לא הבאת שום טיעון הלכתי, במחילה... זו דעתך האישית בלבד 

ולא נראה שההלכה תומכת בלהכנס לנסיונות לכתחילה.

הגישה שלך מתנשאת ושגויה.
גם מה שבראש אסור. הרהורי עבירה קשים מעבירה.
ולא צריך חוסר צניעות או מעשה שנועד למשוך כדי להביא לכך. גברים נמשכים לנשים ונשים נמשכות לגברים וזהו טבע העולם.
בכל מקום בו גברים ונשים מתרועעים ביניהם, גם בנסיבות הכי רציניות, אי אפשר להתעלם מהכוח הטבעי החזק הזה.

מי שמתכחש לזה משלה את עצמו.

נורא בי עמרם!

כי הוא דור אחר?

נצרכו לדורות דבריו של שלמה המלך "מה שהיה הוא שיהיה ואין כל חדש תחת השמש".

הגמרא מספרת על דורות ותרבויות של פריצות נוראה. הדור שלנו לא המציא אותה.

ואת עזרת הנשים בנו בעזרה ולא בגלל שהנשים באו לשם לבושות במכנסונים/תחתונים או ניסו לבצע פעולות מושכות. 

בס"ד

אגב, בשבתות שיעור וכאלה יוצא שיש משפחה של הרב ויש בה נשים רמחנא ליצלן.

יש אמא ואחיות, זה מספיק כדי לדעת שאשה זה אדם עם דעות ורצונות.

הן בטח לא שונות מבחורה ברחוב..  

דבר שני, יש מעשה בגמרא על אביי (כמדומני) שראה בחור ובחורה הולכים ביחד בשדה ולא חוטאים

והוא התפלא איך זה...

עד שענה לו תלמיד חכם אחד שהיצר הרע עוזב את כולם ומתגרה דווקא בתלמידי חכמים.

מוסבר בספר נפש החיים: שככל שהאדם יותר מתוקן נשמתו קשורה יותר למעלה, ולכן המעשים שלו משפיעים בעולמות יותר גבוהים

מה שאומר, שאם בנאדם התחספס, זו סיבה טובה לדאגה

אבל תזכור שעד עכשיו כתבת רק את דעתך האישית

שבאה לבית דינו של רבא

כתובות סה א – ויקיטקסט

אני עדיין לא כזה חזק בארמית

לאחר מותו של אביי, נכנסה אשתו לבית דינו של רבא על מנת לתבוע את מזונותיה מן הירושה.
היא טוענת שכחלק מהקיצבה שלה מגיע לה גם יין בכמויות מסוימות, שלטענתה אביי היה נותן לה בכוס גדולה "כזו".
וכשהיא נושאת את זרועה להראות באיזה גודל של כוס מדובר, השרוול מופשל וזרועה נגלית ומחמת יופיה, נוגה אור מזרועה בבית הדין.
מחמת שכך, נכנס רבא לביתו ומבקש מאשתו לשכב איתו. אשתו תוהה מה קרה ושואלת מי ביקר בבית הדין. כשהיא שומעת שמדובר באלמנתו של אביי, היא חוטפת התקף קנאה ותוקפת אותה באלימות עד שמבריחה אותה מן העיר.

הלקח:
לא צריך להיות סוטה ואפשר לנהל דיון ענייני עם אישה ועדיין להרגיש משיכה.

המלחמה בדת אז הייתה רוויה אלימות

למעשה, זה היה לפני המלחמה בדת. בערך.

תקופה. תוכחות על גבי תוכחות. רוב העם היו עמי ארצות וכמעט ולא היו נשים שומרות תורה ומצוות.

וזה ממש לא לפני, המלחמה בדת היא מלפני קום המדינה עוד בתקופת הרב קוק, שקרא להם, להזכירך, ערב רב מרוסיא

עזרת נשים היתה חדר נפרד או גזוזטרה מוגבהת בירכתי בית הכנסת.
משחקי המחיצה באו מכת הרפורמים והקונסרבטיבים.

כל מי שטוען שחז"ל דיברו על סמך המציאות שבה הם חיו והיהדות לא נועדה להתקע בתקופת האבן, בסופו של דבר מגיע למקום שבו בעצם היהדות שייכת לתקופת האבן.

הרצון לחברה מעורבת ברור ומובן. אנשים רוצים את ההזדמנות לראות ולהכיר ואפילו לפלרטט. זה טבעי.
הניסיון להתעלם מזה ולטאטא את זה מתחת לשטיח, זה מה שמפריע לי.
 

זו בדיוק הבעיה כשפוגשים אדם מעניין בן המין השני. העניין גורם לקרבה והקרבה גורמת לקרבה יתירה...

כשאין שום משיכה בכלל.
בכל מקום שיש משיכה, כל אינטראקציה מהווה זרז ואמצעי לקרבה.

לא אגיד שכיבו את יצר הרע בכלל, אבל בין-לבין יש מגוון רחב של אפשרויות בחירה שאפשר לגמרי להשתמש בהן.

וכן, יש כאלה שמה שהם עושים זה לחפש את יצר הרע בכל מקום. במקרה כזה הם גם ימצאו אותו וייצרו אותו אם הוא לא נמצא.

הייתי ליד כאלה (דווקא בסביבה לא מעורבת) וברחתי מהם כשיכולתי.

לא כתוב בתורה "אל תמשכו אל מי שעומד מולכם".

צריך להסתכל בשיטות הפוסקים, יש המון איסורים חוץ מהרהורי עבירה (חלקם מדאורייתא גם!)

לכל אדם יש משיכה לבני המין השני שעונים לטעם האישי שלו.
אפילו רק אם רואים אותם ברחוב. 

כל שכן כשיש אינטראקציה שיוצרת קרבה גדולה יותר, וככה אם רוצים ואם לא בוחנים את זה שעומד מולנו.
האדם ישים לב אם זה שמדבר איתו הוא שמן או רזה, אם הוא דוחה או נעים לשהות במחיצתו.
כאשר מדובר בבן המין השני, זה קצת יותר משודרג.

לעניות דעתי, להרבות זה לפטפט עם נשים מעבר לצורך של ממש - כולל הדיון שאנחנו מנהלים כרגע.

מה ההגדרה שלך?

אז ההגדרה שם היא שקובעת. לא?

אני גם חושב שזה נפסק להלכה שלא כמו רוב מסכת אבות שהיא מידות חסידות

לא יודע אם רלוונטי להזכיר את מעשה ברוריה ורבי יוסי הגלילי.

הגישה של ברוריה לא הכי בריאה וסופה מעיד עליה.

אבל גם היא וגם כל המלומדות שמסופר עליהן כי למדו ולימדו עם "הבחורים המופלגים", עשו את זה מעבר לוילון.
 

וכאן שואל הבן:
הבחורים המופלגים התעניינו בגוף שלה ולא בתורה שבאה ללמוד וללמד?

ומה זה משנה במה התעניינו? למה אנשים מעקרים את הדין הזה בגלל כל מיני מניעים. זה לא משנה מה כוונת השומע ממש

העניין שלי הוא בנאמר, לא בגוף של האומרת. - צעירים מעל עשרים

שהוא איסור אשת איש לא שייך לשום דבר.

ציטוט מדוייק: "ואל תרבה שיחה עם האשה. באשתו אמרו, קל וחמר באשת חברו".

הק"ו בא רק להוסיף עוד איסור של קרבה באשת איש שהוא חמור בהרבה. אבל האיסור להרבות שיחה עם אשתו הוא עניין נפרד וזה גם כשהיא מותרת לו.

כלומר ברור שאל תרבה נאמר גם על המותרות לו, גם על רווקות שאסורות לו לעת עתה, ואין צריך לומר על אלה שאסורות לו עולמית.

ועדיין אומרת שאסור

אסור קלות ראש, שזה מושג שקשה להגדיר.

היחיד שראיתי שכתב על זה היה הרב קנוהל,

בספר שלו על הלכות נדה (עמוד 165 למטה).

אבל המשנה הזאת אומרת שגם כשהיא מותרת אסור, ואתה רוצה לומר נגדה שמותר...

לא יודע לגבי דיני נידה, אני לא נשוי, אין לי מושג.

מצד ההלכה לגבי אל תרבה שיחה עם האישה "באשתו נאמר" זאת מידת חסידות עד כמה שאני זוכר, אבל עם אישה אחרת זה כבר איסור

לאשה אחרת ודאי אסור,

אבל לא על זה דברתי...

להרבות ועל דברי המשנה הזאת סובב הדיון פה ולכן הדיוק הנ"ל של שם קצוץ לא כל-כך נוגע לעניין (למרות שיכול להיות שלא הבנתי אותו)

אומרים חז"ל: על שיחה קטנה שבין איש לאשתו.

ושם כמדומני מדובר על שיחות עם תוכן לא ראוי

הייתי בכמה מאות כאלה בעשור וחצי האחרונים. ברובם לא היה מתח כזה בכלל או כמעט ולא היה.

אני יודע שהיו כאלה שבחרו לייצר אותו, אבל במפגש עצמו זה לא הורגש.

שני דברים אמרת בשרשור הקודם, ואני מחכה שתוכיח אותם

א. שהמשנה באבות לא נפסקה להלכה ואין בעיה להרבות בשיחה

ב. שמי שמקיים אותה הוא מגוחך שאיבד את הצפון. 

ובמקום זה אתה תוקף את מי שלא חושב כמוך, ובין השורות אתה מוציא אותו סוטה

זה לא דיון אלא סתימת פיות.  וחבל... זה לא נעים

אתה אמנם בחור נחמד, אבל דעתך האישית היא לא הלכה

תוציא את כל השאר טיפשים רק כי הם מקפידים על קלה כבחמורה. זה לא מגניב

אלא מקיימים את ההלכה ככתבה...

מרגיז אותי שהיום כדי להקטין את ההלכה קוראים לכל מי שמקפיד עליה חרדי בווריאציה כזאת או אחרת.

אפילו בציבור שלנו דחפו את המושג "חרד"לי" רק בשביל להוציא את מי שמקפיד קיצוני.

זה מה זה לא מרגיש לי כאילו המשיח קרוב

כי יש פה עשרות איסורים אחד על גבי השני שעוברים עליהם.

להיות עיוור זה לא לראות את הכמות האדירה של האיסורי תורה ודרבנן בזה

מותר לדבר עם נשים רק על דברים עניינים (לדוג' מוכרת בסופר) או לצורך שקשור לפורום הסמוך..

המפגש לא מיועד בשביל התוכן-

לא חסרים שיעורי תורה.

גם לא מיועד לשידוכים-

אולי זאת מטרה נסתרת, אבל אני חושב שבגלל שהרוב לא מגיעים במחשבה הזאת

והוא לא בנוי כמו מפגש פו"פ, יש בזה בעייה.

המפגש גם לא מיועד להפגש רק עם הגברים או הנשים-

אחרת היו עושים אותו נפרד.

זה לא דומה לאקדמיה משתי סיבות-

א. לאדמיה באים בשביל ללמוד, לא להפגש עם המין השני.

ב. גם באקדמיה עדיף ללכת למקום נפרד, ומי שנאלץ ללכת למעורב צריך להזהר לא לדבר יותר מידי עם המין השני שלא לצורך.

אמר לי שכשהוא היה צעיר בארצות הברית, נדמה לי הוא דיבר על אנשים מהישיבה יוניברסיטי או ישיבה אחרת שלמד בה - אז הוא אמר שהוא זוכר שבתות (שבת אחת? לא זוכר בדיוק מה, אבל הוא תיאר את זה כעניין בנאלי) שישבו בחורים וגם בתולות אחרי סעודת שבת והיו מדברים ואף אחד לא ראה בזה פסול (כמובן "ואף אחד לא ראה בזה פסול זה דעתו, ייתכן שהיה מי שכן ראה בזה פסול. אני אישית ללא דעה מגובשת בנושא ואני באמת לא יודע)

ולפחות חלק מהמשפחה שלו התערתה בציבור החרדי. אני זוכר את אחיינים שלו מהיסודי הם היו נראה לי מושפעים מהזרמים הפחות ליברליים

אם כן, אז אין לזה שייכות להלכה. לא יודע למה אנשים כל הזמן מדברים על משיכה בהקשרים של איסורים.

לא עוקרים מצוות בסברות שאנחנו (ופה זה בעיקר החילונים) ממציאים...

יש סיבות אחרות לאסור גם בלי קשר למשיכה

הייתי בכמה מפגשי פורום, וכן יש את המתח באוויר ואת האדם שמתנהג שונה ליד בנות לעומת מה שלידך.

בעיקרון אני כן רואה בזה פסול ולא ראוי. יצא לי קצת להתדיין בזה בכמה ש"א, אין תשובה ברורה איך הפורום מתנהג והאם בצורה הנכונה. במפגשים הנפרדים האווירה הרבה יותר משוחררת.

וכן, בעיקרון כל החיים צריך מרחק כלשהו. רואים שאין גבול לגיל של הנפילות, לצערנו. וכמו שמתפללים אחרי הוצאת ס"ת "ותגער ביצה"ר מן הנשואים". וגם באקדמיה, מסיפורים שהרב שלי סיפר, בוגרי ישיבה מתמודדים בצורה קשה עם מה שהולך שם. אם מנסים להתעלם מהמציאות, זה גם בחירה. וגם שאנחנו בדור של בחירה חופשית, ההתמודדויות שלו עצומות יותר ודווקא שם צריך יותר שמירה.

האמת שאף פעם לא הבנתי למה בכלל יש מפגשים מעורבים(רוב חיי גדלתי בנפרד יחסית חזק) ובטח שזה שונה ומגניב יותר, אבל בהסתכלות של אדם בוגר ולא תיכוניסט, האדם צריך להבין איפה יותר יעיל ונכון להיות. ולדעתי מעורב לא משיג מטרה חוץ מלהכיר יותר טוב עוד דמויות...

מפגש הוא יותר חמור מכמה סיבות, בעיקר כי באקדמיה יש קצת אנשים שבאמת לומדים.

בכל אופן, מפגשים אישיים ממש לא במקום בעיניי, ורובנו יודעים למה.

לא נראה לי שצריך להכנס פה לדיונים הלכתיים, כולם יודעים מה מותר ומה אסור בגדול

מפגשים כאלה.

גם למידה מעורבת באקדמיה זה לא בסדר - מסתבר שעוד יותר. שם זה לא חד פעמים, ולא רק עם חברה שנזהרים בצניעות וכו'. אלא מה? בגלל שלצערנו אין לנו שליטה במה שקורה בכל מקום כזה (יש גם מכללות וכו' - כשזה אפשרי), אז צריך להתרכז עניינית בלימודים ולהימנע מקשר חברתי מיותר.

ואני לא חושב שהדברים הללו שייכים דווקא לכותרת של "אל תרבה שיחה עם האשה", שזה סעיף מענייני הצניעות הראויים. ושיחה היא לא דווקא משהו רציני, ואפשר גם לא להרבות.

[אי אפשר להכחיש, שמ"מפגשים" פה, יצאו גם שידוכים... אבל לכתחילה לענ"ד לא נראה]

מסתבר שאין מי שיכחיש את ההלכה של איסור ריבוי שיחה עם האישה ע"י פוסקים

אבל יש כמה שכנראה לא מרגישים בעיה אז חושבים שזה השתנה.

מה שכמובן במחילה קצת מצחיק,

כי טענות כאלה יש כמעט על כל מצווה שלא מסתדרת לאנשים בראש...

ועל זה נאמר בירושלמי "כי לא ריק הוא מכם"  אם ריק הוא, מכם הוא ריק! (בגלל שלא הבנתם)

לא הבנתי למה זה לא אובייקטיבי...

אם אני מציג משהו שהוא מוחזק, מההלכה ומהמשנה,   מול דעה של כמה אנשים נחמדים

אני אמור להביא את שתי הדעות כאילו הן שוות?  הן לא!

כמו שאם ילדים (לצורך העניין) יחלקו על קבוצת מדענים בנושא תנועת הכוכבים  

אתה בטח לא תקרא לזה ויכוח.    

אבל עזוב... מיצינו

צריך קצת להבין את הקונטקסט:

"יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר, יהי ביתך פתוח לרוחה, ויהיו עניים בני ביתך, ואל תרבה שיחה עם האשה.

באשתו אמרו, קל וחמר באשת חברו."

אנחנו מדברים על סוגיית של בן אדם לחבירו. 

הבית הוא בית ועד. בית שמכניס אורחים פנימה. באופן טבעי יכולות להתפתח שיחות. גם בין מין אחד לשני.

וכאן צריך לומר ששיחה משמעה אצל חז"ל - סמול טוק. דיבורים שאין בהם ממש.

את דיבורים מהסוג הזה חז"ל ראו לנכון להגביל. עם אשתו, וקו"ח עם אשת חבירו.

2 נקודות נוספות שלדעתי צריך לשים לב אליהן:

1. חז"ל כתבו לא להרבות. אבל צריך שתהיה מעט שיחה. או במילים אחרות. צריך גם לדבר מעט על שטויות עם האשה.

2. לעומת שיחה שצריך למעט בה, דיאלוג עומק (שלא נכנס לקטגוריה של סמול טוק) הוא דווקא דבר ראוי שצריך להרבות בו

ש"שיחה עם האישה" זה ביטוי לעיסוק בחיי הבית הפרטיים, והתנא אומר שלא להגזים בעיסוק בעצמך וביתך - תשקיע גם בחוץ, נתינה לעניים וכו'.

בעובדא הידועה מרב ואשתו עם רב כהנא... (לגבי 1).

ולגבי 2, אם זה מציאותי, נראה לי גם שזה לא מה שחז"ל התכוונו לו במיעוט

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...

כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..

אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...

ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?

לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂

ממש תודה!

מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)

ולא יודע אם תרגמו אותם, בכל מקרה, בכלל המשחקים שפירטתי אין מלל כמעט.

תלוי מה הסגנון שאת מחפשת?

האורך? מספר השחקנים?

טוב אז יש לי שיעורי בית לחקור.

לא משנה הסגנון והאורך העיקר שיהיה אפשר גם בשני שחקנים ומעלה ולא מ-4

כלומר שנאה עצמית היא לא הפרעה בפני עצמה, אלא תסמין של הפרעות ומחלות שונות, בעיקר דיכאון מג'ורי והפרעות חרדה למיניהן.

מכמה היבטים לגבי קנאה וכעס שמבלבלים את הדעת.

מקומות מהיבטים שונים.

בכללי הוא כותב עמוק עם המון מקורות והסברים קצרים, וכדי להבין את השפה שלו ואת הרעיונות שהוא מנסה להעביר, צריך הרבה יגיעה. גם צריך להשוות בין כמה וכמה מקומות.

אתן לך דוגמית מהפרשה שהייתה:

"שענין הפגם שהוצרך לתקן הוא בחינת חטא עץ הדעת כמבואר אצלינו בהרבה מקומות, ופגם עץ הדעת הוא בג' בחינות קנאה ותאוה וכבוד המוציאין את האדם מן העולם [אבות פ"ד מכ"א], והוא נתקן ע"י ג' אבות שהם בבחינת אהבת ה' ויראתו ותפארתו כמש"ה [ישעיהו מט, ג] ישראל אשר בך אתפאר שהוא תיקון ג' בחינות אלו, והרמז לזה כי ג' אבות עם הכולל כמספר עץ הדעת".

כלל וכלל ושצריך להתגבר על זה, רק הוא מציין תופעה. הוא אומר בלשונו שדווקא צריך להפוך את המחשבות עלמא דחירות.

הרבה פעמים (לרוב) לאדם יש דימוי עצמי נמוך

זה גורם לו לשנאה עצמית, תיעוב עצמי מוסתר או יותר גלוי.

וזה הרבה ממה שהורס לאדם בחיים, זה התעללות עצמית.

בלי מודע האדם בעצמו מחבל לעצמו בחיים.