וסליחה שלא הייתי מועילה.

אולי תצאו לאיזה מקום ותספרי להם

תתחלי סתם להיכנס לנושא הזה ואז לספר להם

זה משתנה מהורה להורה ומילד לילד.

אם תוכלי לשתף-מעולה. אם לאו,האם תוכלי לתת דוג' לדבר שווה ערך?

במסר.

שכתבתי את זה, אני רואה...

אשמח לתת רעיונות בפרטי.

בהצלחה!

(איך ייתכן שההורים שלך לא יודעים על זה?)

אני חושב,וזו דעה אישית, שצריך לגלות להם ולספר ללא ספק מכמה סיבות:

א. כיבוד הורים-חשוב להם לדעת מה קורה אתך מכל הבחינות וזה יכול מאוד לצער ולהדאיג אותם(ופה נכנסת הבעיה של ציעור יהודי שיכולה ללכת לכמה כיוונים[אולי במקום אחר])

ב. סוג של פיקוח נפש-ממש. יתכן מאוד שהם יכולים לעזור ואם לא תרצה לעזור לעצמך-מי ישעה את זה בשבילך? הדרך והצעד הראשון הוא לפנות להורים.

ג. הדבר יכול להפריע ולהרוס לפעמים את היחס בין הנער להורים מתוך עצבנות או כעס (עצמי) שנובעים מההפרעה או מכך שהם מגלים שאתה "שומר סוד" או קצת מתרחק מהם.

ע"כ בקצרה אם זה מועיל.

בקצרה ממש. בשניהם, אגב, השתמשתי לאי אלו מהדברים שעברו עלי בשנתיים האחרונות. 

א. כמובן, מכתב. בכתב זו הדרך הטובה ביותר לחשוב לפני כל מילה שאתה רוצה להגיד. איפה בדיוק להכניס את הנקודה החשובה, מתי להכניס ציניות, קצת רגש, משהו יותר שכלי וכו'. במכתב גם אתה לא מוציא את הדברים מהפה אונליין, כך שאתה לא תגיע לידי מילים לא יפות, גסוייות, התחצפויות וכו'. במידה ותבכה גם, הם לא יראו את זה. אתה תבכה רק בזמן שתכתוב את המכתב וזה לא יהיה מולם. בנוסף, במכתב אתה יכול לשקול כל מילה, לחשוב לפני כל מה שתגיד, לדבר בדיוק לעיניין. תוכל לעבור על זה פעם אחר פעם ולבדוק בדקדוק כל משפט.

ב. דרך אחרת שגם דרכה השתמשתי, היא להגיד להם את זה דרך משהו אחר. לדוג', אתה יכול לספר לרב שלך, למורה כזה או אחר, מדריך, קומנר וכו' והוא יפרט להורים. אחרי שהוא יספר להם הכל והם כבר ידעו את הפרטים- תלך אתה ותדבר איתם. ואז יוצא שבעצם את הדבר הכבד והגדול הם כבר שמעו ואתה מגיע רק כדי לפרט יותר, לשמוע את חוות דעתם, לבקש טיפול וכו'. 

בהצלחה גדולה!

אני אחרי איזה שנה וחצי שלא דיברתי על זה עם אמא שלי, אמרתי לה פשוט בבום.

אמא, ******.

היה לי הרבה יותר קל.

אפשרות נוספת, לכתוב במכתב. גם את זה עשיתי פעם.

אחרי שראיתי שלדבר אני לא מסוגלת.

או שאפשר לדבר עם עו"ס\ פסיכולוג\ יועץ\ מחנך\ אחר של הבית ספר והוא ידבר עם ההורים.

בהצלחה.

בס"ד

לא ברור לי למה אתה מתבייש לספר להם את זה?!

הם ההורים שלך, משער שהם רוצים שיהיה לך טוב...

ומשער שהם יעדיפו שתספר להם מאשר שתמשיך לסבול ולא לספר.

חשוב שלא תרגיש רע עם עצמך בגלל זה, הקב"ה נתן לך את זה, זה לטובה כמובן, וכמובן שאתה גם לא אשם... אז אל תרגיש רע עם עצמך!

באופן הפרקטי איך לספר, אתה יכול קודם להתייעץ עם היועץ של בית הספר, להסביר לו את המצב, לשאול מה הוא חושב על הדברים, זאת העבודה שלו והמומחיות שלו , בע"ה סביר שהוא ידע איך לעזור לך לספר את זה להורים באופן נעים ונינוח, מאוד חושב שכדאי לך לפנות אליו (עכשיו אומנם חופש אבל אני משער שהוא ישמח אם תתקשר אליו אע"פ שחופש)

אפשר גם לפנות להורים או לאחד מהם, למי שאתה מרגיש יותר בנוח, ולהסביר שקורה לפעמים כך וכך וכך ושאת חושב שאולי מדובר ב OCD. ושמאוד חשוב לך לשתף כי מאוד קשה לך עם זה...

אם צריך עוד עזרה מוזמן...

קבלת קושי כזה, אל תרגיש רע עם עצמך, ה' יודע למה זה לטובה עבורך.

ומאוד מאוד חושב שיכול לעזור לך הספר "בגן האמונה" של הרב שלום ארוש.

ממש ממליץ לך לקבוע כל יום ללמוד בו 10 דקות, בקביעות...

שיש מספיק סיבות למה להתבייש ולהתפדח לספר... מספיק אפילו שאתה לא אחד שמשתף, ואז זה כבר נהיה משימה מאתגרת....

בס"ד

אז אם כך ה' רוצה, אז צריך לבטוח בו ולעשות את ההשתדלות. בערת ה' זה לא יהיה כזה כמו קשה כמו שנראה.

ושוב הם ההורים שלו... הם רוצים שיהיה לו טוב.

הגבתי על השאלה למה להתבייש...

והכי טוב זה במכתב..

אפשר לכתוב על דף.. וככה לכתוב בנחת.

ואז שמים במעטפה ונותנים להם.. או שמים בתיבת דואר.

וכותבים:

לאבאמא היקרים.

ממני, פלוני.

וזה יקר. ומתוק. ונעים יותר.

לא קראתי את כל התגובות...

אם זה ממש מורכב לך, ולא נראלך שההורים יערו על זה לסדר היום (וזה נשמע ככה קצת),

אולי כדאי לבקש עזרה ממישהו אחר שיתן רקע ואתה תגיד?

או שיבוא איתך...?

אולי ללכת למקום רגוע ולדבר בנחת?

בהצלחה רבה!

מראש מעריכה אותך אם תעשה את זה.

מציאות מוכרת... לא פשוטה אבל לי זה היה אפשרי עם עזרה

אפילו לדעת שיש מישהו שסומך עליך שאתה יכול- גם זה המון. אם יש לך חבר שאפשר, דבר איתו שיתן לך אתזה...

בהצלחה!

מסעדה בלאגנים וזה

העיקר שיעבור כזוקה ובנקל

סבבה

אני בעד

חחח

לשבת איתם באווירה נוחה, בלי לחץ ובלי שיפוטיות (אפשר לבקש מהם בהתחלה..)

ולדבר איתם על כל מיני דברים מסביב ולאט לאט להגיע למטרה..

תזכור שהם תמיד רוצים בטובתך!

נכנסתי לויקיפדיה וקראתי מה שכתוב על ocd .. לדעתי כדאי לך לקרוא

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...