה. "מתנה" כזו. זו גישה בריאה, נורמלית, ערכית.

ותלוי גם במה שיש לאדם מראש על ערך מציאות ילדים וגידולם.

 

אבל כאשר נקלעת למצב שאינה כך - אי אפשר לומר "למה לראות"?... גם היא עצמה לא יכולה להסביר "למה", מחמת הסיבוך והבלבול שהיא מרגישה. היתה מאד שמחה לחזור למצב שמתוך השיקול והערך, ההרגשה זורמת..

 

כך אני מבין  את זה.

אני חושבת שההשוואה לאונס דומה במובןג'ינג'ר
של איבוד שליטה על מה שקורה עם הגוף. של ההרגשה שמה שקורה בו נכפה עליה ואין לה אפשרות להתנגד להמשך ההתפתחות שלו.

ב"ה אלף פעמים על כל הריון והורדת נשמה לעולם, אבל אפשר להבין את ההשוואה גם בלי לחוות את המקום הזה.

סוג של חסוי- חיבוק גם ממני.
כן, את זה הבנתי..ד.

ובכל זאת.

 

אבל לתוכן דברייך, אכן. וזה יכול להיות לא רק "עם הגוף", אלא כאילו כל ה"מהלך" למי שמבחינה נפשית לא היתה שם לגמרי.

ובאמת אפשר להבין את התחושה.

 

ואחרי ההבנה, אפשר גם לתפוס כיוון של טיפול שיגדיל עוד יותר את האדם. סוג של התחדשות.

 

ה' יתן כחות - הן לאלו שטרם זכו, ואומרים כביכול "הלוואי עלי"...

 

והן לאלה שזכו ומערכת העיכול הנפשית והפיזית שלהם לא היתה "שם" באותו זמן.

שאלו ואלו יזכו לשמוח בילדים טובים ובריאים - ולהתגדל איתם.

 

 

אמן.נהניתי מהכתיבה בכל השרשוררק אמונה


מנסה. כתוב לה מכתב מרגש עם פרח ותניח לה מתחת לכריתהלוי מא
אם תרשה לי להיות ביקורתי..משוטט
עברו 3 חודשים מהלידה ואתה כותב כאילו ביקשו ממך להתנזר לכל החיים..
קצת פרופורציות.

בסופו של דבר אלה סה"כ יחסי מין ובחיים בכללי ובזוגיות באופן ספציפי יש הרבה מעבר לזה..

לחכות כמה חודשים זה לא אומר להיות מלאך אלא להפך להיות בן אדם שיודע להתחשב בבת זוגו ולא ללחוץ עליה במקום שקשה לה כרגע.

ובתכלס 3 חודשים אחרי לידה זה בהרבה מקרים פחות מחודש אחרי הזמן שגם ככה מותרים..

בקיצור עם הגישה שאתה כתוב פה המצב של אישתך לגמרי מובן. 3 חודשים אחרי לידה לא רצויה ובמקום לחשוב עליה בעלה חושב על סקס סקס סקס..

קח צעד אחורה.. תהייה בעל תומך ואוהב שלא למטרת הנאה שלך ולאט לאט היא תתגבר על הקושי..

ניסתי להיות עדין יחסית.. אם זה לא היה פורום דתי הייתה מקבל שטיפה הרבה יותר רצינית..
הוא והיא צריכים שטיפה עם מים נעימים, המקרהדע מה למעלה ממך
הזה לא דומה למיקרים שהיו פה לאחרונה, יש פה זוג שרוצה להמשיך ולחיות ביחד!!!
הם כרגע במשבר וזקוקים להכוונה ובעיקר "לזמן" שיעשה את שלו.
לא הייתי ממהרת לתת לו על הראש, כי הוא מבחינתו עושה השתדלות "טרם" ילדה את בתם.
כנראה שהמקרה רק "החמיר" אחריי הלידה, אז אפשר להבין את היאוש שלו.
אין כל צל של ספק שהוא צריך כרגע ליהיות שם בשבילה, כשגבר נמצא במצב "מתוח" אפילו לא אומר זאת במילים אישתו מרגישה.
נכון, זה נסיון לא קל בכלל!
אבל מה לא עושים בשביל שיהיה שלום בית.
הוא כתב שזה גם לא היה לפניהכי דרומית

לא רק בשלושה חודשים שאחרי הלידה

(אני חושבת, לפי מה שהבנתי..)

זה לא לחכות כמה חודשים, אלא קרוב לשנה שהיא היתה בהריון ודחתה אותו, למיטב הבנתי.

רק הערה כללית, גם אם היא תטבולO.K
לא בהכרח שתוכלו לקיים יחסים כרגיל
יש השים שלוקח הרבה זמן לאזור להחלים וצריך לפעמים עזרה או לא קיום מלא של יחסים.

קשה.. לא נעים.ד.

מה שהיא מסתבכת ביחס לעצמה בגלל "הריון שלא רצתה" - במקום לטפל בכך ולהפוך את זה לשמחה - אפשר להבין. ומזה גם אפשר להבין ש"לא זכרה" שסיכמתם משהו. כנראה מצביע על מצוקה.

 

זה שאתה כותב שהיא "מזלזלת בך כדרכה" ו"השפלות", זו בעיה. אין מקום לדבר כזה. השאלה, אם באמת מזלזלת, או שזה נראה כך בגלל פיזור דעתה ואי יכולת לשמוע מעבר לעצמה. קשה לדעת מכאן.

 

אבל מבחינתך, באמת הרגשה לא פשוטה. הלוואי שתצליחו להתגבר ולחזור למסלול טוב שתהיה הצלחה רבה.

 

 

[אם תצליח לקחת אותה לשיחה נינוחה, אולי בית קפה או משהו.. ולנסות לרגע ממש "להתעלם" מהנושא שקשה לך - שהוא לגמרי ברור- ולשאול אותה, "אני מרגיש שלא פשוט לך מאז התגלגלות הנושא של ההריון.. אולי תנסי לשתף מה עבר עלייך, מה עובר עלייך, איך את מרגישה. אולי אפילו השיתוף יעזור לך, גם אם לא תהיה לי בדיוק עצה.." - 

 

אז אני לא מכיר את אשתך ואת המצב, אבל יש נשים שבמצב כזה פתאום היו חשות לראשונה שהבעל איתן ב"צרה" שלהן - ונחל הדמעות היה נפתח.. אחרי ריקון כל מה שמעיק, והבעת רצון חזקה מצידך לתמוך, ושאלה במה אתה יכול לעזור, ובאמת לשם שמיים - אז יהיה מקום להעלות גם "נקודה מצידך". להסביר שאתה מאד מבין את הקושי אבל אולי אדרבה, חיזוק הקשר ביניכם, יעזור גם לה להתמודדות, וגם לך, להתמודדות מסוג שכעת קשה לה בכלל להבין אותה או  לפנות לה מחשבה. 

אם זה יצליח, יתכן שמהבעיה תצמח הרפואה. ה' יעזור

 

ויש להניח, שאתה רואה בכך משהו לא כ"כ "פייר" - אתה במצוקה לא פשוטה, ואתה צריך לנהוג כאילו הקושי הוא אצלה... אבל בעניינים כאלה, זה לא כמו "מחשב".. אצל האשה, אם היא אכן במצב קצת "קיצוני", אז זו יכולה להיות הרגשה קשה לשליטה. ולכן, הדרך הארוכה שהיא קצרה, היא קודם כל לתת לה לשחרר את ההרגשה, לחזור לנינוחות כלשהי, וממילא גם הנושא שלך יבוא על פתרונו. זה כמו שנרצה ללחוץ על מישהו לאהוב, כי באמת כך ראוי. זה אמיתי - אבל אהבה צריכה לבוא מנינוחות.. בהצלחה]

חיזוק גדול וכמה כיווניםקוראי שמו
א. ברור שמאוד קשה לך, הקושי והצרכים מאוד מובנים וממילא גם קשיים אלו מעיבים על כל המערכת.
ב. ברור שלאשתך מאוד קשה, גם אתה מבין זאת. יתכן שבנוסף למה שהוזכר כבר, היא גם מרגישה מאויימת מלטבול, שמא יהיה עוד הריון, כשאינה מרגישה בשלה.

נראה לי שעם כל ההבנה לקושי, בהנחה שחייכם עד השנה האחרונה, היו נעימים וטובים (לכולם יש ימים, אבל הסה"כ), שווה לקחת נשימה ארוכה (מאוד לא קל, אבל בכ"ז), סביר שהמרחק מהלידה, יאפשר יותר עבודה.

וכמה הערות ספציפיות:
א. אם היא עם אמצעים הורמונליים, סביר שגם הם מחמירים את התשישות הפיזית והתחושות הקשות הנפשיות. יש מה לבדוק אצל רופאה את האפשרות לשנות.
ב. יתכן שהיא עם סוג של דיכאון אחרי לידה. מתפרץ יותר, אחרי הריון קשה נפשית. כדאי לבדוק, קודם כל דלקת בבלוטת התריס (את הבדיקה יכול לרשום רופא משפחה, אם יש בעיה פונים לאדרינקולוג ובעזרת כדור פשוט מאזנים), שזה הגורם הפיזי לדיכאון. במידה ולא נמצא/לא עוזר שווה לפנות לעזרה פסיכולוגית לאבחן דיכאון.

נ.ב. כמה שזה נשמע מצחיק, אפילו מחסור בויטמין B (מצוי אצל נשים אחרי לידה) גורר חולשה נפשית וחוסר מצב רוח.
לפני שלל האבחנות הרפואיותרפואה שלמה
הייתי קונה שוקולד טוב או משהו אחר שהיא אוהבת (בושם?)
כרטיס יפה בלי כיתוב (יש למשל בסטימצקי)
וכותבת משהו כמו:
****, (כינוי חיבה)
מצטער שלא הבנתי מראש כמה עלול להיות קשה לך,
ואוהב מאד אותך ואת התינוקת המתוקה שלנו, כמו את כל הילדים.
אל תכעסי עלי.
מתגעגע מאד,
מבקש להשלים.
****
יש חנויות שמוכרות ספלים "אשתי האהובה" ושוקולדים עם כיתוב נחמד - גם מתאים.

תדאג שתישן מספיק, תשתה מספיק, תאכל מספיק (קנוי, אם אינך מבשל, ולה אין זמן)
תודה כל יום לקב"ה על התינוקת הבריאה והחמודה בשמך ובשם אשתך
ותבקש מהקב"ה לקצר את הניסיון.
להשאיר את הנ"ל על שידת ההחתלה או בכלרפואה שלמה
מקום שבו יכולה לקרוא כשאינך רואה
^^^^^^^^^^^טוב בסדר


^^^^ מקסים!!!! רעיון נהדר!מקופלת
רעיון מעולה^^^^^^^^בטוב
הריון לא רצוי לפעמים גורםנקודה למחשבה
לדיכאון טרום לידה, ודיכאון שלאחר לידה..
כדאי לבדוק את העיניין
^^^ בהחלטחדשה ישנה
ב"ה כן על תגיד לה שאתה צריך לדבר איתהmetorafi
תגיד לה שאתה מבקש שהיא תלך לטבול בגלל שאתה רוצה לשכב איתה ממש פשוט
מלחמה!! איך אתם שורדים נכון את התקופה הזו?חיוך2019

אצלנו זה 3 ילדים: 7,5 ושנה וחצי.

קומה שלישית, מקלט בכניסה. אין ממד.


האמת שבהתחלה המקלט היה דוחה, אבל ב"ה טיפלנו בזה. הבאנו מנקה רצינית, קניתי דשה סינטטי לרצפה (כי הרצפה מבטון חשוף) ועם הזמן שדרגנו שם ועכשיו זה מקום סך הכל נחמד.


אני מרגישה כבר מותשת, מוצפת


אשמח לשמוע מה נותן לכם כח בתקופה הזו?

איך ליצור נפרדות וזמן גם לעבודה ופנאי אישי בצוך כל התובענות של המצב...


ואיך לעלות תמורל...

האמת שמאתגרנקדימון
והידיעה שזו מלחמה קיומית של אין ברירה עוזרת אבל גם לנימוק הזה יש מיצוי.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

לא ניסתי..חיוך2019

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אני לא חושב שזה סותרנקדימון

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

אני יותר חושבת שזה עוד סבב ומי יודע עוד כמה יהיוחיוך2019
וזו מחשבה מחלישה
לזה אין פיתרון מוצלח כל כךנקדימון

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.


 

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

יפה, מחזקחיוך2019
בעינייoo

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן


זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם


הטיפים שלי


להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות


לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה כנראה ימשיך, איך אתה רואה את זה?חיוך2019
מלחמה שתמשך עוד כמה שנים?

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

אי אפשר לדעת כמה זמןoo

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה


קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים


אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

האמת?עוד מעט פסח

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.


רעיון יפהחיוך2019
מה את לומדת?
הנ''ך היומיעוד מעט פסח

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.


דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג


ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

יש משהו כתוב או רק מוקלט?חיוך2019
אני חושבת שזה מוקלטמתיכון ועד מעון

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לא מכירה כתובעוד מעט פסח
יש קבוצה מלווה עם חומרים שאנשים שלומדים מעלים, אבל אני לא שם ולא יודעת מה יש ומה אין שם.
יעזור לך לדעת שהילדים חוזרים למסגרות ביום ראשון?רוני 1234
זה לא וודאי. ותלוי בכל מיני דבריםיעל מהדרום

לק"י


אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לא כולם חוזרים כנראה5+אחרונה
גם אם יחזירו, לא בכל המוסדות קיים מרחב מוגן ולא בכל מקום יחזירו. צריך להערך לזה. 
הילדים אצל חמי וחמותיאדם פרו+

כל החג מה עושים??

זה הזמן לתחביבים, לתחזוקת הבית, לקניות, לביקוריםזמירות
אם יש לך בית עם גינה - האביב הוא זמן מצויין לחידוש הפרחים העונתיים בגינה
זה בעיה בחול המועדרקאני
מטייליםרקאני

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

משחקים עם aiמשה
אחייניות שליתמיד בבטחה

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כן!משה
חדי קרן אוכלים מצות בסוכה.
חתול עם תחפושת של נסיכה שרודף אחרי פיהתמיד בבטחה
חדי קרן אוכלים מצות בסוכה לצביעהאדם פרו+אחרונה

היה לי דוחה אצל חמי וחמותי בחגחיוך2019

מאז ומתמיד היה לי קשה שם.. בשנים האחרונות ההגעות שלנו ללינה הצטמצמו לפסח וסוכות. בדכ היינו ישנים בקומה למעלה ושם יש שני חדרים.

מורכב לי שם מאד, אח אחד עם אספרגר נמצא בדכ אצל ההורים בחגים.

הבית מבולגן, מוזנח ולא הגייני. שירותים מלוכלכים, מטבח מזונח וכו...


בשנה וחצח האחרונות, אחות של בעלי באה לגור שם עם החבר שלה והבת שלהם בת שנתיים והם השתלטו על הקומה למעלה.


נשאר לנו רק חדר אחד בקומה למטה, שהוא גם הממד, חדר קטן ביותר שיש בן מקום למיטת יחיד ושני מזרונים על הרצפה. בזה עם תכננו שנהיה משפחה של שני הורים ו3 ילדים🤬 בעוד בקומה למעלה יש שני חדרי שינה ובאחד מהם  אף אחד לא ישן.


למיותר לציין שהיה זוועה, הילדים קפצו על המזרונים, קפצו מהמיטה למזרונים שברצפה, רבו כי היו צריכים לישון שניים על מזרן אחד. התינוק בכה רוב הלילה ולא מצא את עצמו.

באמצע הלילה אזעקה ונכנסו לממד הזה עוד 6 אנשים פלוס כלב.


סבל


חמותי התפלאה למה לא נשארנו גם שבת אחרי החג פחחחח


אני כועסת. אם כבר הזמנתם אי אפשר לאפשר להיות בחדר הפנוי למעלה? אשכרה הגיסה השתלטה שם אז אי אפשר..


הבית היה סירחון. לא יכלתי לעמוד בזה, רוב החג יצאתי להסתובב בחוץ.

ומרפי כשיצאתי למטלה עם התינוק אחרי דקה שתיים היתה התרעה ואזעקה, ולרוץ לממד 3 קומות למעלה עם תינוק בן שנה וחצי ביידיים.


למחרת החג כשהתעוררתי בבית גילתי דימום והריון שחשבתי שהתחיל נגמר.


רע לי.


איך אפשר להזמין אנשים ולא לאפשר להם תנאים מימנליים של שהות?


איך אפשר להשאיר חדר ריק ולדחוס את כולם לחדר אחד. אני עצבנית. אבל יותר מזה מוצפת ולא מצליחה לחזור לרוגע והשלווה שלי.


למה בכלל הלכתי לשם.. הלכתי כי חשןב לי שלילדים יהיה סבא וסבתא בליל הסדר, אבל החויה היתה זוועה  והגוך שלי עדיין מזועזע מזה.


אפשר לדבר עם חמותך על זה?חושבת בקופסא

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

אז תצמצמו גם את הפעם בשנההעני ממעש
דפא 2 תפתחו מולם הכול
באמת לא פשוטנהג ותיק

ומורכב


אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

כביכול זה נהיה הבית של האחות שהתנחלה אצל ההוריםחיוך2019
ולחלוטין לא ידעתםנהג ותיק

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

מסכימה שזה פחות מתאיםחיוך2019
אני חשבתי שנהיה גם בחדר שלמעלה ובו יש 3 מיטות. העניין שהכל רגיש בין האחות לחבר שלה, כשבאנו בסוכות הוא לא היה ואך אחד לא העז לשאול איפה הוא.   הוא כנראה שכר דירה לבד. אחות של בעלי והחבר לא נשואים כי כביכול היא דתלשית שלא מאמינה ברבנות וההורים שלי בעלי הולכים על קצות האצבעות ולא מעיזים לשאול שום דבר, העיקר שעכשיו הם שוב ביחד, כי יש להם ילדה בת שנתיים, אז לא נעים להם לשאול אם אפשר להשתמש בחדר.. וכביכול יש שם את החפצים שלהם. וגם לבעלי לא נעים לשאול אם אפשר להיות שם בחדר. משהו הזוי בעיני
באמת מצב מורכב מאודנהג ותיק

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

בעלי מבין אותי מאדחיוך2019
יש לי קשר עם הגיסה ודווקא קשר טוב, אבל יש סוג של הסכמה בשתיקה במשפחה הזו ויש דברים שלא מדברים אליהם. נגיד להורים שלו זה סופר מפריע שהיא והחבר לא נשואים אבל הם לא יגידו על זה מילה. אז כל הקטע עם החדר היה מסוג הדברים שלא מדברים עליהם..
ברוך הנהג ותיק

מאוד חשוב שהוא איתך


אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס


חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

זה כאילו גולש למקום האישיחיוך2019
כי הקומה הפכה להיות הבית שלהם וההורים הדוסים כביכול לא משלמים עם זה שהם ביחד בלי נישואים אז כביכול אם יש שני חדרים למעלה הם לא יודעים.. אבל אם נתפוס תחדר זה כביכול בעייתי. למרות שברור שהם ישנים באותו חדר
מורכבנהג ותיק

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

חמי אוהב את הבית כנסת שלו בחגיםחיוך2019
הם לא יעזבו את שאר הילדים שבבית, אז כרגע נראה לי פחות
ולהזמיןנהג ותיק
יחד עם שאר הילדים לא רלוונטי? 
לא..חיוך2019
האח עם האספרגר לא מתחבר לבית שלנו. ואין מקום לכולם יש לנו רק חדר אחד לארח
אני מביןנהג ותיק
באמת בכלל לא פשוט
אז מציע להיות רגישים ממשהסטורי
מכיר כמה משפחות כאלו. ההורים ממש הולכים על ביצים, כדי מצד אחד לא לתת לגיטימציה רשמית לאיסורים שנעשים אצלהם ומצד שני לא לקרוע את החבל עם הבן/הבת שהתרחקו מהדרך.

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.


למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

כבר כתבתי פעם בשרשור אחרפשוט אני..

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.


''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.


אין מיטות, לא מגיעים.

צודק, באופן אישי קשה לי עם ליל הסדר בלי סבאחיוך2019
אבא שלי בחו"ל כבר שנים ולא ידעתי איך בדיוק יהיה אצלם. חשבתי שיהיה מקום. אבל לפעם  הבאה לגמרי צודק
נשמעעוד מעט פסח

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.


ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

קלעת בולחיוך2019
אני לא הבנתי שאני נכנסת לסיטואציה הזו, אפילו ניסנו לברר מראש וכאן היתה האכזבה וגם ההתשה מהסיטואציה
מציע להתיידד עם הרעיון של ליל סדר בביתהסטורי
(בתגובה אחרת כתבתי לגבי הזהירות מול המשפחה)

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.


רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.


זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

בעניין ליל הסדר בביתחיוך2019

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.


אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

כואבהסטורי

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.


אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

וואי, כואב לקרוא את התיאורשלג דאשתקד

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה


בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.


מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

מעניין אם יש קרבת משפחה...חיוך2019

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

תראישלג דאשתקד

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

 

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

לצערינו הרב, יש הרבה משפחות כאלוהסטורי
כלומר - אני לא מכיר את כל הפרטים אחד לאחד, אבל מאז שאני מודע, כי במשפחה המורחבת שלי יש דתל"ש, שכל אירוע/אירוח וכו', הפך למלחיץ מה אומרים/מה לא אומרים/מתי מצפים לכבד ומתי שותקים וכו' - אני שם לב להרבה סיפורים כאלו.
אני חושבנקדימון

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

 

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

מה?!?שלג דאשתקד
לרגע לא כתבתי שהיא לא צודקת, כתבתי שלצערינו אין המון מה לעשות עם העובדה שהיא צודקת וכדאי לחשוב איך מתמודדים ולא איך נמנעים.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

היישבורת,לב

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.


יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.


אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.


שולחת חיבוק


תגובה יפהביישן נ
את ממש צודקתחיוך2019

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.


קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.


בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..


הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.


גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

וואוונהג ותיק

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

כואב הלב לשמועשבורת,לב

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.


צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.


צריך זמן וסבלנות.

❤️

תודהחיוך2019
את מקסימה ואני מאוד מזדהה עם המאמץ שלך לעשותאורין

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

אפשר להשקיע ולמצוא דירה קרובה. אפשר בתשלום ויש הרבאיציק אברג'ל
רעיוןחיוך2019אחרונה
השבת אבידה - כלבי האסקי סיבירייהודיה מא"י

שני כלבי האסקי סיבירי נמצאו בהר כביר ביום שישי האחרון (חוה"מ פסח)

מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי

הי את! איזו משתמשת וותיקהמשה
לבדוק עם בודק שבביםנפשי תערוג
אין לנויהודיה מא"י
ביום חמישי צפוי להגיע פקח מטעם הוטרינר של המועצה, ויוכל לבדוק זאת, אם נמצא את הבעלים קודם, עדיף.
יש קבוצה של מתנדבים שיכולים לסרוקנפשי תערוג

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook


עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

לא יודעת, אבל החסד שלך נוגע לליבידיאט ספרייט
הלוואי שתעדכני אותנו שהבעלים נמצאו ושלכולם שלום.
לשאול בחוות באיזור אולי5+אחרונה
לבעלי החוות יש קבוצות ווצאפ
קהילה דתית מגןבשת בצפוןיונית321
מישהן מכיר קהילה דתית מגובשת מאד ברדיןס חצי שעה-ארבעים דקות חיפה? שכל הדתיים באותו איזןר כזה ויש אווירה צעירה כזאת אנחנן זןג צעיר עם תינוק.. עדיף בעיר ולא בחיפה עצמה
האם חייבים להגיד את כל ההגדה? (מוזכרים ילדים)חרות

מה החובה להגיד?

תמיד אני מוצאת את עצמי מתזזת בין הילדים לאורחים ובין לבין מנסה להשלים את כל הטקסט של ההגדה.

אני תוהה מה חובה להגיד ומה רשות... אשמח למקור אם יש לכן.. 

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גבריםהסטורי

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

 

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

 

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')


 

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

חייבים להגיד "פסח מצה ומרור"אריק מהדרום
בתאבון
גם כשהשאר אומרים ואת שומעת זה תופסחוזרת
אומרים פסח ומצה ומרור
רבן גמליאל אומר פסח מצה ומרור חובהחתול זמני

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מניח שאת מדברת על מגיד והללנפשי תערוג

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות


לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.


או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣


פסח שמח 

פירוט של מה שחייבים:גבר יהודי

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:


נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

ומי שמוכרח לקצר יותרגבר יהודי
יכול למצוא הנחיות בפסקי ההלכה של הרבנות הצבאית
ממה שזכור לי מהמשנה ברורהשלג דאשתקד

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

זה מה שכתבתי:הסטורי

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.


העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

מסכים איתך בכל דבריךשלג דאשתקדאחרונה

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

פסח+עומס+אופיhodayab

אז ככה:

פסח: צריך להסביר למישהו למה פסח מלחיץ?? למה חשוב לשמור על סדר ונקיון לקראת פסח?? למה יש מליון דברים על הראש?? נראה לי שמובן.

עומס: אנחנו לא נשואים טריים, יש עוד כמה קטנים ב"ה וכולם בבית. אז עומס יש בלי עין הרע.

אופי: בעלי אדם מבולגן, ואני מתערבבת לחלוטין מבלאגן בעיניים. זה ממש מכבה אותי. והוא מנסה לסדר, רק שמבחינתי זה עוד יותר גרוע כי אני רק חושבת שמסודר ומסתבר שהוא משאיר לי כלים מלוכלכים בייבוש, או שם את הדברים במקום הלא נכון (ולא קשור!!!), או שהוא פשוט לא מסדר כי "גם ככה את לא מרוצה" ואז הכל נופל עליי. 

 

אז בימים כתיקונם אני מחליקה. אבל עכשיו גם קשה לי, וגם הגדולה שלנו (שדומה לו מאד) מסתבר גם ירשה ממנו את האופי ומתחילה לסדר בכאילו בדיוק אותו דבר! ופה אני בפאניקה מוחלטת. אני כועסת עליה שהיא לא מסדרת ושמה דברים לא במקום ומוציאה דרך זה עצבים בעצם על אבא שלה. וזה ממש מתסכל.

בנוסף, אני מרגישה שאני היחידה שרודפת אחרי סדר בבית ואני לא מהמבריקות, אני מדברת על מינימום. לראות מרצפת ריקה. כולם מבלגנים ואני מנסה לאסוף את עצמי ואת כל הבלאגן בבית ולסדר...

עצות מישהו? 

 

חיבוק יקרהנגמרו לי השמות

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

 

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

 

קוצר רוח ועבודה קשה

 

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

יש לך בית גדול והרבה מקום?שוקולד לבן

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

לפני פסח תמיד הכי מבולגןרוני 1234

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.


לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

נשמע גםמשה

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

 

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

 

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

קראתישבורת,לבאחרונה

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏


מעשים קטנים של אהבהצופה אנונימי

שלום לכם

קצת חדש פה (בעיקר קורא מהצד)

רציתי לשאול ולשאוב השראה

אילו מעשים קטנים (או גדולים) אתם עושים לאשתכם (או לאשכן) להראות אהבה?

פרחים, פתק קטן, איזה שוקולד…

בתודה מראש לכל העונים

מקווה שיעזור וייתן השראהזמירות

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

דעה לא פופולרית אולי(מנק' מבט נשית)*אשתו של בעלי*
מיותר שהבעל יקום בלילה יחד עם אשתו,אם הוא עובד למחרת והאישה בחופשת לידה (ובעיניי גם אם היא עובדת...)

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך


מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

זה תלוירקאני

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

 

לא קם יחד איתהנפשי תערוג

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

לא רלוונטי בהנקה מלאהרקאני
מש"א☝️☝️☝️*אשתו של בעלי*
גם בהנקה מלאה זה מאוווווד יכול לעזוררחללי

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

אבלרקאני

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

בעיניי מיותר*אשתו של בעלי*

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

תדעי שיש נשים שזה עוזר להן מאודרחללי

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

אני חושבת שיש תפיסה כללית, ופרטים טכניים.לאחדשה

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

תגובה נפלאהנגמרו לי השמות
זה לפירקאני

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

 

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

 

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

 

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

 

חושבניחתול זמניאחרונה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

אולי יעניין אותך