אז כל מי שלומד .B.Sc הוא האליטה, ומי שלומד B.A. מתחת,  ומי שלומד B.Ed. הוא בתחתית?

איפה נכנסים שאר התחומים, אגב?

מעניין אותי הדירוג הזה.

דרישות קבלה לתואר נקבעות בעיקר ע"י היצע וביקוש, כמו בכל עסק (אוניברסיטאות הן עסקים כבר די הרבה זמן, קצת לפני שנולדנו לענ"ד).

נ.ב, יש פה רשימה של סוגי תארים ראשונים, אשמח אם תוכל לדרג לי אותם. סה"כ 93.

https://en.wikipedia.org/wiki/Category:Bachelor

אני לא בא לדרג אנשים. אני רק חושב שאם אני יחליט לחלק בין סגנונות של אנשים אני יצליח לחסוך לי ולה זמן מיותר .

אני גם חושב שאין כאן חילוק עקרוני אלא חילוק "סגנוני" ברור לי שאין לחלק בין אנשים ולתת ציונים . אבל אולי הציונים יכולים להעיד על סגנון של האדם. אדם המתעניין בפיזיקה ופילוסופיה ימצא פחות במשותף עם מי שמעסיק אותה קניות ואיפור .

לגבי תואר בחינוך בתור מי שיש לו בין היתר את התואר הזה (בתור תואר שני לא ראשון) אני יכול להגיד לכם בפה מלא כי הוא מיותר וכליל ותעשו עוול אם נשווה אותו לכמעט כול תואר אחר. 

אם את רוצה את התשובה המלאה אני ינסה להסביר.

קודם כול אין ספק כי חינוך הוא דבר חשוב (ובגלל זה בזבזתי 3 סמסטרים להוציא תעודה כזאת ).

מצד שני אם את באמת רוצה לחנך הבית ספר הוא המקום האחרון שכדאי לך ללכת אליו... הוא מושתת על אג'נדות פוליטיות ופועל על פי אינטרס לא חינוכי.

לגבי לומדי תואר בחינוך -

1. מי שלומד אותו בתור "מקפצה" לתואר שני עושה טעות מכיוון שאף אוניברסיטה לא תסתכל עליו .

2.  הלימודים אליו קלילים ביותר... אפשר גם להגיד כי עם היגיון בריא אפשר לעבור את כול המבחנים בלי ללמוד אליהם..

3. לצערי הרב מי שבוחר ללמוד חינוך הם לא "העיפרון הכי חד" לצורך הוכחה הממוצע של המורים בישראל הוא מתחת ל600!

ומנגד, גם במשרה חלקית את לוקחת את אותה האחריות והעבודה כמעט כמו במשרה מלאה.

תכלס לא באמת אכפת לי להגיד שחינוך זה "בא מתוך אידיאל" אם זה עושה לכן טוב.

רק אני רוצה לסייג אותכן ולהגיד לכן שיש המון אבל המון אנשים שאומנם אין להם תואר בחינוך. אבל הם משפיעים הרבה יותר מכול מורה .

סתם סיפור ששמעתי היום.

מארק צוקרברג (מייסד פייסבוק) בשנים הראשונות שלו בתור מנכ"ל הוא העביר שיעורים לילדים אחרי שעות בית ספר במוסד לילדים שאחד ההורים בכלא.

בזכות מארק הוא הצליח להוציא את הילדים האלו ממעגל העוני,

הוא הניע אותם ללימודים ומממן להם את האוניברסיטה .

בתור מורה הוא כנראה לא היה מצליח כנראה לממן לילדים שלו את הלימודים  ואני מניח שבזכות הערצה והערכה שיש כלפיו הוא גם הצליח (ועדיין ממשיך ) לעזור להמון ילדים

מקווה שלא פגעתי ברגשות של אף אחד/אחת ממכם , אם כן סליחה . אני כבר לא יגיב כאן זה איבד כול כיוון

בהצלחה ולילה טוב

ואל תשכחו דבר אחד תואר בחינוך זה לא תואר!

בעיניי הוא גם באמת מיותר,

כל הקורסים בחינוך הם בעיניי מיותרים ולא יעילים. הדבר היחידי שבאמת מועיל זה לצפות בכיתות ...ולצבור נסיון.

אבל כדי להתמקצע במקצוע שאתה הולך ללמד, אתה חייב קורסים. וזה ממש לא מיותר.

כדי ללמד מתמטיקה (ולא רק ברמה של יסודי) צריך ללמוד קורסים ברמה גבוהה.

כנ"ל ביולוגיה, אנגלית.. וכו'.. 

מבינה על מה אתה מדבר.

אולי היה עדיף אם הניסוח היה יותר עדין ופחות מכליל.

נושאי שיחה משותפים ומעניינים תורמים המון לקשר,

וקצת מעצבן לנסות ולהיפגש שוב ושוב אם אין את זה.

ועדיין לסנן רק על פי גובה ציון, בהנחה שהוא לא נמוך מידי, 

וסוג התואר,

עלול לסנן לך גם הצעות שיכולות ממש להתאים.

ויש גם כאלה חכמים ++ עם קשב וריכוז שיכולה להיות לך איתם שיחה מעמיקה וכיפית ממש,

בלי הנתונים לעיל.

ממליצה לך לבדוק יותר את הסגנון חיים, עיסוק עכשווי, תחביבים,

שמנסיוני מלמדים מאד על איכות השיחה ועל אופציה לתחומי עניין משותפים.

בהצלחה!!

עם שאר הדברים אני עוד איכשהו מבינה,

אבל עם הקטע של החינוך, זאת בושה בשביל האנטלגנציה הגבוהה שלך לומר דברים כאלו.

זה לגיטימי לחפש בחורה אינטלקטואלית ולהרגיש שאלו הבחורות שאתה

יותר מתחבר אליהן ומוצא נושאי שיחה איתן.

זה פחות לגיטימי לסנן לפי ציון ואיזה תואר הן עושות כי זה לא מדד.

יש המון בחורות שלומדות תארים "קלים" אבל הן מאד חכמות, 

והם בחרו בתואר הזה בגלל שהוא מעניין אותן / בגלל תחושת שליחות או

מאלף ואחת סיבות אחרות שבגללן עושים תואר (אני אומרת את זה בתור

אחת שלמדה תואר שמאד מזלזלים בו).

לפי הסינון הזה, בחורה מאד אינטלקטואלית שיציעו לה אותך לא תרצה לצאת

איתך כי "למדת חינוך" אז "הוא לא בחור אינטלקטואלי מספיק". 

היא צודקת? נשמע שלא...

משום מה בחברות אחרות אין את כל המסננים האלה. שני בני אדם פשוט מוצאים חן האחד בעיני השני, יש תקשורת טובה ורצון לבנות יחד עתיד משותף וזהו!!!

מה שאתה צריך לבדוק זה:

א. האם היא יציבה ומסוגלת לפרנס משפחה (אא"כ השאיפה של הבחור היא שאשתו תיהיה עקרת בית-לא רלוונטי במקרה שלך).

ב. האם הבחורה מסוגלת להבין עניין ולתקשר איתך - היא לא צריכה להיות "גאון" ולא החברותא שלך, היא לא אמורה לזכות בפרנסי נובל ולא להיות קרייריסטית - זה לא התפקיד שלה וזה לא מה שיתן לך חיי זוגיות מתוקנים.

ודרך אגב בעתיד, אתה לא תשב איתה כל היום ותדבר על תחומי העיסוק שלה. אתה כן תדבר איתה על ענייני המשפחה, על גידול הילדים ותצפה לדיבורים קצת יותר עמוקים ופנימיים מאשר שפות תכנות למיניהן.

ופשוט שכל מילה שלי מיותרת לאחר שלל התגובות שנאמרו לך.

וודאי שגם אצלינו יש כאלה, על זה אין מה להתווכח

שיש את זה גם בחברה שלנו. אבל אני בדר"כ רואה את זה אצל הציבור שאינו שומר תורה ומצוות.

זה הכל!

אמנם יתכן שמענינים אותך תחומים שונים, או שחשובה לך מישהי עם רמת חשיבה גבוהה (שזה לא ביטוח אוטומאטי לדברים חשובים אחרים) - 

אבל לחשוב שזה יימצא לפי "ציון", זו שטות.

ואני גם מניח שבת חכמה שאתה תשאל על הציונים שלה - לא תרצה לפגוש בך.

[והאמירה, "לא חינוך זה לא באמת תואר", לא באה לדעתי מהצד החכם שלך. חינוך זה לא רק תואר, אלא הרבה למעלה מזה, למי שאכן מתאימה לכך וטובה בזה. גם שכל וגם רגישות. ובהחלט יכולות להיות בנות חכמות מאד ואידיאליסטיות, שתלכנה להיות מחנכות כי רואות בכך שליחות]

אז תסנן לפי ציונים, למה לא

אתה לא גמר של תוכנית ריאליטי, אתה בנאדם שמחפש מה שמתאים לו

אם סיננת מישהי זה לא אומר שהיא נכשלה, אלא שהיא לא מה שאתה מחפש

לא חינוך זה לא באמת תואר?!

אתה יודע כמה בנות ג-א-ו-נ-ו-ת לומדות חינוך?

אני ממש לא חושבת שרק ציון משקף חכמה. יש אנשים עם חכמות חיים ואינטיליגנציה שלומדים תואר "פחות שווה", או לא לומדים תואר אפילו ולא עשו פסיכומטרי!

אמרתי שלא הגיב עוד אבל כמה שטויות אפשר להגיד ??

קודם כול כול הכבוד למי שהצליח להבין את הנקודה ששאלתי ! 

אני יקח לצומת לבי יותר את התחומים האלו ואסנן לפני

ועכשיו לכול שאר המורים והמורות שבקהל.

ניתן למצוא תמיד צדיק בסדום , אבל זה לא הופך את סדום לצדיקים.

ברור שיש בנות חכמות מאוד שהלכו ללמוד הוראה מתוך אידיאל וכמובן שלא עליהן אני מדבר.

אני מדבר על רוב המורים .

נערך סקר לאחרונה על ציוני הפסיכומטרי של המורים בישראל

פסיכומטרי למורים: ציון גבוה יותר לחילונים

מוזמנים לעיין.

שורה תחתונה מה שאומרים שם שיש ירידה בציון המורים בפסיכומטרי (כבר כמה אפשר לרדת???)

כיום הוא עומד על 497. 

מה שעוד רשום שעוד יותר מעצבן הוא שבציבור הדתי לאומי יש ירידה גדולה יותר.

אגב אני ביררתי על הסקר הזה ולא הכניסו מי שלא נבחן.

מה שאומר בשורה תחתונה. מי שמתחת לממוצע הארצי להוראה! (בושה)

בגלל שחלק רשמו הודעות פוגעניות כלפי חיי האישים אני טיפה יפרט .

תואר ראשון עשיתי בתיכון (הנדסת תוכנה).

במהלך הצבא בגלל שהרגשתי שאני עוזר לחיילים שלי ומקדם אותם נרשמתי באוניברסיטה הפתוחה ללימודי פסיכולוגיה וחינוך.

בגלל שלא רציתי להעביר שיעורים בכיתות ולהיות מורה באמת הצלחתי לשנות את זה לתואר שני עם תזה בחינוך .

מאז שהשתחררתי אני לומד תחום אחר בכלל (רפואה) .

אני רואה את החומר של המורים לחינוך גם כי הם איתי בקמפוס וגם בגלל חברים שלומדים את החומר .

ואני אומר לכם הרמה נמוכה מאוד! אני מצטער על הילדים בישראל ובמיוחד בציבור שלנו ש"זוכים" לחינוך כזה לקוי.

אם כבר נכנסים לחיים האישים שלי. אני מלמד קורסים של פסיכומטרי (ומרגיש תחושת סיפוק אמתית לעוזר לאנשים להתקבל לתואר עם עתיד). 

והמוטו שלי בשיעור הוא כזה. "לא נורא מקסימום תלמד הוראה" (וזה פועל יופי אנשים נרתעים ומשקיעים)

שוב מצטער לכול מי שפגעתי בו / בה . 

כול מה שרציתי להגיד בהתחלה כי אין להכניס תחת קטגוריה אחת לומדי תארים כמו פיזיקה ופילוסופיה שהם תארים שמעידים על אופי מסויים.  לבין לומדי חינוך כי הקטגוריה שלהם היא יחד עם מי כול העוסקות במניקור פדיקור לבשל ולכבס.

בהצלחה לכולם

מה לעשות, יש מתאם בד"כ מבחינת

יופי

עושר

אינטילגנציה

רמת דתיות ועוד..

אין פער עצום אצל רוב הזוגות, ואם יש הוא צץ בהמשך.

ובאמת בגלל שתנאי הקבלה להוראה הם נמוכים, אז למה שאנשים ישקיעו בפסיכומטרי שלהם??!

הרי כל העניין של פסיכומטרי זה השקעה ולמידה.. (ולא רק)

ואני חייבת להגיד עוד נקודה- זה יישמע מוזר אבל לדעתי אין באמת ביקוש ללימודי הוראה, הביקוש שיש היום זה בגלל תנאי הסף הנמוכים כל כך, והידיעה הרווחת שהלימודים בד"כ קלים ומאפשרים שילוב של משפחה ותואר. לדעתי אם יעלו את תנאי הסף יהיה משבר נרשמים חח ויהיה צורך דחוף לשפר את תנאי המורים (במיוחד ביסודי..)

לדעתי אם אוכלוסיית המורים הייתה באמת מבעלי רמת המשכל הגבוהה (שוב, באופן כללי), הם לא היו מסכימים להמשיך ללמד בתנאים מחפירים כאלה. 

זה טיפה מפריע לי שאתה מתייחס לנשים בתור משרתות.

מה אתה חושב שלוקחים לך את היכולת לשטוף רצפה בציון מסויים?

מה זה קשור בכלל בישול רצפה וכו .?

וגם מי אמר שאני עשיר? כאילו זה לא קשור בכלל.

אני לא מחפש אישה כי חסר לי מי שינקה אחרי אני מחפש קשר עמוק ובנייה של מערכות חיים ומערכות מוסר עליונות .

תאמין לי אני מקנה יופי אחרי גם שהמנקה לוקח חופש

אני לא צריך באמת שיהיה לה תואר או כסף... רק חשוב לי שיהיה ניתן לדבר איתה ותצליח לשבת בשולחן שבת בבית של ההורים שלי ולהשתתף גם בדיונים אחרים (וכן אנחנו מדברים על פיזיקה ומתמטיקה ).

נכון, כשנותנים לאשה איי קיו זה לא לוקח ממנה יכולות ניקיון / בישול / שטיפת רצפה

אבל זה נוטע בה מוטיבציה לעסוק בדברים שמפעילים את השכל שלה, והעיסוקים האלה יכולים להיות מועדפים עליה מאשר יותר מאשר שטיפת רצפה.

לעומת זאת, מישהי עם איי קיו לא גבוה יכולה להיות בשלנית בחסד-

אף בנאדם לא מקבל את כל הכשרונות כולם.

לכן כתבתי שאם שניכם מדעני אטום תצטרכו עוזרת ויהיה לכם גם ממה לשלם.

נושא השעמום בשיחה וההפרעה לתקשורת הוא חשוב אבל לא קשור למורים בכלל - יש מורים חכמים שהלכו למקצוע מתוך שליחות אם כי במשכורות הנוכחיות צריך להיות אידאליסט רציני בשביל זה

גם לגבי ציון פסיכומטרי- בטווח של 100 נקודות כמעט זה לא מדויק. רוצה לאמר שאם אתה מלמד לקורסים אתה יודע שאנשים יכולים לשפר לפחות 50 נקודות אם הם מוכשרים...

נסכם שפסיכומטרי 450 כנראה יפריע לך, אבל 620 ומעלה שווה בדיקה (חיוך)

אגב - אתה יודע מה הפסיכומטרי הדרוש ללימודי פיזיקה באוניברסיטה? לא רחוק מזה  של הוראה.. עניין של היצע וביקוש

ככה שלא פשוט להגדיר -כן יש מקום לשאול על הבגרות כמדובר בבנות זה מדד יותר טוב

  1. תפסיקו להגיד שאתם מכירים אנשים עם פסיכומטרי גבוה שלמדו חינוך . כול מי שמכיר אותי יכול להגיד אותו דבר ,ועובדה שזה לא אומר כלום.

   2. נכון שאפשר להתקבל ללימודי פיזיקה /  מתמטיקה בציונים לא גבוהים . והסיבה לכך היא כי אין ביקוש (לצערי הרב ) ללימודים ללא עתיד תעסוקתי ברור. אבל אם תשוו בין מי שמתעסק בפיזיקה למי שמתעסק בהוראה בהחלט תמצאו הבדל.

  3.נכון כי הציון הפסיכומטרי לא אומר הרבה , וכול שכן בגרויות. אבל אין לנו אפשרות לערוך מבחני אינטליגנציה ותפקוד מוח לכלל האוכלוסיה. לכן אנו משמשים במדד הפסיכומטרי שאמור לשקף הצלחה בלימודים אקדמיים בתור מדד לחוכמה מכיוון שהוא הכי משקף שיש כיום. 

בגרות מעידה על בנות.

מתמטיקה ופיזיקה "מקצועות גבריים" כי המוח שלכם בנוי קצת אחרת

כן שווה לשאול איך היא מבחינת לימודים ומה המקצוע אבל הוראה פשוט לא משקפת. מבינה שאתה מחפש מסננת אבל המקצוע הזה ספציפית,  לא יאפשר לך להבחין

תאלץ לשלב מדדים.

אגב שיחות טלפון הן מדד טוב. אפשר לעשות יותר מאחת לפני שקובעים דייט.

גסות התגובות כלפיך הייתה מביכה  - אם כי גם אתה התנסחת לא בעדינות יתרה

וכן - זה אחד הנושאים הכי רגישים, אז לעולם אל תאמר שפסלת על איי קיו, אלא על השכלה. 

בוא נסכם ככ את הדיון ככהה: לקבל עצה בנושא התאמת קשר ממישהי לא עם אינטיליגנציה גבוהה זה תמיד יהיה "תתפשר".

הגיוני לגמרי שאתה לא יכול להסתדר עם מישהי שלא מבינה את מה שאתה מדבר

ובהתחשב בעובדה שחלק נכבד מהתקשורת הוא בדיבור - אז אם הנקודה מפריעה, היא מפריעה

יש בנות חכמות ומשכילות ואפילו גאונות, אבל יכול להיות שהן לומדות באוניברסיטה ולא במכללה.. 

מניחה שכבר ניסית להתפשר והרגשת לא טוב עם זה - לא יודעת מה הטעם לשכנע אותך דווקא לוותר על הדיבור שהוא כל כך חשוב. וכן, עם בחורה חכמה השיחה תהיה לגמרי שונה.

זה מעייף כל הזמן ל"תרגם" את המחשבות שלך.

בקיצור - יתרון החוכמה על הכסילות הוא כיתרון האור מן החושך

אבל ימי בין המיצרים וזה...

ואני רואה שמלא נפלו בשרשור הזה.

אז לא אגיב.

ואקווה שלא יפלו עוד אחרים (ואחרות)

שממוצע ציונים גבוה בבגרות- מעיד על אנטלגנציה גבוהה, רמת משכל וכו'

ציון גבוה בפסיכומטרי- מעיד על אנטלגנציה גבוהה , רמת משכל וכו'

תואר במקצועות ריאלים- מעיד באופן כמעט מובהק על חשיבה ריאלית ועל רמת משכל גבוהה

תואר בחינוך- לא מעיד על רמת אנטגלנציה נמוכה/רמת משכל נמוכה.

מה שכן, וכאן חשוב להדגיש את ההערה שלך: בגלל שתנאי הקבלה הם נמוכים ואף אפסיים, והרבה קורסים מהתואר נחשבים קלים, לכן באמת אפשר למצוא גם אוכלוסיה עם רמת משכל יותר נמוכה שבוחרת ללמוד בזה מהשיקולים האלו. (זה לא סותר שיכולות להיות להן יכולות ניהול גבוהות, או יכולות יוזמתיות מדהימות, יצירתיות, הובלה, כרזימתיות וכו'..)

מסכימה שבנות כאלו לא יתאימו לך.

אבל וזה אבל ענק- יש בנות חכמות מאוד, אנטלגנטיות שבחרו הוראה כי:

* מתחברות לתחום החינוך, נתינה, קשר עם אנשים, יכולת השפעה, כרזמתיות וכו'

* תואר שאפשר לשלב אותו עם הקמת משפחה. (הרבה בנות בשנים הראשונות לתואר מצליחות לשלב את זה.. )

* שילוב של מקצוע עם עשיה (או ראש ריאלי עם הומני) לדוג': ביולוגיה עם הוראה, מתמטיקה עם הוראה , אנגלית עם הוראה וכו'..

תראה, אני מסכים איתך שיש בעיה בתחום ההוראה, הן מצד המורים/מורות, והן מצד הלימודים. כמו שיש עוד בעיות בתחומים אחרים.

באופן כללי, אני לא אתווכח על עצם העניין לגבי תואר בחינוך והקטלוג הכללי שעשית, כי לדעתי זה רק הסימפטום אצלך. השורש, לפי איך שאני רואה את זה -  אתה מודד הכל באינטליגנציה/ציונים/הצלחות וכו', כי ככה התקדמת עד עכשו, וגם כי העולם החומרי המערבי הוא הישגי, ומתאים מאוד לתחרותיות הגברית, וכולנו מושפעים ממנו במידה זו אחרת.

אבל - ציונים והישגים זה לא הכל. זה גם, אבל יש עוד דברים. דרך ארץ קדמה לתורה. אם לתורה היא קדמה בודאי שלציונים והישגים. נתקלתי בלא מעט "גאונים"/חכמים מאוד, שהמידות שלהן היו די זוועה. זה שאשתך תדע לפתור לך אינטגרלים, זה לא אומר שיהיו לך חיים מאושרים, אם היא תתנהג אליך כמו בהמה, עם אף למעלה (ונתקלתי בכאלו..) 

מעבר לזה, יש IQ ויש גם חכמת חיים, דבר שנצרך לא פחות בחיים. אינטליגציה רגשית זה גם דבר שנצרך בחיים. בד"כ לגאונים וכאלה לא תמיד הצדדים האלו יהיו מפותחים מספיק (ככה זה, אין מושלמים, בד"כ כל אחד חזק בתחום אחר). יש כאלו שיש להם IQ גבוה אבל טאקט ברצפה. קח את זה בחשבון.

גם הפתיחה שלך "אני יודע שזה יכול להישמע לא טוב אבל ***מה אכפת לי**?" למה לא אכפת לך? יש כאן כאלו שיכולות להיפגע? איפה הטאקט הבסיסי? סבבה, אם אתה לא נעלב מתגובות של אחרים, כי אתה פחות רגיש, זה לא אומר שכולן כאן כמוך. סתם, תתחשב קצת באחרים, לא יזיק.

כמה הארות שאשמח לשמוע את דעתך עליהם, כי אני מרגיש מדבריך שיש מס' נקודות ששווה להתעכב עליהם.
אתה צודק בכך שקיים הבדל ברמת המשכל בין אנשים שונים, בין מוכר בשוק לבין מהנדס מחשבים וכדומה. האם זה אומר שסטודנט לפיזיקה ירגיש קרבה יותר למהנדס מחשבים מאשר למוכר בשוק ? תלוי. תלוי מה המטרה בהיכרות שלי עם המהנדס.
אם המטרה היא לחפש שותף למחקר ופיתוח בעולם ההייטק, אין ספק שהמכנה המשותף הגדול שלך עם מהנדס המחשבים ייצור קירבה עצומה מאשר עם מוכר בשוק.
אך אם המטרה היא לעשות עסקים ולדעת איך לדבר עם אנשים, אין ספק שהמכנה המשותף שתיצור עם המוכר בשוק יוביל לקרבה עצומה יותר.

מערכת זוגית בנויה בצורה כזו, שהנישואין אמורים להיות אמצעי מרכזי ועיקרי בחיי האדם על מנת להגיע למטרה שלשמה הוא נברא (ואין כאן המקום להרחיב כרגע)
כשאנחנו מחפשים צד ל"עסק" שנקרא זוגיות ונישואין, אנחנו צריכים להסתכל איך יוצרים מכנה משותף שמתאים למטרה שלשמה התכנסנו. כשהמטרה שלנו היא לדון על נושאי מחקר, טכנולוגיה וכו', אנחנו לא צריכים אישה או גבר, אנחנו צריכים חברים ואנשי עבודה שמתאימים לנו.
כדי להגיע לזוגיות ונישואין מוצלחים, נדרש ליצור מכנה משותף בסקלה אחרת לגמרי, בסקלה שנקראת השקפה ואמונה.
 הערה - אדם יכול להיות עם רמת משכל גבוהה מאוד, ועדיין לא מבין בכלל במושגי הטכנולוגיה ובשפה שאתה מדבר.
אני בכוונה מדגיש זאת, כי לפי מה שכתבת אני מבין שאתה לא מחפש מישהי בעל רמת משכל גבוהה, אתה מחפש מישהי שתהיה שותפה לשיח על נושאים שמעניינים אותך. וכאן ההבדל הדק מאוד.

יש מה להרחיב, אבל כדי לתת טעם של עוד אסכם:
2 ההודעות הראשונות שכתבת בשרשור, הם מעולות - כשהדיון הוא כלפי חברים לעבודה.
כשמבקשים בת זוג לחיים, הסקלה היא שונה לגמרי וההתייחסות היא אחרת.
נקודת המוצא שלנו צריכה להיות שעל מנת לקיים זוגיות בצורה מאושרת, אנחנו צריכים לקדוח חורים בעצמנו ולהכיל את השני במקומות שבהם לא נוח לנו.
אבל.... מה אנחנו צריכים לעשות כדי שלא נפגע ? (בכל זאת..זה הרבה חורים..)
יצירת מכנה משותף בעולם המתאים למערכת זוגית ולנישואין - השקפת חיים, ודרך אמונה.

ברגע שהמכנה המשותף שלנו בתחום הזה יהיה זהה, עשינו צעד וחצי לאושר.
ולשאלתך - סינון ע"פ ציון הוא לא רלוונטי מסיבה פשוטה. הנחת היסוד שציון יוביל את מערכת היחסים לפיתוח נושאי שיחה מעניינים - היא נכונה.
הנחת היסוד שפיתוח נושאים מעניינים תוביל לזוגיות טובה - היא שגויה.
גם אם שניכם מהנדסים, מערכת היחסים שלכם שתבוסס ע"ב נושאי שיחה מעניינים, לא תהיה שונה ממערכת יחסים בין שני חברים לעבודה,
וברגע שאין את המימד החשוב, זה יוביל לכשלון.
 

מהנסיון שלי, גם כאלה בתחומי מדע מדוייקים, לא שונות סטטיסטית ברמה השכלית מכאלה שלא עשו תארים בכלל.

אבל אולי הנסיון שלי מוטה מכל מיני סיבות.

אני באופן אישי לא נותנת לגיטימציה לאופן הסינון הזה או לשאר הדעות שהבעת במהלך השרשור הזה. 

לא אטרח ואנמק בצורה מסודרת את טיעוניי כיוון שמקריאת תגובותיך אני מבינה כי אתה נמצא בעמדת התגוננות ולא פנוי כלל לשמוע דעות שונות משלך.

אני דנה לכף זכות ומבינה את עמדותיך לאור גילך והעובדה שאתה בעל מנת משכל גבוהה מהרגיל.

(אגב, אני מתעניינת כיצד הייתי מסווגת על פי מערכת הסינון שלך, בהיותי מדריכה לפסיכומטרי, בעלת תואר בחינוך- הנעשה מטעמים אידאולוגיים)

קודם כול תודה על ההבנה . באמת זה נובע מיאוש כול שהוא מדייטים מיותרים וזמן שרוף

והייתי מסווג אותך תחת אחת מההאופציות הבאות

1.עשית עוד תואר חוץ מחינוך.

2. את מורה במקום כושל.

האמת, שתי האופציות נכונות....  

וכמובן שלא הייתי מודה בזה אילולא הייתי אנונימית....

שאפילו הרב הנזיר והרב קוק עצמם הם בוגרי אקדמיות אירופאיות, שלמדו שם פילוסופיה ועוד, ואפילו הרב קטן למשל-אשתו בוגרת אקדמיה לרפואה. משמע-יש לזה ערך מוסף. מצד שני, זה לא קשור בכלל לאישיות. זה עניין של השכלה. בלבד. שבזכותה לפעמים גם מקבלים עבודה ומעלים משכורת. למי שלא מאמין, מוזמן להיכנס להצעות עבודה של חינוך פשוט: בלי תואר, צריך להתרגל לאבטלה או משכורת מינימום לצערינו.

אם צד מסויים הוא שכלתני וסקרן והצד השני לא, תיאורטית-אתה יכול להחזיק פוסט דוקטורט ולהיות אדם משעמם. ולהיפך, להיות חסר תואר ואפילו מעניין. לכן, אל תסנן לפי ציון. אלא תשאל: היא סקרנית? היא מתעניינת? שאל את עצמך-חשוב לי שהיא תקשיב לי? אני מוכן להיות הדברן או שחשוב לי שגם היא תדבר ותשתף?

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

באמת תקופת החגים זאת תקופה קשוחה לרווקים.

תקשיב ללב שלך! איפה תרגיש הכי בנוח עם מי שאתה? איפה הסביבה הכי תומכת בשבילך? הכי מכילה..

ותגיד לעצמך שאתה צריך לנצל את תקופת הרווקות כי בעז"ה זאת השנה האחרונה שאתה לבד. תהנה מהחג, תהנה מעצמך! הרבה חמלה וחיבוק עצמי! תזכיר לעצמך את כל הדברים היפים שבך ותדע שמי שתתחתן איתה פשוט תזכה.

וכמובן הרבה אמונה! להאמין שהקב"ה שם אותנו במקום הזה כי באמת זה הדבר הכי טוב בשבילנו והוא מסדר לנו את החיים הכי טובים ומדוייקים עבורנו.

איזה כיף לנו שאנחנו אנשים מאמינים!

להאמין בטוב, להאמין שמגיע לנו!

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

יש כאן כמה שיקולים:

1. לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?

2. זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?

   אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי

ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.

השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.

מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.

לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.

אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.

ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?

היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅

ושום דבר אחר, חחחחחחחח

באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.

או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.

אך אני לא הייתי לוקח אותן

אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר

הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת

יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.

המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.

כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.

מה הקשר בין מה שהעתקת והדבקת לנושא השרשור?

גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.

אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.

המנטליות כן

אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.

אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.

הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.

מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.

עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.

צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.

ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.

זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.

עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?

אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.

בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.

נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.

בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.

לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.

הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?

אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:

מה חשוב לך.

אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר

רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.

מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,

אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....

אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......

אנקדוטה:

לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה

שהוצעה לו:

בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.

על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן

והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,

אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;

אתה כופר!......

אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,

אתה כופר!

עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.

מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.

ואז פורקים עול בצורה קטנה או

בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.

מאוד מורכב.

אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...

מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.

תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת

נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם

לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה

לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,

מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)

יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש

כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף

גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים

הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות

שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....

ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה

רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....

לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?

אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!

בהצלחה!