לדעתי אם זה עושה טוב לזוגיות וליחסי האישות זה ראוי ואף מבורך.

אביזרים הן גוף חיצוני אבל אין לו חיים משלו הוא בשליטת בני הזוג וחלק ממרקם שנבנה בינהם. יש דברים שחמורים הרבה יותר שהם בגדר תאוות שיוצאות מחוץ לגבול האינטימי הזוגי ונשארות בגדר תאווה בלבד.

(כמובן שגם גבולות של התעלות רוחנית בין איש לאשתו צריכים להיות בהסכמה הדדית)

אביזרים או "צעצועים" הם בהחלט יוצאי דופן אבל מותרים הלכתית. אני לא חושב שהשימוש בהם הוא רק לסיפוק תאוות. בהרבה מקרים הם שימושיים ויעילים בשביל התפקוד הרגיל והבריא. בדור של הילדים שלנו הם בוודאי יהיו מצויים בכל בית. 

זוג שסבור שהוא מסתדר טוב מאד בלי אביזרים והשימוש בהם יחליש אותו רוחנית, אז שימנע ותבוא עליו הברכה. 

התגובה שמתחתיה.

מי שמתפלפל (וכמובן  אפשר להקצין לכל מיני דקויות כדי להראות שיש כביכול כל מיני דברים שאפשר לדון אם הם נורמליים, ובכך לסרס כל נומרליות בעולם... מוּכר) "מה זה נורמלי", ו"יחסי", שימשיך....

לא מתכווין לדון עם זה ולא להגיב עוד - כי זו בדיוק נתינת הלגיטימציה ללא-נורמליות. היום זה "ספורט" בעולם. גם ב"מצעד הגאוה" אומרים כך.. 

אני כתבתי לפותחת השרשור - שהיה נראה לי מהסגנון ששאלה בתום לב.

ולה אני חוזר ואומר: לא. תהיו נורמליים.

וגם אני לא יודע בדיוק על מה מדובר ולא מענין אותי.

ו"קדש עצמך במותר לך" זה בדיוק ההיפך. שגם בתוך ה"מותר", תקדש עצמך עוד יותר.

לא שה"קידוש" זה ע"י שאתה מואיל להסתפק באשתך המותרת, בתנאי שיהיו כל מיני שגעונות..

ל"נצרות"?..  קדש עצמך במותר לך - זה בדיוק כפי שכתבתי. ולא "קדש" את עצמך ע"י שתהיה נבל ברשות התורה.

ואכן אמצעי שכלול הזימה למיניהם אינם מענינים אותי, ואף אדם סביר - ולא כתבתי "אין לי מושג". מספיק "מושג" בשביל לכתוב מה שכתבתי, בבהירות גמורה; ומספיק "לא בדיוק" כדי לא להיכנס לזבל.

וכבר ראינו כאן מספיק שהעידו על עצמם מה ה"ידע" המפורט בזבל עשה להם.

אני באמת לא דיברתי בפרטיות.

להיפך, הדגשתי באחת ההודעות שלא מתייחס לכל מיני חריגות, שכמובן גם בהן יש גבולות.

אבל כאשר מדובר בשרשור שבו רואים שמישהי שואלת כללית בתום לב - ומנסים לענת תשובות מכלילות, אז על זה מדובר.

ואכן, גם באופן "כללי" - למקרים פרטניים... אדם שיש לו בעיה ספציפית, שיתייעץ ספציפית עם ת"ח אחראי שמבין בעניינים אלו.

ולומר שבעת צורך מיוחד - יתייעצו.

ואז, גם יחלקו להם בין מציאות למציאות, הן במה שמדובר, והן במציאות של האנשים שעליה מדובר.

אבל זה חשוב שקודם כל יהיה ברור מה דרך המלך. ובוודאי לא שהיא ההיפך.

יש הרבה דברים כאלה, בהלכה ובהנהגה, שקודם כל מעמידים את הבסיס הנורמלי. זה גם נותן לאנשים כח וכיוון. 

אח"כ, כשבאופן יוצא מהכלל צריך, יודעים שאפשר לבדוק פרטים.

תמיד חייב להצטדק לא חשוב מה יכתבו לך

אין כאן שמץ "הצטדקות", לא יודע מאיפה לקחת את זה.

זו דעתי, ממש כפי שכתבתי אותה.

[אולי תגיד על עצמך, אתה משהו... תמיד חייב לענות שבעצם מה שכנגד נכתב "בגלל"... ולא כי זה מה שהשני חושב.....   אבל אני לא אכתוב כך - כי אני לא חושב שאתה "תמיד" כך. אבל גם כשזה קורה, עדיף שלא]

היו להם הרבה מאמרים על משפחה וזוגיות לאור התורה. פעם אחת פרסמו מאמר של איזו רבנית על המחויבות של הזוג לבית. 

מתחת לכותרת הייתה תמונה של... אזיקים לידיים... ורודים ומרופדים מהסוג שנמצא בקטגוריה של אביזרי מין. 

וזה היה עלון סופר דוסי שהרבנים אליהו ושפירא זצ"ל כתבו בו מידי שבוע!

אנשים אצלנו בקהילה חיכו לשבת הבאה לראות הודעת התנצלות על התקלה, אבל שום דבר. 

השאלה כמובן באה, אם זה במקום ואז בוודאי שאין לזה מקום

אבל אם זה לחיזוק והעצמת הקשר 

זו מצווה של ממש

כמו שהרב בורשטיין אמר לנו על זה (על משהו ספציפי שתורם):

שזה ללא אסור - אלא זה מצווה..

כמובן שזה בא במקום של חיזוק הקשר בצורה קדושה. נקודה ...

שביום יום אי אפשר לפתוח.. מעט לא צנוע? כן. נורא? כנראה שלא.. 

לא מכיר את הבעלים של ואהבתם אבל להקים חנות וירטואלית כזו דורשת השקעה עצומה שצריכה להחזיר את עצמה. אם לא היה ציבור שמעוניין לרכוש את הדברים האלה אז הם לא היו מצליחים להשיג מימון. 

אם זה היה צורך מיוחד של מעטים מאד אז מוסדות כמו פוע"ה היו דואגים להם. 

העולם הוא לא בחוץ. הוא סביבנו ובינינו. 

אין יהודי שיכול להיות חסין מההשפעות של הכלכלה, הטכנולוגיה והשלטון על החיים האישיים שלו ובכלל על היחסים עם אשתו מרגע השידוך ועד......

אפשר להתנזר מתרבות קלוקלת ולהתבדל מהרחוב, אבל לא מלימוד, לא מפרנסה, לא מרפואה, לא ממשק בית וכל מה שבתוכו. אפילו כשרוצים אין לאן לברוח. ברור שכל זה משפיע עלינו גם ברוחניות וברגשות.

לדוגמא: פעם היו אומרים "ועננו בורא עולם" בחנוכה והפסיקו. אמנם יש בצורת, אבל בס"ד אפשר לשתות מהים התיכון אז "הכל בסדר".

החיים מאד מושפעים ממה שיש בדור שלנו ומה שאין, אז איך אפשר לצפות שחיי האישות יהיו מקופחים מהשפעה כאילו לדידם הזמן עומד מלכת? 

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)

אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.

אבל תודה, אשמח לעוד תגובות. 

הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend

היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.

אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).

הבעלים של הצימר מקסימים.

יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.

או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )

יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).

זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך

ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).

לא יודעת לגבי תחב"צ.

אנחנו נהנינו מאוד וממליצה

תהנו המון

איזה כיף ❤️

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.