האם עכשיו שנפל עלה מהעץ זה בהשגחת הקב''ה? ושמישהו שבר את הרגל? אז כן?

תוכל למצוא גישות שמאוד מצמצמות את עניין ההשגחה לעומת גישות שמאוד מרחיבות, אבל האמת היא שלאף אחד אין באמת מושג כך שאנחנו בוחרים לראות את ההשגחה איך שאנחנו מסתכלים על המציאות

הרי הרמב''ם לצורך העניין שאני מניח שרוב האנשים לא יודעים פה את שיטתו בהשקפה (היו שקרו לרמב''ם כופר בגלל השקפתו בעניין) בחר את דרך השקפתו לא בגלל שהתגלה אליו מלאך...

אם כן, אז יש כאן בעייה בעיניי כי אחד מהעיקרים שאנחנו אומרים אותם הוא שהקב"ה מצוי ומשגיחץ.

תקנני אם טעיתי.

מצוי= נמצא

משגיח= מפקח על מה שנמצא

שונה שמיים וארץ מאיך שהרמח''ל תופס את מצוי ומשגיח. לא שייך פה טעות בדעות כי בעצם לא שייך גם להגיד צודק

הרי אף אחד לא נפגש עם ההשגחה, גם משה שאל הודיעני נא את דרכך, למרות שהיה לו ככל הנראה יותר מושג מאיתנו. המקובלים זה לא אומר שבהכרח הם צודקים, בדיוק כמו שהרמב''ם לא בהרכח צודק, האמת שלא שייך פה צדק, כי כמו שאמרתי כל אחד תופס את ההשגחה ע''פ תפיסת עולמו ולא ע''פ האמת שבהשגחה שבלתי ניתנת להשגה

עצמות ההשגחה זה בעצם הקב''ה כי הוא כולל את הכל

דבר כזה גם משה רבינו ביקש ולא נענה, יש משפט שבגדול אומר שאם הייתי יודע אותו (ידיעה שכלית) אז הייתי הוא, כי זה בעצם להיכנס 'למוח' של הקב''ה דבר שאף אחד לא יכול לעשות...

כי הרי לחז''ל לא באמת היה מושג אם משה רבינו ראה כך כי ככל הנראה הוא מעולם לא סיפר להם את זה, ידוע שאין לקחת מדרשים כפשוטם.... וגם אם נניח שזה נכון לצורך הדיון לא הבנתי מה זה מוכיח

2. הקבלה אין לנו טאבו על ההלכה, השגחה וכו' יש תפיסות שונות בעניין שקמו עם השנים, אם הקבלה הייתה דבר מוחלט (לא שח''ו אני אומר שהיא שקרית) אז רק כך כל עמ''י היו מאמינים, כמו שכולנו מאמינים שמשה הוריד את התורה, מזה שזה לא כך מוכח שיש חילוקי דעות והדברים לא מוסכמים

הרמב''ם לא פחות גדול מהגר''א לצורך העניין... ולהביא הוכחה מתוך הזוהר על כך שהקבלה צודקת זה מגוחך כי אי אפשר להביא אישור לדבר מתוך הדבר עצמו (בלי קשר אם אני מאמין בקבלה או לא, ואני כן מאמין). לדחות את הרמב''ם או את הרס''ג מפני הקבלה זה לא הגיוני...

אבל תחשוב על זה לצורך העניין (אל תתפס לדוגמה זה יכול להיות כל דבר שבעולם), אדם מתפלל שאבא שלו יהיה בריא, אבל בעצם הקב''ה בכלל לא משגיח על דברים כאלה. אני סתם חושב שזה הזוי שאנחנו בונים תפיסות עולם שלימות, תפילות, צפיות ובקשות על תפיסה שאנחנו בונים לעצמו לפי מה שאנחנו תופסים את העולם ולאו דווקא איך שהוא באמת מתנהל

הרי יש לנו קבלה ברורה בדברים הללו.

בוודאי שהקב"ה משגיח על דברים כאלו.

צריך ללמוד מתוך תורה מה גדרי ההשגחה.

היה תחום שבו נחלקו ראשונים ואחרונים, האם השגחה פרטית זה רק בבני אדם, ובשאר זה על המין בכללו, או בכל דבר, כדברי הבעש"ט שאפילו עלה שנח כך או כך, זו השגחה מה'. ויש מקורות קודמים לכך.

הקב''ה משגיח עליך עכשיו באופן פרטי? זה בדיוק המחלוקת וזאת הטענה שלי שכל אחד יצר לעצמו את תפיסתו המציאות. וזה שיש מקורות קדומים זה לא אומר לי כלום... כל מקור יביאו לך אחד הפוך

אין מחלוקת על השגחה פרטית, אלא על גבולותיה.

ומה שאתה חושב שכל אחד "יצר לעצמו" זו גם טעות. הם לא דיברו  מדמיונם. אלא מתוך לימוד עמוק של יסודות האמונה, מקבלתם ומתוך כך מעיונם, כדרכה של תורה, כתבו את מסקנותיהם.

אם זה שיש מקורות קדומים לא אומר לך כלום, אז הבעיה היא כבר אצלך. זה לא נכון ש"כל מקור יביאו לי אחד הפוך", זו ממש שטחיות בתפיסת הדיון בתושבע"פ. הבאת מקורות, כמו גם בגמרא, נעשית בדקדוק וברצינות. בדיון שיש בו פירכות וראיות. 

למעשה, אין הבדל בעיקרים. כולם יודעים שיש השגחה פרטית. זה לא מדמיונם, אלא מיסודות התורה. כל השכר ועונש שבתורה, כפי שמבאר בעל העיקרים, בא מיסוד ההשגחה הפרטית. 

אז מי שמאמין בתורה, מאמין בהשגחה פרטית. הקב"ה משגיח, מתוך כך יש גם גמול על מעשה האדם.

כמובן, יש הרבה מה להעמיק במדע הרוחני, כדי להבין את מהות ההשגחה ועניינה. אבל זה, כמו בכל מקצוע ועוד יותר, ענין של השקעה בלימוד הזה, בהבנה עמוקה של משמעויות רוחניות.

אני לא שולל את זה שיש השגחה ושכר ועונש, השאלה מה זה אומר השגחה. אני לא טוען שהם התעוררו יום אחד ואמרו וואלה בא לי ככה, הם בחנו את הדברים ברצינות אבל ופה האבל הגדול הם בחנו אותה לפי איך שהם תפסו אותה ומתוך כך יצרו תפיסת עולם של השגחה, הרי בתוך חז''ל עצמם יש תפיסות שונות בהשגחה הפרטית. יש הבדל גדול איך כל אחד תופס את ההשגחה.

הם לא "בחנו לפי מה שהם תפסו ומתוך כך יצרו תפיסת עולם"...

אלא הם למדו תורה שקיבלו מסיני,

והעמיקו גם בדבריה וגם בהבנת המושגים הרוחניים, ומתוך כך אמרו.

הנה, הרמב"ם אומר: "וכבר באו פסוקים מפורשים בהיות ההשגחה על בני האדם כולם ובהפקד כל מעשיהם" וכו'.

כלומר: מסתמך על התורה. וכמו כן, אין חולק בדבר זה.

אח"כ, כבר מעמיק במהת ענין ההשגחה. ולפי איך שמסביר באופן רוחני את המושג הזה, שזה כבר לא ענין לכאן כי צריך לימוד, אומר שככל שהאדם גדול במעלתו השכלית-רוחנית, כך גם ההשגחה עליו עצומה יותר. כי זה עצמו דבקות בהשגחה.

הקיצור: 

א. התורה שבאה מעל המוגבלות, מביאה לנו מושגים שמנחים גם את העולם המוגבל ומרוממים אותו.

ב. יכולות להיות מחלוקות בפרטים, אבל הן מחלוקות בהבנת דברי תורה, דבר הי', לא המצאות אנושיות.

ג. גם התפיסות הרוחניות של חכמים בעצמם, הם חלק מדברי תורה. אלו השגות רוחניות עמוקות, לרוב בחינות שונות, שמכל אחת מהן ניתן ללמוד משהו.

הקב"ה נתן תורה לעם ישראל, ומתוכה לומדים על השגחתו. וזה מעיקרי האמונה.

והרמב"ם והרמח"ל ועוד, כמובן לא כתבו "סתם".

כמו שהקב"ה מודיע לנו על מצוות שאנו תופשים אותן, כך גם על השגחה שאנו תופסים אותה.

כמובן, אין קץ - ויש הרבה מעבר למה שאנו תופסים.

ההשגחה, זה אחד המושגים שבהם הקב"ה מופיע אלינו.

זה הענין שבמתן תורה, מתוך מה שמעבר לכל מוגבלות - אל תוככי העולם.

הם תפסו את המציאות בתפיסה מסויימת והגיעו למסקנות בעקבות כך. אנשים גם רצו להוכיח מתוך התורה שהקב''ה החליף את עם ישראל בנוצרים, כך שבתורה תמיד תוכל באמת למצוא הכל אם תרצה. דבר כזה הוא קלאסי בדיונים בגמרא...

ולא היינו צריכים להגיע לתפיסות קיצון בהשגחה ביהדות

איזה "תפיסות קיצון" יש?

הרי חז"ל כבר דיברו עלהמגלה פנים בתורה שלא כהלכה.

יש דרכים איך דורשים את התורה. יש תושבע"פ, המשך מהר סיני.

גם בדיונים בגמרא, יש "גבולות גזרה" עפ"י כללי הדיון והמסקנה.

זה לא מושגח בהכרח ע''י הקב''ה זאת תהיה הפתעה בעיניך? יש מי שסובר כך...

ויש כאלה שבגלל שהוא סובר כך יקראו לו שוטה... קיצוני או לא קיצוני?

זה לא קשור לנושא העקרוני שהעלית.

זו מחלוקת רגילה.

אבל זה לא כאילו מושג ה"השגחה" אינו יכול להיתפס כי הקב"ה מעל לכל הגבלה.

כי כל התורה זה כך. מתוך מעל המוגבלות - מופיע אל תוך המוגבלות.

וגם החולקים, יביאו ראיות מתוך תורה ומדברי חז"ל.

ב. אומרים כך ברמב''ם

"אומרים כך"?

תביא מקור - נדון.

הרמב"ם מונה בעיקרי האמונה שהקב"ה יודע כל מעשה בני אדם ומחשבותם, וגם שגומל שכר טוב לשומרי מצוותיו וכו'. זו השגחה פרטית. וזה מעיקרי התורה.

[חכמי ישראל האמיתיים, בוודאי שיש דבר כזה. לא כל פרופ' שיקום היום ויאמר משהו, יימנה בכללם]

זה שהוא יודע הכל זה ברור, השאלה אם הוא פועל בתחום הזה במציאות כדי לשנות אותו... אני אביא לך בלי נדר מקור מחר...

כל הטענה מתייחסת לכמה הקב''ה מתערב בתוך העולם עצמו

לא ברור איך אפשר לנהל ככה דיון

אמרתי  "אני חושבת שאם מצטטים רבע ובטוחים שזה הכל [=כל המאמר שממנו הכל מובן וזה יעני "נוק אאוט" ]

אז אנלא מבינה איך אפשר לנהל ככה דיון....



פרשתי בשיא

אני אעקוב מהצד



הרבה הצלחה וברכת ה'.

יודע הכל - ומתוך כך גומל שכר ועונש. זה נקרא משגיח על מעשי בני אדם.

לגבי מה שהרמב"ם מונה מדרגות בהשגחה, מתוך תפיסה רוחנית, שה"השגחה" המפורטת זה בא מעצם הקישור והקרבה לה' - הבאתי בהודעה אחרת.

מדבר לעניין. אבל תסכים איתי שלצורך העניין יכול להיות שאנחנו מתפללים על משהו שבכלל לא ייתכן כי לא כך הקב''ה מנהל את העולם. נאמר כך, עדיף לאדם להאמין שהקב''ה משגיח על כל מעשיו בצורה מדוקדקת כי כך הוא ירגיש יותר טוב וכדומה... 

זה משפיע כמה אני צריך להתאמץ להשיג את הדברים שאני רוצה וכמה אני אומר, תשמע הקב''ה יעזור ויעשה...

רוב האנשים יעדיפו למשל את שיטת המקובלים לא בגלל שהם חקרו אותה לעומק, אלא כי זה נותן להם רגיעה ומונע מהם להתאמץ יותר.

קצת קשה לי לעקוב אחרי כל השאלות בכל הדף, אני אשמח אם תכתוב אותם כאן, תבהיר מה אתה חולק...

השאלה שלך לא הייתה אמורה להסתיים רק בהשגחה, היא תקפה ונכונה אפילו ב"מגרש הביתי" שלנו. יתכן שבאמת כל התפיסה שלנו על המציאות, על המושגים והאובייקטים הכי ברורים לכאורה, הם רק כתוצאה מקולטי המידע שלנו וכלי העיבוד שלנו, שכלל לא בטוח שיש ביכולתם להשיג את המציאות על אמיתתה.

כבר בספרי המחשבה דיברו על כמה זוויות הסתכלות בנוגע לתפיסת המציאות, דוגמת ייחודא עילאה וייחודא תתאה (ראה בנפש החיים ש"ג פרק יא ובשער הייחוד והאמונה פרק ז), ועוד. עמנואל קאנט אף הוא, ב'ביקורת התבונה הטהורה', עמד על הידיעה האנושית שלעולם לא תהיה לה נגישות להכרת הדברים על אמיתתם משום שמלכתחילה מובנים בה כלי ראייה (כגון חמשת החושים) וכלי שיפוט מסויימים (כגון ההגיון האנושי), שמאוד יתכן שלא מעבירים אלינו את המידע כפי שהוא באמת וכל הידיעה שלנו היא רק ידיעה של "תופעות". עוד לפניהם, אפלטון במשל המערה המפורסם רמז על העירבון המוגבל של הידיעה שלנו באשר היא, וללא היציאה מבית הכלא התודעתי, יתכן שלעולם נהלך, נחשוב, ננתח, נתפוס, נקשה, נתרץ, כסומים באפילה (וראה עוד בהרחבה בעניין זה בספרו של הרב ד"ר מיכאל אברהם "אלוהים משחק בקוביות" בסופו, בנספח א, בעיקר להתייחסותו למשל של ריצ'ארד טיילור, ש"העוקץ" שבה, כהגדרתו של ד"ר אברהם, עונה גם שאלתך. ודוק).

מכל צד פוליטי (בין אם מדובר באחים לנשק או רבנים חרדים),

רק אנשים שמעריכים את חיינו פה יותר מכך שערכיהם ישלטו הם שותפים אפשריים לדעתי.

שיש כאן דו שיח בין חרשים. מכיוון שהתשתית, היסוד, כל כך שונה מהותית,

שאי אפשר לבנות עליו דיון, מבלי לדבר על הדבר החשוב ביותר:

מה פירוש להיות יהודי

מה זו אמונה (במקום התשובה: יש דבר חשוב יותר, אמונה,

הייתי אולי משנה ל: יש דבר יותר חשוב מהחיים;  א י ך  לחיות אותם

נכון כפי שעם ישראל צריך להחיות ו ה ת ח י י ב  לחיות.)

יש כאן ניגודים חריפים מאוד בין המראיינים

החילונים מאוד (אולי זה דבר טכני, אבל לפחות להניח כיפה

כדי לכבד את הרב והמקום; האם, להבדיל אלפי הבדלות,

בכנסיה, אם היו מבקשים לעשות משהו שמנוגד לאיך

שנכנסים לכנסיה - לא היו עושים זאת?) 

לבין רב שמטיח את הדברים חד וחלק.

מבינה למה הם הלכו לרב, אבל למשל אם

היו משוחחים עם הרב נויגרשל או כל אדם

עם סבלנות רבה ויכולת להביא את הדברים

כך שיסברו את האוזן לאדם הרחוק כל כך

מהיהדות - זה היה עדיף.

זה לא בדיוק נכון, כך הבנתי ושמעתי,

שהיחידות ה"נפרדות" - באמת נפרדות כל כך.

כדי לתת ליהודי שלא היה חשוף כלל לעולם

החילוני, את צרכיו בצבא, צריך להיות כך

שהממונה יבין ויסכים  ל ע ו מ ק, עם דרך

החיים שלו. עם הזהירות שלו. על הנשמה שלו.

הם, לענ"ד, לא הלכו לרב הנכון. אי אפשר לבוא

עם אפס ידיעה והבנה להשקפה היהודית הצרופה

לרב שחכם ככל שיהיה, ל א  אמון להסביר 

עם יהודים רחוקים כל כך.

אין ספק, שהם יצאו מתוסכלים, מאוכזבים

ואנטי, יותר מאשר היו קודם לכן.

הם מביאים את השביעי באוקטובר, כמו שיהודים חילונים רואים זאת;

היתה "פשלה" של הצבא, המחבלים המפלצתיים ניצלו זאת ועשו

ככל העולה על ליבם, כישמעאלים ועמלקים "גלות ישמעאל"

הרב נויגרשל. מומלץ.)

וזו כבר מקור לדו שיח של חרשים. כי אנחנו, כדתיים,

יודעים ומבינים שיד השם היתה כאן.

אז אם מלכתחילה מביאים את הנקודה החשובה כל כך

הזו, אולי קל יותר להבין את לעומק את ההתנגדות.

יש למשל דיעה שאומרת שעצם קיום המדינה הוא נס.

מדינה קטנטונת המקופת ברבבות שונאים שכל שאיפתם

היא להשמיד אותם  - ועדיין עומדת על תילה?!!

(ברור שזה לא רק הצבא שהצליח ומצליח לשמור על קויומה).

ובשביל נס צריך...זכויות.  המון זכויות.

אם כך, הוקמה כאן מדינה המושתתת על... נס,

אבל לא מכירה בנס הזה, עובדה, כמה הרבה

יהודים שאינם שומרי מצוות, חיים בה ואפילו

מתנגדים לכל המושג נס ולכל מה שכרוך בכך?

אז מבקשים מיהודים שכן שומרי מצוות ושאינם חשופים

ולא רוצים להיות חשופים לעולם החילוני וכל מה שכרוך

בו,  להתגייס לצבא שכולו מושתת על טבע? על כוחי ועוצם

ידי עשו לי את החיל הזה?

גם כך נלחמים בציפורניים לשמור איכשהו

על טוהר יהודי בתוך כל הכאוס הזה והטומאה

הזו..... אז עוד להיזרק למקום של כל היצרים

הרעים?   זה מאוד מורכב ולא פשוט.

הם לא יכולים ל הבין מה פירוש שיש

דבר שיותר חשוב מהמוות. בקושי אני

מבינה את זה. למרות שרואים זאת

בכל ההיסטוריה היהודית; שיהודים

העדיפו להקריב את נפשם ולא להיטמא.

אני די מרחמת על שני היהודים

האלה עם הרב, הם לא אשמים;הם לחלוטין

לא הבינו אותו ואת השקפת עולמו.

זה כמו להפגיש X עם Y. לא הולך. פשוט, לא שייך.

ולא הייתה שום אפשרות חוץ מזה שהם יצאו מאוכזבים

(בסוף הרב אמר שאין *לו* אמון שיכולות להיות יחידות נפררדות. *שהוא* חושב שכולם יתחלנו אם ילכו לצבא. וגם שבעיניו אין משמעות לעם ישראל מעבר לשמירת תורה ומצוות. הוא בכלל לא דיבר על זכויות שמגינות על עם ישראל וכאלו, כי הוא באמת חד וישר.

באמת מול גישה כזאת האפשרות היחידה היא להגיד 'אוקיי אז אנחנו לא מוכנים לתת לכם תקציבים לכלום' או 'אז תרדו מהארץ'.

או להכנס לדיון עם מקורות שמראים שליהדות כן אכפת מעם ישראל, אפילו כשהוא לא שומר מצוות.

אבל אני חושב שרוב הציבור החרדי לא יכול להגיד מול עצמו שהוא מאמין בדברים שאומר הרב - שהוא *באמת* מאמין שכולם יתחלנו, שלא יכולות להיות יחידות נפרדות, ושהביטחון הזה כל כך מוחלט שהוא מוכן למות על ידי הערבים כפשוטו ולא להתגייס)

(לאיזה מעגלים את חשופה ובנו בך את ההערכה הזאת? איך היא מסתדרת עם זה שהרב פרידמן נחשב למנהיג של הקבוצה היותר קיצונית בפלג עצמו?)

את צודקת לגבי העבר, אבל היום יש את חטיבת חשמונאים שהיא חרדית למהדרין.

את לא צריכה להאמין לי, פשוט תראי עדויות של חיילים משם.

ובחרו ברטוריקה עניינית, מכבדת מההתחלה ועד הסוף, עם חתירה לדיבור ענייני ורצון להימנע מהתנגשות, עם עשרות התגמשויות, פנייה לשכל הישר הפשוט ביותר, גם מול הכפשות ושיח מאוד קיצוני מזלזל ונוקשה מצד הרב

או לרב ש:

- מזהה את מדינת ישראל כרעה מיסודה ומעדיף את הבריטים על פניה

- שמעדיף שילדיו ימותו ע"י ערבי ולא יהיו חילונים

- שאוטם את השכל שלו מלחשוב על כל היתכנות לגיוס חרדים לצבא ואומר שזה לעולם לא יעבוד בשום אפשרות

- שאדיש לגורלם של המגינים בפועל על המדינה ולא מתרגש ממשל האלונקה

- וכל זאת תוך כדי שהוא נתמך על ידי המדינה, נתרם ולא תורם, משעבד ולא משועבד?

מה אומר ומה אגיד, אמנם אחים לנזק הם מגמתיים ובעייתיים ואולי אפילו זדוניים, אבל כוונתם רצויה, גם אם הדרך שלהם בולשביקית....

הרב לעומת זאת מגלם עמדה שקשה מאוד מאוד לסנגר עליה. 

אבל הסיקריקים החילונים באו לדבר עם הסיקריקים החרדים באצטלה שלא מצליחה לכסות את הערווה של עצמה. "נשק לאחים" באו לנסות לנהל "הסכם חודייביה", הא ותו לא. הם לא רוצים חרדים, הם לא רוצים דמוקרטיה, והם לא רוצים דת או לאום. הם רוצים כלים שיאפשרו להם לשלוט ולהשליט את המחשבה הקומוניסטית מחדש על מדינת ישראל.

הדיון היה מכובד רק מצידם ולא מצד הרב... זה מורכב, גם הרב דיבר בצורה "מכובדת" אבל אטומה ואדישה (=בלתי מכבדת)

אני מודע היטב לטהרת הכוונות של מוטיבצית האחדות של המחנה הליברלי הפרו גיוס, ויודע שהם לא רוצים את החרדים בצבא אלא רוצים את החרדים בלתי חרדיים בצבא. ואני גם מכבד את החשדנות הצינית החשדנית החרדית

ויחד עם זאת אחים לנשק כשרים יותר מאשר הרב בדיבייט הנ"ל (*הוא יותר צדיק ומקיים הלכה מהם והם באים הוגנים יותר ממנו בדיון)

רק בהעמדת פנים ורק להשיג את מבוקשם, הרב הסביר את עצמו. זהו יקבלו טוב לא יקבלו גם טוב.

מה שווה כל העמדת פנים אם באמת הם לא מתכוונים לזה?

אני לא קונה את זה שבגלל שבן אדם מדבר יפה אז לא משנה מה הכוונות האמיתיות שלו.

איך הם הוגנים? אני לא מבינה. 

או אנשים שחושבים שהם היחידים שצודקים ולכן דורסים על הדרך אנשים אחרים?

ליבם מלא כוונות זדון, או שכוונתם רצויה ודעותיהם אוויליות?

ועדיין, למה הרב (שמייצג בצורה די קלאסית את התודעה של הציבור החרדי) לא מוכן לפתח דיפלומטיה פתוחה או ישרה יותר. הבונקריות הזאת לא קלה לעיכול

למה בכלל הקיצוניים של אחים לנשק באו רק לרב הקיצוני של הפלג הירושלמי? למה בדיוק הם הגיעו דווקא לפלג הזניח הזה, ואיך הם בכלל הגיעו לרב כל כך לא משמעותי מבחינה ציבורית?

זה די שקוף, שלשני הצדדים מאוד שווה לתחזק זה את זה, ולכן הם נפגשים כדי להראות שאין סיכוי לגיוס וככה כל אחד מהם יוכל להמשיך לקבל תזרים מהספטנסרים שלו.

זה עוד לפני השאלה מה נאמר בפגישה, אם זה בכלל משנה משהו.

לא מכיר אותם, אבל היו כמה פגישות של אחים לנשק עם רבנים דת"ל

איך הם יכולים לדבר על האמונה בשביל החרדים אם הם לא מבינים מה זה אומר?

שמעת מה אמר התלמיד לקראת סוף הסרטון? ה7 לאוקטובר והצורך הצבאי אינו מה שגרם להם לדרוש את החרדים בצבא, גם כשלא היה צריך חיילים עדיין הם נלחמו על זה. זה לא בגלל צורך אמיתי.

טוב אין מה לומר אני משוחדת קצת כי אני בדעה כמו הרב ויש לי סלידה מהחברה שבאו לפניו, אם הייתי במקומו הייתי מדברת יותר חמור.

בסוף הוא אמר את האמת, הוא ענה לשאלות שלהם, הם רוצים להגיע להסכמה אבל אין אפשרות כזאת, הרב לא ימציא אפשרות רק כדי להיות נחמד בעיניהם, אם אין אז אין. זאת התשובה שלו, הוא חזר על זה כמה פעמים והסביר כמו שביקשו, הם בחוצפתם אומרו שהם לא מוכנים לקבל את זה בתור תשובה, ועוד באים אליו בטענה שהוא לא אחראי שלא אומר לציבור שלו לפעול, אין מה לעשות יש כאן שתי תפיסות שונות לחלוטין, אין נקודת השקה.

לא הבנתי איפה ראית שהרב היה לא מכובד, בגלל שאמר שחילוניות זה תת רמה אצלם? הם שאלו למה חילוניות יותר גרוע ממוות והוא ענה. וזה נכון גם מה שאמר שאצל החילונים הדתיים הם מפגרים, ומרגישים התנשאות וכאילו רק הם צודקים, והאמת אצלם. 

אני לא מזוהה עם תנועת אחים לנשק אבל במהלך השיחה צודדתי בהם בעיקר בגלל ההוגנות בשיח. הרגשתי שהמוטיבציה להידברות היתה יותר כנה מהצד שלהם ושהעמדה המתגוננת של הרב שאומרת: "לא תהיה שום צורה של שיתוף פעולה ואין לכם מה לטרוח" היא עמדה מרגיזה / מתישה / מבאסת... הוא עושה הורדת ערך מטורפת לחילונים (* חצי קשור לכאן - תהיתי האם הוא עוצם עיניים/ משפיל מבט בגלל שאסור להביט בפניו של עז פנים, כלומר בפניהם).

אני מסכים עם זה שאחים לנשק בעייתיים וגם מסכים שהתקשורת בישראל עשתה דה-הומניזציה מטורף לחרדים ושיש שמחה לאיד על הצרות שלהם בקרב תומכי המדינה (ציונות דתית, חילונית) והשמאל...

אבל הסרטון הזה דווקא מתקף את הסיבה המוצדקת לקושי בציבור מול המנטליות החרדית, העקשנית, המתחפרת, הבלתי מוכנה לשיח בוגר, הבלתי מוכנה לשום צורה של חשיבה מחודשת.

אגיד יותר מזה - לדעתי אילו הרב היה מוכן להידברות על תנאים מגוחכים של צבא: "רמטכ"ל חרדי ירא שמיים, בסיסים נפרדים, הכשרות נפרדות, רובים נפרדים, הכל נפרד" - זה היה יותר טוב מאשר העקשנות: אי אפשר, לא יכול, בשום מצב, אין סיכוי. *העמדה* האדישה מרגיזה, לא הטענה...

- השאלה שהכי מציקה לי היא טענה שאמר הגרי"ז סולובייצ'יק לנטורי קרתא:

"האם ברוסיה הייתם מעיזים להפגין נגד השלטון? הלא הייתם חוששים לחייכם! מדוע אם כן כאן, בארץ ישראל, אתם מפגינים נגד הציונים?... אם כן, בסתר לבכם גם אתם נתפסתם לציונות!"

(זו טענה רדיקלית)

הכל מתחיל ונגמר בכך שנוח להיות חרדי. אמנן כועסים עליך בציבוריות ההמונית, אבל אתה יכול לחיות את חייך ויש לך הקלות כי אתה לא משתתף. להפך - אתה תפגין ותיאבק על זכויותיך כמה שצריך... אבל אתה לא צריך לעשות שום דבר, נוח לך שדברים ילכו וישתבשו, לא אכפת לך מיהודים שנהרגים בשדה הקרב, להכל יש לך תשובות, אתה משלב ידיים מסתגר ושולח נציגי ציבור להשיג קומבינות עבורך מממשלה שתתן ותתן. זו התנהגות צינית...

אני לא טוען שלא טוב להיות חרדי ולא יודע מי צודק. אולי באמת כל מי שלא חרדי הוא טועה. אבל הרגשתי בשיחה שהיתה שם עמדה לא ישרה... והרגשתי שההימנעות מהידברות היא לא מכבדת. ואני חושב שחרדי עם יושרה פנימית צריך לבקש אישור להתנתק מהמדינה ומשירותיה לגמרי, בלי שום עזרה או מימון. אם את זה הם היו צועקים יחד עם "נמות ולא נתגייס" אז ניחא, זה היה ישר...

לא היתה עמדה מתגוננת. זה פשוט שוני כל כך עצום בין שתי הגישות, שאין באמת שום נקודת השקה.

הם המראיינים מסכימים, ולו במשהו, עם ההשקפה החרדית? כלומר, היהודית? הם באמת רצו

שיקבלו את עמדתם ודעתם. הרב עמד על דעתו, ואני מסכימה לגמרי, שאם הצבא אינו כמו הצבא

בימי דוד המלך, אין ליהודי שמור מה לעשות שם. אולי באמת כמו שאמרו כאן, היחידה החרדית באמת

שמורה מאוד, לא יודעת...

הרב אמר את דעתו מבלי ללכת סחור סחור. הטיח את זה בפנים בלי התחכמות, התיפיפות וחנופה..

הוא, והלוואי כולנו היינו כך, לא פוסח על שני סעיפים. הוא לא עומד עם רגל אחת בחילוניות

ובשנייה, בחרדיות. זה לא יכול ללכת יחד. לעולם לא. איך אמר אליהו הנביא בהר תבור

(אני לא טועה, נכון?).

ובינינו, האם לא היינו מעדיפים לההרג על קידוש השם מאשר לראות את ילדינו עוברים

לצד השני, החילוני?

הוא פשוט אמר את דעתו ללא כחל ושרק.

אני לא הייתי מעזה להתבטא כך, למרות שאני די חושבת כמוהו, כי אולי לא היה נעים

לי להעליב אותם וכו', אבל הוא לא חשש.

אני לא מכירה את האידיאולוגיה (?) שלהם אבל מתארת לעצמי שהיא מאוד מאוד

אנטי יהודית ולוחמנית.

אנחנו פשוט .... התרגלנו לחילוניות; כי היא מסביבנו, בכל מקום, מאוד קרובה. אז

ההתרגלות הזו, נושאת בחובה סכנות. קצת, קצת, לחשוב כמותם.

לא כך?

צריך ללמד עליהם זכות וכן, גם להתפלל עליהם. על כל עם ישראל.

אומרים שמשיח קרוב. הלוואי. כי רק הוא יצליח לאחד את עם  וליישר את ההידורים.

שבוע טוב. 

לולאי יהודים שנלחמים בשיניים ובצפורניים על האידישייט, על עולם התורה 

המצב במדינה הזו היה הרבה יותר גרוע. הרבה יותר. מי יודע אם לא היינו

יוצאים שוב לגלות.

זו התרומה הכי גדולה. לא?

כמה מקבלים האוניבסיטאיות ושאר המוסדות (המשחקים בקוביה למשל....)

וכמה מקבל אברך עם משפחה ברוכה?

בדקתם?

או שאמצעי התקשורת מוצאים מסילות גם  ללבבכם, לבבנו...למרבה הצער.

אולי הם הנושאים בנטל? בנטל האמיתי?

למה שהחילונים לא יטו שכם וישאו גם הם, בנטל? ואיך בעצם הם יעשו

זאת כשהם כל כך מושפעים מהתקשורת?

הוא אמר שמבחינתו היה עדיף שהמנדט יישאר פה. כלומר שלא תהיה מדינה ושכן תהיה גלות

כשחיפשתי קצת היום ראיתי שהוא באמת נגד שמוסדות תורניים יקבלו כסף מהמדינה? אז הוא מציג עמדה ישרה ועקבית, שאני לא חושב שאת מזדהה איתה (למשל, ברמת האכפתיות לעם ישראל שאינו שומר תורה ומצוות)

וזה בסדר גמור, לא? להגיד "הוא רב חשוב וחכם מאוד, ובכל זאת הלב שלי לא נותן לי להזדהות עם הדברים שהוא אומר ועם הדרך שלו"

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו

(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)

חיפוש בפורומים

ופתחתי חדש

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום