באמת ראוי לעיין שם בהרחבה...

מורה הנבוכים חלק שני פרק מה...

במורה רוח הקדש היא המעלה השניה...

המעלה הראשונה היא רוח ה'...

לא עברתי על יסודי התורה, אבל במורה נבוכים הרמב"ם מביא חילוקים שהם לא דומים לחילוקים שכל המקובלים מביאים. למשל, הוא לא מחלק בין נבואה לרוח הקודש כל-כך, אצל כל המקובלים מקדימים להגיד שאין שום השגה בנבואה כשאין ביהמ"ק.

אתן דוגמא: "הַנָּבִיא אֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה נְבוּאָתוֹ לְעַצְמוֹ בִּלְבַד לְהַרְחִיב לִבּוֹ וּלְהוֹסִיף דַּעְתּוֹ עַד שֶׁיֵּדַע מַה שֶּׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ מֵאוֹתָן הַדְּבָרִים הַגְּדוֹלִים". אצל המקובלים , גם אלה שראו את הרמב"ם, זה נקרא רוח הקודש, לא נבואה. והם מדגישים הרבה פעמים שבנבואה אין באמת מה לדבר ולהסביר.

כמובן שאני עפר לרגלי הרמב"ם, אם ח"ו משתמע מזה זלזול.

מקובלים משמע כאלה שקיבלו את העניין דור אחרי דור ממשה רבנו ע"ה. מה זה "לא קבלה"?

כל מה שקשור לרוח הקודש זה קבלה. הרמב"ם כותב את זה בעצמו במקור הנ"ל "כְּשֶׁיִּכָּנֵס לַפַּרְדֵּס וְיִמָּשֵׁךְ בְּאוֹתָן הָעִנְיָנִים הַגְּדוֹלִים הָרְחוֹקִים".

עידכנתי את התגובה הקודמת אחרי שהגבת.

נ.ב, יש לי עניין עם מקובלים כמו שיש לי עניין עם כל גדולי ישראל ובכללם הרמב"ם זיע"א. אני מקווה שאת לא מנסה להגיד שאני מזלזל בגדולי ישראל...

עליו הרבה ומסכימים עליו, וזה התחום שלהם, כנראה שזה לא סתם...

אלה דיוקים די קטנים, אבל בענייני רוח הם מהותיים. גם הרמב"ם ביאר מה המהות הבסיסית של רוח הקודש, ואיך נבואה פועלת. אבל ברזולוציות הקטנות יותר, וגם בפועל, בצד המעשי, הוא כמעט לא נגע (יש ממש מעט במורה נבוכים, על איך להשיג השגות, אבל אלה השגות מהמדרגה הראשונית ביותר ואין הרחבה הלאה, ויש סיוגים מלחשוב שההשגה הזאת היא העיקר בדברי חלק מהמקובלים).

נראה לי לתמצת ככה, בערך: אם מישהו רוצה להשיג רוח הקודש דרך הרמב"ם הוא צריך לקיים את כל משנה תורה ישר והפוך. אם מישהו רוצה להשיג רוח הקודש לפי המדרגה שלו (תדב"א "מעיד אני עלי" וכו'), הוא לא בהכרח חייב להיות הצדיק הכי גדול בדור.

אני מסתייג תוך כדי כתיבה מהפסקה הזאת. לא יודע.

בקיצור: יש המון חילוקים במדרגות ועניינים של רוח הקודש, והם יותר מבוארים במקורות שהבאתי (בצורה מסודרת), אז נראה לי יותר קל להבין. זהו, נראה לי שהבנתי את עצמי.

שזה לא קיים בדורנו (ע"ע שערי קדושה פרק ג' אם זכרוני לא מטעני) אלא ליחידי סגולה שלא מחוייב שיהיו קיימים בכלל בדור. שזה דומה לשיטה שהרמב"ם מבאר ביסודי התורה (בשונה מהשיטה שבמורה נבוכים).

אבל אם תלמדי את הרמח"ל במקומות אחרים, אז הוא כן מדבר על השגות בדרכים אחרות...

המקומות האחרים שדיברתי עליהם של הרמח"ל הם לא ממש שווים לכל נפש ולא כדאי להתעסק בהם

יש לרמח"ל ספרים שנוגעים בדברים מאוד עמוקים חח

ממליץ לך לא לעסוק ביחודים וכו' אם נפש-ך יקרה עליך

בגדול זה גילוי של הנשמה שמופיעה ע"י דבקות בה' ואז מקבלים הארות שלא בדרך השכל שאנחנו רגילים אליו.

האור יקר ממש מבאר את העניין של הנבואה, לא זוכר את המקור שם ואם זה בכלל מאמר אחד רציף.

רוה"ק פרושה, כמו שיוצא מהאדם דיבור אף שאינו יודע כיצד ואיך, כן ברוה"ק יצא לאדם תפילות מאליהם וכן שירים וכו' כדיבור שאינו יודע כיצד פועל... היינו מדרגה מעל דיבור. [חלק שלישי פרק ט או י כמדומני]. אני חושב שברב קוק תימצא דוגמא לזה שכידוע פנקסיו כתובים בקולמוס ראשון ללא עריכה. אלה כתב בהשתפכות כל העולה על רוחו.

יש לציין שספר העיקרים הוא 'ראשון' אני מאמין ששיטת המקובלים בעניין שונה וכפי שכתבו וכו'

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!