1) רב אמר לי שהצאצאים חללים אבל אח"כ קראתי ברמב"ם שבמקרה כזה הצאצאים ישראלים.
מישהו יודע אם יש בזה מחלוקת?
2) האם מותר לשפוך בשבת מים שהתבשלו לפני שבת ועדיין חמים (לאשכנזים+תימנים) לתוך מיחם שגוף החימום שלו גלוי?
ראיתי שעושים את זה - למה זה לא "מיחזי כמבשל"?
ובכלל, למה מותר להשתמש במיחם כזה (שגוף החימום שלו גלוי) ? למה זה לא כמו לשים סיר עם תבשיל על אש גלויה?
שלא נראה לי שהם מסתובבים כאן, כל דיון בזה מיותר כי מישהו יכול לקחת את זה כהלכה
אוסקראחרונהבס"ד
], או כי את באמת צריכה לדבר עם מישהי, או בגלל סיבות אחרות שבאמת טובות.
שבת שלום!
מה אומר הפסוק:
"ארץ רעשה אף שמים נטפו מפי אלוהים זה סיני מפני אלוהים אלוהי ישראל" [ס"ח]
ארץ רעשה אף שמיים נטפו- הארץ רעשה והזדעזעה ורעשה מיראת כבוד ה',גם השמיים הורידו טיפות מיים מרוב הזדעזעותם.
מפני אלוהים- פירוש א':בגלל ה'.
פירוש ב': ממש בגלל שהם ראו את ה'.
זה סיני מפני אלוהים אלוהי ישראל-המילה "זה" הכוונה שלה זה הנה.הנה,הר סיני רעש ונטף מפני ה'. כמו שכתוב במעמד הר סיני:"והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה'...ויחרד כל ההר מאוד.."
בס''ד
רוב המפרשים פירשו את זה על הקולות והברקים שהיו בזמן שה' התגלה על הר סיני
במתן תורה.
יום טוב
פעם שאל מישהו את חבר שלו -
אחי, כמה עולה החפץ הזה?
- זה? 100 ש"ח. לא זול ולא יקר, נורמלי.
- למה, כמה בחנויות אחרות?
- היקרות - 200 ש"ח. הזולות, גם באיכות - 20 ש"ח.
האיש היקר (...) שלנו, בא לחנות שמוכרת במחיר 'רגיל'.
שם 21 ש"ח על הדלפק, לקח את החפץ ו...
"בואנה, זה עולה 100, אתה צריך להוסיף", אמר המוכר.
- הא? עזוב אותך, אתה הרי לא מוכר יקר. גם לא זול,
אבל בשביל זה נתתי לך יותר מ - 20 ש"ח,
איך אומרים? התפשרנו, בין זול, ליקר...
====
יוצא לנו לשמוע לפעמים טענה שאומרת כך:
נו באמת, ההלכה לא 'פאנטית'. אל תגזימו, אנחנו לא קיצוניים...
לפעמים אפילו, אנחנו 'קצת' נוטים להסכים עם הטענה הזו.
כאילו, אם נגיד אלוקים היה רוצה שלא נדבר לשון הרע בכלל,
הוא היה בורא אותנו בלי פה. או משהו בנושא אחר -
אם אלוקים היה רוצה שלא נסתובב (הבנים) עם בנות,
הוא היה בורא אותנו עם "מחיצה", אנחנו הרי לא נוצרים שמתנזרים...
אלא - מזה שהוא לא ברא אותנו ככה, משמע שאנחנו לא צריכים להיות
פאנטים דוסים קיצוניים, אלא - יהדות ברוגע? ברוגע. ב - "סבבה", מה שנקרא.
ואת ההשקפה הזו, באתי עתה לעקור מהלב.
אנחנו ק-י-צ-ו-נ-י-י-ם מאוד, עד הסוף.
אז רגע, למחוק את צמד המילים "לא קיצוניים" מהמילון שלנו?
התשובה - לא! ממש לא. אז מה כן? ככה, הנה נגדיר:
ה-ה-ל-כ-ה לא קיצונית בחיים. היא מצווה לדבר, מצווה להקים משפחה,
מצווה לשמוח, מצוות להנות בחיים, מצווה להיות 'לא קיצוניים' בחיים.
אבל, ב-ת-ו-ך ההלכה? א-נ-ח-נ-ו
הנה לנו ביאור קטן שיסביר יותר:
(התנזרות) |------------------------ אמצע -----------------------| (מתירנות)
נגיד שככה נראים החיים שלנו.
ההלכה - באמצע. לא מתנזרת, אבל מצד שני לא מתירנית.
אבל א-נ-ח-נ-ו, שצריכים לקיים את ההלכה = את האמצע? צריכים ללכת ב-ת-ו-כ-ה,
באמצע בדיוק - עד הסוף. אין כזה דבר "סטלה דקדושה", או "נעגל פינות", אלא
לקיים אותה עד הסוף כמו שהיא דורשת בלי שום פשרות = אני קיצוני, בתוכה.
מממ, דוגמא? הנה משהו שאולי אפילו קצת 'יצבוט' לנו בלב.
בחורה (וברור שבחור..) שרואה תוכניות טלויזיה או סדרות, האממ..
הטענה שלה? "אנחנו לא קיצוניים", אנחנו לא נגד תרבות.
נכון, היא צודקת שאנחנו לא נגד תרבות וכדו',
אבל מצד שני, היא לא צודקת, כי אנחנו ק-י-צ-ו-נ-י-י-ם בתוך ההלכה.
ההלכה אומרת = לא טלויזיה או סדרות. אנחנו = לא טלויזיה או סדרות,
עד הסוף. קיצוניים ב-ת-ו-ך ההלכה.
בדיוק כמו ש - "מחיר רגיל" = 100 ש"ח, ואם נשלם 90 או אפילו 95,
פשוט לא ימכרו לנו את החפץ, ככה גם בדיוק בתוך ההלכה.
אם נעשה ב-ד-י-ו-ק (בקיצוניות, בלי להתפשר) מה שהיא אומרת = אנחנו ב-ח-י-י-ם? לא קיצוניים,
כי הרי ההלכה בחיים לא קיצונית = לא מתירנית ולא מתנזרת. אבל אנחנו בתוך הלכה? קיצוניים.
אם לא נעשה בדיוק מה שהיא אומרת, אלא 'נעגל פינות', נתפשר,
פשוט לא קיימו את ההלכה כמו שצריך...
עוד דוגמא לבנים שבנינו - לימוד תורה. בחור יושב בסדר הלימוד,
מסתכל בתמונות של נוף בפלאפון. הטענה שלו? פשוטה -
"ההלכה לא קיצונית, מותר להנות מהעולם הזה, מנוף נחמד"...
נכון, הוא צודק שאנחנו לא מתנזרים מההנאה בעולם הזה,
אבל מצד שני, הוא לא צודק, כי אנחנו ק-י-צ-ו-נ-י-י-ם בתוך
ההלכה אומרת = לא נוף באמצע סדר. אנחנו = לא נוף באמצע סדר.
עד הסוף. קיצוניים ב-ת-ו-ך ההלכה.
ככה, בעצם בנויים כל החיים שלנו.
חיי תורה - שהתורה עצמה לא קיצונית - בלי שום פשרות.
עד הסוף, קיצוניים בתוך התורה, בלי לעגל פינות. לקיים ממש את ההלכה.
====
אז בואו רק נגדיר ברור, שישב חזק בלב -
ההלכה = לא קיצונית ב-ח-י-י-ם. לא מתירנית ולא מתנזרת.
אנחנו = שבאים ל-ק-י-י-ם את ההלכה שאמרנו שהיא בדיוק 'נורמלית' -
חייבים ללכת בה בדיוק ע"פ מה שהיא דורשת. קיצונים בקיומה!
אוו, זו המילה - קיצונים בקיומה! בלי לחפף, בלי לייט, בלי לתחכם...
התורה היא "דרך חיים" שמחיה את הנשמה.
בשביל לקיים אותה באמת, חייבים את היסוד הבסיסי -
להיות קיצוני ב-ת-ו-ך התורה, לשאוף ב-ד-י-ו-ק ע"פ ההלכה.
אשמח אם תוכלו להקפיץ את הקטע למעלה,
בשביל שעוד כמה חבר'ה מאיתנו יקראו את הדברים.
בהגדת חתם סופר מובא טעם לאכילת ביצים בליל הסדר כיוון שהביצה מסמלת הולדת פוטנציאל שצריך עוד דגירה ובקיעה.. כך בפסח נולד עם ישראל אבל מהותו מתגלת יותר מאוחר במתן תורה ובכניסה לא"י
ידוע שזמן הדגירה עד בקיעת האפרוח הוא 21 יום ומתחילת פסח עד יום העצמאות יש בדיוק 21 יום
למעמיקים:
לפי הכתוב בתורה, למרות שבדר"כ התורה לא כותבת מרחקים וכד', בין המקומות הבודדים כתוב שהמרחק ממצרים לחורב (הר סיני) הוא 3 ימים (כפי שמשה אומר לפרעה) והמרחק מחורב עד קדש ברנע שהוא גבול א"י הוא 11 יום (דברים א) - יחד זהו מרחק של 14 יום מגבול מצרים שבנ"י היו בו בשביעי של פסח (כי חזורה אחורה..) - ואם נוסיף 14 יום של מרחק תיאורטי עד א"י - נקבל ה' את יום העצמאות.
נכון שבפועל מרחק זה לא מומש אז כיוון שהיו שיקולים אחרים להליכה במדבר ומתן תורה וכו' אבל בהחלט יש בזה סימן שאולי במצב האידאלי לכתחילה ללא עיכובי עוה"ז , זהו זמן הכניסה לא"י, וכך מתגלה באחרית הימים כשהתורה מתגלה מתוך הארץ (ולא כבסיני בכפיה, כמוזכר בנביא על אחרית הימים) , ועם לידת האפרוח מתגלים כוחותיו קמעא קמעא...
בסיעתא דשמייא!!
את הנרות הדליקה אמא.
ולא תאמר עוד חוד חידה,
ותחייך - וכך תאמר -
שבת שלום ומבורך'
[משהו שיא הקצקצר לפרשת השבוע, לוקח דקה א-ח-ת לקרוא..]
"ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש" [פרשת אמור]
למה דווקא לשבת אנחנו קוראים קודש?!
ז'תומרת - מה כ"כ מיוחד בשבת שהיא נקראה ככה?..
העולם הזה הוא פשוט אטרף אחד גדול -
כל היום אנחנו רצים, מנסים להספיק דברים, ללמוד, לעבוד, להתקדם..
ובשבת אנחנו עוצרים ליום אחד את החיים השוטפים שלנו,
מפסיקים עם כל הריצות, הבאלגנים -
סופסוף יש לנו שקט.
ממש אפשר לעשות ככה פסק זמן מהחיים -
ולחשוב איך היה השבוע, איך החיים, להיות קצת עם המשפחה.
כשאנחנו באמצע המירוץ של העולם הזה,
שקועים בכל התאוות -
שיא הקשה לעבוד את ה', לעשות מצוות.
אבל כשאנחנו עוצרים לרגע את הכל, ומתחברים לעצמנו -
אנחנו מבינים כמה ההעולם הזה הוא הבל,
והתורה והמצוות זה המטרה פה..
לכן, ה' קורא לשבת - 'מקרא קודש'.
כי בתכל'ס שבת זה הזמן שלנו לצבור קצת קדושה,
קצת יותר ללמוד תורה, קצת יותר לחשוב..
אז חבר'ס..
בואו קצת יותר נשתדל לכבד את השבת, לנצל אותה.
לא רק למשחקים והרצת צחוקים עם החבר'ה בערב שבת,
אלא גם קצת יותר להתחבר לעצמנו.
שבעז"ה תהיה לכל עמ"י שבת של קדושה, שמחה וברכה.
א-מ-ן!
אהה, ואל תשכחו להקפיץ את השרשור,
כדי שלכוווולנו תהיה שבת מעולה ומועילה!
בסיעתא דשמייא!!
מכירים ת'טענה הזו? נגיד - שרוצים ללכת לקולנוע לראות סרט 'נקי',
שרוצים ללכת למשחק כדורגל של בית"ר או של חיפה,
שרוצים להסתובב עם החבר'ה בשבת - לדבר קצת 'בנים בנות',
שרוצים ל...
שבת שלום
לכמה מכם יצא להיות בפסח ובסוכות בירושלים?
ולכמה בשבועות?
אצלי בישיבה(היא לא בירושלים),נשארים בשבועות בישיבה,כדי שנוכל ללמוד בנחת.אני מניח שבכל הישיבות זה כך.
למה?למה בפסח ושבועות משחררים את כולם הביתה,ורק בשבועות,שהוא הרגל שהכי נח לעלות אל עיר הקדש,משאירים בישיבה? אפילו בחלק מהאולפנות הבנות נשארות בשבועות.
התשובה פשוטה-אם היו יכולים,הישיבות היו רוצות שהתלמידים יספגו את אוירת החג הקדושה בישיבה גם בסוכות ושבועות.מה לעשות,וקשה מאוד להערך לדבר כזה(מבחינה טכנית,וגם לשנות את ההרגלים של התלמידים והמשפחות)
בזמן בית שני לא היתה אפילו מחשבה על דבר כזה כי:א.היתה מצוה לעלות לרגל.ב.האוירה בירושלים היתה הרבה יותר קדושה ומרוממת מבאיזו ישיבה של ימינו.
אני חושב שעליה לרגל יכולה לאחד מאוד את עם ישראל,להעלות את קרנה של עיר המקדש,להאדיר את השאיפה לבנין המקדש,ולתת מימד ציבורי ליהדותינו ברמה שאנחנו לא מכירים.לתת תוכן מיוחד לחגים,וטעימה מתוקה של אמונה לאחינו שרחוקים מתורה ומצוות.
אני מנסה לארגן עליה לרגל לירושלים,כך שבעוד 50 שנים בערך,רוב עם ישראל יגיע לראות את הר הבית(מלמטה או מלמעלה)במהלך החגים.אני מניח שבשנים הראשונות לא ימצאו יותר מקומץ משוגעים לדבר,אבל עם קצת עזרה,כל אחד כפי יכולתו,זה בכלל לא מופרך.
אם אתם יכולים לעזור ב:
א.להעלות את המודעות לזה שיש כזה דבר שנקרא עליה לרגל,שאתם רוצים להגיע לעיר הקודש בחגים.אם אתם מגיעים,לעשות מזה הרבה רעש.
ב.להגיע בפועל לירושלים בחג,אפילו לכמה שעות,באופן פרטי.
ג.לחשוב, איך מארגנים עליה משותפת(אפילו של 10-20 אנשים)עם החברים שלכם בחג הסוכות.(אני מניח שקצת קשה להתארגן לשבועות השנה)באים,רואים את הר הבית וחוזרים,אולי בתוספת פעילויות בירושלים(הרבה מקומות בירושלים פתוחים חינם בחול המועד)
ד.לעזור לארגן משהו ציבורי בחג הסוכות הבא עלינו לטובה(ציבורי,כוונתי,משהו שכל אחד יכול להשתתף בו,גם אם האירוע מיועד ל50 איש).כאן דרושים רעיונות לדברים שימשכו אנשים לבוא,פתרונות אירוח,פרסומות ודרכים להודיע על זה,פעילויות,ואנשים שיעזרו לבצע את כל זה.
ה.רעיונות אידיאליים. איך נראה לכם שיראה חג הפסח בעוד 30 שנה?וסוכות? ושבועות? איך כולם יצליחו להכנס לירושלים?מאיפה ניקח להם אוכל ומים?האם תהיה תנועת רכבים בעיר?באיזו שעה יכבו הפנסים לאפשר לינה ברחובות?
איך תיראה הדרשה של הרב הראשי ל200000 אנשים נשים וטף?
יש לכם רעיון,תגובה,ביקורת?אתם מוזמנים להגיב כאן,או במסר אישי.
שנזכה שיתקיים בנו הפסוק:
"ולא יחמוד איש את ארצך בעלתך לראות את פני ה' אלוקיך שלוש פעמים בשנה"
במיוחד בדברים כאלו עתידניים ואידאליים, תוצאות לא מתחילות (רק) ממעשים ומחשבות מעשיות, אלא בראש ובראשונה בתודעה הציבורית ובהבנה עמוקה של הדברים. במיוחד שבית המקדש והעליה לרגל הם עניינים כלל ישראלים (אחדותיים) ואפילו אוניברסליים.
הבנה מהותית של בית המקדש כלפי ישראל וכלפי העולם כולו
הבנת משמעות העבודה במקדש , קורבנות ופרטי העבודה השונים..
אלו ועוד הם בבחינת ה"אש" מן השמיים שבית המקדש נבנה בה כך שמבחינת ההכנה הזו בית המקדש כבר יכול "להבנות" ב"שמיים" - ממילא אח"כ בבו הזמן עוד כמה שנים לא רבות גם יבנה המקדש במציאות.
חידוש הלכתי פרקטי שמסודר בהשגחה היא הגדר הבטחונית סביב ירושלים אשר תהווה חומה ענקית חדשה לירושלים כך שיפתרו בעיות שקיימות בחומה מצומצמת ..
בס"ד
חיפשתי במלא שו"תים- וחלק אוסרים וחלק מתירים, ואף אחד לא כותב מקור. [או שפיספסתי..]
רב אחד כתב שמשנה ברורה הוא אוסר- ולא הצלחתי למצוא שם. [סימן תצ"ג]
קיצוש"ע מקו"ח- גם לא כתוב כלום.
אז מי כן אוסר? מאיפה המקור לזה?
*הכוונה היא לשמיעת מוזיקה לבד, ולא למסיבות ואירועים.
יצא לי לפעמים לשמע חבר'ה שמתכווחים על יום העצמאות,
הם צועקים, צורחים, ועוד שנייה נותנים כאפה לזה שמולם -
"מה?! ברור לחגוג, ה' נתן לנו מדינה!! אין שאלה בכלל"...
גם אני חושב ככה, אלא שאני חושב - שיש שאלה. גדולה,
אולי אפילו יותר מ - 'האם', א-י-ך לשמוח ביום שכזה.
הופעות ביום הזה? ה' יצילנו, יש לא מעט. "מיטב" גדולי
הזמרים - נמצאים על הבמה ביום שכזה. אתה עובר שם
ליד הבמה, סתם כי אתה צריך ללכת עכשיו לסופר,
ואתה רואה שם, לא פחות ולא יותר,
בנות עם...
חצאית! לא לא, לא מכנסיים, אלא עם חצאית.
מה א-ת-ן עושות פה לאלף עזאזל?!
מתקדם עוד קצת, ופתאום רואה שם ליד הבמה,
בחור עם...
כיפה. לא לא, לא עם עגיל או נזם באף, אלא עם כיפה.
אתה ממצמץ, פותח עיניים - סוגר אחת בשביל לא לראות
את כל האנשים ששכחו להתלבש הערב - ו...
לא תאמין. חברים שלך מהישיבה.
שם כמה חברות שלה מהאולפנה, ל-י-ד החבר'ה שלך,
(השמות הנ"ל לקוחים מרשימה באינ', לא שאני 'שולט', ב"ה...)
אז רק בואו נעשה סדר ביום הזה.
הרי כ-ל הסיבה שאנחנו שמחים מאוד ביום העצמאות,
אז בו ביום - לבעוט בדברי ה'...?!
אם את כבר יודעת ושולטת להסביר כ"כ יפה למה אנחנו חוגגים
ביום כזה עם הרבה שמחים - אז נו, תסגרי כבר ת'מעגל,
ונזכור גם שצריכים לדעת איך לחגוג ביום שכזה.
====
חשבתי לעצמי - ביום העצמאות, יש שני סוגי אנשים.
יודעים להכיר טובה לקב"ה למרות כל הקשיים שישנם -
שמחה, מנגל, משפחה - זה טוב.
עוד, מומלץ מאוד - לקחת 'זמן טוב' ביום הזה, ללמוד
מבפנים את נושא 'הכרת הטוב' שלנו, אל ה'.
"זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו"
א"ר אבין: אין אנו יודעים במה לשמוח, אם בקב"ה אם ביום?
בא שלמה ופירש 'נגילה ונשמחה בך' - בקב"ה.
בך - בישועתך, בך - בתורתך, בך - ביראתך"
(ילק"ש תהלים קי"ח).
אנחנו כשבוע לפני, אבל כעת הבנו למה הקטע נכתב דווקא עכשיו.
זמן למחשבה - עם זמן למעשה, לתכנן את היום הנפלא הזה.
אשמח מאוד אם תקפיצו את הקטע הזה, שישאר מהיום -
עד יום העצמאות הבא עלינו לטובה, בעז"ה, אמן! (:
הופק בימים אלא- זה הלינק-
http://www.youtube.com/user/shraga1231
וגם זה- http://www.kolnoath.co.iL
דרך אגב יום פתוח מחר בביה"ס לקולנע יהודי לפרטים:054-8460183
אנחנו באמת יודעים מה זה 'בן חורין' אמיתי?
2 נקודות, חשובות ממש.
מאוד.
עשו טובה - הפעם כולם קוראים. "חול המועד",
זה יום שמותר להשתמש בחול - במחשב, בשביל קודש - למועד.
דקותיים לנשמה, מגיע לה קצת להרגיש נעים בחג, שלה.
התמונה - שאחרי הקטע שווה יותר
מאלף מילים - נמצאת בסוף הקטע.
"אמר ריב"ל, בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת -
"אוי להם לבריות מעלבונה של תורה" וכו', אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה".
ו - אני שואל, מישהו פה פעם שמע בחיים שלו 'בת קול'? ובכלל,
כל יום מחדש? מה זה, מה אנחנו ילדים קטנים? מה זה הסיפורים האלו...?!
ב) מי, מי אתה אומר בן חורין? מי שעוסק בתלמוד תורה?
אוי נו. בוא תראה בחור ישיבה בגיל 16, רק סובל מללמוד תורה, ואנחנו רואים
בדיוק מה הוא עושה בשעות הפנויות שלו - וזה ל-א ללמוד תורה, ממש לא...
נתחיל דווקא בשאלה האחרונה.
נכנסתי פעם למכון כושר. ווא ווא, אל תשאלו איך יצאתי משם.
תשמעו, יש לבחור שרירים, אבל בואנה, כאב. פשוט כאב.
נגנתי פעם בגיטרה של חבר. ווא ווא, הזיופים חגגו, אבל הנורא
ביותר היה שהאצבע שלי פשוט כ-א-ב-ה.
אז עזבתי. גם את הגיטרה, וגם את הכושר. השרירים לא גדלו
וחוש המוזיקה שלי לא התפתח, אבל שמעו, קבלתי חופש.
חופש? כן. מה זאת אומרת חופש?
הרי לנגן רצית, להתאמן רצית, מה עכשיו? אתה כלום.
אבל סליחה?! שאני אשבור ת'אבצע שלי בשביל לנגן? שהגוף
שלי יתפרק בשביל לחזק שרירים?! בחיים לא.
מ-ו-ו-ת-ר על המטרה. נקודה.
מאוחר יותר, שאלתי חבר לגבי הגיטרה, שאלתי את המאמן לגבי הכושר,
לשניהם הייתה תשובה חד משמעית -
"תתאמן, בהתחלה 'תשבור ת'ראש', אבל אח"כ אתה כבר תריץ".
בהתחלה לשבור ת'ראש?! אולי שלכם, אבל שלי לא הולך להשבר,
בכל מקרה, אני אסתפק בשמיעת דיסקים והליכה בערב.
בקיצור, מ-ו-ו-ת-ר על המטרה. נקודה.
===
אחלה. עד כאן 'טוב', שמדובר בתחביבים.
אבל מה שמדובר בחיים? מה שמדובר ב...
נגיד תינוק, קם - נופל. קם - נופל. קם ו - פתאום הוא אומר לנו -
"ראבק, לא קם יותר. מה, אתה נורמלים?! שאני שוב אפול?
עזבו, תנו להשאר פה על הרצפה, נמאס לי לקום"...
או נגיד אתם רואים אדם ה' ירחם חולה במחלה קשה,
נאבק על חייו שנים. פתאום הוא אומר לכם -
"די. היה נחמד איתכם, אבל אני נראה לי אפסיק להתמודד,
יש מצב אני פשוט לא בנוי לזה, ניתן לחיים לזרום, למוות"...
הרי במקרים כאלה, בחיים לא נראה ויתור על המטרה.
גם אם בהתחלה מאוד קשה, אז...
שוברים ת'ראש, משקיעים מליונים, נופלים ו - מנסים לקום.
ואם נראה אדם כזה שבדבר של 'חיים' הוא מוותר כי קשה,
זה פשוט, פשוט...
לא נורמלי. כולנו לא נוותר אף פעם, גם אם יהיה מאוד קשה.
=====
אז למה? פשוט ל-מ-ה...? זו השאלה.
הרי כולנו מכירים את הגמרא הזו - "מניין שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה?
שנאמר 'זאת התורה, אדם כי ימות באהל'". כלומר, שצריך הרבה עמל ויגיעה בלימוד התורה,
שבתחילת הלימוד יכאב הראש, לא תבין כלום, תהיה מבולבל בריבוע, תרגיש קושי מטורף..
כולנו יודעים ש-ר-ק ככה, מתוך עמל זוכים למתיקות התורה, ר-ק ככה, ושמענו על זה כבר מליוני שיחות.
וגם כולנו יודעים שתורה היא - "הם חיינו ואורך ימינו", ובלי תורה לא שווים החיים, כי מי שלא מקיים
את רצון בוראו, באמת לבכות עליו, על הבזבוז שהוא עושה בנשמתו.
אז למה? למה אנחנו מוותרים על התורה כ"כ בקלות?
"למדתי כבר בישיבה וראיתי שאני לא בנוי ללמוד תורה"...
או - "אני לא אוהב ללמוד גמרא, לא מתחבר אליה"...
אתם יודעים למה אנחנו לא מתחברים לתורה, לגמרא וכו'...?!
כי..
תגיד, חשבת פעם אם אתה 'מתחבר' לאויר שאתה נושם ממש כל שנייה?
האא, ובכל זאת אתה ממשיך לנשום אותו כל רגע, למרות שאין בניכם
איזשהו 'קליל' מיוחד, ויעיז מישהו לנתק אותך מהאויר לנשימה.
כי בחיים - לא משחקים - ופשוט עושים כפי ההוראות, עד שיהיה טוב.
אבל בתורה - מה שקורה לצערינו - משחקים. ההוראות אומרות 'שבור ת'ראש ואח"כ תראה פירות',
אבל מי שם על ההוראות? כמו שלא בא לי לנגן בגיטרה אם זה דורש הרבה,
ככה גם לא בא לי ללמוד תורה אם חכמים אומרים שזה דורש הרבה עמל...
ו - "תבינו", יגיד לנו הבחור, "זה לא שאני לא מאמין לחכמים, הם בטח צודקים
שמי שישבור את הראש בתחילת הלימוד - יזכה אח"כ למתיקות,
א-ב-ל - והנה, פה שורש הבעיה - אפשר לחיות גם בלי ללמוד תורה בעמל, הנה, עובדה"...
כולנו יודעים שמתיקות התורה תגיע רק אחרי עמל,
כולנו יודעים שבן חורין יהיה רק אדם שלומד את התורה,
אז למה אנחנו לא ח-ש-י-ם את הידיעה?
בגלל, שעוד לא החדרנו עמוק עמוק לראש,
ש - "אדם בלי תורה, כדג בלי מים"...
חד משמעית. לא משנה מה אתה. גם אם אתה חיל בצבא ה',
או את בת שירות שעוסקת בחסד, "אדם בלי תורה",
מ-ת.
שנחדיר את הידיעה הזו פנימה ללב,
שנניח אותה על הלב שתחדור פנימה באמת,
אז, רק אז נזכה לדעת באמת ולא רק לצטט, שה - 'חירות'
האמיתית בעולם, היא רק להיות עסוק בלימוד התורה הקדושה.
===
לגבי 'בת קול שיוצאת בכל יום', נדבר בעז"ה בפעם הבאה,
ושם נגע בנקודה קצת יותר פנימית, במיוחד לנו.
רק, שאלה קטנה לי אלייך נערה יקרה.
את הרי בת בערך בת 16 או קרובה ל - 20 משני הכיוונים,
את לא מתביישת שאת שולטת בפייסבוק (או בלימוד לתואר..) יותר מאשר בהלכות ברכות?
את לא מתביישת שאת בעצם במצב 'מתה' כל הזמן?
לא מתוך תוכחה, קטונתי מלהוכיח, אבל באמת, מתוך...
אחי, אתה לא מתבייש שאתה דתי רק בגלל שאבא שלך כזה,
או שלא פתחת גמרא כבר כמה שבועות טובים...?
לא מתחבר? לא נמשך ללמוד תורה? לא מצליח להבין?
אז תשב, תשבור ת'ראש בלי להתחבר, תבכה, תבקש, תשלם, תעמול,
בלי שום חשבונות של זמן או רווח, אלא תעשה הכל, להתחבר.
בחיים שלך - אין 'לא בא לי' או 'לא מתחבר', שם פשוט עושים.
כי מדובר פה בין חיים למוות. חיים,
למוות.
כשנחדיר את זה באמת עמוק ללב ש -
"אדם בלי תורה כדג בלי מים",
אז, נרגיש את מתיקות לימוד התורה,
את מתיקות החיים, את החופש האמיתי בעולם.
משעבוד,
לחירות. אמיתית.
אשמח אם תקפיצו את השרשור. אפילו רק לכתוב
נקודה בתגובה, שעוד אחים שלנו יקראו, לנשמה.
========
הוספת חיבור לשביעי של פסח:
ממש עוד 'רגע' אנחנו בתוך 'שביעי של פסח'. בואו נראה, איך היסוד הזה ממש נמצא במה שנקרא בו:
"וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים",
- דורשי רשומות אמרו אין מים אלא תורה. (בבא קמא פב' עמוד א')
"וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם".
- יש דעה בחז"ל, שהעץ היה של זית. מסביר בעל ה - 'כלי יקר',
"למשל על דברי תורה שתחילתה מרה, כזית זה שתחילתו מר וסופו מתוק".
- עוד שואלים, ע"י זריקת עץ - שהוא מר, לתוך מים, הם נהיים מתוקים?!
אם אתה רוצה שיהיו מתוקים, זרוק סוכר או איזה שוקולד, למה דווקא עץ?..
התשובה - תלמד אותנו בדיוק איך ה' רוצה שנמתיק את לימוד התורה שלנו. לא ע"י שום דבר אחר,
אלא רק ע"י הלימוד - ה-מ-ר בהתחלה, הקשה, המעיק, עם העמל, הלא נחמד - בהתחלה.
רק כך, בלי לחפש שום תירוצים, מתוך הלימוד המר, המר ימתיק את המר, להיות בבחינת -
"וימתקו המים", מתיקות התורה.
--"מותניכם חגורים, נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם"
3 דברים היה בחיפזון באכילת קורבן פסח:
חגורה במותניים
נעליים על הרגליים
מקל ביד
חייו של אדם מתחלקים, בדרך כלל, לשלושה סוגים: האדם עצמו, קשריו לסביבתו הקרובה, קשריו עם הסביבה הרחוקה.
שלושה חלקים אלו נרמזים בשלושת הפרטים האמורים – "מותניכם", "נעליכם", "מקלכם":
"מותניכם חגורים" – אדם צריך להגיע לחירות בכל הקשור לו-עצמו. חירות זו נרמזת ב"מותניכם", שכן "המותניים הם דבר המעמיד את כל הגוף עם הראש הניצב ועומד עליהם".
נעליכם ברגליכם- כשעובדים עם העולם צריך לשים נעליים- שמצד אחד הולכים איתה על האדמה ומצד שני לא נדקרים מקוצים ומהמורות שבדרך.על האדם לעזור ולסייע לאנשים שאיתם הוא בא במגע. ובאופן כללי יותר – להכניס אלוקות וקדושה בכל סביבתו.
וגם, עם נעליים סוללים דרך, כשהרבה אנשים עוברים במקום אחד נוצר שביל, ועלינו לסלול דרכים ולהגיע לכל מקום.
מקל בידכם- כשמרימים יד לא תמיד מגיעים לאן שרוצים, אבל מקל עוזר להגיע למקומות גבוהים או נסתרים שאליהם היד והגוף לא יכולים להגיע- ככה אנחנו לא צריכים להתייאש אפשר להגיע לכל מקום ולהשפיע בו רוחניות גם על המקום התחתון והנסתר ביותר.
ובכל צריך להיות בחיפזון- בזריזות של מצווה וככה בעז"ה נביא הגאולה תיף ומיד ממ"ש.
פסח כשר ושמח
(מכתב-כללי י"א בניסן תשמ"ו)
תחליט על זמן קצוב שאתה יושב על האינטרנט, אפילו כמה שעות ביום וכל שבוע תוריד 10-15 דקות.
ועוד החלטה חשובה שלפני תפילה אתה לא נוגע במחשב.
אז תגביר את לימוד התורה. זו עצה כללית. שמעתי שיחה של רב אחד, שנתן ממש עצות מעשיות שלדעתו עוזרות. הנה מה שאני זוכר:
1) אם יש לך ת"ח שאתה מעריך מאוד, תדביק תמונה שלו מסביב למחשב. אוטומטית אתה תתבייש בעצמך אפילו אם תחשוב לעשות דברים כאלה בנוכחותו...
2) ליד המחשב, לא שמים כיסא נוח! אחרת אתה תיגרר לכל מיני דברים, עקב הנוחות הזו...
3) תתרגל להשתמש באינטרנט לדברים קדושים...
4) אתה מוכן לעשות את החטא... אתה בכל ה'אטרף' של היצר הרע... עכשיו תלך למטבח להביא שתייה... תשתה, תחשוב על מה שאתה רוצה ומתכנן לעשות...
כמובן הכי טוב זה פשוט לחסום את האינטרנט בדרגת חסימה גבוהה מאוד של רימון, אני לא ממש מכיר את אתרוג, אז אני לא יכול להגיד לך דברים עליו.
כל אחד יש לו נקודה שהיא יכולה לגרום לו להתחזק בקטע הזה, אני יכתוב לך כמה נקודות מרכזיות שחלק מהם הפנמתי והם חיזקו אותי, וחלק מבחורים שגם התמודדו עם הנסיון הענק הזה...
1. יכול מאוד להיות שדיבור עם ה' באופן קבוע במהלך היום, ובכלל זמן קבוע שעומדים מול הקב"ה ומדברים איתו, זה נותן הרגשה שאתה לא לבד אף פעם, וככה יש לך קשר רציף עם הקב"ה ומתבצר מצב של חוסר נעימות כלפי ה' שאני עושה משהו שהוא נגד רצונו (זה מה שחיזק אותי).
2. הבושה מהמחשבה שבעז"ה בגיל מאה ועשרים אני יעמוד מול ב"ד של מעלה, והם יראו לי בהקרנה על קיר ענק את הסרט של כל החיים שלי וכולם יסתכלו על כל החטאים שעשיתי בחדרי חדרים, והבושה שתהיה לי בפני המכירים אותי (הורים, אחים, דודים, חברים שכנים וכו').
3. זה כלל חשוב מאוד להשתדל מאוד מאוד לא להשתעמם, כי המשפט "שעמום מביא לידי חטא" הוא משפט אמיתי ונכון יותר ממה שאפר להכיל.
4. להרבות באין סוף תפילות ותחנונים לפני ה' יתברך שיעזור לך להתגבר על הנסיון העצום של הדור הזה, מעולם פיתוי העריות וההגעה למקום הכל כך מטונף הזה היה כל כך קל ומהיר. וגם לימוד על חומרת הפגם, ומה מעלותיו של הזוכה לשמור את עיניו. (לפי עניות דעתי אחד הספרים הכי חזקים שיש בעניין שמירת העיניים ושמירת הברית זה "בריתי שלום").
5. משהו שהוא נוגע לגבי כל עבירה שהולכים לבצע אותה לא לזרום עם העבירה, אלא להעביר להילוך שבו רק השכל עובד וחושב מה אני הולך להפסיד בשביל הנאה של כמה רגעים ("הוי מחשב שכר מצוה כנגד עבירה"), וההפך למה אני יכול לזכות בהתאפקות על הייצר ואפילו התגברות של שנייה אחת שעצמתי את העיניים וכל השאר הסתכלתי ופגמתי בעיניים כמה נחת רוח הרגע הזה שעצמתי תעיניים גרם לקב"ה.
חשוב מאוד לדעת- זה פיתוי גדול מאוד שקשה מאוד מאוד לעמוד בו, והיצריים בו מטורפים, ואפילו הצדיקים ביותר נופלים בזה.
וגם כשנופלים צריך לדעת לא ליפול מזה לעצבות ולחשוב שכל בעולם נחרב והכל חשוך מסביבך אלא תמיד אפשר לעשות תשובה אפילו מילון פעם ביום אלא לחשוב איך פעם הבאה אני לא יגיע לנפילה הזו.
* אם מישהו מעוניין לדבר ולהתחזק בעניין מוזמן בשמחה לשלוח לי הודעה בפרטי.
לייאוש אלא לקום ןלהגיד עכשיו אני מתחיל מחדש כמו שאמר הרבה' מקוצק- י"צר הורע מאם נישט בעבירה הובער הער מאן בעצבות פון עבירה נוח פון עבירה"- יצר הרע לא רוצה את העבירה אלא הוא רוצה את ההעצבות של העבירה כדי שיהיה עוד עבירות, גם אם נופלים צריך לקום ולא להיכנס לייאוש כדי שיצר הרע לא ימשיך להחטיא אותנו כי על ידי ההעצבות והייאוש יצר הרע מחטיא אותנו
בס"ד
גם בנות נופלות באינרנט
בשעת בין ערביים של שביעי של פסח
בסיעתא דשמייא!!
מקטינים, בשביל להרחיב.
לפעמים מצמצמים, בשביל להגדיל, גובה.
[גרסת הביינישי"ם - פה]
מכירים את זה שאתם מחליטים להתחזק במשהו,
ובהתחלה ב"ה הכל הולך לכם ממש טוב, ואתם ממש מרגישים ב'אורות',
אבל אחרי כמה זמן פתאום אתם נופלים בבום אחד גדול,
ואתם לא מבינים מאיפה באה לכם הנפילה הזו?!..
---
בשבת חול המועד, קוראים את פרשת כי-תשא.
בפרשה הזאת בני ישראל חוטאים בחטא העגל.
אבל תחשבו על זה שנייה >>
איך יכול להיות שאחרי כל הנסים של יציאת מצרים, אחרי מעמד הר-סיני,
אחרי שבנ"י ממש שמעו את ה' -
הם חטאו בחטא חמור כל כך?!..
הופה, תשמעו איזו תשובה מדהימה אומר על זה האדמו"ר מסלונים >>
כל פעם שאנחנו רוצים להתקדם בעבודת ה', להגיע למדרגה חדשה -
ה' מראה לנו קודם כל מה קורה כשמגיעים לדרגה הזאת,
ואנחנו מרגישים בשיא האורות.
אבל אחרי כן, הוא מחזיר אותנו למקום שבו היינו קודם,
ואומר לנו: "אתם רוצים להרגיש את המתיקות שהראיתי לכם קודם?!
אז עכשיו תעבדו על עצמכם - ותוכלו להגיע למדרגה הזאת באמת".
ולכן, הוא מביא לנו נסיון, כדי לראות איך אנחנו מתמודדים איתו,
ועד כמה אנחנו באמת רוצים להגיע למטרה.
וככה היה גם בחטא העגל -
במעמד הר סיני, ה' הביא אותנו ישר למדרגה שיא הגבוהה,
והוא ממש דיבר איתנו.
אבל אח"כ ה' לקח מאיתנו את מה שהוא הביא לנו על מגש של כסף,
ואנחנו היינו צריכים לעבוד, כדי להגיע לדרגה הזאת.
והעבודה הזאת זה הנסיון של האמונה של בנ"י -
העם ראה שמשה מתעכב שם למעלה, למרות שהוא אמר שיחזור תוך 40 יום.
[אבל היה להם בלבול בספירה, ומשה היה צריך לחזור רק יום אח"כ]
הנסיון פה היה אם הם באמת יאמינו שמשה יחזור -
אבל הם לא האמינו, הם חשבו שמשה מת ועשו את העגל.
אז, מהיום...
כל פעם שאנחנו רוצים להתחזק במשהו,
נדע - בהתחלה הכל יילך לנו טוב ויפה,
אבל אח"כ יבוא לנו איזה וואחד נסיון ענקי.
אבל הנסיון הזה בא כדי באמת לחשל אותנו,
ולבדוק עד כמה אנחנו באמת רוצים להגיע למטרה.
שנזכה בעז"ה באמת לעמוד בכל הנסיונות שה' נותן לנו!
שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!
אז אם אני אזכור אח"כ..
אם אתרוצה תזכירי לי במסר"ש בכיף.
יש שיר, שממש דומה ל'אחד מי יודע', אבל של הלכות..
זה הולך ככה-
[זה הפזמון-]
תנו רבנן בברייתא,
בריך הוא רחמנא
דיהיב לן אורייתא
ובכל אחד מהמספרים יש איזו שורה עם הלכה מהמשנה/ ברייתא שמתחילה במס' הזה..
נגיד-אחד חופר בורות, שיחים ומערות
שניים אוחזין בטלית
שלושה---
ארבעה-- [כנראה אבות נזיקין]
אנחנו מחפשים את המילים.
אם מישו מכיר ויכול לכתוב- זה ממש יעזור.
תודה
בסיעתא דשמייא!
שנזכה בעז"ה להפסיק לנסות להרשים אחרים, ובאמת להיות נאמנים לעצמנו ולה'.
פסח כשר ושמח לכל עמ"י!
בסיעתא דשמייא!
שיהיה לכם מה לומר בליל הסדר >>
"רשע מה הוא אומר?
מה העבודה הזאת לכם?
לכם - ולא לו.
ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר, ואף אתה הקהה את שניו, ואמר לו -
בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים.
לי - ולא לו. אלו היה שם לא היה נגאל".
תכל'ס, זה לא הכי יפה להתייחס ככה לבן הרשע.
כי בכל זאת הוא בא ויושב בליל הסדר, למרות שכנראה הוא לא הכי מאמין.
והוא אפילו משתף פעולה ושואל שאלות.
אז למה צריך ככה להיכנס בו ו'להקהות את שיניו'?
הופה, תשמעו איזה חידוש מקסים אומר על זה הבעלז >>
המילה 'רשע' מורכבת משלוש אותיות -
האותיות החיצוניות הן ר' ו-ע', שיוצרות את המילה 'רע'.
והאות האמצעית היא ש'.
האות ש' מורכבת משלושה קווים. הקווים האלו מסמלים את שלושת האבות שלנו - אברהם יצחק ויעקב.
זה בעצם אומר לנו שבתכל'ס, בתוך כל יהודי - גם מי שנראה שיא הרשע - יש נשמה טובה וטהורה.
אבל הוא הלביש על עצמו את הסטיגמה הזאת של ה'רע', ולכן, הוא לא מראה כלפי חוץ את הטוב שבו.
התפקיד שלנו זה 'להקהות את שיניו'.
כלומר, להדגיש את הקשר שלו אלינו ואל כל עם ישראל, להדגיש את הצד הטוב שבו.
שנזכה בעז"ה לדעת לראות את הטוב, מתחת לכל הקליפות של האנשים סביבנו.
חג שמח וכשר בעז"ה לכל עם ישראל הצדיקים!!
מתוק מדבשאחרונהבאיחור? ממ, כן. מסתבר. באמת הגיע הזמן לחפש.
אולי גם את ההיא, אבל לפני זה, דווקא את ההוא.
ההוא שאמור להשלים את ההיא, שאיתה ביחד, יהיו 'אחד'.
או בקיצור - חשבתי על זה לא מזמן, ברצינות,
בואנה, איזה בית אני רוצה בעז"ה להקים בחיים?
----
אני הולך למרוח פה רגשות מהלב, עמוק בפנים,
אז מי שלא אוהב "רגשי", מממ...
בכל מקרה, הוראה קטנה לממשיכים בקריאה:
דמיינו 10 שניות את עצמכם בעוד 8 שנים, נשואים. את הרקע שאתם בו,
מה עושים, איך המבטים, מה בלבבות וכו'. קיצור - פשוט דמיינו.
10 שניות עברו? נו באמת, 10 מלאות התכוונתי. תעצרו רגע מלקרוא.
יאלה, עכשיו בואו נחדור קצת פנימה.
הכי מפחיד אותי בחיים, זה שחלילה אהיה 'עם הארץ', בור.
שאגיע לגיל 40, בעז"ה עם ילדים, אתפוס את הראש ואגיד לעצמי,
איש?! איפה אתה? זה מה שאתה שווה? מה עם כל הכוחות שקבלת?!
לא! לא! לא! לא רוצה להגיע למצב שאצטרך לבכות בתוך הלב -
"אויש, איזה טיפש הייתי! מה היה יכול לצאת ממני היום, איזה פספוס"...
ואז לשמוע את ההד של המילה האחרונה, מסכם את כל החיים שלי ב -
"פוס, פוס, פוס"...
שמעתי פעם שאחד מהזמרים המפורסמים ביותר התחתן עם "מלכת היופי",
ומאז, אחרי חצי שנה, הוא הספיק להתגרש מההיא, שנולדה בשבילו - או שלא..
להבדיל - שמעתי פעם שר' שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, לפני שהוא היה נכנס הביתה,
הוא היה מסדר את הלבוש שלו. שאלו אותו פעם - רבנו, מה פשר הדבר?
ענה להם הרב: מה השאלה הזו?! אשתי בבית, השכינה בבית, ממילא אני חייב..
כשהוא נפרד ממנה אחרי פטירתה, אמר - "נהגו בקהילות ישראל, שקרובי הנפטר מבקשים
סליחה מהנפטר קודם הקבורה. אולם יודע אני כי אין לי שום סיבה לבקש ממך סליחה,
שכן בכל חמישים שנות נישואנו מעולם לא פגעתי בך"...
א-ל-ו-ה-י-ם,
בבקשה! גם אני רוצה. גם אני רוצה להיות כמוהו, גם אני רוצה להיות מעריך כמוהו,
גם אני רוצה אשה יראת שמיים אמיתית, שבעז"ה נזכה להקים משפחה של תורה,
נזכה לחיות באהבה אמיתית לעולמים, נזכה לקדש שם שמיים ביחד בעוצמה גדולה.
אי אבאל'ה...
איזה פחד.
לא רוצה להיות עם הארץ, לא רוצה חלילה להרים את הקול שלא תהיה ארוחה מוכנה,
לא רוצה חלילה לחייך ולהשאיר מהלב שלי אצל עוד נשים אחרות, לא רוצה חלילה להיות בור,
לא! לא! לא! לא רוצה!
רוצה להיות בעל - עוזר, אוהב, נותן, מכבד, מפרגן, שמח, מגדל, חי, מאמין, דואג ל -
לאשתי, לשכינה הכי קרובה הזו, זו שבעז"ה נהיה 'אחד', ביחד.
====
הקב"ה,
אתה שומע? הלוואי שאזכה לגדל בנים ובנות יראי ה' כולם,
אוהבי תורה, מצוות וגמילות חסדים. לא כאלה שישבו מול הפייסבוק, לא, בבקשה לא.
כאלה שיגדלו בצורה נכונה, שאוכל לשוחח איתם על החיים, בדברי תורה, לחייך להם
ולראות את החיוך שלהם חוזר מהלב, שישבו עם אמא שלהם שעות של הנאה.
הקב"ה,
אתה שומע? אני רוצה לשיר על שולחן שבת "אשת חיל", ולהסתכל בעיניים של אשתי,
עם דמעות. להגיד "מי ימצא", ולכוון, עם כל הכוונות שיש, 'אין כמוה בעולם'...
לשיר שירי שבת, שירי קדושה, לשמוע את הילדים שחזרו מהגן מספרים על הפרשה,
ללמוד אחרי הסעודה עם הבנים, עם הנערות, מחשבה, אמונה, מוסר.
לזכות שכאשר הבן שלי ישאל אותי - "אבא, באיזה כלי מותר להכין תה?",
או הבת החמודה תשאל אם מותר לה לאכול לפני התפילה, שאדע מה לענות להם.
כשהנערה שלנו בבית, הבת מלך הצדיקה הזו, שהיא תתחיל לשיר בסעודה שלישית,
אז שהניגון יצא מהלב של כל המשפחה, לאט לאט, מילה מילה, כולנו ביחד נצטרף -
"בלבבי משכן אבנה להדר כבודו, ובמשכן מזבח אקים לקרני הודו.
ולנר תמיד אקח לי את אש העקידה, ולקרבן אקריב לו את נפשי היחידה".
שאדע, שהנה כולם שרים בדבקות "ובמשכן מזבח אקים", שאני זוכה לגדל דור ממשיך,
בנות ובנים יראי ה' שבעז"ה יקימו הם משפחות לתפארת מסורת עם ישראל.
אי א-ל-ו-ה-י-ם,
אתה לא יודע כמה אני רוצה. בעצם, אתה כן יודע, אבאל'ה.
כמה אני רוצה לזכות בעז"ה להקים משפחה קדושה וטהורה, באמת.
===
לא. תבין - אני שומע קול בתוכי לוחש - תבין,
זה לא מספיק שתשיר "וזכני לגדל" בדבקות בסעודה שלישית בישיבה.
גם כל הדמעות שהזלת עד עכשיו, עם כל התפילות, לא מספיקות.
בשביל לזכות לשכינה, אתה חייב לעשות את עצמך כלי לקבל אותה.
אתה חייב להתקדם. בשביל לזכות - אתה חייב להיות ראוי.
לזכות באשה יראת שמיים אוהבת, לזכות להיות בעל משפחה יהודית מאוחדת,
אתה חייב להכין את עצמך לזכות הזו. הלו, אתה שומע? להכין את ע-צ-מ-ך.
אז כן, זה כולל ללכת ברחוב לפעמים עם ראש לכיוון הרצפה שיש צורך,
כולל ללמוד הרבה מאוד תורה ביגיעה גדולה בלי שום נסיונות להתחכם,
כולל לעבוד על המידות כבר מהיום, להיות רגוע, שמח, נותן, אוהב..
כולל לא לחפש שום 'השלמה לנפש' עכשיו, כלומר, 'בחורה', גם אם זה מאוד קשה.
כולל ללמוד הרבה מאוד מחשבת ישראל, אמונה בשביל לדעת איך לחיות.
כולל...
אשה צעירה אחת, אחרי שנולד לה הילד הראשון, שאלה את אחד החכמים,
מתי להתחיל לחנך את הילד שלה. ענה לה אותו חכם -
"לפני עשרים שנה"...
לא. אני יודע שאני לא הוזה, אני יודע שאני משקיע עם ביטוח להצלחה.
קשה מאוד להתגבר, אבל בשביל מטרה כ"כ יקרה, שווה הכל בעולם.
ואז, בעז"ה 'מחר' - בעוד כמה שנים בודדות שעוברות מהר - שאשב עם הילדים בשולחן שבת,
כשאשיר עם כולם בסעודה שלישית את הניגון הבוקע הזה - אדע, הנה השכר.
"כשהנשמה מאירה, גם שמיים עוטי ערפל מפיקים אור נעים",
אזכר בעבר, במלחמות, בהחלטות, בקשיים, בקרבות עם היצר,
אסתכל להם עמוק בעיניים הטהורות ואמשיך - "גם שמיים עוטי ערפל",
גם אני בעבר שהייתי מלא ערפל, "מפיקים אור נעים", הנה, אור. נעים.
רק בתנאי אחד, "שהנשמה מאירה"...
היום לעשותם - את החיים של העתיד,
ומחר, לקבל שכרם, ה-ע-נ-ק.
קשה, קשה מאוד לשמור על עצמינו היום,
אבל נזכור תמיד "כשהנשמה מאירה", עכשיו. חייבים להדליק את הנשמה,
ואז בעז"ה, גם שמיים עוטי ערפל, יהיו "מפיקים אור נעים".
בהתחלה נדלק ניצוץ חלש, אפילו מאוד, כמעט בלתי נראה.
אח"כ הוא מתחזק, לאט לאט עם התקשרות לקב"ה מבפנים,
עד שפתאום נראה את עצמינו בפסגה - וואו,
זה אני?! כן, למעלה דבוק בקב"ה, בכל הנשמה.
תשאלו את כל המבוגרים, את הבחורים הבוגרים שיוצאים ל - 'דייטים',
את הבחורות שכ"כ רוצות להקים בית טהור, כ"כ רוצות...
כמה שווה לתפוס את הדברים כמה שיותר מוקדם.
כמה שתכין יותר, כן - אתה, עם כל הקושי שבדבר,
כמה שתדליקי יותר, כן - את, את הנשמה הכ"כ טהורה שלך,
כמה שיותר מוקדם, ככה, בעזרת ה', נזכה לראות יותר אור בעתיד.
אור, שבזכותו נבנה את ביתנו שכולנו כ"כ מחכים לו.
בית, שכולו יהיה מאיר, בזכותינו.
----
עד לכאן מחשבות ליבי. הייתי רוצה לדעת אם אני סוג של 'מוזר',
או שבאמת יש עוד כמה מאיתנו שמרגישים - בלב, באמת קשה להעלות
על הכתב - את התחושה הזו עמוק בלב. ההיא שאומרת לנו,
"וואו, תתמלא. עוד 'דקה' אתה מתחת החופה, תתכונן"..
ריגש כ"כ. שנזכה בעזרתו העצומה להידבק בה' חזק חזק...ולא לעזוב.
ושכויעעך על ההשקעה
אבל אם אתה רוצה להגיע למה שכתבת - כדי מאוד שתשים לב לכמה דברים:
החתונה איננה איזה שיא, איזו זכייה במדליה אולימפית - שעליך לעבוד קשה כדי להיות ראוי, או כדי לקבל שכר - החתונה היא נקודת התחלה לעבודה ברמה גבוהה הרבה יותר במידות בלימוד תורה ובעיקר בחיים של קדושה.
נכון שצריך לעמול כבר מאתמול על תיקון המידות וכו... אבל העיקר זה העבודה אחרי החתונה, לפעמים מרוב הכנות - עלולים להחמיץ את השעה...
כתבת ששמעת על הרב אויירבך - ואתה רוצה להיות מעריך כמוהו - זה באמת חשוב - אבל אל תחכה עד שתהיה כמוהו כדי להתחתן - תתחיל להעריך את כל הסובבים אותך, את נהג האוטובוס שאיתו אתה נוסע, את ההוא שמוכר בפיצה, ובעיקר את הבחור המעצבן הזה, כן, זה מהשיעור שלך בישיבה, שבלעדיו היה לך ממש סבבה, תוך כדי הנסיון ללמוד להעריך אותו - כנראה גם תמצא את הראויה לך....
ועוד דבר קטן - כתבת "לשמוע את הילדים שחזרו מהגן מספרים על הפרשה..." שים לב - בדמיון שלך אתה שמח בילד שמספר את הפרשה, בנערה(בתך?) שתלמד איתך אמונה וכו... נכון שעכשיו אתה בתקופה של "להמית עצמו באהלה של תורה" לשקוע בתורה על חשבון החיים ה"טבעיים", אבל זו תקופה בחיים, בהמשך תצטרך ללמוד להתחבר מחדש לכל הדברים הטבעיים - כאשר התורה מכוונת אותם (איזה גובה - הצילו!), ילד בא מהגן ומספר על "פרת משה רבינו" 90% מהזמן, וב10% הנותרים הוא יספר גם על משה רבינו בעצמו וגם על משה'לה שהרביץ לו... (תנחש על מי יותר...), ואלה חיים של תורה! אם תצפה מעצמך ומאשתך לעתיד לחיות כל הזמן תחת ענני הכבוד - תמצא את עצמך לבד במדבר...
לא! אתה בכלל לא "מוזר", יש הרבה כמוך ב"ה, ו"רק חזק ואמץ" זה המפתח לבית של תורה
מה דעתכם על קובץ הפנינים הזה
