פורום מחשבים, סלולרי וטכנולוגיה (עמוד 527)

בג"צ דחה הבוקר את עתירתו של הסוכן הישראלי יהונתן פולארד למנוע את מינויו ש מפעילו, רפי איתן, לשר בממשלה. פולארד טען בעתירתו כי הפקרתו על ידי רפי איתן והסיוע שנתן איתן להפללתו על ידי האמריקנים מהווים עילה לפסילת מינויו לשר בישראל כיוון שהמינוי איננו מוסרי.

בוועד להשבת יהונתן פולארד אמרו בתגובה כי בג"צ טעה טעות מרה אך כעת הכדור חוזר לידי העם. הציבור בישראל לא יקבל מצב שבו יהונתן פולארד יושב בכלא ורפי איתן יושב בכנסת. עצרת ההמונים השנתית לציון יום השנה למאסרו של יהונתן פולארד תתקיים הפעם לא מול השגרירות האמריקנית או בית ראש הממשלה אלא מול ביתו של רפי איתן ברח' ש"י 6 בשכונת אפקה בת"א. הציבור יוכיח לרפי איתן שכל עוד יהונתן תקוע בכלא - הוא לא יוכל לצאת מהבית.

נשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש בייניש כתבה בנימוק לדחיית העתירה כי "בדיון שקיימנו, שמענו את העותרת השנייה (אסתר פולארד, רעייתו של יונתן) שביקשה להשמיע זעקתה באוזנינו, ומבינים אנו לכאבה. אך הטענות שהעלתה אינן מבוססות ומכל מקום הן טענות במישור היחסים עם ארה"ב, והן נוגעות ליחסים הבינלאומיים של המדינה שבית משפט זה נמנע מלהתערב בהם. אין חולק כי מצבו האישי של פולארד הוא קשה ביותר ושעל מדינת ישראל לפעול למענו בדרכים שונות. אולם בכך אין כדי להקים עילה המצדיקה את התערבותו של בית המשפט".

עו"ד ניצנה טרשן-לייטנר, המייצגת את פולארד, אמרה בתגובה: "חבל שבג"ץ הולך בעקבות הממשלה ומתנער מאחריות קולקטיבית לגורלו של פולארד, ומסכים להותיר על כנה את כהונתו של רפי איתן, מי שאחראי לכישלון פרשת פולארד ולגורלו המר".

כשהיא מתייחסת לטענת השופטים, לפיה הם לא הצליחו להוכיח תשתית ראייתית לטענותיהם, אמרה כי "איש לא בא בראייה שסותרת את הטענות שלנו. רפי איתן אמנם הכחיש את מה שנטען בעתירה, אבל הוא לא הביא אפילו בדל ראייה אחת כדי להוכיח אחרת, ואילו המדינה לא הכחישה בכלל את מה שנטען בעתירה. כל מה שאמרה הוא כי בג"ץ אינו יכול להתערב בסוגיה".

"חבל שבג"ץ לא מוכן לקבל את מה שידוע קבל עם ועדה - שמדינת ישראל ידעה על מהלכיו של פולארד", המשיכה וטענה עורכת דינו. "זאת גם הסיבה שבמישור הפנימי, היא נטלה בסופו של  דבר אחריות, ורק כלפי חוץ היא מסרבת להודות בפני האמריקנים שכל המבצע היה מאושר וידוע לרמי הדרג".

בעקבות דחיית העתירה ערך רפי רשף בתוכניתו בערוץ 10 ראיון עם הפרשן הבטחוני גד שימרון. לדברי שמרון,  מי שמסתכל על ישראל של 2006 ורואה שרפי איתן, שהוא האחראי המרכזי לכשלון בהפעלת פולארד ולנזק שנגרם לייחסי ישראל-ארה"ב, מכהן כשר לא יכול שלא לפקוח זוג עיניים תמהות. פולארד היה בסה"כ בורג קטן והאשמים האמיתיים אינם יושבים בכלא. דברי שימרון.  

 בערוץ 10 המשיכו היום לשתף פעולה עם קמפיין ההסתה של ה-FBI נגד שחרורו של יהונתן ושידרו עוד חלקים מהכנס שתוזמן ככל הנראה מתוך חשש שבוש שוקל ברצינות להעניק ליהונתן חנינה בקרוב. בין השאר הוצג אוליב, תופסו של פולארד כשהוא נשאל "שאלה מקרית" מהקהל "האם ידוע לו עם פולארד ריגל עבור מדינות אחרות מלבד ישראל" ובתגובה השיב אוליב ברצף שמות של מדינות. איש בערוץ 10 לא מצא לנכון לתהות מדוע מידע כה "מרשיע" לא הופיע מעולם ולו ברמז בכתב האישום נגד יהונתן. האמריקנים ניסו לטפול על יהונתן כל אשמה אפשרית על מנת להכניס אותה לכתב האישום שהגישו נגדו. אם היה בדל ראייה שיהונתן ריגל עבור מדינות נוספות זה היה מופיע בכתב האישום ובגדול.  מדהים כיצד אמירה הזויה כזו מקבלת ייחס של "כמעט עובדה" באופן בו היא מוצגת מבלי שמישהו נדרש ע"י ערוץ 10 להביא לה איזשהו אימות או אפילו הסבר.

מדובר בהשמצה ישנה וחסרת בסיס שמוחזרה כעת ודאגת אנשי ה-FBI שהיא תופיע בפריים-טיים בארץ מעידים על כך שיש להם חשש מבוסס מאוד שיש נכונות מצד נשיא ארה"ב להעניק ליהונתן חנינה בטווח המיידי.

מזעזע שערוץ טלוויזיה ישראלי משתף פעולה עם הגרועים בשונאיה של ישראל בארה"ב בהפרחת השמצות חסרות שחר. ואפילו לא טורח לבדוק את אמינות הטענות לפני שהוא משדר אותם. כנראה שהרייטינג חשוב יותר מחייו של סוכן ישראלי שמסר את נפשו להצלת חיי ישראלים.

יצוין שבשלב זה של מסע ההסתה החליטו בערוץ 10 לא לתת למקורביו של יהונתן להיות נוכחים באולפן. הם פשוט יודעים שהעובדות יהרסו להם את ה"סקופ". ככה זה כשהרייטינג חשוב יותר מהאמת, גם כשחיי אדם תלויים בה.

גם החלק הראשון של הכתבה ששודר אתמול היה כולו רצוף שקרים שניתן להפריכם באופן מוחלט. לדוגמא: דבריו של רונלד אוליב (סוכן ה-FBI שתפס את יהונתן) לפיהם יש לו מועד שחרור ב-2015. מדובר בשקר מוחלט. עונשו של יהונתן לא נקצב עד היום וכל מה שמחכה לו ב-2015 הינו אופצייה להפנות סוג מסויים של בקשה לוועדת השחרורים - זאת בשעה שידוע מראש שהוועדה לא מחליטה במקרים כאלה כמו במקרים פליליים אלא מיישרת קו עם ההחלטות המדיניות של הממשל. הדרך היחידה שבה אפשר להוציא את יהונתן מהכלא היא על ידי היענות של בוש לבקשה ישראלית לחון את פולארד. בקשה כמו זו אולמרט סירב להעביר עד כה.

דוגמא נוספת: אוליב טוען כי יהונתן הוציא כ-מליון מסמכים מסווגים. זאת בשעה שע"פ המסקנות הרשמיות של ארה"ב יהונתן ביצע רק 11 העברות מסמכים.. משמעות הדבר שהיה עליו להכניס בכל פעם מאה-אלף מסמכים בתיק היד שלו על מנת להעביר מליון...

אנו שבים ופונים לראש הממשלה: אל תעשה יד אחת עם שונאי פולארד שהם שונאיה של מדינת ישראל! ביכולתך להשיב את יהונתן הביתה בטווח המיידי. אל תפספס את ההזדמנות!

לא משנה בכמה דרכים נרקמים מחדש השקרים אודות בעלי, יהונתן פולארד, הם בכל זאת שקרים. הן כסדרה מתוכננת היטב של "הדלפות" לתקשורת על ידי גורמים אמריקניים רשמיים אנונימיים; הן בהדלפה מכוונת לכתב יהודי לצורך פרסום במגזין "ניו יורקר"; והן משוחזרים מחדש בספר חלקלק חדש מאת סוכן ביון אמריקני "לשעבר" – עם כל זה, הם עדיין שקרים.

במשך 21 שנה מפנה ממשלת ישראל את גבה ליהונתן פולארד וכך מאפשרת לגורמים עוינים בקהיליית הביון האמריקנית להשתמש בעניינו כנשק כנגד ישראל והיהודים. אויבים אלו ממשיכים להצביע על יהונתן כ"ראיה" לכך שלא ניתן לבטוח בישראל כבעלת ברית, וכי יהודים אמריקנים אינם אזרחים נאמנים.

קהיליית הביון האמריקנית עומדת תמיד על המשמר, פן ישוחרר מהכלא נשק יקר ערך זה שמשתמשים בו כנגד ישראל וממשיכה לפעול בעוז להחזקת יהונתן בכלא לנצח.

בעודם מסתתרים מאחורי מסווה הסודיות, נמנעת מפרקליטיו של יהונתן גישה למסמכים ודו"ח המשפטי האישי שלו. כך מצליחים גורמי הביון לטעון את הטענות המקוממות ביותר כנגד יהונתן, בידיעה כי לעולם לא יידרשו להוכיח את טענותיהם או להגן עליהן בבית המשפט.

תוך שימוש באותה אסטרטגיה אשר שימשה לראשונה בועידת ויי ב- 1998, פנו שוב גורמי ביון של ארה"ב לתקשורת הישראלית, המוכנה תמיד לשמש ככלי בכל ניסיון לטרפד כל סיכוי לשחרור יהונתן. האסטרטגיה עובדת כך: שקרים אודות יהונתן מופקדים בידי התקשורת הישראלית במסווה של סקופ "בלעדי". בישראל נלקחת "ידיעה בלעדית" זו על ידי העיתונות הזרה בארץ, מועברת לעולם וחוזרת לעיתונות האמריקנית. עד להשלמת הסבב, עוצבה כבר דעת הקהל באופן נרחב כל כך כנגד שחרור יהונתן, עד שמאסרו העולם מובטח למעשה.

הפתי שלו ניתנה "הידיעה הבלעדית" הפעם היה ערוץ 10 של הטלויזיה הישראלית, והסקופ - "חשיפה" בנושא יהונתן פולארד על ידי סוכן ביון "לשעבר", רונלד אוליב, בצורת ספר חדש, אשר יצא לא מכבר לאור בהוצאת הצי האמריקני עצמו.

לא זאת בלבד שהספר חוזר על כל השקרים הישנים אודות יהונתן, הוא מגלה כי הצי האמריקני אפילו יצר סרט וידאו משלו אודות פולארד, שמטרתו לאמן מגויסים חדשים לסוכנות הביון בנושא בגידה. למרות העובדה שיהונתן מעולם לא הואשם, לא הועמד לדין ולא הורשע בבגידה – פשע שבו מואשמים רק אלה המרגלים לטובת אויבי ארה"ב – אוליב טוען כי הסרט גורם לשם "פולארד" להיות שם נרדף לפשע "בגידה".

העובדה שהצי האמריקני בחר באופן מכוון להציג את ישראל כמדינת אויב על ידי שימוש ביהונתן כסמל לבגידה, אומרת לנו רבות. זה שהצי בחר לשמש כסמל לבגידה במרגל הישראלי, מכל האחרים שהוחזקו באותה עת, ובכללם מרגלים עבור קובה, סין, צפון קוריאה וברית המועצות, הינו משמעותי. יש בכך מסר למגויסים חדשים לסוכנות הביון, כי אמריקה רואה בישראל את האיום הגדול ביותר לבטחונה הלאומי!

אדיש לתזמון הרגיש במיוחד – ערב פגישתם של בוש ואולמרט – בחר ערוץ 10, בניגוד גמור לנוהל המקצועי, לא לבדוק את האשמותיו של אוליב או את המניע של קהיליית הביון האמריקנית להחזיק את יהונתן בכלא לעד. זה שערוץ 10 נמנע לברר מהימנות ההאשמות כנגד יהונתן גובל בשערוריה, והוא ראוי לגינוי מוחלט. הוא מתעלם מההשפעה על הקורבן, שאין לו כל יכולת להגן על עצמו בפני שקרים אלו.

במסגרת ה"ידיעה הבלעדית" של ערוץ 10 הוצג סרט מעקב, שסופק על ידי אוליב. בעצם, הסרט רק מראה את יהונתן מניח מסמכים בתוך תיק – חלק שגרתי מעבודתו כמנתח מודיעין. פרשנותו של אוליב, עם זאת, הופכת את ההתרחשות כ"פולארד נתפס בעת גנבת מיליון מסמכים". ללא תהיות על תוכן הסרט, על הקריינות העוקצנית אשר סופקה על ידי אוליב או על תזמון הפרסום 20 שנה מאוחר יותר, שידר ערוץ 10 (ושאר התקשורת הישראלית) בצייתנות את הסרט, ואף כללו אותו באתרי האינטרנט.

על פי אוליב, הפיח ערוץ 10 רוח חיים חדשה בבדותה כי יהונתן ישתחרר אוטומטית בשנת 2015. זהו שקר בוטה נוסף. בשנת 2015, לאחר 30 שנה בכלא, יהיה יהונתן זכאי להגיש בקשה נוספת לחנינה - לא יותר. יהונתן פולארד אינו יושב בכלא בגלל מעשיו, אלא בגלל מה שהוא מייצג – ישראל והיהודים. אלו המתנגדים לשחרורו לאחר 21 שנים בכלא ימשיכו להתנגד לכך לנצח.

אף על פי כן, כדי שלא לפגר אחר ערוץ 10, אשר יצא עם ה"סקופ" על פולארד בשני ימי שידור, קפצה התקשורת במדינה על העגלה (עם יוצאים מן הכלל מעטים) ואימצה לחיקה את השקרים אודות בעלי כאילו היו עובדות מתועדות.

אף כלי תקשורת אחד לא ביקש ממאשימיו של יהונתן בצי הוכחות חותכות או תיעוד עובדתי. אף אחד לא שאל את השאלה הפשוטה והבסיסית: "אם פולארד אשם בפשעים נוספים כריגול עבור מספר מדינות, מדוע לא הואשם, ולא הועמד לדין ולא נשפט על פשעים אלו?"

לא קיימת הוכחה המאמתת את הטענה כי יהונתן ריגל עבור מדינות אחרות. אם היו הוכחות לטענה זו, ללא ספק היה מועמד לדין על כך. ההאשמה עצמה הינה אבסורדית!

ערוצי תקשורת אשר בימים כתיקונם פונים אלינו בכל פעם שיהונתן מתעטש, לא הפנו אלינו הפעם שאלות בנוגע להאשמות הללו כנגד יהונתן ולא ביקשו מאיתנו תגובה. מדוע מואשם שוב יהונתן לשוא בתקשורת בפשעים שמעולם לא ביצע? את האינטרסים של מי משרתת הוקעה פומבית זו?

יתר על כן, ערוץ 10 הזמין אותי להשתתף ב "תוכנית אודות יהונתן לרגל יום השנה ה- 21 למאסרו" מבלי להודיע לי מראש על כוונתו לשדר עוד מסע הכפשה כנגד יהונתן. בעת השידור נפרשה המלכודת; מיד כשהתחלתי להפריך את טענות השוא באמצעות עובדות מתועדות, הורחקתי מהשידור ומהאולפן. שמעתי במאי נותן הנחיה להוציא אותי משם! ערוץ 10 אינו מעוניין בקידום האמת.

קיים בציבור הישראלי צורך דחוף להבין מדוע נטשה ממשלת ישראל את יהונתן פולארד באופן כה אכזרי במשך יותר מעשרים שנה. התקשורת משווקת את כל השקרים הישנים אודות יהונתן כאילו היו עובדות, ובכך מספקת את רצונו של הציבור להבין את האדישות המוחלטת של ישראל, של המנהיגות היהודית בארה"ב ושל התקשורת בישראל לצרתו של יהונתן. השקרים המשודרים מעבירים מסר מעוות שיהונתן אכן אשם ומגיע לו היחס המחפיר.

יהונתן כבר ריצה 21 שנה בכלא – הרבה יותר מהעונש הטיפוסי של 2-4 שנים על עברה כזו. אף אחד לא מצמץ כאשר לאחרונהר בית משפט בארה"ב 3 חודשים בלבד על מנתח בפנטגון אשר ריגל עבור סין במשך למעלה מעשר שנים. למרגל עבור סין, שלושה חודשים בכלא מספיקים. אולם למרגל עבור ישראל, אפילו 21 שנים בכלא אינן די?!

החטא המקורי, של בגידה ונטישה על ידי ישראל, נשאר הסיבה הבסיסית למסע ההכפשה האחרון כנגד יהונתן. ממשלת ישראל שוב כשלה בהגנה על סוכנה. ושוב נעשה ביהונתן לינץ' בדעת הקהל.

הדממה המוחלטת של גורמים ישראלים רשמיים, פרשנים ומעצבי דעת קהל, כאשר יהונתן מתחיל את השנה ה- 22 של מאסר עולם שלא נקצב, זועקת לשמים. איזו מדינה אחרת בעולם מראה חוסר כבוד לאומי מחפיר כל כך? בושה!

ביום ד' הקרוב, ח' כסלו, ימלאו 21 שנה ליום בו נזרק פולארד מהשגרירות הישראלית בוושינגטון.

פולארד מתחיל את שנתו ה22 בכלא האמריקאי בלי שנראה אור בקצה המנהרה, המדינה שבשליחותה הוא פעל ואותה הוא הציל מתיימרת לטעון כל הזמן כי היא פועל למענו מאחורי הקלעים בה בשעה שראשי הממשלות וכל הנוגעים בדבר מייחלים כבר למותו של פולארד בכלא ע"מ שתיפתר כבר הבעיה המעיבה על יחסיה עם ארה"ב.

בוועד להשבת יהונתן פולארד הביתה החליטו להראות לממשלה שהעם אינו שוכח! העם דורש מהממשלה לעשות הכל כדי להשיב את השבוי הכי ותיק של המדינה שנמצא בכלא אצל "ידידתנו" הגדולה ביותר.

לקראת יום השנה פותח הוועד להשבת יהונתן פולארד הביתה בקמפין על מנת למלאות את הרחוב בשלטים "רוצים את פולארד בבית" אין שום נושא שיש עליו קונצנזוס כהגדול (112 חכי"ם חתמו על עצומה למען פולארד) אך כל עוד אנחנו נשתוק גם הממשלה תשתוק!

להזמנת שלטים והפצה:

 02-9960773

050-6650553 (סיון)

תוכנית רדיו על פולארד

ביום ה' התקיימה תוכנית הזדהות מיוחדת ברדיו קול חי בהשתתפות אסתר פולארד, אלינורה שיפרין - הפעילה בקרב עולי חבר העמים, אשר מבצרי, סגן ראש עירית העיר בת ים - אשר העניקו אזרחות כבוד לפולארד, הרב אבינר ועוד.

להאזנה לחלק א' של התוכנית לחץ כאן

להאזנה לחלק ב' של התוכנית לחץ כאן

להאזנה לחלק ג' של התוכנית לחץ כאן

http://www.freepollard.net/inside/NewsInside.asp?itemId=743

בתוכנית טלוויזיה מיוחדת בערוץ 10 ובכתבה מאת רונלד אוליב, שהופיע במדור הדעות בעתון ישראלי תחת הכותרת "אני תפשתי את פולארד", אוליב משווק את ספרו "לכידת פולארד: כיצד נלכד והועמד לדין אחד המרגלים הידועים לשמצה ביותר בתולדות ארה"ב". אוליב מכריז שספרו "מספר את הסיפור האמיתי והמתועד אודות פולארד", "מיישר את ההדורים" ו"שם קץ לספקולציות, שמועות, מיתוסים ושקרים שאופפים את פרשת פולארד". 

כעורכי הדין המייצגים את יהונתן פולארד” פרו בונו” (ללא תשלום) מאז שנת 2000, יש לנו ידע נרחב על תוכנם של הפרוטוקולים של בית המשפט הפתוחים לעיון הציבור בפרשת פולארד. ספרו של אוליב ומאמרו הם מקבץ המצאות דמיוניות אשר אינן עולות בקנה אחד עם החומר המנוסח היטב שהוגש מטעם ממשלת ארה"ב לבית המשפט בעניינו של פולארד.

 יהונתן פולארד נאסר ב- 1985. ממשלת ארה"ב חקרה באופן מקיף ויסודי ביותר את התנהגותו ואופיו של מר פולארד, ואת הנזק שנגרם כתוצאה ממעשיו. מר פולארד הודה ב- 1986 בעבירה של קשר למסור מידע מסווג לישראל. פולארד לא הואשם בכוונה לפגוע בארה"ב, למרות שחוק העונשין של ארה"ב כולל עבירה כזו.

 ב- 4 במארס 1987 נדון מר פולארד למאסר עולם. לפני שנגזר דינו הגישה ממשלת ארה"ב - באמצעות שר המשפטים ושר ההגנה קספר וינברגר - תזכירים עבי כרס (יותר מ- 130 עמודים) לעיונו של השופט שגזר את דינו. תזכירים אלה מתארים בפרוטרוט את מה שממשלת ארה"ב חשפה לטענתה על התנהגותו ואופיו של מר פולארד ועל הנזק שגרם במעשיו. 

חלקים ניכרים מתזכירים אלה סומנו כ"מסווגים" והוטל עליהם חיסיון. אף אחד מנציגיו של מר פולארד - כולל אותנו, עורכי דינו בעלי סיווג ביטחוני גבוה – לא הורשה לעיין בחלקים המסווגים של התיק מאז שנגזר דינו ב- 1987.

בספרו, מציין אוליב במפורש שלא עיין מעולם בחומר המסווג שהיה מונח בפני בית המשפט לפני גזר הדין. ובכל זאת, הוא מעלה נגד מר פולארד האשמות שמעולם לא הופיעו בחומר הבלתי מסווג, שפתוח לעיון הציבור, בקשר למתן גזר הדין של פולארד. סביר להניח שאוליב ו"מקורותיו" לא הפרו את חוק העונשין של ארה"ב כדי לגלות חומר מסווג. המסקנה הבלתי נמנעת היא שהמעשים בהם הוא מאשים את פולארד אינם מופיעים בתזכירים שהוגשו מטעם ממשלת ארה"ב לפני גזר הדין. 

לדוגמה, אוליב טוען שמר פולארד העביר חומר מסווג לפאקיסטן בתקווה שבתמורה לכך פאקיסטן תשכור את שירותיו כמרגל ותשלם לו. ללא ספק, אוליב מעוניין להשחיר את דמותו של פולארד בעיני ישראלים מהשורה (או בעיני תומכיו בישראל) בכך שיגרום להם להאמין שפולארד היה שכיר חרב שהיה מוכן לרגל באותה מידה עבור פאקיסטן (שאינה ידועה כבעלת בריתה של ישראל) ממש כשם שריגל עבור ישראל.

כאשר בוחנים את אמינותה של טענת אוליב לגבי ריגול למען פקיסטן, חשוב לציין שטענה כזו אינה מופיעה בחומר הפתוח לעיון הציבור מתוך תיקו של פולארד. מאחר שההגינות מחייבת שנניח שאוליב ו"מקורותיו" לא היו מסתכנים במאסר כתוצאה מגילוי חומר מסווג מתיק פולארד, עולה איפוא שטענה מעין זו אינה מופיעה בשום מקום בתזכירים שהוגשו מטעם ממשלת ארה"ב לפני גזר הדין. מכאן, שטענות אלה משוללות כל אמינות.  אילו ממשלת ארה"ב הייתה מאמינה לטענות אלה ואחרות, שהועלו על ידי אוליב, הן היו נכללות בתזכירים שהגישה לבית המשפט לפני שנגזר דינו. גישתה של ממשלת ארה"ב כלפי פולארד הייתה תוקפנית ביותר, וממשלת ארה"ב בוודאי לא הייתה מוותרת על ההזדמנות ליידע את השופט שגזר את דינו של פולארד, שפולארד הפר את החוק על ידי העברת מידע מסווג לפאקיסטן – ושהמניע שלו לעשות כן היה בצע כסף. 

בספר ובמאמר הנדון נכללות האשמות מרובות שאין להן כל זכר בחלק הפתוח לעיון הציבור בתיק פולארד, ושהיה חל איסור על גילוין לו נכללו בחלק המסווג של החומר שבתיק. הן אינן נמצאות איפוא בשום מקום ואי אפשר ליחס להן אמינות כלשהי. 

בספרו, טוען אוליב שמעשיו של פולארד גרמו "נזק שאינו ניתן לתיקון" ופגעו בארה"ב באופן "שכלל אי אפשר לאמוד אותו". אך להיפך, בתזכיר ה- Victim Impact Statement (VIS) שהגיש בשנת 1987 משרד המשפטים האמריקני לבית המשפט על הנזק שנגרם מהמעשים (ומהווה כיום חלק מהחומר הפתוח לעיון הציבור בתיק פולארד) מוצגת תמונה שונה לחלוטין על הפגיעה בארה"ב. לאחר שנאמר תחילה "שהיקף ורוחב המידע" שסופק לישראל היו ניכרים, וכן ש"אלפי עמודים" של מסמכים הועברו על ידי פולארד לישראל, מתאר תזכיר ה- VIS  את הנזק שנגרם לארה"ב בפועל, כך:

הגילויים שנעשו על ידי מר פולארד ללא רשות היוו איום על יחסי ארה"ב עם בנות ברית ערביות רבות במזרח התיכון, שרבות מהן ביקשו לדעת האם גילוי המידע המסווג על ידי פולארד לא היטה את מאזן הכוחות במזרח התיכון. זאת ועוד, מאחר שמר פולארד סיפק לישראל כמעט כל מסמך מסווג שנתבקש לספק על ידי שותפיו לקשר, נשללה מארה"ב היכולת לקבל תמורה כפי שהיא מקבלת בדרך כלל במסגרת חילופי מידע מודיעיני מורשים ורשמיים עם ישראל, וישראל קיבלה מידע ברמת סיווג העולה בהרבה על מה שהמועצה לביטחון לאומי שקלה אי פעם לחשוף לעיני ישראל. התוצאה הבלתי נמנעת הייתה שרוחב ליבו של פולארד במסירת המידע פגע בכח המיקוח של ארה"ב כלפי ממשלת ישראל במסגרת כל חילופי מידע שיתבצעו בעתיד. בקיצור, הפעילות של מר פולארד פגעה ביחסי ארה"ב עם בנות הברית הערביות שלה במזרח התיכון, וביחסיה עם ממשלת ישראל.

למרות שאי אפשר להצדיק שום גילוי של מידע מסווג, הרי דברי ממשלת ארה"ב עצמה, במסגרת תזכיר ה- VIS על הנזק שנגרם, המנוסחים במכוון על מנת להציג את הטיעון המשכנע ביותר לטובת גזירת עונש מרבי על פולארד (מאסר עולם) משקפים, לכל היותר, חיכוך קצר מועד בין ארה"ב לבין מדינות ערביות עלומות שם, והקטנה ארעית בכח המיקוח של ארה"ב - ולא נזק קבוע, בלתי הפיך, ובעל היקף מזעזע לביטחון הלאומי של ארה"ב, כטענתו של אוליב.  אוליב אינו מוצא לנכון להזכיר בשום מקום את הנזק הצנוע יחסית המתואר בתזכיר ה- VIS, כפי שממשלת ארה"ב עצמה מצאה לנכון לתאר שנגרם לה כתוצאה מהמעשים של מר פולארד, במסמך שהגישה לבית המשפט שנועד בדיוק למטרה זו. 

לסיכום, למרות שאוליב מתאר את ספרו כ"סיפור אמיתי ומתועד" הוא כלל אינו כזה. ואם נשתמש במילותיו של אוליב עצמו, ספרו הוא כולו תרגיל ב"ספקולציה, שמועות, מיתוסים ושקרים".