הבעייה היא שהוא מתלונן על זה

אבל להוציא את זה בשיר זה יותר בעייתי.

דיבור כזה הוא כפירה, שה' חלילה לא רוצה בטובתנו.

מי ששמוע משפטים כאלה זה נכנס לא לראש ולתודעה

ומשפיע לרעה.

מה זה "מי בקש ממך" מי שואל אותו בכלל!!? מה זאת ההתבטאות הזאת? כמובן שידוע שהגמרא הגיע למסקנה "שנוח לו לאדם שלא נברא אבל עכשיו שנברא יפשפש במעשיו" אבל לא צריך להתבטא בחריפות כזאת...

וחוץ מזה אם יש לו משברים שיכנס לחדר בבית שלו לבד עם עיפרון ודף יכתוב את מה שמפריע לו וילך לשאול את הרבנים בישיבה שהוא למד בה בטוח שיהיה להם תשובות, לא כולם צריכים לדעת מה עובר עליו!!

ולא, להטיח דברים כלפי שמיא זו לא עבודת ה' גם אם ר' נחמן יגיד שכן. זה אסור וזה חמור, במיוחד כשזה נעשה ע''מ לפרסם את זה ברבים. וטוב שיהודים מזדעזעים מחילול השם כזה, זה מעיד על חשיבות ודאגה לכבוד ה'.

אם יש שאלה זה על רבי נחמן איך הוא אמר את זה כשחז''ל אמרו ההפך (אם הוא בכלל אמר את זה, צריך להבין למה בדיוק הוא התכוון).

ועיקר הבעיה היא שזה בחוסר כבוד (אפילו להטיח, כלומר להאשים, אפשר בכבוד) ובפרהסיה.

עם כל הכבוד...

זה כלל פשוט בכללי הפסיקה.

אלו ואלו דבאי אלוקים חיים. זה לא חדש. על זה הגבתי שהוא לא במעמד לחלוק. כתבתי כבר לפני ש"אם הוא בכלל אמר את זה, צריך להבין למה בדיוק הוא התכוון".

מבלי לדעת מה הוא אמר, ומה הגמרא אמרה. תביאו את מה שהוא אמר, ואת הגמרא ואז תראו אם בגלל יש סתירה.

ברור שהוא לא יכול. אף אחד לא יכול.

וגם ברור שזה ברור לר' נחמן.

"מי שיורק כלפי השמים, צפוי לקבל יריקה בפרצוף בחזרה, טוביה החולב, שלום עליכם.

משתי סיבות:

א. הצורה - לא ככה מדברים אל הקב''ה. נכון שהיום מושגים של יראה, כבוד וכו' זה פאסה אבל יש גבול. לבוס שלו או אפילו לסתם אדם ברחוב הוא לא היה מדבר ככה. ועוד לפרסם את זה לעיני כל זו חוצפה של ממש.

ב. התוכן (ואני מתייחס לבעיה העיקרית למרות שיש עוד שוליות יותר) - השיר כולו משדר ויתור וזריקת אחריות. זה מתחיל ב''תשמור עליי מפניי'', עובר ב''למה לא תבוא אליי בצהריים'' (מזכיר את הקושיה הטיפשית של שלמה ארצי בשיר 'אלוהיי': "ועניין אחד לא סגור עליו - אם אתה ישנו למה לא בא אלי?"), ממשיך ב"כבר לא יכול ניסיתי די עכשיו תורך" והשיא זה במשפט העיקרי בשיר "מה אתה רוצה ממני, מה? מה? מי ביקש ממך לזרוק בי נשמה?" כלומר: אני לא מחויב אליך כי לא ביקשתי להיות פה, אז אם אתה רוצה אותי תבוא אלי בצהרים/בין ערביים תחבק תביט לי בעיניים.

עכשיו מותר לאדם להיות מבולבל וזה גם בסדר גמור שלאדם יש שאלות, אפילו אין לי בעיה עם אנשים שלא מאמינים שמפרסמים ומציגים את דעתם. כן יש לי בעיה עם מי שמבולבל ומפיץ את הבלבול שלו, זה לא רציני ויש בזה רק נזק בלי שום תועלת. וכשזה נעשה בפרהסיה ועוד בצורה כזו זה חמור שבעתיים.

אבל אני בטוחה שיש כאלה שמאוד יתלהבו מהישירות והכנות,

אישית ממש הרגשתי זלזול בתוכן המילים

זה אפילו פגע בי שככה מדברים לקב"ה...

"אמר רב עפרא לפומיה דאיוב חברותא כלפי שמיא.. אמר רב עפרא לפומיה דאיוב כלום יש עבד שמוכיח את רבו.. אמר רבא עפרא לפומיה דאיוב...  אמר רבא מכאן שכפר איוב בתחיית המתים... אמר רבה איוב בסערה חרף ובסערה השיבוהו..."

אבל זה לא משנה, רואים מה הגמ' אומרת על הטענות שלו.

אין צורך לחזור על אותה טעות (וכנראה שבשביל זה כתבו את איוב) ועוד לפרסם בפומבי.

אני לא שופט את חנן עצמו, רק את השיר.

בתנך גם כתוב על מקרי אונס. ואז?

אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ-עוּץ, אִיּוֹב שְׁמוֹ; וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא, תָּם וְיָשָׁר וִירֵא אֱלֹהִים--וְסָר מֵרָע.

וגם בסוף ספר איוב לא נראה בכלל שה' שינה את דעתו.

ועוד פעם,

אני לא מדבר לגופו של אדם אלא על הטענות שהוא (וחנן) העלה

שהגמ' כותבת במפורש שאין להם מקום.

אם היית אומר את זה לאיוב עצמו היית כמו רעי איוב שה' הוכיח דווקא אותם בסוף הספר, למה? כי לא מוכיחים אדם בשעת צערו, בפרט אם הוא צדיק ועוד יותר בפרט אם השאלה היא שאלת "צדיק ורע לו", והגמרא גם לא כתבה שאין לכך מקום, אתה רואה בן אדם שאבד רכושו ומתו עשרת ילדיו אז והוא יושב באבלו ומטיח כלפי שמיא, תגיד שאין לזה מקום?

עצם זה שהוא מטיח כלפי שמיא מראה שהוא מאמין שיש משהו ב"שמיא" הזה וזה מראה על אמונה אדירה, ואגב בעקבות כך איוב גם זוכה להתגלות ה' אליו.

אתה לא יכול לבוא לניצול שואה ולומר לו "תפשפש במעשיך" נכון? טוב למעשה היו כמה שעשו את זה, אפילו רבנים.

באשר לחנן, לא ברור לי כל כך מה נושא השיר.

אני לא שופט אותם!!!!

אני יוצא נגד השיר!!

אם ניצול שואה יכתוב חלילה ספר כפירה יהיה מותר לנו לקרוא אותו?

אם יש לך חוש ביקורתי ורב שאתה יכול לשאול אותו שאלות באמונה.

אגב ספר איוב זה בדיוק זה וזה אפילו נכנס לתנך.

בשביל לשאול שאלות באמונה לא צריך ספר כפירה. הבעיה בספרים שהם גם גורמים לך לחוות את המצב. חשוב מאוד לברר ולבדוק ולשאול, אבל שלא נקרא עכשיו ספרי כפירה!

למה אין שום הדרכה כזאת בחז"ל? בראשונים? באחרונים? שום דבר לא מופיע... קצת מוזר... הייתי מצפה שבנושא כזה בסיסי שיהיה איזה רב גדול שיגיד לכולם שבשביל להתחזק באמונה כדאי ללמוד ספרי כפירה כדי לקבל שאלות. 

אם אתה רוצה את הטלפון או את האימייל של הרב אורי שרקי אתה מוזמן לפנות אלי באישי.

אגב אתה כותב דברים שלא כתבתי.

בספר איוב יש גם תשובות של הקב"ה

זה למה בבגרות בתנך לומדים רק את ההתחלה ואת הסוף של ספר איוב.

כנראה מישהו במשרד החינוך חושב שהתנך הוא ספר לא חינוכי במיוחד שנערים בני 16 לא יכולים להתמודד איתו, למרות שבמשנה כתוב שצריך ללמוד את זה בין גיל 5 לגיל 10.

גם ספר הושע אגב...

לא אמרתי שלא צריך לשאול שאלות. דיברתי ספציפית על ספרי כפירה... זה שאיוב שואל שאלות, וה' עונה לו תשובות, זה מעולה! זה בדיוק הדרך לבדוק (כמובן בכבוד ולא להטיח דברים כלפי שמיה) נושאים כאלה. לא לכולנו יש את הקב"ה שיענה לנו תשובות, אבל תמיד טוב לשאול את הרב. 

ואם אין לך רב אז גם תורה אסור ללמוד.

יכול להיות שמותר. אני מדבר על כדאי. הספרים האלה הם ממש לא הדרך לבדוק. אני חושב שהספר איוב זה ראיה לדברי. בשביל מה הוא נכתב? בשביל שנלמד ממנו. 

הבעיה בספרי כפירה שהם מקררים רוחנית את האדם. וצריך הרבה הכנה והרבה סיבות בשביל ללמוד אותם (כמו בשביל לעזור למישהו שתקוע בהם). 

יש לא מעט כפירה שבאה לעולם רק בגלל שאומרים לתלמידים "הספר הזה אסור לקרוא" למה? כי כתוב בו דברים שהרב לא יודע להתמודד איתם? אז מה זה אומר על הרב?

אגב הגישה הזו של "ספרים שאסור לקרוא" לא יעילה בעידן האינטרנט.

ואדרבה, נכון, ספר איוב נועד שתלמד ממנו ואידך זיל גמור.

באמת להגיד ש"את הספר הזה אסור לקרוא" מבלי להסביר למה, זה באמת בעייתי. הרי כל מי שקצת מברר מבין שבד"כ הטענות שיש בספרי כפירה הם מגוחכות. צריך לומר לתלמידים, שקודם ילמדו את איוב, או את הכוזרי (וגם בזה צריך הכנה, לראות אם התלמיד מחפש את האמת או לעשות חיים). מי שכותב את הספרי כפירה אני מאמין שהוא יודע שהוא טועה, רק הוא מחפש "לעשות חיים" בלי מצפון. 

רק שהחילוני לא מודע לזה. מבחינתו התורה היא אוסף של חוקים מעצבנים, וצריך כמה שיותר לנסות להוכיח שהיא לא אמתית.

גם ברור שהשאלות שהחילונים (של פעם) שאלו היו שאלות אמתיות. אבל כמה מהם חיפשו תשובות באמת? כמה מהם חיפשו את הדבר הנכון? אדם ששואל באמת, בשביל לחפש את ה', אז הוא לא יצא חילוני. השאלה "איפה א-לוקים היא בשואה", היא דוגמה מצוינת לכך שרוב מי ששואל אותה (להוציא בעיקר את הניצולי שואה עצמם) הם אנשים שלא מחפשים אמת. נניח שלא הייתה שואה, כמה מהאנשים שמנפנפים בשאלה הזאת היו חוזרים בתשובה? 

השאלה של איוב, היא בדיוק אותה שאלה של השואה. גם איוב עבר סוג של שואה. אז במקום לבדוק מה הכופרים אומרים על העניין, בא נבדוק מה מלך מלכי המלכים (להבדיל אין סוף הבדלות), אומר על העניין.

אתה שואל "איך תדע מה הם שואלים", קודם כל אין כל כך הרבה שאלות. יש הרבה שאלות שהם בעצם אותה שאלה. שאלות בסיסיות כמו, איך אנחנו יודעים שה' ברא את העולם? מה המטרה שלו? ולמה יש סבל?. אחרי שיש לי תשובות מהתורה, קשה לי להאמין שהם באמת יחדשו לך שאלות שלא חשבת עליהם. 

עוד שאלות לדוגמה: שאלת הגזענות ביהדות, שאלת הלהט"ב, שאלת המסר האוניברסלי של היהדות, שאלת האבולוציה, שאלת תלמידי חכמים שמחללים את שם ה' ועוד.

השאלה של איוב היא שאלה עתיקה: שאלת צדיק ורע לו, וגם שאלת השואה אכן היתה הרחבה ענקית של השאלה הזו.

השאלות "איך יודעים שה' ברא את העולם" היא בדרך כלל לא שאלה רצינית כל כך אלא שאלה של תיכוניסט שמבקש לפרוק עול כי יש לו חברה- בדרך כל, יש גם חבר'ה שזה באמת מציק להם אבל זה די נדיר- אבל לא על זה אני מדבר, אם כי הרבה רבנים מתעקשים משום מה לענות דווקא על השאלות האלה.

כאמור החילונים עד היום שואלים שאלות אמיתיות וכן יש גם הרבה דתל"שים, אתה חושב שחילונים לא מחפשים אמת? זה כנראה כי אתה לא קורא מספיק ספרי כפירה.

קודם כל, הציבור החילוני רובו לא מחפש אמת. כמו כן רוב הדתל"שים. אני ממש לא מזלזל בהם, אני מבין אותם. אבל להציג אותם כאנשים שמחפשים אמת, אני חושב שזו טעות. 

תראה, אני מאמין שכל בן אדם שמחפש את האמת, ימצא אותה. אם אתה מציג אותם בתור אנשים שמחפשים אמת, אתה נכנס לבעיה. כי בעצם יש פה מציאות של אנשים שמחפשים אמת, וה' לא נותן להם להגיע אליה. מה שהוא בכלל לא נכון. ולמה? כי התשובות לשאלות הם בד"כ די פשוטות. שאלת הגזענות, יסודה מהתפיסה שכולנו שווים, מה שבכלל לא נכון, לא כולנו שווים. ה' ברא כל אחד מהקו פתיחה שלו - אחד יהודי, ואחד גוי (כמו שלאף אחד לא מפריע אם נאמר שאנחנו יותר שווים מהחיות, למה פה זה לא גזענות?). אז אם זה כל כך פשוט למה אנשים מסתבכים? כי הם לא מחפשים אמת. האמת מחייבת. 

אני יחזור עוד פעם על העיקרון שכתבתי לך לפני זה. תשאל את הדתל"שים שאתה מכיר, אם (למשל) לא היה גזענות ביהדות, הוא היה חוזר בתשובה?  

יש לי מספיק חברים קרובים שהם כאלה.

אתה יכול לקרוא לשאלות האלה שאלות באמונה, זה לא העניין.

אני לא מזלזל באף אחד, וגם לא שופט אף אחד. אני לא יודע אם הייתי נולד חילוני הייתי חוזר בתשובה. אבל המציאות היא שכיום רוב רובם של החילונים והדתל"שים לא מחפשים אמת. זה פשוט טעות במציאות אחי. אני התווכחתי עם הרבה אנשים, ואתה רואה שהטענות שהם מביאים לך, הם טענות שנועדו לסייע להם לחיות איך שהם רוצים בלי מצפון. 

כתוב בגמרא, שמי שרוצה לכפור - יכפור. תשאל את הדתל"שים שאתה מכיר, אם הם יהיו שמחים לגלות שהם טועים, ובאמת צריך לשמור את כל התורה. להגיד שהדתל"שים מחפשים את האמת יותר מדוסים זה כבר עיוות. אני מסכים שיש דוסים שעושים מצוות בגלל שכולם עושים אותם, ולא באמת מבררים (אגב, בדור כמו שלנו זה הולך ומתמעט, בגלל הקושי שיש בעשיית המצוות יותר מפעם), אבל לפי מה שאתה אומר, בעצם אם רוב מחפשי האמת דתל"שים אז כנראה האמת אצלם. ואם אתה כן מאמין שהאמת אצל הדוסים, אז ככל הנראה רוב מחפשי האמת הם דוסים.

יש דברים שצריך לדבר פנים אל פנים.

יכול להיות שלרב יהיו אחלה תשובות, ובכל זאת התלמיד יכפור.

כי יש באדם דחף רע למצוא סיבות לא לקבל מרות.  

כל מי שקצת יצא לו להתווכח על אמונה יודע

שיש מעט מאד שבאמת מבקשים תשובות

והרוב יתווכחו עד צאת הנשמה, העיקר להוכיח (לעצמם בעיקר) שהם לא באמת חייבים בקיום המצוות.  

לכן מלכתחילה לא קוראים ספרים שיתנו רעיונות חדשים לכפור

יש מספיק שאלות שעולות לבד.

והולכים איתם לרב שיודע, לא צועקים אותם ברחוב

אין צורך וזה אפילו מזיק לחפש בכוח שאלות של כפירה

להגיד שזה עצמו מביא כפירה 

או בגלל שאי אפשר להתמודד

יש הרבה עובדות על שתיים שסותרים את מה שאתה אומר.

אני קורא ספרים ואם עולה בי שאלה אני שואל את הרב שרקי.

קודם כל זה מקשר אותי לרב שרקי ודבר שני אני גם יודע שיש את מי לשאול.

מי שסותם את עיניו ואזניו הוא זה שצריך לדאוג כי הוא לא יודע איך להתמודד ומשב רוח הכי קטן של כפירה מזעזע אותו, הנה תראה מה יצא מאיזה שיר, לא מאוד מוצלח של חנן בן ארי, תראה את התגובות שפה, מי צועק געוואלד ומי מושך בכתפיו, מה תעשה כשתצטרך להתמודד עם רוח סערה של כפירה שתבוא לכאן?

אתה רוצה להביא עובדות? תביא, מקסימום אשאל את הרב שרקי אם לא אדע מה לענות.

כמובן שאתה צודק שהאמונה חייבת להיות מבוססת..

(ככה גם כותב תוס' יום טוב על המילים "דע מה שתשיב"   - שהתשובות לאפירוקס צריכות להיות ברורות לאדם שעונה ולא רק כי הוא שמע ממישהו.)

אבל אחרי הכל אני אומר..

לא כתוב "לך תתווכח עם אפיקורס"  אלא "דע מה שתשיב"

זתומרת, תהיה מוכן למקרה שתיתקל בשאלה. אבל לא לחפש עימותים. 

אנחנו מסכימים? 

נ.ב.

מראות עיני, אנשים פה הזדעזעו מצורת הדיבור, וזה מבורך.

לא שהם זרקו את הכיפה בגלל השיר.

'לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב',

האם איוב דיבר נכונה או לא (מח' מפרשים, וכן בב"ב).

משה רבינו התפלל תתקנ"ו תפילות  בשביל להכנס לארץ - שוב ושוב ושוב.

לא מוזכר שהוא הטיח

שאיוב עבר את מה שעבר - האמירה שלו הגיעה ממקום שונה לחלוטין

זה מצב נפשי הגיוני, שחנן ביטא בכישרון רב, כדרכו.

אם זה עבר את הגבול, זה ממש במעט.

יש כאן אחד שהשיר הזה גרם לו לכפירה??

לא מדברת על כאלה שהזדעזעו מהרעיון, אלא על כאלה ששמעו את השיר ואמרו, "וואלה המילים האלה קיררו את הדרך שלי בעבודת ה'"

אני חושבת שהשיר הזה לא מדבר לכל אחד, צריך להיות במקום מסוים כדי להתחבר לשיר הזה, 

אז אם הוא עושה טוב לחלק מהאנשים, אז למה לא?!

יש הרבה דברים שמשפיעים גם אם לא מרגישים אותם מייד.

תקופות מאוד קשות בחיים שלו, יכול להבין את עומק השיר.

יש תקופות שהשאלה הזאת נשאלת מתוך מצוקה.

זה לא בא בהתרסה, זה בא מכאב מאוד עמוק,

לא מתוך- כיף לי בחיים ואני לא מבין מה אתה רוצה ממני ומי ביקש ממך לתת לי נשמה.

אולי לא צריך לפרסם את זה, כי לא כולם באים מאותו מקום כואב, אז לא כולם מבינים,

אבל אי אפשר לשפוט ומיד להגיד שזהו שיר כפירה.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...

כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..

אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...

ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?

לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂

ממש תודה!

מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)

ולא יודע אם תרגמו אותם, בכל מקרה, בכלל המשחקים שפירטתי אין מלל כמעט.

תלוי מה הסגנון שאת מחפשת?

האורך? מספר השחקנים?

טוב אז יש לי שיעורי בית לחקור.

לא משנה הסגנון והאורך העיקר שיהיה אפשר גם בשני שחקנים ומעלה ולא מ-4

שם קוד (יש לו גרסה לזוג),

אליאס,

דיקסיט (אפשר לבצע התאמות שיעבוד לזוג),

Avalon,

Shadows over Camelot

סושי גו,

ולא בטוח לגבי Draftasorus 

כלומר שנאה עצמית היא לא הפרעה בפני עצמה, אלא תסמין של הפרעות ומחלות שונות, בעיקר דיכאון מג'ורי והפרעות חרדה למיניהן.

מכמה היבטים לגבי קנאה וכעס שמבלבלים את הדעת.

מקומות מהיבטים שונים.

בכללי הוא כותב עמוק עם המון מקורות והסברים קצרים, וכדי להבין את השפה שלו ואת הרעיונות שהוא מנסה להעביר, צריך הרבה יגיעה. גם צריך להשוות בין כמה וכמה מקומות.

אתן לך דוגמית מהפרשה שהייתה:

"שענין הפגם שהוצרך לתקן הוא בחינת חטא עץ הדעת כמבואר אצלינו בהרבה מקומות, ופגם עץ הדעת הוא בג' בחינות קנאה ותאוה וכבוד המוציאין את האדם מן העולם [אבות פ"ד מכ"א], והוא נתקן ע"י ג' אבות שהם בבחינת אהבת ה' ויראתו ותפארתו כמש"ה [ישעיהו מט, ג] ישראל אשר בך אתפאר שהוא תיקון ג' בחינות אלו, והרמז לזה כי ג' אבות עם הכולל כמספר עץ הדעת".

כלל וכלל ושצריך להתגבר על זה, רק הוא מציין תופעה. הוא אומר בלשונו שדווקא צריך להפוך את המחשבות עלמא דחירות.

הרבה פעמים (לרוב) לאדם יש דימוי עצמי נמוך

זה גורם לו לשנאה עצמית, תיעוב עצמי מוסתר או יותר גלוי.

וזה הרבה ממה שהורס לאדם בחיים, זה התעללות עצמית.

בלי מודע האדם בעצמו מחבל לעצמו בחיים.