אז כל מי שלומד .B.Sc הוא האליטה, ומי שלומד B.A. מתחת,  ומי שלומד B.Ed. הוא בתחתית?

איפה נכנסים שאר התחומים, אגב?

מעניין אותי הדירוג הזה.

דרישות קבלה לתואר נקבעות בעיקר ע"י היצע וביקוש, כמו בכל עסק (אוניברסיטאות הן עסקים כבר די הרבה זמן, קצת לפני שנולדנו לענ"ד).

נ.ב, יש פה רשימה של סוגי תארים ראשונים, אשמח אם תוכל לדרג לי אותם. סה"כ 93.

https://en.wikipedia.org/wiki/Category:Bachelor

אני לא בא לדרג אנשים. אני רק חושב שאם אני יחליט לחלק בין סגנונות של אנשים אני יצליח לחסוך לי ולה זמן מיותר .

אני גם חושב שאין כאן חילוק עקרוני אלא חילוק "סגנוני" ברור לי שאין לחלק בין אנשים ולתת ציונים . אבל אולי הציונים יכולים להעיד על סגנון של האדם. אדם המתעניין בפיזיקה ופילוסופיה ימצא פחות במשותף עם מי שמעסיק אותה קניות ואיפור .

לגבי תואר בחינוך בתור מי שיש לו בין היתר את התואר הזה (בתור תואר שני לא ראשון) אני יכול להגיד לכם בפה מלא כי הוא מיותר וכליל ותעשו עוול אם נשווה אותו לכמעט כול תואר אחר. 

אם את רוצה את התשובה המלאה אני ינסה להסביר.

קודם כול אין ספק כי חינוך הוא דבר חשוב (ובגלל זה בזבזתי 3 סמסטרים להוציא תעודה כזאת ).

מצד שני אם את באמת רוצה לחנך הבית ספר הוא המקום האחרון שכדאי לך ללכת אליו... הוא מושתת על אג'נדות פוליטיות ופועל על פי אינטרס לא חינוכי.

לגבי לומדי תואר בחינוך -

1. מי שלומד אותו בתור "מקפצה" לתואר שני עושה טעות מכיוון שאף אוניברסיטה לא תסתכל עליו .

2.  הלימודים אליו קלילים ביותר... אפשר גם להגיד כי עם היגיון בריא אפשר לעבור את כול המבחנים בלי ללמוד אליהם..

3. לצערי הרב מי שבוחר ללמוד חינוך הם לא "העיפרון הכי חד" לצורך הוכחה הממוצע של המורים בישראל הוא מתחת ל600!

ומנגד, גם במשרה חלקית את לוקחת את אותה האחריות והעבודה כמעט כמו במשרה מלאה.

תכלס לא באמת אכפת לי להגיד שחינוך זה "בא מתוך אידיאל" אם זה עושה לכן טוב.

רק אני רוצה לסייג אותכן ולהגיד לכן שיש המון אבל המון אנשים שאומנם אין להם תואר בחינוך. אבל הם משפיעים הרבה יותר מכול מורה .

סתם סיפור ששמעתי היום.

מארק צוקרברג (מייסד פייסבוק) בשנים הראשונות שלו בתור מנכ"ל הוא העביר שיעורים לילדים אחרי שעות בית ספר במוסד לילדים שאחד ההורים בכלא.

בזכות מארק הוא הצליח להוציא את הילדים האלו ממעגל העוני,

הוא הניע אותם ללימודים ומממן להם את האוניברסיטה .

בתור מורה הוא כנראה לא היה מצליח כנראה לממן לילדים שלו את הלימודים  ואני מניח שבזכות הערצה והערכה שיש כלפיו הוא גם הצליח (ועדיין ממשיך ) לעזור להמון ילדים

מקווה שלא פגעתי ברגשות של אף אחד/אחת ממכם , אם כן סליחה . אני כבר לא יגיב כאן זה איבד כול כיוון

בהצלחה ולילה טוב

ואל תשכחו דבר אחד תואר בחינוך זה לא תואר!

בעיניי הוא גם באמת מיותר,

כל הקורסים בחינוך הם בעיניי מיותרים ולא יעילים. הדבר היחידי שבאמת מועיל זה לצפות בכיתות ...ולצבור נסיון.

אבל כדי להתמקצע במקצוע שאתה הולך ללמד, אתה חייב קורסים. וזה ממש לא מיותר.

כדי ללמד מתמטיקה (ולא רק ברמה של יסודי) צריך ללמוד קורסים ברמה גבוהה.

כנ"ל ביולוגיה, אנגלית.. וכו'.. 

מבינה על מה אתה מדבר.

אולי היה עדיף אם הניסוח היה יותר עדין ופחות מכליל.

נושאי שיחה משותפים ומעניינים תורמים המון לקשר,

וקצת מעצבן לנסות ולהיפגש שוב ושוב אם אין את זה.

ועדיין לסנן רק על פי גובה ציון, בהנחה שהוא לא נמוך מידי, 

וסוג התואר,

עלול לסנן לך גם הצעות שיכולות ממש להתאים.

ויש גם כאלה חכמים ++ עם קשב וריכוז שיכולה להיות לך איתם שיחה מעמיקה וכיפית ממש,

בלי הנתונים לעיל.

ממליצה לך לבדוק יותר את הסגנון חיים, עיסוק עכשווי, תחביבים,

שמנסיוני מלמדים מאד על איכות השיחה ועל אופציה לתחומי עניין משותפים.

בהצלחה!!

עם שאר הדברים אני עוד איכשהו מבינה,

אבל עם הקטע של החינוך, זאת בושה בשביל האנטלגנציה הגבוהה שלך לומר דברים כאלו.

זה לגיטימי לחפש בחורה אינטלקטואלית ולהרגיש שאלו הבחורות שאתה

יותר מתחבר אליהן ומוצא נושאי שיחה איתן.

זה פחות לגיטימי לסנן לפי ציון ואיזה תואר הן עושות כי זה לא מדד.

יש המון בחורות שלומדות תארים "קלים" אבל הן מאד חכמות, 

והם בחרו בתואר הזה בגלל שהוא מעניין אותן / בגלל תחושת שליחות או

מאלף ואחת סיבות אחרות שבגללן עושים תואר (אני אומרת את זה בתור

אחת שלמדה תואר שמאד מזלזלים בו).

לפי הסינון הזה, בחורה מאד אינטלקטואלית שיציעו לה אותך לא תרצה לצאת

איתך כי "למדת חינוך" אז "הוא לא בחור אינטלקטואלי מספיק". 

היא צודקת? נשמע שלא...

משום מה בחברות אחרות אין את כל המסננים האלה. שני בני אדם פשוט מוצאים חן האחד בעיני השני, יש תקשורת טובה ורצון לבנות יחד עתיד משותף וזהו!!!

מה שאתה צריך לבדוק זה:

א. האם היא יציבה ומסוגלת לפרנס משפחה (אא"כ השאיפה של הבחור היא שאשתו תיהיה עקרת בית-לא רלוונטי במקרה שלך).

ב. האם הבחורה מסוגלת להבין עניין ולתקשר איתך - היא לא צריכה להיות "גאון" ולא החברותא שלך, היא לא אמורה לזכות בפרנסי נובל ולא להיות קרייריסטית - זה לא התפקיד שלה וזה לא מה שיתן לך חיי זוגיות מתוקנים.

ודרך אגב בעתיד, אתה לא תשב איתה כל היום ותדבר על תחומי העיסוק שלה. אתה כן תדבר איתה על ענייני המשפחה, על גידול הילדים ותצפה לדיבורים קצת יותר עמוקים ופנימיים מאשר שפות תכנות למיניהן.

ופשוט שכל מילה שלי מיותרת לאחר שלל התגובות שנאמרו לך.

וודאי שגם אצלינו יש כאלה, על זה אין מה להתווכח

שיש את זה גם בחברה שלנו. אבל אני בדר"כ רואה את זה אצל הציבור שאינו שומר תורה ומצוות.

זה הכל!

אמנם יתכן שמענינים אותך תחומים שונים, או שחשובה לך מישהי עם רמת חשיבה גבוהה (שזה לא ביטוח אוטומאטי לדברים חשובים אחרים) - 

אבל לחשוב שזה יימצא לפי "ציון", זו שטות.

ואני גם מניח שבת חכמה שאתה תשאל על הציונים שלה - לא תרצה לפגוש בך.

[והאמירה, "לא חינוך זה לא באמת תואר", לא באה לדעתי מהצד החכם שלך. חינוך זה לא רק תואר, אלא הרבה למעלה מזה, למי שאכן מתאימה לכך וטובה בזה. גם שכל וגם רגישות. ובהחלט יכולות להיות בנות חכמות מאד ואידיאליסטיות, שתלכנה להיות מחנכות כי רואות בכך שליחות]

אז תסנן לפי ציונים, למה לא

אתה לא גמר של תוכנית ריאליטי, אתה בנאדם שמחפש מה שמתאים לו

אם סיננת מישהי זה לא אומר שהיא נכשלה, אלא שהיא לא מה שאתה מחפש

לא חינוך זה לא באמת תואר?!

אתה יודע כמה בנות ג-א-ו-נ-ו-ת לומדות חינוך?

אני ממש לא חושבת שרק ציון משקף חכמה. יש אנשים עם חכמות חיים ואינטיליגנציה שלומדים תואר "פחות שווה", או לא לומדים תואר אפילו ולא עשו פסיכומטרי!

אמרתי שלא הגיב עוד אבל כמה שטויות אפשר להגיד ??

קודם כול כול הכבוד למי שהצליח להבין את הנקודה ששאלתי ! 

אני יקח לצומת לבי יותר את התחומים האלו ואסנן לפני

ועכשיו לכול שאר המורים והמורות שבקהל.

ניתן למצוא תמיד צדיק בסדום , אבל זה לא הופך את סדום לצדיקים.

ברור שיש בנות חכמות מאוד שהלכו ללמוד הוראה מתוך אידיאל וכמובן שלא עליהן אני מדבר.

אני מדבר על רוב המורים .

נערך סקר לאחרונה על ציוני הפסיכומטרי של המורים בישראל

פסיכומטרי למורים: ציון גבוה יותר לחילונים

מוזמנים לעיין.

שורה תחתונה מה שאומרים שם שיש ירידה בציון המורים בפסיכומטרי (כבר כמה אפשר לרדת???)

כיום הוא עומד על 497. 

מה שעוד רשום שעוד יותר מעצבן הוא שבציבור הדתי לאומי יש ירידה גדולה יותר.

אגב אני ביררתי על הסקר הזה ולא הכניסו מי שלא נבחן.

מה שאומר בשורה תחתונה. מי שמתחת לממוצע הארצי להוראה! (בושה)

בגלל שחלק רשמו הודעות פוגעניות כלפי חיי האישים אני טיפה יפרט .

תואר ראשון עשיתי בתיכון (הנדסת תוכנה).

במהלך הצבא בגלל שהרגשתי שאני עוזר לחיילים שלי ומקדם אותם נרשמתי באוניברסיטה הפתוחה ללימודי פסיכולוגיה וחינוך.

בגלל שלא רציתי להעביר שיעורים בכיתות ולהיות מורה באמת הצלחתי לשנות את זה לתואר שני עם תזה בחינוך .

מאז שהשתחררתי אני לומד תחום אחר בכלל (רפואה) .

אני רואה את החומר של המורים לחינוך גם כי הם איתי בקמפוס וגם בגלל חברים שלומדים את החומר .

ואני אומר לכם הרמה נמוכה מאוד! אני מצטער על הילדים בישראל ובמיוחד בציבור שלנו ש"זוכים" לחינוך כזה לקוי.

אם כבר נכנסים לחיים האישים שלי. אני מלמד קורסים של פסיכומטרי (ומרגיש תחושת סיפוק אמתית לעוזר לאנשים להתקבל לתואר עם עתיד). 

והמוטו שלי בשיעור הוא כזה. "לא נורא מקסימום תלמד הוראה" (וזה פועל יופי אנשים נרתעים ומשקיעים)

שוב מצטער לכול מי שפגעתי בו / בה . 

כול מה שרציתי להגיד בהתחלה כי אין להכניס תחת קטגוריה אחת לומדי תארים כמו פיזיקה ופילוסופיה שהם תארים שמעידים על אופי מסויים.  לבין לומדי חינוך כי הקטגוריה שלהם היא יחד עם מי כול העוסקות במניקור פדיקור לבשל ולכבס.

בהצלחה לכולם

מה לעשות, יש מתאם בד"כ מבחינת

יופי

עושר

אינטילגנציה

רמת דתיות ועוד..

אין פער עצום אצל רוב הזוגות, ואם יש הוא צץ בהמשך.

ובאמת בגלל שתנאי הקבלה להוראה הם נמוכים, אז למה שאנשים ישקיעו בפסיכומטרי שלהם??!

הרי כל העניין של פסיכומטרי זה השקעה ולמידה.. (ולא רק)

ואני חייבת להגיד עוד נקודה- זה יישמע מוזר אבל לדעתי אין באמת ביקוש ללימודי הוראה, הביקוש שיש היום זה בגלל תנאי הסף הנמוכים כל כך, והידיעה הרווחת שהלימודים בד"כ קלים ומאפשרים שילוב של משפחה ותואר. לדעתי אם יעלו את תנאי הסף יהיה משבר נרשמים חח ויהיה צורך דחוף לשפר את תנאי המורים (במיוחד ביסודי..)

לדעתי אם אוכלוסיית המורים הייתה באמת מבעלי רמת המשכל הגבוהה (שוב, באופן כללי), הם לא היו מסכימים להמשיך ללמד בתנאים מחפירים כאלה. 

זה טיפה מפריע לי שאתה מתייחס לנשים בתור משרתות.

מה אתה חושב שלוקחים לך את היכולת לשטוף רצפה בציון מסויים?

מה זה קשור בכלל בישול רצפה וכו .?

וגם מי אמר שאני עשיר? כאילו זה לא קשור בכלל.

אני לא מחפש אישה כי חסר לי מי שינקה אחרי אני מחפש קשר עמוק ובנייה של מערכות חיים ומערכות מוסר עליונות .

תאמין לי אני מקנה יופי אחרי גם שהמנקה לוקח חופש

אני לא צריך באמת שיהיה לה תואר או כסף... רק חשוב לי שיהיה ניתן לדבר איתה ותצליח לשבת בשולחן שבת בבית של ההורים שלי ולהשתתף גם בדיונים אחרים (וכן אנחנו מדברים על פיזיקה ומתמטיקה ).

נכון, כשנותנים לאשה איי קיו זה לא לוקח ממנה יכולות ניקיון / בישול / שטיפת רצפה

אבל זה נוטע בה מוטיבציה לעסוק בדברים שמפעילים את השכל שלה, והעיסוקים האלה יכולים להיות מועדפים עליה מאשר יותר מאשר שטיפת רצפה.

לעומת זאת, מישהי עם איי קיו לא גבוה יכולה להיות בשלנית בחסד-

אף בנאדם לא מקבל את כל הכשרונות כולם.

לכן כתבתי שאם שניכם מדעני אטום תצטרכו עוזרת ויהיה לכם גם ממה לשלם.

נושא השעמום בשיחה וההפרעה לתקשורת הוא חשוב אבל לא קשור למורים בכלל - יש מורים חכמים שהלכו למקצוע מתוך שליחות אם כי במשכורות הנוכחיות צריך להיות אידאליסט רציני בשביל זה

גם לגבי ציון פסיכומטרי- בטווח של 100 נקודות כמעט זה לא מדויק. רוצה לאמר שאם אתה מלמד לקורסים אתה יודע שאנשים יכולים לשפר לפחות 50 נקודות אם הם מוכשרים...

נסכם שפסיכומטרי 450 כנראה יפריע לך, אבל 620 ומעלה שווה בדיקה (חיוך)

אגב - אתה יודע מה הפסיכומטרי הדרוש ללימודי פיזיקה באוניברסיטה? לא רחוק מזה  של הוראה.. עניין של היצע וביקוש

ככה שלא פשוט להגדיר -כן יש מקום לשאול על הבגרות כמדובר בבנות זה מדד יותר טוב

  1. תפסיקו להגיד שאתם מכירים אנשים עם פסיכומטרי גבוה שלמדו חינוך . כול מי שמכיר אותי יכול להגיד אותו דבר ,ועובדה שזה לא אומר כלום.

   2. נכון שאפשר להתקבל ללימודי פיזיקה /  מתמטיקה בציונים לא גבוהים . והסיבה לכך היא כי אין ביקוש (לצערי הרב ) ללימודים ללא עתיד תעסוקתי ברור. אבל אם תשוו בין מי שמתעסק בפיזיקה למי שמתעסק בהוראה בהחלט תמצאו הבדל.

  3.נכון כי הציון הפסיכומטרי לא אומר הרבה , וכול שכן בגרויות. אבל אין לנו אפשרות לערוך מבחני אינטליגנציה ותפקוד מוח לכלל האוכלוסיה. לכן אנו משמשים במדד הפסיכומטרי שאמור לשקף הצלחה בלימודים אקדמיים בתור מדד לחוכמה מכיוון שהוא הכי משקף שיש כיום. 

בגרות מעידה על בנות.

מתמטיקה ופיזיקה "מקצועות גבריים" כי המוח שלכם בנוי קצת אחרת

כן שווה לשאול איך היא מבחינת לימודים ומה המקצוע אבל הוראה פשוט לא משקפת. מבינה שאתה מחפש מסננת אבל המקצוע הזה ספציפית,  לא יאפשר לך להבחין

תאלץ לשלב מדדים.

אגב שיחות טלפון הן מדד טוב. אפשר לעשות יותר מאחת לפני שקובעים דייט.

גסות התגובות כלפיך הייתה מביכה  - אם כי גם אתה התנסחת לא בעדינות יתרה

וכן - זה אחד הנושאים הכי רגישים, אז לעולם אל תאמר שפסלת על איי קיו, אלא על השכלה. 

בוא נסכם ככ את הדיון ככהה: לקבל עצה בנושא התאמת קשר ממישהי לא עם אינטיליגנציה גבוהה זה תמיד יהיה "תתפשר".

הגיוני לגמרי שאתה לא יכול להסתדר עם מישהי שלא מבינה את מה שאתה מדבר

ובהתחשב בעובדה שחלק נכבד מהתקשורת הוא בדיבור - אז אם הנקודה מפריעה, היא מפריעה

יש בנות חכמות ומשכילות ואפילו גאונות, אבל יכול להיות שהן לומדות באוניברסיטה ולא במכללה.. 

מניחה שכבר ניסית להתפשר והרגשת לא טוב עם זה - לא יודעת מה הטעם לשכנע אותך דווקא לוותר על הדיבור שהוא כל כך חשוב. וכן, עם בחורה חכמה השיחה תהיה לגמרי שונה.

זה מעייף כל הזמן ל"תרגם" את המחשבות שלך.

בקיצור - יתרון החוכמה על הכסילות הוא כיתרון האור מן החושך

אבל ימי בין המיצרים וזה...

ואני רואה שמלא נפלו בשרשור הזה.

אז לא אגיב.

ואקווה שלא יפלו עוד אחרים (ואחרות)

שממוצע ציונים גבוה בבגרות- מעיד על אנטלגנציה גבוהה, רמת משכל וכו'

ציון גבוה בפסיכומטרי- מעיד על אנטלגנציה גבוהה , רמת משכל וכו'

תואר במקצועות ריאלים- מעיד באופן כמעט מובהק על חשיבה ריאלית ועל רמת משכל גבוהה

תואר בחינוך- לא מעיד על רמת אנטגלנציה נמוכה/רמת משכל נמוכה.

מה שכן, וכאן חשוב להדגיש את ההערה שלך: בגלל שתנאי הקבלה הם נמוכים ואף אפסיים, והרבה קורסים מהתואר נחשבים קלים, לכן באמת אפשר למצוא גם אוכלוסיה עם רמת משכל יותר נמוכה שבוחרת ללמוד בזה מהשיקולים האלו. (זה לא סותר שיכולות להיות להן יכולות ניהול גבוהות, או יכולות יוזמתיות מדהימות, יצירתיות, הובלה, כרזימתיות וכו'..)

מסכימה שבנות כאלו לא יתאימו לך.

אבל וזה אבל ענק- יש בנות חכמות מאוד, אנטלגנטיות שבחרו הוראה כי:

* מתחברות לתחום החינוך, נתינה, קשר עם אנשים, יכולת השפעה, כרזמתיות וכו'

* תואר שאפשר לשלב אותו עם הקמת משפחה. (הרבה בנות בשנים הראשונות לתואר מצליחות לשלב את זה.. )

* שילוב של מקצוע עם עשיה (או ראש ריאלי עם הומני) לדוג': ביולוגיה עם הוראה, מתמטיקה עם הוראה , אנגלית עם הוראה וכו'..

תראה, אני מסכים איתך שיש בעיה בתחום ההוראה, הן מצד המורים/מורות, והן מצד הלימודים. כמו שיש עוד בעיות בתחומים אחרים.

באופן כללי, אני לא אתווכח על עצם העניין לגבי תואר בחינוך והקטלוג הכללי שעשית, כי לדעתי זה רק הסימפטום אצלך. השורש, לפי איך שאני רואה את זה -  אתה מודד הכל באינטליגנציה/ציונים/הצלחות וכו', כי ככה התקדמת עד עכשו, וגם כי העולם החומרי המערבי הוא הישגי, ומתאים מאוד לתחרותיות הגברית, וכולנו מושפעים ממנו במידה זו אחרת.

אבל - ציונים והישגים זה לא הכל. זה גם, אבל יש עוד דברים. דרך ארץ קדמה לתורה. אם לתורה היא קדמה בודאי שלציונים והישגים. נתקלתי בלא מעט "גאונים"/חכמים מאוד, שהמידות שלהן היו די זוועה. זה שאשתך תדע לפתור לך אינטגרלים, זה לא אומר שיהיו לך חיים מאושרים, אם היא תתנהג אליך כמו בהמה, עם אף למעלה (ונתקלתי בכאלו..) 

מעבר לזה, יש IQ ויש גם חכמת חיים, דבר שנצרך לא פחות בחיים. אינטליגציה רגשית זה גם דבר שנצרך בחיים. בד"כ לגאונים וכאלה לא תמיד הצדדים האלו יהיו מפותחים מספיק (ככה זה, אין מושלמים, בד"כ כל אחד חזק בתחום אחר). יש כאלו שיש להם IQ גבוה אבל טאקט ברצפה. קח את זה בחשבון.

גם הפתיחה שלך "אני יודע שזה יכול להישמע לא טוב אבל ***מה אכפת לי**?" למה לא אכפת לך? יש כאן כאלו שיכולות להיפגע? איפה הטאקט הבסיסי? סבבה, אם אתה לא נעלב מתגובות של אחרים, כי אתה פחות רגיש, זה לא אומר שכולן כאן כמוך. סתם, תתחשב קצת באחרים, לא יזיק.

כמה הארות שאשמח לשמוע את דעתך עליהם, כי אני מרגיש מדבריך שיש מס' נקודות ששווה להתעכב עליהם.
אתה צודק בכך שקיים הבדל ברמת המשכל בין אנשים שונים, בין מוכר בשוק לבין מהנדס מחשבים וכדומה. האם זה אומר שסטודנט לפיזיקה ירגיש קרבה יותר למהנדס מחשבים מאשר למוכר בשוק ? תלוי. תלוי מה המטרה בהיכרות שלי עם המהנדס.
אם המטרה היא לחפש שותף למחקר ופיתוח בעולם ההייטק, אין ספק שהמכנה המשותף הגדול שלך עם מהנדס המחשבים ייצור קירבה עצומה מאשר עם מוכר בשוק.
אך אם המטרה היא לעשות עסקים ולדעת איך לדבר עם אנשים, אין ספק שהמכנה המשותף שתיצור עם המוכר בשוק יוביל לקרבה עצומה יותר.

מערכת זוגית בנויה בצורה כזו, שהנישואין אמורים להיות אמצעי מרכזי ועיקרי בחיי האדם על מנת להגיע למטרה שלשמה הוא נברא (ואין כאן המקום להרחיב כרגע)
כשאנחנו מחפשים צד ל"עסק" שנקרא זוגיות ונישואין, אנחנו צריכים להסתכל איך יוצרים מכנה משותף שמתאים למטרה שלשמה התכנסנו. כשהמטרה שלנו היא לדון על נושאי מחקר, טכנולוגיה וכו', אנחנו לא צריכים אישה או גבר, אנחנו צריכים חברים ואנשי עבודה שמתאימים לנו.
כדי להגיע לזוגיות ונישואין מוצלחים, נדרש ליצור מכנה משותף בסקלה אחרת לגמרי, בסקלה שנקראת השקפה ואמונה.
 הערה - אדם יכול להיות עם רמת משכל גבוהה מאוד, ועדיין לא מבין בכלל במושגי הטכנולוגיה ובשפה שאתה מדבר.
אני בכוונה מדגיש זאת, כי לפי מה שכתבת אני מבין שאתה לא מחפש מישהי בעל רמת משכל גבוהה, אתה מחפש מישהי שתהיה שותפה לשיח על נושאים שמעניינים אותך. וכאן ההבדל הדק מאוד.

יש מה להרחיב, אבל כדי לתת טעם של עוד אסכם:
2 ההודעות הראשונות שכתבת בשרשור, הם מעולות - כשהדיון הוא כלפי חברים לעבודה.
כשמבקשים בת זוג לחיים, הסקלה היא שונה לגמרי וההתייחסות היא אחרת.
נקודת המוצא שלנו צריכה להיות שעל מנת לקיים זוגיות בצורה מאושרת, אנחנו צריכים לקדוח חורים בעצמנו ולהכיל את השני במקומות שבהם לא נוח לנו.
אבל.... מה אנחנו צריכים לעשות כדי שלא נפגע ? (בכל זאת..זה הרבה חורים..)
יצירת מכנה משותף בעולם המתאים למערכת זוגית ולנישואין - השקפת חיים, ודרך אמונה.

ברגע שהמכנה המשותף שלנו בתחום הזה יהיה זהה, עשינו צעד וחצי לאושר.
ולשאלתך - סינון ע"פ ציון הוא לא רלוונטי מסיבה פשוטה. הנחת היסוד שציון יוביל את מערכת היחסים לפיתוח נושאי שיחה מעניינים - היא נכונה.
הנחת היסוד שפיתוח נושאים מעניינים תוביל לזוגיות טובה - היא שגויה.
גם אם שניכם מהנדסים, מערכת היחסים שלכם שתבוסס ע"ב נושאי שיחה מעניינים, לא תהיה שונה ממערכת יחסים בין שני חברים לעבודה,
וברגע שאין את המימד החשוב, זה יוביל לכשלון.
 

מהנסיון שלי, גם כאלה בתחומי מדע מדוייקים, לא שונות סטטיסטית ברמה השכלית מכאלה שלא עשו תארים בכלל.

אבל אולי הנסיון שלי מוטה מכל מיני סיבות.

אני באופן אישי לא נותנת לגיטימציה לאופן הסינון הזה או לשאר הדעות שהבעת במהלך השרשור הזה. 

לא אטרח ואנמק בצורה מסודרת את טיעוניי כיוון שמקריאת תגובותיך אני מבינה כי אתה נמצא בעמדת התגוננות ולא פנוי כלל לשמוע דעות שונות משלך.

אני דנה לכף זכות ומבינה את עמדותיך לאור גילך והעובדה שאתה בעל מנת משכל גבוהה מהרגיל.

(אגב, אני מתעניינת כיצד הייתי מסווגת על פי מערכת הסינון שלך, בהיותי מדריכה לפסיכומטרי, בעלת תואר בחינוך- הנעשה מטעמים אידאולוגיים)

קודם כול תודה על ההבנה . באמת זה נובע מיאוש כול שהוא מדייטים מיותרים וזמן שרוף

והייתי מסווג אותך תחת אחת מההאופציות הבאות

1.עשית עוד תואר חוץ מחינוך.

2. את מורה במקום כושל.

האמת, שתי האופציות נכונות....  

וכמובן שלא הייתי מודה בזה אילולא הייתי אנונימית....

שאפילו הרב הנזיר והרב קוק עצמם הם בוגרי אקדמיות אירופאיות, שלמדו שם פילוסופיה ועוד, ואפילו הרב קטן למשל-אשתו בוגרת אקדמיה לרפואה. משמע-יש לזה ערך מוסף. מצד שני, זה לא קשור בכלל לאישיות. זה עניין של השכלה. בלבד. שבזכותה לפעמים גם מקבלים עבודה ומעלים משכורת. למי שלא מאמין, מוזמן להיכנס להצעות עבודה של חינוך פשוט: בלי תואר, צריך להתרגל לאבטלה או משכורת מינימום לצערינו.

אם צד מסויים הוא שכלתני וסקרן והצד השני לא, תיאורטית-אתה יכול להחזיק פוסט דוקטורט ולהיות אדם משעמם. ולהיפך, להיות חסר תואר ואפילו מעניין. לכן, אל תסנן לפי ציון. אלא תשאל: היא סקרנית? היא מתעניינת? שאל את עצמך-חשוב לי שהיא תקשיב לי? אני מוכן להיות הדברן או שחשוב לי שגם היא תדבר ותשתף?

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

האנרגיה הגברית נשית היא מאוד חשובה בקשר ונראה לי שנוגעת בנקודות אמתיות.

אנסה להגיד עוד נופח, תגיד לי מה אתה אומר על זה.

קבלה נשית היא סופר חשובה, והיא תלויה טיימינג ומסגרת.

כמו שהראת בדוגמא שהיה בעיניכם שהסתכלתם אחד על השניה ואז שלפת את החטיף.

אממה, תגיד הסיפור של הגבר יהיה מתי אני לוקח צעד אחד קדימה. וזה רחוק מלהיות מדע מדוייק.

וקבלה היא לא רק עניין טכני אלא עניין מהותי.

יכול להיות שמבחינה טכנית הבחורה תסרב לקבלה אבל מהותית הסירוב יהיה סוג של נתינה.

כאשר במהלך קשר הגבר נותן בצורה טכנית, אבל מבחינה מסויימת זה לא הכי מתאים לבחורה, אז הבחורה נותנת מתנה לגבר שהיא מסרבת. כי ככה נוצרת תקשורת יותר טובה ביניהם. אז בעצם הקבלה הכי טובה זה לסרב.

בנוגע למה שאמרת לגבר - בנות הרבה יותר תזוזתיות ולכן היציבות שהגבר נותן היא חשובה. ההובלה בעצם נותנת לגבר את האחריות על המפגש ועל השיח ומכך האישה מרגישה יותר בטוחה ומשוחררת. כמובן כל זה על דרך כלל.

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

אבל אחרי 3 חודשים, לשחרר

ולהבין שאין אף בחורה בעולם, מיוחדת ככל שתהיה, שבגללה "אוכלים את הלב" כשהיא נפרדת ממך.

זה פשוט לא נכון ולא הגיוני. לא ריגשית ולא שיכלית.

זוגיות זה כמו עסק, שותפות, ברגע שצד אחד לא מעוניין,

לא משנה הסיבה, אז אין כאן שום בעיה. שום דיון. כי אין כאן כלום.

זה כמו שתסתכל על השכנה שלך בת 80. אין בינכם כלום וברור שאין מצב ש"תאכל הלב" בגללה. זה בדיוק אותו דבר כאן.

מתי "אוכלים את הלב?"

אם פגעת במישהי שאוהבת אותך .

אם עצבנת מישהי שאוהבת אותך.

ויש כעס, ויש מתח, ויש תחושה לא נעימה.

כאן זה בדיוק הזמן "לאכול את הלב", לעשות חשבון נפש ולהפיק לקחים כדי לשפר את השותפות.

אבל ברגע שצד אחד אומר "נגמר", ואין שום ריב, שום ויכוח שגרם לזה, אז זה הזמן לשחרר כי הסיפור נגמר בלי לאכול שום לב. פשוט לתת לנפש לנוח קצת,

לנשום אויר, לעשות דברים מחזקים ואז אחרי הפסקה קצרה (כל אחד והקצב שלו) לחפש שותפה טובה יותר.

בהצלחה.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

לאירוע בעל אופי רוחני בהחלט תיתכן השפעה משמעותית (נניח, לפלוני היה דייט מדהים שבעקבותיו הוא לא הצליח להירדם, קיבל אנרגיות והשלים את העבודה הסמינריונית שהיה צריך להגיש מזמן). מאידך, אם פלמוני יטען שדייטים הם סגולה להגשת עבודות סמינריוניות, זאת הכללה והטעיה.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

"חייבים אנחנו לקבוע בדעתנו שאם יחטא שמעון ילקה ויעני וימותו בניו וכיוצא בזה. ואם שב ראובן ותקן דרכיו וחפש במעשיו והלך בדרך ישרה, יעשיר ויצליח בכל דרכיו ויראה זרע ויאריך ימים זה הוא עיקר הדת.

ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו? אין זה ראיה כי היה להם עון הגורם או יסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר אין דעתנו משגת דיני הבורא ית' בבני אדם היאך הם בזה העולם ובעולם הבא".

תקרא אותה להרחבה.

"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" ומסביר: "ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו – אין זה ראיה, כי היה להם עוון הגורם, או ייסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה". כלומר, העובדה שאיננו רואים תמיד צדק גלוי בעין אינה סותרת את העיקרון, שכן "אין דעתנו משגת דיני הבורא".

ולכן, כפי שכולנו יודעים ורואים וחשופים יום יום הן בחדשות ואירועים אקטואליים והן באירועים היסטוריים מהעבר הלא רחוק, מהתקופות של הורינו והסבים והסבתות, לא רואים שום קשר ישיר בין קיום מצוות ושכר ועונש.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

לסיעתא דשמיא למציאת זיווג.

לזה התכוונתי אתם לא מאמינים בתועלת עבודה רוחנית.

אתם בגדול מאמינים שיש שכר על מצוות, אבל שאי אפשר להקדיש אותו.

אחרת לא הייתם מזלזלים בדבריי.

וזה טעות, "הנותן צדקה כדי שיחיה בנו הר''ז צדיק גמור" (גמרא)

לפיו יש להאמין שהקדשת שיר השירים מועילה למציאת זוגיות. בניגוד למה שכתוב בגמרא לגבי צדקה עליה נאמר במשלי: "וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת".

עם זאת, אני לא שולל את האפשרות הזו. וגם לא זלזלתי בדבריך.

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מקור: ילקוט יוסף, הלכות פסח, כרך ג, עמ' תשמז — מובא שם בשם יש אומרים שקריאת שיר השירים ארבעים יום היא סגולה לזיווג. (מביא שברוקח כתוב שעל ים סוף המלאכים אמרו את שיר השירים. וזיווג דומה לקריעת ים סוף)

ו40 יום ע"פ הגמ' שכותבת "יש תפילה שנענית לאחר 40 יום". וכן משה שהתפלל 40 יום לאחר חטא העגל ונענה.

והסברה: כשאתה מעורר את האהבה הזוגית בינך לבין ה' יתברך, שזו מהות שיר השירים, מידה כנגד מידה ה' יתן לך לחוות אהבה זוגית על אשתך אי''ה.

בפרט שאחרי הקריאה מתפללים ישירות על הזווג.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

ואז מתברר שנכסי צאן ברזל הם המצאה המצאתית, כפי שהראה הרב מונדשיין ב"סיפורים וגלגוליהם"

פרק ג:

תודה שהבאת את דמותו המיוחדת לידיעתי.

יישר כחך.

וחייב לומר שזה מרשים שרב חב"דניק לא עושה הנחות לסיפורי חסידים, ומראה עד כמה מקורותיהם של הסיפורים הכי קלאסיים הם בעצם מפוקפקים ביותר.

האמונה היהודית לא צריכה חיזוק מסיפורי 'מויפתים' חסרי ביסוס...

והלך הרוח הקיים בקרב קהילות חסידויות מסויימות לעשות את המיסטיקה והמויפתים עיקר ואת התורה טפלה חייב לעבור כבר מן העולם.

אם עד עכשיו חשבתי שיש מקום להציץ מדי פעם על סיפורים בעלוני שבת מסויימים ואולי לקבל איזה חיזוק (על אף הספקנות, כמובן שעליה לא ויתרתי). מעתה אדע שזה בזבוז זמן מוחלט.

כה חבל שאנשים עם כוונות טובות משקיעים את מרצם וזמנם בלערוך ולפרסם סיפורים מפוקפקים ובכך מטילים בספק גם סיפורים מחזקים אמיתיים, הגם שהאמיתיים פחות מפוצצים...