פורום בית המדרש (עמוד 166)

בסיעתא דשמייא!!

כדאי לכולם לקרוא ולשאוב כוחות, אחרי הפיגוע הנוראי הזה..

שבעז"ה נשמע רק בשורות טובות! אמן.

אתה ענית לעצמך - זה מתחיל מתוכך. אם אתה (כדבריך) במצב של עין טובה ותדר חיובי אז אתה תמצא את הטוב וכך הוא יהיה באמת, אפילו באותו דבר בדיוק שבמצב של "תדר שלילי" יראה אחרת ויתגלה כשונה. כיוון שהכל מתחיל מבפנוכו.

מעין זה אמר חכם אחד על מה שתלוי בנו: "אם אתה חושב כך או חושב אחרת - אתה תמיד צודק"..

בס"ד לק"י

אבל כמו שעוזיה אמר לפני, תלוי באיזה עניין. 

בכ"מ, אני בטוחה שלא שאלת אותו איזה צבע חולצה ללבוש על הבוקר או משהו כזה.

תשאל את עצמך אם שאלת שאלה כדי שיחווה את דעתו או כדי שיפסוק.

כך תדע האם להרגיש יסורי מצפון או לא.

בהצלחה.

עקרונית שאלתי כדי שיפסוק, אבל נתונים השתנו אצלי מאז.. (מבחינת מידע שהתווסף, דיברתי עם חברים, ההתלבטות בעצם השתנתה..)

אם את חוזרת בך ואת אומרת לו את זה, ומבחניתו אין לו בעיה אז זה נראה לי תופס לא?..

אני לא יודעת אני משערת..

שאלנו רב אחד באזשהו עניין. הוא אמר לנו כן.

ואז התלבטנו אם לשאול עוד רב, שידוע שהוא יותר מחמיר, כדי שגם "תלמידי הרב השני" יקשיבו לנו.

פחדנו שהוא יגיד לא,ואז נסתבך- כי הרב הקודם אמר כן, ועכשיו אומרים לנו לא.

אז לא שאלנו אותו.

זה היה נכון לעשות??

אם היינו שואלות, והוא באמת היה אומר לנו לא- מה היינו אמורות לעשות?

עלה עם אחיו לארץ שנהים למדו אצל הסטיפלר(הרב קניבסקי האבא) מגדול הרבנים אז.

שנהם ידו שהוא נגד העליה לארץ(זה היה לפני השואה אחרי זה הרב עלה בעצמו ופתח פה סניף של הישיבה)

אחיו בכל זאת אמר שהוא לא עולה בלי לשאול וסבא שלי אמר א לא מתכוונים לעשות לא שואלים!!!

(אחרי זה היו לאחיו הרבה יסורים ותמיד סבא שלי אמר לו שזה בגלל שהוא שאל..)

צריך להבין לא חייבים לשאול(לא חייבים על כל דבר!!!) אבל שאלת תעשה!!!

במקרה הזה אפשר להגיד שהשתנתה המציאות אבל אם את לא בטוחה שתעשי מה שהוא אמר אל(!!!) תחזרי אליו.

דבר ראשון-
אם שואלים רב- לפני זה צריך לקחת בחשבון את כל התושובת שיענה,
מתשובה שרוצים לשמוע ועד תשובה שהכי לא היינו רוצים לשמוע.
אבל לא לשמוע- ואח"כ להחליט לפי מה שרוצים-
אל תשאלו אם מלכתחילה לא מקובל עליכם סמכות הרב!
2) לא שואלים 2 רבנים אותה שאלה- בשביל לבחור מה הכי מתאים לי ולפי זה לעשות.
"עשה לך רב" לא רבנים..
3) אפשר להציג שאלה אחת ל2 רבנים בתנאי שרוצים להציג תשובות שונות לקהל יעד,
לדוגמא:האם מותר שבת תלבש את הבובות הגדולות כשהם עם מכנסיים?
הרב שמואל אליהו- כן
הרב אבינר- לא
ואז מציגים את התשובות- וכל אחד הולך לפי הרב שלו..

אגב- אני חושבת שממש חשוב להצמד לרב לעניינים כאלה ואחרים,
לא סתם רב- אלא גדול תורה, רואים רק ברכה בחיים!!!
מנסיון

שבוע טוב ובשורות טובות

בעניין של הלכה, זה הלכה ואז באמת צריך לעשות מה שהרב אמר, או לשאול רב אחר ולהגיד לו מה הרב ההוא אמר, או לשאול את הרב אם זו ההלכה או שיש כאלה שסוברים אחרת. 

כי זו הלכה.

אבל פה זה היה עניין של התייעצות..

ואל תגידו לא שואלים כי שאלתי.

ו"המציאות השתנתה" - מבחינתי, זה לא שבאמת משהו פה קרה בפועל.. יותר בסדר המחשבתי שלי.. אם אפשר להגדיר את זה ככה.

בס"ד

העניין של ה"לא תסור מדבריהם" זה כדי שלא תעשה התורה לכמה תורות. ולכן בפסקי הלכה חובה לציית לרב, וזה בעייתי לשאול מספר רבנים.

אך התייעצות אישית היא התייעצות בלבד ולענ"ד אין בה התחייבות להשמע לדעת הרב.

אם אני שואלת רב לאיזה מפלגה להצביע או אם ללכת להדריך במקום מסויים מותר לי לנהוג אחרת! אני רוצה לשמוע דעת תורה, אבל אולי אני אחליט שאני לא מסכימה עם הדעה של הרב.

בסופו של דבר כולנו קיבלנו ביחד תורה בהר סיני. הרב אמנם הרבה יותר חכם ממני, אבל ההחלטה היא שלי. (בטח שבמקרה שהשתנו נתונים..)

מה שכן אפשר, זה ללכת להתייעץ שוב עם אותו רב, לספר לו שאתה הולך לעשות הפוך ולהסביר למה. תראה, אולי יהיו לו דברים נוספים לחדש לך..

ב"הצלחה!

 _ _

אבל למה לשאול מחסוי????

מה זה פורים בעצם? למה הוא יותר חשוב מיום כיפור? למה הוא יותר שמח מחנוכה? הרי גם בחנוכה העם שלנו ניצל...  

פורים מגלה את נצחיותו של עם ישראל שגם בכמעט אבדון מוחלט בגלות בסופו של עניין היתה הצלה והמיוחד הוא שדווקא בפורים מתגלה באחרית, בחודש האחרון בשנה לפי התורה, שהכל הכל מוביל לטובה וגם מהשנראה רע גמור כמו עמלק..

ביום כיפור יש הפרדה בין הטוב לרע - השעיר נשלח לעזאזל. בפורים ההארה כ"כ גדולה שהופכת את הכל כולל מה שנראה רע - לטובה..

גם חנוכה שמח ואומרים בו הלל ויש בו בחינות שונות, אלא שבפורים השמחה מתגלית בדברים הכי חומריים אכילה שתיה לבוש.

עניין המסכות דווקא בא לגלות את ההסתר ("מגילת אסתר") שבפורים יורדות המחיצות וכל אחד מביע את פנימיותו כלפי חוץ ללא מניעות ה"שגרה".

באותו כיוון רעיוני גם עניין הבישום - כתוב ששיכור העולם כמישור לפניו - ז"א יש טשטוש ההבדלים וחוקי הטבע\השגרה ומתגלים דברים פנימיים יותר ע"י נכנס יין יצא סוד.

יש דעות שהבישום נועד רק לזמן צרות כדי לשכוח מהגלות אבל בעלי הדעות הפנימיות וכן עפ"י הרב קוק סוברים שיש בזה עניינים גבוהים, בין השאר להגיע למדרגת "עד דלא ידע" - ז"א מקום תודעתי גבוה (שניתן להשיגו גם בשכרות או שינה) שהתודעה האנושית הרגילה לא יכולה תמיד להבין הכל בשכל הסוביקטיבי.. במקום גבוה זה מתחברת התודעה ל"דעת אלהים" - לנשמה שהיא מעל השכל והבריאה, ל"כתר" - מקור החכמה הבינה והדעת , ע"י ענווה ושפלות הדעת. משם מגיעות השגות וחיבור נשמתי מעל הבנה שיכלית רגילה...

הקב"ה כבר שמע כופרים גרועים מכל מה שתוכלי לדמיין, הוא לא נבהל.

אולי פשוט הקב"ה הוא לא אבא? אולי הוא משהו אחר, א-ל גדול ונורא למשל?

אולי הוא אבא, אבל מה הוא יעשה שבני אדם גורמים לעצמם נזקים כמו שריפות?

ואולי הוא יצר רוע, שהתפקיד שלנו זה להלחם בו, ולהפסיד בכבוד כשנכשלים?

בס"ד לק"י

תיראי, אני יכולה לנסות למצוא לך תשובה, ויש עוד לפני שענו השערות למה זה קרה.

אבל בתכלס, חשבונות שמיים.

אנחנו לא יכולים לדעת באמת למה זה קרה, ולמה הרגו את האלפים היהודים הצדיקים בסבל נוראי,

כמובן אנחנו מנסים לשער כדי להרגיע את השכל המצומצם שלנו ולהשתיקו.

אך אם מביטים בראיה אמונית, שוב, חשבונות שמיים.

כלומר, א-להים ברא עולם נפלא ובני האדם קלקלו. מה לנו כי נלין על הקב"ה? זה מזכיר לי שהייתי שבת בשדרות, ואחד התושבים כעס על א-להים שלא עושה כלום בשעה שממטירים עליהם קאסמים (זה התרחש בתקופה קשה במיוחד). עניתי לו בשפה רפה שהאשמים הם חברי הממשלה או רוצחי חמאס, לא א-להים. ההיפך, הקב"ה העניק לנו כזה כוח שאנו מסוגלים למחוץ את חמאס, הבעיה היא שאנחנו לא מנצלים את ההזדמנות.

זו תשובה קצת רציונלית, אבל היא טובה בעיני לרוב הדברים בחיים. בעיקר בגלל שהיא לא פוטרת אותך מלתהות "אז מה אני עושה עם זה". מה שכן, לא הייתי מסביר באמצעות תשובה כזאת את השואה - זה נראה לי גדול מידי.

לעתיד לבוא כולם יאמרו תודה לה' על כל הצרות שהם עברו, כי יראו שזה באמת טוב אמיתי למי שזה קרה

ומצ שני אסור להצדיק את הדין כל פעם, ובמיוחד אחרי השואה האיומה שאין לה הסבר כלל וכלל.

רק כל זה צריך לעורר אותנו לבקש יותר ויותר את הגאולה

מאדמו"ר הרייץ:

שפעם הגיע אליו משכיל ושאל את השאלה הנ"ל

אדמו"ר הרייץ אמר לו: שכשרוצים להוכיח מישו נותנים לו סתירה במקום הכי כואב והכי משפיל לעיני הכל- בפרצוף!!

ועוד עניין:

שאלי ויזל בא אלח הרבי שליט"א מה"מ ושאל אותו את השאלה הנ"ל.

הרבי ענה לו: זוהי גזירה שאין עליה הסבר בשום מקום בעולם ומי שינסה לתירץ רק יגמד מהעניין.

ואלי ויזל הוסיף: ששאל הרבה רבנים בעניין ורולם ניסו לתרץ שזה בגלל ההשכלה ובגלל כל מיני דברים והוא ניכנס איתם לויכוח רציני ולא קיבל זאת.

אבל כשהרבי אמר לו שזה דבר לא מובן מעל לשל אנושי ולטעם ודעת זה התיישב לו מצויין.

והנה עוד משו קטן

בשיחותיו ובכתביו הרבים בנושא זה, דחה הרבי כל הסבר תיאולוגי לשואה. הוא הסביר כי לא ניתן למצוא הסבר להירצחם תוך סבל מזעזע ועינויים נוראים של מיליוני אנשים, נשים וטף חפים מכל פשע וכל שאנו יכולים הוא רק להודות, שיש במציאות אירועים שמעבר להשגתנו. הרבי נהג להוסיף ולצטט בהקשר זה את דבריו של חמיו - הרבי הקודם רבי יוסף-יצחק: אין זה מתפקידנו להצדיק את הנהגתו של ה'. הקדוש-ברוך-הוא ורק הוא יכול 'להסביר' כיצד איפשר לזוועה כזו להתרחש. ההסבר שנוכל לקבל, נוגע אך ורק בחיסולה של הזוועה: האמונה בגאולה האמיתית והשלימה, היא-היא שתמחה את הרוע מעל פניו של כדור-הארץ ותביא את האור ושלימות המידות לעולם כולו.

לאלה שטענו כי השואה 'מוכיחה' שאין מנהיג לעולם, הרבי היה משיב: בדיוק להיפך. אם ניתן ללמוד משהו מן השואה, הרי זו העובדה שלא ניתן כלל להסתמך על מוסריות המבוססת על שכל אנושי בלבד. האם לא היו אלה דווקא אותם אנשים שייצגו את המתקדמת בתרבויות העולם מבחינה מדעית, אמנותית ופילוסופית, שחוללו את הזוועה הנתעבת והאכזרית ביותר בהיסטוריה האנושית? - השואה הוכיחה, אם כן, שהמוסר יכול להתקיים רק באם הוא מבוסס על כוח אלוקי עליון.

לאלה ששאלו את הרבי היכן היה ה' בזמן השואה, הרבי היה עונה כי עצם העובדה שאנו שואלים את עצמנו את השאלה הזו, מהווה את ההוכחה הניצחת לכך שאנו אכן מאמינים בה' ובמשפט "אין רע יורד מלמעלה". אם לא היינו מאמינים, אמר הרבי, מדוע אנו מתמרמרים ועל מי אנו כועסים - האם על שרשרת אירועים מקרית?... על צירוף אקראי של קווארקים שיצר את עולמנו?... דווקא משום שאנו מאמינים בה' ודווקא משום שאנו משוכנעים שבעולמנו קיימים 'טוב' ו'רע' ומאמינים עמוקות גם בכך שה'טוב' 'ינצח' בסופו של דבר את ה'רע' - רק מתוך אמונה זו אנו מסוגלים לצעוק כפי שצעק בשעתו משה רבנו - "עד מתי הרעותה לעם הזה".

עם כל אלה, היחס החשוב ביותר לשואה בעיני הרבי, לא היה בהבנתה או באי הבנתה ואפילו בהנצחת זכר הנספים, אלא בתגובתנו לשואה - כיצד עלינו לנהוג בעקבותיה: אם נאפשר לכאב ולייאוש לרפות את ידינו מהמשימה החשובה העומדת לפנינו - גידולו של דור חדש שיחוש קשר עמוק ומשוחרר אל יהדותו - אזי 'הפתרון הסופי' שהגה היטלר אכן יתגשם, רחמנא ליצלן. אם נבנה את קיומנו מחדש ונגדל דור גאה ובטוח בתורתו וביהדותו - ננצח במערכה.

.

מה ענה לו הרבי ביחידות על שאלה זו:

סוף סוף הובילו אותי לחדרו של הרבי. לאחר 'שלום עליכם' קצר מימין לשמאל, הבחנתי כיצד מתוך כל שלושת הסטודנטים שנכנסנו יחד, ממקד הרבי את מבטו עלי.

"מנין הגעת?" - שאל אותי הרבי באידיש.

"מגרמניה" - עניתי קצרות.

ניצלתי במהירות את ההזדמנות, ובצורה ישירה אך מנומסת ניגשתי לענין: "רבי, מייסרת אותי מאוד השאלה של החורבן האחרון, כיצד ניתן להסביר מנקודת מבט יהודית-דתית את השחיטה של ששה מליון אנשים, נשים וטף; צדיקים, קדושים וטהורים? כיצד התאפשר הדבר שדמם השפוך ודמעותיהם הרותחות לא קרעו את כל שבעת הרקיעים? הנני דורש מענה ברור שאינו משתמע לשתי פנים, ממך, רבי!"

הרבי הקשיב לי בתשומת לב מרובה, ואז ענה לי ברוגע:

"האם הנך מתמצא בכללים בסיסיים במתמטיקה?"

"אני יודע משהו", עניתי.

הרבי לקח מיד עט ושרטט קו אלכסוני על דף חלק, ובקצהו השמאלי העליון של הקו - סימן נקודה.

"אמור לי" - פנה אלי - "מהו היחס המתמטי בין הקו הזה ובין הנקודה?"

"אפס" - עניתי.

"הנה, זהו המענה על כל השאלות שלך" - אמר הרבי. ואז הסביר פחות או יותר כך:

"כפי שהנך יודע, קו גיאומטרי מכיל רק מימד אחד. מבחינה מתמטית לא ניתן לתחום קו, משום שהמאפיין שלו הוא אורך אינסופי. בשונה מכך נקודה, מבחינה גיאומטרית, היא חסרת הגדרה ומימד לחלוטין, משום שלא ניתן לראותה; אין לה קוטר, אורך, רוחב או נפח.

והמוסר-השכל שלו היה: "אם הנך מבין את המושג הגיאומטרי הזה, הרי עם הזמן תבין גם, אשר מה שאירע עם היהודים באירופה, הוא "נקודה" בזמן ובמרחב; אבל הקו, הכיוון, הנו ועודנו ממשיך ללא גבול..."

למרות שהתפעלתי מהניתוח המעמיק של הרבי, בכל זאת, אומר את האמת, הייתי קצת מאוכזב מההשוואה שלו.

"רבי" - המשכתי לתבוע - "6 מיליון נשמות יהודיות הינם רק 'נקודה'? נקודה זעירה בזמן ובמרחב? ומה בנוגע ל"השגחה פרטית", "אב הרחמים" "שומע תפילות", ו"אין אדם נוקף אצבעו מלמטה" וכו' וכו'?"

הרבי כמדומני הסכים, שאכן, התייחסות פילוסופית-גיאומטרית מופשטת אינה מתיישבת עם מבוכה וסערת נפש כה אמוציונלית. הוא תיכף העיר, שלכזו טרגדיה חסרת-תקדים אי אפשר לאמיתו של דבר להעניק הסבר מספק. אך בכל זאת, "יהודי מאמין יבין זאת במוקדם או במאוחר..."

דברי הסיכום של הרבי לנושא נגעו ללבי: הרבי דיבר אז על השכר של הנשמות, הקדושים, על נצחיות הנפש היהודית וכו' - אך מחשבותי שוב נדדו, והפעם, למחנות הריכוז, לשבעת מדורי הגיהנום...



מול עיני עמד אבי ז"ל בדרכו האחרונה, כאשר נפרדנו לנצח: הוא עם ילדיו הקטנים, אחותי הקטנה ואחייניתי. זכורות לי היטב מילותיו: אברה'טשע, קח איתך את "הטלית הזאת" - אמר בתחינה. "והשם יתברך ישמור אותך... זוהי הירושה היחידה שהנני יכול להשאיר לך...".

שמרתי את צוואתו. בהיותי במחנה התעטפתי בטליתו של אבי ואמרתי קדיש... אחיי המעונים גם הם השתמשו בטלית שלי ואמרו קדיש. הטלית הזו ליותה אותי ארבע מחנות ריכוז, עד שנשרפה ביחד עם מליוני יהודים באושוויץ.

אבל, רוחה של הטלית ריחפה תמיד באויר ("גוילין נשרפין ואותיות פורחות"...). מיד כשחמקתי מצפורניו של מלאך המות, מנגלה ימח-שמו, אמרתי שוב קדיש; התפללתי כל נדרי באושוויץ ואמרתי קדיש; צמתי יום כיפור באושוויץ ואמרתי קדיש. השקופיות שרצו במוחי הובילו אותי עד לתרועת-הנצחון של פישל בעל-עגלה.

היה זה בזמן "מצעד המות" השני, מהשאול-תחתית של מטהאוזן באפריל 1945. נסחבנו ביחד עם אלפי פגרים-חיים, כשלפתע שמתי לב שקוראים בשמי. הפניתי את מבטי וראיתי את בן-עירי פישל פרלגריכט, הבעל-עגלה. הוא היה שכן שלנו בעיירה, וכשהייתי ילד נהג לקחת אותי לסיבוב על העגלה - בתמורה לכך שאשיר לו "שיר המעלות". הוא עבד קשה מאוד לפרנסתו...

עתה השמים בכו עם גשם קר וקפוא... אבל העינים המיוסרות שלנו יבשו מזמן. הלילה ירד, האנשים התשושים נפלו כזבובים על האדמה הלחה והסלעית, ורבים קפאו לנצח... אבל, פישל לייזערס לקח והכניס אותי בינו לבין חבר שלו, וכך התחמם גופי כל הלילה. למחרת המשכנו ב"מצעד המות", ובמהומה הכללית איבדתי אותו.

ואז הגענו ליער גונצקירכן - כולו מלא ביצות, רעב מוחלט, מחלת הטיפוס משתוללת, מות ו... רגע השחרור. פישל לייזערס, המלאך הגואל שלי, שוב צץ כמו מתחת לאדמה.

"הבה נצא מהר מהגיהנום, בוא, אברה'מטשע".

"אבל איך? - מלמלתי - "אין לי כח ללכת".

פישל אוחז בידי, וביחד קירטענו כמו צללים בערך חמישים מטר.

פתאום פישל קורא: "אברהם, הקשב: לפני שאני עוזב את המקום המקולל, אני רוצה לומר קדיש".

בקושי הבנתי מה כוונתו.

"קדיש?" "למה, למי, על מי"? התפלאתי.

"אברהמ'טשע, אני רואה שאינך מבין. הבט מסביבך וראה כיצד מאות גופות מתגוללות בבוץ. אני חייב לומר קדיש, מחובתי להשלים תפקיד חשוב, שתמיד ביקשתי מתי יבוא לידי. הנני מבקש ממך לעזור לי. הרי למדת פעם תורה, הלא כן?"

"באופן מיוחד, איבדתי את אשתי וילדי... ברצוני לומר קדיש אחריהם - ואחרי בעצמי. אני מבקש שתאמר אחרי אמן"...

פישל פלט אנחה, במתינות גדולה התכופף לאדמה, כשהוא מתחכך עם קרקעית היער...

"מה אתה עושה, פישל?"

"אני רוצה לרחוץ את ידי".

הוא שיפשף את ידיו בעשב הלח, נעמד שוב, ובקול חלש ושבור התחיל לומר "יתגדל ויתקדש שמה רבה"..

בכל פעם עניתי "אמן".

כשסיים את הקדיש, חשתי לפתע בושה פנימית, איך הדבר כלל לא עלה על דעתי... מי תיאר לעצמו שפישל לייזערס הבעל-עגלה, שבקושי מישהו הסתכל עליו או התחשב בו, יכול להתעלות לכזו מדריגה נעלית - "אם לא למעלה מזה"...

הרגשתי איך דמעות רותחות זולגות מעיני המיובשות. הם התגלגלו על פני-השלד המצומקות שלי, נפלו על הדשא, שם התערבו עם טללי הבוקר שעל האדמה המקוללת... הרגשתי התעלות מסויימת, ובעיני רוחי ראיתי כיצד השמים נפתחים, והמלאכים במקום לומר "קדוש קדוש" - מצטרפים ואומרים ביחד עם פישל בעל-עגלה "קדיש".

פישל עוד הצליח במשימתו למסור אותי, כמעט מת, לבית-הרופאה בוויילס שבאוסטריה עילית, ומאז נעלם. לא ראיתי אותו יותר אף פעם, אבל מול עיני מרצד תמיד ה"יתגדל ויתקדש שמה רבא" שלו.



הרבי מליובאוויטש המשיך בהסבריו, אך בקולו שמעתי את ה"קדיש" של פישל לייזערס. בלי שום קושיא ובפשטות הוא העמיד את הנקודה הקטנה בין שאר הנקודות - והאריך את הקו הגיאומטרי של הניצוץ היהודי*. הוא הוכיח שוב את הסוד הנצחי של נצח ישראל, את קיומו של הקו הארוך האינסופי, שלא ניתן לתחום אותו או להסבירו בשכל הפשוט.

האם זו הייתה כוונתו של הרבי? האם הבנתי בזמנו את הסבריו של הרבי? כנראה שלא. האם באופן בלתי ישיר דירבן אותי הרבי עד שהחזיר לי את זכרונותי אודות רוממות נפשו של פישל לייזערס בעל-עגלה? אני מאמין שכן.

כך או כך, הנני אכן אומר קדיש!



 

אנחנו בני אדם!

אנחנו מוגבלים!

"בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך ובחסד עולם ריחמתיך"

כן יש הסתר פנים!

צריך להבין מה המהות של הצרות, מה הם מסמלות. ובכלל מה זה כל בגלות.

לשבת ללמוד הכל מסודר מהתחלה(נצח ישראל למהר"ל עוסק ממש בזה, אורות המלחמה) וגם אז אנחנו לא מבינים הכל!

אבל בלי ללמוד רק תשובות לשאלות?

הוא התחייב באישהוא מקום להסביר לנו איך הוא מנהל את העולם? אני לא מכיר הבטחה כזאת בשום מקום(אם למישהו יש מקור אני ישמח)

אמונה לא צריכה להיות מבוססת על זה שכיף לי אז אני מאמין ושלא כיף לי אז אני לא מאמין!

אמונה זה ללמוד על המציאות שלו!

לדעת!

ד.א. ברמב"ם יש מצווה ללמוד שיש ה' אין מצווה להבין את היסורים אם לומדים טוב יש תשובות להרבה דברים(וגם אז במפורש לא להכל גפ שלמה שהיה חכם מכל אדם לא ידע הכל ובכל זאת האמין!) 

ברור שאם היה שואל את זה מישהו שהיה שם לא הייתי עונה ככה אבל שאנחנו מבחוץ חוקרים ולומדים את ההיסתוריה(ככה כתב הרב קוק ופה אני כותב ככה בכוונה 'הסתר י-ה') ככה אנחנו צריכים להתייחס לאירועים לימוד מעמיק מסודר לא רצון לקבל ככה תשובות בשלוף כי זאת גם תהיה הרמה שלהם.

הקב"ה מנהל היסתוריה!

הרב עמיטל זצ"ל שהיה בשואה היה עונה על זה "ואם נגיד שאין א-לוהים אז יהיה לנו הסבראיך זה קרה?' (לצערי לא מדויק הספר לא לידי)

הופעה בקרית שמונה מוצ"ש פרשת פקודי כ"ט אדר א'(05.03.11 למניינם)
איש קשר:052-8249034 פתוח לציבור הרחב.

הופעה בתל אביב יום ראשון ל' אדר א'(06.03.11 למניינם) פייברג 13 תל אביב (ליד שינקין)
איש קשר:שורשים:03-6853440 בשעה 8:30 בערב.כניסה 15 ש"ח
פתוח לציבור הרחב.

הופעה ברעננה יום שני א' אדר ב'(07.03.11 למניינם)
איש קשר:054-5556533 פתוח לציבור הרחב .

הופעה באשדוד יום ראשון ז' אדר ב' (13.03 למניינם)
בבי"כ היכל יצחק רחוב המלך יהוא 6,
בשעה 20:00.
עזרת נשים פתוחה! 

הופעה באשקלון יום חמישי כז' אדר ב'(3.03.11 למניינם) לנערים/ות בלבד.
איש קשר:052-5610109

הופעה בקרית שמונה מוצ"ש פרשת פקודי כ"ט אדר א'(05.03.11 למניינם)
איש קשר:052-8249034 פתוח לציבור הרחב.

הופעה בתל אביב יום ראשון ל' אדר א'(06.03.11 למניינם) פייברג 13 תל אביב (ליד שינקין)
איש קשר:שורשים:03-6853440 בשעה 8:30 בערב.כניסה 15 ש"ח
פתוח לציבור הרחב.

הופעה ברעננה יום שני א' אדר ב'(07.03.11 למניינם)
איש קשר:054-5556533 פתוח לציבור הרחב .

הופעה במעלה אדומים יום חמישי ד' אדר ב'(10.03.11 למניינם)
איש קשר:052-5610181

הופעה בעכו מוצ"ש  פרשת ויקרא ו' אדר ב'(12.03.11 למניינם)
איש קשר:054-8408840

הופעה באשדוד יום ראשון ז' אדר ב' (13.03.11 למניינם)
בבי"כ היכל יצחק רחוב המלך יהוא 6,
בשעה 20:00.
עזרת נשים פתוחה! 

הופעה בראשון לציון יום שלישי ט' אדר ב'(15.03.11 למניינם)
איש קשר:052-5610181

הופעה בירושלים יום רביעי י' אדר ב'(16.03.11 למניינם) קרית משה,רח' חיים ויטל,ביה"ס נועם בנים.
20:00-שיעור חיזוק 21:00-הופעה "אש קודש"

הופעה בנתניה יום חמישי יא' אדר ב'(17.03.11 למניינם)
איש קשר:054-4583889

אולי הוא סתם חולה נקיון?

עייני בשולחן ערוך חלק אורח חיים סימן קנח (כדאי להעזר בילקוט יוסף על סימן זה או משנה ברורה). אגב, אם בגלל זה הוא נטל ידיו זה לא קשור לאשכנזי - ספרדי..

(ד) אם אוכל דבר שטיבולו באחד משבעה משקין שסימנם י"ד שח"ט ד"ם (דהיינו יין דבש שמן חלב טל דם מים) ולא נתנגב ואפילו אין ידיו נוגעות במקום המשקה צריך נטילה בלא ברכה: הגה ואפי' אינו מטבל רק ראש הירק או הפרי אפ"ה יטול בלא ברכה (ב"י):
 

ממ

ועוד בלי להבין מה התקדים שהביאו לידי נטילת ידיו.

*יכול להיות שהוא נטל ידיו משום שעומד לאוכל דבר שטיבולו במשקה.(כגון טבילת בסוויט בתה)

*יכול להיות שהוא נטל ידיו משום שקובע הוא סעודה על פת כיסננין. (מחמשת מיני דגן)

*יכול להיות שיצא מבית הכיסא

*יכול להיות שעושה הוא מים אחרונים

*יכול להיות ש....

קיצר אל תקבלי על עצמיך מנהגים כשאת לא יודעת מה הטעם להם

שקבע סעודה על מזונות

"לשם שבו ואחלמה", כי יש לכל אחד מישראל יש חלק בעולם הבא מצד פרטיותו ומצד זה שהוא נכלל בעם ישראל.

ואדם כזה שהתאבד יש לו חלק מצד הכללו בכלל ישראל. חוץ מזה שיש לו גם תיקון לנשמתו בעולם הבא. כמו שרואים בספר רוחות מספרות של הרב יהודה פתיה זצ"ל שדיבר שם עם נשמה של אישה שהתאבדה והיא סיפרה שם על התיקון שלה.

למרות שאין לכך מקור בגמרא, יש לכך אזכור במדרשים מאורחים יותר ובכלל בספרות ההלכה והיהדות.

הנה סיכום מרשים של הרב אליעזר מלמד:

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=385&id=7574&q