ככה כולם נוהגים, אם עמדת והתחילו קדיש אתה יושב רק אחרי "אמן יהא שמיה"...

למשל משנה ברורה ס"ק ח', הליכות שלמה פרק ו' הערה מ"ח

מחילה אבל הגישה שלך קצת לא ברורה

התכוונתי לשיטת כולם למרות שמעיקר הדין אפשר לשבת

עריכה: לא מתחבר לגישה שלך בכלל חח

שימי לב איך את מבטלת דעות של אנשים שלמדו את הסוגיא יותר ממך ב"אני לא מכירה את מה שאתה אומר" כאילו שלמדת את כל התורה חחח, אני נמנע מלכתוב לך ביקורת ישירה כדי שאנשים פה לא יכנסו לרגשי.

אבל כדאי לך לעשות רגע חושבים על הגישה שלך, היא ממש שלילית. נראה שאת באה להתווכח ולהוכיח שאת צודקת וכולם טועים למרות שאת לא יודעת את ההלכה בכלל

אגב, "ואכן כך, עד אמן יהא שמיה רבא אין חיוב לעמוד ומותר גם לדבר" - זאת טעות גמורה ובדיוק ההפך מהמצב. וח"ו להכשיל ככה אנשים בהלכה. מה גם שלא כולם מדברים אחרי אמן יהא שמיה רבה, לא לשכוח שמדובר בבית הכנסת שאסור בכלל לדבר בו. אולי התכוונת לדברי תורה או דברים המותרים משום כך וכך.

ואת טוענת שלצד השני אין ראיות?

ומביאים לך פה ראיות מפוסקים אשכנזים שיש חילוק גם לאשכנזים, ואת ממשיכה להתעקש.

תקלטי את המגמה!

המרדכי מביא שצריך לעמוד בכל דבר שבקדושה וכך פוסק רמ"א בדרכי משה ובסימן נו לגבי קדיש.

המהרי"ל [שהוא אשכנזי למיטב ידיעתי] חולק על המרדכי הזה [מובא במשנ"ב].

מכאן יוצא שישנה- מחלוקת...

נקודות לבירור-

הגדרת דבר שבקדושה.

מה המקור לעמידה בדבר שבקדושה.

אז?

כל הפוסקים?

כל הפוסקים האשכנזים?

האם זה בעייתי?

אין לי אפילו מושג מאיפה להתחיל או אם את אמיתית או לא...

מחלוקת בין פוסקים שלא קשורה לפסיקה בסופו של דבר? הגיוני?

בהצלחה בכל מקרה... יש לך חסך גדול של מושגי יסוד + חוסר רצון וקבלה של לימוד... חבל

כאילו שהרבנים שהזכרת לא חלוקים בינם לבין עצמם... 

מה זה לפני שנפסקה הלכה? מה זה אחרי? יש לך מושג על מה את מדברת? שואל באמת... את יכולה לענות בפרטי באמת מעניין אותי איפה למדת וכו...

זה נקרא כל-כך לא אמיתי חח

כשחכם כותב ספר הלכה הוא מדייק בדבריו מאוד. וזה מה שהבאתי בפעם הקודמת.

מותר

אסור

וכל התחום האפור- נהוג, מנהג, ישתדל ועוד...

אני לעומת זאת כתבתי כרגע תגובה בפורום ולא ספר הלכה...

לא בושה... יש דברים שבהם אינני מבין ואינני מתערב בהם...

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום