פעם אחת קרה לי שמישהו המציא תירוץ ואחרי 45 דק' אמר שיש לו משהו..

רציתי להגיד לו שזה בסדר והבנתי תרמז ;)

לא היה לי אומץ

התקשר אחרי שעה ואמר שלא מתאים

כואב..האמת לא חוויתי דבר כזה עד כדי כך..אבל סתם בבירורים קיבלתי עליו הרבה שבחים ואמרו שהוא מאד רגיש ובפגישה בכלל לא ראיתי את הרגישות הזו באה לידי ביטוי אז זה תסכל אותי

לי מישי עשתה את זה אחרי 25 דקות... ועוד בתירוץ דבילי... :/

עדיף (לדעתי) לסיים בידידות ובנועם את הפגישה באותה נקודה,

מאשר שיהיה סבל מתמשך לשניכם.

חלק מהחוסר סימפטיות זה לסיים את הפגישה מוקדם..בחורה התארגנה, הקדישה מזמנה וזה לא מכובד לסיים את הפגישה מהר..מה יש, תשוחחו עוד קצת גם אם זה לא זה, אולי כך גם תכירו אחד את השני יותר לעומק ותוכלו אח"כ בעתיד להכיר אחד לשני חברים

דיברתי רק על מצב שזה מרגיש מריחה מאולצת מצד שניהם.
הם לא בעונש...

מה זה משנה שאנחנו יודעים מה יהיה צפוי בשירשור?

אפילו שזה נכון ומן הסתם שמה שכתבת הוא צפוי, הכותבת רק באה לפרוק ולשתף,

אז למה שלא נתייחס למקרה שלה באופן ספציפי?

לאף אחד לא נעים אם יתעלמו ממנו כשהוא פורק, אפילו אם הפריקה שלו זו פריקה שנכתבה ונטחנה המון פעמים ע"י אנשים אחרים..

איזה נשמה את

אכן זה יותר פריקה מאשר לשמוע תובנות של אנשים.

אמנם כפי שראית גם לי היה מה להאיר על התגובה שלו, אבל מכאן ועד להסיק שזה "ממש חוסר רגישות", אני חושבת שזה להרחיק לכת. תהיי בטוחה שהוא לא התכווון ללעוג או לזלזל.

זה חוסר הרגישות השקוף שאליו התכוונת?

או שהוא פשוט היה אדיש ועייף ולא התייחס אלייך והקשיב?

סליחה @מי עדן, (וגם שריקה..), אבל נסחפתן!!!!

ברמות!

תתחילו להוריד ציפיות.. אני לא אומר שבחורים לא צריכים להציע ולחשוב על זה,

אבל יש לכן פה. עם כל הכבוד ועם כל הרצון לג'נטלמניות..

במחילה, אבל במקרה הנוכחי אני לא חושב שנכון להזדהות איתך.

בוודאי שיש בחורים חסרי רגישות, אבל באמת שזה נסחף מצידך! צריך פרופורציות..

הפכת אותו ללא יודע מה..

מי ישמע..

אני בטוח שהיה לך לא נעים מזה, ועדיין..

צמאה? תגידי.

רוצה לשבת? תגידי.

ולא קרה כלום שלא עלה לו בראש לחשוב על זה.. באמת.

זה לא אומר שהוא לא רגיש באופן כללי..

גם אם יש לך עדיפות שזה יבוא ממנו.. באמת שאין שום סיבה להפגע ולהתחיל לדמיין דברים.

וזה ממש לא אומר שזה נעשה כי הוא חשב שזה לא מתאים ביניכם..

זה היה נשמע כאילו הוא היה אדיש אלייך ולא מקשיב או חותך מהר..

קצת הגזמת.

לא נוריד ציפיות. אנחנו בחורות. וחשוב לנו שבן הזוג יהיה רגיש כלפינו, אני לא חושבת שזה דרישה מוגזמת. אני לא יודעת מה אתה מגדיר חוסר רגישות אבל בעיני מכלול ההתנהגויות הנ"ל משקפים בעיני חוסר רגישות פרופר:

שעה ללכת בלי לשאול אם הבחורה מעוניינת במקרה לשבת( אציין שאני כן שאלתי אותו והוא ענה שהוא נהנה ללכת) + לא לשאול אם הבחורה רוצה לשתות+ לשתות מים מהבקבוק שלו לידי.

אני נפגעתי, אתה לא יכול להגיד לי שאין שום סיבה להיפגע כי אני לא בחרתי להיפגע, זה מה שהלב שלי הרגיש.

ייתכן והוא חדש בעולם הזה של פגישות..

לדעתי הוא יותר חושב בראש של גבר. הרי ככה החברים שלו, איתם הוא מבלה הרבה זמן, חושבים גם כן.

אצל גברים - גבר מנסה לפתור את הבעיות בכוחות עצמו. הוא לא מחכה שמישהו יבוא ויציע את עזרתו סתם כך. רק אם הוא לא מצליח לבד, הוא מבקש עזרה ממישהו.

אולי ככה הוא חושב בנוגע אלייך: אם היה לה קר/חם/הייתה עייפה וכו' - היא כבר היתה אומרת לי את זה. 

תמדדי אותו על רגישות במצבים שבהם ברור לו שיש התנגשות בין הרצונות שלכם. ככה תראי אם הבן אדם אכפתי ומתחשב.

ואני גם מבין את הציפיה,

ואני אישית משתדל להציע לשתות וגם שואל לגבי ללכת/לשבת..

ועדיין, אמנם זה מה שהלב שלך הרגיש, ואני מבין גם למה..

ובכל זאת..

ודווקא זה שאת שאלת אותו זו סיבה הגיונית למה הוא לא ראה בעיה להמשיך ללכת,

כי הוא אמר שהוא נהנה ללכת ואת בטח לא אמרת כלום.. אז הוא הסיק שגם לך זה סבבה.

ממש לא..דווקא אחרי שאני שואלת אותו, התגובה המתקבלת היא שהוא ישאל אם לי זה בסדר.. למה זה לא מובן לכם טעטע?? יש פה גבר בקהל שחושב כמוני במקרה??

אני מבין שזה אולי הדבר שהגיוני לעשות..

אבל אני מנסה להבהיר לך שאם זה לא קורה, זה לא מראה על איזה חוסר רגישות משווע..

זו הנקודה.

מעבר לזה, שאם אני אשאל מישהי אם היא רוצה לשבת או להמשיך ללכת, אני לא בהכרח אצפה שהיא תשאל בחזרה. כי אם אני ארצה לשבת אני פשוט אגיד שאשמח שנשב ואם זה בסדר מבחינתה או שהיא מעדיפה להמשיך ללכת..? ואם לא אכפת לי ללכת/לשבת אז אני אשאל בצורה נייטרלית.

בעיניי לקחת את זה הרבה יותר קשה ממה שזה..

*וטאטע כותבים ככה. עם א' בהתחלה..

זה כאשר מתייחסים לזה בתוך מכלול ההתנהגויות שציינתי לרבות השתייה מהבקבוק שלו לידי. זו התנהגות גברית סבירה בעיניך? 

יצאתי עם לא מעט בחורים ועדיין לא נתקלתי במקרה כזה, מצטערת.

בעולם הדייטים השפוי שאני מכירה, הבחור מגיע עם רצון להיות נחמד ומתחשב, כי הוא יודע שבדיוק היום מסתכלים עליו..

(גם אני מגיעה עם רצון להיות נחמדה ומתחשבת, אבל זה פשוט מתבטא באופן אחר)

בעולם הדייטים שאני מכירה, הבחור הוא זה שמציע לבחורה לשתות, ולא להיפך, וגם דואג לכך שתהיה שתיה

וכשאני לא שותה מהשתיה ש*הוא* דאג להשיג, כמעט כל בחור ישאל אותי למה אני לא שותה

אה, ובנוסף לכל הוא גם משלם עליה (איזה איומה אני, אה?)

למה זה ככה?

כי הקב"ה ברא את הנשים יותר בישניות מגברים

כי הקב"ה ברא את מערכת היחסים הזוגית שהגבר הוא בצד המשפיע, והאישה היא בצד המושפע (זה לא אומר שאישה לא אמורה לתת לגבר, אבל בד"כ הוא זה שנותן ראשון.. ותגובות של הרבה גברים פה בפורום הראו לי שגם הצד הגברי חושב ככה)

ואתה יכול להוסיף לזה גם שזה מקובל והוא יודע שזה מה שהוא אמור לעשות, למרות שלדעתי זו לא התשובה, והסיבה שזה מקובל זה כי ככה טבעי

ולדעתי,

אם בסיטואציה כזאת, שבה המצב הטבעי וההגיוני והמקובל זה שהוא ידאג לשתיה לשניהם, לא רק שהוא לא מציע לה שתיה כפי שמתבקש ממנו, הוא גם מוציא שתיה רק לעצמו- זה מחמיר את הסיטואציה. בהרבה. כן.

לגבי הסוף אתה צודק. אני לא חושבת שהוא עשה את זה כי הוא לא רוצה אותה, אלא פשוט כי זה הוא. אבל זה עדיין מעיד בעיני על חוסר רגישות.

ואני אגיד לך משהו?

זה נחמד לדבר על הבחורות ששופטות גברים,

אבל אותי אישית לא מענין אם חברים שלו, גם כאלה שאני מכירה ורוצים בטובתי, אמרו שהוא רגיש ובעל מידות מקסימות. אותי מענין איך הוא יתנהג כלפי אשתו בעתיד, והדרך היחידה שלי לשער את זה, היא לפי הרגישות לזולת שאני רואה בפגישות. כלפי אנשים אחרים, אבל גם כלפיי...

אני מנסה להבהיר נקודה שאתן פשוט לוקחות את זה רחוק מדי בעיניי.

היה מן הראוי שהוא ישאל ויציע ויתעניין? כן.

זה לא קרה.

זה נורא? לא כל כך.

הוא יכול להיות עם הרבה דאגה לזולת ועם רצון גדול לעזור, ובעניין הזה זה לא היה לו במודעות כל כך.

ובאמת שלא קרה כלום!

(אני מתחיל להבין למה הרבה בנות לומדות חינוך לפני החתונה)

ואיך זה קשור למה שכתבתי?

פגישה ראשונה אצל ליטאים לוקחת שעה וחצי עד שעתיים

בהמשך עושים פגישות ארוכות יותר

יש מולי אדם! עם רגשות, לב, שאיפות וחיים שלמים משל עצמו.

לִפְנֵי העובדה שהוא - גבר, ואני - אשה, ואנחנו בפגישת הכרות למטרת נישואין,

יש את העובדה שהוא - אדם/ צלם אנוש/ יציר כפיו של ה', וכך גם אני...

אז כמו שהייתי רוצה שכבודי ישמר, כך צריך מאד להקפיד שכבוד הזולת ישמר.

כמובן שאם החלטתי שהסגנון שלו לא מתאים לי, לא אראה לו כאילו אני ממש מתלהבת ממנו, אבל גם לא להגיב במוזרות או בסלידה או בכל צורה שעשויה לפגוע..

לדעתי, באופן כללי, בהרבה תחומים, לפני שאני מגיבה בצורה מסויימת, אני צריכה לחשוב - איך אני הייתי מרגישה אם היו מתייחסים אליי כמו שאני מתייחסת עכשיו לאדם שמולי?

זה נותן לפעמים קנה מידה ופרופורציות לתגובות שלנו, ועשוי למנוע הרבה פגיעות ואי נעימויות.

מסכימה עם כל מילה! ומצטערת שחווית כזאת חוויה רעה 

למה שאני אסבול בפגישה נוראית? זה גומר עלי. אני יכולה להתחיל לבכות ממש מולו מרוב ייאוש..

השקעתי, התאפרתי, הגעתי, אבל הבחור לא מפסיק לדבר על עצמו או שהוא סתם לא קשור אלי בכלל!... ופעמים שזה מגיע למצב שלא בא לי לשמוע או לשתף מעצמי שום דבר. אז אין הרבה על מה לדבר ויבש ומיותר.. אז אני שותקת הרבה ואחרי זמן קצר חותכת.

זה או הכאב שלי או שלו. וסליחה שאני אגואיסטית, אבל בא לי שיכאב לי פחות.

את באה עם ציפיות ומתאכזבת, לפעמים זה נורא קשה.

ואת חושבת שעכשיו תפגשי מישהו שמתאים לך בול, ופתאום זה כ"כ לא מה שחשבת, ולא מה שתיארו לך.. (או לפחות לא מה שאת הבנת ממה שתיארו לך.. )

בהחלט מהנה...

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה