על מה את מדברת.

אבל אם לא איזה משהו חריג ביותר,

אז הדבר הראשון שצריך לעשות, זה לא להסתכל על הבעל כך, "חייב להתבגר"...

זה לא מבט בריא של אשה על בעלה. 

תחשבי בכיוון של איך אנחנו בונים אחד עם השני, בכבוד ואהבה והערכה הדדית.

ובהבאה בחשבון של השוני המובנה בין איש לאשה, שבד"כ לא כ"כ מוכר לפני שמתחתנים. והוא אתגר לתוספת בנין טוב והתחשבות, כשמבינים אותו.

קודם כל תודה על העצות.

זה באמת לא מרגיש בריא, אבל איך לא מסתכלים ככה כשקורים דברים שלפעמים ממש מתסכלים בצורת דיבור, בהתלהבות יתר וכו'. נכון, לא סוף העולם, אבל כשזה קורה זה מתסכל. 

שמעי נא, בחורה יקרה.

בעלך יכול לומר אותו דבר על דברים אצלך.

יש דברים אצל נשים, שנראים לגברים לגמרי "תינוקיים", לא רק ילדותיים. ואצל אשה - זה חלק ממני...

את תסתכלי עליו בעין טובה. בלבד. מתלהב, תחייכי בלב טוב. הרי זה הרבה יותר מאיזה "אדיש". טוב מאד. זה הגיל. את עוד תתגעגעי לזה. וכו'.

אל תחשבי בכלל, "איך הוא היה צריך להיות"..

אני מציע לך, לשבת כל יום כמה דקות, לבד, להתבונן בנחת על נקודות טובות אצל בעלך, רק טובות - ו"להתאהב" בו. תסתכלי רק על הטוב. בטוח שתמצאי הרבה.

וכתבתי עליו הרבה דברים טובים אבל ... 

ממנו, וכשהוא מגזים, אז לא, אני לא מחייכת בטוב לב, אני שואלת "מה מצחיק??"? מסכן...

אוף זה כזה מתסכל.

לקבל את מי שהוא זה קשה לי לכן אני מתעמתת עם זה, כי אין לי שליטה. אני פשוט יחייך אליו כשהוא צוחק ומתפרע?  ומתנהג מוזר?כי למה?..

מי אמר שזה מוזר? את שופטת. אל תשפטי.

יש לך שליטה. אין דבר כזה אין לי שליטה.

את כותבת: צוחק מתפרע ומתנהג מוזר...

נראה לי שאת קצת נבהלת..

ובכן אפשר להבין אותך שזה מבהיל. בפרט אם את חוששת שזה הוא ושכך יישאר תמיד..

מציעה כיוון מחשבה... 

אולי זה מצב מקומי... זמני... עד שתיפתר בעיה מסוימתת

שמעתי פעם: לפעמים כשאדם חסום מלצחוק במקום המתאים לכך, בסוף הוא צוחק במקום לא תואם ובצורה מוגזמת...

אותו דבר לגבי בכי. שנאה. ותגובות אחרות..

את מבינה? כי יש אנרגיה שעצורה ומבקשת לפרוץ... 

האם יש בחיים שלו/ שלכם מצבים שבהם הוא בקיצוניות השנייה? כלומר לחוץ מאד? עצור ? תחת מכבש של ציפיות? מצב  שחוסם ממש את האנרגיה והשמחה והטבעיות ? 

אם זה מקום עבודה? או מצבים מסוימים ביניכם- ימי ריחוק/ קירבה וכדו ? או ימים מסוימים בשבוע?

ואז כשהוא סוף סוף השתחרר מהסיטואציה ההיא , "יצא לחופשי" , אז מתפרץ ממנו  מעיין ההתלהבות בצורה מוגזמת וכביכול לא מבוקרת..

כדאי לנסות לחשוב...

בהצלחה..

אם אין משהו חריג והשלכות מזיקות(התנהגות ילדותית מבחינה כלכלית לדוג' יכולה לגרום לאסון), 

אז הכי טוב זה להוציא את זה מהראש ויפה שעה אחת קודם.

אנחנו בני אדם שונים, כחלק מזה יש מערכת שלמה של שינויים מאדם לאדם.

הרבה תלוי במקום בו גדלנו, הרבה תלוי באישיות שלנו.

זה שאת חושבת שX נקרא להיות ילדותי, לא הופך את זה לנכון. 

אני בטוח שלבעלך יש המון נקודות כאלו גם.

זה חלק מלחיות ביחד, ברוכה הבאה.

מה שעושים זה קודם כל יוצאים מעמדת השופטת. מי את שתשפטי האם התנהגות או סגנון דיבור

כזה או אחר הוא ילדותי או לא? למה זה טוב לך להיות שופטת? היית רוצה לחיות עם אדם שכל הזמן

שופט את ההתנהגות שלך? אז למה שתהיי מישהי כזאת?

השיפוט המרכזי שלך את בעלך צריך תמיד להיות טוב. תמיד למצוא מה טוב בהתנהגות שלו, גם כשהיא

לא מה שאת רגילה או חושבת.

וכשעולות מחשבות כאלו, לזרוק אותן החוצה מהראש. זה יצר הרע פשוטו כמשמעו.

תנסי להיכנס למקום שלו. זה חלק מאוד משמעותי מהזוגיות.

תנסי להתחבר להרגשה שלו, ומתוך העיניים שלו לראות את הדברים.

את יכולה לשמוח או לצחוק איתו כי אותו זה משמח או מצחיק.

שבעלי ישפוט אותי כל הזמן, 

וודאי שכבני אדם אנחנו שונים מאוד, אבל קצת מפחיד אותי להיכנס למקום שלו, אני יכולה לנסות להסתכל מהמבט שלו אבל הוא נראה לי כל כך אחר ומוזר, זה מפחיד אותי.

מצחיק אותו דברים מוזרים וקשה לי לקבל את השונה הזה.

אבל מה, כשאני רואה אותו מדבר בצורה שמעצבנת אותי ושהוא מתנהג בצורה שבעיניי ילדותית אז מה אני אמורה לעשות? זה באמת באמת קשה להכנס לנעליים שלו ולומר לעצמי: 'וואלה, הוא צודק... זה באמת ממש מצחיק'...

"וואללה הוא צודק"..

לגמרי לא.

את צריכה להסתכל על זה "מהצד", כמו שהיית מסתכלת על סתם מישהו שנוהג בצורה קצת מצחיקה, ולחייך. דווקא ה"שונה" גורם לנו לעיתים לחייך.

הרי זו לא כל האישיות שלו זה לא שהוא מדבר רק בצורה ש"מעצבנת" אותך. את התקשורת תנהלו על מה שמשותף.

הוא פשוט אחר ממך בדברים הללו. ובהחלט יכול להיות שזה כי הוא איש. ההתנהלות שלו קצת אחרת ממך. לא נורא. לומדים להסתדר ולקבל. לכל היותר אומרים, טוב, זה ה"קטע" שלו.. מותר לו להיות הוא.

תארי לך שכאשר את שמה עגילים/מתאפרת או לא יודע מה - הוא יגיד, איזה ילדה.. זה כאילו פורים... מה היא חושבת, שאם היא צובעת את עצמה זה משנה אותה?... (ולא משנה כרגע אם את עושה כך או לא)

ברור שאיש לא יגיד כך. למה? כי הוא מבין שאשה זה אחרת. אפילו שהוא בחיים לא היה מעלה בדעתו להתחיל למרוח צבעים על הפנים שלו....

את צריכה להבין שזה מצחיק אותו, ואת משתתפת איתו בצחוק הזה.

לא כי את ממש מבינה מה מצחיק.

זה תמיד קשה לקבל את השונה. אבל זה חלק גדול מלהיות נשואים.

תנסי גם לדבר איתו על זה- מה מצחיק אותו, באמת לנסות להבין איך הוא רואה את הדברים.

זה דרך טובה פשוט לפתוח את הראש ולקבל אותו, ללמוד לאהוב את מה שאת כן מתחברת לזה,

נראה לי אבל שבעל יותר קשה לקבל ככה.....

ולא, הוא לא איזה אחד שלא יכול להתארגן או שהוא מבודד חברתית, דווקא הוא חברמן וזורם (לפעמים יותר מדי) יש לו קטע חברתי כשהוא עם אחים שלו או חברים שלו שאני ממש לא סובלת, אבל אולי אני באמת לא צריכה לסבול את זה. אלא לשתוק בצד כמו שמישהו כאן אמר, שאני לא חייבת להתערבב עם זה אלא רק לא לדרוס אותו

יקרה מזל טוב.

אני אמנם רווקה כעת. אבל בכל זאת הרגשתי כאב בין השורות.

נראה לי שהנקודה שזה מקשה עלייך להעריך אותו..

וזה נקודה מאד חשובה אצל אישה כלפי בעלה...לשאת עיניים לבעלה... 

ולתחושתי מה שכואב לך, זה שאת מאד רוצה להעריך אותו אבל תגובותיו גורמות לך הרגשה אחרת...

לא יודעת מה לייעץ...

אבל ניסית להסביר לו

ככה בעדינות בנחת ברגע של אהבה ... מה את חשה ברגעים **ההם.....** ?

להסביר מה זה עושה לך וכמה חשוב לך כן לחוש כלפיו הערכה ... לדבר על הצד שלך...

לא ממקום שיפוטי ודורש אלא ממקום שואל וחושב ביחד ...

אלא כביכול ממקום חסר אונים כלפי הרגשות הקשים שזה מעלה בך... 

האם ניסית ??

גם אשה שמרגישה הערכה לבעלה, אם הוא בזמנים מסויימים יצחק מדברים שטותיים בעיניה, "יתלהב" ממה שלא נראה לה, יכולה להרגיש כמו שהיא כתבה. זה "מעצבן" אותה. היא צריכה לעשות "סוויצ' "...

ב. ומזה נובע לגבי הדבר השני. ממש מציע לה שלא תנסה "לדבר איתו על זה". לא יעלה על הדעת, לתבוע מאדם להתנהג בצורה מלאכותית, בקביעות (ובשבילו זה מלאכותי. הרבה אנשים, דווקא כאלה שבהחלט אפשר "לשאת אליהם עיניים", מרגישים מספיק בטוחים כדי לצחוק באופן חופשי, "להתלהב".. טוב להם עם זה. והפוך, הדרישה לעשות את עצמם "כבדי ראש", היא הדבר הקטן בעיניהם).

לפחות לפי מה שנראה ממה שהיא העלתה - אין ברירה. צריכה לעבוד על עצמה במקרה כזה.

ובכן

הצעתי היתה בפירוש לא לתבוע

אלא רק לשתף בחוסר אונים שזה גורם **לה**..ממש בעדינות לגעת בנקודה... לרפרף .. ולראות איך הוא מגיב... 

לדעתי יש חשיבות שלא יווצרו אצלה משקעים כלפיו...

ועצם זה שהיא תשתף אותו יקל מעליה.. שהוא יודע...

ושוב...****ברגע טוב של אהבה וטוב***..

וככה יפתחו את הנקודה וזה יפוגג קצת את המתח

בלי קשר לשאלה המעשית מה יקרה בפעם הבאה..

בלי לתבוע ובלי לסכם סיכומים..

לבוא לצד השני ולהסביר לו שההתנהגות שלו גורמת חוסר אונים ומשקעים,

לא משנה כמה נעים ויפה עושים את זה- זה להכניס אותו לפינה.

אף בעל לא רוצה שאישתו תרגיש ככה, וכל אמירה כזו רק תכניס אותו למקום לא בריא-

כל פעם שיתנהג ככה ירגיש שהוא מאכזב את אישתו, כל פעם שלא יתנהג ככה, ירגיש שמופעל

עליו לחץ לשנות את עצמו.

מעבר לעובדה שהאמירה הזו, שנוגעת לגופו של אדם ולהתייחסות שלו לדברים רק תגרום לו להרגיש

לא מוערך ומזולזל בעיני אישתו. שזה כאב חריף ביותר.

ממש ממליץ, שאם יש ברירות אחרות- לא לעשות דבר כזה.

את המשקעים שלה חשוב לפתור מול עצמה.

חבל ליצור פגיעה בבעלה על שום דבר, שרק יצור משקעים אצלו.

אולי אם היינו יודעים יותר פרטים באיזה נושא מדובר...

אני חשבתי 

למשל אם היא התכוונה שהוא צוחק- הכוונה ממקום שהוא מתלהב *ממנה* ?? ושמח *בה* ??

בצורה שדוחה אותה..

אז עדיין לא כדאי לשתף אותו בתחושות....? קצת ?

תנסי לחשוב מה ההרגשה שאדם כל-כך קרוב ואהוב אומר לך,

גם אם במילים היפות ביותר-

"הנקודה הזו באישיות שלך, כל כך קשה לי שהיא שמה אותי בחוסר אונים"

זו פגיעה רצינית וכאב רציני.

זה לא "מפריע לי שיש חולצה על הכיסא בסלון" זה "מפריע לי שאתה מבולגן",

אין לבן אדם מה לעשות עם זה.

וזה פוגע.

יש דברים בזוגיות שאדם צריך לעשות מול עצמו.

רוב הדברים שמפריעים לי צריכים לעבור קודם כל דרך עבודה עצמית.

בטח דברים שנוגעים לאישיותו של בן הזוג.

רק במקרי קיצון- יש מקום להעלות קושי כזה... 

היה מקום להעיר בצורה טובה. יש אופן שאפשר לעשות את זה. ובחיוך.

אבל לא כך הבנתי מדבריה.

היא דיברה על דברים שהיא לא מבינה מה מצחיק. נו...

"אני מתפדחת ממנו, וכשהוא מגזים, אז לא, אני לא מחייכת בטוב לב, אני שואלת "מה מצחיק??"? מסכן...

אוף זה כזה מתסכל."

שלא הצעת "לתבוע", אלא בעדינות להסביר בתור בעיה שלה. זה מצוין לגבי דברים שרוצים לבקש.

אבל - מה שאני כתבתי הוא, שעקרונית דבר כזה לא יעלה על הדעת לתבוע מאדם, וממילא גם בצורה מעודנת וענוה, אין לו מקום. זה רצון לא לגיטימי.

לומר ש"לה" גורם חוסר אונים זה שהוא צוחק מדברים כאלו וכאלו, מתלהב, זה נזק שאי אפשר כמעט לתקן אח"כ. זה אומר: אני מרגישה חוסר אונים ממה שאתה. זו הבעה של דבר לא לגיטימי. הוא רשאי להיות הוא. זה לא איזה משהו "צדדי", שאשה אומרת שהיא ממש אלרגית לצבע חולצה כחול ואם הוא יכול לעשות לה טובה.

אם יישארו משקעים, זה יהיה מהערה כזו.

וכדי שאצלה לא יישארו משקעים כלפיו, היא צריכה לעבוד על לקבל את בעלה, עם תכונתו (הלא-שלילית, לפחות לפי מה שנראה ממה שכתבה) הזו. 

מה אם היה נוצר כזה מצב ביניהם  במהלך ההיכרות לפני נישואין ולפני החלטה..

גם אז לא לשוחח על מה שמפריע ? על מה שמקשה לקבל החלטה?

לשוחח כדי לפרוק, כדי להבין כדי ללבן...

???

אם כשמכירים, מישהי רואה שהבחור צוחק מדברים שנראים לה "שטותיים", יכולה קודם כל להבין שזו תכונה שלו - ולהחליט אם טוב לה או לא (ושלא תופתע אם תתחתן עם מישהו שלא כך - ותראה שהוא גם כן בדיוק כך..);

ויכולה גם לשאול אותו. תגיד, מה כ"כ מצחיק בזה... או לברר אם זו תכונה רגילה אצלו.

יכולה גם לשאול, אם זה לא נראה לו כאילו "ילדותי" וכד', להבין את התכונה. לשמוע הסבר. אולי יעזור לענין להתקבל.

להסביר שזה "גורם לה חוסר אונים", כשרואה שזו תכונה קבוע אצלו - לא. לא רוצה, שלא תתחתן... זה האדם.

אחרי שכבר נישאה - זה אחרת. רגיש יותר. היא גם יכולה לשאול בהתענינות, מה הענין בזה. להתענין בתכונה הזו שלו. זה משהו אחר. יכול למשללהסביר לה, שמבחינתו זה מצוין לשמור על הצד של "הילד" וכו'. אין בעיה. זה כאשר באמת מתענינים. 

אבל זה לא להביע "חוסר אונים". אי שביעות רצון. 

וזה גם לגמרי לא נראה איפה שהיא נמצאת עכשיו. לא נראה שמה שחסר לה זה הסבר שלו למה הוא כך. היא פשוט "לא סובלת את זה". צריכה עבודה פנימית. אם מה שיהיה חסר לה אחרי עבודה כזו, זה רק שיסביר לה למה ההתנהלות הזו עושה לו טוב - אז שתדבר איתו ותתענין....

אין איך ליפות את זה- אין לזה מקום.

אין סיבה שהיא תפיל את זה עליו ואליו- את המידות שלה היא צריכה לתקן,

וזה חשוב מאוד להבין את זה בתחילת הנישואים. אנחנו לא באים לשנות את בן הזוג.

מעבר לעובדה שזו ביקורת לא לגיטימית עליו.

לדעתי חבל מאוד שתעשה את זה, אם היא יכולה, וברוב המקרים היא יכולה, להתגבר על זה

מתוך עבודת המידות של עצמה.

אבל עדיין לפעמים אני מתביישת בו, (לא נשמע טובבבב)

אנשים מסביב אומרים לי מה יש לך את נורמלית תראי איזה גבר קיבלת, הלוואי שבעלי היה.. בלה בלה בלה...

הם לא מבינים שכל אחת מקבלת את ההוא שהיא צריכה להסתדר איתו

שנית

זה נכון קשה בתחילת הנישואין לגלות פערים גדולים ולקבל את זה בתחושה של: "יופי, בשביל זה באתי לעולם, לתקן את עצמי, ועכשיו יש לי כל כך הרבה הזדמנויות לעשות את זה, אני לא אבקר ולא אשפוט"

קשה לקבל בן אדם כמו שהוא, יכול להיות שגם את עצמי זה קשה לקבל כמו שאני, וכמו שאחד אמר מקודם באחת ההודעות שגם אם בעלי היה שופט אותי כל הזמן זה גם היה כואב לי. 

זה לא פר בשבילו ולכן ממוצאי שבת שכתבו לי את ההודעה הזאת התחלתי לחשוב על זה יותר וניסיתי לא לבקר, אבל עדיין זה קשה. יש פערים ואין מה לעשות.

ל'עני ממעש' יצאתי איתו רק כמה פגישות, בתקופת אירוסין קצרה מאוד, ולא הספקתי להכיר אותו כל כך. בכל מקרה אני מאמינה שהכל משמיים והשם שם אותי איתו כי יש לנו עבודה לעשות... ()

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)