פחות באתי להציג עמדה. באמת אין מסקנה לשיר הזה. שאפתי יותר הצגתי את התלבטות של החברה המערבית הפוסט-מודרנית, מתח שנמצא ברקע החברה ולדעתי משליך על תופעות בה. דיסוננס שקיים בין הקוהרנטיות הפנימית שדורשת אמות מידה מוסריות לשכל שלא הצליח לעגן את הנטייה הזאת בנימוקים הכרחיים. כך יצא שהטקסט מתחיל בהחלטיות גדולה ולאט לאט מאבד מהביטחון שלו.

סתם, האמת שכן.

השתדלתי. עד כדי כך מרגישים? 

אני חושב שזו באמת השאלה.

בחרתי לא לדקור את הנקודה הזאת ולתת למסקנה לצוף מאליה, אבל אני מסכים.

אשלח לך בפרטי בהמשך.

(הביצוע מעביר את זה יותר טוב מהטקסט).

מוכרח להיות, לא?

אם לא, איך באים בטענות אל הגויים שלא קיבלו את התורה?

ואם כן, אז צריך לברר את טיב היחסים שלנו עם המוסר הזה,
או שמא אנחנו כבולים רק ל'מוסר האלוהי' אפילו אם יש התנגשות עם ההיגיון?
לא נראה לי. ולא עוד אלא שגם מצינו בתורה עצמה, בחלק המכונה 'גמרא' ששם לפעמים יש את השאלה,
'סברא! למה לי קרא?' - כלומר, השכל מחייב אז מה הצורך בתורה?
אז נראה לי שפשוט שיש מוסר שנובע מהאדם, ולא עוד אלא שמעלתו ומימושו גבוהים יותר,
ומתי התורה נצרכת? במקום שהאדם מוגבל, כלומר המוסר האלוהי יבוא רק כתוספת וכמערכת שתוודא שהאדם הולך בנתיב הראוי לעולם.

אבל אשמח בכל זאת אם תוכלי להסביר למה התכוונת.
וכמובן שאשמח להערות והארות.

אולי כיוונתי לדעתה.

חיים על פי המוסר, כערך מוחלט, דורשים תשובה על שתי שאלות ששלובות אחת בשנייה:

א. האם הוא קיים?

ב. מה קנה המידה שלו?

המוסר לפי הגישה הזאת הוא דבר ממשי, שאנחנו מתקרבים או מתרחקים ממנו, והתשובה על שתי השאלות הללו באופן שכלי נתקלת במלכוד. הרי ההיגיון שלנו בסך הכול משתמש בנתון לו כבר, וכל המושגים שלנו הם מושגי החוש (שאפשר לתמצת אותם ב"זמן ומרחב"...). במה שמעבר לחוש אין לנו השגה. גם לגבי הקודש, אומר הרמב"ם שאין לנו השגה בו כפי שלעיוור אין השגת בצבע. אמנם לנו יש חוויה של מוסר, אבל היא לא מחייבת את המוסר בדרך שכלית (והרבה פעמים היא גם עלולה לתת קנה מידה שגוי למה מוסרי ומה לא).

לכן התורה והנבואה פונות אלינו, מגשרות על הפער הזה, ונותנות לנו וודאות במציאות המוסר ובביטויים הממשיים שלו. הקושיה על הגויים אינה מוחלטת, כי גם לגויים יש יחס לרוח הקודש והיו ביניהם נביאים לפני מתן תורה.

גם הטבע הפשוט מחייב, למרות שקשה לשים את האצבע על הסיבה לכך. וכיוון שהוא כל כך פשוט, הוא כל כך מחייב. הסיבוכים באים עם המחשבה... קושיות על מהות המוסר לא מבטלות אותו.

מקווה שיצאתי מובן...

אז זה לא מתחיל מהאדם...

באמת זה נובע מהצלם אלוקים שבו.

נקודת המוצא של האמונה שלנו היא שהכל נברא, גם הטוב והרע.

האמירה שיש צו מוסרי שגם הקב"ה אמור להיות כפוף אליו היא קצת סותרת ודרושה ראיות חזקות.
מנקודת מבטו של אברהם ובמפגש עם המציאות הוא כביכול תמה איך ייתכן שהקב"ה פה (!) לא ינהג כמו הכלל שהוא עצמו קבע במציאות המוסרית, נראה לי.
ההבדל אכן יהיה רק במפגש שלנו את המציאות, למשל טוב מוסיף חיים ורע גורע חיים.
המשמעות של טוב ורע היא רק אצלנו.
תראי כאן ממ... וכאן וודאי וודאי .

(מצטער על הקישורים, אני לא יודע איך לצטט תגובה בשרשור..)

בלומנפלד שם שם

תודה לך!! ממש יפה!!

אהבתי גם את העניין של החרוזים ששמת, זה עושה את זה יותר כיפי לשמוע.

ובכלל זה ממש זורם.

גם ההקראה (נראה לי) ממש זורמת.

האמת שאם יש לך את זה כתוב- אני אשמח לקבל. אם אתה מסכים. וממש ממש תודה!

ועכשו

נשימה

אמיתית

בלי תגובה.

יש אני

והעולם נצבע מחדש

הכל קם לתחייה 

חרוזים מדוייקים שנבלעים בכאב שיש בשורות...

צימרר את נשמתי, מאז ועד היום

תלוי לי על דלת הבית ליד תמונות שלהם.

לא נשכח ולא נסלח.

עריכה: עכשיו אני רואה שגם המילים מעט שונו

אגב לא יודע אם אמרתי לך, אבל כל הזמן מרגיש לי

שהיה צריך להיכתב ואת ולא ועת

לא מושלם, ממש לא. אבל בהחלט חביב פלוס.
כמובן, @אני הנני כאינני עזר לא מעט אז מגיע לו שאפו.