איש אחד עבר בדרכו פעם ליד בית קברות.

לפתע הוא שם לב שיש שם לוויה גדולה במיוחד ושיש טור ע-נ-ק של אנשים שמלווה את הנפטר ואת האבלים.

האיש מסתקרן, עוקף את כל האנשים ומגיע אל אחד האבלים שבראש ושואל אותו מי הנפטר.

האבל משיב לו שזו חמותו שטיפלה בכלב שלו, אך הכלב שלו התעצבן וטרף אותה.

האיש מתלהב ושואל את החתן אם הוא יכול לשאול את הכלב לכמה ימים בשביל חמותו.

החתן עונה לו: בשמחה, רק תעמוד בסוף התור פה מאחור...

אז אנסה להבין.. האור בקצה המנהרה של התור?

ניסיון קלוש

אני כל הזמן מברר זמנים של אוטובוסים במקום פשוט לבוא עם הרכב..

אכן 12 שנה, הוא וארוסתו נפרדו בגלל המלחמה.

או השנייה

מה שיותר מסתדר עם השנים

אני באמת די אפס בתאריכים

אף פעם לא יודעים מי יזכה להיות השליח...

מי ששידך בייני לבין בעלי לא ממש הכיר אותנו (בלשון המעטה).

עד היום לא מצאנו מישהו שהכיר את שנינו לפני החתונה.

מצאנו 2 אנשים שידעו על קיומינו וגם זה לא בטוח....

או חום מבריק, לצורך העניין.

אתה מבין, זו הבעיה עם כל הרפורמים האלה. אם ננעלים על הפירוש שלהם במקום ללמוד כמו שצריך. פוק חזי (בתרגום עברי, תתחיל לצאת. וכמאמר בנות ישראל "שא עיניך וראה" - היכן תישא אותן? בדייטים ובכרמים!) ותראה שיש שיער שחור ומבריק, חום ומבריק, אדמוני ומבהיק, ואפיו לבן ומבהיק. וכנגד זה עשה האל שיער בלונדיני דהוי שלא בוהק בשמש... בקיצור - תתחיל לצאת

אבל עכשיו נראה לי שאולי אתה ממש רציני? חוץ מהקטע של הסמיילי שתקעת שם?

ואם אתה רציני, אז הלו? אתה רציני????

* כי עדיין לא מצאתי עבודה שאני אוהבת להתעסק בה

* כי עדיין לא התעליתי רוחנית מספיק

* כי יש כמה עניינים טכניים שצריך לסדר קודם 

לאחר עריכה:

* כי עדיין לא התבודדתי על זה בצורה רצינית.. 

* כי עדיין לא מילאתי את מכסת התפילות שאני צריכה ;)

כנראה שלא התפללתי מספיק

כי הוא עוד לא דפק לי בדלת

ברצינות.

לא מבינה למה נפלת עלי, תיפלי על אלו שחתמו כך...

אבל אני מרשה לעצמי להגיב, כי אחד הספרים הכי אהובים עלי בילדותי היה פוליאנה. ואין בתגובתי הסכמה או אי הסכמה עם החתימה הנ"ל...

את לקחת את ה'לא מדברת עם בנים באישי' כל כך אישי.... ונתת לו פרשנות באמת פוגעת.

להלן הפרשנות- אני לא מדברת איתך ואיתך ואיתך באישי, כי אני חושבת שאתם מוקצים ושלא כדאי לדבר אתכם באישי. 

והנה פרשנות חלופית- אני מביעה פה צרכים ועושה תיאום ציפיות, ומכריזה בזאת כי איני מדברת עם בנים באישי, יען כי האמונות/דעות/השקפות שלי אינן תומכות בשיחה אישית עם גברים שלא למטרות נישואין, לא בגלל שהם מוקצים, אלא בגלל שיש דבר כזה שנקרא עקרונות. העקרונות האלו אומרים לדוגמה שבמסגרת דייטים מדברים עם בנים באישי ובכל מסגרת אחרת, לא. או לדוגמה עקרון שאומר שלא מדברים עם גברים וירטואליים. למה? כל אחת והסיבות שלה. 

תיאום הציפיות הזה מונע המון אי הבנות ואת הצורך לחזור שוב ושוב על המנטרה הזו, והפעם זה כן אישי כי האדם כבר פנה בתכתובת. 

ושוב- אני לא מצדדת בשום צד כרגע, רק מסנגרת על הצד השני.

והנה הכלל הכי חשוב בעולם- קודם כל! קודם! כל! תגני על הרגשות של עצמך, ורק אחר כך על הרגשות של אחרים, גם במחיר של פגיעה ברגשות שלהם. ולכן בכל סיטואציה אם את חשה שאת לא מספיק מוגנת ובטוחה, תנקטי בצעדים האמורים להחזיר לך את תחושת ההגנה.

ואגב אני לא בטוחה שהגברים פה חווים את זה כפגיעה. מעניין לשאול אותם. את משליכה עליהם רגש פגיעה שאת היית חשה במקומם, אבל זה לא בהכרח נכון.

לא באמת התכוונתי לצאת נגדך, מתנצלת אם הרגשת שנפלתי עלייך.. פשוט סמכתי עלייך שתזרמי

אני מודה שכבר הרבה זמן חיכיתי להזדמנות להעלות את הנושא של החתימה המשונה שהרבה בנות הוסיפו.

וברגע שהיא נקרתה בפניי קפצתי על המציאה.

(אין מישהי ספציפית שאני יכולה לפנות אליה.. כי זה כבר מתווסף כחלק מהנורמה החברתית פה. והנורמה הזאת לא נורמלית בעיניי)

אין לי שום בעיה עם הרצון שלא לדבר באישי, וגם אני לא מדברת עם מי שלא צריך לדבר.

אני פשוט לא מבינה למה צריך להודיע קבל עם ועולם ולהוציא שם רע לאוכלוסיה שלמה.

גם אם הם לא חווים את זה כפגיעה באופן אישי, זה פוגע בהם כציבור. 

כי מה תחשוב בת חדשה שמגיעה לפורום ורואה את כל החתימות האלה?

"ה' ישמור, מה הולך פה? מה הבנים פה עושים?? שומר נפשו ירחק" - וזאת לדעתי הפרשנות הרווחת בפורום.

אני שואלת, מה הבעיה פשוט לסנן באופן פרטי..?

 (אני כותבת את זה לך, כי סוף סוף מצאתי הזדמנות להעלות את זה, לא כי זה מופנה באופן אישי אלייך.

אולי היה עדיף לפתוח את זה בשירשור נפרד.. מתלבטת עדיין אם זה ממקומי או שהם צריכים להגן על עצמם)

בדיוק!!

האם כל מי שלא מוסיף לחתימה מדבר כל היום עם המין השני?

ברור שלא.

ואין סיבה לציין את זה בחתימה בכלל.

וזה משהו שמפריע לי באופן אישי.. @שמשועננים

שאני נראית רע כי אין לי את "חותמת הכשרות" הפורומית.

דכתיב בתנכו האלטרנטיבי של סביון

אהבתי את החתימה

קחי לריאות ותנשמי עמוק.

פוליאנה, אי אפשר לפתוח דיון בלי להבין שיכול להיות שמישהו ישתכנע שאת טועה...

בסופו של יום, כולנו אנושיים - מחפשים את הדרך שלנו בעולם - ולא כל מה שמתאים לאדם אחד מתאים לאדם אחר. במיוחד כשזה נוגע לעניינים שבינו לבינה. צריך לדעת לתת לכל אחד את המקום להניח את הגדרים במקומות שנכון לו. מה גם שלא פעם הגבולות האלה הם דבר דינמי...

זה מזכיר לי שכשאני מדבר עם אנשים (בעיקר בישיבה) על נושאים שקשורים לשמיעת שירת נשים ושאר עניינים דומים, הדגש שאני הכי שם עליו דגש זה שאדם צריך לשאול את עצמו "מה 'עושה לי' את זה", ובהתאם לזה להציב את הגבול. היו גדולים ישראל שהרימו על הכתפיים כלות, בעוד שאחרים נזהרו לא ללכת בדרך עם אישה... (היו אפילו כאלה שטענו ש"קול באישה" תקף אפילו על דיבור בעלמא!).

במילים אחרות, גבולות ברורים לאוכלוסיה שלמה זה דבר לא בריא, בסוגיה הזו. צריך הרבה כבוד הדדי וקבלה של דברים, גם אם ההתנהגות של פלוני נראית לנו תמוהה - כי בשבילו זה החיים עצמם.

בתגובה הקודמת הייתי בטוח שכתבת בציניות גמורה.

אני מקווה שברור לך שהכוונה בחתימה הזו היא לא "אתה מוקצה שלא כדאי לדבר איתה באישי..." ולא "מה הבנים פה עושים?? שומר נפשו ירחק" אלא יותר "אני מעדיפ/ה לא ליצור קשר עם המין השני, נחמד ומעניין ככל שיהיה (ואפילו דווקא בגלל זה)". לא רואה פה שום סיבה לעלבון, דווקא בניגוד לסינון באישי שיכול להיות מייבש ולא נעים.

והיי, אני בעד שתפתחי על זה שרשור נפרד (אם לא בצמ''ע אז אשמח לתיוג).

מי שלא שמה את זה בחתימה אומרת "לא אכפת לי שיצרו איתי קשר מהמין השני".

איך את משווה את זה ללהתכתב בשבת? זה כל כך מובן מאליו?

ובאמת שהצלחת לבלבל אותי: 

בהתחלה טענת שזה פוגע בבנים, כביכול הם לא ראויים לשיחה.

ועכשיו את אומרת שכל כך ברור שהם לא ראויים שלא צריך בכלל לכתוב את זה.

יש כאלו שמקפידים על זה ויש כאלו שלא, לאו דווקא שאחד מהם טוב מהשני.

לא צריך להיעלב, לא בתור מי שלא רוצים לדבר איתו ולא בתור מי שלא עומדת בסטנדרטים של אחרים.

שרשור נפרד? חלילה, זה פוגעני!

"תארי לך שהיו רושמים "לא מדברת עם שמשועננים באישי", וככה בהינף חתימה הפכו אותך למוקצה שלא כדאי לדבר איתה באישי..."

אז להצהיר שלא מדברים עם מישהו זה להפוך אותו למוקצה שלא כדאי לדבר איתו (עשיתי לך הנחה עם ה'לא ראוי' ), ואת אומרת שכלפי בנים זה מובן מאליו. מעליב

ואל תגידי לי שזה בצחוק, ידוע שבכל מליצה יש אמת מציצה...

(רק אל תקחי אותי ברצינות מדי, שאני לא אצטרך להוסיף את זה לחתימה)

"זה לא מובן מאליו ששני המינים בפורום דתי לא מחפשים סתם להתכתב?"

?!

גם אני הופתעתי כשראיתי את החתימות האלו כשהתחלתי להשתתף פה בפורום אבל זה לא גרם לי לחשוב רע על הבנים. רק חשבתי, מעניין למה הן כתבו את זה. המחשבה שלי בעיקר היתה שהן יותר דוסיות מהאחרות והחתימה הזו זה מה שמאפשר להן להיות חברות בפורום ללא שום הסתייגות. 

ואם זה נושא שחשוב לך, אז סחטיין על הנצלוש. אין כמו לפתוח דברים בתקשורת פתוחה. למה להשאיר דברים בלב?

לימודים מעקבים זיוג 

בקרוב אצל כולםםםםםםםם

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך