איזה סיפור יפה! אני בטוחה שבעתיד אני אהיה מאושרת שיש לי בנות מדהימות , ידוע שהן יותר קשורות להורים 

זה רק עכשיו אני מרגישה כמו איזה כשלון שכולן כולן מסביבי יולדות בנים ורק אני "לא מצליחה" 

אני יודעת שזו הרגשה מטופשת וזה לא תלוי בנו ומה שה' שולח זה הכי טוב, אבל ממש קשה לי להתנער מההרגשה הזו...

תיארת מצב הפוך שלי... מרגע ששמעתי שזו בת הכל נהיה לי כל כך קשה. וההריון הזה גם ככה הוא הכי קשה שהיה לי.

אני מרגישה כל כך גרועה בהתמודדות... כל היום מנסה לומר לעצמי דברים מעודדים ושמחים ואמנם ב"ה אני לא בדיכאון יותר, אבל אני גם ממש לא שמחה ולא מצליחה להרגיש שום שמחה וציפיה לתינוקת ולא מחוברת בכלל להריון ורק מחכה שהוא יגמר ואני מרגישה כל כך רע עם ההרגשה הזו והפחד שאחרי הלידה לא אצליח להתחבר ולאהוב...זה הורג אותי.

כל הריון כשהיה לי קשה דמיינתי לי את התינוקת החמודה, את איך שיהיה לי כיף איתה אחרי הלידה, הייתי מדברת עם הבטן שלי, מדמיינת איך יהיה נהדר בסוף וזה מה שעזר לי לעבור את הקושי של ההריון.

ועכשיו אני מרגישה שאין משהו ש"מושך" אותי קדימה, אני לא מצליחה לדמיין שיהיה לי כיף ונחמד, לא מצליחה לחכות לה ולהתחבר אליה. כמו ריקנות כזו.

לכן קשה לי מאד להתמודד עם הקושי הפיזי של ההריון, הכובד החום הורידים הסכרת... 

הרי איך תמיד אומרים "בסוף זה שווה את זה"

וזהו, שעכשיו אני לא מצליחה לדמיין את הסוף השווה הזה

לכן אני שמחה לשמוע סיפורים על הריונות שהיו לא רצויים וקשים ואיך בסוף כן אהבתן והתחברתן וזה נותן לי משהו לקוות לו ולהחזיק אותי הלאה.

אני מנסה למצוא דרכים לעזור לי לעבור את ההריון

אבל גם יש לי רגשות אשמה נוראיים שאני לא מתחברת לתינוקת. איזה מן אמא אני ומה היא אשמה. זה אוכל אותי מבפנים נוראיות.

כל סיפור פה מעודד אותי מאד

ואני מנסה להתמקד בדברים אחרים, ולמצוא דברים שישמחו אותי אבל איכשהו מכל הכיוונים כל הזמן מזכירים לי מסביב, או הערות מהמשפחה שממש מחכה שזה יהיה בן, או חברות\גיסות שיולדות בנים וזה מקשה עלי מאד.

אני מאד מנסה ליישם. ואת צודקת באמת לא כולן מתחברות ואני צריכה להוריד לעצמי את המשימה הזו.

משתדלת פשוט להימנע מחברת אנשים שמעירים אבל אני לא חיה במערה (עדיין... )

מבחינתי (ברור שבדיעבד הכל היה לטובה) ההריון היה קשה ונאלצתי לעצור את החיים

אני יכולה לתת המלצה קטנה  נתינה גורמת לאהבה וחיבור  תתחילי לקנות לה דברים מיוחדים בגדים סרטים לשיער משהו מיוחד

תחליטי שהלידה הזו תהיה מיוחדת תקחי דולה אולי תקחי דולה לקורס הכנה פרטי   או שתקחי בעצמך איזשהו קורס לנשמה משהו שיעשה לך טוב

את לא מבינה כמה חשוב לי לשמוע את זה

כמה חשוב לי לדעת שלא משנה איך אני מרגישה עכשיו לפעמים בסוף זה יעבור ויהיה טוב

ויהיה שמח

ותהיה אהבה

תודה רבה רבה על השיתוף!

הריון חמישי, לא ממש צפוי. בבית 3 בנים ובת ועכשיו עוד בן

גם אם היה איזה רצון להריון אז בטח לא עוד בן..

מתקשה לחשוב איך להעביר עוד 3 חודשים ככה

אבל מתעודדת שב"ה אני בריאה והבדיקות טובות, היו נשים שוודאי היו מחליפות איתי (חוץ ממך שרוצה כבר בן )

וכמו שאמרו לפני- אם ד' החליט בשבילי זה בטח טוב לי.

אני מקווה שאחרי הלידה אתחבר לתינוק ויהיה לנו טוב.

בינתיים מתעודדת גם ממה שכתבו לך.

הרבה כח!

כנראה אני לא בדרגת אמונה מספקת. ההריון הזה גורם לי קושי גדול ברוחניות נוסף לכל וממש לא מצליחה להתחבר לזה שכל מה שה' עושה לי זה לטובה. השכל יודע אבל הלב....

יש לך משפטים חכמים ונוקבים

את ממש צודקת

מחשבות לא יובילו לשום מקום ואני כל כך מנסה להתעלם מהן

אבל כל בוקר אני קמה וחם לי וכבד לי ומסורבל לי לקום מהמיטה, ואז אני ישר הולכת לבדוק סוכר , ובמהלך היום לא יכולה להתפנק בכלום והרגליים כואבות לי והבטן כבדה לי ואני עייפה כל כך... וכל יום אני חושבת, וואי עוד שלושה ומשהו חודשים כאלו וזה לא נגמררררררררר וזה נהיה קשה יותר ואין לי כח... 

איך, איך מתפטרים מהמחשבות האלו?

אני כל כך מנסה להעסיק את עצמי בדברים אחרים

אולי הבעיה זה גם שאני לא אוהבת את העבודה שלי בכלל אז לצערי היא לא מסיחה את דעתי וכל בוקר לקום לעבודה שאני לא אוהבת עם הריון שאני לא מתחברת אליו זה כל כך כל כך קשה

ואין לי עם מי לדבר חוץ מפה

כי כולם מאושרים בשבילי ומניחים שאני ברקיע השביעי ואני צריכה להעמיד פנים שזה כך

תודה על המשפטים המעודדים... מחכה כל כך ללידה... בבקשה ה' שהתינוקת תהיה חמודה ויפה ואתחבר אליה מיד.

גיבורה כי למרות הכל את קמה כל בוקר מהמיטה ולא נותנת לעצמך לשקוע.

אנחנו פה בשבילך תמיד

אמא שלי ילדה אותי בגיל 42, היא וגם אבא שלי היו בטוחים שהם "סגרו את הבאסטה"

לא יודעת לומר לך מתי אמא שלי התחילה להתחבר, יודעת לומר לך שהם היו בקשיים כלכליים דיי רציניים ויש מעליי כמה וכמה אחים ככה שהמצב לא היה פשוט..

בחיים לא הרגשתי לא רצויה או לא אהובה. אז כנראה שמתישהו אמא שלי כן התחברה לענין

כשהייתי בערך בת 10 אחותי הגדולה פלטה לידי שאני טעות, ואמא שלי אמרה שאני הטעות הכי טובה שהיא עשתה בחיים. לקח לי זמן להבין את המשמעות אבל בסוף הבנתי

ומאמינה לאמא שלי, שאם יש טעות שהיא היתה חוזרת עליה- זאת הטעות הזאת

מרכז יהל - מרכז ייעוץ והדרכה לחיי אישות

ארגון ותיק ופעיל בתחום שאת מחפשת - עם עשרות פודקאסטים ומאמרים מצויינים

לדעתי הרבה יותר יעיל, ואם גם בעלך בקטע לטפל בעצמו, אז בכלל.

בסוף המון הקונפליקטים הזוגיים סובבים סביב פצעי ילדות אחד של השני שנפגשים. לכן לנו טיפול אישי עזר הרבה יותר.

בקשר לפודקאסטים יש של אסתר פרל ( באנגלית)

יש את הפודקאסט של פאולה וליאון ( לא יוצאים פרקים חדשים אבל יש שם אוסף של הקלטות טובות)

וכל פודקאסט של התפתחות אישית יעזור.

יש פודקאסט שנקרא מטהרת לעצמי- פודקאסט בכל נושאי הבית היהודי, זוגיות, נשיות, טהרה ומה לא…

אולי תמצאי שם תכנים גם בשבילך.

ובהצלחה רבה! 

לי היה כך כשהנקתי עם ההריון..

ההנקה.
כשהפסקתי להניק- עברו הסחרחורות.
אין ברירה...

לא לנקות🤭

דווקא קניתי פעם מגב מגנטי כזה לחלונות, אבל אפילו לא ניסיתי להשתמש בו...

אז אולי לכן אני לא רצה לנקות את החלונות🤭

(אבל האמת שהם רוב הזמן פתוחים, אני לא אוהבת חלונות סגורים...)

הוא ממש חמוד

לא ניקוי מושלם הוא קצת משאיר סימנים

אבל ממש אחלה

אין לי אותו אבל לחברה טובה שלי יש.. זה שהוא כמו 2 עיגולים כזה.

זה יכול לעבור גם בלי ורמוקס, כי אם קוטעים את מעגל ההדבקה זה פשוט נגמר.

פשוט אצל ילדים זה יותר קשה כי הם מגרדים וגם יש פחות הגיינה בשירותים וכו ובורמוקס בד"כ את גומרת את הכל במכה - עד הפעם הבאה 🙈 

דבר ראשון זה לוודא שאין הדבקה חוזרת- על הבוקר לנקות טוב עם מגבון, לשטוף ידיים עם סבון כל פעם אחרי שהולכים לשירותים ונוגעים באיזור, לגזור ציפורניים

אני כמה פעמים שמתי את השמנים אתריים והמשחת החתלה שכתבתי לך פעם וזה עזר

לאכול גרעיני דלעת טחונים גם עוזר

אם תראי שעובר שבוע נניח ןניסית הכל ולא משתפר- תפני לוורמוקס (כדאי לבקש מרשם מראש ומקסימום לא להוציא אותו...)