(זה נראה לי הפורום הכי רלוונטי לפרסם בו).
פורום פרוזה וכתיבה חופשית
בהנהלת: אני הנני כאינני
מכתב פתיחה
שישים שניות על מוסר.לך דומיה תהילה
וואוו. מאד מאד יפה. וחד. ושנון.נפש חיה.
מי הדובר? ומי המחבר?
אני ואני.לך דומיה תהילה
וואוו. צריך לשמוע שוב כדי להעמיק. מאד נהניתי!נפש חיה.
מה זה מוסר?נקדימון
אני לא חושב שיש מי שחולק שהמושג ׳מוסר׳ קיים (כמובן שאני מדבר כרגע ללא הגדרות אלא על תפיסות אינטואיטיביות). השאלה היא האם המוסר הוא אחיד והרמוני, האם הוא אובייקטיבי או שהוא סובייקטיבי ונזיל לפי החברה שאדם חי בה (הרי למשל המוסר מתפתח).
הרי יש צורך לעשות הבחנה בין מוסר (בהבנה אינטואיטיבית) לבין קונצנזוס טכני שבו החליטו על חוקים כדי שחברה תוכל להתקיים, כי החוקים האלה הם עוד יותר ארעיים מאשר מוסר סובייקטיבי ובוודאי שאינם במישור מוסר אובייקטיבי.
האם כשאדם לא גונב זה כי יש לו מוסר, או שפשוט הוא לא רוצה שיגנבו לו (כי הוא חלש למשל) ולכן מייצר חברה שבה לא גונבים? הוא הדין בהימנעות מרצח אע"פ שהרגש רוצה לפרוק ולפוצץ למישהו את הגולגולת.
בנוסף, יש איזה קשר לא מוגדר עם מושג האמת שכ"כ הפכפך בימינו. נגיד למשל שמוסר בסיסי הוא בעצם החיים של האדם, ולכל הפחות יש לשמר את הקיום, אבל מי אמר שצריך לחיות ושזה טוב (מה זה טוב?), אני רוצה למות ולפוצץ איתי קולנוע מלא אנשים (לא כי אני מחבל אלא סתם בשביל החוויה של מוות בפיצוץ קולנוע ואנשים) מה עושה את זה לרע וללא מוסרי?
כאן תיכנס איפשהו שיח על אמת ושקר, כי למה אתה צודק ואני טועה? מה עושה את ההחלטה שלך לטובה ואמיתית יותר משלי?
נ.ב.
טקסט מצוין וגם מוגש ממש יפה וטוב.
הרי יש צורך לעשות הבחנה בין מוסר (בהבנה אינטואיטיבית) לבין קונצנזוס טכני שבו החליטו על חוקים כדי שחברה תוכל להתקיים, כי החוקים האלה הם עוד יותר ארעיים מאשר מוסר סובייקטיבי ובוודאי שאינם במישור מוסר אובייקטיבי.
האם כשאדם לא גונב זה כי יש לו מוסר, או שפשוט הוא לא רוצה שיגנבו לו (כי הוא חלש למשל) ולכן מייצר חברה שבה לא גונבים? הוא הדין בהימנעות מרצח אע"פ שהרגש רוצה לפרוק ולפוצץ למישהו את הגולגולת.
בנוסף, יש איזה קשר לא מוגדר עם מושג האמת שכ"כ הפכפך בימינו. נגיד למשל שמוסר בסיסי הוא בעצם החיים של האדם, ולכל הפחות יש לשמר את הקיום, אבל מי אמר שצריך לחיות ושזה טוב (מה זה טוב?), אני רוצה למות ולפוצץ איתי קולנוע מלא אנשים (לא כי אני מחבל אלא סתם בשביל החוויה של מוות בפיצוץ קולנוע ואנשים) מה עושה את זה לרע וללא מוסרי?
כאן תיכנס איפשהו שיח על אמת ושקר, כי למה אתה צודק ואני טועה? מה עושה את ההחלטה שלך לטובה ואמיתית יותר משלי?
נ.ב.
טקסט מצוין וגם מוגש ממש יפה וטוב.
תודה. 
לך דומיה תהילה
פחות באתי להציג עמדה. באמת אין מסקנה לשיר הזה. שאפתי יותר הצגתי את התלבטות של החברה המערבית הפוסט-מודרנית, מתח שנמצא ברקע החברה ולדעתי משליך על תופעות בה. דיסוננס שקיים בין הקוהרנטיות הפנימית שדורשת אמות מידה מוסריות לשכל שלא הצליח לעגן את הנטייה הזאת בנימוקים הכרחיים. כך יצא שהטקסט מתחיל בהחלטיות גדולה ולאט לאט מאבד מהביטחון שלו.
חח נהניתי לקרואנקדימון
איזו תגובה! באמת נהניתי לקרוא.
אני מקווה שזה יעורר פה דיון אצל הציבור.
(נ.ב.
אתה בייני"ש? איפה אתה לומד?)
אני מקווה שזה יעורר פה דיון אצל הציבור.
(נ.ב.
אתה בייני"ש? איפה אתה לומד?)
(כן, אבל מעדיף כרגע לא לפרט ).לך דומיה תהילה
מגניב לגמרי.כתם דיו
אתה מדבר כזה מהר גם במציאות?
עכשיו השאלה המתבקשת היא אם יש מוסר שהוא חיצוני לרצון האלוקי...
אתה יכול להעלות את השיר כתוב?
עכשיו השאלה המתבקשת היא אם יש מוסר שהוא חיצוני לרצון האלוקי...
אתה יכול להעלות את השיר כתוב?
איך זה יכנס בשישים שניות? לך דומיה תהילה
סתם, האמת שכן.
השתדלתי. עד כדי כך מרגישים? 
אני חושב שזו באמת השאלה.
בחרתי לא לדקור את הנקודה הזאת ולתת למסקנה לצוף מאליה, אבל אני מסכים.
אשלח לך בפרטי בהמשך.
(הביצוע מעביר את זה יותר טוב מהטקסט).
אפשר בבקשה גם לקבל לפרטי את המילים?נפש חיה.
כתם דיו
התכוונת אם עד כדי כך מרגישים שהשתדלת לדבר מהר? זה חלק ממה שמגניב, זה הופך את זה ליותר קולח (וגם מאתגר מחשבתית)
קיצור זה אחלה.
תודה!
קיצור זה אחלה.
תודה!
רוצה להביןנקדימון
מוכרח להיות, לא?
אם לא, איך באים בטענות אל הגויים שלא קיבלו את התורה?
ואם כן, אז צריך לברר את טיב היחסים שלנו עם המוסר הזה,
או שמא אנחנו כבולים רק ל'מוסר האלוהי' אפילו אם יש התנגשות עם ההיגיון?
לא נראה לי. ולא עוד אלא שגם מצינו בתורה עצמה, בחלק המכונה 'גמרא' ששם לפעמים יש את השאלה,
'סברא! למה לי קרא?' - כלומר, השכל מחייב אז מה הצורך בתורה?
אז נראה לי שפשוט שיש מוסר שנובע מהאדם, ולא עוד אלא שמעלתו ומימושו גבוהים יותר,
ומתי התורה נצרכת? במקום שהאדם מוגבל, כלומר המוסר האלוהי יבוא רק כתוספת וכמערכת שתוודא שהאדם הולך בנתיב הראוי לעולם.
אבל אשמח בכל זאת אם תוכלי להסביר למה התכוונת.
וכמובן שאשמח להערות והארות.
אם יורשה לי...לך דומיה תהילה
אולי כיוונתי לדעתה.
חיים על פי המוסר, כערך מוחלט, דורשים תשובה על שתי שאלות ששלובות אחת בשנייה:
א. האם הוא קיים?
ב. מה קנה המידה שלו?
המוסר לפי הגישה הזאת הוא דבר ממשי, שאנחנו מתקרבים או מתרחקים ממנו, והתשובה על שתי השאלות הללו באופן שכלי נתקלת במלכוד. הרי ההיגיון שלנו בסך הכול משתמש בנתון לו כבר, וכל המושגים שלנו הם מושגי החוש (שאפשר לתמצת אותם ב"זמן ומרחב"...). במה שמעבר לחוש אין לנו השגה. גם לגבי הקודש, אומר הרמב"ם שאין לנו השגה בו כפי שלעיוור אין השגת בצבע. אמנם לנו יש חוויה של מוסר, אבל היא לא מחייבת את המוסר בדרך שכלית (והרבה פעמים היא גם עלולה לתת קנה מידה שגוי למה מוסרי ומה לא).
לכן התורה והנבואה פונות אלינו, מגשרות על הפער הזה, ונותנות לנו וודאות במציאות המוסר ובביטויים הממשיים שלו. הקושיה על הגויים אינה מוחלטת, כי גם לגויים יש יחס לרוח הקודש והיו ביניהם נביאים לפני מתן תורה.
גם הטבע הפשוט מחייב, למרות שקשה לשים את האצבע על הסיבה לכך. וכיוון שהוא כל כך פשוט, הוא כל כך מחייב. הסיבוכים באים עם המחשבה... קושיות על מהות המוסר לא מבטלות אותו.
מקווה שיצאתי מובן...
ממ..נקדימון
אתה בא לומר שאין אפשרות למוסר שמתחיל באדם? כלומר מתחיל מנקודות פתיחה שהקב"ה הציב בו?
לא בטוח שהבנתי אותך כראוי.
לא בטוח שהבנתי אותך כראוי.
אם אלה נקודות פתיחה שהקב"ה הציב בו,לך דומיה תהילה
אז זה לא מתחיל מהאדם...
באמת זה נובע מהצלם אלוקים שבו.
וודאינקדימון
בתור יהודי דתי א"א לומר אחרת.
השאלה היא אם אתה נותן ערך לפיתוח שהאדם עושה מהנקודות האלה, או שאתה טוען שאלה לא נקודות פתיחה אלא רק כלי קיבול והמוסר יכול להגיע רק מחוץ לאדם.
השאלה היא אם אתה נותן ערך לפיתוח שהאדם עושה מהנקודות האלה, או שאתה טוען שאלה לא נקודות פתיחה אלא רק כלי קיבול והמוסר יכול להגיע רק מחוץ לאדם.
למה?כתם דיו
לכאורה אם ה' יצר את המוסר, את המצפון, את ההגדרה ל'טוב', למה שתהיה אפשרות שאותו טוב יהיה נפרד מרצון ה'?
ומפה עולה התהיה המעניינת: לגנוב זה רע כי ה' אמר לא לגנוב? או שהוא אמר לא לגנוב כי זה רע?
אם הוא אמר לא לגנוב כי זה רע, זה אומר שיש מערכת מוסרית שחיצונית לרצון ה'. (כלומר, שלא נקבעת על פיו), ואולי זה לא כ''כ הגיוני.
מצד שני אם הטוב והרע נקבעים לפי רצונו אז כאילו אין הבדל מהותי בין גניבה למתן צדקה, סתם יש פה החלטה שרירותית- את זה ה' בחר לומר לנו לא לעשות ולכן זה רע, ואת זה כן לעשות ולכן צדקה זה טוב. שזה גם לא נשמע הגיוני כ''כ.
נקודה שמחזקת את האפשרות הראשונה (שמעתי מהרב חיים נבון) : כשאברהם אבינו אומר לקב''ה ''השופט כל הארץ לא יעשה משפט?!'' הוא מכיר בזה שקיים איזשהו צו מוסרי שלא קשור לבחירתו של ה', ומצפה ממנו לפעול על פיו.
ועוד יש הרבה להעמיק והנושא מרתק עד מאוד.
לילה טוב
ומפה עולה התהיה המעניינת: לגנוב זה רע כי ה' אמר לא לגנוב? או שהוא אמר לא לגנוב כי זה רע?
אם הוא אמר לא לגנוב כי זה רע, זה אומר שיש מערכת מוסרית שחיצונית לרצון ה'. (כלומר, שלא נקבעת על פיו), ואולי זה לא כ''כ הגיוני.
מצד שני אם הטוב והרע נקבעים לפי רצונו אז כאילו אין הבדל מהותי בין גניבה למתן צדקה, סתם יש פה החלטה שרירותית- את זה ה' בחר לומר לנו לא לעשות ולכן זה רע, ואת זה כן לעשות ולכן צדקה זה טוב. שזה גם לא נשמע הגיוני כ''כ.
נקודה שמחזקת את האפשרות הראשונה (שמעתי מהרב חיים נבון) : כשאברהם אבינו אומר לקב''ה ''השופט כל הארץ לא יעשה משפט?!'' הוא מכיר בזה שקיים איזשהו צו מוסרי שלא קשור לבחירתו של ה', ומצפה ממנו לפעול על פיו.
ועוד יש הרבה להעמיק והנושא מרתק עד מאוד.
לילה טוב
אכןנקדימון
נקודת המוצא של האמונה שלנו היא שהכל נברא, גם הטוב והרע.
האמירה שיש צו מוסרי שגם הקב"ה אמור להיות כפוף אליו היא קצת סותרת ודרושה ראיות חזקות.
מנקודת מבטו של אברהם ובמפגש עם המציאות הוא כביכול תמה איך ייתכן שהקב"ה פה (!) לא ינהג כמו הכלל שהוא עצמו קבע במציאות המוסרית, נראה לי.
ההבדל אכן יהיה רק במפגש שלנו את המציאות, למשל טוב מוסיף חיים ורע גורע חיים.
המשמעות של טוב ורע היא רק אצלנו.
תראי כאן ממ... וכאן וודאי וודאי .
(מצטער על הקישורים, אני לא יודע איך לצטט תגובה בשרשור..)
"אז אני עושה לך לייק"נחמיה17
בלומנפלד שם שם
וואו!אהבת ישראל!!אחרונה
תודה לך!! ממש יפה!!
אהבתי גם את העניין של החרוזים ששמת, זה עושה את זה יותר כיפי לשמוע.
ובכלל זה ממש זורם.
גם ההקראה (נראה לי) ממש זורמת.
האמת שאם יש לך את זה כתוב- אני אשמח לקבל. אם אתה מסכים. וממש ממש תודה!
תפילת האהבה / יומן חלומותחתול זמני
מחלום שחלמתי אתמול, וחלומות בהקיץ אחרים.
///
בבית הכנסת "תפילת השם"
אני מגיע באיחור־מה, החזן במקום אחר, אבל שיהיה
בין עמודי השיש הצחורים (לא מים)
אני אתפלל תפילת שמונה־עשרה של ט"ו באב
או... תפילת חמישה־עשר?
מילים אחרות לחלוטין שלא אזכור עוד
משהו עם אהבה.
והשם מתפלל איתנו, אני שומע זאת בתוך הראש
ואהבת – אהבתי
את – אתכם
ה' – אמר ה'
א־ל אמונה
המאמין בעולם ובאהבה
אנא
עזור לנו להאמין בעצמנו
ובאהבה בכלל.
זו הסתכלות מעניינתנקדימון
הכי רחוק שהגעתי פעם היה לדמיין את ארון הקודש כמו תעלה סודית שאין לה באמת תקרה אלא צינור כלפי מעלה - ההסתכלות שאתה מציע היא מעניינת. אולי אנסה להתפלל כך את התפילה הבאה שלי.
אל תנסו את זה בביתחתול זמניאחרונה
או שכן?
תעדכן אותנו
יופי! להאמין בעצמנו ובאהבה....כל כך נכון.נחלת
אמרי אמת מפורש [שלח תרח"צ]חתול זמני
"אאז"ל היה רגיל לומר בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך, נראה מזה שיכולין להיות בכל דרכיך דעהו הגם שאינם נקיים כל־כך, כדאיתא אין לך דרך שאין בו עקמומיות, דהרי כתיב לאחר זה והא יישר אורחותיך, וזהו פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה, עולם הזה עלמא דשיקרא, והמרגלים נשתלחו להשיב אמרים אמת לשולחיך, אולם הם אמרו כי חזק הוא ממנו שהיה להם הסתרות וחשבו שאין בכחם להתגבר עליהם, וזה לא היה אמת, שהיו צריכים להתחזק כמו דכתיב ויתחזק דוד בה' א־להיו, שזהו בכל דריך דעהו [...] ואיתא בספר הזכות שאמר להם שיראו הארץ בעין טובה, כי ארץ ישראל היא במדת הדין, אולם בפנימיות כולה חסד, וזה עניין אמונה שצריך להאמין אף אם רואים ההיפך, ולהימשך אחר השי"ת, כדאיתא בילקוט א־ל אמונה ואין עול שהאמין בעולם ובראו"
להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות...אברהם יאיר שטרן
רוב הסיפורים שאנחנו קוראים הם לא סיפורי אמונה למרות שכתוב עליהם סיפורי אמונה...
הם סיפורי חסדך...
הסיפור שמושקה לא הסכים לעבוד בשבת ועף לבור ואז הגיע יהודי עשיר ושילם והיום הוא ראש כולל חשוב בבני ברק וכו'... זה לא סיפור אמונה זה סיפור חסד...
כתוב "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות"
בבוקר כשהשמש זורחת אומרים את חסד ה'.. כשטוב...
אבל לפעמים יש לילה, הכל חשוך לא רואים וכו' ואז צריך להאמין...
סיפור אמונה אמיתי זה שמושקה לא הסכים לעבוד בשבת, ואז הפריץ זרק אותו החוצה, והוא עם הילדים שלו שוכבים בשלג קופאים לאט לאט, ואין להם מה לאכול...
בלילה הראשון עברו שיכורים ובעטו בהם בשביל הצחוק... אחד גם הקיא על רבקה אישתו... למזלו הם לא התפתו לעשות בה כל מיני דברים... "למזלו" הם לא התפתו כי היא היתה כחולה והם פחדו להידבק בדלקת ריאות...
ואחרי יומיים הוא מנסה להעיר את התאומים הקטנים חצק'ל ושרוליק, והם לא זזים... חצק'ל נושם לאט בכבדות... הוא כולו כחול... ושורוליק כבר לא יזוז... אף פעם...
אז הם חופרים בור בשלג וקופאות להם האצבעות תוך כדי... הם שמים שם את שרוליק... ותוך כדי לאהל'ה משתעלת כמו טרקטור.... ואז מגיע הפריץ ואומר לו "אתה רק צריך להגיד כן..."
ויום אח"כ שמחה בונים מחליט שהוא נכנע והוא הולך מפנה עורף לאבא לא-לוקים ולהכל... והולך לשתות וודקה כדי להתחמם...
ואחרי עוד יומיים לאל'ה נופלת על הרצפה על הגופה של חצק'ל את הגופה של חצק'ל הם כבר לא קברו כי לא היה להם כוח פיזי... טכנית כבר לא היה להם כוח...
בסוף נשאר רק שמי'ל כי הוא היה צעיר וחזק מספיק כדי לשרוד... הוא עוטף את עצמו בגופות של המשפחה שלו כדי להתחמם... אתמול איוון הסכים להביא לו קצת אש אז הוא הדליק את הבגדים שלהם כדי להתחמם... והפריץ עובר לידו ואומר לו "אתה רק צריך להגיד כן... אני כבר אדאג לכל השאר..." ושמיל מנסה לענות לו "לא" אבל משפתיו יוצאת רק נשיפה קרה, רועדת ובלתי ברורה... הפריץ צוחק עליו וממשיך...
ואחרי שבוע יש בצד השביל ערימה של גופות ומספיק אוכל לחתולים ולעופות הדורסים למשך כל השבועיים הקרובים בשפע...
זה סיפור של אמונה... של מסירות עם ה' עד הסוף... למרות שאין כל סיבה ניראת לעין לעשות את זה...
וגם על זה צריך להודות לה'. ולהגיד אמונתו בלילות...
אני יודע יצאתי חרדי רצחח, אבל הרגשתי צורך לשתף... אז סליחה...
בררר🙈🙈תמימלה..?
הכתיבה מהממת, ויזואלי מאוד, ממש מרגישים שם...(לי אישית היה טיפה קשה עם זה אבל זה רק מדגיש כמה הכתיבה טובה😅)
בקשר למסר אתה צודק, סוגשל, כי סיפורי אמונה שמכירים על ניסים שקרו זה סיפורי אמונה שגררו איתם חסד, הסיפור שאתה כתבת זה סיפור אמונה שלא גורר איתו חסד ולכן פחות ירצו לספר אותו בתור חיזוק לרבים כי הוא לא מחזק, הוא מציב מראה, הוא נכון מאוד אבל לא מחזק, לכן לא שומעים אותו.....
וכן, זו גישה קצת ליטאית מאוד אבל בסדר😅
אמלהה חזק עצוב..ניגון🌿אחרונה
זה לפעמים קשה להכיל שבעבודת ה' יש לפעמים דברים קשים מאודד...
ביחד עם כל האהבה והטוב הזה
יום שישיxmasterx
יום שישי בצהריים בסופר השכונתי, צריך להשלים את מה ששוכחים קבוע
דחוק וצפוף כמו ערב חג
כולם בריצה, עינים ברשימות
ידיים חוטפות הכל מהמדף.
ליד המקרר של הגבינות עומד איש מבוגר
לובש חליפה ישנה מכופתרת, יש לו את הסגנון שלו.
הפוך לגמרי מכל הג'ינס, הטיץ והכפכפים שמסביב.
הוא מחזיק ביד קופסת קוטג' קטנה
מסתכל עליה מרוכז
מסובב אותה בוחן אותה
קורא אותה כאילו זה מכתב אהבה ישן.
בודק את התחתית מחפש עוד כיתוב בפינה חבויה.
כולם עוקפים אותו, נתקעים בו, מימין משמאל
הוא לא זז, עומד עם העגלה הקטנה שלו.
בסוף הוא ניגש לסדרן, נער עם אזניות
אומר לו
'סליחה, אתה יודע אם שינו משהו בעטיפה?
הפסים תמיד היו ככה והבית כל כך קטן?'
העובד מסתכל עליו כאילו הוא הגיע עכשיו מעולם אחר ועונה
'אחי זה קוטג' מה זה משנה?'
מחזיר אזניה וחוזר לעבוד.
הזקן לא נעלב הוא מחזיר את הקוטג' למקרר
באיטיות
מניח אותו עם הפנים קדימה
מסדר אותו
מסדר את החליפה
משאיר עגלה ריקה ויוצא מהחנות בלי לקנות כלום.
בלי להסתכל אחורה
לשמש של יום שישי
(כתבתי עוד פסקה, חשבתי לסגור את זה אבל מפה כל אחד ישלים לעצמו)
מונדיאל תשעה באבימח שם עראפת
יהההה!! תשעה באב הגיע רבותיי!! הנה השחקנים שלנו עולים למגרש, הנהונים, וקדימה, החזן ניגש... אוקיי החזן מורח את ערבית בעצב הנכון, איזה משחק זה עומד להיות!!
שימו לב לאדון משמאל, בשולחן הקידמי!!! אני אומר לכם, הוא עוד יפתיע במשחק הזה! והנה- מתחילים!!! שליח הציבור מתחיל פרק א'!! ו... איזה תזמון מושלם!!! מר חיים כהן, האדון משמאל, פורץ בבכי בדיוק במילים "בכה תבכה בלילה"!!! איזה יופי של מהלך פתיחה!!! רגע רגע! רבותיי!!! יש לנו פייט!!! שתי שולחנות מאחורי מר חיים, אנחנו כבר בפסוק ה', ומר שלום ממרר בבכי קורע לב!!! מר חיים מלכסן מבט, שימו לב רבותיי!!!! עומדת להיות פה התנגשות!!!! כן כן כן כן!!!! מר חיים עוקף אותו בסיבוב, איזו יללה מסמרת שיער!!! כן, חיים, כן!!! איזה יופי אתה בוכה על החורבן!!!
בינתיים באגף הימני קורה משהו מעניין, נראה שהאדון בן ציון מתכונן לקראת פרק ב'!! והנה הוא מצטרף לקרב!!!! שכנו לספסל האדון ברוך מקנח את אפו ברעם שכזה!!! אחח, איך הוא חש את צער השכינה!!!!
באגף האחורי בחורי הישיבה מפתיעים!!! "בתולותי ובחורי נפלו בחרב" והבחורים פה נותנים יופי של צווחות, ממש כתיישים בדרך לשחיטה!!! איזה יופי של משחק!!!!
עכשיו תור הרב!!! שימו לב לזה!!! "אני הגבר ראה עוני בשבט עברתו" אנחנו בפרק ג', ו... יואוווו!!!! איזה מהלך!!! איזו יללה שוברת לבבות!!! הוא התחיל בתרועה, וחתך לשברים תקיעה תרועה!!! הנה הוא גורף שריקות ומחיאות כפיים מהקהל!!! איזה יופי של בכי!!!!
יללות הבכי גוברות, אנחנו קרובים לשלב הגמר!! פרק אחרון רבותיי!! מר ברוך כבר טובע בדמעותיו, שלום מתגלגל על הרצפה בבכי, והרב!! הרב בוטש ברצפה וגרביו מתמלאים חורים! ותראו את זה! הבחורים באגף האחורי יחפים, כמה מהם הגדילו לעשות ושמו עפר על ראשם!!! איזה משחק מדהיםם!!! אנחנו קרובים לשריקת הסיום, ו- רגע! מי זה שם?! באגף האחורי?! תראו אותו, יושב על כיסא, כאילו לא תשעה באב היום!!! ו- לא יאומן!!!! החצוף הזה לומד תורה!!! בושה וחרפה!!! רגע, הוא אומר משהו, תנו לשמוע...
אוקיי קבלנו דיווח שזהו אוהד שפרץ למגרש, הוא יושב בהפגנתיות על כיסא ולומד תורה, מהאוהד נמסר "די לבכות, בואו לבנות". אבטחה, תוציאו לי אותו בבקשה. יופי, תודה.
ועוד רגע נכריז על המנצח, וזה--- גברת שוורץ!!!!!!! עם יללות מקפיאות דם מעזרת הנשים!!!! איזה יופי, היא ניצלה רגע של בלבול והרטיטה את כל בית הכנסת!!! יש לנו מנצחת!!!!
אנחנו ניפגש שוב בשנה הבאה, אל דאגה, תוכלו להוכיח את עצמכם במונדיאל הבא! הכינו את הדמעות!
חסרים בתי כנסת? תחפש אחד אחרנקדימון
פפפפ לא הבנתימח שם עראפת
נראה לי שכן הבנתינקדימון
אבל אני פשוט חושב שיש ערך אפילו להצגות כאלה
מדויקכְּקֶדֶם
מרתקאנימה
אני אוהבת את הציניות המתפכחת והבלתי מתפשרת שלך
לדעתי זה מה שקורה כשמנסים לכפור בסנדרט של נורמליות ורושם חיצוני, ובסוף נוצרת נורמה של לא נורמליות ומוזרות.
"משתויקקים" זה מושג מתאים?
חן חן גברת.ימח שם עראפת
מושג מתאים, למרות שהוא כמו ציוינים, מושג שראוי להחליף
אני מחזיק בדעהחתול זמניאחרונה
שהחכמה הגדולה היא להיות באותה מדרגה של "החתול שרצה להיות איש" ועדיין לבחור להיות חתול.
יעני, זה קל טילים להיות "אותנטי" ולדעת יותר טוב.
אבל הדבר האמיתי זה לדעת את הכל, ואז להגיע לנקודת המוצא.
///
הרש"ר הירש כותב שהתפילה איננה ביטוי לרגש. תפילה זה מלשון פ.ל.ל, משהו כמו שיפוט והבחנה. אם תפילה היא ביטוי של רגש, אז למה כולם צריכים להתפלל שלוש תפילות זהות, ביחד, באותה שעה, כל יום? אולי יש אנשים שהמאני טיים הרוחני שלהם הוא בדיוק באחת־עשרה בבוקר? בשתיים בלילה? ולמה אותו נוסח? גם ביחס ליחיד המתפלל – וגם ביחס לציבור – הקטן, או הדור כולו – למה לא כל דור מחליט מהם צרכי השעה? המסקנה היא שהתפילה איננה פעולה סובייקטיבית אלא פעולה אובייקטיבית. יש אמיתות נצחיות, שלפחות עד הגאולה השלמה, אמורות להיות מבוטאות ומופנמות.
דווקא מי שלא רוצה להתפלל, הוא הכי זקוק לתפילה, כי כל הרעיון זה להחדיר את העניינים האלה ללב. והתכלית הנוכחית של ט' באב היא חיבור לנקודת השבר הפנימית. בעצם אפשר לקרוא את כל הקינות גם ביחס לירושלים הפנימית, בית המקדש שבלב, נשמות הכהן והנביא שנמצאות בלב כל אחד מול היצרים הצרים, הריחוק, אובדן התמימות. זה ברמה הספציפית.
קיטש קיים אבל לא כל דבר הוא קיטש. ולא צריך להיות אינדיבידואל על־חלל כדי לצאת מהקיטש. זאת הסתכלות עצובה לדעתי שבסוף מוחקת דברים חשובים מדי.
לומד התורה בתשעה באב עושה... מה בדיוק? במה בא לידי ביטוי הבניין שלו? איך העולם נראה לפני ואחרי? האם הוא הביא את הגאולה, כהנים ופרה אדומה, מקדש ומנורה, במו ידיו החשופות? לא נראה לי. אני כן רואה אותו כדמות שמנוגדת לעולם, עסוקה בפנטזיה סובייקטיבית, נמצאת בדיסהרמוניה עם זרמי המציאות, ומניסיון לרוב זה לא מתפתח לכיוונים חיוביים לטווח ארוך, ובעצם גם לא לטווח קצר.
אמי הביטה בינחלת
במבט חרד
קווצת שיער חמקה מהכיסוי
תצבעי את הלבן אמרה
זה...זה לא ראוי!
סליחה?! התמרמרתי בלבי
זה לחלוטין... עניין שלי!
בתשעה באב
עלה פתאום בזכרוני
איך פעם סיפרה (רק לי)
שאמה (זאת סבתי)
היתה עוד צעירה
כשערה הפך לבן.
אז, כשהגיעה שמה
המומה ומבולבלת,
(הסבתא כלומר האמא)
בהינף יד
מבלי הנד עפעף
הוא שלח אותה
מייד ימינה
ט"ז אב
(ממש עכשיו)
אניח על שיער
שכבה עבה של צבע
אדום, ירוק...
לא משנה
א נ י
לא אעשה
את המשגה הזה
וואו🫂תמימלה..?
קטעמשה
לרגע חשבתי שהבעיה זה כיסוי ראש וצניעות.
לא לא זה מעבר לזה בפלנטה אחרת....נחלת
יש צובעים שיער דווקא ללבןשנונימי
אני חושב ששיער לבן הוא מאוד יפה
שלחו ימינהooאחרונה
את הצעירים
ומשגה זה אומר האשמת הקורבן
(שיער לבן זה אחלה
הטבע לא יכול להיות משגה)
שעראשר ברא
בזרה"ק
אני העבד ניצב מנגד.
אני מרגישה שכל עוד אנחנו לא נמצאים שם,
אנחנו ניצבים מנגד.
ושעריך כותנה, ברזל, אריות, שכם, פרחים הם דופקים,
ושער אחד מחכה להיפתח ברחמים.
ואיך אפשר להמשיך להיות ניצבים מנצד?
כשאני העבד!!
רחם.
אנחנו לא העבדשנונימי
בן השפחה (ישמעאל) יושב בארמון
ובן המלך (ישראל) עומד בשער החיצון
לכיסאו ישוב בצדקתו
ינקום נקמת עמו
וישפוט גוזלי מלכותו
נביאי ומבטיחי שקר
טענו לכתר
שימרנו מכולם
שומר ישראל לעולם
אמן!נחלתאחרונה
אֲוִירָאנקדימון
עבר עריכה על ידי נקדימון בתאריך י' באב תשפ"ו 0:06
תיקנתי בעיות ניקוד.
רָאִיתִי אֶרֶץ וּפִרְיָהּ,
מָלְאָה כָּל עִיר יְבוּל שָׂדוֹת;
צְבוּרִים צִבּוּרִים
אוֹ חֳמָרִים חֳמָרִים -
וְהֵם כֻּלָּם דֵּעוֹת.
שָׁמַעְתִּי קוֹלוֹת,
הַמּוּלוֹת וַחֲמוּלוֹת -
כָּל אַחַת הִיא אֵ-ל דֵּעִים.
הָאָמְנָם צָדְקוּ חָזָ"ל
וְאֲוִירָא דְּיִשְׂרָאֵל מְחַכִּים?