ראיתם בחורה שמוצאת חן בעיניכם, ואתם מכירים מישהו שיוכל לזהות מי היא אם תצלמו אותה. הסיטואציה היא שאפשר לצלם בלי שאף אחד ישים לב. לא שייך לפנות אליה ישירות, אם שאלתם.
האם מוסרי לעשות את זה? זה בסדר? או שזה סטוקרי לגמרי... ואיך את היית מגיבה אם בחור היה מגיע אלייך בצורה כזו. (השאלה מנוסחת על בנות, אבל גם תגובה על הצד הגברי תתקבל בברכה).
(כמובן שהנ"ל מדבר על מקרים שאין בהם בעיה של שמירת העיניים... וכשאתה מראה את זה לאחרים, לא יודע אם זה לא קצת בפני עיוור בעניין הזה, אבל אין לי מושג...)
ככל הידוע לי, צילום אדם ברשות הרבים זה דבר חוקי לחלוטיןאיתיץ
לא קראתי מה שכתוב בקישור, כיוון שאין לי אפשרות טכנית. בכל מקרה - ציטוט מתוך חוק הגנת הפרטיות: "המחוקק הישראלי בחר להימנע מלתת הגדרה תמציתית ומדויקת של המונח "פרטיות", ובמקום זה הוא הגדיר, בסעיף 2 לחוק, מהן הדרכים האסורות לפגיעה בפרטיות:
... 3. צילום אדם כשהוא ברשות היחיד; 4. פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו;". סגור ציטוט.
אבל אולי מה שכתוב בסעיף 6 שם תופס פה😁: 6. שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם *רווח*;
וכמובן שיש פה גם שאלה של צניעות. בכל מקרה, כלפי מי שמראים לו- נניח שמראים את התמונה לבחורה.
ברמה המשפטית: לא בטוח שיש כאן בעיה. במידה והבחורה נמצאת ברשות הרבים והתמונה לא אמורה לבזות אותה, על פניו אין בעיה.
מבחינה מוסרית: זה תלוי באמות המידה של החברה, היום אולי זה נפוץ להוציא את הסמארטפון ולצלם כל דבר וכל אחד, אבל צו המצפון שלי אומר לי שזה לשלול לאדם את חירותו ופרטיותו. הנתון שרשמת " אפשר לצלם בלי שאף אחד ישים לב"- לא משנה לסיטואציה. זה לא מעלה או מוריד את הפגיעה בה במידה והיא לא מעוניינת בכך. אולי זה רק תורם לך שלא תתפאדח.
אם יש לך בחור שיכול לזהות אותה, תתאר לו אותה. במידה והבחור מכיר אותה דיי טוב, אולי יש לו תמונה משותפת שלהם, או שיש לו אותה בווצאפ/ פייסבוק- שם התמונות שנמצאות הן מבחירה שלה ולכן אני לא רואה בעיה להסתכל בהם.
איך הייתי מגיבה.. שאלה טובה. (סביר להניח שלא הייתי יודעת על זה בהתחלה.. אבל לו יצוייר שהייתי יודעת לא חושבת שהייתי יוצאת עם בחור כזה, כי זה סטוקריות לשמה, כי אני לא חושבת שהמטרה מקדשת את האמצעים - והפרטיות שלי היא מספיק חשובה עבורי. כי אם יש לו אומץ לצלם אותי, שיהיה לו אומץ לפנות אליי- לא משנה במה זה כרוך.
אי נעימות של מי? לדעתי, גם אם אין אף אחד הפגיעה בבחורה המצולמת תהיה. לכן זה לא שיקול כלפיה. אם זה אי נעימות שלך- זו בחירה שלך ושיקול נוסף שלא קשור אליה. (יש דרכים לעקוף את זה)
חשבתי עוד קצת על עניין המוסריות, ואני לא בטוחה שצילום מסוג זה הוא שכיח בחברה שלנו, קל וחומר שלא במגזר הדתי.
אני לא הייתי רוצה שיצלמו אותי מאחורי הגב, ולכן לאנהר הירדן
רוצה לעשות זאת לאחרים.
אוי, אני חוזרת על דברים שכבר אמרתי..
אוךך התסבכתי, אני לא כ"כ מצליחה לרדת לסוף דעתך.. תוכל להסביר לי שוב?
ולא הבנתי, כשכתבת "דעתה" - למי התכוונת? דעתה של מי?
זו כבר סיטואציה שונה (לדעתי מרחיק לכת להביא מישהו במיוחד).מור ולבונה
אם יש שם אדם שמכיר אותי אז לגיטימי שישאל, אבל שלא יפתחו עליי ישיבת קבינט עם כל השולחן.
בלי קשר, באופן אישי הייתי שמחה שיקרא לי וידבר איתי מעט כדי שהבחור יתרשם ממני מעבר לחיצוניות שלי. בחורים שמתחילים איתי על בסיס מראה בלבד כנראה יקבלו תגובה שלילית.
נראה לי שעל זה בדיוק הוא מדבר על ה'מישהו' הנ"לכי בשמחה תצאו.
שאני נוכחת במקום כלשהו אני לוקחת בחשבון שכל מי שמסביבי רואה אותי ואולי בודדים מדברים עליי. אבל אני לא לוקחת בחשבון שמישהו יצלם אותי - באמת שלא אכפת לי מה המטרה. אני באמת חושבת שאם הוא מספיק גבר, שיגש נחליף כמה מילים. אני אתרשם ממנו הוא ממני וכולם יצאו נשכרים.
מצד שני, מצד הלבוש, סגנון דיבור, אינטואיציה שאין לי כגבר, וכו'
זה יכול ללכת.
אז מגששים קצת, ואז ניגשים לעשות את הצעד הזה.
לא יודע מה איתך,
כבחור עם הרבה אומץ וביטחון עצמי, ב"ה,
מימי לא התחלתי עם מישהי,
מסיבותיי שלי
(מעבר לזה שצריך את השלב שאראה אותה,
מה שלא קורה כשהעיניים תקועות בבלטות...).
אם יש לו אומץ לצלם אותי שיאזור עוד קצת אומץ לדבר איתי.מור ולבונה
יש הבדל אם מישהו בא אליי ואומר : " היי, ראיתי אותך ואת מוצאת חן בעיניי. אפשר לקבל את המספר שלך?"
לבין בחור שניגש ומתחיל שיחה. אם לאורך השיחה הוא מרגיש שיש עניין או שאני ארגיש שיש עניין מעבר- מישהו מאיתנו יציין את זה ואז אולי נמשיך לדייט פורמלי. אני מהאסכולה של היכרות באופן ישיר ובלי צדדים נוספים (במידה ומתאפשר כמובן).
לדעתי, אתה לא תרד לסוף דעתי כי זה מאוד מושפע מהדרך חיים והסביבה שלי
" למה לי להתחיל עם מישהי, שחוץ מזה שהיא נראית טוב אני לא יודע עליה כלום?" לא דיברתי על המקרה שלך (יתכן שהוא כזה ויתכן שלא).
בכללי, לא אמרתי את זה ממקום זול (יש פעמים שזה ממקום זול), החיצוניות משקפת את מי שאנחנו. הלבוש יכול להעיד על שייכות למגזר מסוים. וגם מהחן הטבעי והילה אפשר ללמוד על ההלך רוח שלה. (לכן, יצאתי עם בחורים שהתחילו איתי גם ללא היכרות מוקדמת, כאשר הם עשו את זה בטקט. אם הייתי חושבת שזה פסול מהיסוד לא הייתי נוהגת כך).
אין צורך להתבאס רק כי אני אומרת משפטים שאתה פחות מתחבר אליהם.
(בעיקר של המין הנשי) שאם מישהי מוצאת חן בעיני מישהו - זה כי היא יפה. אז זהו- שלא. מציאת חן זה הרבה מעבר. אני רוצה לחשוב שההנחה על יושבי הפורום החמוד כאן, היא שהיופי אינו המאפיין הבלעדי. אולי חשוב, אבל ממש לא בלעדי. ואני לא מרגיש שזו צורת החשיבה פה. וזה מה שמבאס- לא את אישית..
עליי זו בעיה. תקרא את כל התגובות שלי לא הזכרתי אפילו פעם אחת את המילה יופי. אם אתה מפרש כך את דברי אז תנסה לקרוא שוב ולא לתת פרשנות אישית.
אני מבינה שאם בחור אקראי מתחיל איתי במסעדה, בהתחלה הוא מתרשם רק באופן חיצוני. זה לא אומר שהוא חושב שאני דוגמנית (כי אני לא), אבל זה אומר שמשהו בי בחלק שהוא קלט דיבר אליו. יופי זה בכלל עניין סוביקטיבי ולכן אין מניעה שהוא יחשוב שאני מוצאת חן בעיניו, עם זאת אני אשמח שזה יהיה רק הטריגר ושלא על בסיס זה בלבד הוא יבקש מספר.
מוסר (לדעתי כאן מדובר על מוסר יחסי ולא אבסולוטי) זה מערכת עקרונות שמנחה את האדם להתנהגות ראויה. זה נקבע לפי הסביבה שלו, האמונה שלו השקפת עולם שרכש.
בעולם שלי, זה לא מוסרי לעשות משהו כנגד רצונו של אדם. בסיטואציה הזו, יש ספק מהו רצונה של העלמה. ולכן, צריך להימנע מחמת הספק. יש ב"ה מספיק דרכים כדי לברר עליה מבלי לקחת תמונה שלה.
אתה חולק עליי? זה מקובל. כנראה צו מצפונך הוא שונה.
(ד"א הסוגיה עם החולה זו סוגיה שגדולים מאיתנו דנו עליה ויש כללים לדברים כאלו).
בנוסף, אני לא מצליחה להבין למה אתה לוקח את התמונה כאופציה יחידה. יש עוד אופציות לברר עליה.. שיזיע קצת.
לגבי השיקולים שאתה עושה- הם כבר שיקולים מהעולם הפנימי שלך. אז אולי בעיניך זה מוסרי. במאזניים שלי יש עוד ערכים והערך של להינשא (כמובן שרק בתיאוריה כי זה כולה לברר עליה) לא עולה על הערך של הכבוד שלה.
(לגבי הבירור ובכללי לגבי כמה הודעות שם זה לא קשור למוסר.. תקרא את כל תגובותי מתחילת השירשור).
אתה חושב שזה אידיאלי? אם אתה מכיר מישהו שיכול לזהות אותה על בסיס תמונה, כנראה שהיא לא סתם בחורה ברחוב ויש לך עליה קצת יותר מידע לכן תוכל להתאמץ יותר ולברר גם בלי תמונה.
ספק דאורייתא לחומרא. ואתה לפני כמה ימים אמרת שאסור לצער יהודי/ה ורק בשם בהספק הזה ראוי להימנע מכך.
לא ברור שזה נקרא ספק כי נראה שלרוב האנשים זה לא מפריעהדוכס מירוסלב
למרות שמי שהיה מצלם אותי ככה היה מקבל ממני מבטי אימה (זה קרה)
בחור רווקק שרוצהה להתחתןןן, נמצא איפושו, רואה בחורה, עם חולצת 'עזרא' צנועה וחסידה, שולף תפלא, מצלם רק תבחורה, משאיר תחסידה מחוץ לפריים למעלה מהתמונה, שולח בווצאפ למשמו, מעזרא הסניף ליד, נותן/מקבל חוו"ד, שולח לו אור ירוק ליצור מגע,
אולי פגישה, אולי אישתך, לא חבל?
זה לא שלא היו מקרים מעולם... זה מה שאני הייתי עושה. שווה לך לפספס אם יש היכי תמצי שזו היא? מזה משנה מה אחרים חושבים? -בגלל *שהם* חוששים לצלם מישו זר ברחוב?(אני פעם בשבוע לפחות מצלם מישו זר ברחוב) -שדווקא ככה פגשת אותה במקום במשו יותר בנאלי? ואין שום חשש לצלם מישו זר ברחוב..אפילו אותי צילמו אנערף מי כמה פעמים כשהייתי על מדים..וגם בלי. הקיצר בהצלחה חזרתי למועדי ב' עמכם הסליחה ואיתי הבריחה
הוא שליפת מצלמה ולא חטיפת הבחורה למקום עם שלט התינשאי לי, אז כן, כל דבר מוצדק בגלל איזה היכי תמצי כשלא אסור חוקית ובטח שלא הלכתית(אפילו לא נגד רוח ההלכה). יש לאנשים איזה רמות מוסר מעבר למה שדרשה תורה ולהבדיל המדינה, סבבה להם..שימצאו פתרונות לחששות שינבעו מזה. דיך במה שאסרה עלינו תורה, פחות אחשוש להגדרות מוטעות של מזה סטוקריות, אפילו כשלא "סתם" דייט על הפרק. כאילו שלצלם אנשים ברחוב זה לא מעשין דכל יום, צא וראה, אז על מה המהומה לצלם סתם מטרוניתא? ? ללא ידיעתה? ? לא חיישנין (שכלית/הלכתית/חוקית) משו יותר שורשי ופחות קשור למוסרי נראהלי עומד מאחורי דעת המתנגדים..וגם אחרת לא אבין איך חטאו עדת קדושים ושאר צדיקים בטיולים בבין הזמנים כשמופיעים אנשים ברקע תמונתם...שהרי גופא צילום זרים אסור, לא? אשמור את רחשי לבי בקרבי ואיש הישר בעיניו יאמר א(ל)צלם
עבר עריכה על ידי בא והולך בתאריך כ"ו באב תשע"ז 04:07
אפילו בידיעה וללא טעות שיש גם אנשים ברקע של העצם המצטלם..איך צילמו אותם צדיקים שברור לי שאף אם שמו לב לניצבים לא מדעת ברקע, המשיכו במלאכת ידם.
וחס ושלום מזלזלת. והגם זה עניין יחסי. ראה ערך לאכול תוך כדי הליכה בכפר ערבי או להרים רגל בישיבה עם בן דוד ישמעלי.. אומרים שלא נהגו השכנים הדבר. ושוב, הלא חיישנין המדובר צוטט מההלכה (והחוק) עוד לפני החקירה השכלית האישית. ומה עוד שעפ ההלכה(או החוק) במקומות ציבוריים אף בניגוד להסכמה (נראה ש)מותר לצלם. לכן הניגוד אומר דרשני, כי נראה שזה דרך העולם. ולא מיותרת בעיניי ההסתרה אם אחשוש שאפגע בכי קצת, וסליחה כבר עכשיו אם כך שודר למרחב..:/ וכן מניח שכמה סיבות יכולות לגרום לדעה לאסור, כשבכוונתי שלחלק מה"מתנגדים", הסיבות מצביעות על דברים יותר עמוקים והמקרה זה סימפטום למשו. וממש לא בקטע רע אך ידיעת והסכמת הבחור/ה לעשות דבר שלא אסור בשום אופן, פחות משחק תפקיד בעיניי אם ישלי צורך גדול יותר מ*התחשבות אמיתית* ברגשי הזולת לפנים משורת הדין.. בכל חוק או נורמה יהיו את האלה שעדיין יפריע להם הדבר. כך שזה לא עילה להימנע מהדבר. או לעורר רגשי אשמה אף כשקורה בשושו, אמרתי כבר שאנלא מונה את הפעולה הנל כסטוקריות עוד לפני לגיטימציה הלכתית חוקית משו
"ומה עוד שעפ ההלכה(או החוק) במקומות ציבוריים אף בניגוד להסכמה (נראה ש)מותר לצלם".
איזה מין יהודי זה שעושה כ-ל מה שמותר? זה כשר אבל מסריח, ולא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה בלבד. תמיד עדיף להיות "מסילת ישרים" מאשר "בבא בתרא".
"נראה שזה דרך העולם".
בסגנון פחות הלכתי: 'כולם עושים ככה'. לא שוכנעתי.
"הסיבות מצביעות על דברים יותר עמוקים והמקרה הזה סימפטום".
אשמח לשמוע באישי. אם כי אני לא מבין למה צריך לערב מניעים נסתרים כשהדברים כתובים ואיך מפרשנים אנשים דרך האינטרנט.
"פחות משחק תפקיד בעיניי אם יש לי צורך גדול יותר".
רק הכרתם, אתם לא הולכים להתחתן. פרופורציה. ואם אתם הולכים להתחתן, תתרגל להתחשב ברגשות שלה.
"בכל חוק או נורמה יהיו את אלה שעדיין יפריע להם הדבר".
לא מדובר פה על שוליים חריגים, מאוד הגיוני שאדם לא ירצה להצטלם ובצדק. אנשים לא מרוצים מהאפשרות שיצלמו אותם, אבל כשהאלטרנטיבה היא להישאר בבית הם יצאו לרשות הרבים ויקבלו זאת באי-רצון. אולי אין פה "קייס" משפטי, אבל קצת Common sense.
אחרי שאסיים עם תקופת המבחנים. וכל הטררם נובע מזה שאין הבדל בעיניי אם צילמתי תמונה שלה והראתי למישו, לבין זה שקראתי למישו שיבוא על טיל ויסתכל עליה ללא ידיעתה ר"ל ויגיד לי מי זו כמו שנראהלי מישהו/י הזכיר כאן. (-כולם עושים ככה לא שוכנעתי, מה אני אגיד, הלכה מתירה חוק מתיר אנשים עושים זאת, בודדים יוצאים חרם נגד(בתור אחד שהיה עם אנשים וצילם וצילמו אותו בדי אלף מקרים..ואפחד גם לא אמר לי לא) מה לעשות לא אחשוש לאותם עם מסלש עפ ראות עיניהם ובניגוד לדעת ההלכה ודרך העולם. איש(דווקא) באמונתו יחיה)
תצלום זה הדרך היחידה של הבחור לברר עלי אז לא הייתי מתנגדת לכך שייצלמו אותי, להיפך הייתי מעריכה בחור כזה שעושה הכל כדי לצאת עם משהיא שמצאה חןבעיניו ולא מוותר. לא יודעת להגיד מבחינה מוסרית והלכתית אבל אני אישית לא הייתי כועסת. בהצלחה
זה לא בשביל להפליל אותו.. סה"כ אמור להחמיא ולמחוק ישר אח"כ את התמונה
והייתי מבקשת מהגורם השלישי לא לספר את העניין.. ורק אם הקשר מתקדם אז אפשר לספר כאנקדוטה. "את יודעת איך אמרתי למתתיהו מי את? הייתי צריך מבצע חשאי להשיג תמונה שלך.." אחלה סיפור לילדים.
לבנות: אתן חייבות להפנים כל הזמן בתודעה שגבר מרגיש משיכה הכי גדולה כשמתאפשר לו לתת לך ואת מקבלת. וזה בהכל. יכול להיות דבר הכי בנאלי שיש. לרמה של לפתוח לך את התפוז או למלאות לך את הקפה. בייחוד אבל כשהוא מזמין או מכין לך משהו לאכול (כמו כן בנים בדיוק מאותה סיבה אין מצב בעולם שאתה מתחלק איתה בהוצאות על הארוחה) אז חזרה אליכן, כל פעם שהוא שואל ממך משהו
תתרגמי את זה בראש שלך ל"אני רוצה להתחבר אליך יותר תני לי את האפשרות לתת לך ותקבלי" להוציא מהראש את ה "לא לא תודה זה בסדר יש לי כבר או אני לא רעבה אכלתי" תסכימי לקבל!
מעשה שהיה כך היה (אתמול) בזולה של הרב יעקב כשנכנסתי מישהי נתנה לי חיוך חמוד אז התלבטתי לרגע ואז החלטתי לשבת לידה. היה החלפת מבטים וחיוכים ושנינו הסמקנו וכל הבררר ואזזז שלפתי את הנשק הסודי (חטיף אנרג'י) ובאלגנטיות חמודה קירבתי אותו אליה בלי לומר מילה (עם חיוך שובה נפש) והיא הסמיקה אבל סירבה!! בדיוק באותו רגע משו באנרגיה שהייתה בינינו נפל ובייחוד לי. החטיף היה סתם מבחן בישביל הכימיה קיצר הבנתן
לבנים: כשאתם בקשר ראשוני מול מישהי אתם חייבים לשדר ביטחון. ולגרום לה להרגיש שאתה הפרס ולא הפוך.
כי בוא, תכלס מכל האפשרויות שיש לך כרגע מצאת לנכון לתת לה את הצ'אנס, אתה זה שבוחר עם מי להיות. לא בקטע מתנשא של אגו או גאווה. פשוט כי ככה זה. גם אם לך באמת הרבה קשרים עם בנות תשדר את ההרגשה שאתה יכול להיות כזה אם אתה רק מחליט. בחורה אוטומטית מרגישה אם אתה חושב שהיא מעליך ואז זה מוריד לה מאד, או אם אתה מעליה. שוב, לא בקטע שוביניסטי עפעלעצמו אנאערף. פשוט גבר צריך להיות המוביל,זה שקובע זה שמחליט ובחורה חייבת להרגיש את זה.
דבר שני כשאתה מדבר איתה אל תחשוב על מה אם ייגמרו הנושאים לשיחה וכל הפחדים האלה. אם ייגמרו אז שייגמרו . לא סוף העולם אם תהיו בשקט גם. הנקודה שלי היא שאתה לא צריך לדאוג לגבי מה תאמר בדיוק כמו שאין לך את הדאגה הזאת עם חבר טובשך. תגיד את מה שעולה לך לראש (בגבול הטעם הטוב כן? ) ומשם דברים זורמים או שלא וגם זה בסדר
כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).
היו פעמים שהסכמתי.
גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.
ממני -
שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.
אף בחורה לא חייבת לקבל שום דבר מאף בחור (ולהפך)חושבת בקופסא
ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.
ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?
בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.
תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.
לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).
זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.
לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.
לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................
לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.
אני דווקא הוקסמתי כשהבחורה סירבה לעוגיות שהבאתידורש טוב לעמי
מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.
יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?
אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?
כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.
(שזה בערך מה שעשית עכשיו)
אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.
יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.
וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.
בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.
במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.
לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.
זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?
התשובה היא: לא.
אבל מה זה כן עושה?
זה לא הופך אותו לסיפור!
החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.
שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".
וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z
כתבת שניסית,
אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.
מעניין כיצד זיכרונות העבר מתהפכים ומשתנים כאשר נקודת המבט שלנו משתנה, בין אם בעקבות מבט מבחוץ ובין אם בעקבות שינוי פנימי.
דאגה לבן זוג יכולה להפוך בדיעבד לשתלטנות, רצון להיות שותף בחייו עלול להתפרש כתלותיות, והתעקשות שנראתה בעבר כביטוי לאכפתיות יכולה להפוך לסימן של חוסר כבוד. לפעמים מספיק שינוי אחד בנקודת המבט כדי שזיכרונות שלמים יקבלו משמעות שונה לחלוטין.
אפשר לראות זאת אצל זוגות שנפרדים עם מעט מרירות. אדם שבעבר היו יכולים להישבע שהוא קרוב למושלם הופך פתאום, בעיניהם, לאדם שתלטן, רעיל ומגעיל. כאילו כל אותן שנים נצבעו מחדש בצבע אחד.
המבט שלנו והמסקנות שאנחנו מסיקים בהווה משפיעים באופן דרמטי על האופן שבו אנחנו זוכרים את העבר.
יש לכך שני היבטים מעניינים: זיכרון סלקטיבי וריפריימינג.
זיכרון סלקטיבי הוא הנטייה שלנו לזכור פרטים מסוימים ולשכוח אחרים. אנחנו עשויים לזכור היטב את הרגעים שבהם נפגענו, אך לשכוח את הפעמים שבהן אותו אדם היה שם בשבילנו. לחלופין, אנחנו עשויים לזכור דווקא את הרגעים הטובים ולהדחיק את הקשיים.
ריפריימינג, לעומת זאת, הוא שינוי המסגרת הפרשנית שדרכה אנחנו מסתכלים על אירוע. לא בהכרח שכחנו משהו או שינינו את פרטי הזיכרון, אלא שהמשמעות שאנחנו מעניקים לו השתנתה. אותה שיחת טלפון שבעבר נתפסה כדאגה יכולה להיתפס היום כניסיון לשלוט, ואותה בקשה לקרבה יכולה להיראות כתלותיות.
במובן מסוים, בכל פעם שאנחנו נזכרים במשהו אנחנו קוראים מחדש ספר שכבר קראנו. העלילה נשארת לכאורה זהה, אבל אנחנו כבר אנשים אחרים, עם ניסיון, רגשות ותפיסות שונות. לכן גם הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על העבר משתנה.
כמובן, ייתכן שנקודת המבט החדשה היא דווקא הנכונה. אולי האדם באמת היה שתלטן ורעיל, ואולי רק לאחר שהתרחקנו הצלחנו לזהות דברים שלא ראינו קודם. אבל אני חושב שלפני שמפילים על אדם, על קשר או על עצמנו פצצה, כדאי לעצור ולנסות להיזכר כיצד ראינו את הדברים בזמן אמת. לא כדי להעדיף את הפרשנות הישנה, אלא כדי לבחון אם הפרשנות החדשה שלנו אכן מוצדקת.
יכול להיות שאותו אדם באמת רק דאג, והוא כלל לא יבין מאיפה הגיעה פתאום המסקנה שהוא רעיל. כמובן, ייתכן שהוא אכן התנהג בצורה פוגענית, ואולי הפרידה הייתה הכרחית. אין כאן ניסיון להצדיק התנהגות רעה או לשמר קשרים שאינם טובים לנו, אלא ניסיון להבחין בין המציאות לבין הפרשנות שאנחנו מעניקים לה.
יש לכך גם השלכות על האדם שמקבל את ההאשמה. כאשר מאשימים אדם ברעילות, במיוחד אדם עם ביטחון עצמי נמוך או פחד מפגיעה באחרים, ההאשמה עלולה להפוך לחלק מהתפיסה העצמית שלו. הוא עלול להתחיל להאמין שהוא אכן אדם רעיל, לשחזר את הזיכרונות שלו בהתאם למסקנה הזאת ולראות גם את המעשים הטובים שלו בעבר באור שלילי.
כך הוא עלול לקחת איתו לקשרים עתידיים תחושת אשמה שאינה בהכרח מוצדקת, לחשוש מכל ביטוי של דאגה או קרבה, ואפילו לפגוע ביכולת שלו לנהל קשרים בריאים.
בסופו של דבר, אני חושב שצריך לזכור שהיכולת שלנו לפרש מחדש את העבר אינה הופכת כל פרשנות חדשה לאמת. לפעמים אנחנו מגלים דברים שלא ראינו, ולפעמים אנחנו פשוט מסתכלים על אותם דברים דרך משקפיים אחרות.
כדאי להיזהר מלהפוך את האדם שהיינו, את האדם שמולנו ואת הקשר שהיה לנו לדמויות חד-ממדיות רק מפני שכיום אנחנו רואים אותם אחרת.
בחור הגיע לגיל 30 חיפש את זיווגו ועדיין לא מצא. הוא פנה לכל השדכנים וניסה את כל הסגולות אך ללא הצלחה. הוא שמע סגולה חדשה ומעניינת מאוד, לקרוא שיר השירים במשך 40 יום לאחר חצות הלילה. אותו בחור החליט לנסות ולקיים את הסגולה, במשך 40 יום הוא קרא את שיר השירים לאחר חצות הלילה עם כל הטעמים, ולאחר מכן אמר: "ריבונו של עולם יהי רצון שתהא השעה הזו שעת הקשבה, שעת האזנה, והריני מבקש ממך בורא עולם שתזמין לי זיווג הגון".
40 יום שיר השירים זה קשה בגלל העייפות. לאחר 40 יום חיכה וציפה להצעה שתגיע אך שום הצעה לא עלתה על הפרק. הוא לא התייאש והחליט לומר שוב את שיר השירים 40 יום. היה לו מאוד קשה להתמיד אבל הוא עמד במשימה. כשסיים, גם הפעם שום הצעה לא הגיעה. בני משפחתו וחבריו אמרו לו תפסיק עם זה, אתה בן 30 הסגולות האלה לא עובדות עליך אתה צריך נס, תחשוב על סגולה אחרת. הוא אמר להם אני לא אתייאש, אני מאמין. ואז בפעם השלישית הוא אמר שוב את שיר השירים 40 יום, אבל גם הפעם לא עזר. כולם אמרו לו חבל לך על המאמץ, אך הוא לא התייאש, הוא אמר אני אתעקש. יש רק מישהו אחד שאוהב נודניקים - זה הקדוש ברוך הוא, הוא היחיד שאוהב נודניקים שמבקשים מבקשים ומבקשים. משה רבנו ביקש 515 תפילות עד שהקדוש ברוך הוא אמר לו די, כי אם היה ממשיך היה מקבל.
ובאמת לאחר הפעם הרביעית שאמר שיר השירים לאחר חצות הציעו לו שידוך עם כלה נאה וחסודה זיווג משורש נשמתו והוא התארס. הוא ישב בוורט. אבא של הכלה קם ופרץ בבכי ואמר: "רבותיי היו לי ארבע בנות מעוכבות שידוך, הצעירה שבהן היא זו שמתארסת היום, היא בת 26. אשתי ואני היינו מיואשים, מה לא עשינו כדי שהקדוש ברוך הוא יתן לנו ישועה, וכלום לא עזר. והנה פלא גדול, לפני ארבעה חודשים הבת הראשונה התארסה. עברו 40 יום והבת השניה התארסה. עברו עוד 40 יום והנה הבת השלישית התארסה. עברו עוד 40 יום והבת הרביעית הצעירה ביותר מתארסת".
קם החתן ואמר: "כולם אמרו לי שהתפילה שלי לא עוזרת. הכלה שלי לא יכלה לשמוע שום הצעת שידוך כיוון שהיו לה שלוש אחיות יותר גדולות ממנה שהיו מעוכבות שידוך. ה-40 יום הראשונים שחררו את הבת הראשונה, אפילו שלא ביקשתי בשבילה. ה-40 ימים השניים שחררו את הבת השניה, ה-40 יום השלישיים שחררו את הבת השלישית, ולאחר מכן זכיתי וקיבלתי את הזיווג שלי. ומה כולם אמרו כשהתפללתי ולא נושעתי? 'לא הצלחת תפסיק להתפלל'. לא, אין תפילה שהולכת ריקם".
חז''ל אומרים "קשה זיווגו של אדם כי כקריעת ים סוף", כי גם כשהולכים לבנות בית בישראל צריכים להרבה הרבה זכויות. יש הרבה מקטרגים, הרבה משטינים מנסים להפריע לבנות בית יהודי. והקב''ה רוצה שבניית הבית תהיה בזכות ולא בחסד, שיהיה לבית קיום. ולכן פעמים רבות עוברים ניסיונות באמונה. צריך לדעת את הערך והכוח של התפילות ולהתמיד בהן, ואז בעזרת השם תבוא הישועה, ואז מתקיימים דברי חז''ל "כדאי אמונה שהאמינו בי לקרוע להם את הים" וזוכים לבנות בית נאמן בישראל.
סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.
גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.
(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)
פתי יאמין לכל דבר, וחוץ מזה, מתאם אינו סיבתיותshaulreznik
כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.
אני רחוק מלחבב סגולות, ולא מתחבר בכלל לקברי צדיקיםדורש טוב לעמי
אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.
אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.
אני קורא לזה "הוכחה אמפירית על דרך השלילה"shaulreznik
וזה הולך ככה:
אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?
אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.
מתברר שאין לך קצה של מושג לגבי הנושא עליו אתה דןדורש טוב לעמי
אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:
טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.
אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.
כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.
גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.
בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.
מה עם "צדיק גוזר והקב"ה מקיים" ומימרות דומות?shaulreznik
יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?
היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.
צודק, גם אותן לא הבנת וכנראה שאין לך מושג לגביהןדורש טוב לעמי
לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.
איך הסיפורים שלך שונים מהתפיסה השגויה הזו?חושבת בקופסא
תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.
מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.
וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.
אני לא רואה מחלוקת בין מה שאני כתבתי למה שאת כתבתדורש טוב לעמי
אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.
כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.
בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):
שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.
שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.
שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.
אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.
גם מעשים טובים של יחיד לאו דווקא יעזרו לוshaulreznik
ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.
שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.
כמו שיש קונפורמיסטים, א-קונפורמיסטים, ואנטי-קונפורנקדימון
ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.
לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.
אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.
במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.
לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.
תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.
והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.
לאירוע בעל אופי רוחני בהחלט תיתכן השפעה משמעותית (נניח, לפלוני היה דייט מדהים שבעקבותיו הוא לא הצליח להירדם, קיבל אנרגיות והשלים את העבודה הסמינריונית שהיה צריך להגיש מזמן). מאידך, אם פלמוני יטען שדייטים הם סגולה להגשת עבודות סמינריוניות, זאת הכללה והטעיה.
אם הבנתי אותך נכון וכוונתך לתרופות פסיכיאטריותדורש טוב לעמי
אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...
כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.
*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)
סיפורים כאלה שהסיכוי שיש להם קשר כלשהו למציאותדורש טוב לעמי
שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.
עצוב, חבל שלא מאמינים בתועלת עבודה רוחנית לזוגיותכולנו הביתה
לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?
הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.
אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.
כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.
וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.
ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)
ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)
כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחייםזמירות
מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?
וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?
או שהכוונה ב"בחיים" היא בעולם הזה ובבא,דורש טוב לעמי
או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.
כן.אגרת הרמב"ם אל חכמי מארשלייא (על גזירת הכוכבים)כולנו הביתה
"חייבים אנחנו לקבוע בדעתנו שאם יחטא שמעון ילקה ויעני וימותו בניו וכיוצא בזה.ואם שב ראובן ותקן דרכיו וחפש במעשיו והלך בדרך ישרה, יעשיר ויצליח בכל דרכיו ויראה זרע ויאריך ימים זה הוא עיקר הדת.
ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו? אין זה ראיה כי היה להם עון הגורם או יסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר אין דעתנו משגת דיני הבורא ית' בבני אדם היאך הם בזה העולם ובעולם הבא".
תקרא אותה להרחבה.
ועדיין, בהמשך הפסקה, גם הרמב"ם מתמודד עם קושייתזמירות
"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" ומסביר: "ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו – אין זה ראיה, כי היה להם עוון הגורם, או ייסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה". כלומר, העובדה שאיננו רואים תמיד צדק גלוי בעין אינה סותרת את העיקרון, שכן "אין דעתנו משגת דיני הבורא".
ולכן, כפי שכולנו יודעים ורואים וחשופים יום יום הן בחדשות ואירועים אקטואליים והן באירועים היסטוריים מהעבר הלא רחוק, מהתקופות של הורינו והסבים והסבתות, לא רואים שום קשר ישיר בין קיום מצוות ושכר ועונש.
זה שלא מאמינים לסיפור שכולו זועק 'המצאה שטותית''דורש טוב לעמי
לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).
אתה לא מאמין שהקדשת זכות קריאת שיר השירים תועילכולנו הביתה
לסיעתא דשמיא למציאת זיווג.
לזה התכוונתי אתם לא מאמינים בתועלת עבודה רוחנית.
אתם בגדול מאמינים שיש שכר על מצוות, אבל שאי אפשר להקדיש אותו.
אחרת לא הייתם מזלזלים בדבריי.
וזה טעות, "הנותן צדקה כדי שיחיה בנו הר''ז צדיק גמור" (גמרא)
זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.
אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.
האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.
כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.
מקור: ילקוט יוסף, הלכות פסח, כרך ג, עמ' תשמז — מובא שם בשם יש אומרים שקריאת שיר השירים ארבעים יום היא סגולה לזיווג. (מביא שברוקח כתוב שעל ים סוף המלאכים אמרו את שיר השירים. וזיווג דומה לקריעת ים סוף)
ו40 יום ע"פ הגמ' שכותבת "יש תפילה שנענית לאחר 40 יום". וכן משה שהתפלל 40 יום לאחר חטא העגל ונענה.
והסברה: כשאתה מעורר את האהבה הזוגית בינך לבין ה' יתברך, שזו מהות שיר השירים, מידה כנגד מידה ה' יתן לך לחוות אהבה זוגית על אשתך אי''ה.
יפה מאד! מרתק היה לי לקרוא קצת על הרב מונדשייןדורש טוב לעמיאחרונה
תודה שהבאת את דמותו המיוחדת לידיעתי.
יישר כחך.
וחייב לומר שזה מרשים שרב חב"דניק לא עושה הנחות לסיפורי חסידים, ומראה עד כמה מקורותיהם של הסיפורים הכי קלאסיים הם בעצם מפוקפקים ביותר.
האמונה היהודית לא צריכה חיזוק מסיפורי 'מויפתים' חסרי ביסוס...
והלך הרוח הקיים בקרב קהילות חסידויות מסויימות לעשות את המיסטיקה והמויפתים עיקר ואת התורה טפלה חייב לעבור כבר מן העולם.
אם עד עכשיו חשבתי שיש מקום להציץ מדי פעם על סיפורים בעלוני שבת מסויימים ואולי לקבל איזה חיזוק (על אף הספקנות, כמובן שעליה לא ויתרתי). מעתה אדע שזה בזבוז זמן מוחלט.
כה חבל שאנשים עם כוונות טובות משקיעים את מרצם וזמנם בלערוך ולפרסם סיפורים מפוקפקים ובכך מטילים בספק גם סיפורים מחזקים אמיתיים, הגם שהאמיתיים פחות מפוצצים...
