נגיד בסניף, את עומדת בסניף ואז מדריך שעומד לידך (במקרה) אומר לך איזה משהו מצחיק 

נגיד שאת לא מדברת עם הבנים שיחת נפש רק מדי פעם מעירים הערות מצחיקות

הלכה מפורשת בשו"ע: איסור שחוק,

שום דבר לא יכול להתיר את זה אז

תפסיקו לנחש את ההלכה כמו שאתם

רוצים ותבדקו באמת 

בס"ד

יש איסור הלכתי מפורש שנקרא איסור שחוק

ושום דבר לא יכול להתיר דבר כזה אז במקום

לנחש את ההלכה מהבטן תבדקו באמת

ומכאן מתחיל הכל.

"להריץ צחוקים" זו מילה נרדפת ל"משחק מקדים".

שום דבר לא נעשה בתמימות, זו דרך יפה קלאסית להתחיל עם בחורה דתית.

תפסיקו לשקר על עצמם/ן. בטח לא בערב יום הכיפורים.

לא באה לשקר עליך ולעצמה.

סליחה מכבודך אבל ההיתי חייבת.

ממש צרם לי.

כמו שכתבת-ערב יום כיפור.

ותודה!

"ושמחת בכל הטוב אשר נתן ה' אלוקיך..." דברים כ"ו י"א

שבזכות מצוות הביכורים נזכה לשמחה,

או לחילופין שנדע שאע"פ שאנו טורחים ועולים לירושלים להביא ביכורים, ואע"פ שבעבר היינו מתי מעט ומשועבדים לפרעה, כמו שאומרים במקרא ביכורים - מכל מקום עכשיו הכתוב "מספר" לנו - שכאן כשנקיים את המצוות כולל מצוות ביכורים שוב לא יהיה לנו עצב אלא רק שמחה "ושמחת בכל הטוב"

ישראלי אמיתי  כל רגע בחיים שלו זה עבודת ה' (זה מתרץ לא רק את הפסוק הזה אלה עוד הרבה פסוקים אחרים). אבל אני חשב שהמשפט " אין מצווה להיות שמח אלא יש מצווה רק לעבוד את ה' בשמחה" הוא עצמו לא מדויק כי משמע מהמשפט ששמחה שאינה של מצווה זה דבר לא טוב... וזה טעות גדולה שהרי ר' נחמן אומר (אני לא ברסלבר) "מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, וצריך להתגבר מאֹד בכל הכֹחות להרחיק העצבות ומרה שחורה ולהיות אך (=רק) שמח תמיד, והוא רפואה לכל מיני חֳלָאִים. כי כל מיני חֳלָאִים באין מעצבות ומרה שחורה. וצריך לשמח את עצמו בכל מיני עצות ועל-פי רוב על-ידי מילי דשטותא דיקא כנ"ל" (ליקוטי מוהר"ן , תנינא – חלק שני, סעיף כד)

א. אין "מצווה" לשמוח סתם, בדיוק שאין "מצווה" לאכול סתם. אתה אוכל כדי לא להיות רעב וכי צריך לאכול כדי לחיות, וזה באמת מומלץ וכדאי ורצוי לאכול, אבל זה לא "מצווה".גם לשמוח זה מומלץ וכדאי ורצוי, אבל לא "מצווה". רק' נחמן קורא לזה מצווה יותר על דרך מליצה, כמו שאני אגיד לך שחולה שיש בו סכנה "מצווה" עליו לאכול, אז אומרים את זה כי זה נכון שזה "מצווה" אבל זה לא דבר שעצם הגדרתו הוא קיום מצווה תורנית, אלא שזה בא להראות את גודל הצורך שבזה.

ב. הרמב"ם מחלק בין דברי מצווה, דברי עבירה, ודברי רשות (החלוקה יותר מורכבת אבל זה העיקר) שמחה של מצווה היא מצווה. שמחה של רשות היא גם דבר טוב. אבל שמחה של עבירה??? חס וחלילה!

אני לא אמרתי שזה מצווה עשה מהתורה לשמוח סתם!!!!!!!! אבל בהחלט זה דבר טוב!!!!!!! (וזה בדיוק החידוש של רבי נחמן היית חושב שאדם לא צריך לשמוח סתם שמחה שאינה של מצווה בא רבי נחמן [וגם לפניו אמרו את זה] וחידש ששמחה גם של רשות זה דבר טוב בפני עצמו (בשונה מעצבות של רשות שאין לה מקום כלל)  ולכן הבעיה בשמחה של עברה לא מצד עצם השמחה כי זה דבר טוב אלה מצד זה שזה פשוט אסור 

הלכות איסורי ביאה פרק כ"א ב'

ואסור לאדם לקרוץ בידיו וברגליו או לרמוז בעיניו, לאחת מן העריות; וכן לשחק עימה, או להקל ראש.  ואפילו להריח בשמים שעליה, או להביט ביופייה--אסור; ומכין המתכוון לדבר זה, מכת מרדות*. והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אישה, ונתכוון ליהנות--כמי שנסתכל במקום התורף; ואפילו לשמוע קול הערווה, או לראות שיערה--אסור.

*משמע שאסור גם אם לא מתכוון להנות אבל אם מתכוון מלקין אותו בבית דין (צ"ע באחרונים קצת)

יש שאלה ספציפית לגבי פרט אחד מההלכה הזאת של שמירת העיניים, ואכמ"ל.

כי זה עניינים של קירוב דעת ששייכים גם לבנים וגם לבנות

ויש פסוק מפורש בתורה "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם..."- שלא ללכת אחר הרהורי הלב

בעיני זה ממש לא מתאים. חבר'ה שומרי תורה ומצוות ששואפים לעבוד את ה' בשלמות לא אמורים לשבת על דברים לא טכניים נטו, במעורב. (גם טכני עדיף להימנע כי כמעט תמיד נסחפים מעבר..)  ובמיוחד לא בגיל כזה

גם נראלי שזה נכנס בהגדרה של שחוק וקלות ראש שבשו"ע כתוב במפורש שזה אסור

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....