ולהבין שהשנאה אליה היא תוצאה של התעלמות מתמשכת, אבל ברגע שההתעלמות תתוקן- השנאה תחלוף.

כלומר היא לא כ"כ מהותית ולא מעידה על זה שאי אפשר לעזור לכם.

אני מבינה שאתה נמצא במצב שבו היא נתפסת בעיניך כאכזרית. אני בהחלט יכולה להבין למה- אתה מסתובב בבית כארי בסוגר ואשתך חיה את חייה כאילו אין מחר.

בשבילך היא רחוקה ממך מרחק שנות אור ועוד מוסיפה להתרחק.

אולי, אם היא היתה יודעת מה מתרחש אצלך, היא היתה מזדעזעת וחושבת איך לתקן? אולי העובדה שהיא חיה את חייה מבלי לחשוב איפה אתה, היא בגלל שאתה לא רוצה להגיד לה עד כמה זה קריטי בעיניך (היחסים?)

האם היא אחת כזאת שתתעלם גם כאשר תגיד לה בפירוש שאתה במצוקה? או שהיא תעשה חושבים לרגע? איזה מן טיפוס היא?

אני מאוד מאמינה בהעלאה למודעות. לפעמים לבן הזוג פשוט אין מושג עד כמה דבר מסוים חשוב לי. הוא יודע שזה חשוב ברמה מסוימת, אבל לא יודע עד לאיפה הדברים מגיעים.

חשוב חשוב שתגיד לה שאצלך זה קריטי. שזה גורם לך לדברים לא טובים. שזה חשוב לך כמו... (תמצא דימוי מהעולם שלה כדי שהיא תבין עד כמה זה חשוב ללך). 

ושעדיין אתה לא כופה את עצמך עליה.

במקביל תבדוק גם את היחס שלך כלפיה. האם אתה מראה אהבה ונכונות לעזור, או שאתה מכוון רק ליחסים? האם אתה שם בשבילה? איך לדעתך היא מרגישה בקשר?

יכול להיות (וגם מאוד מתבקש) שגם היא סוחבת דברים עליך, ושאולי, רק אולי, לפעמים היא גם מרגישה קרובה לפיצוץ. 

אני לא עוסקת בתחום, אני מתחום אחר. 

אבל תודה רבה על המחמאה..

הייתי רוצה לדבר אתה, אבל היא מתחמקת מקשר ישיר איתי,

כי היא מפחדת מהלחץ שלי, וכל תלונה הכי קטנה שלי אליה- נתפסת אצלה כהאשמה,

כמו עכשיו- שהחליטה לשכוח שסיכמנו שנדבר, אף-על-פי שאמרתי לה אתמול שזה חשוב לי.

לגבי- להיות שם בשבילה- זאת באמת נקודה נכונה,

ו זה העניין -שאני מנסה הרבה פעמים- לבוא לקראתה- ולנסות להיות שותף אתה בעול,                                     היום לדוגמה- ניסיתי- וכתגובה-

קבלתי השפלות וזלזולים,  ומתחילה להיגמר לי המוטיבציה, להיות שם בשבילה,

כשהיא לא מסוגלת להכיר בכך שגם אני קיים.

אבל אני כן מנסה לזעוק את הזעקה שלה..

היא לא רוצה שתהיה שם בשבילה. היא רוצה שתבין אותה! שלא תכעס עליה! שתיתן לה לפרוק את כל הכעס, עצב, שנאה, חוסר מוטיבציה, ייאוש, דיכאון וכו'.. 

היא לא מכירה בזה שאתה קיים.. כי אין לה כוח להכיר אף אחד! אין לה כוח לראות אף אחד וגם לעצמה אין לה כוח! אני לא באמת יודעת מה קורה אצלה.. אני מדברת בשם עצמי. אבל אתה חייב להבין שהריון לא רצוי זה לא עוד משפט שעובר חלק.. זה משפט שטומן בתוכו טלטלה ענקית שיש לה תוצאות עצמיות קשות מאוד!!! ולא.. אתה לא אשם..אתה הקורבן! אבל היא גם קורבן! מבטיחה לך.. שהיא היתה מעדיפה להיות עכשיו רגילה ואוהבת.. ולא להיות אישה אחרי לידה עם תינוק!

כל קושי עם התינוק מתחבר ישר ל..אם הוא לא היה כאן, אז..

סתם אולי כדי לנחם,

היא כן שמחה עכשיו [אפילו מאוד- לכל הפחות כלפי חוץ] בתינוקת,

אבל את הנתק שנוצר-קשה מאוד להחזיר...

אתה פגוע! אתה כועס! עברת בעצמך שנה לא פשוטה אני מתארת לעצמי..

ועם כל זה.. אל תהיה בתחרות מי הכי מסכן ומי הכי הקריב וכו'.

תרד מהעץ.. תחזר אחריה.. תן לה תחושה שאומנם ההריון הזה היה סיוט, אבל הוא עבר והחיים ממשיכים..

תן לה להבין שהיא לא הפסידה הכל בגלל ההריון הזה. שהיא לא הפסידה גם אותך..

ואולי.. אם קשה לך..תשב לכתוב לה מכתבי תסכול.. אל תיתן לה אותם!! אבל תספר לה שם כמה אתה משקיע, כמה קשה לך וכו'.. תשמור אותם לעוד שנה.. שהיא תתאושש ושהכל יסתדר..ואז, אני בטוחה שיהיה לה את היכולת להכיל ולהעריך את כל ההקרבה והתהליך שאתה עברת בלי שהיא היתה פנויה לראות אותם

רק קושי קטן, לפחות לפי מה שהיא משדרת,

הדבר האחרון שהיא באמת רוצה- זה שאני אחזר אחריה,

ומה שהיא כן רוצה- זה שאעזוב אותה  ואניח לה לנפשה...

תנסה לשאול אותה את השאלות שמופיעות שם. בלי שהיא תדע מאיפה הבאת את זה..

אם היא בדיכאון או בתתחילתו של דיכאון.. זה מסביר לגמרי את ההתנהלות שלה!

וחוץ מזה.. יכול להיות שהיא רוצה שתעזוב אותה לנפשה כי היא לא בטוחה באיך שהיא נראית, כי היא חוששת מלטבול, כי היא יודעת מה אתה רוצה... 

שזה באמת יכול לעזור - שתניח לה לנפשה.

תנסה לשחרר באמת, תחליט עם עצמך על תקופה שאתה מתנתק רגשית

תעזור בבית ועם הילדים מה שצריך בצורה טכנית ויבשה ואל תחזר אחריה, אל תעשה לה פוצי מוצי וגם אל תנסה לעשות פרצוף מסכן ולעשות לה "רגשי" כמה שהיא אכזרית כלפיך.. תתנתק באמת.

לי יש תחושה שהיא מרגישה חנוקה, היא באמתת צריכה את המרחב הזה.

אם תתן לה את המרחב הזה מספיק זמן (אולי כמה חודשים אפילו) היא תהיה פנויה רגשית לעזור לעצמה לצאת מהקושי שלה ובסוף היא תתחיל לחפש את קרבתך בעצמה.

מדגישה שוב שזו התרשמות אישית שלי, אם זה לא נשמע לך נכון אתה יכול פשוט לא להתייחס לכל מה שכתבתי כאן

בהצלחה לכם!

אפשר שתכתוב לה מכתב עם כל מה שאתה מרגיש.

יש לזה כמה יתרונות-

1. לך זה יצא עדין ונכון ולא כועס או פגוע מדי כמו שיכול לצאת בדיבור.

2. היא לא יכולה להגיד שאין לה זמן- שתשב אפילו בשירותים ותקרא. זה לא חייב להיות זמן שפנוי לשניכם.

החיסרון הוא שאין דיבור. אבל נשמע שזה די לא הולך לקרות, אז מכתב זה פתרון מתאים בעיני..

תעזור לה במה שרק אפשר ותן לה את ההרגשה שאתה עוזר לה כי אתה רוצה שיהיה לה קל יותר.

אל תדבר איתה על יחסי אישות בכלל. זה ככל הנראה מלחיץ אותה.

את בעצם אומרת-תהיה מלאך, כי אם תהיה בן-אדם,

זה ככל הנראה מלחיץ אותה.

אני נמצאת בכזאת סיטואציה. הריון לא רצוי נקרא לזה בעדינות..

זה הריון שבו המצב הנפשי בקרשים.

הדימוי העצמי והגופני נופל למינוס.

הרצון לקפוץ מאיפה שהוא או להעלם מן העולם מופיע לא פעם.

השנאה העצמית/ לתינוק שמופיעה לפרקים..

הקשיים הפיזיולוגים שקורים בכל הריון מועצמים עוד יותר..

תבין. הריון לא רצוי הוא כמו אונס (סליחה על ההשוואה אבל זה הדמוי שעלה לי)

וזה בכלל לא משנה אם זה קרה כתוצאה מטעות שלה/ שלך/ או סתם כך סטטיסטיקה..

תנסה להיכנס לנעליים שלה בנושא הזה. יש מצב שהיא במצב נפשי לא פשוט! יש סיכוי שהיא בדיכאון לא קטן..

אני לא מכירה הרבה נשים שלא מחכות לחיבוק או לתמיכה מהבעל..

אני משערת, מנקודת המבט שלי, שנמצאת כרגע באותו מצב...

שהיא צריכה הכלה והקשבה. שרע לה עם עצמה! היא מבולבלת.. שונאת את כל העולם וכועסתעל עצמה שזה מה שהיא מרגישה!

תכין לה אוכל טעים או תקנה לה משהו שהיא אוהבת.. ותשב ערב שלם להקשיב לה!

אני האחרונה שחושבת שאתה צריך להתאפק או לוותר אבל גם הראשונה בשביל לנסות אולי לזהות אצל אישתך סימני מצוקה שעלולים להיות קשים..

כשהיא תרגיש שאתה מבין את המצוקה שלה, שאתה מסכים שהחוויה שהיא עברה בשנה האחרונה היתה סיוט אמיתי.. אולי גם יהיה לה קל יותר.

רק הערה קטנה,

בתחושה שלי אשתי לא ציפתה לחיבוק ותמיכה מהבעל,

אלא-להתרחקות כמטחווי קשת, או שאוכיח לה באותות ובמופתים,

שבאמת ההיריון כן טוב לנו- וגם לה.

[מה של הבנתי לחלוטין בלתי אפשרי]

ההריון הזה היה מבחינתה כמו גידול! ועוד גידול שכולם מצפים ממה לשמוח ממנו כי הרי ילד זה דבר טוב לא?!

היא עוברת תהליך שהתחיל בכעס על העולם, על אלוקים, עליך, על הילד ועל מי שלא קשור בכלל.. והמשיך בהרבה מאוד קושי..ונגמר עם ילד חמוד.. שדורש הרבה כמו כל התינוקות ולא מאפשר לאמא שלו לאושש את עצמה ולהצליח לחזור לחייך..

אתה יודע איזה קשה זה לעמוד במצב שאת שונאת את הילד שלך?!?! שאת כועסת על תינוק בן שבוע?!?!

היא לא יודעת בעצמה מה היא רוצה! היא יודעת שרע לה! שהיה לה רע! שהיה לה שנה של גיהנום נפשי ופיזי...

אל תתרחק ממנה!!!!! גם אם היא הכי מגעילה שבעולם! אל תיתן לה להתמודד עם זה לבד!!! תאסוף את עצמך.. עם כל הקושי..(וזה קשה ברמות על! במיוחד שאתה מרגיש קצת קורבן ואין לך מושג למה אתה אשם ולמה היא מתנהגת אליך ככה) ותבין אותה!!

תיתן לה שעות בלי התינוק ובלי הילדים. כדי שהיא תוכל לחזור להרגיש אישה.. תדאג שתפגש עם חברות, שתאכל, שתתחיל להרזות, שתלך לקנות בגדים.. לא יודעת מה.. שתראה שזה לא סוף העולם.

תדע לך.. דיכאון אחרי לידה זה מחלה אמיתית! שחייבת תמיכה אינסופית מהבעל והסביבה הקרובה.

שוב, אני לא רופאה ולא מאבחנת.. אני סתם אישה פשוטה שעוברת תהליך ארוך וכואב ומנסה להסביר לך את הצד של אישתך

אונס, גידול?

ב"ה שבראת ילד מתוק וקטן - במוקדם ובמאוחר זה היה קורה, אז למה לראות הכל בזווית כזו?

(2 ההריונות שלי לא היו מתוכננים)

לפעמים אם אין משהו חכם להגיד עדיף לשתוק!

נכון שה"השוואה" לאונס אינה נכונה, כי זה לא.

אבל מה שייך להיות "מזועזעת" ו"להסביר" שכלית שבמוקדם או במאוחר וכו'?...

הרי היא נתונה למצב שאין לה שליטה בו, ל"ע.

אכן - מה שכתב היהודי הזה, הוא נכון כנראה לגביה: "שיוכיח לה באותות ובמופתים שההריון הזה כן טוב להם".

אצל מי שזה מה שהיא משדרת, אז זה אולי באמת פתח התקוה.

הרי היא, בהרגשה, כאילו היתה ב"מסלול" מסוים - פתאום נקלעה למסלול שכביכול מוליך את החיים שלה היכן שאינה "נמצאת". והיא אכן רוצה בעצם לחזור להרגשה שמקודם - ומשם "לבחור" שזה מה שכעת, ואז להיבנות שלב אחרי שלב. ה"הרגשה" אינה נותנת לשכל לבנות בנחת מצד נפשי רצוי.

לכן, צריך הרגעה, ובאמת להסביר "מההתחלה", איך זה בדיוק מה שטוב שיקרה. טוב שקרה. ובשביל זה האיש עצמו צריך להתבונן בכך.

לא קשה לראות שזה אכן טוב ומעולה - אבל צריך לשחרר את החסימה, את ה"טראומה" מזה שסובייקטיבית מצאה עצמה במצב שמשפיע על כל  מציאותה לללא תכנון. זה סוג של טיפול פסיכולוגי מלווה בתפיסה ערכית אמיתית של מי שמטפל, על ערך הענין.

את צודקת, שפעמים רבות גם כשלא מתוכנן, אז יש שמחה. "מתנה" כזו. זו גישה בריאה, נורמלית, ערכית.

ותלוי גם במה שיש לאדם מראש על ערך מציאות ילדים וגידולם.

אבל כאשר נקלעת למצב שאינה כך - אי אפשר לומר "למה לראות"?... גם היא עצמה לא יכולה להסביר "למה", מחמת הסיבוך והבלבול שהיא מרגישה. היתה מאד שמחה לחזור למצב שמתוך השיקול והערך, ההרגשה זורמת..

כך אני מבין  את זה.

ובכל זאת.

אבל לתוכן דברייך, אכן. וזה יכול להיות לא רק "עם הגוף", אלא כאילו כל ה"מהלך" למי שמבחינה נפשית לא היתה שם לגמרי.

ובאמת אפשר להבין את התחושה.

ואחרי ההבנה, אפשר גם לתפוס כיוון של טיפול שיגדיל עוד יותר את האדם. סוג של התחדשות.

ה' יתן כחות - הן לאלו שטרם זכו, ואומרים כביכול "הלוואי עלי"...

והן לאלה שזכו ומערכת העיכול הנפשית והפיזית שלהם לא היתה "שם" באותו זמן.

שאלו ואלו יזכו לשמוח בילדים טובים ובריאים - ולהתגדל איתם.

לא רק בשלושה חודשים שאחרי הלידה

(אני חושבת, לפי מה שהבנתי..)

זה לא לחכות כמה חודשים, אלא קרוב לשנה שהיא היתה בהריון ודחתה אותו, למיטב הבנתי.

מה שהיא מסתבכת ביחס לעצמה בגלל "הריון שלא רצתה" - במקום לטפל בכך ולהפוך את זה לשמחה - אפשר להבין. ומזה גם אפשר להבין ש"לא זכרה" שסיכמתם משהו. כנראה מצביע על מצוקה.

זה שאתה כותב שהיא "מזלזלת בך כדרכה" ו"השפלות", זו בעיה. אין מקום לדבר כזה. השאלה, אם באמת מזלזלת, או שזה נראה כך בגלל פיזור דעתה ואי יכולת לשמוע מעבר לעצמה. קשה לדעת מכאן.

אבל מבחינתך, באמת הרגשה לא פשוטה. הלוואי שתצליחו להתגבר ולחזור למסלול טוב שתהיה הצלחה רבה.

[אם תצליח לקחת אותה לשיחה נינוחה, אולי בית קפה או משהו.. ולנסות לרגע ממש "להתעלם" מהנושא שקשה לך - שהוא לגמרי ברור- ולשאול אותה, "אני מרגיש שלא פשוט לך מאז התגלגלות הנושא של ההריון.. אולי תנסי לשתף מה עבר עלייך, מה עובר עלייך, איך את מרגישה. אולי אפילו השיתוף יעזור לך, גם אם לא תהיה לי בדיוק עצה.." - 

אז אני לא מכיר את אשתך ואת המצב, אבל יש נשים שבמצב כזה פתאום היו חשות לראשונה שהבעל איתן ב"צרה" שלהן - ונחל הדמעות היה נפתח.. אחרי ריקון כל מה שמעיק, והבעת רצון חזקה מצידך לתמוך, ושאלה במה אתה יכול לעזור, ובאמת לשם שמיים - אז יהיה מקום להעלות גם "נקודה מצידך". להסביר שאתה מאד מבין את הקושי אבל אולי אדרבה, חיזוק הקשר ביניכם, יעזור גם לה להתמודדות, וגם לך, להתמודדות מסוג שכעת קשה לה בכלל להבין אותה או  לפנות לה מחשבה. 

אם זה יצליח, יתכן שמהבעיה תצמח הרפואה. ה' יעזור

ויש להניח, שאתה רואה בכך משהו לא כ"כ "פייר" - אתה במצוקה לא פשוטה, ואתה צריך לנהוג כאילו הקושי הוא אצלה... אבל בעניינים כאלה, זה לא כמו "מחשב".. אצל האשה, אם היא אכן במצב קצת "קיצוני", אז זו יכולה להיות הרגשה קשה לשליטה. ולכן, הדרך הארוכה שהיא קצרה, היא קודם כל לתת לה לשחרר את ההרגשה, לחזור לנינוחות כלשהי, וממילא גם הנושא שלך יבוא על פתרונו. זה כמו שנרצה ללחוץ על מישהו לאהוב, כי באמת כך ראוי. זה אמיתי - אבל אהבה צריכה לבוא מנינוחות.. בהצלחה]

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.