באמת ראוי לעיין שם בהרחבה...

מורה הנבוכים חלק שני פרק מה...

במורה רוח הקדש היא המעלה השניה...

המעלה הראשונה היא רוח ה'...

לא עברתי על יסודי התורה, אבל במורה נבוכים הרמב"ם מביא חילוקים שהם לא דומים לחילוקים שכל המקובלים מביאים. למשל, הוא לא מחלק בין נבואה לרוח הקודש כל-כך, אצל כל המקובלים מקדימים להגיד שאין שום השגה בנבואה כשאין ביהמ"ק.

אתן דוגמא: "הַנָּבִיא אֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה נְבוּאָתוֹ לְעַצְמוֹ בִּלְבַד לְהַרְחִיב לִבּוֹ וּלְהוֹסִיף דַּעְתּוֹ עַד שֶׁיֵּדַע מַה שֶּׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ מֵאוֹתָן הַדְּבָרִים הַגְּדוֹלִים". אצל המקובלים , גם אלה שראו את הרמב"ם, זה נקרא רוח הקודש, לא נבואה. והם מדגישים הרבה פעמים שבנבואה אין באמת מה לדבר ולהסביר.

כמובן שאני עפר לרגלי הרמב"ם, אם ח"ו משתמע מזה זלזול.

מקובלים משמע כאלה שקיבלו את העניין דור אחרי דור ממשה רבנו ע"ה. מה זה "לא קבלה"?

כל מה שקשור לרוח הקודש זה קבלה. הרמב"ם כותב את זה בעצמו במקור הנ"ל "כְּשֶׁיִּכָּנֵס לַפַּרְדֵּס וְיִמָּשֵׁךְ בְּאוֹתָן הָעִנְיָנִים הַגְּדוֹלִים הָרְחוֹקִים".

עידכנתי את התגובה הקודמת אחרי שהגבת.

נ.ב, יש לי עניין עם מקובלים כמו שיש לי עניין עם כל גדולי ישראל ובכללם הרמב"ם זיע"א. אני מקווה שאת לא מנסה להגיד שאני מזלזל בגדולי ישראל...

עליו הרבה ומסכימים עליו, וזה התחום שלהם, כנראה שזה לא סתם...

אלה דיוקים די קטנים, אבל בענייני רוח הם מהותיים. גם הרמב"ם ביאר מה המהות הבסיסית של רוח הקודש, ואיך נבואה פועלת. אבל ברזולוציות הקטנות יותר, וגם בפועל, בצד המעשי, הוא כמעט לא נגע (יש ממש מעט במורה נבוכים, על איך להשיג השגות, אבל אלה השגות מהמדרגה הראשונית ביותר ואין הרחבה הלאה, ויש סיוגים מלחשוב שההשגה הזאת היא העיקר בדברי חלק מהמקובלים).

נראה לי לתמצת ככה, בערך: אם מישהו רוצה להשיג רוח הקודש דרך הרמב"ם הוא צריך לקיים את כל משנה תורה ישר והפוך. אם מישהו רוצה להשיג רוח הקודש לפי המדרגה שלו (תדב"א "מעיד אני עלי" וכו'), הוא לא בהכרח חייב להיות הצדיק הכי גדול בדור.

אני מסתייג תוך כדי כתיבה מהפסקה הזאת. לא יודע.

בקיצור: יש המון חילוקים במדרגות ועניינים של רוח הקודש, והם יותר מבוארים במקורות שהבאתי (בצורה מסודרת), אז נראה לי יותר קל להבין. זהו, נראה לי שהבנתי את עצמי.

שזה לא קיים בדורנו (ע"ע שערי קדושה פרק ג' אם זכרוני לא מטעני) אלא ליחידי סגולה שלא מחוייב שיהיו קיימים בכלל בדור. שזה דומה לשיטה שהרמב"ם מבאר ביסודי התורה (בשונה מהשיטה שבמורה נבוכים).

אבל אם תלמדי את הרמח"ל במקומות אחרים, אז הוא כן מדבר על השגות בדרכים אחרות...

המקומות האחרים שדיברתי עליהם של הרמח"ל הם לא ממש שווים לכל נפש ולא כדאי להתעסק בהם

יש לרמח"ל ספרים שנוגעים בדברים מאוד עמוקים חח

ממליץ לך לא לעסוק ביחודים וכו' אם נפש-ך יקרה עליך

בגדול זה גילוי של הנשמה שמופיעה ע"י דבקות בה' ואז מקבלים הארות שלא בדרך השכל שאנחנו רגילים אליו.

האור יקר ממש מבאר את העניין של הנבואה, לא זוכר את המקור שם ואם זה בכלל מאמר אחד רציף.

רוה"ק פרושה, כמו שיוצא מהאדם דיבור אף שאינו יודע כיצד ואיך, כן ברוה"ק יצא לאדם תפילות מאליהם וכן שירים וכו' כדיבור שאינו יודע כיצד פועל... היינו מדרגה מעל דיבור. [חלק שלישי פרק ט או י כמדומני]. אני חושב שברב קוק תימצא דוגמא לזה שכידוע פנקסיו כתובים בקולמוס ראשון ללא עריכה. אלה כתב בהשתפכות כל העולה על רוחו.

יש לציין שספר העיקרים הוא 'ראשון' אני מאמין ששיטת המקובלים בעניין שונה וכפי שכתבו וכו'

גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.

ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.

עיין מהלך האידאות בישראל

...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.

לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.

כל מי שבא ברוך הבא.

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה

לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא

אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)

(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)

יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה

ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י

סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך

HebrewBooks.org Sefer Detail: אוצרות המוסר - חלק א -- צוריאל, משה יחיאל בן יחזקאל שרגא, 1938-

לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו

גם לפעמים מדובר כבר בגוזלים ממש

הם רוצים לקיים מצווה
 

בגדול יש שתי גישות: אחת שאומרת שהמצווה היא רק סייג כשמתחשק לך לקחת את הביצים או הגוזלים, ואין עניין וחבל להציק לציפורים סתם ככה. הגישה השניה אומרת שיש עניין לקיים את המצווה כעניין בפני עצמו, גם אם לא מתחשק לך לאכול חביתה. בתוך הגישה השניה, יש כאלו שאומרים שמספיק לשלח את האם ולא צריך לקחת את הביצים

הלכה ג - האם מצווה לשלח את האם גם כשאין צורך בביצים | פרק טז - שילוח הקן | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א