י' באייר תשע"ח 00:23
הלימוד תורה עצמה או היישום של התוכן שנמצא בה? וכשאני אומרת חשיבות אני מתכוונת כשיש מצב של התנגשות בין 2 דברים, לדוג׳: ללמוד עכשיו תורה או לעזור לאמא.
ניהלתי דיון על זה, שבו אמרתי שבעיני היישום של התורה חשובה יותר מהלימוד עצמו, ומתוך כך, העזרה לאמא קודמת ללימוד תורה. וכנגד אמרו לי שהלימוד קודם, כי רשום ו”תלמוד תורה כנגד כולם” וגם לפני כיבוד הורים.
זה נשמע לי קצת מוזר אז אשמח (מאוד) שתאירו את עיניי, תרשמו כל מה שיש לכם לומר ושאתם יודעים בנושא, תפרטו, כי קטונתי להבין ולדעת..

*אם אפשר אפילו שישימו בעמוד הראשי כדי שיסב יותר תשומת לב, זה משהו שמאוד בוער לי ואני אשמח למענה(:*
י' באייר תשע"ח 00:34

כלומר: המטרה והעיקר הוא לקיים את התורה ("לא המדרש עיקר אלא המעשה"). אבל תלמוד תורה, מעבר להיותו מצווה וממילא גם בכלל 'מעשה', הוא גם מביא לידי עשיית כל שאר המעשים ולכן הוא הכי חשוב.

לכן קבעו חז''ל שהתלמוד קודם כשיש התנגשות, למעט מקרה שהמעשה לא יכול להיעשות על ידי אחרים ואז יש להפסיק את הלימוד בשביל המעשה (אגב, גם הדוגמה של הגמרא היא תלמוד תורה מול כיבוד הורים).

 

ואי אפשר בלי לצטט את הויכוח הזה במקורו הקדום (בגמרא קידושין מ ע''ב):

וכבר היה רבי טרפון וזקנים מסובין בעליית בית נתזה בלוד, נשאלה שאילה זו בפניהם: תלמוד גדול או מעשה גדול?

נענה רבי טרפון ואמר: מעשה גדול.

נענה ר"ע ואמר: תלמוד גדול.

נענו כולם ואמרו: תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה (שזו תשובה שמכילה את שתי הדעות כנ''ל).


י' באייר תשע"ח 00:42

רק הדגשה והשלמה:

 

1. בגלל שלא המדרש עיקר אלא המעשה, ת"ת נדחה מפני כל מצווה שא"א להיעשות בידי אחרים.

(ולא אומרים העוסק במצווה פטור מן המצווה)

 

 

2. ראיתי פעם בחוברת של הרב בוצ'קו, שלדעתו אם יש כמה אחים שצריכים לטפל בהורים, זה לא נחשב "אפשר להיעשות בידי אחרים". כאילו הם יכולים להגיד שהם לא מוכנים.

(אני יודע שזה מחודש)

י"ד באייר תשע"ח 00:14
י' באייר תשע"ח 01:05
אב ואם.
זה מצווה שאינה יכולה להעשות על ידי אחרים (בבלי מועד קטן ט: )
רשי: "כלומר שאם יש לך לעסוק במצוה תבטל תלמוד תורה ועסוק במצוה".

בנוסף, אשה לא מחוייבת בתלמוד תורה, לעומת כיבוד הורים היא חייבת.

בימינו שאנשים מפסיקים לימוד תורה כדי לקבל שיחה נכנסת או כדי לספר בדיחה לחבר, אז בוודאי חייבים להפסיק בשביל מצווה.

לגבי הדיון העקרוני מה יותר חשוב:
"תלמוד תורה כנגד כולם'" (משנה פאה א, א), ו"לימוד גדול שלימוד מביא לידי מעשה" (בבלי קידושין מ: ), "אפילו כל מצוותיה של תורה אינן שוות לדבר אחד מהתורה" (ירושלמי פאה).
לימוד תורה הכי חשוב, כי הוא הלב של כל המצוות, והוא מזרים חיות לכל המצוות המעשיות.
י' באייר תשע"ח 01:40
ושאלו, אז מה בעצם יותר גדול? אם כל הגודל של התלמוד הוא מפני שהוא אמצעי למעשה אז בעצם המעשה יותר גדול!
והסבירו, שבתלמוד יש שני עניינים: התלמוד עצמו - שמעלתו אינה נובעת מכך שבסופו נדע מה לעשות אלא מחמת עצם הלימוד, וגם המעשה שכלול בו. ולכן הוא גדול מהמעשה. (יוצא שקריאת התשובה של הגמרא היא: תלמוד גדול, שגם (בנוסף למעלתו כתלמוד) מביא לידי מעשה)
(מהר"ל נתיב התורה פרק א', מבוא לשבת הארץ פרק ט"ו, אורות התורה ח', א')


וכבר אמרו לפניי, שמצווה שאי אפשר לעשות ע"י אחרים דוחה תלמוד תורה. אבל לפי ההסברה שקדמה זה לא מובן, אם תלמוד תורה יותר גדול וחשוב, למה להניח אותו ולעסוק במצווה שמעלתה נמוכה יותר?
התשובה האמיתית לשאלה הזו היא תשובת המהר"ל (נתיב התורה פרק א'): יש 'חשוב' ויש 'קודם'. התורה היא עליונה, היא יותר גדולה מהכל, גם מהמצוות. זו האמת. אבל מצד האדם - הוא לא יכול להגיע לתורה בלי לעסוק במצוות; קיום המצוות בונה את הקומה הרוחנית הבסיסית של האדם, והתורה מוסיפה לו שלימות. אבל לפני שהוא עוסק בתוספת שלימות הוא צריך להשלים את קומתו הבסיסית. לכן כאשר ישנה התנגשות בין הלימוד למעשה, עליו לעסוק במעשה.
זה דומה ל"דרך ארץ קדמה לתורה". התורה עליונה יותר מדרך ארץ - התורה היא אלוקית ודרך ארץ זה אנושי, אבל אי אפשר לגשת לתורה בלי הקדמת דרך ארץ.
י"א באייר תשע"ח 09:05
כנראה יהיה התשובה בשבילך.
הכללים שהביאו ימ"ל בבהירות וטיפות של אור ההשלמה יחד עם הפרטים לשאלה המדוייקת שכתב חסדי הים.
עקרונית תלמוד גדול (אבל שמביא למעשה). וכל מעשה שלא יעשה ע"י אחרים (כולל כיבוד הורים) יבטלו עליו תורה.
י"א באייר תשע"ח 23:13
כפי שנא, גדול תלמוד.
ב. שאלה ספציפית, שיש עליה תשובה. אם יכול ליעשות עי' אחרים
י"ב באייר תשע"ח 02:04

"לעסוק בדברי תורה" אומר המהר"ל "עצם העיסוק" הוא עניין ת"ת, וכמדומני שבשיחות מרן הרצי"ה זי"ע כתוב לאמור, ויש לזה מקורות נוספים - שוודאי שהתורה גבוהה מהמעשים, אלא שאי אפשר להשיג את התורה כמו שצריך ללא מעשים מתוקנים וכמש"כ באבות "כל שחוכמתו מרובה ממעשיו אין חוכמתו מתקיימת",

 

ובאמת שמקורות הפנמיים הקבליים, התורה מזוהה עם התפארת ואלו המצוות מזוהים עם המלכות דעשיה - וברור שהתפארת גבוהה מהמלכות דעשיה מצד עצמה (הדגשתי "מצד עצמה" כל לחמעמיק בכתבי מרן הראי"ה קוק, יודע שדווקא לבחינה הכי נמוכה, "שלית לה מגרמה כלום", יש לה היכלות לגלות בקרבה אור מאוד גבוהה, זה נקרא אצלו "הקדושה שבטבע" שגבוהה מ"הקדושה שמנוגדת לטבע" ובאורה"ק כתוב לאמור, אותו העיקרון אך בשפה נפשית-אישית, שהדמיון התחתון מצד עצמו נמוך מן השכל, אך הדמיון התחתון כגילוי הדמיון העליון - אותו דמיון קדוש של הנביאים, הרי אז הוא גבוהה מהשכל)

 

והמסקנה המעשית -  שחובה גם זה וגם זה.

י"ג באייר תשע"ח 23:11
החכמתי(:
י"ג באייר תשע"ח 23:26

את בת. ובת אינה חייבת במצות תלמוד תורה. אז ברור שהלכתית, אם את יכולה לעזור לאמא שלך או ללמוד תורה - מצות כיבוד אם קודמת.

 

דבר שני. גם אצל בנים, תלמוד  תורה אכן דוחה שאר המצוות, אלא אם כן יש מצוה שאינה יכולה להיעשות ע"י אחרים.

זה לא אומר שבחור צריך לשבת בבית במקום ללמוד בישיבה, שמא יזדמן שאמא שלו תצטרך שילך לקניות.. אבל אם הוא כבר בבית - ונצרכת עזרה שאין מי שעשה, אז מבטלים תלמוד תורה בשביל זה.

 

על כן, נכון שהערך של תלמוד תורה גדול מאד. אבל התלמוד אמור להביא גם לידי מעשה. יש בו גם את הערך העצמי, וגם את זה שהמעשה נובע ממנו. מתי זה נבחן ביחס למעשה? במצוה שלא תיעשה אם הוא לא יעשה אותה.

חינוך תורני בדרך חיובית – תכנים תורניים לילדים, מאמרים, ניגונים ועוד

 

 

 

י"ג באייר תשע"ח 23:46
ולכן כמובן שמה שנאמר כאן פחות נוגע אליי..
י"ג באייר תשע"ח 23:57
בהמשך לזה שהכי הכי חשוב זה הלימוד תורה.
אם נניח יש זוג נשוי שהבעל אברך, והאישה מרגישה שאין לה הרבה זמן עם בעלה והיא רוצה יותר זמן איתו ובעקבות כך מבקשת שיקדיש לה זמן בערב בכך שיוותר על הסדר ערב שלו..
מה הדבר האידיאלי (רצון התורה) שהגבר צריך לעשות? להקשיב לאשתו או לא להפסיד לימוד תורה?
י"ד באייר תשע"ח 00:30

ברור שמצד אחד, אשה לא יכולה לומר לבעלה שבקביעות היא מעוניינת שבערב ישב איתה, ולכן שיפסיק עם הסדר ערב, כי לשבת איתה זו מצוה שאינה יכולה להיעשות בידי אחרים...  גם במקום העבודה שלו היא לא מעוניינת שישב איתה.

 

אבל לפעמים, באמת יש לכך מקום. 

 

זה דבר שהוא תלוי בהרבה גורמים. כל מקרה לגופו.

חינוך תורני בדרך חיובית – תכנים תורניים לילדים, מאמרים, ניגונים ועוד

 

 

 

י"ד באייר תשע"ח 01:23
כתבת שלשבת איתה זו מצווה שאינה יכולה להיעשות בידי אחרים, אני מניחה שאין באמת מצווה שאומרת שצריך לשבת עם האישה, לפחות לא בהגדרה הזאת, אז איך נקראת המצווה הזאת שכן מכלילה בתוכה את זה?
י"ד באייר תשע"ח 01:46
לקיים התחיבות. הוא התחייב בכתובה...
מלבד שכתוב להשכין שלום בין איש לאשתו זה אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. אז גם האדם עצמו ואשתו זה מצווה.

ודאט שאם יכול לשכנע אותה בלי שתרגיש בזה חיסרון או וויתור עדיף
י"ד באייר תשע"ח 01:49
י"ד באייר תשע"ח 03:03

אין שום התחייבות בכתובה, שכאשר האשה רוצה, אדם יבטל תורה. 

 

אכן, ושימח זו צוה מיוחדת לשנה הראשונה. אבל גם זה לא דווקא בדרך זו.

 

עם זה, כבר שמעתי ת"ח שאמר למישהו שמוטב יבטל מידי פעם בתחילת הנישואין סדר ערב פה ושם, ממה שיצטרך אח"כ לבטל סדרים הרבה..

 

[ובכללי, אשה שמתחתנת עם מישהו שלומד תורה, שמחה שהוא לומד..]

חינוך תורני בדרך חיובית – תכנים תורניים לילדים, מאמרים, ניגונים ועוד

 

 

 

י"ד באייר תשע"ח 07:38
שכיום כל הזוגות כל הזמן במצב של 'שנה ראשונה'. ולכן לא שייך 'אל תרבה שיחה עם האשה...באשתו אמרו..'
אולי זה לא ממש המצווה של 'ושימח' אבל יש איזה נקודה של זה לפחות מדרבנן...

לא מתכתב עם נשים בפרטי.

י"ד באייר תשע"ח 13:34

שאינני יודע אם אמר, ואם אמר מנין הוא לקוח.

 

להגיד שכולם תמיד במצב של "שנה ראשונה"..

 

אבל גם בלי שנה ראשונה, יש התנהלות ראויה. להרבות אהבה ואחוה צריך תמיד.

 

[לגבי "אל תרבה" וכו', אין לזה קשר דווקא לשנה ראשונה. אלא שצריך לראות מה הפירושים השונים שנאמרו על זה. והכוונה אינה שאדם "לא ידבר" עם אשתו ח"ו... מובא למשל, שאדם לא יאמר לאשתו כך וכך עשה לי פלוני וכו'.. שמבזה את עצמו בעיניה. זה לא דבר שאינו רלוונטי לימינו. הכל לגופו של ענין]

 

אבל נכון - וזה מה שכתבתי - שבשביל לעשות הרגשה טובה לאשתו, לא צריך דווקא את ה"ושימח" של השנה האשונה, אלא סתם מדין גמילות חסד שיכול להיעשות דווקא על ידו, ו"ואהבת לרעך כמוך" וכו'.

לגבי דחיה של לימוד, זה משהו אחר. אי אפשר לומר שבקביעות אדם ייבטל מלימודו, כי ישמח את אשתו שיהיה בחברתה.. אפשר לבחון, האם גם על ריווח כספי נאה היו מוכנים לוותר בגלל זה. צריך הכל בשכל ובלב ובמידה נכונה.

חינוך תורני בדרך חיובית – תכנים תורניים לילדים, מאמרים, ניגונים ועוד

 

 

 

י"ד באייר תשע"ח 13:51

לא מתכתב עם נשים בפרטי.

י"ד באייר תשע"ח 02:59

שהיא לא יכולה לומר דבר כזה, שכל ערב לא ילך לסדר ערב, בגלל אמירה שזו "מצוה שאינה יכולה להיעשות בידי אחרים".. זה לא נכון להגדיר כך.

 

לא שייך שאדם יבטל בקביעות סדר ערב, כי אשתו רוצה שישב איתה. גם לעבודה הוא הולך ואינה מבקשת שבמקום זה ישב איתה..

 

 

אבל הוספתי, שלפעמים יש מקום גם לדבר כזה, פה ושם. תלוי בנסיבות. זה יכול להיות מטעם של גמילות חסד, מטעם של חיזוק השלום-בית וכד'.

חינוך תורני בדרך חיובית – תכנים תורניים לילדים, מאמרים, ניגונים ועוד

 

 

 

י"ד באייר תשע"ח 07:39
שידבר איתה וילמד בבית.
בד'כ עצם הלימוד בבית משמח את האשה גם בלי לדבר הרבה כמו שחשבה שהיא צריכה

לא מתכתב עם נשים בפרטי.

י"ד באייר תשע"ח 13:27

אלו חשבונות פרטיים.

 

אני הכרתי לא מעט אברכים, שסדר ערב היו לומדים בבית עם חברותא שהיה מגיע אליהם.

 

זה גם טוב לייצר בבית אוירה של תורה, וגם נותן הרגשה טובה לאשה, ששומעת את בעלה לומד. לעיתים מגישה משהו לו ולחברותא.. בעניינים....

חינוך תורני בדרך חיובית – תכנים תורניים לילדים, מאמרים, ניגונים ועוד

 

 

 

י"ד באייר תשע"ח 00:01
א. ללמוד תורה ולקיים אותה זה לא סותר, כי יש מצווה בתורה שהיא בעצם ללמוד אותה. אז יוצא שגם בלימוד מקיימים את התורה... ב. תלמוד תורה כנגד כולם.. ג. "מצווה הבאה על ידך, אל תחמיצנה.." אם יש סיטואציה מסויימת שנקלעת למצווה כלשהי, אז אם אנחנו באמצע לימוד, ואין מי שיעזור לאמא, במצב כזה חובה לעזור..

אולי יעניין אותך