שרשור חדש
מה בא לי עכשיו?!..מתוק מדבש

 

בסיעתא דשמייא!

 

[זוכרים שפעם היתה פרסומת כזו -
שראו ילדה קטנה שואלת - 'מה בא לי עכשיו?!
_______ זה מה שבא לי עכשיו!' ]

 

'לא אכפת לי.
בא לי לאכול עכשיו חלב, למרות שלפני איזה שעתיים אכלתי בשר -
ושיתפוצץ העולם!'

 

'מה אני צריך עכשיו ללמוד תורה כל היום?!
וואלה מתאים לי דווקא ללכת לים קצת, להסתטלן..'
 

 

 


לכולנו יש את הרגעים האלה שבהם אנחנו מרגישים שלא אכפת לנו מכלום, ופשוט בא לנו לחטוא.
מה עושים עם זה?!
---


בפרשת השבוע שלנו [שופטים] כתוב:
"ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלוקיך" (ט"ז, כ"ב)

למה כתוב תקים 'לך' מצבה?
כאילו מה?!
מותר לי להקים מצבה בשביל חברה שלי??
רק בשביל עצמי אסור לי להקים מצבה?..

הופה, תשמעו איזה תירוץ פשוט.. מתוק יש לשאלה הזאת.
אני אהבתי. מקווה שגם אתם.
אתם איתי?! אז ממשיכים 

כשאנחנו חוטאים - אנחנו בעצם מתרכזים בעצמנו.
אנחנו שוכחים את ה' בכל הסיפור, שוכחים שאנחנו כאן בשביל לקדש את שם ה' - 
ופשוט עושים מה שבא לנו. נכון?

כשאנחנו חוטאים אנחנו שוכחים שהעולם הזה הוא בעצם רק זמני, שהעולם הבא הוא זה שחשוב.
כי העולם הזה הוא מקסימום 120 שנה, נכון?
והעולם הבא הוא נצח.
כל אדם נורמלי יגיד שצריך לעשות מצוות, כי זה מה שנותן לנו את העולם הבא, נכון?
אז איך זה הגיוני שכ"כ הרבה אנשים חוטאים?!
זה פוגע בעולם הבא שלהם.
הופה -
הם עושים את זה בשביל ההנאה הרגעית שלהם
הם חושבים שהם עושים מה שהם רוצים, אבל -
הם עושים מה שהיצר רוצה.

רגע, אבל איך זה קשור לשאלה ששאלנו בהתחלה?!
בעצם להנאות של העולם הזה קוראים 'לך' - 
כי אנחנו לא עושים אותן בשביל ה' או בשביל העולם הבא,
אלא בשביל האינטרסים שלנוהתאוות שלנו.
ככה גם המצבה של הע"ז - אנחנו לא עושים אותה בשביל איזו מטרה עליונה,
אלא אנחנו פשוט משחקים לידיים של היצר הרע, וממלאים את התאוות שלו.

 

ז'תומרת שה' בא ואומר לנו פה -
חבר'ה, שימו לב שהמצוות שאני נותן לכם שומרות עליכם, ועוזרות לכם לא להיכנע לתאוות -
אלא הן נותנות לכם הזדמנות להתמודד בגבורה עם כל הנסיונות, ופשוט - לעשות את השליחות שלכם בעולם.

ב"ה התחלנו עכשיו את חודש אלול, 
וזה אומר שעוד חודש יהיה לנו משפט שם למעלה, ובו יפסקו -
'מי יחיה ומי ימות, מי בקיצו ומי לא בקיצו..'
אז בואו ננסה דווקא עכשיו להתחזק כמה שיותר, ולא לשכוח שכל העבירות שבא לנו לעשות - 
זה רק בגלל התאוות שלנו, ובתכל'ס? זה הורס לנו ת'חיים. גםב עולם הזה, ובמיוחד בעולם הבא.
ואם נשמור על עצמנו ונשתדל כמה שיותר לעשות את רצון ה'? נרוויח מכל הכיוונים 

 

שבעז"ה תהיה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י! 

יישר כח!צ.מ.צאחרונה

שבת שלום

יש לי שאלהאנונימי (פותח)

מה מצווה גדולה יותר שאני מזכה אחרים (אמא שלי או אחותי) במצוות הפרשת חלה או שאני מפרישה בעצמי?
אשמח לקבל תשובה ממקורות כתובים.

כתבתי תשובה בקובץ שמצורף.אוסקר

היה לי בעיה לסדר את זה כמו שצריך, מקווה שיהיה נוח בכל מקרה לקרוא.

20110901171332.docx

תודה!אנונימי (פותח)אחרונה
הספר והייתם קדושיםאנונימי (פותח)

אתם יועים אולי   האם ניתן נ להשיג את הספר והייתם קדושים באזור פתח תקווה  תודה מראש 

דברישירolam70
יש להם סניף בפתח תקווה?אנונימי (פותח)אחרונה
איזה ספרים לוקחים לשיעור א'?אנונימי (פותח)
מה שהכי מעניין אותך ומה שאתה הכי רוצה להרחיב בו אתיויו2

הידע שלך בישיבה בע"ה.

גמרא-המסכת שהישיבה לומדת.(אם יש לך עוד גמרא שאתה לומד לבד/עם חברותא אז כדאי שתביא)

אמונה ומחשבה- הרב קוק,כוזרי,מהר"ל,דרך ה' וכו'..

הלכה- משנה ברורה,פניני הלכה,וזאת הברכה,וכו'..

מוסר- מסל"ש,אורחות צדיקים,שערי תשובה,חובת הלבבות,וכו'..

תנ"ך מומלץ שיהיה,ואם אתה לומד ספר כלשהוא בעיון אז תביא מקראות גדולות של הספר.

ספרי חסידות אם אתה רוצה ומתחבר.

לא חסר ב"ה,כל אחד ומה שהוא מתחבר אליו..

ב"הצלוחה!

 

הרשימה שהישיבה ממליצה להביא (אם יש כזה)ב.ש.אחרונה

וכמובן כמובן הגמרא הנלמדת.

בנוסף ספרים שאתה מעוניין ללמוד, ספרים מענייני חודש אלול (שערי תשובה וכו'), וספרים שאתה בטוח תצטרך לידך (תנ"ך, רמב"ם אם יש, משנ"ב וכו'), סידור סליחות, ספר שתהיה מעוניין לקבוע עליו חברותא (שמירת שבת כהלכתה, פניני הלכה וכו'), או סתם ספרי וורטים על פרשת השבוע שאתה נוהג לקרוא.

 

יש למישו?שמני כחותם

בס''ד

 

יש למישו קטעים יפים לחגים או לחודשים זאת אומרת קטע על חודש אלול או קטע על חנוכה או טוו בשבט או אדר יענו קטעים על כל חודש או חג??קטע יפה שרב אמר ולציין את שם הרב או סתם קטע אחר יפה...אשמח שתכתבו כמה שיותר קטעים או אתרים של קטעים יפים ...

תודה ויום טוב...

הפצה!!!!!!!!!!!!!!!!מ ר ג ל י ת

יהודי שאל את רבי אלעזר אבוחצירא זכותו יגן עלינו- מתי המשיח יבוא? אז הרב אמר לו: "המשיח צריך לבוא אבל אני מתפלל, מנסה לעכב אותו, מה לא אכפת לך מאחים שלך?! צריך להחזיר אותם בתשובה, חבל שילכו לאבדון..." הרב אמר שצריך לעשות הפצה אבל רק מתוך אהבה!!

שניזכה ככככללללללללל בית ישראל לראות את פני משיח צדקנו ובניין המקדש אמן!!!!!!!!!!!!!!!!!!

יש אמרהמניי770

של הרב בגד  "פרק דף עמוד שורה" מתי שתביא מקור  תפרסם

 

מני לא כל דבר יש מקור בכתב..-משה ר-
לא בכתוב אבל מקורמניי770אחרונה
הי שלוםאנונימי (פותח)

מה קורה? מנפנף אני חדש פה

תגידו  את מכירים את שאפשר לשמוע בו שיעורי תורה    בסגנון   של מכון מאיר?

yeshiva.org.ilשואף להתנחלאחרונה
לב או שכל?!..מתוק מדבש

 

בסיעתא דשמייא!!

 

קרה לכם פעם שפשוט לא הבנתם למה צריך לעשות מצווה מסוימת?
ואפילו מבחינת ההגיון זה נראה כאילו המצווה הזאת לא רלוונטית עכשיו..

 

נגיד אתה נמצא בטיול עם המשפחה בחו"ל, ואתה רואה איזה סטייק שנראה שיא הטוב באיזשהי מסעדה,
אבל הבעיה היחידה היא שזה לא כשר.
ואז אתה מתחיל לחשוב לעצמך שתכל'ס, זה לא הגיוני בכלל כל הקטע הזה של הכשרות.
מה זה משנה אם שחטו את הפרה או איך בישלו אותה וכו'..?

 

או שנגיד את נמצאת בחוץ בשיא החום, ותכל'ס את חושבת לעצמך ש..
"יאללה, מה זה משנה אם אני קצת אקצר ת'שרוול של החולצה?!
מן הסתם ה' לא היה רוצה שאני אמות מחום.
ואני  גם ככה בכלל לא מבינה מה הקטע של הצניעות הזאתי!!"

 

 


--


 

בפרשת השבוע שלנו [ראה] מסופר על אדם שמציג ת'עצמו כנביא, 
והוא בא ועושה אות ומופת, שאמורים להיות סוג-של הוכחה לכך שהוא דובר אמת.
אבל הבעיה היחידה היא.. שהאדם הזה מנבא לעבוד עבודה זרה.
לכאורה, לפי השכל - אם בא אדם ומראה שהוא יכול לעשות אותות ומופתים [= שינוי בטבע, סוג של 'קסם' כזה] - אז מן הסתם נאמין לו. הרי זה מוכיח שהוא דובר אמת.

אבל ה' אומר לנו:
"לא תשמע אל דברי הנביא ההוא... כי מנסה ה' אלוקיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ה' אלוקיכם בכל לבבכם ובכל נפשכם"

ז'תומרת שאם אנחנו הולכים במקרה הזה לפי השכל שלנו - אנחנו לא אוהבים את ה',
ואם לא נאמין לאותו נביא - סימן שאנחנו כן אוהבים את ה'.

אבל מה הקשר בן זה לבין אהבת ה'?!
תראו איזה יסוד אדיר הרב דסלר מלמד אותנו על העניין הזה >>
לפעמים יש מקרים שבהם השכל שלנו אומר לנו משהו, ואנחנו בטוחים ב-100% שמבחינה הגיונית הוא נכון.
אבל כוח מסוים שנמצא ממש בתוך תוכנו אומר לנו שלא. זה לא נכון כל העסק הזה.

לכוח הזה קוראים אהבה, והאהבה הזו יכולה לגרום לנו לשים לב לדברים שהשכל לא יכול להגיע אליהם.
ז'תומרת ש.. האהבה יכולה לראות דברים שהשכל שלנו לא יכול להכיל.

ולכן, אם לפעמים השכל שלנו לא מבין טעם למצווה מסוימת -
כוח האהבה שלנו לה' צריך לגרום לנו לשמוע בקול ה' בכל זאת ולא להקשיב לשכל.
ואם אנחנו לא מוצאים את הקול הפנימי הזה, שאומר לנו לשמוע בקול ה' ולזרוק ת'שכל [כמובן שלזרוק ת'שכל רק כאשר הוא אומר לנו לא לעשות מצוות\לעשות עבירות.. אל תחשבו שלא צריך לחשוב בכלל -
כנראה שאנחנו לא מספיק אוהבים את ה'.
כי אם באמת היינו אוהבים את ה', לא היינו יכולים ככה בקלות כ"כ לחטוא.


אז בפעם הבאה שבה נראה איזו מצווה ש'לא נראית לנו',
והשכל ימצא לו מיליון ואחת תירוצים לא לעשות איזו מצווה מסוימת [ותאימנו לי, הוא אלוף בזה ] -
נזכר שאם אנחנו באמת אוהבים את ה' - אנחנו צריכים ללכת אחריו ולשמוע בקולו תמיד.
ולכן, כוח האהבה שלנו לה' לא ייתן לנו לעבור ת'עבירה.

שבעז"ה תהיה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!! 

אנשים, אני צריך עזרה במציאת משהו.אנונימי (פותח)

בזמן של הרצח במרכז הרב פורסם באיזה עיתון (לא זוכר איזה) מכתב שכתבו חברים של הנרצחים לשמונת הקדושים ובו הם אמרו בין השאר שהם מקבלים על עצמם ללמוד מכל אחד בדבר שבו הוא היה חזק מאוד, לא זוכר מדויק.

אני מחפש את המכתב הזה, אם מישהו יכול להביא לי אותו אני מאוד אשמח.

גם אני זוכרת משוו כזה, אבל לא זוכרת איפה זה הופיע.noga14אחרונה
לעיזה גיל הפרוםקפטן נמו
הפעם, נלמד על המצווה הראשונה בתורה...אח..

שהיא ----


"אל תהיה טמבל".
ממ, איפה היא כתובה?!
התשובה לשאלה הזו היא - "אל תהיה טמבל"...
אוו'ץ. זה כאב.
 
 
 
 
שהייתי יותר צעיר, הייתי אוהב לשאול הרבה מאוד שאלות באמונה.
ווא ווא. לא הייתי מתפשר. אני רוצה תשובות חדות, אמיתיות.
אבל...
מידי פעם היו עולות לי שאלות, שהרב היה פותח עלי את העיניים שלו, כאומר -
פססט, בחור? הכל בסדר?! או במילים אחרות, היה עונה לי במבטו בלי שום מילה,
"....."

את התשובה הזו שלו, אז - לא הבנתי. ותמיד חשבתי, שהנה, עוד פעם אין תשובה.
עד...
עד שפעם אחת הבנתי, אבל בדיוק, מה אומרות כל השתיקות האלה.
הנה התרגום שלהן, בשפה הכי פשוטה שיש -
"א-ל  ת-ה-י-ה  ט-מ-ב-ל".

 
====

ובעצם, זו - כן, זו - המצווה הראשונה שלנו בתורה.
חשבתם פעם למה לא כתוב "אנוכי ה' --- אשר בראתי את העולם"?
יש כמה תשובות לשאלה הזו, אבל התשובה שמתחברת אלינו עכשיו היא -
להגיד לך שיש אלוקים?! זה, כל תינוק יודע. להסתכל בעולם, לשאול על כל מצב "למה",
אתה חייב להגיע למסקנה הפשוטה, שיש אלוקים. אז...
זה שאני בראתי את העולם - זה שיש ה', זה כלול במצווה של - "אל תהיה טמבל"...
או, בואו נעדן קצת את המילים - 'אל תשחק אותה ראש קטן'.


ו - שיהיה ברור. או שבעצם, נבהיר אחרי הדוגמא הבאה...
בואו נצא מנקודת הנחה שכולנו יודעים שאסור לראות בנות לא צנועות.
אז התשובה הכי פשוטה לבחור ששואל אם מותר לו להיות בפייס' בלי חסימה של תמונות,
התשובה הברורה ביותר אפילו בלי להכנס לשום הלכות היא -
"אל תשחק אותה ראש קטן". אתה יודע בדיוק מה הולך שם, אתה יודע...
אז א-י-ך יש לך באמת צד שיהיה מותר להיות שם?!...

אז לפני - 'לא תתורו', לפני 'להתרחק מהנשים', אתה קודם כל עובר על...
'לא תהיה טמבל'. האא, ואם שאלת איפה זה כתוב, אז גם על השאלה הזו נענה במילים -
'אל תהיה טמבל'. כי זה הרי כ"כ פשוט - וכל התורה כולה זועקת - שנפעיל את השכל, 
ולא נהיה אנשים יענו 'ראש קטן'. טפשים. זה פשוט כ"כ שיש כזו מצווה, שהיא הראשונה מכולם.

----
 
"לא יפה איך שאתה קורא לי", תגיד הבחורה.
אתה ממש מעליב...!

אז פססט, קודם כל - גם אני שותף במצווה הזו, ככה שאנחנו באותה הסירה.
אבל בואי רגע נחשוב, מי זה שעושה אותנו כ"כ סתומים...?!
מי זה שנותן לנו 'להסתפק' האם מותר לקרוא עיתון ידיעות (אדיוט, לא סתם משחק מילים) אחרונות...?!
מי זה שנותן לנו 'להסתפק' כאילו יש צד בכלל שמותר שיהיה לך חבר...?!
מי זה שנותן לנו 'להסתפק' אולי בעצם העולם נברא מ - פיצוץ...?! 
מי זה שנותן לכן 'להסתפק' האם מותר ללבוש חצאית, שיושבים, אז היא לא ע"פ ההלכה...?!
מי זה שנותן להם 'להסתפק' האם מותר ללכת לים מעורב...?!
מי זה שנותן לנו 'להסתפק' האם מותר בכלל אינטרנט פתוח...?! 
מי זה שנותן לנו 'להסתפק' האם מותר להריץ קצת צחוקים עם בנות...?!
מי זה שנותן לנו 'להסתפק' האם מותר לשמוע שירי אהבה בלי להרגיש צביטה בלב...?!

את כל ה - 'מממ, לא יודעת מה התשובה, לא בטוח שאסור', את זה יוצר ה - 'יצר הרע'.
קרי, הוא עושה אותנו טמבלים, שאנחנו לא יודעים לענות כמה זה 1 + 1.
הוא זה שנתן לנו כסף לעשות 'ניתוח ראש קטן', להרווחת תאוות בחיים...
אז ----
לא אני מעליב, אלא הוא - הוא המעליב, גם אותי. גם אותך, גם את כולנו.
הוא, זה שעושה אותנו טמבלים וחסרי שכל בסיסי בדברי התורה,
ובו אנחנו צריכים להלחם. ואנחנו עכשיו? רק הגדרנו את הדברים, בשביל שנדע
בדיוק שיש לנו פה מ-ל-ח-מ-ה של ממש, גם על הכבוד האישי שלנו, כבני מלכים.


====


אז אחרי שלמדנו עכשיו יסוד בחיים - שתאמינו לי, יפתור לנו הרבה שאלות -
הגיע הזמן לעשות סדר בחיים שלנו. במיוחד בדברים שהיצר שלנו 'שולט' עליהם.
שעל אלה אמרה הגמרא - "גזל ועריות, נפשו של אדם מחמדתן ומתאוה להן".


"בחייאת, כולה אני משתמש שנייה בעפרון שלו"...
אופס! זהירות! גזל.
"משה, קרעת אותי בהודעה שלך בשרשור הקודם"...
אופס! זהירות! צניעות.

למה אסור? כ-ו-ל-ה מה אמרתי לבחור? איפה כ-ת-ו-ב שאסור?
תענו לה לבחורה הזו, איפה כ-ת-ו-ב שאוסר.
"כה אמר ה' - אל תהיה טמבל"...





מי שיכול לכתוב אפילו נקודה בתגובה, בשביל שהקטע יעלה,
בזכותו בעז"ה יקחו את הדברים עוד כמה חבר'ה מאיתנו, ללב פנימה.







 

 

 

יואו, מה אכפת לה' איך אני קושרת ת'שרוכים בנעליים?!מתוק מדבש

 

בסיעתא דשמייא!!

 

אחים שלי, עשו טובה ותקדישו 3 דקות בשביל לקרוא ד"ת להצלחת עמ"י, לרפואת הפצועים בתקריות היום ולעילוי נשמת ההרוגים.
יאללה, בואו נעשה משהו מועיל בשביל העם שלנו!
סומכת עליכם שהד"ת יישאר למעלה 

 

[גרסת הביינישי"ם -פה]

--

 

יואו, מה אכפת לה' אם אני נועלת קודם את נעל ימין או את נעל שמאל?!
ומה אכפת לו בכלל אם אני הקטנה מדליקה אור בשבת?!
כאילו, בואנ'ה, לא קצת הגזמנו עם כל הקטע הזה של המצוות?!
למה זה נכנס לי לכל דבר בחיים?!..

 

 

 

בפרשת השבוע שלנו [עקב] כתוב:
"והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה, ושמרתם ועשיתם אותם -
ושמר ה' אלוקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך"


שואלים על הפסוק הזה - למה כתוב דווקא 'עקב תשמעון'?

למה לא כתוב נגיד 'והיה אם תשמעון'?!
אלא שחז"ל עונים על השאלה הזאת שכתוב דווקא עקב, כי מדובר כאן על המצוות שהאדם 'דש בעקביו'.
ז'תומרת מצוות שבד"כ אנחנו מחפפים בהן, לא ממש מתייחסים אליהן.
אבל דווקא אם נשמור את המצוות האלה - ה' ייתן לנו את כל הברכות שמתוארות בפסוקים.

 

אבל כאן אנחנו חוזרים שוב לשאלה שאמרנו בהתחלה - 
בינינו - מה אכפת לה' מכל מה שאני עושה?!
יאללה, למה התורה נכנסת לנו לכל פרט הכי קטן בחיים?! 
כאילו, זה באמת משנה לה' אם אני כרגע מדברת לשון הרע או לא?
זה באמת משנה לו אם אני קושרת קודם את נעל ימין או את נעל שמאל?!

 

תחשבו שנייה מה היה קורה אם בכביש לא היו חוקים. לא היו תמרורים, רמזורים, מעברי חצייה והכל -
אלא רק היו אומרים לנו 'סעו בזהירות ושימו לב למה שקורה סביבכם',
נראלכם שזה היה מחזיק מעמד?!
בטוח שהיו פי אלף יותר תאונות דרכים ממה שיש היום, ושהכביש היה מקום הרבה יותר מסוכן.
אבל רגע, למה זה ככה?!
הרי יש כלל שממש מקיף את כל מה שצריך להיות כדי שלא יהיו תאונות!

אלא שבני אדם לא יכולים להסתדר רק עם חוקים בסיסיים והנחיות כלליות.
אנחנו צריכים שממש יפרטו לנו מה צריך לעשות.
כמו שאי אפשר לנסוע בכביש בלי חוקים - ככה גם אי אפשר לחיות בלי ממש חוקים ברורים.
אחרת, אנחנו לא נוכל לחיות בצורה שהכי נכונה והכי טובה לנו.

 

ועכשיו, מה זה משנה לה' אם אני הקטנה מדליקה אור בשבת!?
הרי הוא כ"כ גדול וכ"כ עצום שזה לא צריך להפריע לו שאדם כ"כ קטן, מסכן וחסר חשיבות [לכאורה] יעשה איזו עבירה קטנה.
א-ב-ל >>
כמו שלהבדיל הגדולה של האדם נמדדת דווקא באיך שהוא מתייחס לאנשים שפחות 'נחשבים' ממנו -
ככה אנחנו רואים שהגדלות של ה' היא דווקא זה שאכפת לו באמת מכל אדם בעולם שלו.

הגדלות של ה' היא דווקא שהוא מתייחס לכל מעשה הכי קטן שלנו ומייחס לו חשיבות.

 

אז עכשיו אפשר להבין למה באמת ה' נותן שכר כ"כ גדול למי שדווקא מקיים את המצוות הקטנות האלה, שנראות כ"כ חסרות חשיבות -
כי אדם שהוא באמת גדול, יקיים גם את המצוות הקטנות האלה, שבד"כ לא מתייחסים אליהן.
ודווקא לאדם כזה מגיעות כל הברכות שמופיעות בפסוקים - כי הוא באמת שם לב גם לדברים הקטנים, ומנסה כמה שיותר להידמות לבורא עולם.

יש משפט של הרב קוק, שממש מסכם את כל הקטע הזה -
"האנשים הגדולים ביותר, באים למבוקש הקטן ביותר בדרכים של גדלות".
 

אז אחים שלי, 
פעם הבאה שאתם באים להתחמק מאיזשהי מצווה -
תחשבו קצת על הקטע הזה, ועל זה שדווקא לפרטים הקטנים יש חשיבות כ"כ גדולה.
אחח.. שנזכה בעז"ה באמת להיות מהאנשים הגדולים האלה 
שבעז"ה תהיה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!! 

אני מתה מעייפות, וצריך להכין פעולה!! מה עושים?!מתוק מדבש

 

בסיעתא דשמייא!!

 

[גרסת הביינישי"ם - פה]

 

מה היית עושה אם היית צריכה להכין פעולה למחר, אבל בדיוק חזרת עכשיו מטיול, ואת כולך עייפה וכל מה שאת רוצה זה רק לישון?!

מה היית עושה אם נזכרת שלא התפללת ערבית רק ב-2 בלילה, ואתה יודע שיש איזה בי"כ בבני ברק [אגב, באמת יש כזה בי"כ. מומלץ!] שיש בו מניין בכל שעה, אבל כבר לבשת פיג'מה ואין לך כוח לצאת מהמיטה?!

 

 

 <,>,= 

 

---


כולנו מכירים את הפס' מקריאת שמע, שמופיע אצלנו בפרשת השבוע [ואתחנן]:

"ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך"
אבל מתישהו חשבתם לעצמכם - איך זה הגיוני שה' מצווה אותנו לאהוב?!
כי אהבה זה רגש, לא איזה פעולה טכנית כמו להדליק נרות שבת. 
אז איך אפשר לומר לי פתאום - 'תרגישי אהבה!'?!

הופה, תשמעו איזה תירוץ יפה נותן ה'שפת אמת' לשאלה הזאת! 
אם אבאל'ה שבשמים ציווה אותנו לאהוב אותו - זה אומר שהאהבה הזאת כבר נמצאת בתוכנו!
כי הרי אבא שלנו הוא גם במקרה הבורא של כל העולם, כולל אותנו 
ולכן, אין מצב שהוא מצווה אותנו משהו שבלתי אפשרי.
אבל? אנחנו צריכים לגלות את הכוח הזה של האהבה אצלנו, ולטפח אותו.
ז'תומרת שהמצווה של 'ואהבת' פה היא -
שנמצא בתוכנו את הנקודה שבה אנחנו אוהבים את ה', ואז נוכל להגדיל אותה ובאמת להרגיש את האהבה שלנו לה'.

ועכשיו, בואו נתייחס שנייה למילים - 'בכל נפשך'.
כולנו יודעים שזה אומר שצריך לאהוב את ה' במסירות נפש.
אבל מה?! זה בעצם אומר שרק אם אנחנו מתים על קידוש ה' אנחנו יכולים באמת לאהוב את ה' במסירות נפש - יענו, עד המוות?!

אז זהו שממש לא.
מסירות נפש מתחילה דווקא מהחיים הפרטיים שלנו, מכל מעשה קטן שלנו.
מזירות נפש זה בעצם להקריב קצת מעצמי בשביל איזשהו ערך שאני מרגישה שהוא חשוב יותר.
ז'תומרת שלאהוב את ה' במסירות נפש זה אומר להשתדל ממש תמיד לקיים את המצוות.
ו'תמיד' זה אומר גם כשאין לי כוח, וגם כשיש לי את כל התירוצים בעולם לא לעשות משהו - 
אני דווקא אמסור ת'נפש שלי על הדבר הזה ואתעקש לעשות אותו.

עכשיו חלק מכם בטח חושבים -
'בואנ'ה אחות שלו, לא נסחפת קצת?!
מאיפה יש לי את הכוח הזה עכשיו לא לעשות מה שבא לי, אלא מה שצריך?!
מה אני נראה לכם איזה בבא?!'

אז בואו נחזור שנייה למה שאמרנו על אהבת ה' -
כמו שאהבת ה' כבר נמצאת בתוכנו, ואנחנו רק צריכים למצוא את הנקודה הזאת בתוכנו -
ככה גם היכולת 'למסור את הנפש', ז'תומרת לעשות מה שבאמת צריך, ולא מה ש'בא לנו', נמצאת כבר בתכונו.
ואם תנסה קצת להיזכר - תראה שגם אתה - כן, כן, אתה - 'מסרת את הנפש' לפחות פעם אחת בשביל איזה משהו שהיה לך חשוב יותר.

יש פה קטע שכתב אלירז פרץ הי"ד על מסירות נפש, שממש מתאים. 
אני אישית ממש הצטמררתי כשקראתי אותו, אז באמת כדאי לקרוא 

אחח.. אחים יקרים שלי,
שנזכה בעז"ה באמת למצוא בתוכנו את הנקודה של אהבת ה',
ושנוכל באמת למסור את הנפש בשביל הערכים שחשובים לנו.
שבעז"ה תהיה שבת שלום ומבורכת לכ--ל עמ"י!! 

ממש יפהצ.מ.צאחרונה

שבת שלום

למה עוד לא אוכלים בשר?!סוג'וק
הסתיימו ימי האבלות, מסתערים בדילוגים לעבר ימים טובים ושמחים, האם באמת יצאנו ידי חובה?
 
השקענו לא מעט במשמעות החורבן. העמקנו באהבת חינם שלא תלויה בדבר.
ישבנו על הארץ בגעגועים ובכינו בכיסופים לעתיד משותף טוב יותר.
עם מה אנחנו ממשיכים הלאה?
 
היציאה מימי בין המיצרים איננה בבת אחת. זה לא סתם.
אין עניין לסמן וי שעשינו זאת ועכשיו הכל בסדר..
אין הדבר תלוי אלא בנו, בתוכנו.
 
צריך לעכל גם את הצום. לעכל ולבנות ממנו בניין של אהבה ושמחה.
אחד מסיבות החורבן היותר פנימיות הוא שעשינו מצוות רק כדי לצאת ידי חובה.
אם אנחנו באמת רוצים לצאת ידי חובה, דבר ראשון הוא לא לעשות בשביל לצאת ידי חובה.
צריך, אבל לא כי צריך...
 
'למה יש מלחמות וכאב..'מתוק מדבש

בסיעתא דשמייא!!

 
אחים יקרים שלי,
יש פה משהו באמת קטן, שאני מקווה שבע"ה יצליח לנגוע לנו בנשמה.
יאללה, ערב תשעה באב, בואו ננסה קצת לחוש את החורבן.
סומכת עליכם שהשרשור יישאר למעלה
 
כל שנה כשמגיעים תשעת הימים, רובנו חושבים בשקט-בשקט, בלי שאף אחד ישמע:
 
'יוואוו!! מה הימים האלה תקועים לי עכשיו באמצע החופש?!
אסור לשמוע מוזיקה, אסור להתגלח, אסור להסתפר, אסור ללכת לים, 
אסור ואסור ואסור..!
ועוד מילא באמת היינו מתאבלים על משהו שקרוב אלינו, שאנחנו יודעים מהו -
אבל מה בית המקדש קשור אליי עכשיו?
בחייאת, תנו לכייף קצת בחופש!!'
 
אבל יודעים משהו?! בית המקדש הזה, שנראה איזה ענתיקה,
החורבן שהיה לפני יותר מ2000 שנה, לא באמת כ"כ רחוק.
איך זה יכול להיות?!
בואו נצלול קצת לעומק של הדברים ונראה..
--
 
שואה.
מי לא מכיר איזה סבא של חבר טוב שנהרג שם?
מי לא מרגיש שזה העבר של העם שלו?
מי לא מזדהה עם הכאב של עמ"י בזמן הזה?
אני חושבת שבאמת כ-ו-ל-נ-ו מרגישים שייכים לפוגרום הנורא הזה באיזשהו אופן.

מלחמת לבנון השנייה.
כולנו חווינו את המלחמה הזאת. 
לכולנו, לצערנו, יש איזה קרוב משפחה\שכן\חבר של המשפחה וכו' שנהרג במלחמה הזו. 
ואם לא דווקא במלחמה הזו, אז באמת ממלחמות ישראל האחרות.

אינתיפאדה.
לצערנו, כולנו שמענו בחדשות על הפיגועים.
כולנו מכירים אדם כלשהו שהיה נוכח באיזשהו פיגוע.
כולנו מכירים את חוסר האונים הזה, כששומעים שהיה פיגוע במקום שבו נמצא מישהו שאנחנו מכירים,
ואנחנו לא יודעים אם הוא בסדר או לא.
 
מישהו יכול לקום עכשיו ולומר לי שלא צריך לבכות על האירועים האלה?!
בוא נראה אותך גבר אומר ביום השואה שלא צריך לזכור את כל מה שקרה, שלא צריך לזכור את כל הנרצחים.
ברור לכולנו שמותר, צריך ואפילו חובה לבכות על האירועים האלו.
ברור לכולנו שצריך לציין את יום השואה, 
שצריך להנציח את החיילים שנהרגו בשביל שנוכל לחיות במדינה הזו,
שצריך לכאוב את הכאב של המשפחות השכולות בפיגועים.
 
אבל פססט,
איך כל זה קשור לתשעה באב ולחורבן ביהמ"ק?
הלו, אנחנו אפילו לא קרובים עכשיו ליום הזיכרון וליום השואה!
הופה, שימו לב עכשיו טוב, ליסוד מפוצץ >>
השורש של כ---ל הצרות של עמ"י,
השורש של כל הפוגרומים, הפרעות, הפיגועים, המלחמות,
 ה---כ---ל הוא בחורבן ביהמ"ק.
 
 
 

אנחנו צריכים להבין שחיים של חורבן, זה חיים שיש בהם ייסורים, 
שיש בהם רצח,
שיש בהם מלחמות,
שיש בהם שואה.

אנחנו לא מתאבלים בתשעה באב רק על ביהמ"ק הפיזי,
אלא אנחנו מתאבלים על כל הצרות של עמ"י בכ--ל הדורות.

ביום הזה, אנחנו חייבים לבכות גם על האירועים שקרו בעבר הקרוב -
גם על הרצח של משפחת פוגל, גם על הפיגוע שהיה בירושלים השנה, גם על החיילים שנהרגו במלחמות,
על ה-כ-ל.
ביום הזה, אנחנו צריכים להתחנן לאבאל'ה שבשמים שאנחנו לא יכולים יותר עם הצרות האלה -
שאנחנו חייבים גאולה, ועכשיו.

וככה, כשבאמת נתחבר לחורבן האישי והלאומי שאנחנו חווים בדור שלנו -
נוכל בעז"ה להרגיש גם את החורבן של כל הדורות - את המקור לכל הכאב של עמ"י - את חורבן בית המקדש.

יהי רצון שבעז"ה עוד השנה נזכה שתשעה באב יהפוך לנו מיום אבל ליום טוב,
ונזכה לראות בבניין בית המקדש במהרה בימינו!
אמן כן יהי רצון!
לכל המבינים פה בענייני הלכה. שאלה-עמוק בפנים.

אני אשכנזיה, מותר לי היום לעבוד בגיהוץ אצל משפחה ספרדייה שנוהגת לא לגהץ רק בשבוע שחל בו??? זה די דחוף, אשמח אם תתנו ליתשובה עם מקור מההלכה. תודה מראש

לא חושב אבל אני לא בטוחמושיקו.
אא...אוסקר

אסור לאשכנזיה לעבוד בגיהוץ כי לאשכנזים אסור לגהץ כמו שכתב הרב אליישיב בספר "אשרי האיש" חלק ג' עמוד תעד, ואפילו שספרדי יעשה דבר שאסור לאשכנזי עבור אשכנזי אסור, כמבואר שם בעמוד תעא, קל וחומר שאשנזי עצמו שאסורבגיהוץ, אין לו היתר לגהץ עבור ספרדי.

 

יום טוב

לא נהירא.עוזיהאחרונה

שכן האיסור להשתמש ב"ספרדי של שבת" הוא בגלל שסוף סוף זהו האיסור, אולם במקרה דנן אין לה שמחה או הנאה מהגיהוץ, אז לא פשוט לי שאסור.

מכשולים הם הדבר המפחיד הזה שאתה רואה,מתוק מדבש

 

בסיעתא דשמייא!!!

 

ברגע שאתה מסיט את עינייך מהמטרה. [הנרי פורד]


(גרסת הביינישי"ם - פה)







קרה לך פעם שהסתכלת באמת לעומק על הלכות שבת וחשבת לעצמך: 'איך אפשר לקיים את כל ההלכות האלה?! זה פוווול!! אין מצב שאני אצליח!'


או שעכשיו בחופש - גילית שאת צריכה לקרוא 2 ספרים שלמים באנגלית (!!), והקצב קריאה שלך באנגלית זה משהו כמו 3 עמודים בשעה - 
ופשוט אין לך מושג איך תצליחי לעשות את זה?!
--

 

בפרשת השבוע שלנו [דברים] כתוב:
"רב לכם שבת בהר הזה, פנו וסעו לכם"
ה'מאור ושמש' דורש על הפסוק הזה ש..
לפעמים יש דברים בחיים שאנחנו מרגישים שהם פשוט גדולים עלינו ואין סיכוי שאנחנו הולכים לעבור אותם,
ובגלל זה אנחנו פשוט מחליטים לוותר לעצמנו מראש.

אבל בדיוק בגלל זה אבאל'ה שבשמים אומר לנו פה >>
"רב לכם שבת בהר הזה" - תפסיקו לחשוב על מה שעומד מולכם כמו איזה הר ענקי, שאין מצב שתצליחו לטפס עליו אף פעם.
"פנו וסעו לכם" - פשוט צאו לדרך ותאמינו בה' ובעצמכם.

זה כמו שלפני ששמתחילים מסלול בטיול חושבים שוואלה, אין מצב בעולם שנצליח להגיע לראש ההר הזה! 
אבל אם פשוט יוצאים לדרך - מצליחים להגיע למעלה. 
ככה גם בכל תחום בחיים - גם בעבודת ה' וגם בגשמיות:
אם נפחד אפילו לנסות להתגבר על המכשולים שיש לנו בחיים, ונתייחס אליהם כמו על איזה הר מפחיד - 
אין מצב שנצליח לעבור אותם.
אבל אם למרות הכל נתמקד במטרה ונאמין בה' - נצליח להתגבר על כל מכשול.

 

אז שנזכה בעז"ה לא לפחד מהמכשולים האלה שיש לנו בדרך,
ולהצליח להתמקד במטרות שלנו ולהגשים אותן.

 

[אגב, מי שרוצה להיכנס ככה לאווירה של החורבן - יש ד"ת שראיתי על ההפטרה, שקשור לחורבן. 
אז אם מישהו ירצה - אעלה אותו לכאן בעז"ה בלי נדר]


בבקשה תקפיצו, כדי שגם אחים שלנו יוכלו לקרוא .
שבע"ה תהיה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י! 

ישר כח!צ.מ.צאחרונה

בבקשה תעלי גם את ד"ת על ההפטרה. שבת שלום! 

וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים יְעַוֵּתהמדינאי

ה' שֹׁמֵר אֶת גֵּרִים יָתוֹם וְאַלְמָנָה יְעוֹדֵד וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים יְעַוֵּת. (תהילים קמו, ט)

 

כמה נפלאים כל המילים של הפסוק הזה:

 

ה' שֹׁמֵר אֶת גֵּרִים: בגלל ש"סורו רע", לכן הוא צריך שמירה מיוחדת שלא ייכשל, וה' ברחמי המרובים שומר אותו. הכוונה לא רק גר, אלא גם במידה מסויימת בעל תשובה שזקוק לשמירה מיוחדת בגלל הרגלים ישנים. ואכן יש סיוע עצום מן השמים לגרים ובעלי תשובה שעומדים במשימה עוד יותר מאשר הדתיים מהבית.

 

יָתוֹם וְאַלְמָנָה יְעוֹדֵד: אין צורך בהסברים.

 

וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים יְעַוֵּת: בזה אנחנו נתמקד עכשיו.

 

לפני כ150 שנה רוב היהודים היו דתיים וחרדיים. אלא שאז התחילה לנשוב רוח חדשה שבעולם הגדולי גילו כל מיני דברים חדשים "מודרניים" והתחילה תעמולה שלהיות דתי זה מיושן: גם דברים טכנולוגיים חדישים, גם בנושאי רוח, גם בזה היה מתקפה על הדת. הנה יש את הקומוניזם הדוגל בשוויון ואחוות עמים, שזה יכול לכאורה לבוא במקום מצוות אהבת ישראל. וכן הלאה.

 

וכאן התחיל להתקיים מה שנאמר "ודרך רשעים יעוות". הקומוניזם שחרת על דגלו מלחמה נגד הדת קרס אבל לא לפני שלקח איתו לאבדון עשרות מיליוני בני אדם.

 

ארץ גרמניה שהייתה לכאורה שיא של הקידמה בימים ההם, וגם בתוכה היה שיא של התבוללות בין יהודים לנוצרים, משם צמחה החיה הרעה הכי טורפת שהייתה אי פעם בעולם.

 

וגם שונאי הדת הם עצמם התחילו להתבלבל כשהם הוסיפו למלחמתם נגד הדת גם מלחמה נגד התא המשפחתי. כתוצאה מהמתירונות שהם הכניסו התחילו להתפשט מחלות קשות שאין להם תרופה. כמו הרפיס ומחלת האיידס.

 

.

גם התוכנית של שונאי ציון להפיל את הממשלההמדינאיאחרונה

גם בזה התקיים "ודרך רשעים יעוות".

 

1. הם התחילו עם הפגנות על דיור. ובזה מייד צצה הבעייה שהם עצמם יצרו: הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון ועקירת מתנחלים שזה הוסיף עוד יותר לבעיית הדיור.

 

2. בכדי שלא יגידו להם ללכת לפריפרה הם טענו שהם רוצים דיור רק בתל-אביב ובמרכז. אבל בזה במיוחד נחוצה ההתיישבו ביהודה ושומרון שיותר קרובים למרכז מאשר הנגב והגליל.

"ממעטין, בשמחה!" - הפוך על הפוך...סוג'וק
חסידים דורשים את הדרכת חז"ל "משנכנס אב ממעטין בשמחה" - ממעטין את האבלות (!) ע"י שמחה.
לכאורה דרש זה מנוגד לגמרי לפשט דברי חז"ל, אבל נראה שיש כאן משהו הרבה יותר עמוק.
 
מדוע בכלל מדריכים חזל להרבות בשמחה משנכנס אדר ולהמעיט בשמחה משנכנס אב?
וכי לא ברור לנו? הרי מספיק שמח באדר לגודל הנס ומספיק עצוב באב מגודל החורבן?
 
אז"ש - אז זהו שלא. באדר אמנם קרה נס גדול שהאיר מתוך החושך ,
אבל היינו ונשארנו אז בגלות עבדי אחשורוש ובמבט ראשון היה נראה באמת שאין משמעות בזמן חזל כבר לאותו הנס,
אלא שחזל זיהו ניצוץ חשוב באותם ימי חושך והעלו אותו על נס.
 
בחודש אב - גם כן, רק הפוך. אמנם קרה חורבן גדול, פעמיים, ועוד פורענויות רבות,
אבל שמחה גדולה גנוזה בחורבן כיוון שעיקר הצער הוא על החטא שהביא לחורבן וכשיש פרעון ע"י תוצאת פורענות,
אז יש גם תקווה, בדיוק כפי צחוקו של ר' עקיבא שרואה את החורבן ומתוך קיום נבואת הזעם הוא גם בטוח בנבואת הטובה.
 
שמחה נוספת רמוזה בדברי המשורר בתהלים "מזמור לאסף א-להים באו גויים בנחלתך..." - "מזמור"?! שואלים חכמים, "קינה" היה לו לכתוב! ועונים שאכן גנוזה שמחה בחורבן שהוטל על עצים ואבנים והשאיר את עם ישראל ללא כליה בגלות.
 
כעת יותר מובן שהנטיה היותר בריאה היא לשמחה טבעית בחודש אב ולכן מצריכים חזל להדריך להמעיט בשמחה.
 
אם כן, שמחים או עצובים? כיצד מסתדרים להם ההפכים?!
 
 מבפנים החוצה
 
טוב, אז עברנו חורבנות וגלויות לא קלות וכבר הספקנו לשכוח את שמחת ר' עקיבא וגם מזמורו של אסף לא בדיוק היה מובן, נפלנו לתפיסות זרות של פאסימיות ופאסיביות והנה- מתחילה התחיה. מתחילות העליות ארצה ויחד עם זאת מתעוררים החסידים לשמחה והתחזקות מבפנים. השמחה שבה ומתגלה "בשוב ה' את שיבת ציון... אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה". הדרכת חז"ל מקבלת מימד חדש.
אחרי שכבר מיעטנו בשמחה חיצונית והתכנסנו פנימה למטרת תיקון כמובן - התכנסות של התעצמות ולא של עצבות, כעת אפשר לגלות את השמחה מבפנים. שמחה אמיתית שאיננה תלויה בדבר, שמחה של חזרת נפש יהודי אל צור מחצבתה, שמחה של גילוי עוצמות פנימיות מתחדשות ומגלות כוחות מבפנים החוצה, וממילא גם לבניין שלם ואיתן שלא תלוי בשום גורם חיצוני. גישה של שמחה, בטחון ואופטימיות לכתחילה , כמו גם אהבת חינם, היא בסיס ביהדות ואיננה 'חידוש' של ר' נחמן מברסלב זצ"ל שכנראה גילה את מקור השמחה דווקא מייסורים.
 
דור המדבר יוצאי עבדות מצרים ע"י נסים מעל הטבע , לא היה מסוגל מספיק בכוחותיו להכנס לארץ , ישר אל הנהגה טבעית, וממילא ראו עצמם חלשים "כחגבים" ופספסו את הכניסה לא"י בחטא המרגלים בט' באב - הימים שהיו אמורים להיות ימי הבניין והפכו לחורבן.
 
במבט כולל ניתן לראות מהלך היסטורי "טבעי"  של תולדות ישראל, בדיוק כמו תינוק שנופל כשמתחיל ללכת (חטאי המדבר), מקימים אותו, הוא קם מעצמו, גודל ונופל מדי פעם ולא שומע להדרכות חיצוניות (חטאי החורבנות), עד שמואס במקומו, עוזב את ביתו והולך לחפש עצמו (גלות), מחדש ומגלה עולם מכוחות עצמו ושב לאיתנו במקום המיוחד לו (גאולה). לולא תהליך זה לא היה מגיע לגילוי כוחותיו הפנימיים הא-לוהיים, לא היו מכירים אותו ואת יחודו העתידיים להתגלות בעולם ולא היה יכול להשפיע על העולם, מחוסר הכרות איתו...
 
"כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה" - "יזכה ויראה" לא נאמר, אלא "זוכה ורואה" - בלשון הווה. תכלית האבלות היא להזדכך, בבחינת "ממעטים"- לזכות ולראות כבר מידית בשמחה הפנימית הגנוזה ולהביא לגילויה בחזרת השכינה לציון, מתוך הימים האלו הגונזים בתוכם את הטובה כמו גרעין שנרקב ומבשר שמחה לעת צמיחה.
משנכנס אב ממעטים בשמחה חיצונית ותלוית חוץ, וממעטים את האבלות ע"י גילוי שמחה פנימית שורשית ואהבת חינם שאינם תלויים בדבר.
 
חודש של גילוי טוב!

 

שכוייח! שנזכה...אוכ"פיתאחרונה


מומלץאנונימי (פותח)
אפשר עזרה?noga14

מישהו מכיר איזה אתר או ספר שבו יש את כל הפסוקים לכל השמות? (וגם אם לא כל הפסוקים אז לפחות שלוש פסוקים לכל שם)

תודה רבה מאוד!!!!!noga14אחרונה