ושאלו, אז מה בעצם יותר גדול? אם כל הגודל של התלמוד הוא מפני שהוא אמצעי למעשה אז בעצם המעשה יותר גדול!
והסבירו, שבתלמוד יש שני עניינים: התלמוד עצמו - שמעלתו אינה נובעת מכך שבסופו נדע מה לעשות אלא מחמת עצם הלימוד, וגם המעשה שכלול בו. ולכן הוא גדול מהמעשה. (יוצא שקריאת התשובה של הגמרא היא: תלמוד גדול, שגם (בנוסף למעלתו כתלמוד) מביא לידי מעשה)
(מהר"ל נתיב התורה פרק א', מבוא לשבת הארץ פרק ט"ו, אורות התורה ח', א')
וכבר אמרו לפניי, שמצווה שאי אפשר לעשות ע"י אחרים דוחה תלמוד תורה. אבל לפי ההסברה שקדמה זה לא מובן, אם תלמוד תורה יותר גדול וחשוב, למה להניח אותו ולעסוק במצווה שמעלתה נמוכה יותר?
התשובה האמיתית לשאלה הזו היא תשובת המהר"ל (נתיב התורה פרק א'): יש 'חשוב' ויש 'קודם'. התורה היא עליונה, היא יותר גדולה מהכל, גם מהמצוות. זו האמת. אבל מצד האדם - הוא לא יכול להגיע לתורה בלי לעסוק במצוות; קיום המצוות בונה את הקומה הרוחנית הבסיסית של האדם, והתורה מוסיפה לו שלימות. אבל לפני שהוא עוסק בתוספת שלימות הוא צריך להשלים את קומתו הבסיסית. לכן כאשר ישנה התנגשות בין הלימוד למעשה, עליו לעסוק במעשה.
זה דומה ל"דרך ארץ קדמה לתורה". התורה עליונה יותר מדרך ארץ - התורה היא אלוקית ודרך ארץ זה אנושי, אבל אי אפשר לגשת לתורה בלי הקדמת דרך ארץ.