נגיד בסניף, את עומדת בסניף ואז מדריך שעומד לידך (במקרה) אומר לך איזה משהו מצחיק 

נגיד שאת לא מדברת עם הבנים שיחת נפש רק מדי פעם מעירים הערות מצחיקות

הלכה מפורשת בשו"ע: איסור שחוק,

שום דבר לא יכול להתיר את זה אז

תפסיקו לנחש את ההלכה כמו שאתם

רוצים ותבדקו באמת 

בס"ד

יש איסור הלכתי מפורש שנקרא איסור שחוק

ושום דבר לא יכול להתיר דבר כזה אז במקום

לנחש את ההלכה מהבטן תבדקו באמת

ומכאן מתחיל הכל.

"להריץ צחוקים" זו מילה נרדפת ל"משחק מקדים".

שום דבר לא נעשה בתמימות, זו דרך יפה קלאסית להתחיל עם בחורה דתית.

תפסיקו לשקר על עצמם/ן. בטח לא בערב יום הכיפורים.

לא באה לשקר עליך ולעצמה.

סליחה מכבודך אבל ההיתי חייבת.

ממש צרם לי.

כמו שכתבת-ערב יום כיפור.

ותודה!

"ושמחת בכל הטוב אשר נתן ה' אלוקיך..." דברים כ"ו י"א

שבזכות מצוות הביכורים נזכה לשמחה,

או לחילופין שנדע שאע"פ שאנו טורחים ועולים לירושלים להביא ביכורים, ואע"פ שבעבר היינו מתי מעט ומשועבדים לפרעה, כמו שאומרים במקרא ביכורים - מכל מקום עכשיו הכתוב "מספר" לנו - שכאן כשנקיים את המצוות כולל מצוות ביכורים שוב לא יהיה לנו עצב אלא רק שמחה "ושמחת בכל הטוב"

ישראלי אמיתי  כל רגע בחיים שלו זה עבודת ה' (זה מתרץ לא רק את הפסוק הזה אלה עוד הרבה פסוקים אחרים). אבל אני חשב שהמשפט " אין מצווה להיות שמח אלא יש מצווה רק לעבוד את ה' בשמחה" הוא עצמו לא מדויק כי משמע מהמשפט ששמחה שאינה של מצווה זה דבר לא טוב... וזה טעות גדולה שהרי ר' נחמן אומר (אני לא ברסלבר) "מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, וצריך להתגבר מאֹד בכל הכֹחות להרחיק העצבות ומרה שחורה ולהיות אך (=רק) שמח תמיד, והוא רפואה לכל מיני חֳלָאִים. כי כל מיני חֳלָאִים באין מעצבות ומרה שחורה. וצריך לשמח את עצמו בכל מיני עצות ועל-פי רוב על-ידי מילי דשטותא דיקא כנ"ל" (ליקוטי מוהר"ן , תנינא – חלק שני, סעיף כד)

א. אין "מצווה" לשמוח סתם, בדיוק שאין "מצווה" לאכול סתם. אתה אוכל כדי לא להיות רעב וכי צריך לאכול כדי לחיות, וזה באמת מומלץ וכדאי ורצוי לאכול, אבל זה לא "מצווה".גם לשמוח זה מומלץ וכדאי ורצוי, אבל לא "מצווה". רק' נחמן קורא לזה מצווה יותר על דרך מליצה, כמו שאני אגיד לך שחולה שיש בו סכנה "מצווה" עליו לאכול, אז אומרים את זה כי זה נכון שזה "מצווה" אבל זה לא דבר שעצם הגדרתו הוא קיום מצווה תורנית, אלא שזה בא להראות את גודל הצורך שבזה.

ב. הרמב"ם מחלק בין דברי מצווה, דברי עבירה, ודברי רשות (החלוקה יותר מורכבת אבל זה העיקר) שמחה של מצווה היא מצווה. שמחה של רשות היא גם דבר טוב. אבל שמחה של עבירה??? חס וחלילה!

אני לא אמרתי שזה מצווה עשה מהתורה לשמוח סתם!!!!!!!! אבל בהחלט זה דבר טוב!!!!!!! (וזה בדיוק החידוש של רבי נחמן היית חושב שאדם לא צריך לשמוח סתם שמחה שאינה של מצווה בא רבי נחמן [וגם לפניו אמרו את זה] וחידש ששמחה גם של רשות זה דבר טוב בפני עצמו (בשונה מעצבות של רשות שאין לה מקום כלל)  ולכן הבעיה בשמחה של עברה לא מצד עצם השמחה כי זה דבר טוב אלה מצד זה שזה פשוט אסור 

הלכות איסורי ביאה פרק כ"א ב'

ואסור לאדם לקרוץ בידיו וברגליו או לרמוז בעיניו, לאחת מן העריות; וכן לשחק עימה, או להקל ראש.  ואפילו להריח בשמים שעליה, או להביט ביופייה--אסור; ומכין המתכוון לדבר זה, מכת מרדות*. והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אישה, ונתכוון ליהנות--כמי שנסתכל במקום התורף; ואפילו לשמוע קול הערווה, או לראות שיערה--אסור.

*משמע שאסור גם אם לא מתכוון להנות אבל אם מתכוון מלקין אותו בבית דין (צ"ע באחרונים קצת)

יש שאלה ספציפית לגבי פרט אחד מההלכה הזאת של שמירת העיניים, ואכמ"ל.

כי זה עניינים של קירוב דעת ששייכים גם לבנים וגם לבנות

ויש פסוק מפורש בתורה "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם..."- שלא ללכת אחר הרהורי הלב

בעיני זה ממש לא מתאים. חבר'ה שומרי תורה ומצוות ששואפים לעבוד את ה' בשלמות לא אמורים לשבת על דברים לא טכניים נטו, במעורב. (גם טכני עדיף להימנע כי כמעט תמיד נסחפים מעבר..)  ובמיוחד לא בגיל כזה

גם נראלי שזה נכנס בהגדרה של שחוק וקלות ראש שבשו"ע כתוב במפורש שזה אסור

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...