לא הבאת שום טיעון הלכתי, במחילה... זו דעתך האישית בלבד 

ולא נראה שההלכה תומכת בלהכנס לנסיונות לכתחילה.

הגישה שלך מתנשאת ושגויה.
גם מה שבראש אסור. הרהורי עבירה קשים מעבירה.
ולא צריך חוסר צניעות או מעשה שנועד למשוך כדי להביא לכך. גברים נמשכים לנשים ונשים נמשכות לגברים וזהו טבע העולם.
בכל מקום בו גברים ונשים מתרועעים ביניהם, גם בנסיבות הכי רציניות, אי אפשר להתעלם מהכוח הטבעי החזק הזה.

מי שמתכחש לזה משלה את עצמו.

נורא בי עמרם!

כי הוא דור אחר?

נצרכו לדורות דבריו של שלמה המלך "מה שהיה הוא שיהיה ואין כל חדש תחת השמש".

הגמרא מספרת על דורות ותרבויות של פריצות נוראה. הדור שלנו לא המציא אותה.

ואת עזרת הנשים בנו בעזרה ולא בגלל שהנשים באו לשם לבושות במכנסונים/תחתונים או ניסו לבצע פעולות מושכות. 

בס"ד

אגב, בשבתות שיעור וכאלה יוצא שיש משפחה של הרב ויש בה נשים רמחנא ליצלן.

יש אמא ואחיות, זה מספיק כדי לדעת שאשה זה אדם עם דעות ורצונות.

הן בטח לא שונות מבחורה ברחוב..  

דבר שני, יש מעשה בגמרא על אביי (כמדומני) שראה בחור ובחורה הולכים ביחד בשדה ולא חוטאים

והוא התפלא איך זה...

עד שענה לו תלמיד חכם אחד שהיצר הרע עוזב את כולם ומתגרה דווקא בתלמידי חכמים.

מוסבר בספר נפש החיים: שככל שהאדם יותר מתוקן נשמתו קשורה יותר למעלה, ולכן המעשים שלו משפיעים בעולמות יותר גבוהים

מה שאומר, שאם בנאדם התחספס, זו סיבה טובה לדאגה

אבל תזכור שעד עכשיו כתבת רק את דעתך האישית

שבאה לבית דינו של רבא

כתובות סה א – ויקיטקסט

אני עדיין לא כזה חזק בארמית

לאחר מותו של אביי, נכנסה אשתו לבית דינו של רבא על מנת לתבוע את מזונותיה מן הירושה.
היא טוענת שכחלק מהקיצבה שלה מגיע לה גם יין בכמויות מסוימות, שלטענתה אביי היה נותן לה בכוס גדולה "כזו".
וכשהיא נושאת את זרועה להראות באיזה גודל של כוס מדובר, השרוול מופשל וזרועה נגלית ומחמת יופיה, נוגה אור מזרועה בבית הדין.
מחמת שכך, נכנס רבא לביתו ומבקש מאשתו לשכב איתו. אשתו תוהה מה קרה ושואלת מי ביקר בבית הדין. כשהיא שומעת שמדובר באלמנתו של אביי, היא חוטפת התקף קנאה ותוקפת אותה באלימות עד שמבריחה אותה מן העיר.

הלקח:
לא צריך להיות סוטה ואפשר לנהל דיון ענייני עם אישה ועדיין להרגיש משיכה.

המלחמה בדת אז הייתה רוויה אלימות

למעשה, זה היה לפני המלחמה בדת. בערך.

תקופה. תוכחות על גבי תוכחות. רוב העם היו עמי ארצות וכמעט ולא היו נשים שומרות תורה ומצוות.

וזה ממש לא לפני, המלחמה בדת היא מלפני קום המדינה עוד בתקופת הרב קוק, שקרא להם, להזכירך, ערב רב מרוסיא

עזרת נשים היתה חדר נפרד או גזוזטרה מוגבהת בירכתי בית הכנסת.
משחקי המחיצה באו מכת הרפורמים והקונסרבטיבים.

כל מי שטוען שחז"ל דיברו על סמך המציאות שבה הם חיו והיהדות לא נועדה להתקע בתקופת האבן, בסופו של דבר מגיע למקום שבו בעצם היהדות שייכת לתקופת האבן.

הרצון לחברה מעורבת ברור ומובן. אנשים רוצים את ההזדמנות לראות ולהכיר ואפילו לפלרטט. זה טבעי.
הניסיון להתעלם מזה ולטאטא את זה מתחת לשטיח, זה מה שמפריע לי.
 

זו בדיוק הבעיה כשפוגשים אדם מעניין בן המין השני. העניין גורם לקרבה והקרבה גורמת לקרבה יתירה...

כשאין שום משיכה בכלל.
בכל מקום שיש משיכה, כל אינטראקציה מהווה זרז ואמצעי לקרבה.

לא אגיד שכיבו את יצר הרע בכלל, אבל בין-לבין יש מגוון רחב של אפשרויות בחירה שאפשר לגמרי להשתמש בהן.

וכן, יש כאלה שמה שהם עושים זה לחפש את יצר הרע בכל מקום. במקרה כזה הם גם ימצאו אותו וייצרו אותו אם הוא לא נמצא.

הייתי ליד כאלה (דווקא בסביבה לא מעורבת) וברחתי מהם כשיכולתי.

לא כתוב בתורה "אל תמשכו אל מי שעומד מולכם".

צריך להסתכל בשיטות הפוסקים, יש המון איסורים חוץ מהרהורי עבירה (חלקם מדאורייתא גם!)

לכל אדם יש משיכה לבני המין השני שעונים לטעם האישי שלו.
אפילו רק אם רואים אותם ברחוב. 

כל שכן כשיש אינטראקציה שיוצרת קרבה גדולה יותר, וככה אם רוצים ואם לא בוחנים את זה שעומד מולנו.
האדם ישים לב אם זה שמדבר איתו הוא שמן או רזה, אם הוא דוחה או נעים לשהות במחיצתו.
כאשר מדובר בבן המין השני, זה קצת יותר משודרג.

לעניות דעתי, להרבות זה לפטפט עם נשים מעבר לצורך של ממש - כולל הדיון שאנחנו מנהלים כרגע.

מה ההגדרה שלך?

אז ההגדרה שם היא שקובעת. לא?

אני גם חושב שזה נפסק להלכה שלא כמו רוב מסכת אבות שהיא מידות חסידות

לא יודע אם רלוונטי להזכיר את מעשה ברוריה ורבי יוסי הגלילי.

הגישה של ברוריה לא הכי בריאה וסופה מעיד עליה.

אבל גם היא וגם כל המלומדות שמסופר עליהן כי למדו ולימדו עם "הבחורים המופלגים", עשו את זה מעבר לוילון.
 

וכאן שואל הבן:
הבחורים המופלגים התעניינו בגוף שלה ולא בתורה שבאה ללמוד וללמד?

ומה זה משנה במה התעניינו? למה אנשים מעקרים את הדין הזה בגלל כל מיני מניעים. זה לא משנה מה כוונת השומע ממש

העניין שלי הוא בנאמר, לא בגוף של האומרת. - צעירים מעל עשרים

שהוא איסור אשת איש לא שייך לשום דבר.

ציטוט מדוייק: "ואל תרבה שיחה עם האשה. באשתו אמרו, קל וחמר באשת חברו".

הק"ו בא רק להוסיף עוד איסור של קרבה באשת איש שהוא חמור בהרבה. אבל האיסור להרבות שיחה עם אשתו הוא עניין נפרד וזה גם כשהיא מותרת לו.

כלומר ברור שאל תרבה נאמר גם על המותרות לו, גם על רווקות שאסורות לו לעת עתה, ואין צריך לומר על אלה שאסורות לו עולמית.

ועדיין אומרת שאסור

אסור קלות ראש, שזה מושג שקשה להגדיר.

היחיד שראיתי שכתב על זה היה הרב קנוהל,

בספר שלו על הלכות נדה (עמוד 165 למטה).

אבל המשנה הזאת אומרת שגם כשהיא מותרת אסור, ואתה רוצה לומר נגדה שמותר...

לא יודע לגבי דיני נידה, אני לא נשוי, אין לי מושג.

מצד ההלכה לגבי אל תרבה שיחה עם האישה "באשתו נאמר" זאת מידת חסידות עד כמה שאני זוכר, אבל עם אישה אחרת זה כבר איסור

לאשה אחרת ודאי אסור,

אבל לא על זה דברתי...

להרבות ועל דברי המשנה הזאת סובב הדיון פה ולכן הדיוק הנ"ל של שם קצוץ לא כל-כך נוגע לעניין (למרות שיכול להיות שלא הבנתי אותו)

אומרים חז"ל: על שיחה קטנה שבין איש לאשתו.

ושם כמדומני מדובר על שיחות עם תוכן לא ראוי

הייתי בכמה מאות כאלה בעשור וחצי האחרונים. ברובם לא היה מתח כזה בכלל או כמעט ולא היה.

אני יודע שהיו כאלה שבחרו לייצר אותו, אבל במפגש עצמו זה לא הורגש.

שני דברים אמרת בשרשור הקודם, ואני מחכה שתוכיח אותם

א. שהמשנה באבות לא נפסקה להלכה ואין בעיה להרבות בשיחה

ב. שמי שמקיים אותה הוא מגוחך שאיבד את הצפון. 

ובמקום זה אתה תוקף את מי שלא חושב כמוך, ובין השורות אתה מוציא אותו סוטה

זה לא דיון אלא סתימת פיות.  וחבל... זה לא נעים

אתה אמנם בחור נחמד, אבל דעתך האישית היא לא הלכה

תוציא את כל השאר טיפשים רק כי הם מקפידים על קלה כבחמורה. זה לא מגניב

אלא מקיימים את ההלכה ככתבה...

מרגיז אותי שהיום כדי להקטין את ההלכה קוראים לכל מי שמקפיד עליה חרדי בווריאציה כזאת או אחרת.

אפילו בציבור שלנו דחפו את המושג "חרד"לי" רק בשביל להוציא את מי שמקפיד קיצוני.

זה מה זה לא מרגיש לי כאילו המשיח קרוב

כי יש פה עשרות איסורים אחד על גבי השני שעוברים עליהם.

להיות עיוור זה לא לראות את הכמות האדירה של האיסורי תורה ודרבנן בזה

מותר לדבר עם נשים רק על דברים עניינים (לדוג' מוכרת בסופר) או לצורך שקשור לפורום הסמוך..

המפגש לא מיועד בשביל התוכן-

לא חסרים שיעורי תורה.

גם לא מיועד לשידוכים-

אולי זאת מטרה נסתרת, אבל אני חושב שבגלל שהרוב לא מגיעים במחשבה הזאת

והוא לא בנוי כמו מפגש פו"פ, יש בזה בעייה.

המפגש גם לא מיועד להפגש רק עם הגברים או הנשים-

אחרת היו עושים אותו נפרד.

זה לא דומה לאקדמיה משתי סיבות-

א. לאדמיה באים בשביל ללמוד, לא להפגש עם המין השני.

ב. גם באקדמיה עדיף ללכת למקום נפרד, ומי שנאלץ ללכת למעורב צריך להזהר לא לדבר יותר מידי עם המין השני שלא לצורך.

אמר לי שכשהוא היה צעיר בארצות הברית, נדמה לי הוא דיבר על אנשים מהישיבה יוניברסיטי או ישיבה אחרת שלמד בה - אז הוא אמר שהוא זוכר שבתות (שבת אחת? לא זוכר בדיוק מה, אבל הוא תיאר את זה כעניין בנאלי) שישבו בחורים וגם בתולות אחרי סעודת שבת והיו מדברים ואף אחד לא ראה בזה פסול (כמובן "ואף אחד לא ראה בזה פסול זה דעתו, ייתכן שהיה מי שכן ראה בזה פסול. אני אישית ללא דעה מגובשת בנושא ואני באמת לא יודע)

ולפחות חלק מהמשפחה שלו התערתה בציבור החרדי. אני זוכר את אחיינים שלו מהיסודי הם היו נראה לי מושפעים מהזרמים הפחות ליברליים

אם כן, אז אין לזה שייכות להלכה. לא יודע למה אנשים כל הזמן מדברים על משיכה בהקשרים של איסורים.

לא עוקרים מצוות בסברות שאנחנו (ופה זה בעיקר החילונים) ממציאים...

יש סיבות אחרות לאסור גם בלי קשר למשיכה

הייתי בכמה מפגשי פורום, וכן יש את המתח באוויר ואת האדם שמתנהג שונה ליד בנות לעומת מה שלידך.

בעיקרון אני כן רואה בזה פסול ולא ראוי. יצא לי קצת להתדיין בזה בכמה ש"א, אין תשובה ברורה איך הפורום מתנהג והאם בצורה הנכונה. במפגשים הנפרדים האווירה הרבה יותר משוחררת.

וכן, בעיקרון כל החיים צריך מרחק כלשהו. רואים שאין גבול לגיל של הנפילות, לצערנו. וכמו שמתפללים אחרי הוצאת ס"ת "ותגער ביצה"ר מן הנשואים". וגם באקדמיה, מסיפורים שהרב שלי סיפר, בוגרי ישיבה מתמודדים בצורה קשה עם מה שהולך שם. אם מנסים להתעלם מהמציאות, זה גם בחירה. וגם שאנחנו בדור של בחירה חופשית, ההתמודדויות שלו עצומות יותר ודווקא שם צריך יותר שמירה.

האמת שאף פעם לא הבנתי למה בכלל יש מפגשים מעורבים(רוב חיי גדלתי בנפרד יחסית חזק) ובטח שזה שונה ומגניב יותר, אבל בהסתכלות של אדם בוגר ולא תיכוניסט, האדם צריך להבין איפה יותר יעיל ונכון להיות. ולדעתי מעורב לא משיג מטרה חוץ מלהכיר יותר טוב עוד דמויות...

מפגש הוא יותר חמור מכמה סיבות, בעיקר כי באקדמיה יש קצת אנשים שבאמת לומדים.

בכל אופן, מפגשים אישיים ממש לא במקום בעיניי, ורובנו יודעים למה.

לא נראה לי שצריך להכנס פה לדיונים הלכתיים, כולם יודעים מה מותר ומה אסור בגדול

מפגשים כאלה.

גם למידה מעורבת באקדמיה זה לא בסדר - מסתבר שעוד יותר. שם זה לא חד פעמים, ולא רק עם חברה שנזהרים בצניעות וכו'. אלא מה? בגלל שלצערנו אין לנו שליטה במה שקורה בכל מקום כזה (יש גם מכללות וכו' - כשזה אפשרי), אז צריך להתרכז עניינית בלימודים ולהימנע מקשר חברתי מיותר.

ואני לא חושב שהדברים הללו שייכים דווקא לכותרת של "אל תרבה שיחה עם האשה", שזה סעיף מענייני הצניעות הראויים. ושיחה היא לא דווקא משהו רציני, ואפשר גם לא להרבות.

[אי אפשר להכחיש, שמ"מפגשים" פה, יצאו גם שידוכים... אבל לכתחילה לענ"ד לא נראה]

מסתבר שאין מי שיכחיש את ההלכה של איסור ריבוי שיחה עם האישה ע"י פוסקים

אבל יש כמה שכנראה לא מרגישים בעיה אז חושבים שזה השתנה.

מה שכמובן במחילה קצת מצחיק,

כי טענות כאלה יש כמעט על כל מצווה שלא מסתדרת לאנשים בראש...

ועל זה נאמר בירושלמי "כי לא ריק הוא מכם"  אם ריק הוא, מכם הוא ריק! (בגלל שלא הבנתם)

לא הבנתי למה זה לא אובייקטיבי...

אם אני מציג משהו שהוא מוחזק, מההלכה ומהמשנה,   מול דעה של כמה אנשים נחמדים

אני אמור להביא את שתי הדעות כאילו הן שוות?  הן לא!

כמו שאם ילדים (לצורך העניין) יחלקו על קבוצת מדענים בנושא תנועת הכוכבים  

אתה בטח לא תקרא לזה ויכוח.    

אבל עזוב... מיצינו

צריך קצת להבין את הקונטקסט:

"יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר, יהי ביתך פתוח לרוחה, ויהיו עניים בני ביתך, ואל תרבה שיחה עם האשה.

באשתו אמרו, קל וחמר באשת חברו."

אנחנו מדברים על סוגיית של בן אדם לחבירו. 

הבית הוא בית ועד. בית שמכניס אורחים פנימה. באופן טבעי יכולות להתפתח שיחות. גם בין מין אחד לשני.

וכאן צריך לומר ששיחה משמעה אצל חז"ל - סמול טוק. דיבורים שאין בהם ממש.

את דיבורים מהסוג הזה חז"ל ראו לנכון להגביל. עם אשתו, וקו"ח עם אשת חבירו.

2 נקודות נוספות שלדעתי צריך לשים לב אליהן:

1. חז"ל כתבו לא להרבות. אבל צריך שתהיה מעט שיחה. או במילים אחרות. צריך גם לדבר מעט על שטויות עם האשה.

2. לעומת שיחה שצריך למעט בה, דיאלוג עומק (שלא נכנס לקטגוריה של סמול טוק) הוא דווקא דבר ראוי שצריך להרבות בו

ש"שיחה עם האישה" זה ביטוי לעיסוק בחיי הבית הפרטיים, והתנא אומר שלא להגזים בעיסוק בעצמך וביתך - תשקיע גם בחוץ, נתינה לעניים וכו'.

בעובדא הידועה מרב ואשתו עם רב כהנא... (לגבי 1).

ולגבי 2, אם זה מציאותי, נראה לי גם שזה לא מה שחז"ל התכוונו לו במיעוט

היו לו שני חלומות בנושא המוות,

לי היו הרבה יותר...

באמת לא הצלחתי להבין מה מיוחד

מתארים חווית מוות קליני, כפי שכתוב בחז"ל וכפי שאנשים

שעברו חוויה כזו מתארים.

מאוד מרגש לדעתי. קצת עוזר (לי לפחות) לזכור שיש

משהו מעבר לכל טרדות היום היום, העולם הזה שמרגיש

כל כך מוחשי ואמיתי....המתיקות הזו שהוא מדבר עליה...

יש משהו טוב לצפות לו. לא?  (כמובן שמעדיפה לא

לחשוב על בית הדין שם למעלה, כי זה די מצמרר,

אבל לפחות אחר כך....)

ואם גם לך היו או יש חלומות מסוג זה, נשמח לשמוע!

אם לפני 400 שנים מישהו היה חולם על מכשיר קטן שנמצא בכף ידו, עם גישה לאינטרנט ואפשרות לראות נטפליקס - זה היה וואו.

אם מישהו חולם היום על זה שיש לו סמארטפון ביד, אין בזה כלום.

כלומר את מתלהבת מזה שהוא חולם על דברים שכבר תוארו ונכתבו בעבר לטענתך, למרות שאין בזה שום דבר מיוחד או מפעים. 

וגם החוויה של מוות קליני תמיד מלווה עם תיאור אנושי וגופני כל כך.

הנשמה "ראתה אור" הנשמה שמעה קול" "עלתה למעלה" "מלאכים לבנים עם זקנים לבנים"

כל מיני תיאורים שכפופים לחושי הגוף שרק מצביעים על כך שזאת חוויה מוחית ולא על טבעית.

ומנגד המדע שיודע להסביר שבמצבים של חוסר חמצן במוח ומוות קליני יש פעילות מוחית חריגה ואיבוד של תחושת זמן ומרחב.

הם החליטו לתלות מדף עם מסר עליו אבל שהכיתוב מופנה כלפי מעלה כך שאם הנשמה תרחף למעלה ורואה כל מה שקורה בחדר היא תהיה מסוגלת לקרוא את המסר שכתוב על המדף.

עד היום לא דווח על אף אחד שהצליח לראות מה כתוב שם עד היום.

לא הצליחו בכלל לשחזר מוות קליני,

אז הוא לא מפריך כלום ולא מאמת כלום,

הוא פשוט לא רלוונטי.

לאור זה, בוודאי שמוות קליני יהיה חוויה מעורבת מתיאורים של גוף ושל נשמה.

ובלי קשר אפשר לקרוא גם כאן וכאן:

חוויות סף מוות - האם קיים "הסבר מדעי"?

חוויות סף מוות - עדויות שאומתו

אני לא חוקרת כמוהו ולא בקיאה בנושא אבל כמה נקודות העלו לי סימני שאלה.

הראשונה והעיקרית היא שאי אפשר בצורה לוגית טהורה להוכיח קיום של משהו על טבעי ע"י חורים במדע.

וכל חוקר יודע את זה.

זה שהוא הפריך השערות מדעיות לא מוכיח שום דבר, אולי משאיר מקום להשערות אחרות אבל זה לא יכול לשמש כהוכחה לכלום .

במיוחד במקרים שהם לא דיון פילוסופי אלא ככל הנראה רק עניין של זמן ומחקר עד שהם יתגלו.
 

(ואני בטוחה שמדענים יחלקו על הטענות שהוא הביא, כי אז מה אם לא כל היפוקסיה מביאה למוות קליני, האם זה מוכיח שבמצבים מסוימים בשילוב מסוים היא לא גורמת לזה? ואז מה אם לא הצליחו לשחזר מוות מוחי בצורה יזומה עם סמי הזיה, זה מוכיח משהו?)
 

אחת הטענות שלו שהזיכרון של מוות קליני מאוד חד וזה מוזר שהוא מתרחש במצב מוחי כזה?

מי אמר? אולי דווקא במצבים כאלה המוח חד מאוד?

יש כל כך מעט מקרים וגם הם מפוקפקים מדי שכל תשובה החלטית לכל כיוון בנושא הזה היא מפוקפקת בעיניי.
 

לכן מוות קליני מעולם לא היתה הוכחה בשבילי לקיום או אי קיום של נשמה או משהו על טבעי בכל מצב אמוני שהייתי בו.

הוא בא לפנות את הדרך לסבירות שהוא רוצה להביא מהעדויות שהוא סוקר במאמר השני.

ויש לו עוד כמה פוסטים בפייסבוק על הנושא. אפשר לחפש בדף שלו את המילים "סף מוות".

לגבי הדיון הפילוסופי זה לא ממש מדויק (לפחות אצלו). באופן כללי הוא אנטי-מטריאליסט ויש לו מאמרים גם על זה.

החומר, בהגדרה, לא יכול להיות חזות הכל - וממילא בעולם שלו יש מקום להסברים נוספים. לזה הוא חותר למעשה.

האם המוח קולט את התודעה או יוצר אותה? הוא עצמו בכלל יאמר לך שהוא מחזיק באידאליזם (גם על זה הוא כתב)

והתודעה בכלל היא זו שמייצרת את המוח ואת המציאות באופן כללי. המפגש בין התודעות הוא החוויה הקולקטיבית שלנו.

כדתיים, אנחנו בכל מקרה יוצאים מנקודת המוצא של התורה ושל המסורת. זו הקטגוריה השלישית של מקורות הידע: עדות.

אגב, בהקשר למה שהזכרתי מהרמבן, בדיוק נזכרתי שהרב שטיינזלץ זצ"ל כתב בספרו "נשמה" שה"אני" של האדם הוא כעין

תופעה לעצמה. נקודת המפגש בין הגוף לנשמה היא שיוצרת את ה"אני" וכשמתרחש מוות אז אותו "אני" נפרד לחלקיו.

אני מניח שהוא מבסס את זה באופן די ברור על משל הפיסח והעיוור שמופיע בגמרא. תובנה מעניינת שעולה מכאן מהדהדת לי

בדמיון מרוחק את תפיסה הבודהיסטית על כך שכל "אני" (או "עצמי") הוא למעשה אשליה (אני'צה ואנאטה).

של נשמה הוא דיון פילוסופי ענק.

העניין הוא, שהוא ימשיך להתקיים גם אם המדע יביא הסבר מדעי וחותך למוות קליני.

יש כמות מועטת של מידע והשערות שבעיקר מתבססות על סיפורים מפוקפקים וחורים במחקר מדעי (שלא מתאפשר כל כך כי איך אפשר לחקור תופעה שכמעט לא קורית ושאי אפשר לשחזר אותה בצורה יזומה?)

לכן- כל העניין של מוות קליני

כרגע לא רלוונטי לדיון הפילוסופי .

ומי שבוחר להאמין בגללו או לא להאמין בגללו לדעתי טועה מאוד.

לכן גם אם חוו משהו. אין להם יכולת להסביר לך אותו בלי להשתמש בכלים גשמיים

לא מדובר בסרטון הזה בכלל על חווית סף המוות בכלל.

מדובר על משהו חמור יותר שיתכן ואסור מבחינת היהדות ומיתתו בחנק, צריך עיון.

תלמד מה שאתה אוהב ורןצה

פרנסה זה משמיים

אבל בעבודה שאתה אוהב ונהנה יש יותר ברכה

תהנה כמה שאתה יכול

אל תדחה חלומות כי אחר כך לא תמיד יהיה לך זמן ואפשרות להגשים...

ואם אתה לא יודע זה הזמן לברר אותם.

ואם אין לך יכולת אז תתחיל להגשים אותם בקטן

כל פעם

נגיד דוגמא אני רוצה להיות אמנית קרמיה

אבל אין לי כרגע זמן או אפשרות לנסוע ללמוד מקצועי

אז אני אתחיל עם סדנה קטנה באזור שלי  ואז בהמשך אלמד מקצועי

אני רוצה לטייל בחול מסביב לעולם

אין לי מספיק כסף

אז אתחיל בטיול אחד

או קודם פה בארץ אם לא טיילתי בה כבר

וכו וכו יש אפשרות לתת מלא דוגמאות.

אה ואל תוותר על עצמך בשביל אחרים

אתה יכןל להתפשר או לעזור

אבל אתה הכי חשוב

כי אנשים מתחלפים לנו בחיים בקצב מהיר הם לא שווים שתוותר על עצמך אם גם ככה הם הולכים.

אה ואם קשה לך מותר לך לקחת הפסקה מהכל אבל בתנאי שאתה ממשיך

מותר לך שיהיה קשה ומותר לך לעצור  והאמת שלפעמים זה ממולץ מדי פעם בטוח השגרה איך אני עכשיו האם אני בסדר? מאושר?

האם זה מקדם אותי לעבר החלומות והעתיד שלי?

 ) לגביי לימודים כן זה סבל אבל שווה כי בסוף 

תעשה מה שאתה אוהב אבל תמצא באמת מקצוע שכם תוך גדי למידה תהנה(
 

הקשבה עצמית

מודעות עצמית

ולהיות במקום שלך ולא בריצוי של אחרים.

– לא לקנות רכב לפני שמתארגנים על עבודה יציבה ומשכורת טובה

– לא להיכנס לשום חובות חוץ ממשכנתא

– ללמוד לבשל כן גם אם זה לוקח זמן

– לא התחתנת עם אף מעסיק אם רע לך תעזוב אלא אם כן אתה מרוויח יותר ממה שאתה מפסיד

– יש עבודות טובות וכיפיות

– עדיף להרוויח פחות וליהנות יותר בגבולות הסביר

– עדיף מקצוע כיפי יותר מאשר משהו שאתה לא אוהב בגבולות הסביר

– לקחת חופשים לעשות כיף שימותו כל השאר

לא באמת משנות חיים

רק שינוי- שיפור עצמי פנימי ויישום שלו

שיפור עצמי משיגים ע"י

ניסוי וטעייה

התבוננות/ הקשבה עצמית וסביבתית

אומץ

לקיחת אחריות 

כי אין להם צורך במניין.

מעניין כמה יבינו את הבדיחה...

בקרב הגברים די בטוח שיהיו

מעניין אותי אצל הנשים 

במידה והייתם יודעים שהם יקשיבו לכם, ומה שתגידו יכול לשנות להם את החיים.

אפשר לפתוח כזה ואז תגידי בו את מה שאת חושבת

(אני לא ממליץ לאף אחד להשקיע בהווה, רק אומר מה היה קורה אם הייתי משקיע בגיל 20... זה כמובן לא אומר שגם היום ההשקעה תשתלם)

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

אם כי היא גדלה לאורך השנים

תחושות/ חוויות/ פצעי ילדות

מופעים בעיקר בסיטואציות עם הילדים

ויש את התחושות של הילדה היותר גדולה שזה בעצם גרסה צעירה יותר של עצמי

איתם אני בעיקר בתהליך

לקחת את הכאבים/ טעויות/ הצלחות ללמידה ולא לתת להם לנהל אותי

תודה

יש בי צד חצי־ילדי, מצד זה שאני לא לוקח שום דבר ברצינות אמיתית.

לגבי הילד הפנימי האמיתי, קיים משהו עמום מתחת ליותר מדי שכבות.

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה