פורום שעת חינוך (עמוד 15)

בע"ה
אבל בגבול, אצלנו- מורה יכולה לשבת לאכול עם התלמידות, למרות שהם עומדות שהיא נכנסת.
יש איזשהו דיסטנס, אבל דק- היא משחנשת איתנו, לפעמים יושבת איתנו בהפסקות שאנחנו מדברות, אבל עדין יש כבוד וכולם מתות עליה ומעריכות אותה. יכול להיות המון כבוד גם עם מינימום דיסטנס.

אני יכולה להעיד על עצמי, שאם המורה שלי תיכנס ותאכל איתנו, התגובה שלי תהייה "מה עובר עליה??". האם לדעתכם כמורים, זה דבר טוב? זה דיסטנס יותר מידי?

כאילו יכול להיות מצד אחד, בנות כן רוצות קשר עם המורים, ואולי המורים כן רוצים מאוד למצוא קירבה ושיחה משותפת עם הבנות, אבל מצד שני יש בנות שיגיבו כמו שאני אגיב, כאילו מה עובר עליה.

בע"ה

לא רגילה לזה.
אם התלמידות מרגישות למורה באמת אכפת מהן, והיא יודעת לדבר גם על סתם דברים, בלי קשר לדברים ה'רשמיים', אלא סתם דברים שמענינים, אז התלמידות יכולות להנות איתה, והיא יכולה יותר להשפיע על הבנות בכל הכיונים, ובשלב מסוים גם נוצר קשר אישי ובנות באות להתיע. איתה סתם.

המורה ממש ככה! היא לא רק "מורה", אבל השאלה שלי יותר כללית. מעניין אותי דעתם של מורים לגבי דיסטנס.

ברור שכבוד זה דבר רצוי וחשוב, אבל האם כדאי לעבוד כדי לקרב את הקשר עם המורה? האם זה בכלל שייך בעיניכם המורים, ניסיון קירבה מתלמידות?

זו טעות נפוצה מאוד שהתחילה במערכת החינוך הלא דתית שם פימפמו שהורים ומורים צריכים להיות חברותיים כלפי הילד וכו'

זו טעות: לילד יש מספיק חברים בני גילו. הוא לא צריך איזה חבר בן ארבעים שהוא גם במקרה ההורה או המורה שלו.

מורה והורה {אני כולל את הדברים יחד כי הם דומים} צריכים להיות הסמכות, הגב, המשענת של הילד. מישהו שעליו הוא סומך, דמות סמכותית בחייו, יד מכוונת. לא חבר.

אבל נורא קשה להתחבר לבנאדם, כשיש בינכם דיסטנס.

אבל ת'אמת אני מסכימה עם מה שאתה אומר, למרות שאני קצת סותרת את עצמי...

בס"ד

בעיקרון אני מסכימה שהמורה וההורה צריכים להיות מקור של סמכות ופחות חברים מהחברים של הילד. במיוחד כשמורה חדש מגיע לכיתה חדשה כדאי קודם כל שיהיה ברור מי מנהל את הכיתה - וזה המורה ולא התלמידים. גם בבית צריך להיות ברור לילד שההורה הוא הסמכות והוא זה שזכותו לתת פקודות והילד צריך לבצע ולא הפוך. לילד יש רק זכות לבקש...

אבל!! אני חושבת שריחוק קיצוני הוא לא טוב. לדעתי במיוחד בקשר של הורה וילד. ההורה צריך ב-ה-ח-ל-ט לשחק עם הילד ולדבר איתו ולעודד, לא לגמרי בגובה שלו אלא קצת מלמעלה אבל בהחלט להראות הבנה והתחשבות. אם הילד יראה את ההורה מנותק ממנו לדעתי הוא פשוט לא ישתף אותו בדברים שעוברים עליו כי הוא יחשוב שהוא לא מבין או כי הוא יעדיף לשתף את החבר שלו, והחברים הם לא תמיד הכי חכמים ובעלי ניסיון...

וגם על תלמידים ומורים - חייב להיות מרחק אבל לא קיצוני מידי כי -שוב- הילדים לא ישתפו. מניסיון שלי באולפנא שלמדתי היה קשר טוב בין המורות לתלמידות - אנחנו ב5 יחידות אפילו עשינו שבת אצל המורה בבית (אבל היינו רק 5 בנות). עם חלק גדול מהמחנכות יש בנות שמוכנות ושמחות לשתף בה-כ-ל ממש!! לדעתי זה חשוב וגם לא גורע בכלל מהתפקיד של ההורים גם היום שאני בוגרת של האולפנא וכבר סיימתי די מזמן אני מאוד אוהבת לבוא לבקר ובהחלט לדבר בכיף עם המורות, וזה ממש לא גורם לי לא לכבד אותן.

בסופו של דבר אני חושבת שזה גם תלוי במקום ובאופי של האנשים וזה לא מוחלט אבל נראה לי שצריך להיות דיסטנס מסויים אבל ביחד עם קרבה. הכל במידה.

שבוע טוב ובעז"ה שנזכה לחנך ולהתחנך ושיהיו כל מעשינו לשם שמיים.

בשורות טובות לכל עם ישראל!

הורה צריך להיות ידידותי עם ילדו.

מורה צריך להיות מצחיק, מעניין ותופס קשר אישי עם התלמיד. אבל הוא קובע מה הגבולות ובהחלט מציב אותם.

דבר ראשון: לא ציינת בת כמה היא, אני עונה בהשערה שהיא בגיל בין ז'-י'...

האם ניסית לדבר על ליבה...? יש כמה דרכים להגיע ללב, לא ציינת איזה סוג ילדה היא, מאיזו משפחה היא באה, אך מניסיוני אני ממליצה על הדרך הזו, לדבר איתה פתוח, רגוע, ולשים דגש שאת כאן בשבילה ומבינה אותה אבל יש גבול...דוגמא מה להגיד (פתוח לשינויים..) : "אני מבינה שקשה לך, ואני כאן בשביל לעזור לך, אבל זה לא אפשרי ההתנהגות הזו... זה הורס לכתה את האווירה וההתנהגות הזו סותרת את כל מה שאנחנו מנסים לבנות!... אני לא כועסת עלייך, זה פשוט עצוב לי...אני אוהבת אותך, ודואגת לך, ואני חושבת שאת לא באמת רוצה להיות במוניטין של "הילדה המפריעה"... את באמת מסוגלת להצליח! אני יודעת שזה קשה לעשות שינויים כאלה גדולים, ואני לא מצפה שתשני את ההתנהגות הזו בין רגע... אבל לפחות להשתדלות אני מצפה... אולי תקחי על עצמך לנסות להפסיק לעשות כך? (דוגמא ספציפית אחת), אני מאמינה בך שאת מסוגלת..."

אם היא ילדה שאוטמת את עצמה חזק ואת באמת באמת רוצה לעזור לה, את יכולה להציע לה לבוא איתך לשוקו אחרי שעות הלימודים, או בעיר, או אצלך, או לבוא אליה הביתה... ולהגיד לה "איך אני יכולה לעזור לך??"... ורק אחרי שהיא נותנת בך אמון שאת לטובתה, לנהל את השיחה הבאה... (אם היא ילדה חכמה ובוגרת- לדעתי השיחה הראשונה-גם אם זה לא ייראה כך-לא תיפול על אוזניים ערלות) בהצלחה!!!

אני מצטרפת לדעתך בפיסקה הראשונה.

בפיסקה השניה, קצת מסתייגת, כי זה עובר ליחס אישי מידי לדעתי (אני בעד יחס אישי, אבל צריך להיות גבול מסויים. ללכת איתה במקום כולשהו או להזמין אותה אלי הביתה זו קצת בעיה... אולי עם אמא שלה או באישור של הוריה זה עוד איכשהו יהיה בסדר).

ולתודעה, מעניין אותי לדעת מה התלמידה בדיוק עושה? אפילו דוגמאות קטנות... (או רק מה מטרת התוכן) אני מנסה להבין איך אני הייתי פועלת, אבל קשה לי לגבש החלטה בלי הפרטים האלה.

ובכל זאת, כמו שכתבה המתוקה בתגובתה מעלי^^^ : שיחה- הכי מועילה לעיניין זה.

בהצלחה!

יש לקחת בחשבון את כל האופציות ולשאול את כל השאלות:

1. האם אפשר להשאירה ולטפל בה בתוך הכתה או שאין אפשרות כזו בכלל.

2. האם יש במשפחתה גיבוי למהלכים הננקטים.

3. האם יש אפשרות לבודד את השפעתה.

כמחנך מזה עשור עלי להבהיר מספר נקודות חשובות בנושא זה:

טובת הכלל קודמת- זה ברור. השאלה היא האם זה לא לטובת הכלל שיראו כיצד מטפלים בהתנהגות נלוזה כזו? היכן יוכלו לראות זאת במוחש?

אם מדובר בנזק רוחני גדול יש להתייעץ עם רב בנוגע להרחקה כי זה דיני נפשות ממש.

התמודדתי עם בעיה כזו ממש לאחרונה ובדרך תקיפה של שמאל דוחה אך תמיד עם נתינת פתח הגיעו התוצאות לכך שהתלמיד נשאר בכתה תוך כדי שהוא נזהר מאוד לשמור על כל הכללים וגם אם עושה או אומר משהו הוא נתפס כתמהוני וכאחד שיש להתעלם ממנו במצבים האלו.

זה דרש הרבה עקביות, רצון ברזל ותקיפות בלתי מתפשרת ובסוף אפשר לראות ברכה בעמל.

אם יידרש אשתדל להרחיב ולא לקמץ במילים.

בהצלחה.

למדנו בכיתה שבמצב שיש ילד שלא מתנהג כראוי בבית המדרש, צריך להוציא אותו דבר ראשון כדי שלא ישפיע לרעה על השאר, לדבר על ליבו ולתקן את דרכו, לבדוק אם הוא באמת חזר בתשובה, ורק אז להחזיר אותו לבית מדרש. אני לא יודעת מה המקור המדויק, למדנו בשיעור מחשבת בכל מקרה, אולי אפשר לקחת את המקרה הנ''ל למקרה שקורה עם הילדה.

אני חושבת שאם היא במצב שהיא תוריד את כל הכיתה- צריך להוציא אותה לפני שיהיה מאוחר מידי, אבל כן כדאי לעזור! הגיוני מאוד מאוד שמה שהיא צריכה זה כתף תומכת, ועזרה. ורק לאחר מכן להחזיר אותה.

וסליחה על ההתפרצות לכאן...

מסכימה עם מה שנכתב כאן, חשוב מאוד להבהיר לה מה החוקים והכללים.

ולנסות לדובב אותה לאט לאט, אבל ניראה לי עדיף שמורה לא תעשה את זה. תמיד יש דיסטנט בן תלמידים למורים (אם רוצים אפשר לפתוח שירשור על זה) ואני יודעת על עצמי שלא הייתי נפתחת למורה שלי- לעומת מדריכה שלי שאני יכולה להיפתח אליה. אז אולי לסנג'ר מדריכה ערכית וחכמה שתנסה לדובב אותה, דווקא על העונש לתת לה שכר, לנסוע איתה לקניות= (1)המדריכה צריכה עזרה בלבחור בגדים, או משהו כזה. לנסות קודם לדובב אותה בנושאים הרגשיים, והחומריים כביכול, ולנסות לעבור לדברים יותר רוחניים, אולי ללמוד איתה איזה משהו- היום קראתי את ניצוצות של ראש יהודי, פשוט, קל, אבל משפטים חשובים וחכמים.

(1)בדיוק למדנו היום במחשבת שאדם חייב להרגיש שאנשים לא נותנים לו סתם, שלא ירגיש שהוא חייב לבנאדם השני, אז גם כאן שמי שעוזר לה שיראה לה שיש כאן הדדיות. וזה סתם בסוגריים.

בהצלחה.

בת כמה היא??

חסר לי פוול פרטים...........הייתי מציעה לך שאני ידבר איתה...אבל זה לא ניראה לי אפשרי...אולי יש לה מייל ותציעי לה להתכתב עם מישי דרך המייל??

יש לי ניסיון עם בנות כאלה... (למי שאני הבין-אני דוגמא חיה לכך...)

היתה לי כזאת חניכה... והבעיה שלנו היתה שלא טיפלנו בה עד הסוף

אז הלימוד מהטעות שלנו היא-

א. להזהיר אותה חד משמעית שלא תכניס תכנים כאלה בבית הספר. נקודה! ולהזהיר שאם זה יקרה אז יאלצו לטפל בה ולהזמין הורים וכו' וכו'

ב. באותו זמן לשאול אותה למה היא עושה את זה ולחפור לה ובלה בלה בלה.. ואם היא חושבת שזה טוב הדברים האלה ומבחינה תורנית ואישית זה טוב, ובתור בן אדם האם זה דבר טוב להתעסק בו. וכו' וכו'

אם זה לא הולך- אין מה לעשות אלא להמליץ לה בית ספר אחר שיותר מתאים לה..

אני רוצה לספר לכם שכשהייתי בתיכון הייתה לנו בת כזאת שבאה ממשפחה קשה והאולפנה ניסתה לעזור לה והיא הייתה בטיפולים וכו' הבעיה הייתה שהיא ילדה מאוד כריזמטית וסחפה אחריה בנות והיו בנות נוספות שהרגישו מאוימות בסביבתה וזה פגע מאוד באוירה, ההנהלה אמרה שהיא מוכנה לשאת זאת כל עוד זה לא על חשבון בנות, וקרה מקרה של פגיעה בבנות והיא הושעתה ויכלה לחזור רק אם היא חותמת על תנאים, היא לא עשתה זאת, והועפה לצמיתות.

לדעתי כדאי ממש לחשוב על טובת שאר התלמידות, אולי הקטע עם התנאים יכול לעזור כי זה מראה לתלמידה שמצד אחד רוצים בה ודואגים לה ומצד שני מבהיר לה שלא תיתכן התנהגות בלתי מתאימה..

ותפוח רקוב מקלקל את כולם.

לכן צריך להציב לה גבולות ברורים. סנקציות.

ולהבהיר לה שאם לא תעמוד בהם תצטרך למצוא מסגרת אחרת.

מנסיון זה לא פשוט אני גם מתלבטת בשאלה הזאת.

אפיהולו לא להוציא מביה"ס אלא אם זה נכון להוציא מהכיתה בזמן התנהגות לא רצויה- ובעצם לשדר לילד אני לא רוצה אותך פה כדי לתת לשאר הכיתה רוגע.

כתגובה לנושא שהועלה.

אני נגד הוצאה מהכתה בשום צורה. אין לברוח מבעיה אלא להתמודד איתה.

תלמיד מפריע מקבל כפרס את ההוצאה- זו גם נקודת מחשבה מעניינת.

תלמיד טוב בדרך כלל שיש לו יום לא מאופס אפשר לתת לו לצאת לחמש דקות להתרעננות ולומר לו לחזור במיטבו כמו תמיד.

יש משהו שמרתיע אותו.

צריך לחפש מהו הדבר ממנו הוא חושש. אם זה מכתב להורים, טלפון, פניה לפיקוח וכדומה.

אפשר גם לסכם עמו והוריו יחד כמובן על פנקס מעקב יומי למשך תקופה שאם לא עומד בזה ייענש בהתאם גם בכתה וגם בבית.

לכל אחד יש משהו. צריך למצוא את זה וללחוץ משם. אין תלמיד שלא מיישר קו בסוף ועוד מבין שזה לטובתו.

בע"ה

ובקשר לזה, כמו שלהבת כח אמרה, זה די קשור למרחק בין התלמידות למורה, אם המורה היא די בתוך התלמידות, היא יכולה להוריד קצת את ההשפעה השלילית ע"י השפעה חיובית, ואם היא באמת קרובה לתלמידות, אז היא גם יכולה לדבר איתה.

 "שמאל דוחה וימין מקרבת"- אני חושבת שבמידה מסוימת צריך להפעיל סנקציות, אבל בו בזמן לדבר עם התלמידה, ולהבהיר לה שאת עושה את זה ממחויבות שלך שדבר כזה לא יהיה באולפנא, אבל את אוהבת אותה. ליצור איתה קשר אישי, בלי כל קשר לדברים שבהם היא מפריעה, ושהיא תרגיש מספיק קרובה, יהיה ניתן להשפיע עליה.- אצלנו היה מקרה כזה באולפנא, והבת השתנה המון גם מחוץ לאולפנא.

בס"ד,

אנחנו חייבים לשים לב, גם בתור מחנכים לכל הדברים שקורים בכיתה/בקבוצה שלנו...

לפעמים קל לנו להתעלם באמירות של- טוב, ההורים שלו יודעים, הם מטפלים, זה באחריותם.. אבל אסור לנו לשבת בצד ולשתוק!

במקרה כזה- להיות הכי תקיפים כלפי אלו שהתעללו!