ממש לא קשור לחוזרים בתשובה

חבר'ה יותר זורמים, פאות ארוכות וכל זה,האופי של הישיבה קשור לדרכו ההשקפתית וההלכתית של הרב טל, מין רנסאנס של הלכה, כמו להניח תפלין כל היום וכד'

דגש חזק על עבודת ה' וכו

ממה שאני מכיר (וזה לא הרבה) החבר'ה שם מאוד אמיתיים, פנימיים כאלה. וחזקים.

מה שבטוח זה שהם לא ממלכתיים.

רק כדאי לציין לגבי היחס למדינה

שלא כל הבחורים שם באותה דעה עם הרב טל..

מה יש להם לעשות שם? זה לא מוזר להיות בסביבה שסותרת את הקו שלך?

אני הייתי בישיבה מאוד פתוחה שחצי ממלכתית וחצי לא ועדיין לא אהבתי את הפנאטיות של הממלכתיים

הם כנראה מקבלים הרבה דברים אחרים מהרב טל בעבודת ה'.

אבל יש פה בשרשור כמה שלמדו שם..

אבל כמו שאמרתי אני מכיר רק אברכים שם

הרב טל ותלמידיו

זה עניין יותר הלכתי לא השקפתי...

הוא שינה את דעתו בעקבות ההתנתקות, לא כי גילה דעה חדשה בהלכה.

(ובתכלס אצל כולם ההלכה הזאת נובעת מהשקפה, אבל זה נושא לדיון אחר..)

דווקא למדו את הסוגיא הזו בעיון אליבא דהלכתא ולפני הגירוש.

והיו כאלו שלא אמרו גם לפני כן.

ואכמ"ל

על חלק מתלמידיו.

ובנוגע למה שאמרת - אצל הרב טל זה כן עניין הלכתי [שממנו נובע ההשקפתי].

בכ"מ כמו שאמרת לא כולם שם בהשקפה של הרב טל.

מקום נהדר.

יש לישיבה תוכנית לחוזרים בתשובה - זו לא אותה מסגרת [לימודים ומגורים נפרדים].
הסגנון מאוד מגוון - מחסידים עד ספרדים פשוטים, מנוער גבעות עד עירוניסטים, מברסלבים עד רמב"מיסטים ועוד  
מה שכן - מלאים עבודת ה' בשמחה, דיקדוק בהלכות, דגש על עבודת המידות וחיבור התורה והחיים.

@איוושה דבר ראשון אני ממליץ לך ממש בחום לצאת עם מישהו משם - מהמון סיבות,  אני לעולם לא מבין למה כל שאלה שניה בפורום היא על בירורים של סטיגמות. 

א. רוב הסיכויים שהוא בחור ישיבה גבוהה, כי יש שם יותר בחורים מאשר הישיבה לבעלי תשובה.

ב. תבדקי ותשאלי בעצמך - כי הסתברות זה לא וודאות.

מי שחושב שבישיבה לומדים אזרחות ופטריוטיות דתית למדינה- הוא חוטא למטרה בענק.

התפקיד היחידי והמיוחד שיש בישיבה זה ללמוד איך לעבוד את ה', הן במובן הטכני של בירור ההלכה וקיומה, והן במובן הנפשי רגשי והעבודה הפנימית, כל אחד בדרך שלו, אם זה חסידות ודבקות, או שכלתנות ועמקנות. בישיבה יש אנשים שכלתנים, ויש אנשים שנוטים לחסידות - אבל הישיבה עצמה לא מגדירה את עצמה באיזה שהוא קו בעבודת ה', כל אחד הולך בשביל שמתאים לו.

יש שם סדר התבוננות פנימית כל יום חצי שעה של חשבון נפש של כל אחד עם עצמו על שיפור מעשיו - 

הישיבה מחנכת  אנשים להיות בקיאים בש"ס, ולברר את ההלכה בבירור מעמיק ויסודי. אין את זה בשום ישיבה גבוהה שאני מכיר. בחור שלמד שם מספר שנים לרוב הוא אדם מבוסס בדרך שלו ובחיים שלו.

הרב טל שינה את היחס שלו למדינה, אבל הוא עדיין טוען שאנחנו בסוג של תהליך גאולה - השגחתי מה', רק שהוא לא מקשר את זה למדינה בלבד {בצדק } ושאנחנו צריכים להשפיע מתוך התורה בכל תחומי החיים ולא להיות סגורים כמו החרדים. הוא אמר שהוא לא שינה את השקפתו בגלל הגירוש, אלו דברים שהוא חשב עליהם גם מלפני כן והגירוש נתן את החותם.

ממליץ לך בחום ובאחריות.

זה באמת מרגש שיש עדיין ביקוש לתפקיד הזה..

באמת תפקיד לא פשוט עם המון בירוקרטיה הקרבה ולפעמים גם עוגמת נפש {כשלא מקשיבים לך} - 

עם כל זאת אני סמוך ובטוח שתעשה ככל שביכולתך למלא את תפקידך נאמנה.

@איוושה אני מנצל"ש

אני שוקל מאיפה להתחיל... אבל אני אתחיל מדברים ממש פשוטים..

"כישלון הוא הזדמנות להתחיל מחדש בדרך נבונה יותר" - אני תמיד מברך אנשים "שתיכשל לעתים קרובות יותר "- רק ככה מעזים, לומדים, ומתקדמים - אין דרך אחרת. חז"ל אמרו - "אין חכם כבעל הנסיון"

ככל שאדם מפחד לטעות, ככל שאדם מפחד להודות בטעות, {כי לא יכול להיות שכל הזמן הזה עד עכשיו טעיתי} אחוזי ההתקדמות שלו יהיו נמוכים יותר. הוא לא מעז מתוך פחד משתק. והוא לא מוכן להודות בטעות שלו. הוא לא מתקדם, הוא ישאר איפה שהוא נמצא.. וזהו. לא סנטימטר יותר. תינוק שמפחד ללכת כי הוא יפול, לעולם לא יתקדם. הוא לעולם לא ילמד ללכת. לעולם.

בשונה מעשרות מרבני הציונות הדתית שלא למדו מכישלון הגירוש, מהקונפליקט העצום שנוצר בין המילה ציונות למילה דתית בגירוש, והשאירו את התלמידים לחיות בצל הקונפליקט ובצל המבוכה, ללא מפת ניווט, ועם ססמאות - שמלטפות את האגו הקוקניקי הפגוע קמעא. הרב טל שחי את הקונפליקט, שחווה אותו על בשרו, החליט ללמוד מכישלון הגירוש, והחליט לברר שוב את הקשר בין המילים ציונות ודתית, ואת הקשר  הדתי למדינה כריבון ,ולציונות. אבל יותר מכל דבר אחר - הוא אמר טעיתי. חייתי בטעות. כן, מתקדמים לא נשארים איפה שאנחנו רק בגלל פחד. מבחינתי זה השיעור הכי חשוב שיש. וחשוב להדגיש - הרב טל לא אומר שאנחנו לא בעידן של גאולה, ההפך הוא הנכון, אנו בעידן של גאולה המונהגת על ידי ה', ובגלל זה הרב חוגג את יום ירושלים. אולם מדינת ישראל היא חסרת כל משמעות דתית, כי היא במהותה לא מקדמת ערכים דתיים, אלא ציונים של התנערות מהאנטישמיות באמצעות ריבונות.  

@ע.מ

@הרוזן!

@שלמה גר

אפשר לבקר את הממשלה בלי סוף, האנשים שם רק זמנית בשלטון.

אבל המדינה היא מתנה הקב"ה ושלב חשוב בדרך לגאולה

שצריך להודות עליה ואסור לפגוע בה.

הרצי"ה נפטר לפני הסכמי אוסלו...

וכיודע יש עוד תלמידים לרצי"ה שלא לגמרי מסכימים עם הרב טאו בעניין הזה (בין היתר)

הסכמי אוסלו העתדיים (אז), מזכיר כמדומני את החילוק הנז"ל בשם מרן הרצי"ה זצוק"ל המפריד בין הממשלה למדינה. וזה מוסכם על כולם למיטב ידיעתי

שהממשלה היא רק "שליח" ואם היא עושה את שליחותה מה טוב, ואם לא הרי "לתקוני שדרתיך ולא לעוותי" ואין לה זכות קיום. ועל כן רואים ברור שהפריד בין "המדינה עצמה" לבין "הממשלה" שהיא רק שליח ליישם את בניין המדינה עצמה.

מה פירוש לחגוג אבל לא באופן דתי?

בעמ"י כשקורה מאורע כללי משמח (נס, הצלה) קובעים את אותו יום לדורות

ואומרים הלל.

ב'כ"ט בנובמבר' האום נתן ליהודים זכות להקים מדינה.

מכח זה הקימו את מדינת ישראל.

אם חלילה לא יהיה פה רוב יהודים, יפרקו את המדינה ויבנו חדשה,

לא זאת לא תהיה אותה מדינה.

המדינה מוגדרת כמדינה 'יהודית ודמוקרטית',

ונכון שצריך עוד לקבוע בחוקה יותר מזה אומר (חוק הלאום).

אבל בסופו של דבר המדינה יהודית.

ונכון שבמדינה דמוקרטית העם הוא הריבון.

אבל מראש הגדירו את המדינה בתור- יהודית ודמוקרטית,

אני מבין את זה בתור מדינה יהודית עם זכויות למיעוטים, אם המיעוט יהיה רוב זאת כבר לא אותה מדינה.   

אנחנו לא מדינה דמוקרטית רגילה.

(ברור שזה מצב לא מתוקן ואנחנו שואפים למלכות, אבל עדיין)

וגם אם לא תסכים עם ההגדרה, כרגע הרוב הוא יהודי אז בפועל זאת מדינה יהודית.

אם לא יהיה רוב ההנהגה לא תהייה יהודית,

וגם ישנו פה הרבה חוקי יסוד.

מחילה, אני עוצר פה כי אין לי זמן.

ויש מקום לאפשר למיעוט גויי להיות בארץ - (נ.ב ידוע גם מימים ימימה שהיה מושג של "גר תושב" גם בזמנים של "מלכות ישראל")

כבר זהו יש להם שליטה במדינה !?- הרי ברור שהכל בשליטת היהודים ו"ברצונם נתנו להם וברצונם יקחו מהם" , וזה לא נחשב שהם שולטים על הארץ הקדושה הזו. וק"ל

אני יציין לך גם מקור, הרב אליהו יוסף הנקין שהיה הפוסק של אמריקא בתקופה שלאחרי השואה, ובספרו פסקים וכתבים ח"ב כתובה שיטתו ביחס למדינה ושם הוא כותב - שדווקא בגלל שהמדינה דמוקרטית ובצורה זו הרוב הוא בשילטון - הוא המכריע בהנהגת המדינה - על כן יש להשתתף בשיכלולה עם כל הלב והעמל (ואפ"י כותב שלשם כך יש להתחבר עם החילוניים על מנת שהמדינה תונהג על מי מנוחות) אני לא מרחיב בשיטתו עיי"ש.

לגבי חברה אנושית, ריה"ל בכוזרי לא הראשון שהזכיר את זה, וגם באומות העולם מאריסטו באתיקה שהאדם הוא מדיני בטיבעו דרך תומס הובס בספרו לוייתן ועד ימינו אנו - האדם חי בחברה אנושית -  מאי קמ"ל?!

מה שאני אומר כרגע לא יהיה הרב טל.. אלא דעתי האישית.

במציאות מורכבת חושבים מורכב.

יש שתי סוגים של גאולה - גאולה דתית, וגאולה לאומית. ואין קשר בין אחד לשני. 

חזון הציונות הוא גאולה לאומית- ריבונות עצמאות שחרור משעבוד מלכויות, צבא ומדינה שהיא מעצמה כלכלית וטכנולוגית. - אבל כל זה לא נובע מיתוך חזון דתי אלא מתוך חזון לאומי.

הוה אומר - אני מניף את דגל ישראל ושמח בקיומה בדיוק מאותה סיבה ששכני האתאיסט מניף. גאולה לאומית, לכן אין פה קשר בכלל לדת להלל ולכל סממן המריח ריח דתי. - אין פה שום קשר בין דת למניעים של גאולה לאומית שכל כולה רצון לחשרור משעבוד מלכויות, ואל תדמה לי את זה למכבים, או לבר כוכבא שם המניעים היו מניעים דתיים, מרד החשמונאים וחג החנוכה הוא ניצחון של דת ישראל על האנטיתזה שלה.

גאולה דתית זו חידוש הסנהדרין על ידי אנשים חכמים ומשכילים ורפורמה בהלכה, זה הקמת הבית בהר המוריה, זה ישוב הארץ, - - וכל זה ממניעים דתיים שאין להם שום קשר למדינה ולגאולה לאומית, משום שאי אפשר לעשות את הדברים הללו ממניעים לאומיים, גוש קטיף ההוכחה הכי כואבת אבל לא היחידה.. ומהבחינה הזאת הדת בגלות משום שהמצב כיום הוא שיש עקירה של ישובים, וההר שמם, והסנהדרין מושא לחלום לא ראלי, וכך גם חידוש ההלכה. גאולת היהודים איננה גאולת היהדות.

ומכאן שהשאלה מהו היחס שלי למדינה - היא שאלה שלא קשורה לדת ולעבודת ה'. אם הדת לא קודמה אין כאן גאולה דתית - ולכן הצורה חסרה, ואפשר להרגיש בחיסרון ולא לייפות את המציאות במילים כמו "אתחלתא וכ'ו  אם אני שואל את עצמי באיזה מצב אנחנו? אנחנו פוסט גאולה לאומית - בשלב המומנטום. ןבגלות דתית כאובה וממושכת 1600 שנה בערך. 

@הרוזן!

קודם כל תודה על המשוב! - אני הולך לפרט קצת יותר.

 - הדברים אינם נראים לך כלל - לגיטימי בהחלט! -

אני יכול לומר את שאני חושב.

אבל אני לעולם לא יכול לחייב מישהו להקשיב למה שאני אומר,

וכל שכן לחייב מישהו לקבל את מה שאני אומר.

אני יכול לנסות להסביר את הדברים ולפרט אותם יותר, וזה מה שאני אעשה כרגע - 

אבל אני לא אוכל לעשות יותר מזה - 

עכשיו לעצם העניין. 

לפני שאני אגע בעצם טענתך אני מקדים את ההקדמה שאמרתי לעיל - כל מה שאומר כאן זה על דעתי האישית, ואין כאן שיקוף של עמדות הישיבה כלל. ולכן הדיון מה הרב טל חושב לא שייך לכאן.

טענת 2 טענות  - טענתך הראשונה היא שלגאולה לאומית יש קשר ומשמעות ביחס לגאולה דתית. טענתך השניה - שלענייני החול שנעשו בגאולה הלאומית יש משמעות בהקשרים דתיים.  - - - אתה מביא ראיה ממושג ההודאה לה' - שהוא מושג דתי הנאמר על דברי חול, ומכאן אתה מקיש שהגאולה לאומית יש משמעות דתית - ממושג ההודאה.

לעצם טענתך הראשונה- 

אני מניח שהתכוונת לכך שהגשמיות היא קרקע לרוחניות.

גם אם נניח וזה נכון {ואני אישית מסתייג מההנחה הזאת כמו שתראה } - זה שa מגיע לפני b לא אומר שיש קשר תוכני בין שניהם. זה שגאולה לאומית היא קרקע לגאולה דתית לא אומר שיש משמעות דתית לגאולה לאומית, לא צריך להרוס את ההגדרות של שני המונחים הללו, ולייחס משמעות דתית לגאולה לאומית. {אני אתייחס בהמשך למושג ההודאה} 

אני לא מניח שזה נכון - במקרה שלנו הגשמיות איננה קרקע לרוחניות, במקרה שלנו הגשמיות היא קרקע לעוד גשמיות, אין בנוסחה של החזון הציוני כיום את המילה רוחניות, דת, או כל מילה אחרת ממילון הכיסופים הדתי בן 2000 שנה, {כל זה בשונה מהחשמונאים שנקבעו בתודעת האומה כאב טיפוס למרד לאומי ממניעים דתיים}. החזון הציוני נבע כולו מרצון לצאת ממצב של שעבוד מלכויות, להיות אדונים, ריבונים, במדינה חופשית דמוקרטית, והם הצליחו. מדינת ישראל מעצמה ביטחונית טכנולוגית וכלכלית, אחת מהמדינות המצליחות בעולם תוך 70 שנה. היא הגיעה למקום שמדינות המזרח התיכון כמו ירדן או סוריה, שקמו יחסית באותו הזמן שבו היא קמה, יכולות לחלום להגיע למקום שבו היא נמצאת. אבל אין כאן שום קשר לדת ישראל. רק רצון להשתחרר משעבוד מלכויות, ולהקים בית לאומי לכל יהודי העולם. חזון ארץ ישראל השלמה לא קשורה בכלל לחזון הציוני, חזון ארץ ישראל השלמה נובע ממניעים דתיים - תורה. והחזון הציוני נובע מיהדות כמוצא, וממניעים לאומיים  - רצון להשתחרר משעבוד מלכויות. אין כאן את הסינתזה של החשמונאים מרד לאומי ממניע דתי. יש כאן מניע לאומי בלבד. המדיניות איננה קשורה למניעים דתיים. ולכן המדיניות בשטח בסוגיות כמו הריגת מחבלים, מדיניות הר הבית, המדיניות  באיו"ש, סיפוח שטחים, עקירת ישובים יהודים, שלנו במבט תורני נשמע אינטואיטיבי שאסור לגרש ולעקור יהודים מביתם בארץ ישראל, לחזון הציוני יש מחשבות אחרות כי אלו מניעים אחרים. היות ויש כאן מניעים אחרים יש כאן שתי קוים בקבילים, ובגאומטריה אוקלידית אנחנו יודעים ששני קוים מקבילים לעולם לא נפגשים. ולכן המדינה לא קשורה לדת ואפילו לא קרקע לדת, אין לה תפקיד לבנות את הר המוריה, ליישב את הארץ, ועוד הרבה דברים שהמיניעים דתיים. זה לא התפקיד שלה כי היא לא קשורה לזה. יש לה חזון אחר, כאחד שרואה ערך בגאולה הלאומית הזו, בכך שאנחנו במדינה משלנו שהיא מעצמה, ריבונים, אחרי 2000 שנות גלות ושעבוד מלכויות, אני מזדהה איתו ומודה עליו ושמח בו, אבל הוא לא קשור לדת בכלל, והוא לא יממש את ערכיה לעולם. זה לא התפקיד שלו, זה התפקיד של הדת. ולכן יש כאן גאלה לאומית וגלות דתית איומה {אין סנהדרין וחידוש הלכה, הר שמם, ארץ ישראל ועוד הרבה דברים כואבים ....}.

לעצם טענתך השנייה

לענייני החול אין משמעות דתית ואין להם הקשרים דתיים. הודאה לה' היא לא פעולה דתית, היא פעולה אנושית, אם אני מאמין שה' נתן לי משהו גם אם אני לא דתי אני מודה. ולכן גם אם אני דתי ומאמין שה' נתן לי משהו אני מודה לא כפעולה דתית. 50 אחוז מארצות הברית מאמינים ומודים ללא דת, ואני מכיר הרבה אנשים לא דתיים שקרה להם משהו הם מאמינים שזה מה' ומודים. אני מכיר דתיים שלא מאמינים שה' עוזר להם? הם לא דתיים? 

דבר בעל משמעות דתית הוא משהו שנעשה בשביל מצווה כלשהיא כלפי ה', אני לוקח לולב שהיה עד עכשיו חול, ומקדש אותו בקדושת מצוות. המדינה לא נעשתה כמו החשמונאים מרד לאומי ממניע דתי בשביל מצוות לה', ולכן לא שייך בה משמעות דתית.

ובפרט לגבי טענותיו של הרב טל שליט"א, על כן אפטור אותך במילה אחת - לא הבנת בכלל את העניין ידידי!, זה לא כמו שאתה חושב שאנחנו מקדשים את ביבי או את פרס,

חבל שלא למדת ברצינות את התפיסה הקלאסית של הציבור הדת"ל הקדוש מיסוד הרב קוק אור ישראל וקדשו ותלמידיו הקדושים ושאר גדולי ישראל שהתחברו לתפיסה הזו בסוד "חבר אני לכל אשר יראוך", לפחות כמו שאני השקעתי עצמי לחפש ולקרוא את כל המאמרים של הרב טל בנושא, אח"כ ראיתי שהם מובאים באתר של ישיבתו המדהימה (עם כל החילוקים ביננו, אני מלא הערכה ואהבה - סוף כל סוף יש הרבה צדדים שווים!). קיצר' העיקר השלום והאהבה - והדגשת המחבר ולא השונה. חג שמח   

מצחיק. ואפ"י עצוב לחשוב שאנחנו יותר חכמים מהוד קדושת מורינו ענק הדורות הרב קוק, ותלמידיו הקדושים - אנחנו רק ממשיכים את תורתם הקדושה, וכמו שאין מצב שאי מי מתלמידיו של החזו"א יאמר: "החזו"א וגדולי ישראל החרדים שבאותו דור טעו - ואני צודק" - הייתי אומר שיש בזה משום "אגו". וכדאי שגם אם אתה חולק לפחות תחלוק בענווה ולא כמו סיגנון הדיבור שלך!!! (אני מאמין שהרב טל ושאר הבחורים לא מדברים בסיגנון שלך. סלח לי על הלשון הקשה)

שוב אתה נכנס לטיעון של פחד -

איך יכול להיות שחיינו בטעות עד עכשיו?? איך אפשר לומר שהרב קוק טעה?! כאילו לא יכול להיות ש"בן אדם" טועה - לי זה ברור שכן. 

וזה הגדולה שלו - לומר טעיתי!!! חייתי בטעות עד עכשיו, החיים לימדו אותי ואני מתקדם,  אני משנה כיוון. זה פשוט גדולה. - לא הרבה אנשים יכולים לעשות את זה. מבחינתי זה השיעור הכי חשוב שאדם יכול ללמוד.

מסכים איתך שיש משהו משותף בהסתגרות של הדתיות הממלכתית והחרדים לטענות נגד, ובאי היכולת שלהם לומר טעיתי ולשנות כיוון בהקשר למאורעות השעה. 

לדעתי לא ראוי, אבל אני מבין ממך שלא התכוונת לזלזל - אני שמח ומזכיר לך את הצדדים השווים ביננו - תורה, מצוות והשראת שכינה כעיניינה של הגאולה. אני אשמח בפעם אחרת לדון איתך בכל הנושא הזה לפרטי הפרטים מתוך כנות. אבל עכשיו אנלא יכול. כמובן רק אם תרצה. חג שמח 

הוא לא מחייב אף אחד לקבל את דבריו. {למשל אני חושב שונה מהרב טל ביחס למדינה} 

וזה ממש לא עיקר בישיבה.

וזה לא המהות. 

לא מאמינים במדינה בכלל -ברמת להחליף דגל.
לא חוזרים בתשובה.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.