א. אכן הגאולה החלה לפני קום המדינה, אולם לא מזמן עליית תלמידי הגר"א ובראשם הרמ"מ משקלוב, וזאת משום שמרן הראי"ה קוק כותב באיגרת שהגאולה החלה מן זמן תנועות חיבת ציון שעוררו את כל ישראל לשוב לציון, ולא אומר מזמן תלמידי הגר"א, ובזה תבין הסיבה, שאומנם תלמידי הגר"א התיישבו בארץ, אך הם היו "יחידים", וע"פ הר"א גוטמכר במכתב וכן מתוך ספר שיבת ציון כמדומני על כוונת תלמידי הגר"א בעלייתם לא"י - שכוונתם היתה לפעול "אחישנה של הבעיתה" ועל כן מבחינה מסוימת יש פה התחלת הגאולה, כי בהתיישבותם הם מקדמים את גאולת הבעיתה שהיא התעוררות הטבעית של ישראל לשוב לארצם, אולם התחלת הגאולה ממש היה רק בזמן תנועות חיבת ציון השונות נהיה "התעוררות כללית" של עמ"י לעלות לא"י ולא רק של יחידים, ובאמת שגם לפי דברי הזוהר על התחלת הגאולה שתהיה בשנות הת"ר יוצא שזה אחרי זמן ביאת תלמידי הגר"א לארץ ומתאים לזמן ההתעוררות של התנועות השונות של חיבת ציון, שהראשונה מבניהם היתה בשנת תרכ"א בסוד "האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים" אחרית גמטריא עם הכולל תרכ"א (כ"כ הרב אלקלעי בקונטרס מבשר שלום שזה מורה על התחלת הגאולה),

ברם כבר מטו משם הרצי"ה, שאומנם הגאולה החלה החל מזמן תנועות חיבת ציון השונות, אך עיקר שם ההתחלה, היינו התחלת הופעת "נשמת האומה" בצורה משמעותית, מגיעה בזמן ש"הלאומיות המעשית-הפיזית" שלנו נשלמת (עוד לפני בנין "הלאומיות הרוחנית" שלנו מבחינה כללית, שתתגבר כל כך עד שתצליח להחזיר בתשובה את כל עמ"י, ושיאו יהיה בבניין ביהמ"ק, שמייצג את "העבודה הרוחנית הלאומית"), היינו שאנו לא רק מתקבצים בארץ אלא אף שולטים עליה,מה שנקרא "מדינה". מקווה שהובנתי

ב. מה שהעירות על הציונות החילונית ביחס לתקומת המדינה, אף על זה יש לי מה להשיב לך - הלא ידוע שהציונות החלה הרבה לפני קום המדינה, וזכות "עצם העליה לא"י" עוד לפני "תקומת המדינה" שמור הוא להם בהרבה מובנים, כי אף על פי שהתחלת ההתעוררות היתה על ידי גאונים צדיקים כדוגמת הגר"צ קלישר והגר"ש מוהליבר והרב אלקלעי ולאחריהם הרבנים הגאונים גימפל יפה ומרדכי אלישברג ועוד רבים,והם הצליחו להקים איזה מושבה אחת או שתיים בזכות פועלם, ורק לאחמ"כ נתעוררה הציונות החילונית לפעול לבניין הארץ, מ"מ בשורה התחתונה עיקר העליה לארץ היתה בזכות הכוח האדיר מבחינה כספית וממסדית שהית הלראשי אלופי הסתדרות הציונית, שהוסיפו לעורר עצומות את כל תפוצות ישראל לעלות לארץ, ויתרה מזאת הצליחו להעלותם "בפועל" לארץ בצורה רצינית, ולתמוך בהם אחר עלייתם מבחינה כלכלית וממסדית,

מה שאני בא לומר בזה, שהציונות קשורה לא פחות לשלב שלפני הקמת המדינה, ואעפ"כ משלב העליה לארץ משום מה אנשים לא מזדעקים , אווי אווי השתתפו שם ציונים - אלא שההבנה היא פשוטה מניין לנו שהגאולה לא יכולה לבוא ע"י חילונים? מי החליט שהיא חייבת לבוא דווקא על ידי צדיקים טהורים?? וכמש"כ באורות התחיה שמקובלים אנו שהגאולה תהיה על ידי חילונים עיי"ש וגם באורה"ח כתוב במפורש שהגאולה תבוא גם על ידי אנשים שאינן צדיקים כמדומני, ומרן הגרי"מ חרל"פ הביא ראיה שהלא כן היה בגאולה שניה שהעיקר הפועלים לעלות היו אנשים מקולקלים מבחנה רוחנית כמש"כ הגמרא עיי"ש,

ויסוד הדברים ש"צורת הגעת הגאולה לא מורה על תכונת הגאולה עצמה", היינו שהגם שהיא נעשתה על ידי חילונים כגזירה משמיא, אין זה סותר שהיא גאולה שבתכונתה היא קדושה (ואיפה נמצאת עיקר הקדושה זאת הסברתי במאמרי הנ"ל - שיש נשמה למדינה ושם עיקר הקדושה), אומנם ברור שיש להצטער על החילונים שעדיין לא חזרו בתשובה, ושלצערנו הם מנהלים את המדינה, ויש יותר להקדיש בכיה וצער על זה שעדיין לא זכינו לביהמ"ק (ואת זה עושים בתשעה באב),

אך מה שבאתי לומר שאין זה עניין מיוחד לשלב הקמת המדינה אלא גם לשלב שלפניה, ויתרה מזאת אין זה שולל שיש קדושה במדינה, מסתמא זה ממעיט אבל לא שולל,  ועם זה גם אתה הסכמת איתי כמדומני. וק"ל 

1. אני מסכים שהם באו וכיוונו ליסד גאולה כללית, ברור!!, רק השאלה האם כבר היתה התחלה של עליה כללית של עמ"י, או רק עליה של יחידים שמועיל לקדם את זמן העליה הכללית שהיא התחלת הגאולה ממש, מקווה שהובנתי. 

בשורה תחתונה לדבריי ישנם ראיות מפורשות מאיגרת מרן הראי"ה קוק, מהרב אלקלעי בסוד הפסוק "את אשר יקרה אתכם באחרית הימים", מדברי הזוהר "שבשנות הת"ר יפתחו תרעין דחכמתא" והיינו התחלת הגאולה כמש"כ הרב אלקלעי ועוד גדו"י, וישנם עוד ראיות לדבריי שההתחלה של הגאולה עצמה היתה מזמן תנועות חיבת ציון ולא מזמן תלמידי הגר"א, שזה היה כי אם שלבים והתקדמות לקראת הגאולה.

2. לא הבינותי דבריך

3. בגאולה שניה המתחילים היו צדיקים וברור, אך כך גם היה בגאולה אחרונה וכפי שציינתי להגר"צ קלישר והגר"ש מוהליבר, אך עיקר העליה בהתעוררות הרחבה ובעליה הממשית היתה ע"י החילונים וכך בזמן עזרה ונחמיה (וזו גמרא מפורשת שהגרי"מ חרל"פ מביא ממנה ראיה שאין שום קושיה מהא שבוני הארץ היו חילוניים, ושוב אני לא משער מליבי כי אם מסתמך על דברי ענק בישראל שמתבסס על פשט גמרא, והיו שהביאו גם ראיה מהא דאליהו רץ לפני אחאב הרשע ואכמ"ל)

4.יש לך טעות לענ"ד - וארשום בקצרה כי זה נושא ארוך ועמוק, בגלות - שכינתא בגלותא יחד איתנו "כל מקום שהלכו ישראל גלתה שכינה עימהם", הוי אומר שבחו"ל השכינה לא יכולה להופיע ולהתגלות על בחינות נמוכות כדוגמת מושכלות שכליים בן בתורה, הן בחכמה כללית וכ"ש שבעניני חומר, וזה כוונת הגמ' מיום שחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד (וצריך להסביר היאך גמ' זו מסתדרת עם דבריי, אומנם תן לחכם ויחכם עוד)

לעומת זאת בגאולה - "השב שכינתך לציון עירך" כשהשכינה שבה לאר"י, הרי שמתחדשת הופעה של אור השכינה במושכלות התורה, וגם על חוכמות החול, וגם על עניני החומר! ומקור לדבריי מפרק י"ג באורות התורה הנקרא "תורת א"י ותורת חוץ לארץ" עיי"ש בכל מהלך הפרק ותראה שכדבריי מתבאר שם, מקור נוסף לדבריי מאורה"ק ח"א שמגמת תורת הראי"ה ל"איחוד הנסתר והנגלה" מה שנקרא איחוד התורה והנבואה והיינו איחוד הופעת השכינה על מושכלות התורה, וכן "איחוד מדע הקודש והחול" מה שנקרא שם "ערך השכל הטבעי לקודש" והיינו הופעת השכינה על המושכלות הטבעיים-חילוניים שהם חוכמות החול, ובספה"ק אורות וכן בקובץ "נאדר בקודש" שבמאמרי הראי"ה מתבאר "איחוד הקודש והחול" ויש להאריך הרבה להסביר טיבו של איחוד זה, 

ויסוד ההתחדשות הזו של הופעת השכינה על המדריגות הנמוכות, הינו שכל אחד ואחד מישראל יכול וצריך להשיג את הארת השכינה, משא"כ בגלות שרק יחיד סגולה, "המקובלים" שעוסקים ברזי תורה יכולים להשיג את הארת השכינה,

ומעצם זה שרק ע"י העיסוק בקבלה אפשר להשיג את הארת השכינה, זה מורה שזה שייך ליחידים, כי רזי לתורה שייכים ליחידים, לעומת זאת כל עניין תורת הראי"ה שללא העיסוק ברזי תורה עצמם, אלא תורה שלמה שכתובה בשפה פשוטה שגם אנשים פשוטים יוכלו להבין ולעסוק בה, יהא מושפע דרכה הארת השכינה לכל אחד מישראל, ומקור לדבריי מפיסקה בקבצים שהראי"ה כותב שמגמת תורתו שתהא "ספריה מלאה באור רזי תורה שגם אנשים פשוטים יוכלו לעסוק בה" וכן מרן הרב הנזיר כותב ביומנו שמגמת תורת הראי"ה "שיהא הנסתרות כנגלות, שהנגלה יאיר באור הנסתר" ובזה תבין את כוונת לשון הגר"א בסוף אבן שלמה "שהנסתרות יהיו כנגלות" שאין הכוונה שכולם ילמדו כתבי האר"י,

וכל דבריי עד עכשיו זה רק על יסוד דבריך, ועכשיו על גבי זה, צריך להבין שכל מה שאנחנו רואים בנין גשמי של האומה זה מתאפשר רק בגלל שישנו בנין רוחני של האומה, הוי אומר הופעת השכינה מתוך שחזרה לציון וכנ"ל, כי המציאות המדינית מעשית היא התגלות וצימצום של נשמת האומה ועל כן לא שייך מציאות מדינית ללא הופעת המציאות הרוחנית, ומקור מפורש לדבריי ממאמר "נשמת הלאומיות וגופה" שבאורות, וכן עולה מתוך הפיסקה הראשונה שבאורות ישראל פ"ו הנקרא "לאומיות ישראל" שהנטיה החומרית של כנס"י היא התגלות וצימצום של הנטיה הרוחנית של כנס"י עיי"ש, ואני חושב שכבר הבנת את דעתי הדלה מתוך שדליתי מתורת הראי"ה ותלמידיו הקדושים, וציינתי לך הוכחות לדבריי ואתה לא ציינת, אם יש לך הוכחות לדבריך אנא הפנה אותי אליהם.

5. הוויכוח שללנו בשאלה 5 הוא נעוץ בוויכוח שלנו בשאלה 4 האם המדינה קשורה לנשמת האומה, והיות שכבר ביארתי בקצרה בשאלה 4 את דבריי, מימלא ישנה תשובה גם על שאלה 5, ובכלל שוב כמו בנקודות הקודמות, לדבריי ישנם ראיה מפורשת ממרן הרצי"ה בשיחה שציטטתי וכן ממאמרו "לתוקף קדושת יום עצמאותינו" שמעינינו של היום הוא שמחה על השראת השכינה שהיתה ארוגה בניסים , משא"כ לדבריך שהם ללא ראיות.

יישר כוח עצום על הדיון! אני אוהב אנשים מעמיקים כמוך, תצליח ותעלה מעלה יאח.

* אין בנינו מחלוקת בזה, שאף אני מסכים שמסתמא יש בזה חסרונות מאשר היה רק ע"י צדיקים, רק יש לי להעיר לך לדברי המקובל בעל ה"ויצבור יוסף בר" שכותב שקבלה מידו זקן מפי זקן שאלו שיביאו את הגאולה האחרונה יהיו אנשים פורקי עול שהם יהיו גילגולים של נשמות הבריונים שגרמו לחורבן הבית, על מנת שיוכלו לתקן את חטאם, הרי לך שיש עניין שזה יהיה דווקא ע"י חילונים על מנת לתקן את חטאם של הבריונים!!

*לא אמרתי שאי אפשר להשיג את הארת השכינה בגלות, רק אמרתי שני דברים א. בהשגה מאוד נמוכה, וזאת משום שהשכינה לא הופיעה בעולם ע' היטב במאמר צימאון לאל חי למרן הראי"ה קוק וכמה וכמה תורות באורה"ק, ויש לבאר זאת בהרחבה ואין בי הכוח להעלות זאת על הכתב, אם זה היה בע"פ היינו יושבים ומבררים זאת בסבבה, בתענוג גדול

ב. עם ישראל כולו לא יכל להשיג את השכינה, רק יחידי סגולה, והבאתי ראיה לזה מעצם זה שאפשר היה להשיג את השכינה בגלות רק דרך רזי תורה ורזי תורה שיך שיעסקו בהם רק יחידים כפי שרואים מדברי המקובלים ופי שמפורש בפיסקה בארוה"ק ש"הידיעות הסודיות אין מגמתן להתפשט התפשטות כמותית בעולם", ולאור זאת מובן שמדריך תקופת הגאולה, הלא הוא הראי"ה קוק, תהא מגמתו כפי שכתב הוא בעצמו בקבצים, ליצור ספריה פשוטה ולא בלשון קבלית אבל מאידך מלאה באור רזי תורה שגם אנשים פשוטים יוכלו להתקשר בהארת השכינה שמופיעה בעולם, וציינתי שכ"כ הרב הנזיר ביומנו ושזה ביאור דברי הגר"א בסוף אבן שלמה.

* אני לא מאמין, הרי לפני שניה אמרת שהגם שזה נעשה על ידי רשעים, ומימלא זה גם יהיה בשילטון של הרשעים, אין זה מפקיע מכך שזה יהיה התחלת הגאולה, אז מבחינת מה החלה הגאולה? (ואני הסברתי במאמר, שאין הלאומיות עצמה בלבד התחלת הגאולה, אלא בעיקר שהיא מורה על כך שישנו בנין רוחני שהוא ענין הגאולה וכנ"ל)

*אינך יכול לכשעצמך לחלוק על מרן הרצי"ה שהוא היה גאון עולם קדוש עליון, אא"כ אתה מסתמך על דברי תלמידי הראי"ה האחרים כדוגמת מרן הרב חרל"פ או מרן הרב הנזיר (ונדיר למצוא מחלוקת משמעותית בינהם, וגם אז אין היא מחלוקת מהותית ואכמ"ל).

* מדהים

לילה טוב גבר

@נפש חיה. @נפש חיה. . @אניוהוא . @אריק מהדרום . @נפתלי הדג . @נחמיה17 . @קמנו ונתעודד .  ועוד

@ע מ

מענה לשאלתך על ציטוט א'  - ראשית אתה צריך להבין שיסוד דבריי במאמר הינו, "שבנין גוף האומה מורה על הופעה של נשמת האומה",

עכשיו, מתוך כך התשובה לדבריך היא פשוטה, "בנין גוף האומה" פירושו שעם ישראל עובר ממצב של יחידים מפורדים, לאומה מאוחדת, היינו שעמ"י מתחיל לעלות לארץ ישראל-להתקבץ בה מה שמביא את העם להיות מאוחד, למצב של "אומה", היפך ממה שהיה בגלות "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בכל העמים", 

וההתקבצות בארץ צריך להתלוות אליה, עבודה של עמ"י באדמת הארץ להוציא פירותיה, כדחז"ל על הקץ המגולה "ואמר ר' אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר (יחזקאל לו ח): "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא" וכן בדברי האחרונים כדוגמת הגר"א גוטמכר (במכתבים בסוף ספר נפש חיה) שיהא סך ק"ל משפחות שיעבדו את הארץ ויוציאו פירותיה אז תהא התחלת הגאולה,

ויסוד הדברים שלא סגי להתקבץ בארץ אלא בעי גם לעבוד את אדמתה - שבכך הוי התחברות של עמ"י לארץ ישראל, היוצרת את המציאות "הלאומית" של עם המקובץ בארצו ובהמשך גם שולט עליה מה שנקרא "מדינה" . מקווה שהובנתי כי זה נושא רחב ועמוק.

המענה לציטוט ב' פשוט מאוד - נקטתי בפיסקה שמציגה את הדברים בלשון "אידאית" היינו מבחינה רעיונית, שתחיה=גאולה אמיתית זה שמתלווה לבנין החומרי אף בנין רוחני מחודש שלא היה בגלות - ועוד אתה צריך לידע מה שהראי"ה כותב במק"א וכ"כ במרן הרב חרל"פ - שלא כל מי שיושב בארץ זה אומר שהוא משיג את נשמת התחיה, את נשמת האומה שמופיעה בה, כדוגמת הציונים החילוניים וגם כדוגמת החרדים שלא מחוברים לתורת הראי"ה ועדיין לא הגיעו לכלל הכרה שישנה הופעה מחודשת של אור השכינה העמוק בא"י, ולכן צריך לקרוא לאנשים שיממשו וישיגו את נשמת האומה שמופיעה בארץ שרק בכך ישנה תחיה-גאולה אמיתית (בהערת סוגריים - באמת הראי"ה כותב באיגרת במק"א שבישיבתו "מרכז הרב" שורה הארת "נשמת האומה" היינו הארת השכינה שהופיעה בעולם עם התחלת תקופת הגאולה).

כל טוב

אחי אנלא כ"כ מבין את דבריך, לגבי פשט הפסוק - רש"י מפרש שם שתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה, וכי היא תיתן מאליה? ברור שעל ידי עמ"י המתחיל לעלות אליה כפי המשך הפסוק "כי קרבו לבוא",

והבאת ראיה מהגר"א גוטמכר שזה כוונת הפסוק והגמ' (אני גם לא אמרתי שזה כל תהליך הגאולה, כי אם שזה חלק מ"בנין הלאומיות" שהוא מורה על הופעת "הנשמה הלאומית" שהיא עיקר הגאולה, היינו הופעת הארת השכינה), ומה לי שיש רבנים שאמרו אחרת?, אני לא אמרתי שאין רבנים כאלה, אבל אלו הם ריבותיי, ויש לדבריהם ראיות מכל התורה כולה, ותמיד יהיו כאלה שינסו לדחוק את הדברים ולומר אחרת, אבל אין אין לי אלא דברי ריבותיי, סבבה? (דרך אגב יש עוד הרבה ראיות פשוט אין לי הכוח לכתוב כולם)

לגבי השאלה השניה לא הבנתי את כוונתך, אני מזמין אותך לקבל את מספר הפלאפון שלי ונוכל לברר את זה יותר ברור, אם אתה רוצה תגיד לי ואשלח לך באישי את המספר פלאפון שלי.

לגבי שאלה ראשונה - "כי קרבו לבוא" פירושו שהם מתחילים לבוא ועל כן הארץ הוציאה פירות (כי עיבדו את אדמתה), אולם עדיין לא באו כולם. ואין לדחוק לפרש שכוונת הפסוק שאחרים יוציאו פירותיה שהרי מפורסמים דברי התורה "והשימותי אני את הארץ ושממו עליה אויביכם" ופירש הרמב"ן שם בזה"ל "היא בשורה טובה מבשרת בכל הגליות שאין ארצנו מקבלת את אויבינו, וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו, כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה, כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה ולשון, וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם" וכפי שאכן היה שעד עליית ישראל הארץ היתה מלאה ביצות ומחלות ולא הצליחו אחרים ליישב אותה,

ושוב, בנוסף לפשט הפסוק והגמ', אני הבאתי לדבריי ראיה מהגר"א גוטמכר, ואני אוסיף עכשיו ראיות שכ"כ מרן הגרצי"ה במאמר "לתוקף קדושת יום עצמאותינו" שפירוש "קרבו לבוא" היינו שהם מתחילים לעלות לארץ ועל כן הארץ נותנת פירותיה להם, וכ"כ הגרמ"מ כשר בספר "התקופה הגדולה" שכן הוא פשט דברי הגמרות והמדרשים הראשונים והאחרונים,

ואם ציננו לשונו של הגרמ"מ כשר "גמרות" אז צריך לפרש מעט דבריו, כי הלא ציננו בנתיים רק לגמ' אחת, על כן נוסיף לציין לעוד גמ' במגילה יז: שגם מכאן עולה שהתחלת הגאולה תהיה שעמ"י יעלו לארץ ויוציאו פירותיה, ורק אחרי כן יבואו שאר מעלותיה וכפי שהבין בדבריה הגאון ריב ראובן לוין מדננבורג רבו של הראי"ה קוק (הובא מכתבו בספר שיבת ציון) ועוד, מקווה שהנחת את דעתך בנקודה הזו

לגבי השאלה השניה, אתה מתכוון אלי באופן אישי? לא נראלי, אז במטותא ממך הסבר לי השאלה שוב.

לגבי "שאר המלל" - למה לא תתיחס? אני אוהב לדבר עם אנשים מעמיקים ורציניים כמוך, אבל אם לא בא לך, אז סבבה אפשר להמשיך בפלטפורמה הזו, רק חבל כי הכל מקוצר וקשה להבין אחד את השני,

מה זה "פ.נ.ה"?? לכל הרוחות (צוחק אל תיקח אתזה קשה).

*והבאתי ראיה מהגר"א גוטמכר..

נכון הדבר שהמדינה היא דבר טוב עבור היהודים

אבל מהנראה שאין לגרוס "יש נשמה למדינה"

אלא יש לגרוס "יש מדינה לנשמה"

הקב"ה דואג לנו, שתהיה מדינה מוכנה להופעת הנשמה, אבל המדינה עצמה אינה רוחנית ואינה הופעת השכינה, אלא היא כלי עזר לחיי הקודש כשיופיעו בזמנם, 

המדינה היא רק סימן לגאולה הרוחנית ולא חלק מהגאולה הרוחנית, וההבדל גדול, כי משהו שהוא חלק אפשר לקרוא לו "אתחלתא", ויש כאן אתחלתא גשמית, אבל לא אתחלתא של הופעת השכינה, אבל כן יש "סימן" להופעת השכינה, אבל לא מעבר לסימן, כדי לזכות להמשך צריך להידבק בה' ובתורתו

לעצם העניין - לפום ריהטת דבריך, נראה שאין באמת מחלוקת ביננו, אלא שלא הבנת את כוונת דבריי - אף אני מודה שהמדינה עצמה, במובן המעשי-חומרי שלה, אין בו קדושה, בכנסת על כל משרדיה, בבבי ובבנט המשרתים שם וחבריהם, אין קדושה (כ"א סגולה פנימית ניסתרת, כמו שיש בכל יהודי, אבל ללא תורה היא לא מתממשת ומתגלה. אגרת תקנ"ה), חוץ מצבא ישראל שבו יש קדושה כמו שהיה חוזר ואומר מרן הרצי"ה, וזה מעוגן הלכתית היות והצבא הוא חפצא של מצווה (מצוות יישוב הארץ, וכמורחב במאמר לתוקף קדושת יום עצמאותינו),

וכל דבריי היו, שהמדינה היא כמו "אדם לאומי", שאנחנו רואים את הגוף שלו, אבל באמת יש לו נשמה מהותית (שהגוף נכלל בתוכה, ומתפשט ומצטמצם ממנה), וכשגדולי ישראל אומרים שהקמת האדם הלאומי = הקמת מדינת ישראל היא "ראשית צמיחת גאולתינו", הם בעיקר מתכוונים לנשמה הלאומית שחזרה, שהיא התחלת הגאולה (יש פיסקאות רבות מהראי"ה שאומרות זאת, ואף הפסיקה שציטטתי בסוף מאמרי, גם מורה זאת), והמדינה הפיזית היא ביטוי וגילוי שלה,

אומנם גם לה יש ערך וחשיבות, ועל כן אנחנו חוגגים גם על "עצם המדינה" במובן הפיזי וכפי שציינתי לדברי מרן הרצי"ה: "צריך להרבות בשמחה בחג העצמאות, שמחה על גילוי השכינה ושיבת ציון.." וכוונת דבריו שיש לשמוח ביום העצמאות על הנשמה ועל הגוף, "על הנשמה" - על גילוי השכינה, "על הגוף" - על שיבת ציון שגולת הכותרת שלו היא הקמת המדינה,

ולפי מהלך דבריי המיוסדים על תורת מרן הראי"ה קוק  ותלמידיו הקדושים ועוד גאונים וקדושים רבים בישראל (ראה "אתחלתא היא" לרב דדון, ויש עוד רבים שהוא לא ציין אליהם, ויש להעיר שחלק קטן מאלו שכן ציין אין ראיה מהם להשקפה דת"ל שלימה הרואה בשיבה לארץ התחלת הגאולה, כי אם שתמכו ביישוב הארץ), מובן שכן היה בשלבים שקדמו לשלב תקומת המדינה (המבוארים במהר"ל על יסוד מדרשים, וכן מרן הרצי"ה במאמר "מדינת ישראל כהתקיימות חזון הגאולה" מבאר שלבים אלו בפרשת ניצבים עיי"ש, וכן מבארים שלבים אלו בנביאים והמפורסם שבהם הוא "חזון העצמות היבשות"), הוי אומר לשלב השני "קיבוץ גלויות" ולשלב הראשון "הקץ המגולה", שהביטוי הפיזי-גופני הראה על בנין נוסף של הנשמה, שעם כל התחדשות שלב בבנין הנשמה נתחדש גם בנין הגוף לפי מעלתו (ולהבין זאת בצורה מדויקת ראה בספר הקיצו ורננו ע"פ מאמר הרמח"ל על סדר הופעת נרנח"י של השכינה)

ואני רק אזכיר את אשר כתבתי במאמר, ש"בנין הנשמה" היינו הופעת הארת השכינה-כללות ישראל בתוך המציאות, 

מה שאני אומר שהמדינה היא גוף, לא כחלק מהנשמה, אלא כלי קיבול עבור השלב של הופעת חיי הקודש שעדיין לא הופיעו, הנשמה תופיע ותיכנס בגוף, אבל עכשיו עדיין אין הופעת נשמה, הגוף עדיין לא קיבל אפילו מקצת מהקודש, ואין זה מתפקידו של החול להאיר לקודש אלא להפך, הקב"ה שלח כוח גשמי חזק לפניו, ועדיין אין זה רק הלגיון שלפני המלך ואין זה לגיון עצמו של מלך מלכי המלכים, ורק הקודש מאיר לחול, 

המדינה היא כוח גשמי, שאין לו עמידה בפני עצמו, ואינו חלק מהופעת הקודש, אלא גזירת ה' כך היא שיעבור לגיון המקדים לפני ה', שיהא בו משום סימן לבאי עולם על הופעת השכינה, אבל זהו סימן ולא הוכחה, וגם אלף סימנים אינם הוכחה לחלק מהקדושה, וכשיגיע זמן הקודש אז תהיה הוכחה, ואז תראה הקדושה גם בגוף, אבל כעת עדיין אין הופעת קדושה בגוף 

צריך ליזהר שלא לקרוא לחול בשם קודש, חס חלילה, 

----------

אם יש אמירות רלוונטיות מהראי"ה או מהרצי"ה, אתה מוזמן להביא, 

ראשית אני מסכים איתך בלבב שלם, הלא כבר כתבתי מקודם במפורש: "אף אני מודה שהמדינה עצמה, במובן המעשי-חומרי שלה, אין בו קדושה, בכנסת על כל משרדיה, בבבי ובבנט המשרתים שם וחבריהם, אין קדושה", בכלל הלא נקטתי במשל של "אדם לאומי" ואמרתי שהמדינה עצמה במובן המעשי שלה, היא כמו גוף, ועכשיו אני שואל אותך הגוף עצמו של האדם, במובן החומרי-פיזי, הוא קודש? ממש לא, ואני שותף לדבריך שח"ו לומר עליו שהוא קודש, ויתרה מזאת אף קדושה אין בו (וזה יהיה, בתקופת "תחיית הקודש הכללית", שלכאו' עדיין לא הגיעה, הלא עדיין לא חזרו כל ישראל בתשובה, אולם גם אז עדיין החול לא יהיה קודש, ועדין יהיה אסור "לערבב" בינהם, ולערבב זה לא "לאחד"!, כך ע"פ מרן הרצי"ה ביחס לאיחוד הנגלה והנסתר), וכפי שכתוב בנאדר בקודש ומקורו ברוך בפינקס מא' וכ"כ במאמרי הראי"ה על פסח וכ"כ באיגרת של מרן הראי"ה קוק להגר"י משאש ביחס למה שטפלו שאמר על האוניברסיטה העיברית, ותורף כל המקורות - שכל הדיבורים על איחוד הקודש והחול הם על יסוד "ההבדלה" שיש בינהם (והיינו שהם עדיין שני ישויות נפרדות, אלא שהם לא סותרים אחד את חבירו, אלא מגלים אחד את חבירו, ומתוך כך אמר שם מרן הראי"ה קוק, העיסוק בחול מחזק את הקודש, והעיסוק בקודש מחזק את החול ואכמ"ל בביאור הענין שהוא עמוק מאוד, ולענ"ד פשוט, שבתקופתינו זאת, "תקופת תחיית החול הכללית" עדיין אין ביכולתינו לממש בשלימות את החזון שהראי"ה דיבר עליו, היינו על איחוד החול והקודש, אלא אנו ממשים אותו בצורה חלקית, בכך שאנחנו לא פוחדים מעסק חול על סוגי המלאכות שלהם, הניצרכות בא"י, וזאת מתוך שהם לא כ"כ סותרות את הקודש כבגלות, אבל עדיין הן לא מגלות את הקודש, שזה יתגלה רק בתחיית הקודש הכללית), 

אומנם אני נאלץ לומר, שאני רואה שיש ביננו מחלוקת קשה מאוד, ולפי מה שהבנתי מדבריך, השמטת את כל היסוד של תורת הראי"ה קוק מתחת רגליה!! - כי משתמע מדבריך, שכל השיבה שלנו לארץ בנתיים, אין לה כל משמעות רוחנית ח"ו, אלא רק משמעות חומרית, שיש לנו כלכלה וביטחון וכו', - רח"ל מהאי דעתא!! הלא היסוד והשורש של כל תורת הראי"ה קוק ותלמידיו הקדושים והמצטרפים אליהם, היא, שהשיבה לאר"י, ושהקמת המדינה היא שלב נוסף באותו תהליך, יש לה משמעות רוחנית אדירה עלינו, ולא עוד אלא שאמרו שאותה התחדשות רוחנית היא התחלת הפצעת אור הגאולה המיוחלת זה כאלפיים שנה!!, ורק מתוך כך הסבירו את המשמעות של עניני החול, ורק מתוך כך הסבירו את משמעות כל חלקי עבודת השם, החל מהתורה (כדוגמת "ענין הלישמה" שבאורה"ת שיש בו התווספות על התורות שקדמו לו), תפילה (ראה בספר "מן הפינקס הפתוח" של הרמ"צ נריה, שכותב לקראת הסוף, שיש לתפילה בא"י משמעות מחודשת, מבחינת השראת השכינה על המתפלל, ומקור לזה מפינקס מא' ששם כותב הראי"ה שבזמן התחיה לתפילה יש ערך מיוחד יותר מהגלות), מצוות (ראה אורות פ"ח שהדבק בכללות ישראל, יש לו תשוקה מיוחדת לקיום המצוות, ואני הדל ממליץ ע"ז את הפס' "כל מצוותיך אמונה" ואכ"מ), אמונה ודביקות (ראה פיסקה באורות שיש "לרומם את האמונה") ועוד,

ונבוא לציין מעט מקורות המפורסם מכולם, הוא קריאת הראי"ה קוק להכיר ולממש את "תחיית הקודש" או בשלון אחרת פחות מפורסמת להכיר ולממש את "אורו של משיח", אני לא מאמין עליך שאינך מכיר זאת!! הלא זה נמצא באורה"ק, וכל מאמרי הראי"ה והאיגרות מלאים מזה!, ואפ"י יצא חוברת שלימה הנקראת "תחית הקודש- התחיה השלימה", ונתחיל לצטט מעט, ראה אורה"ק ח"א, מערכת חכמת הקודש, פיסקה קלז' הנקראת "עת תחיית הקודש": "אף על פי שהתחיה הלאומית בישראל, וסימני תחית הרוח של האדם הכללי, הם נראים רק על פי צדדים חיצוניים וגופניים, הם הם המבשרים. שהבנין הרוחני, ואור הנשמה העליונה בכל סדריה, הולך הוא ונבנה, ואור ישועה שמימית הולך ומתחשף בהמון גלי זהבי פזיז. הגיע הזמן להתקרב כל חושב מחשבות, כל הוגה, כל מליץ, וכל אשר רוח ד' נוססה בו, לתשוקת הופעת רוח הקודש, הבא ושוטף על ידי מעמק הגיון ברזי תורה, בחופש רוח, בבינה ובברכה, בהגיון גדולה, ובעבודה מטוהרה, נשגבה ונשאה. ורוממות קודש זאת היא מתגלה על יחידי הסגולות" הרי שהשלון שנקטתי "אדם כללי" מפורשת בפיסקה הזו, ואף המשך דבריי, שאותו "אדם", כמו כל אדם, הוא מורכב מגוף ונשמה, היינו מבנין גופני שמורה על כך שהחל "הבנין הרוחני" אף זה מפורש בפיסקה הזו, וראה אף פיסקה קלד' "התנוצצות אורו של משיח": "אורו של משיח הוא מנהיר את כל העולם, מהפך את כל ההויה לזוהר תורה. והננו נתבעים ממעמקי נשמתנו לחוש את הגודל הזה, גם עכשיו, בהיותו שולח רק קוי אור זעירים. כי הנהורים הקלילים הנם מתמעטים והולכים, גם קודם שנתגלה הריווי הגדול של האור המרומם. ואם נאחז רק במדת האור הגלותית נשאר שוממים. והננו מוכרחים לתפוס מיד את מדת האורה הגדולה, ההולכת וחודרת לנו מאור הגאולה, גם בראשית זעירות הופעתה", וראה מאמרי הראי"ה מאמר "תחיית הקודש": "גלי התחיה הלאומית הולכים וסוערים, הננו מרגישים את המית שאונם והננו גם נפעלים מהם גם פועלים עליהם. אי אפשר לנו לעמוד בפרק תולדותנו זה כנדהמים כאובדי עצות. כח גדול רוחני צפון הוא באחינו היקרים תופשי התורה אשר בארץ הצבי, והכח הזה מוכרח הוא שיבוא לידי גלוי בכל הודו והדר.." ובסוף המאמר "לרומם את הערך הפנימי של תחיתנו הלאומית ההולכת ומתגלה בדורנו בצורתה החמרית והחילונית לעדן ולקדש, לשפר ולפאר את כל מהותה של התחיה הזאת לתפארת האומה הישראלית כולה" הרי אף כאן מבואר שיש צד בתחיה שהוא "כוח רוחני" שהתחדש, הרי כה אמר "כוח רוחני גדול צפון הוא באחינו.." ואף הוא עצמו בתחילת המאמר מדבר על כוח רוחני שיש בתחיה, שהרי כותב "גלי התחיה הלאומית.. הננו מרגישים.." לשונו של "גלים" ו"הרגשה" ברור שהם עוסקות בכוח רוחני שיש בתחיה!, והדבר מפורש בהמשך המאמר שיש "ערך פנימי" היינו רוחני וכפי שאומר בהמשך שהוא "מתגלה בצורה חומרית" הוי אומר שהערף הפנימי הוא לא חומרי אלא רוחני, וכן בסוף המאמר כותב שיש "מהות" לתחיה הפיזית הזאת, ופשוט. אני חושב שמיותר לציין לעוד מקורות, רק אזכיר את שיחתו של הרצי"ה שציינתי במאמרי האומרת במפורש שביום העצמאות יש לחגוג "על השראת השכינה" הוי אומר שלהקמת המדינה היתה משמעות רוחנית עליונה של השראת שכינה!!, והוספתי לציין למאמר אחר של הרצי"ה "לתוקף קדושת יום עצמאותינו" ולמי שמכיר את המאמר בתוכו, יודע שבחלק השני של המאמר כותב שרוח הגבורה והדעת שהיתה לראשי המדינה להחליט על הקמת המדינה, נבעה מהשראת השכינה שהיתה עליהם, ומזה מובן מדוע עניין הקדושה שיש ביום העצמאות, כפי נוסח הכותרת של המאמר, והיא השראת השכינה שהתחדשה ביתר שהתבטא בהקמת המדינה, ו"התוקף" מהבחינה ההלכתית שאכן שייך לומר שיש קדושה ביום הזה, הוא כפי המבואר בחלק א' של המאמר הזה שבהקמת המדינה קיימנו את עיקר מצוות "יישוב הארץ" עיי"ש, וכן ברור מתוך עשרות עשרות של רבנים גאוני עולם שאמרו שהקמת המדינה היא "ראשית צמיחות גאולתנו" והכירו מבחינה נשמתית-ריגשית שיש התחדשות רוחנית עם קום המדינה!! (ראה רשימה וציטוטים מחלק מהם, בספר "אתחלתא היא"),

עד כאן, זה רק "בעיקר העניין", שישנה התחדשות רוחנית אף בתחילת הגאולה, אלא שהיא בצורה חלשה ומבחינה כללית, היינו בכל עם ישראל, היא עדיין לא הגיעה לכלל מודעות (ולכן נקטתי לפני כן, שעדיין לא הגיעה "תחיית הקודש הכללית", כללית דייקא, כי מבחינה של יחידים, ואפ"י בציבור שלם, היינו אצל תלמידי הראי"ה קוק ישנה הכרה ומודעות באור הפנימי הבהיר שמתחדש בתקופת הגאולה, ומופיע אף דרך כתביו הקדושים של הראי"ה), וקימעא קימעא היא מתגברת עד שהכל יכירו באורה כפי שכתבי במאמרי,

אומנם עדיין לא הרחבתי בביאור, היאך ישנה התחדשות רוחנית בהקמת המדינה, וזה היה מגמת מאמרי לבאר היאך ואיפה בדיוק נמצאת ההארה בהקמת המדינה.

אכן, אני שב ואומר:

המדינה אינה רוחנית, בדיוק כפי שגופו של אדם אינו נשמה.

וכמו שאנו מבינים שהגוף הוא גשמי גם אם יש בתוכו נשמה, כך אנו מבינים שהמדינה היא גשמית גם אם יש בתוכה נשמה.

הגוף יכול להיות עם נשמה או בלעדיה, וייתכנו רמות שונות של הופעת הנשמה בתוך הגוף, וכמובן שכל עוד הגוף אינו עוסק בעניינים נשמתיים אז הנשמה היא בהסתר גמור, ואנו יודעים על קיומה רק מתוך השוואת האדם הזה לאנשים אחרים שגופם כגופו, ולכן אנו מסיקים שגם נשמתו כנשמתם, 

כך בדיוק המדינה אנו יכולים לדעת על קיום נשמתה רק מתוך הבנה שגוף חי אינו יכול להתקיים ללא נשמה, אבל מעבר לזה אין כאן שום ביטוי נשמתי, וזה עינינו הרואות שהגוף הזה הלוא הוא המדינה אינו מבטא ביטויים נשמתיים כי אם כלפני חזון העצמות היבשות. 

אנו יכולים להתבונן בגוף הגשמי כשבניינו כתואר בניין לאום גשמי, ורוח הלאום מפעמת בקרבו, אך רוח קדושת הלאום עדיין לא נראית בו.

אנו יכולים לצפות לרוח הרוחנית החיה שתיכנס בעצמות הרוחניות היבשות. בינתיים זה לא קרה. ובעזרת ה' זה יקרה. ואנו ממתינים, עד יערה עלינו רוח ממרום.

זוהי האמת הברורה.

אין שום מקור שיכול לסתור זאת. אתה על כל פנים לא הבאת. 

גם אין שום מקור שבסמכותו לייסד דת חדשה אחרי משה רבינו.

אנו יכולים להתבונן בגוף הגשמי כשבניינו כתואר בניין לאום גשמי, ורוח הלאום מפעמת בקרבו, אך רוח קדושת הלאום עדיין לא נראית בו.

אנו יכולים לצפות לרוח הרוחנית החיה שתיכנס בעצמות הרוחניות היבשות. בינתיים זה לא קרה. ובעזרת ה' זה יקרה. ואנו ממתינים, עד יערה עלינו רוח ממרום.

לדעתך, מיום ששבנו לא"י, ישנה "התחדשות רוחנית" שיכולה להיות מושגת ע"י בני האדם, או לא (ואנחנו רק צריכים לחכות עד שתבוא תקופה חדשה)??

התחדשות הלאום בגשמיות היא הזדמנות להתחדשות רוחנית גם כן, אבל היא רק הזדמנות.

התחדשות רוחנית, אגב, זה דבר כולל, זה כולל היכרות עם המוסר היהודי, משפט עברי, וגם רוחניות כללית כמו שאנו מוצאים היום התעניינות בנושאים רוחניים כמו קבלה, ובכלל הבנת החיים הראויים על פי התורה. כל אלו יכולים להצטרף לידי התחדשות רוחנית כוללת. כרגע זה עדיין לא נעשה באופן מאורגן. אנחנו לא "צריכים לחכות". אנחנו יכולים כבר עכשיו לקדם את זה. ואנחנו מקדמים את זה, אבל זה עדיין לא נעשה בצורה שיטתית ומאורגנת.

(הערה: גם ההתחדשות הגשמית, כמו שכתבו לך כאן - התחילה ע"י העליות של תלמידי הגר"א)

בדבריך אתה חותר תחת יסוד תורתו של הראי"ה קוק וגדו"י רבים, ואני חושב שדי בפיסקאות שציטטתי לך בהודעה קודמת כדי להוכיח מהראי"ה קוק והרצי"ה (ויש עוד הוכחות משאר תלמידיו וגדו"י שהצטרפו לתפיסה הזו) שכוונתם באומרם ש"החלה הגאולה" הינה שישנה אופציה של "התחדשות רוחנית מהארת הגאולה" (ולא רק רוחנית כללית, כמו ניו איז' וכדומה) ושהם עצמם חווים אותה, וקוראים בעיקר לציבור תופסי התורה לממש ולהתוודע אל אותה הארה, וכן עולה ממאמרי הראי"ה מאמר "תחית הקודש" שציינתי לך לעיל, ואצטט את עיקר הלשון, וכדי להבין תצטרך לראות במקור את ההקשר הרחב: "אבל זאת היא הערה כללית, שכל נפש ברוכה מתופשי התורה, ביחוד מתופשי התורה אשר בארץ ישראל, צריכה לדעת איך להשתמש באור הגדול הזה, בשעה הגדולה אבל התקופה הזאת שאנו חיים בה, המון המעשים הרבים ההולכים ומתהוים בחיי עמנו הלאומיים והחברתיים, בחיי החול והבנין המעשי של האומה ושל הארז והנשגבה הזאת של תעודתנו בשעה שנגוהות אורה ועבי מחשכים גדולים ואיומים משתמשים בבת אחת", הרי שפניית הראי"ה קוק לתחיית הקודש - להשלמת תחיית החול, היתה בעיקר אל תופסי התורה, וזאת משום שבהתחלת הגאולה שהאור הינו ברמה נמוכה, אין עדיין בכוחו להחזיר בתשובה את כל ישראל ולהביאם להתחדשות רוחנית "בניכם ובנותיכם יתנבאו" וכדו', אולם לפחות מבני התורה, שמקיימים את המצוות ודורשים קירבת השם, הוא מצפה להתוודע אל אותו האור פנימי, ברם הוא הצליח רק חלקית, שאומנם תפיסתו הצליחה להציל מאות אלפים של אנשים שלולא התפיסה הארץ ישראלית היו נופלים לחילוניות בתקופת קום המדינה, אולם רצתה השגחה והחרדים החליטו להתנגד מאוד לתפיסת "האתחלתא", הן מבחינת הקשר המסוים עם החילונים שתפיסה זו יוצרת [ואפ"י עצם העליה לארץ היתה נראית לריב אלחנן ווסרמן וחביריו כאיסור חמור, בגלל שהחילונים הם שליטי ההנהגה היהודית בארץ כפי שכותב בקובץ מאמרים], ובכלל התברר שגם מבין החרדיים מיעוט מעלת האור בהתחלת הגאולה לא הצליח להביא אותם להתעניין ולדרוש את תפיסת הראי"ה קוק,

ובאמת שלפי זה יובן מדוע היה כ"כ חשוב לראי"ה קוק להקים את "דגל ירושלים" הנפרדת מהמזרחי ומהציונות, כי הוא הבין שבתחילת הגאולה, עיקר האנשים שהארת הגאולה יכולה לחדש אותם הם "תופסי התורה", ועל כן כ"כ היה חשוב לו לאפשר לחרדים שלא מוכנים לקבל כל התחברות לציונים [ומימלא לא למזרחי שהתחבר אליהם], להתחבר אל מהלך התחיה, ועוד אל תחית הקודש, אומנם לא הצליח כ"כ בהשפעה על החרדים מכה וכמה מניעים, אבל אנשי המזרחי וגרורותיהם הוא הצליח במאוד מאוד, ברוך השם,

בכל אופן אצל הראי"ה קוק ותלמידיו וממשיכיהם הרבים ברור היה, וברור גם עכשיו תהילה לאל, שישנה התחדשות רוחנית מהארת הגאולה-מנשמת האומה, וכפי שכותב במפורש הראי"ה קוק באיגרת הוו"ד בסוף פנקסי הראי"ה ח"ד בערך "ישיבת מרכז הרב" ששם כותב, שברוך השם בישיבתו מרכז הרב, כבר שורה בה ועל התלמידים הארת נשמת האומה כפי חזונו עיי"ש לשונו ואין תחת ידי כרגע את ספר פנקסי הראי"ה ח"ד, אבל אם זה יהיה הקש שישבור את גב הגמל אצטט לך את האיגרת הזו בהמשך,

ואצטט לך ראיה נוספת לדבריי, מתוך איגרת נוספת של הראי"ה קוק שכותב שבתקופתינו "אין באמת כופרים"!! וגם מי שאומר שהוא כופר הוא לא באמת כופר, עיי"ש ולכאו' מאי שנה תקופתינו מתקופות אחרות, אלא כדברינו שישנה התחדשות רוחנית של נשמת האומה [גם אם אותם אנשים לא מתוודעים אליה, ולא יודעים שיש פער בין תקופתינו לתקופות אחרות], שיוצרת מציאות חדשה בבני ישראל שאין באמת כופרים!!,

ובכלל יש לציין בזה את דברי הראי"ה במאמר הדור שהדור שלנו נעלה מבחינה כללית אבל ירוד מבחינה פרטית ובמק"א בקבצים זה מנוסח בערך כך -  העולם הולך ומתעלה בפנמיותו, והולך ויורד בחיצוניותו וראה גם מאמר התעלות העולם באורה"ק ח"ב, ובאיגרת מסביר הראי"ה טעם הדבר - משום שלקדושה יש צירוף ואלו לטומאה אין צירוף בסוד "יתפרדו כל פועלי אוון" (וביסוד הדברים כן כתוב גם בבן איש חי בספרו הקבלי "דעת תבונות" שבתקופתינו הקליפה נחלשת יותר מתקופות אחרות ואכמ"ל בהבנת הדבר), ואף יסוד זה הינו ראיה לדבריי שישנה התחדשות רוחנית והיינו שישנה התעלות מהבחינה הכללית, ואולי נקודה זו היא לא ראיה כ"כ טובה משום שלא נקט שיש עליה דווקא בגלל תקופת הגאולה, אלא שבכלל, אף בתוך תצקופת הגלות, העולם היה הולך ומתעלה מבחינה כללית-פנימית.

ועל כן אני אשמח שתעבור פיסקה אחרי פיסקה שציטטתי למעלה, ותבאר לי למה אין משם סתירה לדבריך, ולסיום אומר לך, שיכול להיות שהטעות שלך נובעת, מכך ששמעת את דבריו של הגאון הצדיק הרב צבי טאו שליט"א, שנוהג להשתמש במונחים של "תחית החול" ו"תחית הקודש", ואומר שאנחנו נמצאים כעת בתחית החול ועדיין לא הגיעה תחיית הקודש (ראה לדוגמא דבריו שבספר "נשמה לעם עליה" במאמר השלישי כמדומני, שהגירוש מגוש קטיף הוא נסירה לקראת תקופת תחית הקודש שתבוא, ואף בלאמונת עיתנו חלק י"ג החדש, כל כולו מוקדש להבנת תקופת תחיית הקודש שתבוא עלינו לטובא, אבל עדיין לא באה), וזאת משום שדבריו הם על תחיית הקודש הכללית, היינו מבחינת כל עם ישראל שיבואו לכלל התחדשות רוחנית שזה יקרה רק עם התגברות גדולה של הארת הגאולה וכנ"ל, אבל גם לדבריו בתקופת החול הכללית ישנה תחיית הקודש באופן חלקי המצופה מתופסי התורה וכנ"ל, וכמש"כ בלאמונת עיתנו ח"א באחד מהמאמרים שם (אינני זוכר במדיוק, אני כותב מן הזכרון) שכבר בזמנינו אפשר לבוא לכלל "הכרה פנימית" כפי לשון הפיסקה באורות התחיה על הצורך לבוא ל"הכרה פנימית": "אשרי איש שחושב עצמו כשיריים לגבי כנסת ישראל כולה, שהיא נחלת ד'. שכל מחשבות לבבו, הגיונותיו. חפציו ושאיפותיו, אמונותיו ורעיוניו, אינם כי אם חשק טמיר אחד להיכלל כולו באוצר חיים זה, להתחסד עם קן דיליה, דא כנסת ישראל. ההכרה הפנימית שהננו שריגים מעץ חיים רב דליות ושגיא פרי, שכל מה שאנו יותר מעורים בגופו של אילן הננו חיים את החיים היותר שלמים ורעננים בהווה ובנצח [להתדבק באור השכינה שהוא כנסת ישראל=כללות ישראל, וזהו "העץ חיים"], היא תביא את תחיית האומה למגמתה, היא, ואך היא, תקיץ את הקץ שאליו אנו עורגים, ותתן לנו חוסן ישועות", אלא [ממשיך הרב טאו שם] שרק יחידים יכולים לבוא לאותה הכרה פנימית, ופה אני מוסיף ע"פ דבריו במק"א (אינני זוכר מוקרם כרגע, אבל אפשר לחפש ולמצוא) שתפקיד אותם יחידם להשפיע את הארה הפנימית על שאר העם, ובעיקר כל ענין תורת "הרב זצל" היא השפעת אותה ההכרה הפנימית בכללות ישראל על כל אחד ואחד מישראל שיעסוק בכתביו הקדושים וכנ"ל, ויש לדבריי (שהרב טאו מדבר רק על תחיית חול כללית, אבל כן ישנה תחיית קודש חלקית) מקור נוסף בכתביו מלאמונת עיתנו ח"ח בפרק הנקרא "יקיצת הקודש העליון" שכל ענין אותו הפרק זה להסביר את תחיית הקודש שהחלה עם התחלת הגאולה כפי יסוד תורתו של מרן הראי"ה קוק עיי"ש ותרווה נחת. כל טוב ושבוע טוב

מצטער אבל אני חושב שיש פה אי הבנה

משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וכו' עד שהגיעה אלינו, התורה הנביאים והכתובים קיבלו הסכמה מלאה בכל ישראל, פסיקת המשנה והגמרא התקבלה גם כן בכל ישראל בכל בית מדרש ובית מדרש ללא פקפוק, מדרך בית המדרש שיש דעות שונות, ולאחר הגמרא אין לנו שיור רק התורה הזאת, מכאן ואילך הט אזנך כאפרכסת לשמוע דברי חכמים, דברי מטהרים ודברי מטמאים, דברי פוסלין ודברי מכשירין, כולם רועה אחד אמרן, גדולי תורה רבים בימינו אינם סבורים כדברי הרב קוק. אני איני רואה את עצמי מחוייב דווקא לדברי הרב קוק, אני כמובן מכבד ומעריך וכן מעיין, אבל לא מחוייב, ובאשר לדעתי האישית, עם חלק מהדברים אני מסכים ועם חלק לא, אני מוכן להיכנס לדיון אבל כאן זה לא המקום המתאים, הסברתי את דברי באופן כללי, ושוב כאן לא המקום להאריך, אבל ישנן דעות רבות בבתי המדרש השונים, כולל בתי מדרש סרוגים וחרדים.

רק אעמיד אותך על טעות קטנה - דע לך שכל בתי המדרש הסרוגים מסכימים עם התפיסה הזו שהיא הבסיס של כל תורת הראי"ה קוק, ואני אומר את זה בתור אחד שמכיר את כל הסיגנונות של בתי המדרש הסרוגים (אפ"י ישיבתו של הרב שמואל טל שליט"א, ששינתה את ההשקפה אחרי הגירוש מגוש קטיף, מסכימה עם התפיסת היסודית הזו, כפי שידוע לכל מי ששמע וראה את הרב טל ביום חג ירושלים שאותו הם חוגגים, והאמת שחוץ מישיבת ההסדר בתקוע שאני פשוט לא מכיר אותם, חוץ ממנה אני מכיר את כל ישיבות ההסדר ממש, וכולם הולכים לאור תורת הראי"ה קוק ופשוטה להם תפיסה הזו, ברוך ה'),

ואחתום במאמר של ר"מ מכובד בישיבת ההסדר אורות שאול שבראשות הרב יובל שרלו שליט"א, שהוא נימנה על הצד הכי קיצוני בציבור הסרוג, שהרי הוא גם בוגר ישיבת הגוש ואינו מתלמידי הרצי"ה זי"ע, וגם הוא משתייך לתפיסה ליברלית ונמנה על האירגון צוהר, ולמרות זאת התפיסה הבסיסית הזו היא נחלת המודעות הבסיסית שלהם, וזה הרוח וההדרכה שהם מחנכים את התלמידים היקרים, וז"ל: " 

נס ופלא

'לתוקף קדושתו של יום עצמאותנו', הוא שם מאמרו המכונן של הרצי"ה על קדושת יום העצמאות ועוצם השמחה בו (לנתיבות ישראל חלק א).

בחלקו הראשון מתברר שיום העצמאות הוא חגיגת ה'בר מצוה' של עם ישראל. קדושתו היא קדושת מצות המצוות אותה זכינו לקיים במתכונתה המלאה עם הקמת המדינה – מצות כיבוש הארץ וישובה הפיזי והרוחני. מצות מימוש חזון התורה, 'ואעשך לגוי גדול… ונברכו בך כל משפחות האדמה', מצוות הפיתוח והשכלול של 'ממלכת כהנים וגוי קדוש', מצות מימוש חזון הנביאים של 'ונהרו גויים רבים אל הר ד". מצות הקמת חברת מופת שתהיה אור לעמים, מצות תיקון עולם במלכות שדי. מה יכול להיות יותר קדוש ומשמח מזה?!

בחלקו השני עונה הרצי"ה לשאלה המתבקשת :'במה זכינו למה שמשה ואהרון וגדולי ישראל לא זכו'? תשובתו כפולה. זכינו במובן של 'מתנת חינם' שהיא ביטוי לאהבת החינם של אבינו שבשמים צור ישראל וגואלו את עם ישראל ואת הדור הזה. 'מאת ד' היתה זאת היא נפלאת בעיננו'. זכינו בשכר הגבורה, ההקרבה, ההתמסרות בחיים ומסירות הנפש שגילה הדור כולו, בכלל כצבו"ר (=צדיקים, בינונים ורשעים), פוליטיקאים, לוחמים, מתיישבים ובונים, למען תחיית עם ישראל ותקומתו בארצו. כמו גאולת מצרים גם גאולתנו היא כולה באיתערותא דלעילא – 'כימי יציאת מצרים הוראינו נפלאות'… במצרים התגלו הנפלאות בנסים משדדי מערכות טבע שהכריחו את פרעה להוציא וכפו הר כגיגית על ישראל לצאת (אשר הוצאתיך!). בתקופתנו התגלו הנפלאות בדרך הטבע ומנהגו ההיסטורי של העולם, ובמיוחד דרך האדם בחירתו והכרעתו, יוזמתו ופעיליותו הנמרצת והמהפכנית – אנו באנו ארצה… הפלא ופלא!

יום העצמאות, אם כך, כמו כל יום טוב, הוא יום של התחברות והתעצמות מחודשת אל הארת הקדושה המקורית המיוחדת שלו – קדושת מצוות כיבוש וישוב ארץ ישראל. ממקור עיצומו של יום והיפתחותנו להארתו, אמור כל אחד מאיתנו להעצים את התמסרותו לבנין עם ישראל בארצו, כעם חופשי בארצו, עם טוב וישר, חכם ונבון ואף טהור וקדוש, לטובה ולברכה לו עצמו ולאנושות כולה.

הראי"ה שאל שאלה זו כבר בתקופתו וענה עליה בפשטות שאין אחריה דבר:

שואלים במה זכה דורנו לגאולה? התשובה פשוטה היא, הוא זכה מפני שעסק במצוה היותר גדולה שבכל המצוות, במצווה השקולה ככל התורה כולה, מפני שהוא עסק בגאולת ישראל. ולא רק עסק, אלא הוא עוסק ויעסוק בלא הרף בגאולתו, וכח אלהי זה מרוממהו ומשגבהו בישועה. גם כל אלה שעומדים מרחוק או שמתנגדים לכל הפעולות המביאות את הגאולה הגלויה, גם הם בכלל הזוכים הם, מפני שעל ידי תביעותיהם, התוכן של התעסקות הגאולה מתבהר ומתברר יותר, ונעשה יותר זך, יותר מאיר, יותר חיוני ויותר ישראלי אמתי, יותר שואב ממקור החיים הטהורים המפכים ממקור ישראל, ממעין היוצא מבית ד'. ישבעו מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם. (שמונה קבצים, קובץ ז, רא).

שירי ארץ ישראל – כי שירה שכזאת לא תיתן את לבנו לשכוח

כל שנה מחדש מושמעים, מכל גלי האתר ובכל אתר, במשך יומים רצופים – יום הזכרון ויום העצמאות, שירי ארץ ישראל הישנים והטובים. וראו זה פלא, לא נס ליחם ולא פג טעמם. כל שנה מחדש הם נוקבים עד התהום ובוקעים עד רקיעי השמים. אעז ואתנבא שלמצח לא ינוס ליחם ולא יפוג טעמם. הסיבה פשוטה היא זו שירת האומה הקמה לתחיה ושרה את (ולא 'על') תחייתה. שרה את התחיה על כל היבטיה, מעלותיה ומורדותיה, שמחתה וצערה, תקוותה ויאושה. ביופיה ובחינה, בליבובה ותמימותה, בתואם מילותיה ומנגינתה, ממיסה שירה זו גם לבבות אבן. זוהי שירה במובן הפשוט והנשגב ביותר של המילה, זוהי שירת הנשמה, נשמת האומה. זו שירת חול שהיא כולה קודש, שירת זמן שהיא כולה נצח, שירת דור שהיא שירת האומה כולה. שירת מקום הפורצת כל גדר וגבול. זוהי שירת קודש הקדשים!

יתר על כך, אני סבור שחלק משירי ארץ ישראל וניגוניהם נתחברו ברוח הקודש ממש ולכן יש ללומדם ולדורשה ככל חלקיה של יצירת נשמת האומה – תורה שבע"פ בפרד"ס. כן גם על דרך הסוד!

הרע שבטוב שבעולמות

למדונו המקובלים – אין בריאה ללא צמצום, ואין הצמצום אלא העדר אור אין סוף וממילא נוכחות הריק שהוא עצם הרע.

למדנו רמב"ם – אין בריאה ללא 'חומר', ואין החומר אלא העדר ה'צורה' וזהו עצם הרע.

נמצינו למדים מכאן ומכאן שאם אין עולם אכן אין רע, אבל גם שאם אין רע, אין עולם. ופשוט (?) שעדיף שיהיה עולם (ונהיה אנחנו) שיש בו (ובנו) רע, מאשר שלא יהיה רע בכך שלא יהיה עולם. מה שנשאר היא השאלה: האם ועד כמה אפשר לתקן את הרע, לאיינו ואולי אף להפכו לטוב.

דברה תורה בלשון בני אדם

לשון בְּנֵי אדם ברבים. הכוונה ל'שפה' במובן הרחב ועמוק של המילה, ל'תרבות', במובן של 'מערכת של משמעויות משותפות, הבחנות והעדפות, נורמות ושאיפות, סמלים וכו'. הכוונה למרחב הבין סוביקטיבי של טיילור – המרחב בו מתרחשת הפרשנות המתמדת (המעצבת) של האדם את עולמו ואת עצמו (ראה צ'רלס טיילור, פרשנות ומדעי האדם, הקדמתו של יעקב ידגר ובפרט עמ' 29 – 30). לשון בני אדם משתנה מזמן לזמן, לא הרי לשון בני אדם לפני אלפי ואף מאות שנים, ללשון בני אדם היום. התורה שבכתב, דברה בלשון בני אדם של זמן מתנה, ומאז ועד היום התורה שבע"פ היא המדבררת שוב ושוב את התורה שבכתב, ואת התורה שבע"פ שקדמה לה, בלשון בני אדם של כל דורו ודור. כש'היא' לא עושה זאת, יש שתי אפשרויות. האחת – האדם (כחברה ולא רק כיחיד) נצמד ללשון התורה שהייתה לשון אבותיו ומתכחש ללשונו העכשווית. זו התכחשות עצמית שלא תצלח. השניה – נוצר מרחק בין האדם לבין התורה, וכפי המידה שהוא הולך גדל, גובר הפער והקונפליקט בין האדם לתורה, עד כדי התנכרות לתורה ונטישתה. גם זו  התכחשות עצמית שלא תצלח."

עכ"ל. הרבה הצלחה אחי

ושלכן לא היית צריך להעמיד אותי על טעותי.

אני ברוך ה' מכיר גם כן את הישיבות ומכיר את ההשקפות.

מעבר לזה, ישנם כאמור בתי מדרש שאינם בסקטור הזה, והם לפחות חלק ממוסרי התורה. 

מעבר לזה, דעתי האישית היא רואה את הדברים במורכבות מסויימת, וכאמור אין כאן המקום. יש דברים שאני מסכים יותר עם הצד הסרוג, יש דברים שאני מסכים יותר עם הצד החרדי, ויש דברים שדעתי שונה משניהם. עד כאן.

ואני מלא כבוד עצום אף לצד השני על מגזריו השונים. פשוט מאוד אתה שואל לדעתי ואני אומר לך את דעתי ואת דעת ריבותיי (ואף שברור שישנה מורכבות, מ"מ בעניין הכ"כ יסודי הזה, שהוא תמצית תורת הראי"ה קוק, ושדיברו בו הרבה מגדו"י הציונים דתיים - כולם מסכימים בו), אבל ברור שאני מוקיר ומייקר את כולם, או בנגיד זאת כך - מרוב שזה היה פשוט לא הוצרכתי להזכיר זאת. היה שלום ידיד

אני יודע מה העקרונות של שיטת הרב קוק, ואני גם לא שאלתי, רק רציתי להזכיר את הדעה הנוספת. אני רואה חשיבות לשימת לב למקורות ויצירת דיון תורני רחב על פיהם

יגדיל תורה ויאדיר

לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......

מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....

אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...

לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....

אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...

בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......

ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅

באמת בהצלחה🙏🙏

(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)

הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.

בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר

זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.

ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.

נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.

האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.

אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה

באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.

התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.

תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו. 

זו ממש טעות לחשוב אחרת.

אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?

תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅

אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...

האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....

ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.

תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך

לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.

תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה

מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.

בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.

לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.

נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)

בהצלחה רבה

יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :

https://www.yeshiva.org.il/

יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:

בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי

יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:

ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים

יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :

גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה

יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:

דף הבית - ישיבת הר ברכה

יש אתר של הרב אבינר:

הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר

האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :

שיעורים - ישיבת שיח יצחק

אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?

ברוב הישיבות הדת"ל תמצא שלומדים הכל.

הרב קוק אבל גם ברסלב וחב"ד

פסיקה של ילקוט יוסף/ שמירת שבת כהלכתה

יחלקו כבוד לרבנים חרדים

לעומת זאת, ברוב הישיבות החרדיות זה לא קיים.

לא תמצא ישיבה שלומדת הרב קוק

אפילו את ההלכות הרב מרדכי אליהו רוב החרדים הספרדים לא לומדים

וכבוד לרבנים הדת"ל. אין מה להרחיב.

תסיק כאן למה ומה זה אומר

תות?

אבל נחכה לשם הרשמי כדי לוודא

60 לשעה

80 לשעה

לא כולל הפסקות אוכל

אותם הקילקולים שראה רבי ישראל סלנט כשהקים את תנועת המוסר.

בעניין הזה המציאות מוכיחה, לצערינו, שנפש החיים טעה כשכתב שלימוד גמרא מתקן את מידותיו של האדם. תנועת המוסר צדקה.

למעשה כבר קדם הרמח"ל ותיאר במדויק בהקדמה למסילת ישרים את המצב שבו החכמים לא לומדים מוסר והבעלבתים גם לא לומדים מוסר. ללמוד על מנת לעשות.

על כל אדם/מגזר איזשהו.

מה עולה כשרואים חילוני?

מה עולה כשרואים עץ?

האם אתם מסתכלים על הדרך שלי בעין טובה או רעה?

אז זהו- כשאני רואה חרדי שמח עם מלא חיים- אני שמח ומעריך. בדרך כלל אלה חסידים.

כשאני רואה חרדי שכלוא בתוך המגזריות שלו, או בתוך דרך שהוא לא רוצה להיות חלק ממנה, שרואים על הפרצוף שלו מלא אתכפיא- אני מרחם עליו..

ותמיד תוהה אם טוב לו באמת בדרך הזו

+ באופן כללי הגישה שלי שעדיף שכל אחד יתקן את המגזר שאליו הוא 'שייך' ולא מגזרים אחרים

אז היחס הכללי שלי הוא בעיקר 'זה עושה את החיים קלים לגור באזור שלידו יש חרדים - שטיבלך/קניית ארבעת המינים/בתי מדרש שפתוחים במשך היום וכו' '

כמו שלא עולה לי כלום עבור דת"ל או חילני

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.