הכל היה נראה בסדר, יכול להיות שהדחף שלי להתחתן חסם את עיניי ומחשבותיי

ברור שזה משמים .

אבל הרבה פעמים מגלים דברים אחרי החתונה שלא ראו לפני זה

הקשיים שבתחילת הנישואין - נשואים טריים

כפי שאני רואה את הדברים, נראה לי ש-@ד. כבר עלה פחות או יותר על הבעיה בשרשור הקודם.

זה נראה שפיתחת לעצמך הבנה די ברורה מה זה נחשב להיות "בוגר",

העניין זה שההבנה הזאת היא ברובה סובייקטיבית (גם אם לנו זה נראה כאובייקטיבי).

למשל, כמו שאת תגדירי בן-אדם שצוחק מדברים לא ברורים כלא "בוגר",

אפשר להגדיר שבן-אדם שמתעצבן/משתגע/מפחד מכזה דבר שטותי גם הוא לא "בוגר".

(ויש לי גם הגדרה די עוקצנית משלי: שהאנשים שאוהבים לחוש את עצמם כבוגרים, הם בד"כ הכי פחות בוגרים.)

לכל בן-אדם נורמלי יש מעין תופעות לוואי שנשארו לו מהילדות.

וככל שיותר קרובים לבן-אדם, ככה יותר חשופים לחסרונות שבו (ובעיניי - ככה יותר חשופים לאנושיות שבו.)

אני יכול לתת לך הרבה דוגמאות החל מאנשים שקרובים לי וכלה במנהיגים דגולים מוכרים..

למשל, יש לי קרוב משפחה שהיה בתפקיד מאד בכיר במשרד ממשלתי,

אבל לראות אותו משתטה עם נכדיו, זה לא פעם ממש "צורם בעין"..

וקרוב משפחה אחר שגם לו יש צחקוקים לא ברורים כמו שאת מתארת שיש לבעלך,

וזה לא מנע מאף-אחד לתת לו לנהל מוסד עם תקציב של עשרות מליונים ואחריות על מאות אנשים.

דוד בן-גוריון היה הולך לים עם בגד-ים ועושה עמידת-ראש לעיני כולם,

ולא נראה לי שזה גרם למישהו (חוץ אולי ממנחם בגין שבדיעבד הרס לכולנו את החיים) להרגיש מעליו..

ויש עוד הרבה דוגמאות שאפשר להביא.

נכון שזה הרבה פעמים לא נעים לראות את אותן התנהגויות "לא בוגרות" כביכול,

אבל זה לא דבר שאמור לגרום לנו להרגיש "מעל" אותם אנשים..

עכשיו נשאל,

למה ההתנהגות של בעלך (שבתכל'ס לא חורגת יותר מדי מהנורמה) גורמת לך להרגיש "מעליו"?

למה את לא מוכנה לראות בו בן-אדם בוגר בדיוק כמוך?

למה התנהגות שלכאורה לא כ"כ אמורה להעיד על איזשהו חוסר ביציבות,

גורמת לך להאשים את הבן-אדם בחוסר יציבות?

למה החלטת להרגיש מזולזלת ממנו, כשלפחות מדבריו הוא לא התכוון בכלל לזלזל?

ובקיצור, מה הדבר שגורם לך כ"כ לרצות לשפוט אותו לחובה ולא לזכות?

אני מקווה שתוכלי לענות לעצמך על השאלות בכנות אמיתית ולא מתחמקת,

ומשם להתחיל לנסות למצוא פתרון לבעיה..

אני רק אתן לך כיוון קטן..

זה תמיד נוח וקל להאשים את הצד השני בקושי,

אבל אני חושב שהבעיה כאן (וברוב הפעמים) היא דו-צדדית,

וכדי לפתור אותה שני הצדדים צריכים לעבוד ולעבור שינויים..

הרבה מבקשים בפורום הזה עצות לגבי חסרונות של בני זוגם ואני שמה לב שהרבה עצות כאילו מפנות אצבע מאשימה כלפי המתלונן עצמו, בבחינת "קשוט עצמך ואחר קשוט אחרים". זה נכון במידה מסוימת, ונכון שבכל מריבה יש שני צדדים והעבודה היא של שני בני הזוג אבל תרשו לי להדגיש את הצד של המתלונן, של זה שזועק פה בפורום על גבי המקלדת מקירות ליבו.

אמר לי פעם רב שעוסק בזוגיות, שכשבן זוג פגוע מהתנהגותו של האחר, בדרך כלל הדברים הם "אותנטיים" כלשונו, כי בני זוג מכירים היטב זה את זה. בדרך כלל בתלונה תהיה אמת או לפחות מידה מסוימת של אמת.

אם@חיימיתמוטרדת מצחקוקים מוגזמים של בעלה, כנראה שבאמת יש בהם משהו פוגע. יכול להיות שטכנית הדבר אינו מעיד על חסרון שיש לו, אבל משהו בהתנהלות הזוגית שלהם, וספציפית אצלו, אינו תקין. אולי הוא לא רגיש מספיק כלפיה. ואולי זה בכלל לא דבר פוגע, אבל בה זה כן פוגע ולכן ראוי שבעלה יפתח רגישות לזה.

ואולי משהו בתהנהגות שלה מביא אותו לזה ומכאן המורכבות של העניין והעבודה הזוגית. ולכן אני מסכימה עם @בסדר גמור ששווה להתייעץ עם בעל מקצוע אפילו "רק" בשביל דבר "כזה פעוט".

אם תקראי את הפסקה האחרונה של מה שכתבתי, תראי שגם אני כתבתי את זה.

עם הרב שהבאת אני ממש לא מסכים!

לרוב, כשהדברים יוצאים מהזוגיות החוצה ובוודאי שבאופן חד-צדדי,

אז הכימיה בין בני-הזוג היא כזאת שהדברים הם ככל הנראה לא אותנטיים.

אני לא באתי לכתוב לה שהיא האשמה היחידה,

לצערי, ברוב המקרים של התלונות כאן, המתלוננים חושבים שאם הם יצליחו לשנות את הבן-זוג הכל יסתדר..

אז דבר ראשון, כנראה שהם לא יצליחו לשנות, בלי שהם יעברו שינוי גם בעצמם.

דבר שני, גם אם הם יצליחו, זה לא יסתדר באמת , כי התאבון שלהם יגדל והם ירצו לשנות אותו בעוד ועוד דברים..

דבר שלישי, ברוב הפעמים מדובר על בעיה דו-צדדית ולא חד-צדדית, אז המתלונן מביא לרוב צד אחד, אנחנו משקפים לו את הצד השני ומקווים שהוא יבין שהדבר הנכון זה שהם ילכו לטיפול ביחד ממקום יותר הדדי.

היום יש מגוונים אבחונים עם שמות להרבה סוגים של התנהגויות דפקטיות אצל אנשים. מה שבטוח הוא שמה שהיה הוא שיהיה: תמיד היו אנשים פחות יציבים. פחות מחוברים לקרקע. פחות מחוברים לשמיים. או סתם מוגבלים בויסות התחושתי שלהם. זה לא מה שמונע מהם להיות בני זוג טובים והורים טובים. וגם סבים וסבתות טובים. 

לא אומר שכולם כאלה מקסימים אבל עדיף אחד שמחייך וצוחק מאשר ההיפך.

שיהיה לך ברור: בנושא הזה - הבעיה היא שלך (מה ה"המון פערים" האחרים שהזכרת אינני יודע, אז לא מתייחס).

זה לא מפחיד, הוא לא לא-יציב, יופי של בן אדם. שמח, צוחק. לא משהו לא בסדר איתו, אלא משהו לא בסדר עם ההתייחסות שלך.

איש טוב, אומר שהוא לא יצחק בפנים לאנשים, אפילו שמשהו בהם מצחיק אותו.. אז מה אם מצחיק אותו; הרבה יותר טוב מכל מיני "מלנכוליים"..

את באה מבית "רציני". תדעי שרציני, זה לגמרי לא סותר מישהו שצוחק. 

הרי הוא לא אדם "לא רציני". יש לכם שיחה רצינית, הוא מבין ענין. אלא מה? טיפוס כזה, שכל מיני אסוציאציות מצחיקות אותו. זה יכול להראות על דמיון, יצירתיות, אדם לא משעמם ולא משועמם..  יש אנשים כאלה.

אולי תנסי להרגיל את עצמך, שכשהוא צוחק ממשהו, תחייכי..  זה לא מצחיק לראות בן אדם צוחק?... יוסיף לך שמחת חיים..

ומן הסתם הוא יהיה אבא מצוין, יצחק עם הילדים, תהיה שמחה בבית. ילדים עם ביטחון עצמי ולא "מוּכֵּי ביקורת"...

מחייך באמצע שיחה  ומסביר שזה בכלל לא עלייך, אוהב אותך, אלא הסיטואציה. תחייכי..  עין טובה.

פעם אמרו לר' אברום שפירא זצ"ל, על איזה ראש ישישבה שהוא "מאד רציני". אמר, הוא לא רציני - פשוט יש לו אולכוס...

חיוכים וצחוקים לצד נטייה לפנים רציניות- מצוין לילדים 

את אמרת שאת באה מבית "רציני" . יוכל להיות שהוא באה מבית " מבית חופי יותר /פתוח " שצוחקים ושמחים...

אצלנו בעלי באה גם מבית רציני ומתקתק בזמנים (יקים). ואצלנו יותר פתוחים ,סחבקים  כאלה ....

ואני זוכרת שבאחד מהפעמים שנפגשנו (שהינו עוד חברים) הוא אמר לי שהשמחה והצחוק שלי , זה משהוא אהב התחבר אליו .... גם בהמשך, שהתחתנו הוא הזכיר את זה. שאמרתי לו שנראה לי שאני עוד "ילדה"

כי אני צוחקת כמעט מכל דבר ....(כך היה בתחילת הנשואים שלנו). במשך הזמן התאזני ל"נורמלית יותר".

אולי תנסי לקחת את זה למקום חיובי ? תדברי אתו ותשאלי למה הוא צוחק ? מה מצחק אותו ?

תנסי להבין אותו, אתם רק שנה נשואים....

זה רק ההתחלה חמודה , אם תביני אותו למה הוא צוחק , למה הוא מתנהג כך, יהיה לך הרבה יותר קל ...

בהצלחה

שנראה שהבעיה בך...  נשמע אדם נחמד לגמרי ..

תתחילי להסתכל על הדברים הטובים שבו להיות פחות גאותנית פחות רצינית ופחות בקורתית

הרווח יהיה כולו שלך....

(שצוחק במקומות לא קשורים לפעמים וזה)

אני חושב שעבר לי כמעט לחלוטין.

 

אני מכירה את התופעה מקרוב כמה שזה נשמע מוזר לפעמים זה סוג של מבוכה ומשהו לא מוסבר, ואם הצד השני יאפשר את זה בלי לחץ זה עם הזמן יסתדר ויעבור.

פשוט להאמין שאין פה שום דבר להסתיר אלא הוא לפעמים צוחק בלי סיבה או ממבוכה קלה.

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.