איש אחד עבר בדרכו פעם ליד בית קברות.

לפתע הוא שם לב שיש שם לוויה גדולה במיוחד ושיש טור ע-נ-ק של אנשים שמלווה את הנפטר ואת האבלים.

האיש מסתקרן, עוקף את כל האנשים ומגיע אל אחד האבלים שבראש ושואל אותו מי הנפטר.

האבל משיב לו שזו חמותו שטיפלה בכלב שלו, אך הכלב שלו התעצבן וטרף אותה.

האיש מתלהב ושואל את החתן אם הוא יכול לשאול את הכלב לכמה ימים בשביל חמותו.

החתן עונה לו: בשמחה, רק תעמוד בסוף התור פה מאחור...

אז אנסה להבין.. האור בקצה המנהרה של התור?

ניסיון קלוש

אני כל הזמן מברר זמנים של אוטובוסים במקום פשוט לבוא עם הרכב..

אכן 12 שנה, הוא וארוסתו נפרדו בגלל המלחמה.

או השנייה

מה שיותר מסתדר עם השנים

אני באמת די אפס בתאריכים

אף פעם לא יודעים מי יזכה להיות השליח...

מי ששידך בייני לבין בעלי לא ממש הכיר אותנו (בלשון המעטה).

עד היום לא מצאנו מישהו שהכיר את שנינו לפני החתונה.

מצאנו 2 אנשים שידעו על קיומינו וגם זה לא בטוח....

או חום מבריק, לצורך העניין.

אתה מבין, זו הבעיה עם כל הרפורמים האלה. אם ננעלים על הפירוש שלהם במקום ללמוד כמו שצריך. פוק חזי (בתרגום עברי, תתחיל לצאת. וכמאמר בנות ישראל "שא עיניך וראה" - היכן תישא אותן? בדייטים ובכרמים!) ותראה שיש שיער שחור ומבריק, חום ומבריק, אדמוני ומבהיק, ואפיו לבן ומבהיק. וכנגד זה עשה האל שיער בלונדיני דהוי שלא בוהק בשמש... בקיצור - תתחיל לצאת

אבל עכשיו נראה לי שאולי אתה ממש רציני? חוץ מהקטע של הסמיילי שתקעת שם?

ואם אתה רציני, אז הלו? אתה רציני????

* כי עדיין לא מצאתי עבודה שאני אוהבת להתעסק בה

* כי עדיין לא התעליתי רוחנית מספיק

* כי יש כמה עניינים טכניים שצריך לסדר קודם 

לאחר עריכה:

* כי עדיין לא התבודדתי על זה בצורה רצינית.. 

* כי עדיין לא מילאתי את מכסת התפילות שאני צריכה ;)

כנראה שלא התפללתי מספיק

כי הוא עוד לא דפק לי בדלת

ברצינות.

לא מבינה למה נפלת עלי, תיפלי על אלו שחתמו כך...

אבל אני מרשה לעצמי להגיב, כי אחד הספרים הכי אהובים עלי בילדותי היה פוליאנה. ואין בתגובתי הסכמה או אי הסכמה עם החתימה הנ"ל...

את לקחת את ה'לא מדברת עם בנים באישי' כל כך אישי.... ונתת לו פרשנות באמת פוגעת.

להלן הפרשנות- אני לא מדברת איתך ואיתך ואיתך באישי, כי אני חושבת שאתם מוקצים ושלא כדאי לדבר אתכם באישי. 

והנה פרשנות חלופית- אני מביעה פה צרכים ועושה תיאום ציפיות, ומכריזה בזאת כי איני מדברת עם בנים באישי, יען כי האמונות/דעות/השקפות שלי אינן תומכות בשיחה אישית עם גברים שלא למטרות נישואין, לא בגלל שהם מוקצים, אלא בגלל שיש דבר כזה שנקרא עקרונות. העקרונות האלו אומרים לדוגמה שבמסגרת דייטים מדברים עם בנים באישי ובכל מסגרת אחרת, לא. או לדוגמה עקרון שאומר שלא מדברים עם גברים וירטואליים. למה? כל אחת והסיבות שלה. 

תיאום הציפיות הזה מונע המון אי הבנות ואת הצורך לחזור שוב ושוב על המנטרה הזו, והפעם זה כן אישי כי האדם כבר פנה בתכתובת. 

ושוב- אני לא מצדדת בשום צד כרגע, רק מסנגרת על הצד השני.

והנה הכלל הכי חשוב בעולם- קודם כל! קודם! כל! תגני על הרגשות של עצמך, ורק אחר כך על הרגשות של אחרים, גם במחיר של פגיעה ברגשות שלהם. ולכן בכל סיטואציה אם את חשה שאת לא מספיק מוגנת ובטוחה, תנקטי בצעדים האמורים להחזיר לך את תחושת ההגנה.

ואגב אני לא בטוחה שהגברים פה חווים את זה כפגיעה. מעניין לשאול אותם. את משליכה עליהם רגש פגיעה שאת היית חשה במקומם, אבל זה לא בהכרח נכון.

לא באמת התכוונתי לצאת נגדך, מתנצלת אם הרגשת שנפלתי עלייך.. פשוט סמכתי עלייך שתזרמי

אני מודה שכבר הרבה זמן חיכיתי להזדמנות להעלות את הנושא של החתימה המשונה שהרבה בנות הוסיפו.

וברגע שהיא נקרתה בפניי קפצתי על המציאה.

(אין מישהי ספציפית שאני יכולה לפנות אליה.. כי זה כבר מתווסף כחלק מהנורמה החברתית פה. והנורמה הזאת לא נורמלית בעיניי)

אין לי שום בעיה עם הרצון שלא לדבר באישי, וגם אני לא מדברת עם מי שלא צריך לדבר.

אני פשוט לא מבינה למה צריך להודיע קבל עם ועולם ולהוציא שם רע לאוכלוסיה שלמה.

גם אם הם לא חווים את זה כפגיעה באופן אישי, זה פוגע בהם כציבור. 

כי מה תחשוב בת חדשה שמגיעה לפורום ורואה את כל החתימות האלה?

"ה' ישמור, מה הולך פה? מה הבנים פה עושים?? שומר נפשו ירחק" - וזאת לדעתי הפרשנות הרווחת בפורום.

אני שואלת, מה הבעיה פשוט לסנן באופן פרטי..?

 (אני כותבת את זה לך, כי סוף סוף מצאתי הזדמנות להעלות את זה, לא כי זה מופנה באופן אישי אלייך.

אולי היה עדיף לפתוח את זה בשירשור נפרד.. מתלבטת עדיין אם זה ממקומי או שהם צריכים להגן על עצמם)

בדיוק!!

האם כל מי שלא מוסיף לחתימה מדבר כל היום עם המין השני?

ברור שלא.

ואין סיבה לציין את זה בחתימה בכלל.

וזה משהו שמפריע לי באופן אישי.. @שמשועננים

שאני נראית רע כי אין לי את "חותמת הכשרות" הפורומית.

דכתיב בתנכו האלטרנטיבי של סביון

אהבתי את החתימה

קחי לריאות ותנשמי עמוק.

פוליאנה, אי אפשר לפתוח דיון בלי להבין שיכול להיות שמישהו ישתכנע שאת טועה...

בסופו של יום, כולנו אנושיים - מחפשים את הדרך שלנו בעולם - ולא כל מה שמתאים לאדם אחד מתאים לאדם אחר. במיוחד כשזה נוגע לעניינים שבינו לבינה. צריך לדעת לתת לכל אחד את המקום להניח את הגדרים במקומות שנכון לו. מה גם שלא פעם הגבולות האלה הם דבר דינמי...

זה מזכיר לי שכשאני מדבר עם אנשים (בעיקר בישיבה) על נושאים שקשורים לשמיעת שירת נשים ושאר עניינים דומים, הדגש שאני הכי שם עליו דגש זה שאדם צריך לשאול את עצמו "מה 'עושה לי' את זה", ובהתאם לזה להציב את הגבול. היו גדולים ישראל שהרימו על הכתפיים כלות, בעוד שאחרים נזהרו לא ללכת בדרך עם אישה... (היו אפילו כאלה שטענו ש"קול באישה" תקף אפילו על דיבור בעלמא!).

במילים אחרות, גבולות ברורים לאוכלוסיה שלמה זה דבר לא בריא, בסוגיה הזו. צריך הרבה כבוד הדדי וקבלה של דברים, גם אם ההתנהגות של פלוני נראית לנו תמוהה - כי בשבילו זה החיים עצמם.

בתגובה הקודמת הייתי בטוח שכתבת בציניות גמורה.

אני מקווה שברור לך שהכוונה בחתימה הזו היא לא "אתה מוקצה שלא כדאי לדבר איתה באישי..." ולא "מה הבנים פה עושים?? שומר נפשו ירחק" אלא יותר "אני מעדיפ/ה לא ליצור קשר עם המין השני, נחמד ומעניין ככל שיהיה (ואפילו דווקא בגלל זה)". לא רואה פה שום סיבה לעלבון, דווקא בניגוד לסינון באישי שיכול להיות מייבש ולא נעים.

והיי, אני בעד שתפתחי על זה שרשור נפרד (אם לא בצמ''ע אז אשמח לתיוג).

מי שלא שמה את זה בחתימה אומרת "לא אכפת לי שיצרו איתי קשר מהמין השני".

איך את משווה את זה ללהתכתב בשבת? זה כל כך מובן מאליו?

ובאמת שהצלחת לבלבל אותי: 

בהתחלה טענת שזה פוגע בבנים, כביכול הם לא ראויים לשיחה.

ועכשיו את אומרת שכל כך ברור שהם לא ראויים שלא צריך בכלל לכתוב את זה.

יש כאלו שמקפידים על זה ויש כאלו שלא, לאו דווקא שאחד מהם טוב מהשני.

לא צריך להיעלב, לא בתור מי שלא רוצים לדבר איתו ולא בתור מי שלא עומדת בסטנדרטים של אחרים.

שרשור נפרד? חלילה, זה פוגעני!

"תארי לך שהיו רושמים "לא מדברת עם שמשועננים באישי", וככה בהינף חתימה הפכו אותך למוקצה שלא כדאי לדבר איתה באישי..."

אז להצהיר שלא מדברים עם מישהו זה להפוך אותו למוקצה שלא כדאי לדבר איתו (עשיתי לך הנחה עם ה'לא ראוי' ), ואת אומרת שכלפי בנים זה מובן מאליו. מעליב

ואל תגידי לי שזה בצחוק, ידוע שבכל מליצה יש אמת מציצה...

(רק אל תקחי אותי ברצינות מדי, שאני לא אצטרך להוסיף את זה לחתימה)

"זה לא מובן מאליו ששני המינים בפורום דתי לא מחפשים סתם להתכתב?"

?!

גם אני הופתעתי כשראיתי את החתימות האלו כשהתחלתי להשתתף פה בפורום אבל זה לא גרם לי לחשוב רע על הבנים. רק חשבתי, מעניין למה הן כתבו את זה. המחשבה שלי בעיקר היתה שהן יותר דוסיות מהאחרות והחתימה הזו זה מה שמאפשר להן להיות חברות בפורום ללא שום הסתייגות. 

ואם זה נושא שחשוב לך, אז סחטיין על הנצלוש. אין כמו לפתוח דברים בתקשורת פתוחה. למה להשאיר דברים בלב?

לימודים מעקבים זיוג 

בקרוב אצל כולםםםםםםםם

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות

לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.

ואני מתקוממת על החלוקה הזו.

נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.

כי באמת יש מכל הסוגים.

אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.

ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי

(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)

באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.

ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם

ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר