כשהן אומרות לשדכנים שהן רוצה מישהו תורני\שהתורה חשובה לו\מובילה בבית\קובע עיתים לתורה?
((אני כבר מדגיש- אני מעריך מאוד את הבנות האלו באופן כללי, אני מדבר מזוית החיפוש שלי.))
כלומר כשאני שומע את המשפטים האלו אני קצת מתבאס. זה הכל? כי יש לי שאיפות גבוהות בתחום של התורה, וזה נשמע שגדלות בתורה זה לא בראש מעייניהן של הבנות, אלא מספיק חיבור מינימלי לתורה... ככה זה נשמע. האם יש בנות עם מסירות נפש לתורה? משהו שבוער בלב? שבאמת רוצות שהבעל שלהן יהיה ת"ח? שיש רצון שהבעל ילמד שלושה סדרים בהמשך? אולי אני לא מחפש במקומות הנכונים.
אני מקוה שאני מבין לא נכון, תסלחו לי אין לי אחיות...
יצא לי לצאת עם בנים שבבירורים שמעתי עליהם דברים מדהימים על כמה הם מחוברים לתורה ולמצוות. בפועל, זה היה הרבה פחות. לפעמים התפקיד בצבא נראה להם קורץ יותר, לפעמים הם לא רוצים שהאישה תפרנס כי זה מרגיש להם 'לא גברי' מהצד שלהם. ואני תוהה לעצמי אם עדיין נשארו בנים שרוצים לשבת ללמוד לפחות בכמה שנים הראשונות יום שלם בישיבה, שמתפללים שלוש תפילות במניין ביום. שמאמינים באמת שחלק מרכזי בתפקיד של הבעל הוא להכניס רוחניות הביתה. שהחיבור המינימלי לתורה לא מספיק להם. הלוואי שאני לא צודקת..
עבודת השם היום נסובה בעיקר סביב לימוד התורה, עיקר תורת הסוד וליבת החסידות נסובה על חווית ההיתגלות או הנבואה (הטרמינולוגיה משתנה, דבקות, ביטול, התבודדות וכו). לי יש משיכה מיסטית חזקה בדרכי היהדות. מה שאני לא יודע הוא האם יש מישהי שתסכים שבעלה יתבודד ביערות ובמדבריות ימים מחוץ לבית לעסוק במדיטציה התבודדות ותפילה
כשאני אומרת כזה דבר הכוונה שלי היא שהלך רוח והחיים סובבים סביב התורה, זה לא מחייב שתהיה רב גדול או תלמיד בכולל או בישיבה, זה אומר מבחינתי שיקבע עיתים לתורה וזה באמת יהיה חשוב לו, שישלב את בכל תחום בחייו את המצוות. זה מזכיר לי קצת את כל הסובב בנושא של בני עקיבא של תורה ועבודה זה שני ערכים גדולים כל אחד בפני עצמו לכן באה התורה לפני ומציבה לנו קביעה יש תורה ותקיים אותה העבודה. עבודה זה לא מחייב רק עבודה פיזית של מקצוע אלא עבודה מעשית של אורך החיים, של תפילות, של ידע בהלכות, של התקדמות בלימוד, של התעלות. מבחינתי לחיות את החיים בשליחות, בחיבור והשפעה על עמ"י, בנתינה, זה לא פחות חשוב מלימוד תורה. זאת לפחות כוונתי. אם מי שיהיה בעז"ה בעלי יעבוד או ילמד בישיבה אין לי מושג, וזה גם לא משהו שמפריע לי, יותר חשוב לי הדרך שלו בזה. אבא שלי עובד במשרה מלאה (מעבר לזה שהוא עובד בחינוך וזה כבר סוג של עיתים לתורה) זה לא מונה ממנו להעביר 4 פעמים בשבוע שיעור שבועי בגמרא, בהלכות, הכל תלוי בגישה שלך ובכמה אתה רוצה בזה באמת! ולגבי בנות שמחפשות תלמידי חכמים יש כאלה! אם זה חשוב לך אל תתיאש ותוותר תמשיך לחפש..
אני מעריך את מי שאלו הערכים שלה. אמנם לפ''ז בנות שכותבות כך פחות יתאימו. משום שאני מתאמץ להחזיק בלימוד התורה, וזה דורש הרבה, וגם היו תקופות קשות מאוד, ולאשה לא אכפת אם אני לומד תורה או לא לומד כ"כ, גדול בתורה או לא גדול כ"כ? מתמיד או לא מתמיד? אני לא רוצה אשה פשרנית, סימן שההסתכלות שלנו על המציאות שונה מאוד.
אין דבר גדול מת"ח. אש לבנה גדול בתורה, שווה הרבה יותר מאש לבנה פסיכולוג, או מאש לבנה רמטכ"ל, ואפילו מאש לבנה ראש ממשלה. גמרא בהוריות יג - "תלמיד חכם קודם למלך ישראל", וכן רמב''ם הל' ת''ת רפ''ג, ואינספור מאמרי חז"ל שתלמוד תורה גדול מכל המצוות כולן - "וכל חפצים לא ישוו בה" -וכל חפצי שמים (מצוות) לא ישוו בה.
קריאת לבנות ישראל - עתידו הרוחני של עם ישראל תלוי בכן! אל תחששו לשאוף למקסימום. אם לא תדרשו ת''ח אנחנו לא נוכל להיות כאלה. מרגישים את ציפיותיכן באויר.
למה שתרצה להשתמש במילים יפות? אני מניח שהן אומרות את הרצון הפנימי שלהן.
שמעתי את המושג 'משקיע בתורה', גם הוא מתפרש ככללי וגמיש...
פעמים רבות ביררתי עם חברהעל הבחורה לגבי הנקודה של לימוד התורה, ואף פעם (כמעט) הממליצה לא ידעה להשיב לי תשובה ברורה כשסיפרתי לה על השאיפות שלי, אפילו כשהיא דיברה הרבה פעמים עם המוצעת, היא אמרה ש'היא לא בטוחה' וכו'. ואני לא מבין איך דבר כ"כ מרכזי לא יצא להן לדבר על זה. סימן ש...
מישהו שלומד שלושה סדרים הוא לאו דווקא מישהו שחי תורה וכולו מדבר ומאיר תורה. לא כל מי שלומד כל היום תורה הוא ת"ח ולא כל "ת"ח" הוא ה-ת"ח שאני מחפשת. וגם, נראה לי קצת קשה למסור את הנפש לתורה שהיא מופרדת מהאישיות, מהבית, שבסופו של דבר בו אני נמצאת ובו אני אפגוש את התורה שעליה אני מוסרת את הנפש. אני דווקא חושבת שיש בחורןת כאלה, שיגידו שהן רוצות בעל תלמיד חכם. אבל כמו שלך אין אחיות ואתה לא בדיוק מבין את הראש הנשי גם הבחורות האלה לא מבינות ומכירות את העולם הזה. וקשה להגדיר דברים שמעולם לא פגשת. שומעת על "לומד תורה". וואלה אין לי מושג מזה אומר. גמרא? לא למדתי. התורה שאנחנו מכירות מעצם נשיותינו זה תורה חיה. בגלל זה אנחנו לא מחוייבות ללמוד. זה בטבע שלנו, מחובר לנפש. אצלינו לימוד אחד יכול לתת כוח וקדושה לכל היום. איך אדע מה זה להיות ת"ח ? איך אדע מה זה למסור את הנפש אם לא התחלתי וניסיתי וראיתי אם זה משהו שאני בכלל מסוגלת. גם אם רוצה מאוד - אני לא אגיד את זה בביטחון גמור. לא אגיד כי וואלה לא הייתי שם עדיין. אין לי מושג מה זה אומר להיות אברכית, להיות המפרנסת. אפשר להגיד סיסמאות ולהצהיר כל מיני הצהרות. אבל זה לא אמיתי. ובטוח. מה שבטוח זה שאני רוצה בית של תורה, שיהיה גדול בתורה? אני אשמח. אבל מי מתחייב להגיע לשם? העיקר זה התורה לשמה לא? למה תורה של חיים, עבודת ה', קדושה במעשים, בתפילה, בהכנסת אורחים, בחינוך, בטיפול ועוד... זה חיבור מינימליסטי לתורה? זה עניין של הגדרות.. השאלה בסוף זה מה המטרה? מה המטרה שלך בלימוד התורה? מה המטרה שלה בחיים? מתאים - אש. לא מתאים יאללה ביי. באופן אישי אני מציעה שאם אתה סגור על ללמוד תורה במשרה מלאה כל החיים תשאל גם על "מסוגלות". אם מישהי יודעת שטוב לה לעבוד כל היום ולהתעסק בפרנסה אז יש יותר סיכוי שזה יישאר כך בהמשך. בסופו של דבר מול הרצונות יש יכולות. לא כדאי להתעלם מזה. וגם צריך לראות כמה רצון יש להיות עם הילדים בבית, כמה יכולת לחיות בצמצום... כל מה שמסביב. אלא מחשבותיי. בהצלחה!
אגב סתם הערה קטנה @אש לבנה- לגבי מה שכתבת "אש לבנה גדול בתורה" חשבתי שזה שני צדדים שמשלימים זה את זה - אש לבנה זה הצד של הדביקות בה', של השאיפה, לגדול בתורה זה הצד הלימודי. נראה לי שאתה מתכוון לשני הצדדים- גם לת"ח שלומד ויודע הרבה תורה, וגם אחד כזה שהתורה שלו היא תורת חיים- כלומר כזו שגם משפיעה עליו
אני יודעת על עצמי, שאני ממש הייתי רוצה מישהו שלא רק לומד תורה וכו', אלא שנותן לתורה להשפיע עליו על מהלך חייו, לעדן אותו, עם שאיפה ורצון חזקים להתעצם ולהתחזק עוד ועוד, עם רצון ושאיפה להקים בית של תורה וחסד, מישהו שאני לא אתערב לו כמובן בעבודת ה' שלו ובלימוד התורה,אבל אני יודעת שבע"ה אני אתאמץ ואעשה כל שביכולתי לתת לו את הזמן ללימוד ולתמוך.
הלוואי הלוואי..שיהיה מישהו שהרצון שלו להיות ת"ח לפחות כמו שלי (שהוא יהיה..)
תראה, האמת מכירה עוד כמה בנות בסביבתי שיש להם כזה רצון חזק, ואני מאמינה ובטוחה שלה' יש בנות צדיקות בעלות עוצמה, שמוכנות לעשות הרבה למען חיי תורה.
אני רוצה שהבית יהיה בנוי על תורה.שהתורה תוביל את הרוח בבית. אני רוצה שבעלי ילמד ואשמח שהוא יהיה תלמיד חכם. אשמח אם בעלי בשנים הראשונות לנישואים ילמד כל היום תורה . אבל אני יודעת שאני לא מסוגלת לעבוד מחוץ לבית ולחזור עם הילדים ולטפל בהם ובבית בלי שעה שתיים שלוש כל יום בשבילי אני אקרוס אחרי חודש בערך. כי עבודה מחוץ לבית סוחטת אותי (אצלי זה בגלל שהעולם מלא בגירויים.. ) מאמינה שעם ילד אחד או שניים קטנים זה יהיה בסדר אבל אחכ אצתרך שבעלי יעבוד גם.
לפעמים אני כותבת את כל ההסבר אבל הוא מתאים רק לחברות שמכירות אותי , לאנשים אחרים אני אכתוב שאני רוצה שהבית יהיה בנוי על התורה שאשמח שבעלי ילמד בהתחלה אבל אחכ ארצה שיעבוד וילמד שיעורים...
א. כדאי לדעת שיש בחורות כאלה, שרוצות בעל שישב וילמד כמה שיותר. שיהיה תלמיד חכם. שישקיע בלימוד תורה.
רק שצריך לדעת לחפש אותן, לפעמים גם חברות לא יודעות בנקודה הזו להגיד מה החברה...
(אתה יכול להסתכל סביבך ולראות את האברכים שלומדים איתך בישיבה.. מאיפה כל הנשים הללו?? אז יש..)
ב. יכול להיות שאתה לא מגדיר לשדכן מספיק טוב ונכון את מה שאתה מחפש.. אז כדאי לשבת ועשות חושבים אם פנית למקומות הנכונים ואם הגדרת כמו שצריך.
ג. יכול להיות שמי שמשדך לך תופס אותך אחרת ממה שאתה תופס את עצמך.. יכול להיות שהוא לא חושב שאתה כזה 'מתמיד', ואולי באמת מישהי שמחפשת בעל שיהיה מחובר לקודש בכל חייו יהיה מספיק טוב בשבילך- כלומר, מבחינתך אתה חושב שאתה צריך מישהי שתרצה בחור שילמד וכו' וכו' אבל בתכלס' השאיפה שלך זה לחיות חיים ליד הישיבה ולא להיות איזה גדויל או איזה רב במקום כלשהו.. אז הוא מציע לך בהתאם..
ד. לפעמים בחורים מגדירים שהם רוצים בחורה שרוצה בעל שישב וילמד ותשקיע בזה וכו וכ'. ובסוף רוצים לדעת איך הבחורה נראת קודם, פוסלים על עדה או שפוסלים כי היא ילדה טובה מידי..ואז מרגיש שנאבד להם הדברים שחשובים באמת.. ואולי קצת הולכים אחרי הזרם, או מה שמקובל כהצעה טובה ולא מה שבאמת הצעה טובה.. אז נקודה למחשבה.
לא קראתי את כל התגובות.. כותבת מהניסיון שליואילו פינו
אני גם אמרתי את הדברים האלה. שרוצה בית של תורה, שלתורה יהיה מקום בבית... אבל לא ידעתי מה זה אומר בפועל. רציתי שבעלי ילמד בשנים הראשונות.. אבל מעבר לזה לא הייתי מפרטת כי לא ממש הכרתי. עכשיו בתור נשואה אני יכולה להגיד שתןך כדי הקשר עם בעלי ממש התעצם לי מה זה לימוד תורה, ועד כמה אני רוצה למסור על זה את הנפש. עם הדיבור שלו על הלימוד ואיך זה משפיע עליו והסביבה שלו ממש התעצם לי הרצון והתחדד לי שזה מה שאני רוצה... אני חושבת שזה נובע מכך שנשים וגברים מתייחסים אחרת ללימוד תורה. נשים רוצות שהלימוד ישפיע עליהן ועל הבית, על הילדים שלהם.. וגברים רוצים שהלימוד ישפיע על עמ"י.. ולפעמים זה נראה לגברים לא נכון שהלימוד ישפיע רק על הבית... ואז השאיפות של הנשים נראים להם מצומצמות וקטנות... בהצלחה!
לבין חיבור מינמלי לתורה.. שהם אומרות את זה הם מתכוונות מישהו שלא רק לומד תורה אלא גם בנאדם של תורה התורה חיה אותו זה לא אומר שהבחור צריך ללמוד תורה כל היום אלא לחיות תורה באמת מסובך להסביר חח
צריך לדעתי לפנות לשדכנים הנכונים ולהבהיר היטב את הכוונה, כדי למצוא את הבנות שזו באמת שאיפתן העמוקה, ומנסיון של בנותי זה אמיתי ומעורר השתאות! בפועל ממש.
זה אכפת לו מה הקדוש ברוך הוא רוצה ממנו כאן בעולם ולפי זה הוא חי הוא בוחר לפי רצון ה וחי את התורה התורה אצלו זה ממש כל החיים ולא צסתכמת בקידוש בברכות ובתפילות..
כמובן שהליכה לקולנוע אצל אדם תורני היא הרבה יותר מחושבת וזהירה אך אם הדבר חשוב לשלום בית חשוב לשמחתה של האישה וחשוב לאישה אדם תורני יוכל ללכת לקולנוע (וברור ברור שהסרט צריך ממש להבחן שהוא לעיניין ושלא יוצא מכך חילול ה) רצון ה ממש לא מרובע יכול להיות שעל פניו הליכה לקולנוע היא ממש ההפך הגמור ממה שה רוצה אבל הגיוני מאוד שדווקא הפוך -ה רוצה שתיהיה שמחה בן הבעל לאישה ,ה רוצה שיהיה שלום בית ושהאישה ץיהיה שמחה וכמובן שה רוצה שאדם יעשה את הכי טוב שהוא יוכל לעשוץ למען אישתו כל עוד זה לא סותר את ההלכה.. זו דעתי..
את מביאה שיקול מעניין. שלא עולה בקנה אחד עם המציאות.me.
אם האשה שמחה בזה שבעלה נמצא במקומות של זימה ורימה ותרבות פנאי זולה, אז אני לא מבין את הדרישה לתורניות.
אני לא אומר לא לראות סרטים כי אני לא מספיק קיצוני בעניין,
אבל אני לא מכיר סרט שאפשר ללכת אליו ושזה יעלה בקנה אחד עם רצון ה'.
לא כל רצון של האשה הבעל צריך לעשות בשביל שלום בית,
גם היא מחוייבת באותה מידה לשמח את בעלה ולא להכניס אותו למצב הזה - משום שלום בית.
אני יודעת על עצמי, שפעם הייתי ממש רוצה ללכת עם בעלי להופעות..
וכשהתבגרתי הבנתי שזה בכלל לא מתאים לשאיפות שלי, לבנות בית של תורה וכו'.. והבנתי שבלי שום קשר לבעלי, לי זה לא אמור להתאים, וברוך ה' החלטתי שאני מוותרת על זה, והיום כבר אין לי את היצה"ר הזה..
מעניין כיצד זיכרונות העבר מתהפכים ומשתנים כאשר נקודת המבט שלנו משתנה, בין אם בעקבות מבט מבחוץ ובין אם בעקבות שינוי פנימי.
דאגה לבן זוג יכולה להפוך בדיעבד לשתלטנות, רצון להיות שותף בחייו עלול להתפרש כתלותיות, והתעקשות שנראתה בעבר כביטוי לאכפתיות יכולה להפוך לסימן של חוסר כבוד. לפעמים מספיק שינוי אחד בנקודת המבט כדי שזיכרונות שלמים יקבלו משמעות שונה לחלוטין.
אפשר לראות זאת אצל זוגות שנפרדים עם מעט מרירות. אדם שבעבר היו יכולים להישבע שהוא קרוב למושלם הופך פתאום, בעיניהם, לאדם שתלטן, רעיל ומגעיל. כאילו כל אותן שנים נצבעו מחדש בצבע אחד.
המבט שלנו והמסקנות שאנחנו מסיקים בהווה משפיעים באופן דרמטי על האופן שבו אנחנו זוכרים את העבר.
יש לכך שני היבטים מעניינים: זיכרון סלקטיבי וריפריימינג.
זיכרון סלקטיבי הוא הנטייה שלנו לזכור פרטים מסוימים ולשכוח אחרים. אנחנו עשויים לזכור היטב את הרגעים שבהם נפגענו, אך לשכוח את הפעמים שבהן אותו אדם היה שם בשבילנו. לחלופין, אנחנו עשויים לזכור דווקא את הרגעים הטובים ולהדחיק את הקשיים.
ריפריימינג, לעומת זאת, הוא שינוי המסגרת הפרשנית שדרכה אנחנו מסתכלים על אירוע. לא בהכרח שכחנו משהו או שינינו את פרטי הזיכרון, אלא שהמשמעות שאנחנו מעניקים לו השתנתה. אותה שיחת טלפון שבעבר נתפסה כדאגה יכולה להיתפס היום כניסיון לשלוט, ואותה בקשה לקרבה יכולה להיראות כתלותיות.
במובן מסוים, בכל פעם שאנחנו נזכרים במשהו אנחנו קוראים מחדש ספר שכבר קראנו. העלילה נשארת לכאורה זהה, אבל אנחנו כבר אנשים אחרים, עם ניסיון, רגשות ותפיסות שונות. לכן גם הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על העבר משתנה.
כמובן, ייתכן שנקודת המבט החדשה היא דווקא הנכונה. אולי האדם באמת היה שתלטן ורעיל, ואולי רק לאחר שהתרחקנו הצלחנו לזהות דברים שלא ראינו קודם. אבל אני חושב שלפני שמפילים על אדם, על קשר או על עצמנו פצצה, כדאי לעצור ולנסות להיזכר כיצד ראינו את הדברים בזמן אמת. לא כדי להעדיף את הפרשנות הישנה, אלא כדי לבחון אם הפרשנות החדשה שלנו אכן מוצדקת.
יכול להיות שאותו אדם באמת רק דאג, והוא כלל לא יבין מאיפה הגיעה פתאום המסקנה שהוא רעיל. כמובן, ייתכן שהוא אכן התנהג בצורה פוגענית, ואולי הפרידה הייתה הכרחית. אין כאן ניסיון להצדיק התנהגות רעה או לשמר קשרים שאינם טובים לנו, אלא ניסיון להבחין בין המציאות לבין הפרשנות שאנחנו מעניקים לה.
יש לכך גם השלכות על האדם שמקבל את ההאשמה. כאשר מאשימים אדם ברעילות, במיוחד אדם עם ביטחון עצמי נמוך או פחד מפגיעה באחרים, ההאשמה עלולה להפוך לחלק מהתפיסה העצמית שלו. הוא עלול להתחיל להאמין שהוא אכן אדם רעיל, לשחזר את הזיכרונות שלו בהתאם למסקנה הזאת ולראות גם את המעשים הטובים שלו בעבר באור שלילי.
כך הוא עלול לקחת איתו לקשרים עתידיים תחושת אשמה שאינה בהכרח מוצדקת, לחשוש מכל ביטוי של דאגה או קרבה, ואפילו לפגוע ביכולת שלו לנהל קשרים בריאים.
בסופו של דבר, אני חושב שצריך לזכור שהיכולת שלנו לפרש מחדש את העבר אינה הופכת כל פרשנות חדשה לאמת. לפעמים אנחנו מגלים דברים שלא ראינו, ולפעמים אנחנו פשוט מסתכלים על אותם דברים דרך משקפיים אחרות.
כדאי להיזהר מלהפוך את האדם שהיינו, את האדם שמולנו ואת הקשר שהיה לנו לדמויות חד-ממדיות רק מפני שכיום אנחנו רואים אותם אחרת.
סתם שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני ? איך אפשר להפוך את זה לזורם ? איך שהוא הייתי חושב שאקטואליה, דברים שקורים בעולם ואצלנו זו נקודת פתיחה טובה. אבל בדרך כלל הצד השני (מהנסיונות שלי) לא יודע להחזיר את הכדור כשהשיחה הולכת לשם. לשאול על תחביבים וכו' זה גם כן משהו נורא יבש בדרך כלל.. אלא אם כן יש לצד השני משהו מעניין, אבל זה לא המצב בדרך כלל
וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -
לשאול על ההעדפות של הצד השני.
על מה לא הייתי מדברת -
שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.
אקטואליה.
דברים שקורים בעולם.
למה?
בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?
מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -
ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?
שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.
אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??
בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.
אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.
אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?
אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?
משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.
בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.
הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.
ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.
דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.
אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו
וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."
יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?
אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?
כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.
(שזה בערך מה שעשית עכשיו)
אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.
יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.
וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.
בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.
במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.
לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.
זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?
התשובה היא: לא.
אבל מה זה כן עושה?
זה לא הופך אותו לסיפור!
החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.
שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".
וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z
כתבת שניסית,
אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.
אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.
אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.
האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.
אבל
כמה מהם הם מסורתיים?
עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.
זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.
לצורך העניין,
מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.
השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.
א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.
ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.
אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.
איך לא נותנים לקשר בשלב של לפני הצעה בכלל להעיק?אונמר
שואלת בשביל זוג אחר. (אני נשואה ולא עברתי שלב של קשר ודייטים)
הם בקשר כבר חודשיים. שמחים ואוהבים מאד.
אממה?
הוא בצבא, יוצא סופש פעם בשבועיים.
יוצא שהקשר מורכב הרבה על הטלפון.
בנוסף, עד שהוא כן יוצא יש מלא מימד של התשה. גם פיזית אחרי כל השבועיים בצבא,
וגם נפשית אחרי שבועיים שמדברים ומחכים ויוצא שהדייט מלא פעמים דיי נפול.
גם בשבועיים שהקשר הוא יותר טלפוני, יש מלא שעולים דברים שפחות כיפיים,
כמו התלבטויות ומחשבות על האם נכון ומה נכון, והכל הם משתפים אחד את השני / שניה,
מה שבסופו של יום יוצר שהרבה מהקשר מורכב על פתרון בעיות או מחשבה על מה נכון.
יש להם ציפיה שדברים יהיו יותר חביבים ונחמדים ושמחים,
אבל הם לא מצליחים לייצר את זה.
הם לא מתקדמים להצעה ולהתארס, כי הם כן רוצים להישאר בקשר להמשיך להכיר ולהבין יותר.
אבל איך נשארים בשלב כזה שאין בו ביטחון בקשר?
איך מייצרים את זה שהקשר יהיה מלא בטוב ולא מלא בחוסר ביטחון של זה ש'עדיין לא התארסנו אז מי אמר שזה יהיה זה בטוח'?
אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.
חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.
קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.
חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.
וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.
לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.
ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.
ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.
יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.
לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.
התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.
היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.
לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!
המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.
בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.
לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.
כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.
מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.
ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.
שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..
אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.
הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..
אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.
אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.
תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.
גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.
ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.
מתברר שהוא הולך להצביע למפלגה שונה ממה שאתם מתכננים להצביע.
180 מעלות מכם.
וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו.
שדרכו היא הדרך הכי טובה, ושלכם זה דרך לא טובה.
א. האם הייתם מנסים לשכנע אותו לשנות את עמדתו?
ב. האם זה ישפיע על הצורה שבה אתה תופס את האדם השני?
ג. האם זה ישפיע על הקשר שלכם?
ד. האם זה מידע שהייתם רוצים לדעת מראש? (האם זה היה משפיע על ההחלטה שלכם אם להסכים לצאת עם האדם הזה מלכתחילה)?
ה. נניח שהיינו מחליפים את הפער - מפער פוליטי לפער אחר, עם איזה פערים הייתם מסוגלים לכבד את דרכו של האחר - בלי להסכים ובלי לרצות לשכנע - ובכל זאת למשיך לראות בו פוטנציאל להקמת בית משותף?
א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא
ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני
ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף
ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה
ה. תלוי באיזה תחום:
פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.
כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי
פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.
פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד
הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.
נניח שמדובר בקונסטלציה הפוליטית הנוכחיתshaulreznik
והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).
האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.
א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.
ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.
ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.
אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.
הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.
במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.
יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.
דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.
ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!
ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...
ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו
ג. כן
ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי
ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי
לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן
כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה
אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.
פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.
והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.
האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?
מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?
איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?
האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?
האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?
מה שאני מנסה להגיד -
בכל קשר יהיו פערים.
כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.
הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.
זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית
מי שהפוכה ממני ב180 מעלות לא יכולה להיות שותפה שליאביעד מילוא
מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות
אז זהו, אצל רבים דעה פוליטית לא עומדת במרכז הערכיםadvfb
אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.
הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.
גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.
לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.
זה שמישהו בוחר מסיבות אידיאולוגיות להימנע ממוצרים מן החי וכו'.
יש צמחונים שחשוב להם להקים בית צמחוני ולחנך הלאה את ילדיהם,
ויש כאלו שמוכנים להרים בית שאיננו צמחוני, אך מכבד את בחירתו.
אישית זה לא משהו שפסלתי עליו - אבל זכור לי מקרה שמישהו שתריע בפני מראש שהוא צמחוני.
מי יודע, אולי היה לו קשר לפני זה שנפל סביב הסוגיה הזו, ולכן הוא רצה לוודא שמי שהוא יוצא איתה מסוגלת להכיל ולכבד את זה.
אני שאלתי אותו אם הוא צופה שביתו העתידי יהיה כזה - כלומר, האם הוא מצפה ממני להיות צמחונית ולגדל ככה ילדים,
והוא אמר שלא, אז יצאנו.
פערים זה בריא, אבל דעה פוליטית קשורה גם לאופימתוך סקרנות
הרבה פעמים.
אז כל מקרה לגופו, אבל אם יש מישהי שתומכת בהפגנות האלימות של קפלן מצד אחד, ומצד שני זה שאני תומך בפייגלין נשמע לה מופקע, מבחינתי מעידה על האופי שלה, מעבר לשאלת הדעה הספציפית והאם נצליח להסתדר ולבנות אהבה למרות הפערים...
