וסליחה שלא הייתי מועילה.

אולי תצאו לאיזה מקום ותספרי להם

תתחלי סתם להיכנס לנושא הזה ואז לספר להם

זה משתנה מהורה להורה ומילד לילד.

אם תוכלי לשתף-מעולה. אם לאו,האם תוכלי לתת דוג' לדבר שווה ערך?

במסר.

שכתבתי את זה, אני רואה...

אשמח לתת רעיונות בפרטי.

בהצלחה!

(איך ייתכן שההורים שלך לא יודעים על זה?)

אני חושב,וזו דעה אישית, שצריך לגלות להם ולספר ללא ספק מכמה סיבות:

א. כיבוד הורים-חשוב להם לדעת מה קורה אתך מכל הבחינות וזה יכול מאוד לצער ולהדאיג אותם(ופה נכנסת הבעיה של ציעור יהודי שיכולה ללכת לכמה כיוונים[אולי במקום אחר])

ב. סוג של פיקוח נפש-ממש. יתכן מאוד שהם יכולים לעזור ואם לא תרצה לעזור לעצמך-מי ישעה את זה בשבילך? הדרך והצעד הראשון הוא לפנות להורים.

ג. הדבר יכול להפריע ולהרוס לפעמים את היחס בין הנער להורים מתוך עצבנות או כעס (עצמי) שנובעים מההפרעה או מכך שהם מגלים שאתה "שומר סוד" או קצת מתרחק מהם.

ע"כ בקצרה אם זה מועיל.

בקצרה ממש. בשניהם, אגב, השתמשתי לאי אלו מהדברים שעברו עלי בשנתיים האחרונות. 

א. כמובן, מכתב. בכתב זו הדרך הטובה ביותר לחשוב לפני כל מילה שאתה רוצה להגיד. איפה בדיוק להכניס את הנקודה החשובה, מתי להכניס ציניות, קצת רגש, משהו יותר שכלי וכו'. במכתב גם אתה לא מוציא את הדברים מהפה אונליין, כך שאתה לא תגיע לידי מילים לא יפות, גסוייות, התחצפויות וכו'. במידה ותבכה גם, הם לא יראו את זה. אתה תבכה רק בזמן שתכתוב את המכתב וזה לא יהיה מולם. בנוסף, במכתב אתה יכול לשקול כל מילה, לחשוב לפני כל מה שתגיד, לדבר בדיוק לעיניין. תוכל לעבור על זה פעם אחר פעם ולבדוק בדקדוק כל משפט.

ב. דרך אחרת שגם דרכה השתמשתי, היא להגיד להם את זה דרך משהו אחר. לדוג', אתה יכול לספר לרב שלך, למורה כזה או אחר, מדריך, קומנר וכו' והוא יפרט להורים. אחרי שהוא יספר להם הכל והם כבר ידעו את הפרטים- תלך אתה ותדבר איתם. ואז יוצא שבעצם את הדבר הכבד והגדול הם כבר שמעו ואתה מגיע רק כדי לפרט יותר, לשמוע את חוות דעתם, לבקש טיפול וכו'. 

בהצלחה גדולה!

אני אחרי איזה שנה וחצי שלא דיברתי על זה עם אמא שלי, אמרתי לה פשוט בבום.

אמא, ******.

היה לי הרבה יותר קל.

אפשרות נוספת, לכתוב במכתב. גם את זה עשיתי פעם.

אחרי שראיתי שלדבר אני לא מסוגלת.

או שאפשר לדבר עם עו"ס\ פסיכולוג\ יועץ\ מחנך\ אחר של הבית ספר והוא ידבר עם ההורים.

בהצלחה.

בס"ד

לא ברור לי למה אתה מתבייש לספר להם את זה?!

הם ההורים שלך, משער שהם רוצים שיהיה לך טוב...

ומשער שהם יעדיפו שתספר להם מאשר שתמשיך לסבול ולא לספר.

חשוב שלא תרגיש רע עם עצמך בגלל זה, הקב"ה נתן לך את זה, זה לטובה כמובן, וכמובן שאתה גם לא אשם... אז אל תרגיש רע עם עצמך!

באופן הפרקטי איך לספר, אתה יכול קודם להתייעץ עם היועץ של בית הספר, להסביר לו את המצב, לשאול מה הוא חושב על הדברים, זאת העבודה שלו והמומחיות שלו , בע"ה סביר שהוא ידע איך לעזור לך לספר את זה להורים באופן נעים ונינוח, מאוד חושב שכדאי לך לפנות אליו (עכשיו אומנם חופש אבל אני משער שהוא ישמח אם תתקשר אליו אע"פ שחופש)

אפשר גם לפנות להורים או לאחד מהם, למי שאתה מרגיש יותר בנוח, ולהסביר שקורה לפעמים כך וכך וכך ושאת חושב שאולי מדובר ב OCD. ושמאוד חשוב לך לשתף כי מאוד קשה לך עם זה...

אם צריך עוד עזרה מוזמן...

קבלת קושי כזה, אל תרגיש רע עם עצמך, ה' יודע למה זה לטובה עבורך.

ומאוד מאוד חושב שיכול לעזור לך הספר "בגן האמונה" של הרב שלום ארוש.

ממש ממליץ לך לקבוע כל יום ללמוד בו 10 דקות, בקביעות...

שיש מספיק סיבות למה להתבייש ולהתפדח לספר... מספיק אפילו שאתה לא אחד שמשתף, ואז זה כבר נהיה משימה מאתגרת....

בס"ד

אז אם כך ה' רוצה, אז צריך לבטוח בו ולעשות את ההשתדלות. בערת ה' זה לא יהיה כזה כמו קשה כמו שנראה.

ושוב הם ההורים שלו... הם רוצים שיהיה לו טוב.

הגבתי על השאלה למה להתבייש...

והכי טוב זה במכתב..

אפשר לכתוב על דף.. וככה לכתוב בנחת.

ואז שמים במעטפה ונותנים להם.. או שמים בתיבת דואר.

וכותבים:

לאבאמא היקרים.

ממני, פלוני.

וזה יקר. ומתוק. ונעים יותר.

לא קראתי את כל התגובות...

אם זה ממש מורכב לך, ולא נראלך שההורים יערו על זה לסדר היום (וזה נשמע ככה קצת),

אולי כדאי לבקש עזרה ממישהו אחר שיתן רקע ואתה תגיד?

או שיבוא איתך...?

אולי ללכת למקום רגוע ולדבר בנחת?

בהצלחה רבה!

מראש מעריכה אותך אם תעשה את זה.

מציאות מוכרת... לא פשוטה אבל לי זה היה אפשרי עם עזרה

אפילו לדעת שיש מישהו שסומך עליך שאתה יכול- גם זה המון. אם יש לך חבר שאפשר, דבר איתו שיתן לך אתזה...

בהצלחה!

מסעדה בלאגנים וזה

העיקר שיעבור כזוקה ובנקל

סבבה

אני בעד

חחח

לשבת איתם באווירה נוחה, בלי לחץ ובלי שיפוטיות (אפשר לבקש מהם בהתחלה..)

ולדבר איתם על כל מיני דברים מסביב ולאט לאט להגיע למטרה..

תזכור שהם תמיד רוצים בטובתך!

נכנסתי לויקיפדיה וקראתי מה שכתוב על ocd .. לדעתי כדאי לך לקרוא

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....