מעשה א/במיץ

הסיפור שלנו מתרחש בראשון לדצמבר 1992 לפני הספירה, בעיר העתיקה הונג - קונג.

באותם ימים השימוש במשקאות חריפים היה אסור בחריפות, בסין בכלל ובכל העולם בפרט.

הכל התנהל על מי מנוחות, כי לא היה יין מנוחות להתנהל עליו, לא היו שיכורים ולא היו נוצרים(לא בגלל המים, בגלל שזה התרחש לפני הס' עיין שם).

עד שבאותו יום, הראשון לספטמבר 1992 לפנה''ס, היום בו כל הילדים לא קופצים רוקדים אלא הולכים ללמוד, התגלתה בעיה. אותו יום היה מוצאי שבת, אבל מה אכפת לגויים האלה, בכל מקרה למחרת יש חופש.

אותו בחור שגילה את הבעיה היה מיכה מוך, היהודי האחרון בהונג - קונג. אני אומר אחרון כי הוא האחרון שהתאסלם מכל היהודים באזור.

כפי שאמרנו, אותו יום יום היה מוצאי שבת, ואותו מיכה התכונן לטקס ה'עבדאללה' שעושים כל מוצ''ש.

אלא שלצורך הטקס היה צריך מיכה חמר מדינה. אמנים היו מיליארד חמרים בסין, אבל אי אפשר להטעות אותם.

מיכה ישב עם עצמו ושאל את עצמו את השאלה שהביאה לכל הבלאגן: 'יש אלוקים?' ואז שאל את השאלה שהביאה לכל הסיפור הזה: 'איך אפשר לעשות את טקס ה'עבדאללה' בכלל? הרי אסור להשתמש במשקאות חריפים!'

מיד עזב מיכה הכל, קם על רגליו והרים את הפלאפון החדש שלו, נוקיה c-2 דגם: 'ראשון-אבל-ממש-לא-אחרון' וסימס לכל מכריו מכל רחבי העולם את ה'סמס' הבא: "דחוף פגישה בנושא 'איזה משקה?' 'יש אלוקים?' עדכנו מתי תודה ביוש.' אמנם הוא היה קצר באותיות, אבל הקפיד תמיד על נקודה בסוף משפט.

ודרכו של כל נוקיה, אתם יודעים, כדרכו של הצב הצולע. עד שכל ההודעות נשלחו, ופה המסירה נכשלה, ושם ההודעה בוטלה וסיפורים מסיפורים שונים, אך לבסוף כל ההודעות נשלחו וקבעו להיפגש בסילבסטר. אך מכיוון שכמה מוסלמים שייגעצים עשו בעיות אז התאריך עבר לתאריך המופיע למעלה.

הפגישה נערכה בבית המן בן המדתא האגגי בהונג - קונג הבירה(לא, זו לא שושן, פשוט היו להמן כמה בתים ברחבי העולם), רבבות אם לא אלפים של אנשים הגיעו לשם, מכל המדינות בעולם.

בעצם, למעט שתי מדינות: סין- שאמרו שזה יותר מידי זמן ברגל, וליכטנשטיין- שאמרו שהם ממש מיותרים וחוץ מזה מי ישים לב שאין נציגות מליכטנשטיין(שזה נכון תכל'ס, חוץ מאחד שצעק: 'איפה ליכטנשטיין???' אך התברר שקרא לחבר שלו), אבל עזבו אתכם עכשיו.

מיכה דפק על הסטנדר הקרוב לידו, וכשכולם המשיכו להרעיש הוא התחיל לדבר: "התכנסנו כאן היום כדי לדון בשאלה קריטית וחשובה. הזמנתי את כולם כדי לדון בה בכובד ראש. השאלה היא..."

טרם כילה לדבר, והנה מאיר הסקנדינבי שחשב עצמו חכם וראה את השאלה הכתובה ב'סמס' צעק: "יש אלוקים!!!"

ומיכה קרא בתגובה: "איזה משקה!!!" ונוצר מין שילוב של: "איזה משקה אלוקים יש!!!"

מיכה שהתלהב מהכינוי 'משקה אלוקים' חייך אל מאיר והעיף אותו מהאולם, והמשיך:

"איזה משקה הוא משקה אלוקים?" ופירט להם את סיפור המקרה המפורט דלעיל.

מיד השתתקו כל הקרואים. על שאלה כזאת עמוקה צריך לחשוב בשקט מופתי. לאחר שתי שניות, חזרה ההמולה להכות.

"מיץ תפוחים!!!" "ענבים, ענבים!" "עגבנית, זה מזכיר יין!" "מיץ תפוזים! עם חתיכות!" "אני מתנגד!" "גזר!" "תות!" "בננה!" "אפרשזיפון!" אלטעזאכן, אלטעזאכן!" ועוד הצעות מגוונות, לא נלאה אתכם.

מיכה השתיק את כולם. "מכיוון שאין החלטה, אני נאלץ לגמור את הפגישה ללא תוצאות. מצטער, ניפגש בשנה הבאה בירושלים הבנויה. בעצם, ניפגש באותו המקום באותו תאריך בדיוק. אבל תזכרו את זה, גמרתם לי את כל ה'סמסים'."

וכך עברו הימים. לא ידוע בדיוק מה היה באותה שנה, אבל המשקאות החריפים הותרו לשימוש, הסינים התרבו וליכטנשטיין עדיין מדינה בעל שם ארוך ומוזר. הבעיה נפתרה, הפגישה בוטלה(מיכה סימס לכולם) והחיים שבו למסלולם הרגיל.

מיכה שב מדרכו הרעה והבין שיש אלוקים. הוא גידל זקן ולבש כיסוי ראש ויצא להשליך אבנים על חיילים בצמתים.

למרות המקרה, יש עדיין המאמינים כי יש משקה אלוקים אשר הוא חמר מדינה למהדרין מן המהדרין. עד היום לא מצאו מהו המשקה, אבל מי יודע? תשבי יתרץ קושיות ובעיות.

יום טוב לכולכם(:

(עוד מאת המחבר- כדו - רגל - נסיונות פעילים

כל תגובה שהיא מוזמנת בחום כאן או בפרטי).