אחרי אחת הלידות, הרגשתי תחושת עומס ועול חזקה.

אני זוכרת שקמתי פעם משינה ומיהרתי אל התינוקת או אל הגדולים ושמעתי את עצמי אומרת בקול "עבדות. פשוט עבדות" .

מהר מאוד נסחפתי לתוך מערבולת רגשות ותחושת חוסר מוצא, הרגשתי כמו על רכבת הרים דוהרת בלי יכולת לעצור ולרדת, בעיקר כי היה לי בראש להצליח בעוד כמה מישורים (בעיקר עם הילדים הגדולים יותר) וכי לא הגעתי לזה בכלל.

כשראיתי שאני נכנסת לסערת נפש מזה החלטתי שאני תופסת את עצמי ומכריחה את עצמי להירגע, לנשום עמוק ולחזור אל שלוות הנפש.

הכרחתי את עצמי לחזור לפרופורציות. להבין שזה שלב כל כך זמני, ושהוא קריטי לתינוק, ולהתמקד אך ורק בזה. מה שאפשר מעבר, זה מותרות.

חיבקתי את עצמי על הקושי וחשבתי על דרכים איך להפוך את הטיפול בתינוק שלא יהיה לי לעול - שיהיה כמה שיותר נעים בשבילי - מוזיקה, ספר טוב, אוכל טוב, מקלחת/אמבטיה נעימה, לטייל עם התינוק, לישון, להשאיר את כולם עם בעלי, אפילו לכמה דק' ולקפוץ לסופר הקרוב, לא גדולות ונצורות כי זה גוזל כוחות וזמן שאין. דברים קטנים שיכולים לאושש ולשמח בתקופה לחוצה כל כך.

אחרי לידה אחרת הרגשתי מחנק מזה שאני חייבת לקחת את עצמי לישון מתוך משמעת בזמנים שהתינוק ישן כדי שיהיו לי כוחות ללילות הלבנים שהיו מנת חלקנו . וגם הצורך להקפיד על תזונה מאוד מסויימת כי אחרת התינוק סובל מגזים עוד יותר, הרגיש לי מחניק .

גם אז עזרה לי החלטה מושכלת לחזור אל שלוות הנפש שלי, למצב צבירה של התנמנמות וזרימה .

לקחת כל שעה בנפרד ולהשתדל להנות מהטיפול בתינוק.

אם צריך, תשאירי חלב שאוב עם בעלך או עם סבתא וצאי לפרק זמן של כמה שעות אפילו, לחברה טובה, לקניות, או לאן שעושה לך טוב.

חיבוק יקרה .

שלהחליט לזרום, עם מה שדחוף וחשוב בלבד, שזה כמובן, קודם כל הטיפול בתינוק, ואם נשאר זמן, אז הכל בזרימה - לבשל בהמשכים בין הגזים בלילה, בנחת, בשקט, כשכולם כבר ישנים.

להיכנס למצב של נחת, מנומנם משהו, שדברים חולפים לידך בלי שיקפיצו אותך.

אפשר לישון בבקרים לא במיטה הרגילה - להירדם על כיסא נוח או על הספה עם ספר. זה עושה פחות הרגשה של ללכת לישון מתוך כורח.

אפילו אמבטיה לתינוק העברתי ללפנות בוקר. לשים כביסות כמה שאפשר.

את כל המטלות לפשט למינימום, לוותר - כביסה אני מקפלת לארבע, ככה, כמו שהבגד, הפוך.

בישולים פשוטים ברמה של לזרוק כמה דברים לסיר, להוסיף שניה שמן מים תבלינים ולהדליק את האש.

אצלנו אחרי לידה הבית מתהפך לגמרי, כי באמת אין סוף למטלות והעזרה שאפשר להשיג מצומצמת.

ואני יודעת שאחרי השלושה חודשים הראשונים נצטרך לשקם אותו..

שכנה, אמא לשלושה עשר, לימדה אותי כלל חשוב - להרכיב משקפיים מיוחדים שרואים רק את התינוק ומתעלמים ממה שמסביב.

אם לא יוצא לך לשאוב פה ושם להקלה על גודש, אז אל תתעסקי עם שאיבות במיוחד. או שתקחי איתך את התינוק לאן שאת הולכת (תצאי בזמנים שהוא ער, על חשבון הזמן עם הגדולים אם צריך, לא על חשבון השינה שלך). בנחת, תניקי איפה שמסתדר לך בחוץ, או שתתני תמ"ל - עדיף לא להגיע לקריסה.

אל תפחדי - בעלך יחזיק מעמד, ואם יגיע הרגע שהוא לא יוכל יותר, את תראי איך הקב"ה ישלח לך כוחות מיוחדים כדי להתגבר.

וכמו שאתם עושים - לחשוב במה ובמי ניתן להיעזר כדי לא להעמיס על בעלך יותר מדי.

אני נזכרת שאחת הלידות היתה ממש לפני פסח. התחושה היתה שכל העולם פעיל ומקרצף, ואצלי הזמן עומד מלכת , כאילו אין פסח..

לפני שאני ארגיש מצוקה, החלטתי לתת לעצמי פרס - גלידה מושקעת או משהו אחר - אם אני אעמוד באתגר של ללכת לישון ולא להתפתות לתכונה הכללית לפני פסח.

ולפעמים, כשלא מצליחים להשיג תחושת רגיעה בעצמנו, אפשר להעזר במשהו להרגעה, רגיעונים למיניהם, רסקיו או בהומאופתיה.

לך צריך להודות על המילים החמות . חיממת את ליבי.

אני חושבת שפיתחתי הפרעת שינה מאז הלידה. הייתי יושבת על המחשב במקום לישון ומאז לא הפסקתי עם המנהג המגונה הזה (והנה אני פה).

אשרי מי שיש לה משמעת עצמית ומסוגלת לקחת את עצמה לישון גם כשנמאס לה. זו גבורה ממש.

גם אני מסתובבת פה בכל מיני שעות.

זה גם @ט' 

שלי היתה רגישה נוראא

ועזר לה שמיכה חיתול להחזיק ועל הפנים

ונידנוד

אחרי הלידה השניה הרגשתי מחנק , הגדול היה רק בן שנה וחודש ועדיין לא ידע ללכת

מה שאומר תלות מוחלטת בי.

לגבי כל העיצות שנתנו כאן כמו לצאת לשופינג וכאלה היו פחות רלוונטיות,

מה שעשה לי טב והיה זמין ופרקטי זה למלא אמבטיה עם שמן טוב או קצף ופשוט לשבת שם 20 דקות חצי שעה

גם מוזיקה טובה ושקטה לא תזיק.

כשלפני כן הייתי מבקשת מבעלי לעשות בייביסיטר...

לי זה מאד עזר ועד היום אחרי יום עמוס ומתיש עם הקטנטנים , זה הפורקן שלי 

אני הרבה משתפת אותם בכל גיל.

הילדים שלי למדו למיין כביסה בגיל 1.5-2

נתתי להם לעזור לי ל'בשל',להניס ירקות חתוכים לסיר,קערה עם סכין בטיחותית לחתוך,

עומגים לידי בזמן שאני שוטפת כלים ובכללי ממש משטפת איתם במה שעושה.

אבל צריך לזה הרבה סבלנות ולקחת בחשבון הרבה פיקשושים.

עם ילדה אחת ובהריון

ולמדתי לאט לאט להכניס את המשימות תוך כדי שאני איתה בצהריים

אי אפשר להיות מושבתת כל הזמן שאני איתה

שמה לה משחק,בהתחלה יושבת איתה קצת 

באישהו שלב קמה, מכניסה כביסה, מבשלת

ומידי פעם ניגשת אליה

נקיונות יותר בערב כשהיא ישנה או שבעלי עושה את זה

לפעמים אני מניחה אותה בכסא אוכל לידי 

והיא אוכלת לבד נגיד פסטה או חביתה מקושקשת

אני משתדלת לעשות איתם. נניח להכניס למכונה, להוציא, לקפל-נותנת לקטנים למיין גרביים, או להגיד לי של מי כל בגד.

ומה שלא-אחרי שהם ישנים, או בששי בבוקר. 

זה כבר כן גיל שהוא מבין ומתלהב..

כביסה ניסיתי ביחד איתו ודווקא מצא חן בעיני כשהוא כן זורם עם זה..

במטבח הייתי ממש שמחה לעשות איתו, פעם הוא היה יושב בכסא שלו והייתי מראה ומסבירה לו אבל יש לנו מטבח קטן (ומאמינה שלעוד פה אז אשמח לשמוע רעיונות) והוא כבר כן רוצה להיות יותר פעיל אבל חוץ ממגדל למידה שאין לנו מקום וכסף לזה לא מצאתי פתרון מספיק בטיחותי.... וכשהוא חופשי זה פחות מצליח😅

כשהמשענת בצד הרחוק ואני משגיחה שעומדים הכי קרוב לשיש. אם יש לכם כיסאות כתר, אז אפשר גם לעשות ערימה של כמה ולשבת ליד השולחן, זה גם פחות מסוכן וגם בד"כ הם פחות יורדים כשהם יושבים.

עוד פתרון זה להביא דברים לרצפה (מה שאפשר): אני שמה את הכביסה המלוכלכת על הרצפה ונותנת לה להכניס למכונה, נותנת לה למשוך את הבגדים הנקיים מהחבל ולשים על הספה, להביא לי אטבים, להשקות עציצים במרפסת...

עוד משהו שעובד אצלי זה לשים לה צלחת עם פצפוצי אורז או משהו כזה דומה והיא אוכלת אותם אחד אחד, זה מעסיק למיליון זמן ואני יכולה להספיק מלא דברים.

אבל ממש קפצה לי השעה שבה הוא הולך לישון בכזה גיל. אני די בטוחה שזה מאוחר מידי ואפשר להקדים את שעת השינה, הבת שלי הולכת לישון מקסימום בשבע והיא גדולה בכמה חודשים.

זה משתנה בין הילדים, אבל שעה מאוד נורמלית לישון בגיל הזה.

הרבה ילדים ישנים בצהריים, ולא עייפים כל כך מוקדם.

וזה תלוי גם מתי קמים בבוקר.

אצלי אף פעם לא היה בית שקט בשעה שבע.

בכזה גיל אמורים לישון סביב 14 שעות ביממה, אז זה תלוי כמה ישנים בצהריים ותמיד יש יוצאי דופן, אבל בגדול זה אומר סביב 12 שעות שינה בלילה.

הרבה פעמים זה שהולכים לישון מאוחר זה בגלל עייפות יתר, אז כדאי לבדוק את זה.

הוא קם בסביבות 7 וחצי, לפעמים אפילו קצת אח"כ.. ועוד ישן שעתיים במעון אז כן מתקרב ל14, באופן כללי מאז ומתמיד לא אהב/ הצליח לישון מוקדם..

אבל ב"ה לאחרונה לרוב הוא במיטה אחרי מקלחת בסביבות עשרים ל8 ואז תלוי כמה זמן לוקח לו להרדם..

הבת שלי בת שנה וחצי כמעט

חצי מהדברים שכתבת אני לא יכולה לתת לה עדיין

היא תנסה לטעום ולמרוח בכל מיני מקומות וכו'

לק"י

אני בשנים האחרונות בימי שישי בבית עם הקטן התורן.

והבן הרביעי שלי היה עוזר לי במטבח, וזה כלל שפיכת כורכום ומריחה עם הידיים😂

אבל הוא גם היה אוהב לערבב וכאלה. 

ויש לי שני קטנטנים בבית

וזה באמת לא פשוט מטלות הבית.

אצלנו קודם כל זה מתחלק ביני לבין בעלי.

כביסות נגיד אני עושה, תוך כדי שאני עם הילדים אחה"צ.

הם משחקים בסלון ואני מתקתקת קיפולים, תליה על החבל, מכניסה מכונות וכו'.

כלים בדר"כ בעלי עושה בערב.

אני מאפסת את הבית כשהילדים מתקלחים, נכנסים למיטות.

לפני שהם מתקלחים הם אוספים צעצועים (לפעמים לא... אנחנו משתדלים לעמוד על זה), 

אני מסדרת את שאר הדברים ומעבירה שואב שוטף על הסלון מטבח שתמיד נורא מתלכלך.

מה שהכי קשה לי זה עניין הבישול. פשוט לא מגיעה לזה.

לפעמים עושה דברים ממש מינימליים.

וכשכבר כן מבשלת אז עושה בכמויות גדולות שיהיה כמה ימים קדימה.

לפעמים גם בעלי מבשל.

כשהם סוף סוף נרדמים בערך בתשע אני לא עושה כלוםםםםם

חייבת לנוח קצת ובדר"כ די מהר מתקפלת לישון.

ב"ה בעלי מאוד נרתם ועוזר.. בעיקר עם הכלים ולסדר את הבית, פשוט עדיין יש מה לעשות ב"ה🙏🏻

בפורים יש בעיקר פקקי ענק

רעש נוראי (מוזיקות רמקולים)

והרבה אנשים ברחוב

בעיניי אין שום דבר מעניין בכלל ובפרט לילדים

יש אווירה טובה, שירים ותחפושות מצחיקות 🤣

פחות מתאים עם ילדים בעיניי.

אצלנו יש מסגרות בשושן פורים אז אפשר ללכת רק אנחנו

אין חניה. מלא פקקים. 

אולי כדאי לשקול הגעה ברכבת.

או חניון חנה וסע של הרכבת הקלה.

אם תלכי לרחוב יפו תראי שיכורים, ציבור מגוון.

אם תלכי בגאולה - תראי שיכורים חרדים / חסידים

המטרה העיקרית שלנו היא ללכת לבקר חברים שגרים בבתי הונגרין. והדרך לשם מגניבה לגמרי.

איכשהו תמיד אנשים ששלחו משם תמונות זה היה נראה מגניב,

האמת שגם עוד לא מצאנו מה לעשות בפורים עצמו אצלנו

לחוות שמחה אותנטית, מראות מעניינים

במקום לשבת בבית ולשמוע את כל השירים והחגיגות בבתים השכנים …

ישמעו ממכם שירים וחגיגות

למה לא?

יש בשוק וביפו המון חגיגות

לא נראלי מתאים לילדים

ביום הכל עמוס אבל לא כזה מעניין

מלא פקקים, אין בכלל מקומות חניה בשום מקום.

עמוס ומעצבן..

כיף לנו במקומות שאנחנו מתארחים, אבל המעבר ממקום למקום על הפנים.

בעיני אין מה לבוא במיוחד לירושלים אם אין מקום ספיציפי שמעניין אתכם להיות בו.

לא יודעת אם זה מייחד דווקא את ירושלים, או שבכל ריכוז דתי בפורים יש ככה.

יש הרבה אנשים מחופשים, הרבה שירים, הרבה שיכורים (אם אלה בחורי ישיבה אז בדרך כלל אלה שיכורים "מהוגנים"), הרבה שמחה ברחוב.

יש גם הרבה פקקים, ולהתנהל ברכב זה סיוט.

לי אישית קשה עם הרעש הרב שמייצר הרחוב בפורים, אבל יש כאלה שאוהבים...

או בשעות הבוקר המוקדמות

החל משעות הצהריים המוקדמות עומס מטורף בדרך לירושלים.

לא יודעת אם זה מראות ואווירה שמתאימה לילדים קטנים, נוער ומעלה זה חגיגי וסוחף

יש בדכ עדליאדע במרכז העיר, אבל לא יודעת אם בסגנון דתי או אחר. 

רוצה לתת לו משימה,תני לו משהו אחר לעשות

ושלא קשור בטיפול באחים שלו לדעתי

שאנחנו מביאים ילדים התיפעול שלהם זה שלנו ולא של האחים (ואני אומרת את זה בתור אחת שגדלה במשפחה בורכה ועדיין ככה זה היה )

אז המשימה הזו זה באמת בעיני לא משהו שהייתי נותת לו לעשות 3 פעמים כי בסוף זה באמת לא קשור לתחום האחריות שלו

לעומת זאת שטיפת כלים/סדר וניקיון בחדר/ לקנות משהו מהמכולת שצריך כן נשמע לי יותר כיוון 

אם הוא מסכים מעולה, אבל טיפול בילדים זה עליכם.

משימות שלו זה להיות אחראי על דברים שקשורים אליו

עורכת- 

זה ממש מובן שיש לכם צורך בעזרה הזאת, פשוט באחריותכם למצוא פתרון.

אפשר להןדות לו על זה שעשה את זה עד עכשיו (כבר פתר לכם חצי שנה וזה לא מעט), ולשתף שזה אתגר עבורכם ויעזור מאד אם יהיה מוכן להתגייס אפילו לחלק מהימים. אבל לא בקטע מניפולטיבי, לתת לו בחירה אמיתית ולמצוא לכם מראש אפשרויות אחרות כפתרון שהוא יהיה מודע להם וידע שהוא יכול לבחור. 

1. דינמיקה בבית. למה הוא מאיים ? על מה המתח? האם אחים שלו עוזרים?

2. האם אתם באמת צריכים עזרה שלו או שזה נטו חינוכי? לדעתי ילד צריך להרגיש שעזרה שלו באמת משמעותית למשפחה ומעריכים את העזרה שלו.

3. מה עומס שלו בכללי ? תפילה, לימודים , סניף , חוג , חברים?

4. האם יש לו זמן לעצמו

5. מה מצב רגשי שלו? מה מקובל בשכונה שלך מבחינת עזרה בבית?

6. מה אבא חושב? חייבים אותו בתמונה

אמרת לו שאיתך לא מדברים באיומים, אבל קצת נשמע שאת גם דיברת איתו באיומים...

סליחה על הישירות❤

כדי שאדם כלשהו ירצה לשתף פעולה, כדאי לפנות אליו בכבוד ובצורה של בקשה, לא בדרישה.

אמנם כן, יחסי הכוחות ביניכם לא שווים, כי את אמא והוא הבן שלך, אבל כרגע את זו שבעיקר מחויבת לו ולטובתו, ופחות הוא לך.

אז בהחלט אפשר לבקש ממנו! והוא בגיל בוגר, שאפשר להסביר לו למה את זקוקה מאוד לעזרה הזו ולמה את סומכת דווקא עליו בעזרה הזו.

אבל לדרוש בצורה תקיפה - זה רק יביא אותו להתנגדות.

ובאמת - הוא לא חייב לעזור עם אחיו. הוא אמנם אח שלו, אבל הוא בעיקר הבן שלכם, ואתם אלה שמחויבים לדאוג לו.

מקווה שתמצאו את הדרך לבקש את עזרתו של הבן הגדול מתוך נתינת תחושה שאתם רואים אותו ואת צרכיו, וגם שבשורה התחתונה תקבלו אתם את העזרה שאתם זקוקים לה...

עיני

וכן אני דוגלת בזה שילד צריך להתאמץ לבצע משימות בשביל האחר, ולא רק בשביל עצמו

לא משנה לי איזו משימה, ולכן נתתי לו בחירה

לי זה נשמע כסגנון דיבור מאיים.

בכל אופן, ודאי שהילד צריך להיות שותף בבית מעצם היותו שייך לבית. אבל אפשר לנהל איתו שיחה בוגרת על כך, להסביר לו שכולם שותפים בבית, ואת מבינה שקשה לו לקחת את אחיו, אז תשמחי שהוא יאמר לך איך כן הוא יוכל להיות שותף בבית.

את נשמעת אמא מקסימה ומשקיעה - עצם זה שלקחת אותו ליום כיף זה כבר לא מובן מאליו! מקווה שבאמת תצליחו לדבר איתו בצורה נבונה ובוגרת.

אל תשכחי שהוא בגיל ההתבגרות, אז גם אם הוא פולט משפטים קשים כמו "אני לא המשרת שלכם" לא צריך להיבהל ולקחת ללב...❤️

שלו כאיום

ואז אומר "זהו אני לא אקח את איציק לגן נראה אותכם מסתדרים בלעדי "

שזה הרגיש לי קצת מניפולטיבי, כמובן שלא עושה את זה בכוונה אבל זה ממש הציק לי. הדפוס הזה

ולכן יזמתי יום כיף כדי לדבר איתו על זה

ואמרתי לו שזו לא דרך לדבר באיומים ושאם משהו מפריע אז מדברים אומרים מה מפריע וכו וכו

וזה לא עזר...

את צודקת, זו באמת לא דרך להתנהל, גם אם יש לו את ה"תירוץ" של גיל ההתבגרות.

מקווה שתצליחו לתווך לו בסוף את ההתנהלות המשפחתית המאוחדת שלכם❤️

כמו שאת לא מכבסת רק את הכביסה שלך ומבשלת רק לעצמך, ככה גם הוא לא יכול לחיות רק לעצמו.

אולי באמת כדאי לדבר ולברר איתו איזה משימות הוא מעדיף לעשות, אולי יש דברים שהוא יותר טוב בהם או יקבל עליהם יותר פידבק, ואולי מסיבות מסויימות קשה לו המשימה הזו, אבל לא לעשות כלום בבית זו לא אופציה. ולהוציא מהלקסיקון את המושג של משרת, אנחנו כולנו במשפחה חלק מהמערכת הזו.

ילדים אכן אינם משרתים

מבוגרים יכולים לבחור מה לעשות

אף אחד לא מכריח אותם

זה לא פייר להכריח ילד רק בגלל שאתה הורה שלו

וגם זה הורס את התהליך הטבעי של בנית שיתוף פעולה עם הילד

שזה החלק הכי חשוב ביחסים של הורה - ילד 

ואיך את ממליצה לבנות שיתוף פעולה

ממש אשמח לשמוע וללמוד

ממשימות חובה

זו לא בחירה באמת

זה לא מאפשר להגיד לא על כל המשימות

שיתוף פעולה בונים ע"י

השארת בחירה בידיים של הילד כהתנהגות דיפולטיבית

שימוש מועט בקווים אדומים

תקשורת מכילה ונטולת שיפוטיות

דוגמא אישית איך לבחור

הרבה סבלנות

מהירות ולחץ הם הגורם הראשי לאי שיתוף פעולה

אני מבררת ושואלת מתוך סקרנות למה, ומה קשה, ומה יכול לעזור לו

בלי שורה תחתונה, נותנת לאוורר, להתלונן, לקטר קצת

מספקת הקשבה והבנה

העדיף אותה על פני משימות אחרות

אבל זה פחות האישיו- מה שחשוב לי זה שיהיה חלק מהמערך(יותר בשבילו כמובן ופחות בשבילנו)

וגם שלא ישתמש בה כדי לאיים על פעם שמשהו לא מוצא חן בעיניו

אני יכולה למצוא פתרון אחר, זו בכלל לא הנקודה

בלי משימות חובה

כשיוצרים שיתוף פעולה עם הילד

הוא מרגיש חלק

ואז הוא מתנדב לקחת חלק/ נענה לבקשות (לחלקן לפחות)

קיבוע לקיר דורש קדיחה, לצערי וצערך.

אצלי המים לא הורסים ולא שמתי רגליים אבל אני שוטפת בסמרטוט, לא שופכת.

אם את שופכת זה ייהרס.

לק"י

אז כדאי שנשים רגליים. לא ניקח סיכון על הפעמים שאנחנו כן שוטפים😅

ונחפש מקדחה משכנים בהשאלה.

יש אצלינו 2, בלי רגליים, לא נהרס מהמים..

אני כן יגיד שאנחנו לא שופכים מים הרבה אבל מה שכן לא ראיתי שנהרס וזה עוד יד שניה ומאיפה שהגיע יודעת שכן היו שופכים מים בתדירות גבוהה 

האמת שנראה לי שהכי פשוט לוותר על הרגליים כרגע. ואם נראה שמתחיל להיהרס או שאנחנו שוטפים עם כמויות של מים, אז נחבר אותן.

יש בפנים מפתח אלן כזה שאיתו מבריגים.

לקיר כן צריך אבל אני לא קיבעתי.

לרגליים לדעתי מספיק מברג ידני.

צריך לא מעט ברגים

בעלי הרכיב לא מזמן

זה היה אולי 20 ברגים

הוא השתמש במברגה חשמלית 

אנחנו לא קבענו לקיר

כמה כוורות

אלה שיש להן 2 קומות יציבות

אלה עם 4 קומות פחות יציבות

אבל אם הן עומדות בפינה או במקום שלא מזיזים מטפסים

זה לא מסוכן 

אולי בפעם הבאה תשאלי אותה ספציפית על קצב ההתחלפות ואם זה יעזור.

אבל אם היא אמרה את זה כנראה שהיא כבר רואה לפי המבנה או הכיוון של השיניים שעוד לא צמחו (אפשר בצילום לראות את הכיוון שלהן).

בכל מקרה זכור לי שלא מתחילים יישור שיניים לפני גיל 12 בערך, חושבת שזה הכי מוקדם, ובטח שלא לפני שכל השיניים יתחלפו. 

אני בגיל עשר כבר התחלתי טיפול אצל אורתודנט

והוא אמר שאם הייתי מגיעה מאוחר יש דברים שאין מה לעשות איתם

קיבלתי עליו מלא המלצות, רק מלקרוא את שם הספר אני משום מה מתכווצת 

אני חושבת שחלק מהשחרור הנפשי הוא ההבנה שכשאני  מאפשרת מרחב משותף בבית ברמה הנפשית בעיקר והטכנית, אני לא עושה אתזה כדי לקבל בדיוק את ה'אור' שאני רוצה לקבל מהשני, אלא שמה במרחב את האמון בו שהוא יביא למרחב המשותף שלנו מהטוב שלו - שלפעמים גם אין לי מושג מושג איך הוא נראה. אבל זה יהיה הוא ויהיה שלו ויהיה לו את המקום לבחור מה הוא רוצה להביא לכאן.

אז כמובן שמה שהוא לא רוצה מצד עצמו להביא - לא יהיה ,או שהוא יבחר לשמח אותך ולהביא מתוך עצמו גם את מה שברצון שלך - אבל אין לדעת.

המטרה היא לא מניפולציה .

בעיני היה צריך לקרוא לספר "לדעת לשחרר" שם הרבה יותר משקף בעיני.

לשחרר את עצמך מלנהל את כל הבית, לתת לבעל את המקום שלו, 

ולסמוך עליו שהוא יעשה את הדברים הכי טוב שהוא יכול.

וגם אם זה לא נעשה בדיוק בצורה שאת רוצה ורגילה, זה שווה את השקט והנחת שלך.

ואת תחושת ההערכה שאת רוכשת לבעל , ואת התחושה שהוא לא ילד נוסף בבית,

 אלא יש לו מקום של שותפות כבוד והערכה.

בא כסוג של קונטרה לתפיסת הפמיניזם שאשה יכולה הכל לבד, לפרנס לבד, לנהל בית לבד, לגדל ילדים לבד, וכן על זה הדרך...

אם האישה יכולה הכל לבד, מה המקום של הגבר? מיותר... ומכאן הדרך קצרה להרס התא המשפחתי.

היא נותנת סוג של הדרכה לסגנון נשים שעושות הכל בבית, ואח"כ לא מבינות למה הן ממורמרות.

אישה שכל דבר שהבעל עושה, תהיה לה ביקורת, ודאי שהבעל ימנע מלעזור בבית.

וזה  הכיוון בספר, לשחרר ולתת לו את המקום שלו.

לגבי השורה האחרונה שלך: זה גם יכול להשתנות, בעבודה של שתי הצדדים, בתנאי שהאישה תדע לשקף לבעל מה הוא מרוויח מזה.

והוא מרוויח! חד משמעית!

שהיא צריכה לתת מקום לבעל?

יש פה שתי אפשרויות 1) היא לא נותנת בגלל ביקורתיות לא בריאה

2 ) הוא באמת לא יכול

גבר רגיל ייקח את המקום שלו בעצמו בצורה טבעית. ומשהו גרם לו להתחתן עם אישה בסגנון כזה. לא חסר נשים כמוני שלא יודעות הכל לבד אבל כנראה אישה כזאת לא מתאימה לו. והיא גם לא תתחתן איתו. כנראה גבר לא עצמאי חיפש מישהי שתיקח פיקוד. ואישה כמו בספר בכוונה חיפשה מישהו שהיא יכולה לנהל אותו.

שהנטייה הטבעית שלהן היא לקחת פיקוד ושליטה על הכל

התפיסה של הספר היא שגם נשים שזו הנטייה שלהן, 

אם הן משחררות זה עושה להן הרבה יותר טוב

אני ממש מסכימה עם זה

זה נכון לגביי לפחות

הרעיון הוא לשחרר אצלך בתפיסה ולא אצלו

לסמוך עליו, לתת אמון

ממש התחברתי

מבינה מה את אומרת לגבי המחברת...

אבל לקחתי את הספר יותר לכיוון של להבין על מה אני לוקחת יותר מידי אחריות ולשחרר אותה. וגם בלי התנהגות סופר-שתלטנית כלפי הבעל- יש כל מיני תחומים שאני לוקחת עליהם אחריות וזה לא חייב להיות ככה...

לא אומרת שצריך לנתק מגע לגבי מה שלא בא לנו לעשות, אבל רובנו לא נגיע לקיצוניות הזו בכל מקרה.

ומסכימה שבעלה לא היה לא עצמאי אלא לא קיבל הזדמנות מספיקה- אבל איכשהו גיליתי שזה קורה גם בבית שלי

וזה עוד בלי לדבר על העיקרון של לקבל בשמחה את המתנות/מחמאות שלו, ולבקש את מה שאני רוצה בצורה אחרת- שזה עקרונות ממש משמעותיים בספר...

קיצר הרגשתי שהוא משמעותי לי גם אם חלק מהדברים בזוגיות שהמחברת מתארת פחות רלוונטיים אלי 

או כוס שכתוב עליה לאבא הכי טוב בעולם

(אם זה הריון ראשון)

שיהיה בשעה טובה!

בקלות ובבריאות!

אין סיכוי שאצליח להפתיע...

הרבה פעמים קם ויוצא לפני שאני קמה...

ואני את ההריון הנוכחי גיליתי בכלל בחופשה בלעדיו

לא סיפרתי לו שאני בודקת

ולא האמנתי בכלל שזה זה

זה היה ביום האיחור ורק רציתי לדעת אם להתכונן לקבל מחזור באמצע החופשה חחח

הופתעתי ממש

אני תמיד עשיתי באמצע היום

קניתי ובדקתי

פעם אחת זה קרה בשירותים של קניון

שאף פעם לא עשיתי הפתעה כלשהי

לא ראיתי טעם בזה

שיחה רגילה לגמרי

לא אוהבת הפתעות

לא לעשות ולא לקבל

במיוחד לא מאנשים קרובים 

יש מחזור קבוע

ואז אין תאריכים מדויקים 

או שהוא לא מסודר.

הדימום לא הגיע עם הפרישה

המחזור שלי לא סדיר

דווקא כי זה בזמן שבעלי לא בבית.

בדרך כלל זה בערב-לילה, כששנינו בבית והילדים ישנים.

אבל תמיד אני בודקת כשהוא יודע, ומחכה לתשובה. אין מצב שאני אפתיע אותו.

והוא גם עוקב אחרי התאריכים ויודע מתי זה אמור להיות.

אין אמון בבדיקה ביתית

היא אפפם לא הייתה לטובתי 😂

סתם כי לא רציתי לאכזב אותו אם יצא שלילי

אבל תמיד סיפרתי לו שניה אחרי.. או שהתקשרתי לספר או שהוא היה בבית.

מחכים לזה שנים וכן רוצה קצת דרך מיוחדת, למרות שהבשורה עצמה תהיה הכי בעולם אבל עדיין

מניסיון כן? הכי לא באתי לבאס.

אמן אמן! בהצלחה!

אני אישית לא חושבת שפייר לעכב את הבעל מלקבל את הבשורה הזאת.

הוא מחכה לזה בדיוק כמוך, את היית רוצה שהאחות במחלקה תספר לו ולא לך ותחכי עוד כמה שעות בשביל שיפתיע? כנראה שלא. אני לא הייתי רוצה. 

הייתי אומרת לך שתעשו בדיקה ביתית ביחד בבוקר נגיד של הבדיקות דם (אני עשיתי בדיקה ביתית שבוע אחרי החזרת עובר בן 5 וכבר יצאה תשובה חיובית ברורה). 

אנחנו כרגע מחכים והלוואי שיגיע בקרוב

אבל באמת שכשיגיע לדעתי בעלי ישמח לחכות קצת עם הבשורה ושתהיה בצורה שכיף לו לשמוע

נגיד- בוודאות יעדיף לחכות לערב כדי לשמוע פנים אל פנים ולא בטלפון

לא בטוחה שלי הייתה סבלנות לחכות ככה;) אבל זה סיפור אחר

קיצר מזדהה עם הפותחת והגיוני שלהם זה טוב...

לבעלי אני מביאה לעיתים ערמות מכתבים למיון, חשבונות, חשמל כל מיני כאלה...

אז הבאתי לו למיין בשיא הטבעיות
בתוך אחת המעטפות חיכה המקלון עם שני פסים.
הוא מממש שמח