שבת המלכה
-------
"הבא בתור!"
ישבתי על הכיסאות בתור למרפאה. הסתכלתי על השעון וראיתי שאני מחכה כבר יותר משלוש שעות. איזה תור, למען ה', בקצב הזה המשיח יגיע לפניו.
היה לי מספר ביד. 249. אם מישהו חשב שזה מצחיק רק בגלל שיש לי עצם נוספת בגוף אז לא. לא מצחיק.
מספר 247 נעמד והלך לאחד החדרים. זיהיתי אותו. זה היה פסח. הוא תמיד מגיע לכאן, פעם הוא חשב שהוא אלרגי לגלוטן, אחרי זה שהוא אלרגי לאבק, ואחרי זה הוא סתם התלונן שנמאס לו להיות ליל שימורים.
הבחנתי גם בפורים המסכן שנראה כאילו הוא חטף קלקול קיבה, ובצדק. עדיין הוא החזיק ביד שלו שקית חצי ריקה של פופסים. כנראה נפל על המשלוח שמכינים ברגע האחרון.
ראיתי את חנוכה כולו שמן, תרתי משמע, את שבועות עם שקים מתחת לעיניים, את סוכות שהחזיק את הגב שלו, כנראה ישן על הרצפה או משהו, ואפילו את חול המועד שהתלונן שהוא לא יכול לכתוב ביד.
נורמלי, חשבתי לעצמי. יש פה יום יום חג יש פה חג יום יום.
"זה בלתי נסבל! זה נמאס! זאת שערורייה!"
שמעתי קול של אישה מכיוון המעלית. לא זיהיתי את הקול. בעצם, אף פעם לא הייתה פה אישה.
"אני מצטער גבירתי, אבל רק חגים יכולים להיכנס למרפאת החגים. את מבינה כאילו, חגים."
"ומה אני נראית לך? יום רגיל? אני דורשת להיכנס!"
קמתי מהכיסא לראות במה מדובר. זאת הייתה שבת.
"הרי כבר נאמר שאין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד! לא אמור להיות הבדל בינינו!"
"מצטער, גבירתי, התירוצים שלך לא יעזרו. את מתבקשת לצאת."
היא המשיכה לצעוק, ולכולם זה היה בלתי נסבל. אז כולם עמדו בשורה והתחילו לצעוק לה: "שעאבס!" והיא רק התעצבנה עוד יותר.
"שקט!!!" צעקתי, וכולם השתתקו. אף אחד לא מתעסק איתי כאן, כולם יודעים שיש לי קלף מנצח. כולם יודעים שלא היו ימים טובים לישראל כט''ו באב וכ...
"יום הכיפורים!" היא קראה לי. "אתה חייב לעזור לי! הרי נאמר שאין ביון יום כיפור לש..."
"בבקשה, תקראי לי יום כיפור. זה נשמע ממש כמו פורים."
"מישהו קרא לי?" הוא יצא מהמרפאה עם אף אדום ויד על הבטן. אחח איזה כאב ראש.
"בכל מקרה, שבת, מה קרה? למה את צריכה להיכנס למרפאה?"
"נמאס לי, פשוט נמאס לי!" היא צעקה ואז התחילה לבכות. "לאף אחד לא אכפת ממני! כולם רוצים שאני כבר אצא כדי שיוכלו לחזור לפלאפונים שלהם! אף אחד לא באמת צריך את השבת! אף אחד לא צריך אותי!" היא המשיכה לבכות ולבכות עד שד''ר ר''ה יצא מהחדר שלו.
"אי אפשר להמשיך לעבוד ככה עד צאת שבת!" הוא צעק, ושבת רק בכתה יותר.
ואז גם פרופסור ט''ו באב יצא החוצה. הוא הסתכל על שבת בחמלה. "בואי, היכנסי. אני אטפל בך." הוא חייך אליה והיא נרגעה ונכנסה איתו לחדר שלו. טוב, אתם יודעים מה התפקיד של הבחור.
"אפשר להמשיך לעבוד בגלל כניסת שבת!" כזה הומור גרוע יש לראש השנה. יש לו מזל שהוא ראשון. מזל של מתחילים.
"הבא בתור!"
248. תכף אני.
מישהו נכנס למרפאה, מישהו עם זקן לבן ארוך מאוד.
"סליחה, איפה יש פה חניה?" הוא שאל, "אני צריך להחנות את החמור שלי."
"סליחה, מי אתה?" שאלה אותו הפקידה.
"אה, סליחה שלא הצגתי את עצמי. אני המשיח."
-------
אם שכחתי מישהו שיגיד. מי שרוצה תיוג שיכתוב.
(עוד מאת המחבר-
כל תגובה שהיא מוזמנת בחום כאן או בפרטי).
תודה(:
הלב הזה כל פעם מחדש הוא נשבר