ממש לא קשור לחוזרים בתשובה

חבר'ה יותר זורמים, פאות ארוכות וכל זה,האופי של הישיבה קשור לדרכו ההשקפתית וההלכתית של הרב טל, מין רנסאנס של הלכה, כמו להניח תפלין כל היום וכד'

דגש חזק על עבודת ה' וכו

ממה שאני מכיר (וזה לא הרבה) החבר'ה שם מאוד אמיתיים, פנימיים כאלה. וחזקים.

מה שבטוח זה שהם לא ממלכתיים.

רק כדאי לציין לגבי היחס למדינה

שלא כל הבחורים שם באותה דעה עם הרב טל..

מה יש להם לעשות שם? זה לא מוזר להיות בסביבה שסותרת את הקו שלך?

אני הייתי בישיבה מאוד פתוחה שחצי ממלכתית וחצי לא ועדיין לא אהבתי את הפנאטיות של הממלכתיים

הם כנראה מקבלים הרבה דברים אחרים מהרב טל בעבודת ה'.

אבל יש פה בשרשור כמה שלמדו שם..

אבל כמו שאמרתי אני מכיר רק אברכים שם

הרב טל ותלמידיו

זה עניין יותר הלכתי לא השקפתי...

הוא שינה את דעתו בעקבות ההתנתקות, לא כי גילה דעה חדשה בהלכה.

(ובתכלס אצל כולם ההלכה הזאת נובעת מהשקפה, אבל זה נושא לדיון אחר..)

דווקא למדו את הסוגיא הזו בעיון אליבא דהלכתא ולפני הגירוש.

והיו כאלו שלא אמרו גם לפני כן.

ואכמ"ל

על חלק מתלמידיו.

ובנוגע למה שאמרת - אצל הרב טל זה כן עניין הלכתי [שממנו נובע ההשקפתי].

בכ"מ כמו שאמרת לא כולם שם בהשקפה של הרב טל.

מקום נהדר.

יש לישיבה תוכנית לחוזרים בתשובה - זו לא אותה מסגרת [לימודים ומגורים נפרדים].
הסגנון מאוד מגוון - מחסידים עד ספרדים פשוטים, מנוער גבעות עד עירוניסטים, מברסלבים עד רמב"מיסטים ועוד  
מה שכן - מלאים עבודת ה' בשמחה, דיקדוק בהלכות, דגש על עבודת המידות וחיבור התורה והחיים.

@איוושה דבר ראשון אני ממליץ לך ממש בחום לצאת עם מישהו משם - מהמון סיבות,  אני לעולם לא מבין למה כל שאלה שניה בפורום היא על בירורים של סטיגמות. 

א. רוב הסיכויים שהוא בחור ישיבה גבוהה, כי יש שם יותר בחורים מאשר הישיבה לבעלי תשובה.

ב. תבדקי ותשאלי בעצמך - כי הסתברות זה לא וודאות.

מי שחושב שבישיבה לומדים אזרחות ופטריוטיות דתית למדינה- הוא חוטא למטרה בענק.

התפקיד היחידי והמיוחד שיש בישיבה זה ללמוד איך לעבוד את ה', הן במובן הטכני של בירור ההלכה וקיומה, והן במובן הנפשי רגשי והעבודה הפנימית, כל אחד בדרך שלו, אם זה חסידות ודבקות, או שכלתנות ועמקנות. בישיבה יש אנשים שכלתנים, ויש אנשים שנוטים לחסידות - אבל הישיבה עצמה לא מגדירה את עצמה באיזה שהוא קו בעבודת ה', כל אחד הולך בשביל שמתאים לו.

יש שם סדר התבוננות פנימית כל יום חצי שעה של חשבון נפש של כל אחד עם עצמו על שיפור מעשיו - 

הישיבה מחנכת  אנשים להיות בקיאים בש"ס, ולברר את ההלכה בבירור מעמיק ויסודי. אין את זה בשום ישיבה גבוהה שאני מכיר. בחור שלמד שם מספר שנים לרוב הוא אדם מבוסס בדרך שלו ובחיים שלו.

הרב טל שינה את היחס שלו למדינה, אבל הוא עדיין טוען שאנחנו בסוג של תהליך גאולה - השגחתי מה', רק שהוא לא מקשר את זה למדינה בלבד {בצדק } ושאנחנו צריכים להשפיע מתוך התורה בכל תחומי החיים ולא להיות סגורים כמו החרדים. הוא אמר שהוא לא שינה את השקפתו בגלל הגירוש, אלו דברים שהוא חשב עליהם גם מלפני כן והגירוש נתן את החותם.

ממליץ לך בחום ובאחריות.

זה באמת מרגש שיש עדיין ביקוש לתפקיד הזה..

באמת תפקיד לא פשוט עם המון בירוקרטיה הקרבה ולפעמים גם עוגמת נפש {כשלא מקשיבים לך} - 

עם כל זאת אני סמוך ובטוח שתעשה ככל שביכולתך למלא את תפקידך נאמנה.

@איוושה אני מנצל"ש

אני שוקל מאיפה להתחיל... אבל אני אתחיל מדברים ממש פשוטים..

"כישלון הוא הזדמנות להתחיל מחדש בדרך נבונה יותר" - אני תמיד מברך אנשים "שתיכשל לעתים קרובות יותר "- רק ככה מעזים, לומדים, ומתקדמים - אין דרך אחרת. חז"ל אמרו - "אין חכם כבעל הנסיון"

ככל שאדם מפחד לטעות, ככל שאדם מפחד להודות בטעות, {כי לא יכול להיות שכל הזמן הזה עד עכשיו טעיתי} אחוזי ההתקדמות שלו יהיו נמוכים יותר. הוא לא מעז מתוך פחד משתק. והוא לא מוכן להודות בטעות שלו. הוא לא מתקדם, הוא ישאר איפה שהוא נמצא.. וזהו. לא סנטימטר יותר. תינוק שמפחד ללכת כי הוא יפול, לעולם לא יתקדם. הוא לעולם לא ילמד ללכת. לעולם.

בשונה מעשרות מרבני הציונות הדתית שלא למדו מכישלון הגירוש, מהקונפליקט העצום שנוצר בין המילה ציונות למילה דתית בגירוש, והשאירו את התלמידים לחיות בצל הקונפליקט ובצל המבוכה, ללא מפת ניווט, ועם ססמאות - שמלטפות את האגו הקוקניקי הפגוע קמעא. הרב טל שחי את הקונפליקט, שחווה אותו על בשרו, החליט ללמוד מכישלון הגירוש, והחליט לברר שוב את הקשר בין המילים ציונות ודתית, ואת הקשר  הדתי למדינה כריבון ,ולציונות. אבל יותר מכל דבר אחר - הוא אמר טעיתי. חייתי בטעות. כן, מתקדמים לא נשארים איפה שאנחנו רק בגלל פחד. מבחינתי זה השיעור הכי חשוב שיש. וחשוב להדגיש - הרב טל לא אומר שאנחנו לא בעידן של גאולה, ההפך הוא הנכון, אנו בעידן של גאולה המונהגת על ידי ה', ובגלל זה הרב חוגג את יום ירושלים. אולם מדינת ישראל היא חסרת כל משמעות דתית, כי היא במהותה לא מקדמת ערכים דתיים, אלא ציונים של התנערות מהאנטישמיות באמצעות ריבונות.  

@ע.מ

@הרוזן!

@שלמה גר

אפשר לבקר את הממשלה בלי סוף, האנשים שם רק זמנית בשלטון.

אבל המדינה היא מתנה הקב"ה ושלב חשוב בדרך לגאולה

שצריך להודות עליה ואסור לפגוע בה.

הרצי"ה נפטר לפני הסכמי אוסלו...

וכיודע יש עוד תלמידים לרצי"ה שלא לגמרי מסכימים עם הרב טאו בעניין הזה (בין היתר)

הסכמי אוסלו העתדיים (אז), מזכיר כמדומני את החילוק הנז"ל בשם מרן הרצי"ה זצוק"ל המפריד בין הממשלה למדינה. וזה מוסכם על כולם למיטב ידיעתי

שהממשלה היא רק "שליח" ואם היא עושה את שליחותה מה טוב, ואם לא הרי "לתקוני שדרתיך ולא לעוותי" ואין לה זכות קיום. ועל כן רואים ברור שהפריד בין "המדינה עצמה" לבין "הממשלה" שהיא רק שליח ליישם את בניין המדינה עצמה.

מה פירוש לחגוג אבל לא באופן דתי?

בעמ"י כשקורה מאורע כללי משמח (נס, הצלה) קובעים את אותו יום לדורות

ואומרים הלל.

ב'כ"ט בנובמבר' האום נתן ליהודים זכות להקים מדינה.

מכח זה הקימו את מדינת ישראל.

אם חלילה לא יהיה פה רוב יהודים, יפרקו את המדינה ויבנו חדשה,

לא זאת לא תהיה אותה מדינה.

המדינה מוגדרת כמדינה 'יהודית ודמוקרטית',

ונכון שצריך עוד לקבוע בחוקה יותר מזה אומר (חוק הלאום).

אבל בסופו של דבר המדינה יהודית.

ונכון שבמדינה דמוקרטית העם הוא הריבון.

אבל מראש הגדירו את המדינה בתור- יהודית ודמוקרטית,

אני מבין את זה בתור מדינה יהודית עם זכויות למיעוטים, אם המיעוט יהיה רוב זאת כבר לא אותה מדינה.   

אנחנו לא מדינה דמוקרטית רגילה.

(ברור שזה מצב לא מתוקן ואנחנו שואפים למלכות, אבל עדיין)

וגם אם לא תסכים עם ההגדרה, כרגע הרוב הוא יהודי אז בפועל זאת מדינה יהודית.

אם לא יהיה רוב ההנהגה לא תהייה יהודית,

וגם ישנו פה הרבה חוקי יסוד.

מחילה, אני עוצר פה כי אין לי זמן.

ויש מקום לאפשר למיעוט גויי להיות בארץ - (נ.ב ידוע גם מימים ימימה שהיה מושג של "גר תושב" גם בזמנים של "מלכות ישראל")

כבר זהו יש להם שליטה במדינה !?- הרי ברור שהכל בשליטת היהודים ו"ברצונם נתנו להם וברצונם יקחו מהם" , וזה לא נחשב שהם שולטים על הארץ הקדושה הזו. וק"ל

אני יציין לך גם מקור, הרב אליהו יוסף הנקין שהיה הפוסק של אמריקא בתקופה שלאחרי השואה, ובספרו פסקים וכתבים ח"ב כתובה שיטתו ביחס למדינה ושם הוא כותב - שדווקא בגלל שהמדינה דמוקרטית ובצורה זו הרוב הוא בשילטון - הוא המכריע בהנהגת המדינה - על כן יש להשתתף בשיכלולה עם כל הלב והעמל (ואפ"י כותב שלשם כך יש להתחבר עם החילוניים על מנת שהמדינה תונהג על מי מנוחות) אני לא מרחיב בשיטתו עיי"ש.

לגבי חברה אנושית, ריה"ל בכוזרי לא הראשון שהזכיר את זה, וגם באומות העולם מאריסטו באתיקה שהאדם הוא מדיני בטיבעו דרך תומס הובס בספרו לוייתן ועד ימינו אנו - האדם חי בחברה אנושית -  מאי קמ"ל?!

מה שאני אומר כרגע לא יהיה הרב טל.. אלא דעתי האישית.

במציאות מורכבת חושבים מורכב.

יש שתי סוגים של גאולה - גאולה דתית, וגאולה לאומית. ואין קשר בין אחד לשני. 

חזון הציונות הוא גאולה לאומית- ריבונות עצמאות שחרור משעבוד מלכויות, צבא ומדינה שהיא מעצמה כלכלית וטכנולוגית. - אבל כל זה לא נובע מיתוך חזון דתי אלא מתוך חזון לאומי.

הוה אומר - אני מניף את דגל ישראל ושמח בקיומה בדיוק מאותה סיבה ששכני האתאיסט מניף. גאולה לאומית, לכן אין פה קשר בכלל לדת להלל ולכל סממן המריח ריח דתי. - אין פה שום קשר בין דת למניעים של גאולה לאומית שכל כולה רצון לחשרור משעבוד מלכויות, ואל תדמה לי את זה למכבים, או לבר כוכבא שם המניעים היו מניעים דתיים, מרד החשמונאים וחג החנוכה הוא ניצחון של דת ישראל על האנטיתזה שלה.

גאולה דתית זו חידוש הסנהדרין על ידי אנשים חכמים ומשכילים ורפורמה בהלכה, זה הקמת הבית בהר המוריה, זה ישוב הארץ, - - וכל זה ממניעים דתיים שאין להם שום קשר למדינה ולגאולה לאומית, משום שאי אפשר לעשות את הדברים הללו ממניעים לאומיים, גוש קטיף ההוכחה הכי כואבת אבל לא היחידה.. ומהבחינה הזאת הדת בגלות משום שהמצב כיום הוא שיש עקירה של ישובים, וההר שמם, והסנהדרין מושא לחלום לא ראלי, וכך גם חידוש ההלכה. גאולת היהודים איננה גאולת היהדות.

ומכאן שהשאלה מהו היחס שלי למדינה - היא שאלה שלא קשורה לדת ולעבודת ה'. אם הדת לא קודמה אין כאן גאולה דתית - ולכן הצורה חסרה, ואפשר להרגיש בחיסרון ולא לייפות את המציאות במילים כמו "אתחלתא וכ'ו  אם אני שואל את עצמי באיזה מצב אנחנו? אנחנו פוסט גאולה לאומית - בשלב המומנטום. ןבגלות דתית כאובה וממושכת 1600 שנה בערך. 

@הרוזן!

קודם כל תודה על המשוב! - אני הולך לפרט קצת יותר.

 - הדברים אינם נראים לך כלל - לגיטימי בהחלט! -

אני יכול לומר את שאני חושב.

אבל אני לעולם לא יכול לחייב מישהו להקשיב למה שאני אומר,

וכל שכן לחייב מישהו לקבל את מה שאני אומר.

אני יכול לנסות להסביר את הדברים ולפרט אותם יותר, וזה מה שאני אעשה כרגע - 

אבל אני לא אוכל לעשות יותר מזה - 

עכשיו לעצם העניין. 

לפני שאני אגע בעצם טענתך אני מקדים את ההקדמה שאמרתי לעיל - כל מה שאומר כאן זה על דעתי האישית, ואין כאן שיקוף של עמדות הישיבה כלל. ולכן הדיון מה הרב טל חושב לא שייך לכאן.

טענת 2 טענות  - טענתך הראשונה היא שלגאולה לאומית יש קשר ומשמעות ביחס לגאולה דתית. טענתך השניה - שלענייני החול שנעשו בגאולה הלאומית יש משמעות בהקשרים דתיים.  - - - אתה מביא ראיה ממושג ההודאה לה' - שהוא מושג דתי הנאמר על דברי חול, ומכאן אתה מקיש שהגאולה לאומית יש משמעות דתית - ממושג ההודאה.

לעצם טענתך הראשונה- 

אני מניח שהתכוונת לכך שהגשמיות היא קרקע לרוחניות.

גם אם נניח וזה נכון {ואני אישית מסתייג מההנחה הזאת כמו שתראה } - זה שa מגיע לפני b לא אומר שיש קשר תוכני בין שניהם. זה שגאולה לאומית היא קרקע לגאולה דתית לא אומר שיש משמעות דתית לגאולה לאומית, לא צריך להרוס את ההגדרות של שני המונחים הללו, ולייחס משמעות דתית לגאולה לאומית. {אני אתייחס בהמשך למושג ההודאה} 

אני לא מניח שזה נכון - במקרה שלנו הגשמיות איננה קרקע לרוחניות, במקרה שלנו הגשמיות היא קרקע לעוד גשמיות, אין בנוסחה של החזון הציוני כיום את המילה רוחניות, דת, או כל מילה אחרת ממילון הכיסופים הדתי בן 2000 שנה, {כל זה בשונה מהחשמונאים שנקבעו בתודעת האומה כאב טיפוס למרד לאומי ממניעים דתיים}. החזון הציוני נבע כולו מרצון לצאת ממצב של שעבוד מלכויות, להיות אדונים, ריבונים, במדינה חופשית דמוקרטית, והם הצליחו. מדינת ישראל מעצמה ביטחונית טכנולוגית וכלכלית, אחת מהמדינות המצליחות בעולם תוך 70 שנה. היא הגיעה למקום שמדינות המזרח התיכון כמו ירדן או סוריה, שקמו יחסית באותו הזמן שבו היא קמה, יכולות לחלום להגיע למקום שבו היא נמצאת. אבל אין כאן שום קשר לדת ישראל. רק רצון להשתחרר משעבוד מלכויות, ולהקים בית לאומי לכל יהודי העולם. חזון ארץ ישראל השלמה לא קשורה בכלל לחזון הציוני, חזון ארץ ישראל השלמה נובע ממניעים דתיים - תורה. והחזון הציוני נובע מיהדות כמוצא, וממניעים לאומיים  - רצון להשתחרר משעבוד מלכויות. אין כאן את הסינתזה של החשמונאים מרד לאומי ממניע דתי. יש כאן מניע לאומי בלבד. המדיניות איננה קשורה למניעים דתיים. ולכן המדיניות בשטח בסוגיות כמו הריגת מחבלים, מדיניות הר הבית, המדיניות  באיו"ש, סיפוח שטחים, עקירת ישובים יהודים, שלנו במבט תורני נשמע אינטואיטיבי שאסור לגרש ולעקור יהודים מביתם בארץ ישראל, לחזון הציוני יש מחשבות אחרות כי אלו מניעים אחרים. היות ויש כאן מניעים אחרים יש כאן שתי קוים בקבילים, ובגאומטריה אוקלידית אנחנו יודעים ששני קוים מקבילים לעולם לא נפגשים. ולכן המדינה לא קשורה לדת ואפילו לא קרקע לדת, אין לה תפקיד לבנות את הר המוריה, ליישב את הארץ, ועוד הרבה דברים שהמיניעים דתיים. זה לא התפקיד שלה כי היא לא קשורה לזה. יש לה חזון אחר, כאחד שרואה ערך בגאולה הלאומית הזו, בכך שאנחנו במדינה משלנו שהיא מעצמה, ריבונים, אחרי 2000 שנות גלות ושעבוד מלכויות, אני מזדהה איתו ומודה עליו ושמח בו, אבל הוא לא קשור לדת בכלל, והוא לא יממש את ערכיה לעולם. זה לא התפקיד שלו, זה התפקיד של הדת. ולכן יש כאן גאלה לאומית וגלות דתית איומה {אין סנהדרין וחידוש הלכה, הר שמם, ארץ ישראל ועוד הרבה דברים כואבים ....}.

לעצם טענתך השנייה

לענייני החול אין משמעות דתית ואין להם הקשרים דתיים. הודאה לה' היא לא פעולה דתית, היא פעולה אנושית, אם אני מאמין שה' נתן לי משהו גם אם אני לא דתי אני מודה. ולכן גם אם אני דתי ומאמין שה' נתן לי משהו אני מודה לא כפעולה דתית. 50 אחוז מארצות הברית מאמינים ומודים ללא דת, ואני מכיר הרבה אנשים לא דתיים שקרה להם משהו הם מאמינים שזה מה' ומודים. אני מכיר דתיים שלא מאמינים שה' עוזר להם? הם לא דתיים? 

דבר בעל משמעות דתית הוא משהו שנעשה בשביל מצווה כלשהיא כלפי ה', אני לוקח לולב שהיה עד עכשיו חול, ומקדש אותו בקדושת מצוות. המדינה לא נעשתה כמו החשמונאים מרד לאומי ממניע דתי בשביל מצוות לה', ולכן לא שייך בה משמעות דתית.

ובפרט לגבי טענותיו של הרב טל שליט"א, על כן אפטור אותך במילה אחת - לא הבנת בכלל את העניין ידידי!, זה לא כמו שאתה חושב שאנחנו מקדשים את ביבי או את פרס,

חבל שלא למדת ברצינות את התפיסה הקלאסית של הציבור הדת"ל הקדוש מיסוד הרב קוק אור ישראל וקדשו ותלמידיו הקדושים ושאר גדולי ישראל שהתחברו לתפיסה הזו בסוד "חבר אני לכל אשר יראוך", לפחות כמו שאני השקעתי עצמי לחפש ולקרוא את כל המאמרים של הרב טל בנושא, אח"כ ראיתי שהם מובאים באתר של ישיבתו המדהימה (עם כל החילוקים ביננו, אני מלא הערכה ואהבה - סוף כל סוף יש הרבה צדדים שווים!). קיצר' העיקר השלום והאהבה - והדגשת המחבר ולא השונה. חג שמח   

מצחיק. ואפ"י עצוב לחשוב שאנחנו יותר חכמים מהוד קדושת מורינו ענק הדורות הרב קוק, ותלמידיו הקדושים - אנחנו רק ממשיכים את תורתם הקדושה, וכמו שאין מצב שאי מי מתלמידיו של החזו"א יאמר: "החזו"א וגדולי ישראל החרדים שבאותו דור טעו - ואני צודק" - הייתי אומר שיש בזה משום "אגו". וכדאי שגם אם אתה חולק לפחות תחלוק בענווה ולא כמו סיגנון הדיבור שלך!!! (אני מאמין שהרב טל ושאר הבחורים לא מדברים בסיגנון שלך. סלח לי על הלשון הקשה)

שוב אתה נכנס לטיעון של פחד -

איך יכול להיות שחיינו בטעות עד עכשיו?? איך אפשר לומר שהרב קוק טעה?! כאילו לא יכול להיות ש"בן אדם" טועה - לי זה ברור שכן. 

וזה הגדולה שלו - לומר טעיתי!!! חייתי בטעות עד עכשיו, החיים לימדו אותי ואני מתקדם,  אני משנה כיוון. זה פשוט גדולה. - לא הרבה אנשים יכולים לעשות את זה. מבחינתי זה השיעור הכי חשוב שאדם יכול ללמוד.

מסכים איתך שיש משהו משותף בהסתגרות של הדתיות הממלכתית והחרדים לטענות נגד, ובאי היכולת שלהם לומר טעיתי ולשנות כיוון בהקשר למאורעות השעה. 

לדעתי לא ראוי, אבל אני מבין ממך שלא התכוונת לזלזל - אני שמח ומזכיר לך את הצדדים השווים ביננו - תורה, מצוות והשראת שכינה כעיניינה של הגאולה. אני אשמח בפעם אחרת לדון איתך בכל הנושא הזה לפרטי הפרטים מתוך כנות. אבל עכשיו אנלא יכול. כמובן רק אם תרצה. חג שמח 

הוא לא מחייב אף אחד לקבל את דבריו. {למשל אני חושב שונה מהרב טל ביחס למדינה} 

וזה ממש לא עיקר בישיבה.

וזה לא המהות. 

לא מאמינים במדינה בכלל -ברמת להחליף דגל.
לא חוזרים בתשובה.

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.