רכה יותר.

נינוחה יותר.



 

בקבלה מדברים על זה
ויבן- בינה יתירה
ועוד דברים.

 

אישה מקבלת פטור והקלות לא סתם.
דווקא כי המקום שלה הוא צומת מאוד מאוד חשוב
בקיום התורה הלכה למעשה
וגם רעיונית- היא זו ששולחת. שנותנת את הזמן והמקום.

המחנכת לאהבת תורה כמו שאמרו קודם.

תזכירי לי לשלוח לך באישי .
ומעניין מה עוד יגידו פה.

@זוהרת בטורקיז

אלו דברים שכתבתי מסיבות מסוימות בפורום סגור. אצרף פה מעט מהדברים, בשינויים מהמקור:
 

"...וככזו, לא פעם את נדרשת לוויתורים. לא לויתור על עצמך, העצמי ממשיך לגדול ולהתפתח.

הוויתור הוא על הדרך שהכרת עד היום.

פתאום עבודת ה' שלך צריכה ללבוש לבוש חדש, אחר.

ולא תמיד הבד נעים, ולא תמיד זה במידה, לפעמים זה לוחץ מדי, ואז מנסים הרחבה ואז זה רחב מדי וצריך להצר, ובכלל להתרגל לבגד חדש עד שהתחלת לאהוב ולהתרגל אל הקודם.
את לומדת איך לעשות הצרות למידות שזקוקות להצרה, ואיך להרחיב מידות הזקוקות להרחבה,
את לומדת איך לרכך את המגע של הבד החדש, לבשם אותו בניחוח מוכר. 

אז השנה תצטרכי שוב להתרגל לבגד חדש, קצת לוחץ, וקצת רחב, קצת שונה מכל מה שהורגלת אליו...

תצטרכי ללמוד דרך עבודה חדשה. כי עבודת ה' של אישה היא תמיד בעלת אופי של התחדשות ותנועה."

אשרייך.

[ואני, במחילה, לא סובל את הביטוי הזה "משלבת מדרשה עם לימודים"... ומה זה מדרשה? לא לימודים?  זה הלימודים, אלא שזה אכן לא רק לימוד בשכל, אלא בניה של החיים]

את עושה דברים טובים מאד, ובנים - שעושים מה שצריך (ולא מעט מהם היו שמחים ב"לשם שמיים" כמו שלך) - עושים את שלהם. כל אחד לפי עניינו המיוחד.

כשאת תתחתני בעז"ה, ותקימי בית כמו שמתאים לך, אז אכן חלק מעבודת ה' שלך יהיה השותפות עם מי שיהיה בעלך, בלימוד התורה שלו  ושל גידול הילדים לתורה ומעשים טובים - וחלק במה ששלך אישית, מעין מה שכתבת.. 

גם בחורי ישיבה שהתחתנו ויש להם ילדים פתאום מוצאים את עצמם במקום אחר.

כי גם להם יש פחות זמן לבניה רוחנית בגלל הטיפול בילדים ועול הבית והמשפחה.

בייניש מצוי יכול בכיף ללכת כל חמישי למשמר כל הלילה, אבא לכמה ילדים שצריך ביום שישי להתכונן לשבת- כבר לא.

אבא שאשתו בהריון ביו"כ וצריך לותר על תפילה בבי"כ כדי שאשתו תוכל לצום,

או שסתם הולך לותיקין-בעלי בתים כדי שגם אשתו תוכל להתפלל\לשמוע שופר.

או להשוות סעודה שלישית בישיבה- עם כל ההתעלות שלה, לסעודה שלישית של הורה לכמה ילדים שכבר עייפים..

ואם הוא בוחר להפיל הכל על אשתו כדי שהחוויה הרוחנית שלו תשאר אותו דבר- אז בעיני משהו בעבודת ה' שלו פגום ולא נכון...

להיות הורה זה חלק מעבודת ה'.

כי זה חלק ממה שמצוה על יהודי בעולם הזה- להקים בית ומשפחה.

להגדיל את שם ה' בעולם דווקא מתוך החיים עצמם, לגדל עוד ילדים שיהיו יהודים צדיקים בעז"ה. 

אז נכון שאם עבודת ה' של הקמת משפחה מתנגשת עם מצוות שהזמן גרמן האשה פטורה והגבר לא. אבל לא מעבר לזה..

בעיני עבודת ה' זה קודם כל- הלכה ומצוות, וענוה לפני ה'.
דוקא בקטע הזה קל לך יותר, כרווקה הייתי מקיימת מצוות הרבה יותר בקלות מאשר עכשיו כנשואה, הייתי מקפידה גם על מצוות שזמן גרמן, תפילות..

היום זה יותר קשה, כי באמת העול של הבית והילדים מקשה מאד.

לימוד תורה- תלמדי. ככל שאני יותר לומדת ומעמיקה ככה אני יותר מרגישה מחוברת ומבינה ויותר קל להבין ולקיים. ואני לומדת הכל, גם גמרא. ב"ה.

וכן- יש בזה משהו אחר לחלוטין מאשר לימוד של חסידות\אמונה\הלכה פשוטה.

להבין את ההלכה לעומק, ממקורה, את כל השתלשלות הדברים ואיך זה קורה, את ההגיון הפנימי.

וכן יש בי תסכול כי התחלתי מאוחר ואני ברמה מאד נמוכה, ויכלתי להגיע רחוק יותר אם הייתי מתחילה מוקדם יותר ללמוד.

 

ואני לא מחפשת עבודת ה' "כמו של הבנים"

אני מחפשת עבודת ה' כמו שהנפש והנשמה שלי צריכות.
 

ואני מוצאת אותה מאד- בלימוד הלכה לעומק 

וכמובן- בעשיה של ההלכה.
(מה לעשות אני ליטוואקית)

הקב"ה נתן לי כישרון ושכל לא סתם. הוא נתן לי יכולת ללמוד וללמד לא כדי שאני אשב בצד ואראה אחרים לומדים ואביא להם תה ועוגיות.. בעיני זה היה בזבוז של מתנות מה' אם לא הייתי הולכת ללמוד וללמד. 

וגם במובן מסויים- אני רואה עבודת ה' בקושי. כשקשה לי ואני מקריבה ומוותרת על דברים- יש בזה המון עבודת ה'. עבודה במובן של עבד ה'. להכניע את מה שאני רוצה, ומה שבא לי.

ובעבודת המידות- גם יש מימד מאד חזק של עבודת ה'.

בסופו של דבר אין עבודת ה' אחת שנכונה לכולן.

תמצאי במה נפשך חושקת ומה מעצים את הנשמה שלך- ולכי על זה. בלי קשר לאם את אשה או גבר.

רוצה ללמוד הלכה לעומק? לא חסר מקומות. 

רוצה לרקוד עם ספר תורה? גם זה יש מקומות. (עשיתי את זה השנה. היה מרגש מאד מאד. למרות שבעיני זה לא "עבודת ה'" אלא חוויה רוחנית חזקה. זה דבר חשוב שנותן כוח רוחני וטעם לעבודת ה'- אבל זה לא העבודה עצמה. ואם הייתי צריכה להתפלל תפילת חג על חשבון לרקוד עם ס"ת- אז התפילה יותר חשובה. וזה נכון גם לגברים כמובן...)

וצר לי, אבל בעיני עבודת ה' של בעלי היא שלו.

לא מרגישה שום סיפוק בתפילה שלו או בלימוד שלו.

גם אם אני מוכנה לוותר על הרבה בשביל זה (להיות לבד בבוקר עם הילדים כשהוא בתפילה, לותר על זמן איתו כי הוא לומד וכו') זה עדיין שלו.

המקום הרוחני של הבית שלנו הוא משותף ב"ה וכל אחד מביא את המקום שלו.

שנינו מביאים תורה, ואמונה, ויר"ש.

וכשקורה מקרה הלכתי אנחנו נדון ביחד ונחליט ביחד מה לעשות. 

בעיני זה יוצר מקום שלם יותר ואמיתי יותר.

אין סכין מתחדדת וכו'

אני מביאה את התורה ועבודת ה' שלי והוא מביא את שלו, וביחד נבנה משהו חדש שגדול מסך חלקין.

היא השתמשה בביטוי הזה, אז עניתי עליו.

ומסכימה- עבודת ה' אינה מגדרית אלא נשמתית.

התחדשות של עבודת השם שלו!!

 לקחת את הארת התורה והתפילה שלו, ולהפוך אותם ליותר עדינים, ליותר פנמיים, ע"י מה? ע"י הנשמה שלך בלבד!!

לסיכום: עבודת השם של האישה זה לחדש ולהעמיק את עבודת השם של הבעל ע"י נשמתה הגדולה

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.