איזה סיפור יפה! אני בטוחה שבעתיד אני אהיה מאושרת שיש לי בנות מדהימות , ידוע שהן יותר קשורות להורים 

זה רק עכשיו אני מרגישה כמו איזה כשלון שכולן כולן מסביבי יולדות בנים ורק אני "לא מצליחה" 

אני יודעת שזו הרגשה מטופשת וזה לא תלוי בנו ומה שה' שולח זה הכי טוב, אבל ממש קשה לי להתנער מההרגשה הזו...

תיארת מצב הפוך שלי... מרגע ששמעתי שזו בת הכל נהיה לי כל כך קשה. וההריון הזה גם ככה הוא הכי קשה שהיה לי.

אני מרגישה כל כך גרועה בהתמודדות... כל היום מנסה לומר לעצמי דברים מעודדים ושמחים ואמנם ב"ה אני לא בדיכאון יותר, אבל אני גם ממש לא שמחה ולא מצליחה להרגיש שום שמחה וציפיה לתינוקת ולא מחוברת בכלל להריון ורק מחכה שהוא יגמר ואני מרגישה כל כך רע עם ההרגשה הזו והפחד שאחרי הלידה לא אצליח להתחבר ולאהוב...זה הורג אותי.

כל הריון כשהיה לי קשה דמיינתי לי את התינוקת החמודה, את איך שיהיה לי כיף איתה אחרי הלידה, הייתי מדברת עם הבטן שלי, מדמיינת איך יהיה נהדר בסוף וזה מה שעזר לי לעבור את הקושי של ההריון.

ועכשיו אני מרגישה שאין משהו ש"מושך" אותי קדימה, אני לא מצליחה לדמיין שיהיה לי כיף ונחמד, לא מצליחה לחכות לה ולהתחבר אליה. כמו ריקנות כזו.

לכן קשה לי מאד להתמודד עם הקושי הפיזי של ההריון, הכובד החום הורידים הסכרת... 

הרי איך תמיד אומרים "בסוף זה שווה את זה"

וזהו, שעכשיו אני לא מצליחה לדמיין את הסוף השווה הזה

לכן אני שמחה לשמוע סיפורים על הריונות שהיו לא רצויים וקשים ואיך בסוף כן אהבתן והתחברתן וזה נותן לי משהו לקוות לו ולהחזיק אותי הלאה.

אני מנסה למצוא דרכים לעזור לי לעבור את ההריון

אבל גם יש לי רגשות אשמה נוראיים שאני לא מתחברת לתינוקת. איזה מן אמא אני ומה היא אשמה. זה אוכל אותי מבפנים נוראיות.

כל סיפור פה מעודד אותי מאד

ואני מנסה להתמקד בדברים אחרים, ולמצוא דברים שישמחו אותי אבל איכשהו מכל הכיוונים כל הזמן מזכירים לי מסביב, או הערות מהמשפחה שממש מחכה שזה יהיה בן, או חברות\גיסות שיולדות בנים וזה מקשה עלי מאד.

אני מאד מנסה ליישם. ואת צודקת באמת לא כולן מתחברות ואני צריכה להוריד לעצמי את המשימה הזו.

משתדלת פשוט להימנע מחברת אנשים שמעירים אבל אני לא חיה במערה (עדיין... )

מבחינתי (ברור שבדיעבד הכל היה לטובה) ההריון היה קשה ונאלצתי לעצור את החיים

אני יכולה לתת המלצה קטנה  נתינה גורמת לאהבה וחיבור  תתחילי לקנות לה דברים מיוחדים בגדים סרטים לשיער משהו מיוחד

תחליטי שהלידה הזו תהיה מיוחדת תקחי דולה אולי תקחי דולה לקורס הכנה פרטי   או שתקחי בעצמך איזשהו קורס לנשמה משהו שיעשה לך טוב

את לא מבינה כמה חשוב לי לשמוע את זה

כמה חשוב לי לדעת שלא משנה איך אני מרגישה עכשיו לפעמים בסוף זה יעבור ויהיה טוב

ויהיה שמח

ותהיה אהבה

תודה רבה רבה על השיתוף!

הריון חמישי, לא ממש צפוי. בבית 3 בנים ובת ועכשיו עוד בן

גם אם היה איזה רצון להריון אז בטח לא עוד בן..

מתקשה לחשוב איך להעביר עוד 3 חודשים ככה

אבל מתעודדת שב"ה אני בריאה והבדיקות טובות, היו נשים שוודאי היו מחליפות איתי (חוץ ממך שרוצה כבר בן )

וכמו שאמרו לפני- אם ד' החליט בשבילי זה בטח טוב לי.

אני מקווה שאחרי הלידה אתחבר לתינוק ויהיה לנו טוב.

בינתיים מתעודדת גם ממה שכתבו לך.

הרבה כח!

כנראה אני לא בדרגת אמונה מספקת. ההריון הזה גורם לי קושי גדול ברוחניות נוסף לכל וממש לא מצליחה להתחבר לזה שכל מה שה' עושה לי זה לטובה. השכל יודע אבל הלב....

יש לך משפטים חכמים ונוקבים

את ממש צודקת

מחשבות לא יובילו לשום מקום ואני כל כך מנסה להתעלם מהן

אבל כל בוקר אני קמה וחם לי וכבד לי ומסורבל לי לקום מהמיטה, ואז אני ישר הולכת לבדוק סוכר , ובמהלך היום לא יכולה להתפנק בכלום והרגליים כואבות לי והבטן כבדה לי ואני עייפה כל כך... וכל יום אני חושבת, וואי עוד שלושה ומשהו חודשים כאלו וזה לא נגמררררררררר וזה נהיה קשה יותר ואין לי כח... 

איך, איך מתפטרים מהמחשבות האלו?

אני כל כך מנסה להעסיק את עצמי בדברים אחרים

אולי הבעיה זה גם שאני לא אוהבת את העבודה שלי בכלל אז לצערי היא לא מסיחה את דעתי וכל בוקר לקום לעבודה שאני לא אוהבת עם הריון שאני לא מתחברת אליו זה כל כך כל כך קשה

ואין לי עם מי לדבר חוץ מפה

כי כולם מאושרים בשבילי ומניחים שאני ברקיע השביעי ואני צריכה להעמיד פנים שזה כך

תודה על המשפטים המעודדים... מחכה כל כך ללידה... בבקשה ה' שהתינוקת תהיה חמודה ויפה ואתחבר אליה מיד.

גיבורה כי למרות הכל את קמה כל בוקר מהמיטה ולא נותנת לעצמך לשקוע.

אנחנו פה בשבילך תמיד

אמא שלי ילדה אותי בגיל 42, היא וגם אבא שלי היו בטוחים שהם "סגרו את הבאסטה"

לא יודעת לומר לך מתי אמא שלי התחילה להתחבר, יודעת לומר לך שהם היו בקשיים כלכליים דיי רציניים ויש מעליי כמה וכמה אחים ככה שהמצב לא היה פשוט..

בחיים לא הרגשתי לא רצויה או לא אהובה. אז כנראה שמתישהו אמא שלי כן התחברה לענין

כשהייתי בערך בת 10 אחותי הגדולה פלטה לידי שאני טעות, ואמא שלי אמרה שאני הטעות הכי טובה שהיא עשתה בחיים. לקח לי זמן להבין את המשמעות אבל בסוף הבנתי

ומאמינה לאמא שלי, שאם יש טעות שהיא היתה חוזרת עליה- זאת הטעות הזאת

בלידה האחרונה הייתי מאושפזת חמישה ימים, ובשלב מסויים אמרתי משהו על להפעיל מכונות כביסה. ואז הסתבר שבעלי עשה כביסות (זה משהו שהוא לא עושה ברגיל. תולה ומוריד לבקשתי- כן, אבל לא מפעיל). הוא היה בבית בבקרים לבד, וכנראה לא היה לו מה לעשות.

לק"י

אבל פספס די הרבה, וחזרתי הביתה לערימות מצחינות, הוא כתב הוראות הפעלה למכונה.

בגדול את הכביסה של הבגדים ומגבות אמבטיה אני מחלקת ללבן וצבעוני. ובלבן מרססת כתם כתם.

הוא כיבס הכל יחד, ונראה לי שהכל או הרוב המוחלט יצא נקי בכל זאת😅.

חחחחח

אבל הטראומה שלי מבוססת

בעלי אחרי החתונה רצה להפתיע אותי הפעיל מכונה והרס לי מעיל פרווה ממש ממש יקר ומאז הוא הבין שלא מתקרבים לכביסה

לאא..

אצלי מתישהו בתחילת הנישואין יחסית הכניס חולצות חדשות לכביסה שקיבלה כולה גוון צהבהב..

המזל הוא שהנזק היה לדברים שלו דווקא😅 (שרובם התאדו מהארון שלו בלי ששם לב..)

אולי בדרכים שונות משלי, אבל אני יודעת שאם יש צורך - אני יכולה לשחרר לגמרי.

אחרי לידות זו לגמרי הצלה...

(ונכון, צריך לעצום את העיניים לפעמים - למה אתה מכבס בגדים בכמויות, אבל מערים אותם בלי סדר כך שהילדים לא יוכלו אפילו למצוא אחר כך בגד בין הערמות? או למה אתה מעדיף לשטוף כלים ולא לסדר את הבלגן האטומי שבסביבה? אבל זה בסדר, זו הדרך שלו, והעיקר שהבית מתפקד ברמה זו או אחרת... תכל'ס, זה לא שאני מתפקדת אותו ברמה מושלמת🤭)

בדיפולט משחררת ברוב הדברים

זו אחת הסיבות שבעלי עושה הרבה בבית ועם הילדים (לא רק בהשוואה לגברים אחרים אלא גם בהשוואה אלי)

חשוב לפרגן!!!

קבוע כשאני משחררת משימות של בית אני מגלה שבעלי יודע לעשות דברים נהדר

אבל באמת הכביסה נשארת אצלי- יותר בשבילי, נותן לי הרגשה טובה שאני עושה את זה באופן בלעדי ותמיד

לק"י

זה מוצר פשוט.

הייתי קונה מה שנראה לי. רק אולי לא עם חלקים מנגנים, שלא תהיה בעיה בשבת. או רק עם חלקים שאפשר להוריד לפני שבת.

אולי גם עכשיו יש משהו במחיר טוב...

וקניתי אחרת

היא טרמפולינה מה זה גרועה בעיני

לא טרמפולינה. של fisher price יחסית מהפשוטים (קניתי יד 2). הילדים מאוד אוהבים. הרגיע אותם מאוד ועזר לי לתקתק דברים.

לא יודעת בדיוק מה ההבדל בין זה לבין טרמפולינה האמת, ומה היתרונות החסרונות מכל דבר. שכנה שלי מכרה בזול אז אמרתי ננסה...

לגבי אוניברסיטה, יש לי אחד שאפשר לשים בטריות למוסיקה אבל מעדיפה לא לשים בגלל שבת והילדים הגדולים יותר. אולי בגלל שחורף הייתי מחפשת אחד קצת יותר עבה אם הרצפה אצלכם קפואה. אני צריכה לשים לפעמי שמיכה מתחת וזה סתם מעצבן אבל ממש לא קריטי..

ואז אפשר להניח על המקום הרגיל שעליו מניחים את התינוק.

לק"י

ולא לחכות להם.

זו התוכנית שלי עם בני 8 ו-11, שישנים מאוחר. גם לי נמאס לישון מאוחר מאוד, בין היתר בגללם (כי לרוב אני יושבת לידם לפני השינה).

אצלי חלק מהמטרה היא גם לגרום להם לישון מוקדם יותר. אצלך זה לא העניין, אבל אפשר לישון לפניהם.

הם התחילו להיכנס למיטה לפנינו, בטח אמא שלי.

היא קמה בשש בבוקר ובעשר- עשר וחצי היא כבר במיטה.

ובינינו זה גרם לנו גם קצת להתחיל להתקפל לכיוון החדרים וגם אם לא, אז היו כללים ברורים, אין חברים ומשאירים מטבח נקי כמו שקיבלנו (אפשר לבשל, לאכול וכו, אבל לנקות אח"כ).

באמת יש שלב שלמתבגרים אין תפיסת זמן בכלל ובעיניי ההורים לא אמורים לסבול מזה.

בתור מתבגרת הייתי נשארת ערה גם עד 3 בלילה

אי אפשר לחכות שכולם ילכו לישון...

רק נזהרתי לא להרעיש 

לעלות לישון כשהבית עוד שוקק חיי הגדולים...
לצערי הרב.
צריכה ללמוד ממך.
 

תיכוניסטית שלי לא לומדת ביום ראשון, שניים אחריה מתחילים ביום ראשון בשעה 11 , זה אומר שהם הולכים לישון במוצ"ש מאוד מאוחר.

אצלי לילות לבנים בסניף זו התמודדות רצינית כי אני רוצה לישון. וגם ל"ג בעומר...

דווקא כיף לך שאת יכולה להחזיק את עצמך ערה. אני פשוט נרדמת

אני ממש מזדהה איתך, בעיקר בקטע שאת מדליקה דוד לעצמך מתה כבר להתקלח ולהתרענו, ובדיוק איזה מתבגר בא ואז את נותנת לוו קודם. ואז את שוב צריכה לחכות לדוד שיחמם.

ואני לעולם לא הולכת לישון עד שכולם במיטות, זה סוג של שריטה שלי.
אצלנו הגדולה בעיקר אצל חברות עד מאוחר בלילה, הליכה רגלית (אוטובוסים לחברות לא מרשה אחרי 21:00).
היא חוזרת סביב חצות.
אתמול ממש כעסתי עליה והגבלתי עש שעה 22:00 היא התעצבנה ואמרה שכוחן עוד בחוץ בשעה הזו (מה שנכון אגב)
מה אני אמורה לעשות?
סליחה על הנצלוש, אבל מציעה לך ולי כשעייפים פשוט להיכנס לחדר, לסגור דלת לשכוח מהבית, לקרוא ולהירדם בכיף. ולשים את אחד הגדולים אחראי לכסות את הקטנים לפני שהולך לישון ולנעול דלת, לסגור חלונות וכו

לק"י

המינוס שאם היא לא תחזור, אז לא תדעי🤦‍♀️

אולי לשים שעון מעורר לזמן שהיא אמורה לחזור. אבל זה גם מבעס לקום באמצע השינה.

מזל שאצלי עוד לא הגיעו לשלב הזה.

לא משנה שאני ישנה מאוחר בכל מקרה.

(בת כמה הגדולה, שחוזרת רק ב12?)

אצל הילדים שלי בסניף לחזור ב 12 בלילה בליל שבת/ מוצאי שבת / חמישי בלילה/חופש גדול /בגיל 16 זה נורמלי מאוד. יכול להיות גם מאוחר יותר. אנחנו הולכים לישון. מבקשים שכשהם מגיעים יכנסו לומר לילה טוב. כשזו בת זה מלחיץ יותר, תמיד וידאנו שיש'לה עם מי לחזור( יש חברה שגרה צמוד אלינו). בת ה 13 עדין לא יוצאת עד שעות כאלה, לא יודעים מה נעשה כשתגיע לגיל שהולכים לסניף בליל שבת , כי אין חברה שגרה צמוד. אולי נאלץ להגביל אותה בשעות לשעה שנוכל לבוא ללות אותה חזרה. בכל אופן 12 בלילה בגיל 16 זה נורמלי לגמרי. 

לק"י

כי אני ישנה ב12 וממש קשה לי לקום.

(לא משנה שבן ה-11 שלי ישן הרבה פעמים ב11 גם. אבל אם רק חוזרים ב12 הביתה, אז בטח לוקח זמן עד שהולכים לישון).

אף פעם לא ישנתי לפני 12

זה גם אומר שאת הולכת לישון בלי קשר אם הם ישנים או לא, וגם נכנסת להתקלח לפניהם אם בדיוק תיכננת. הם כבר גדולים מספיק בשביל לדאוג לעצמם ולהשאיר נקי אחריהם, אפשר לשחרר ורק להציב להם כמה כללים למי שהולך לישון אחרון (בבית של ההורים שלי היה כלל שמי שחוזר אחרון עושה סבב שכולם נמצאים ונועל דלתות או מוודא שהבוילר/האורות מכובים). את יכולה גם פשוט להיכנס לחדר ולסגור את הדלת בשביל להרגיש שיש לך זמן לעצמך לבד ולדמיין שהם כבר ישנים

אבל באמת ממליצה לך לשחרר כבר עכשיו (לא יודעת בני כמה הם, אבל זה רק ילך ויחמיר עם השנים). אם את או בעלך מתעוררים לפעמים באמצע הלילה אתם יכולים לעשות סיבוב לראות שהכל בסדר, אבל נראלי ילדים שבגיל תיכון כבר יכולים להסתדר לבד בערב...

בעלי אחראי משמרת ערב

אני הולכת לישון מוקדם

והוא מתפעל את הילד שחוזר מאוחר

הוא לא מרשה זמן מסך

הילד אוכל מדבר איתו מתקלח מתארגן לשינה והולך לישון בזמן

יש ילדים שצריכים גם בגיל גדול הכוונה בניהול זמן

אם לא עוזרים להם הם יכולים לגלוש לשעות מאוחרות

וטיפ לגבי מקלחת

להתקלח לפני שהוא מגיע

אם יש רק מקלחת אחת

חבל להיות תלויים בעיכובים שלו

כשאנשים מסתובבים בבית

לא יודעת אם זה המצב של הפותחת

אבל אני כזאת

והייתי כזאת גם בתור מתבגרת

לא הצלחתי להשתחרר מזה גם כשישנתי בפנימייה

סבלתי מזה הרבה

כמה שניסיתי

שריטה שלי 

אבל יש גיל שבו באמת אי אפשר לחכות שירדמו....

אפשר לוודא שכולם בבית, שהבית שקט יחסית

אבל אי אפשר לצפות שבגיל נגיד 16-17 כולם ירדמו לפני

אצלינו כך עוד אני לא אומרת להם מה לעשות

הם לא עושים (קשיי קשב וריכוז..)

אז מהרגע שהם באים הביתה אני כל הזמן מתזכרת להם את סדר הדברים.

והכלל שמ10 לא מסתובבים בכל הבית

אפשר להיות במיטה בשקט

גם מאוד קשה להם לקום בבוקר

אז חייבת שישנו בשעה סבירה

אבל יש שלב בחיים שאני שחררתי והפסקתי ללכת לישון אחרי הילדים, אני קמה לפניהם, עובדת קשה, אין סיבה שאני אצטרך לחכות שהם ילכו לישון.

לגבי זמן זוגי, שהילדים גדולים גם אם הם במרחב הציבורי הם בד"כ בשקט ומתעסקים בעניניהם, ולא מפריעים לי לזמן לעצמי או לשיחה זוגית.

לגבי השיחה, אני מאוד אוהבת לשוחח איתם, ובאמת הרבה פעמים הם נפתחים דווקא בלילה בשקט, אם זה מפעם לפעם אני זורמת, אבל אם אין לי כוח אני מבקשת שנמצא זמן בימים הקרובים לשיחה.

לגבי השואב, אני מזכירה. אם חזר, נח אכל ועכשיו לא עושה כלום אבקש שוב. 

לי יש לנסינו חשמלית דו"צ והיא אחלה (עד כמה שלשאוב אחלה בשבילי).

צריך גם התאמה של גודל הקאפ לגודל שלך, זה משפיע על היעילות והכאב (בכל מקרה לא אמור לכאוב!)

משאבה של אוונט

שיכולה להיות גם ידנית וגם חשמלית

אבל היא חד צדדית

אני אישית מעדיפה דו"צ שיהיה כמה שיותר מהר

ולנסינו מעולה לי

קישור:
משאבת חלב חשמלית ניידת PHILIPS AVENT עם מסאג' חכם וסטימולציה של פרחים - שואב טבעי לתינוקות Mimics - AliExpress 1501 

לא ניסיתי, 

לי יש את של לנסינו, דו"צ, חשמלית..  והיא סבבה, ותו לא. 

אני חושבת שהיא לא מאוד שקטה אבל היא יעילה ואת יכולה לשלוט בעוצמה אז זה לא כואב

יש לי לנסינו חשמלית דוצ, זה לוקח חצי שעה ומרתק אותך למקום.

עם אוונט  ידנית תוך 10-15 דקות הצלחתי להגיע לריקון, וזה ממש נוח כי אני מתאימה לעצמי את העוצמה אם יש גודש וכאלה. ממש אהבתי אותה

לי עם לנסינו לקח 10-15 דקות

היום שומעים עליה פחות 

אבל שמעתי שהיא גם אחת המעולות.. 

לא ניסיתי אבל ממש מעניין אותי לבדוק אותה

Ardo melia

כמו הביאמבה אבל להבנתי המשאבה יותר חזקה

שואבת לי טוב ולא כואבת

מה שכן לפני כמה ימים לא שאב לי ככ מצד אחד וכאב ונראה לי לא היה מונח טוב אז עכשיו יותר שמה לב לזה

אני משתמש בו פעם ביום יומיים לא הרבה

אני הזמנתי סט חילופי ככה שתמיד יש לי שתיים שזה נח ( לחזרה לעבודה )

אם משהו יכול להביא לך מחו"ל זה ממש חצי מחיר 

מכירות את זה שלפעמים יש שריקות מהרוח דרך החריצים בחלון?

אז השבוע בגלל הרוחות העזות זה היה בעוצמה ממש גבוהה ואני כמעט התעלפתי כמה פעמים

כל פעם אני חושבת? זו אזעקה? לא זה הרוח..

והכי מצחיק שהיו איזה פעמיים כאלה שכנרא. השתנה לי הפרצוף והבת שלי בת 4.5 אומרת לי "זה לא אזעקה זה רוח!"

קראה אותך והרגיעה אותך

בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!

וידיים מלאות

זה באמת מרגששש

ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.

אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...

רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.

והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה!