לילה טוב
תודה על ההשקעה שלכם![]()
בסיעתא דשמייא!
[זוכרים שפעם היתה פרסומת כזו -
שראו ילדה קטנה שואלת - 'מה בא לי עכשיו?!
_______ זה מה שבא לי עכשיו!'
]
'לא אכפת לי.
בא לי לאכול עכשיו חלב, למרות שלפני איזה שעתיים אכלתי בשר -
ושיתפוצץ העולם!'
'מה אני צריך עכשיו ללמוד תורה כל היום?!
וואלה מתאים לי דווקא ללכת לים קצת, להסתטלן..'
לכולנו יש את הרגעים האלה שבהם אנחנו מרגישים שלא אכפת לנו מכלום, ופשוט בא לנו לחטוא.
מה עושים עם זה?!
---
בפרשת השבוע שלנו [שופטים] כתוב:
"ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלוקיך" (ט"ז, כ"ב)
למה כתוב תקים 'לך' מצבה?
כאילו מה?!
מותר לי להקים מצבה בשביל חברה שלי??
רק בשביל עצמי אסור לי להקים מצבה?..
הופה, תשמעו איזה תירוץ פשוט.. מתוק יש לשאלה הזאת.
אני אהבתי. מקווה שגם אתם.
אתם איתי?! אז ממשיכים 
כשאנחנו חוטאים - אנחנו בעצם מתרכזים בעצמנו.
אנחנו שוכחים את ה' בכל הסיפור, שוכחים שאנחנו כאן בשביל לקדש את שם ה' -
ופשוט עושים מה שבא לנו. נכון?
כשאנחנו חוטאים אנחנו שוכחים שהעולם הזה הוא בעצם רק זמני, שהעולם הבא הוא זה שחשוב.
כי העולם הזה הוא מקסימום 120 שנה, נכון?
והעולם הבא הוא נצח.
כל אדם נורמלי יגיד שצריך לעשות מצוות, כי זה מה שנותן לנו את העולם הבא, נכון?
אז איך זה הגיוני שכ"כ הרבה אנשים חוטאים?!
זה פוגע בעולם הבא שלהם.
הופה -
הם עושים את זה בשביל ההנאה הרגעית שלהם.
הם חושבים שהם עושים מה שהם רוצים, אבל -
הם עושים מה שהיצר רוצה.
רגע, אבל איך זה קשור לשאלה ששאלנו בהתחלה?!
בעצם להנאות של העולם הזה קוראים 'לך' -
כי אנחנו לא עושים אותן בשביל ה' או בשביל העולם הבא,
אלא בשביל האינטרסים שלנו, התאוות שלנו.
ככה גם המצבה של הע"ז - אנחנו לא עושים אותה בשביל איזו מטרה עליונה,
אלא אנחנו פשוט משחקים לידיים של היצר הרע, וממלאים את התאוות שלו.
ז'תומרת שה' בא ואומר לנו פה -
חבר'ה, שימו לב שהמצוות שאני נותן לכם שומרות עליכם, ועוזרות לכם לא להיכנע לתאוות -
אלא הן נותנות לכם הזדמנות להתמודד בגבורה עם כל הנסיונות, ופשוט - לעשות את השליחות שלכם בעולם.
ב"ה התחלנו עכשיו את חודש אלול,
וזה אומר שעוד חודש יהיה לנו משפט שם למעלה, ובו יפסקו -
'מי יחיה ומי ימות, מי בקיצו ומי לא בקיצו..'
אז בואו ננסה דווקא עכשיו להתחזק כמה שיותר, ולא לשכוח שכל העבירות שבא לנו לעשות -
זה רק בגלל התאוות שלנו, ובתכל'ס? זה הורס לנו ת'חיים. גםב עולם הזה, ובמיוחד בעולם הבא.
ואם נשמור על עצמנו ונשתדל כמה שיותר לעשות את רצון ה'? נרוויח מכל הכיוונים 
שבעז"ה תהיה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!
שבת שלום
היה לי בעיה לסדר את זה כמו שצריך, מקווה שיהיה נוח בכל מקרה לקרוא.
הידע שלך בישיבה בע"ה.
גמרא-המסכת שהישיבה לומדת.(אם יש לך עוד גמרא שאתה לומד לבד/עם חברותא אז כדאי שתביא)
אמונה ומחשבה- הרב קוק,כוזרי,מהר"ל,דרך ה' וכו'..
הלכה- משנה ברורה,פניני הלכה,וזאת הברכה,וכו'..
מוסר- מסל"ש,אורחות צדיקים,שערי תשובה,חובת הלבבות,וכו'..
תנ"ך מומלץ שיהיה,ואם אתה לומד ספר כלשהוא בעיון אז תביא מקראות גדולות של הספר.
ספרי חסידות אם אתה רוצה ומתחבר.
לא חסר ב"ה,כל אחד ומה שהוא מתחבר אליו..
ב"הצלוחה!
וכמובן כמובן הגמרא הנלמדת.
בנוסף ספרים שאתה מעוניין ללמוד, ספרים מענייני חודש אלול (שערי תשובה וכו'), וספרים שאתה בטוח תצטרך לידך (תנ"ך, רמב"ם אם יש, משנ"ב וכו'), סידור סליחות, ספר שתהיה מעוניין לקבוע עליו חברותא (שמירת שבת כהלכתה, פניני הלכה וכו'), או סתם ספרי וורטים על פרשת השבוע שאתה נוהג לקרוא.
שָׁלֹשׁ אַבְעָיוֹת בַּיּוֹם:
בַּשַּׁחַר וּבַחֲצוֹת וּבַמִּנְחָה.
רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
לֹא אָמְרוּ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְחֲתוּ.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
לֹא אָמְרוּ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יוֹסִיפוּ.
שֶׁל בֵּית נָמֵר הָיוּ מְלַקְּטִין עַל הַחֶבֶל,
וְנוֹתְנִים פֵּאָה מִכָּל אוֹמֵן וְאוֹמֵן.
(קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)
לרפואת תמר בת אסתר מלכה
לגבי לשון 'אבעיות':
הר"ש על פי הירושלמי: "אבעיות. בירושלמי (שם) מפרש מלשון נבעו מצפוניו תרגום איתגליין מטמרוהי (עובדי' א) שהבעל הבית מתגלה ונראה לתוך שדהו כדי שיקחו העניים פאה". פה יש חידוש שצריך את רשות בעל הבית להרשות לעניים לקחת את הפאה. על אף שפאה ממון עניים, מדין ''תעזוב' צריך שבעל הבית יניח להם לקחת, וזה משמע בעצם דין המשנה שמורה לכאורה לבעל הבית לא להוסיף ולא להחסיר. הגר"א בשנות אליהו הקצר כותב: "שלש אבעיות ביום. פי' שלשה זמנים ביום מחויב להתגלה בתוך שדהו".
אמנם רש"י בישעיהו (א, ח) מפרש אבעיות מלשון ליקוט): "שלקטוהו לשון המשנה שלש אבעיות ביום". לפי הפירוש הזה לא צריך את רשות בעל הבית שהעניים ילקטו, אלא הם לוקטים מעצמם בשעות האלו. המשנה נוקטת הוספה והפחתה בלשון רבים- "שלא יפחתו" "שלא יוסיפו". אפשר לפרש שזה לא דין בבעל הבית המוסיף או המחסיר, אלא דין כללי בזמן שהעניים צריכים לקחת.
הרמב"ם מפרש: "שלש אבעיות — שלש בקשות, מלשון 'אם תבעיון בעיו'(ישעיהו כא, יב)."
הירושלמי מפרש שהזמנים השונים זה בשביל צורכי עניים חלשים שונים: "בשחר ובחצות ובמנחה בשחר מפני המניקות ובחצות מפני התינוקות ובמנחה מפני הנמושות". הרמב"ם בהלכות מתנות עניים (ב, טז) מפרש: "ולמה לא קבעו לה עת אחת ביום מפני שיש שם עניות מניקות שצריכות לאכול בתחלת היום ויש שם עניים קטנים שאין נעורין בבקר ולא יגיעו לשדה עד חצי היום ויש שם זקנים שאינם מגיעין עד המנחה."
העניים החלשים 'מבקשים' אוכל- "העניים והאביונים מבקשים" (ישעיהו מא, יז), לכן קבעו להם זמנים שנוחים להם.
המדרש תהלים-שוחר טוב ה אומר: "כי עני ואביון אני (תהלים שם /פ"ו א'/), אמר ר' יוחנן כל מקום שנאמר עני ואביון בישראל הכתוב מדבר, שנאמר העניים והאביונים (ישעיה מא יז), אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם בשעה שיש בי כח לעמוד לפניך בתפלה ולהוציא אמרי האזינה, ובשעה שאין בי כח התבונן מה בלבי, בינה הגיגי."
זה גם לשון הפסוק בתהלים (יט, טו) שאומרים בסוף תפילת שמו"ע (ירושלמי ברכות ד, ד; עיין בבלי ברכות יז ע"א): "יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגאלי".
הזוהר בפרשתינו 'וישלח' קסט ע"א אומר על הפסוק הזה: "תא חזי דוד מלכא אמר (תהלים י"ט) יהיו לרצון אמרי פי אלין מלין דאתפרשן, והגיון לבי אלין מלין דסתימן דלא יכיל בר נש לפרשא לון בפומיה דא הוא הגיון דאיהו בלבא דלא יכיל לאתפרשא ועל דא אצטריך מלה לאתפרשא בפומא ומלה דתליא בלבא וכלא רזא איהו, חד לקבל דרגא תתאה וחד לקבל דרגא עלאה, מלה דאתפרשא לקבל דרגא תתאה דאצטריך לאתפרשא, ההוא דתליא בלבא איהו לקבל דרגא פנימאה יתיר וכלא כחדא איהו, ועל דא אמר יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך וגו'".
זאת אומרת שדווקא הבקשה בלב היא הדרגה היותר פנימית ועליונה.
אם אנחנו שומעים לבקשה הפנימית של העניים לבקש שקשה להם לפרש את רצונם, גם ה' ישמע את בקשתינו שקשה לנו לפרש.
מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ חֲמִשִּׁים זוּז,
וְהוּא נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּהֶם —
הֲרֵי זֶה לֹא יִטֹּל.
וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִטּוֹל וְנוֹטֵל —
אֵינוֹ נִפְטָר מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁיִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת.
וְכָל מִי שֶׁצָּרִיךְ לִטּוֹל וְאֵינוֹ נוֹטֵל—
אֵינוֹ מֵת מִן הַזִּקְנָה עַד שֶׁיְּפַרְנֵס אֲחֵרִים מִשֶּׁלּוֹ;
וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (ירמיה יז, ז):
"בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה',
וְהָיָה ה' מִבְטַחוֹ".
וְכֵן דַּיָּן שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ.
וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ לֹא חִגֵּר,
וְלֹא סוּמָא, וְלֹא פִּסֵּחַ,
וְעוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְּאַחַד מֵהֶם —
אֵינוֹ מֵת מִן הַזִּקְנָה עַד שֶׁיִּהְיֶה כְּאַחַד מֵהֶם,
שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז, כ):
"צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף".
וְכָל דַּיָּן שֶׁלּוֹקֵחַ שֹׁחַד וּמַטֶּה אֶת הַדִּין —
אֵינוֹ מֵת מִן הַזִּקְנָה עַד שֶׁעֵינָיו כֵּהוֹת,
שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, ח):
"וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח,
כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים" וְגוֹ'.
(קיבלתי רשות ועידוד מ**** מורי ורבי אליהו דורדק שליט"א.)
לרפואת תמר בת אסתר מלכה ומשה אהרון בן לאה בילא
הירושלמי מביא בריייתא שלכאורה סותרת את המשנה: " ר' אחא בשם ר' חנינא כיני מתני' כל מי שהוא צריך ליטול ואינו נוטל הרי זה שופך דמים ואסור להתרחם עליו על נפשיה לא חייס על חורנין לא כ"ש".
לכאורה הכוונה של הירושלמי לא לחלוק על המשנה כי הירושלמי מביא גם את המשנה: "וכל מי שהוא צריך ליטול ואינו נוטל אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס לאחרים על זה נאמר ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו".
הר"ש מתרץ: "ויש לפרש דההיא בשאין יכול להספיק במעשה ידיו ומספק [ומסגף] את עצמו בחיים רעים ומתניתא במספק על ידי שדוחק עצמו במלאכה [כבדה ובוטח בה'] קודם שיתפרנס מאחרים ועל זה נאמר והיה ה' מבטחו". זאת אומרת שהוא יכול לדחוק עצמו במלאכה להספיק קצת חיות.
הטור פוסק ביורה דעה רנ"ה: "וכל מי שצריך ליטול ואינו יכול לחיות אלא אם כן יטול, כגון זקן או חולה או בעל יסורים, ומגיס דעתו ואינו נוטל, הרי זה שופך דמים ומחייב נפשו ואין לו בצערו אלא עוונות וחטאים.
וכל מי שצריך ליטול ומצער עצמו ודוחק השעה וחי חיי צער כדי שלא יטריח על הציבור, אינו מת עד שיפרנס אחרים משלו, ועליו ועל כל כיוצא בו נאמר ברוך הגבר אשר יבטח בה' ". הטור בערך מעתיק את דברי הרמב"ם בהלכות מתנות עניים י, יט.
הבית יוסף מפרש בהם: "נראה שהוא מפרש דירושלמי בשאינו יכול לחיות אלא אם יטול ומש"ה קרי ליה שופך דמים ומתניתין בשיכול לחיות אף ע"פ שלא יטול אלא שהם חיי צער". זאת אומרת שהשאלה אם הוא יכול לחיות קצת או בכלל לא.
הב"ח ממשיך ברמב"ם ובטור קו דומה לר"ש ומסביר שהאנשים שהם מונים לא יכולים לדחוק עצמם במלאכה: "התם כשהוא חזק ובריא ועושה מלאכה וחייו חיי צער כדי שלא יטול צדקה, והירושלמי מדבר בחולה ובעל יסורין או זקן שאינו יכול לעשות מלאכה ומגיס דעתו ואינו נוטל ה"ז שופך דמים".
הערוך השולחן מוסיף דבר חשוב: "וחי חיי צער בלחם ומים כדי שלא יצטרך ליטול ולא יטריח על הציבור, ולא מפני הגאוה".
זאת אומרת שהביטחון חייב להיות ביטחון אמתי ב-ה' ולא בגלל שהוא מתגאה ומפחיד להשפיל את עצמו לקחת. הערוך השולחן לוקח את זה מהרישא של הרמב"ם ש'מגיס דעתו'.
הגאווה היא מידה שהיא הפוכה לגמרי מביטחון שבמידת הביטחון האדם משפיל את עצמו לפני קונו ובוטח בו לגמרי.
בס''ד
יש למישו קטעים יפים לחגים או לחודשים זאת אומרת קטע על חודש אלול או קטע על חנוכה או טוו בשבט או אדר יענו קטעים על כל חודש או חג??קטע יפה שרב אמר ולציין את שם הרב או סתם קטע אחר יפה...אשמח שתכתבו כמה שיותר קטעים או אתרים של קטעים יפים ...
תודה ויום טוב...
יהודי שאל את רבי אלעזר אבוחצירא זכותו יגן עלינו- מתי המשיח יבוא? אז הרב אמר לו: "המשיח צריך לבוא אבל אני מתפלל, מנסה לעכב אותו, מה לא אכפת לך מאחים שלך?! צריך להחזיר אותם בתשובה, חבל שילכו לאבדון..." הרב אמר שצריך לעשות הפצה אבל רק מתוך אהבה!!
שניזכה ככככללללללללל בית ישראל לראות את פני משיח צדקנו ובניין המקדש אמן!!!!!!!!!!!!!!!!!!
של הרב בגד "פרק דף עמוד שורה" מתי שתביא מקור תפרסם
בסיעתא דשמייא!!
קרה לכם פעם שפשוט לא הבנתם למה צריך לעשות מצווה מסוימת?
ואפילו מבחינת ההגיון זה נראה כאילו המצווה הזאת לא רלוונטית עכשיו..
נגיד אתה נמצא בטיול עם המשפחה בחו"ל, ואתה רואה איזה סטייק שנראה שיא הטוב באיזשהי מסעדה,
אבל הבעיה היחידה היא שזה לא כשר.
ואז אתה מתחיל לחשוב לעצמך שתכל'ס, זה לא הגיוני בכלל כל הקטע הזה של הכשרות.
מה זה משנה אם שחטו את הפרה או איך בישלו אותה וכו'..?
או שנגיד את נמצאת בחוץ בשיא החום, ותכל'ס את חושבת לעצמך ש..
"יאללה, מה זה משנה אם אני קצת אקצר ת'שרוול של החולצה?!
מן הסתם ה' לא היה רוצה שאני אמות מחום.
ואני גם ככה בכלל לא מבינה מה הקטע של הצניעות הזאתי!!"

--
בפרשת השבוע שלנו [ראה] מסופר על אדם שמציג ת'עצמו כנביא,
והוא בא ועושה אות ומופת, שאמורים להיות סוג-של הוכחה לכך שהוא דובר אמת.
אבל הבעיה היחידה היא.. שהאדם הזה מנבא לעבוד עבודה זרה.
לכאורה, לפי השכל - אם בא אדם ומראה שהוא יכול לעשות אותות ומופתים [= שינוי בטבע, סוג של 'קסם' כזה] - אז מן הסתם נאמין לו. הרי זה מוכיח שהוא דובר אמת.
אבל ה' אומר לנו:
"לא תשמע אל דברי הנביא ההוא... כי מנסה ה' אלוקיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ה' אלוקיכם בכל לבבכם ובכל נפשכם"
ז'תומרת שאם אנחנו הולכים במקרה הזה לפי השכל שלנו - אנחנו לא אוהבים את ה',
ואם לא נאמין לאותו נביא - סימן שאנחנו כן אוהבים את ה'.
אבל מה הקשר בן זה לבין אהבת ה'?!
תראו איזה יסוד אדיר הרב דסלר מלמד אותנו על העניין הזה >>
לפעמים יש מקרים שבהם השכל שלנו אומר לנו משהו, ואנחנו בטוחים ב-100% שמבחינה הגיונית הוא נכון.
אבל כוח מסוים שנמצא ממש בתוך תוכנו אומר לנו שלא. זה לא נכון כל העסק הזה.
לכוח הזה קוראים אהבה, והאהבה הזו יכולה לגרום לנו לשים לב לדברים שהשכל לא יכול להגיע אליהם.
ז'תומרת ש.. האהבה יכולה לראות דברים שהשכל שלנו לא יכול להכיל.
ולכן, אם לפעמים השכל שלנו לא מבין טעם למצווה מסוימת -
כוח האהבה שלנו לה' צריך לגרום לנו לשמוע בקול ה' בכל זאת ולא להקשיב לשכל.
ואם אנחנו לא מוצאים את הקול הפנימי הזה, שאומר לנו לשמוע בקול ה' ולזרוק ת'שכל [כמובן שלזרוק ת'שכל רק כאשר הוא אומר לנו לא לעשות מצוות\לעשות עבירות.. אל תחשבו שלא צריך לחשוב בכלל
] -
כנראה שאנחנו לא מספיק אוהבים את ה'.
כי אם באמת היינו אוהבים את ה', לא היינו יכולים ככה בקלות כ"כ לחטוא.
אז בפעם הבאה שבה נראה איזו מצווה ש'לא נראית לנו',
והשכל ימצא לו מיליון ואחת תירוצים לא לעשות איזו מצווה מסוימת [ותאימנו לי, הוא אלוף בזה
] -
נזכר שאם אנחנו באמת אוהבים את ה' - אנחנו צריכים ללכת אחריו ולשמוע בקולו תמיד.
ולכן, כוח האהבה שלנו לה' לא ייתן לנו לעבור ת'עבירה.
שבעז"ה תהיה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!! 
בזמן של הרצח במרכז הרב פורסם באיזה עיתון (לא זוכר איזה) מכתב שכתבו חברים של הנרצחים לשמונת הקדושים ובו הם אמרו בין השאר שהם מקבלים על עצמם ללמוד מכל אחד בדבר שבו הוא היה חזק מאוד, לא זוכר מדויק.
אני מחפש את המכתב הזה, אם מישהו יכול להביא לי אותו אני מאוד אשמח.
שהיא ----
בסיעתא דשמייא!!
אחים שלי, עשו טובה ותקדישו 3 דקות בשביל לקרוא ד"ת להצלחת עמ"י, לרפואת הפצועים בתקריות היום ולעילוי נשמת ההרוגים.
יאללה, בואו נעשה משהו מועיל בשביל העם שלנו!
סומכת עליכם שהד"ת יישאר למעלה 
[גרסת הביינישי"ם -פה]
--
יואו, מה אכפת לה' אם אני נועלת קודם את נעל ימין או את נעל שמאל?!
ומה אכפת לו בכלל אם אני הקטנה מדליקה אור בשבת?!
כאילו, בואנ'ה, לא קצת הגזמנו עם כל הקטע הזה של המצוות?!
למה זה נכנס לי לכל דבר בחיים?!..

בפרשת השבוע שלנו [עקב] כתוב:
"והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה, ושמרתם ועשיתם אותם -
ושמר ה' אלוקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך"
שואלים על הפסוק הזה - למה כתוב דווקא 'עקב תשמעון'?
למה לא כתוב נגיד 'והיה אם תשמעון'?!
אלא שחז"ל עונים על השאלה הזאת שכתוב דווקא עקב, כי מדובר כאן על המצוות שהאדם 'דש בעקביו'.
ז'תומרת מצוות שבד"כ אנחנו מחפפים בהן, לא ממש מתייחסים אליהן.
אבל דווקא אם נשמור את המצוות האלה - ה' ייתן לנו את כל הברכות שמתוארות בפסוקים.
אבל כאן אנחנו חוזרים שוב לשאלה שאמרנו בהתחלה -
בינינו - מה אכפת לה' מכל מה שאני עושה?!
יאללה, למה התורה נכנסת לנו לכל פרט הכי קטן בחיים?!
כאילו, זה באמת משנה לה' אם אני כרגע מדברת לשון הרע או לא?
זה באמת משנה לו אם אני קושרת קודם את נעל ימין או את נעל שמאל?!
תחשבו שנייה מה היה קורה אם בכביש לא היו חוקים. לא היו תמרורים, רמזורים, מעברי חצייה והכל -
אלא רק היו אומרים לנו 'סעו בזהירות ושימו לב למה שקורה סביבכם',
נראלכם שזה היה מחזיק מעמד?!
בטוח שהיו פי אלף יותר תאונות דרכים ממה שיש היום, ושהכביש היה מקום הרבה יותר מסוכן.
אבל רגע, למה זה ככה?!
הרי יש כלל שממש מקיף את כל מה שצריך להיות כדי שלא יהיו תאונות!
אלא שבני אדם לא יכולים להסתדר רק עם חוקים בסיסיים והנחיות כלליות.
אנחנו צריכים שממש יפרטו לנו מה צריך לעשות.
כמו שאי אפשר לנסוע בכביש בלי חוקים - ככה גם אי אפשר לחיות בלי ממש חוקים ברורים.
אחרת, אנחנו לא נוכל לחיות בצורה שהכי נכונה והכי טובה לנו.
ועכשיו, מה זה משנה לה' אם אני הקטנה מדליקה אור בשבת!?
הרי הוא כ"כ גדול וכ"כ עצום שזה לא צריך להפריע לו שאדם כ"כ קטן, מסכן וחסר חשיבות [לכאורה] יעשה איזו עבירה קטנה.
א-ב-ל >>
כמו שלהבדיל הגדולה של האדם נמדדת דווקא באיך שהוא מתייחס לאנשים שפחות 'נחשבים' ממנו -
ככה אנחנו רואים שהגדלות של ה' היא דווקא זה שאכפת לו באמת מכל אדם בעולם שלו.
הגדלות של ה' היא דווקא שהוא מתייחס לכל מעשה הכי קטן שלנו ומייחס לו חשיבות.
אז עכשיו אפשר להבין למה באמת ה' נותן שכר כ"כ גדול למי שדווקא מקיים את המצוות הקטנות האלה, שנראות כ"כ חסרות חשיבות -
כי אדם שהוא באמת גדול, יקיים גם את המצוות הקטנות האלה, שבד"כ לא מתייחסים אליהן.
ודווקא לאדם כזה מגיעות כל הברכות שמופיעות בפסוקים - כי הוא באמת שם לב גם לדברים הקטנים, ומנסה כמה שיותר להידמות לבורא עולם.
יש משפט של הרב קוק, שממש מסכם את כל הקטע הזה -
"האנשים הגדולים ביותר, באים למבוקש הקטן ביותר בדרכים של גדלות".
אז אחים שלי,
פעם הבאה שאתם באים להתחמק מאיזשהי מצווה -
תחשבו קצת על הקטע הזה, ועל זה שדווקא לפרטים הקטנים יש חשיבות כ"כ גדולה.
אחח.. שנזכה בעז"ה באמת להיות מהאנשים הגדולים האלה 
שבעז"ה תהיה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!!
בסיעתא דשמייא!!
[גרסת הביינישי"ם - פה]
מה היית עושה אם היית צריכה להכין פעולה למחר, אבל בדיוק חזרת עכשיו מטיול, ואת כולך עייפה וכל מה שאת רוצה זה רק לישון?!
מה היית עושה אם נזכרת שלא התפללת ערבית רק ב-2 בלילה, ואתה יודע שיש איזה בי"כ בבני ברק [אגב, באמת יש כזה בי"כ. מומלץ!] שיש בו מניין בכל שעה, אבל כבר לבשת פיג'מה ואין לך כוח לצאת מהמיטה?!
<,>,= 
---
כולנו מכירים את הפס' מקריאת שמע, שמופיע אצלנו בפרשת השבוע [ואתחנן]:
"ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך"
אבל מתישהו חשבתם לעצמכם - איך זה הגיוני שה' מצווה אותנו לאהוב?!
כי אהבה זה רגש, לא איזה פעולה טכנית כמו להדליק נרות שבת.
אז איך אפשר לומר לי פתאום - 'תרגישי אהבה!'?!
הופה, תשמעו איזה תירוץ יפה נותן ה'שפת אמת' לשאלה הזאת!
אם אבאל'ה שבשמים ציווה אותנו לאהוב אותו - זה אומר שהאהבה הזאת כבר נמצאת בתוכנו!
כי הרי אבא שלנו הוא גם במקרה הבורא של כל העולם, כולל אותנו 
ולכן, אין מצב שהוא מצווה אותנו משהו שבלתי אפשרי.
אבל? אנחנו צריכים לגלות את הכוח הזה של האהבה אצלנו, ולטפח אותו.
ז'תומרת שהמצווה של 'ואהבת' פה היא -
שנמצא בתוכנו את הנקודה שבה אנחנו אוהבים את ה', ואז נוכל להגדיל אותה ובאמת להרגיש את האהבה שלנו לה'.
ועכשיו, בואו נתייחס שנייה למילים - 'בכל נפשך'.
כולנו יודעים שזה אומר שצריך לאהוב את ה' במסירות נפש.
אבל מה?! זה בעצם אומר שרק אם אנחנו מתים על קידוש ה' אנחנו יכולים באמת לאהוב את ה' במסירות נפש - יענו, עד המוות?!
אז זהו שממש לא.
מסירות נפש מתחילה דווקא מהחיים הפרטיים שלנו, מכל מעשה קטן שלנו.
מזירות נפש זה בעצם להקריב קצת מעצמי בשביל איזשהו ערך שאני מרגישה שהוא חשוב יותר.
ז'תומרת שלאהוב את ה' במסירות נפש זה אומר להשתדל ממש תמיד לקיים את המצוות.
ו'תמיד' זה אומר גם כשאין לי כוח, וגם כשיש לי את כל התירוצים בעולם לא לעשות משהו -
אני דווקא אמסור ת'נפש שלי על הדבר הזה ואתעקש לעשות אותו.
עכשיו חלק מכם בטח חושבים -
'בואנ'ה אחות שלו, לא נסחפת קצת?!
מאיפה יש לי את הכוח הזה עכשיו לא לעשות מה שבא לי, אלא מה שצריך?!
מה אני נראה לכם איזה בבא?!'
אז בואו נחזור שנייה למה שאמרנו על אהבת ה' -
כמו שאהבת ה' כבר נמצאת בתוכנו, ואנחנו רק צריכים למצוא את הנקודה הזאת בתוכנו -
ככה גם היכולת 'למסור את הנפש', ז'תומרת לעשות מה שבאמת צריך, ולא מה ש'בא לנו', נמצאת כבר בתכונו.
ואם תנסה קצת להיזכר - תראה שגם אתה - כן, כן, אתה - 'מסרת את הנפש' לפחות פעם אחת בשביל איזה משהו שהיה לך חשוב יותר.
יש פה קטע שכתב אלירז פרץ הי"ד על מסירות נפש, שממש מתאים.
אני אישית ממש הצטמררתי כשקראתי אותו, אז באמת כדאי לקרוא 
אחח.. אחים יקרים שלי,
שנזכה בעז"ה באמת למצוא בתוכנו את הנקודה של אהבת ה',
ושנוכל באמת למסור את הנפש בשביל הערכים שחשובים לנו.
שבעז"ה תהיה שבת שלום ומבורכת לכ--ל עמ"י!! 
שבת שלום

בסיעתא דשמייא!!




אני אשכנזיה, מותר לי היום לעבוד בגיהוץ אצל משפחה ספרדייה שנוהגת לא לגהץ רק בשבוע שחל בו??? זה די דחוף, אשמח אם תתנו ליתשובה עם מקור מההלכה. תודה מראש 
אסור לאשכנזיה לעבוד בגיהוץ כי לאשכנזים אסור לגהץ כמו שכתב הרב אליישיב בספר "אשרי האיש" חלק ג' עמוד תעד, ואפילו שספרדי יעשה דבר שאסור לאשכנזי עבור אשכנזי אסור, כמבואר שם בעמוד תעא, קל וחומר שאשנזי עצמו שאסורבגיהוץ, אין לו היתר לגהץ עבור ספרדי.
יום טוב 
שכן האיסור להשתמש ב"ספרדי של שבת" הוא בגלל שסוף סוף זהו האיסור, אולם במקרה דנן אין לה שמחה או הנאה מהגיהוץ, אז לא פשוט לי שאסור.
בסיעתא דשמייא!!!
ברגע שאתה מסיט את עינייך מהמטרה. [הנרי פורד]
(גרסת הביינישי"ם - פה)

קרה לך פעם שהסתכלת באמת לעומק על הלכות שבת וחשבת לעצמך: 'איך אפשר לקיים את כל ההלכות האלה?! זה פוווול!! אין מצב שאני אצליח!'
או שעכשיו בחופש - גילית שאת צריכה לקרוא 2 ספרים שלמים באנגלית (!!), והקצב קריאה שלך באנגלית זה משהו כמו 3 עמודים בשעה -
ופשוט אין לך מושג איך תצליחי לעשות את זה?!
--
בפרשת השבוע שלנו [דברים] כתוב:
"רב לכם שבת בהר הזה, פנו וסעו לכם"
ה'מאור ושמש' דורש על הפסוק הזה ש..
לפעמים יש דברים בחיים שאנחנו מרגישים שהם פשוט גדולים עלינו ואין סיכוי שאנחנו הולכים לעבור אותם,
ובגלל זה אנחנו פשוט מחליטים לוותר לעצמנו מראש.
אבל בדיוק בגלל זה אבאל'ה שבשמים אומר לנו פה >>
"רב לכם שבת בהר הזה" - תפסיקו לחשוב על מה שעומד מולכם כמו איזה הר ענקי, שאין מצב שתצליחו לטפס עליו אף פעם.
"פנו וסעו לכם" - פשוט צאו לדרך ותאמינו בה' ובעצמכם.
זה כמו שלפני ששמתחילים מסלול בטיול חושבים שוואלה, אין מצב בעולם שנצליח להגיע לראש ההר הזה!
אבל אם פשוט יוצאים לדרך - מצליחים להגיע למעלה.
ככה גם בכל תחום בחיים - גם בעבודת ה' וגם בגשמיות:
אם נפחד אפילו לנסות להתגבר על המכשולים שיש לנו בחיים, ונתייחס אליהם כמו על איזה הר מפחיד -
אין מצב שנצליח לעבור אותם.
אבל אם למרות הכל נתמקד במטרה ונאמין בה' - נצליח להתגבר על כל מכשול.
אז שנזכה בעז"ה לא לפחד מהמכשולים האלה שיש לנו בדרך,
ולהצליח להתמקד במטרות שלנו ולהגשים אותן.
[אגב, מי שרוצה להיכנס ככה לאווירה של החורבן - יש ד"ת שראיתי על ההפטרה, שקשור לחורבן.
אז אם מישהו ירצה - אעלה אותו לכאן בעז"ה בלי נדר]
בבקשה תקפיצו, כדי שגם אחים שלנו יוכלו לקרוא .
שבע"ה תהיה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י! 
בבקשה תעלי גם את ד"ת על ההפטרה. שבת שלום!
ה' שֹׁמֵר אֶת גֵּרִים יָתוֹם וְאַלְמָנָה יְעוֹדֵד וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים יְעַוֵּת. (תהילים קמו, ט)
כמה נפלאים כל המילים של הפסוק הזה:
ה' שֹׁמֵר אֶת גֵּרִים: בגלל ש"סורו רע", לכן הוא צריך שמירה מיוחדת שלא ייכשל, וה' ברחמי המרובים שומר אותו. הכוונה לא רק גר, אלא גם במידה מסויימת בעל תשובה שזקוק לשמירה מיוחדת בגלל הרגלים ישנים. ואכן יש סיוע עצום מן השמים לגרים ובעלי תשובה שעומדים במשימה עוד יותר מאשר הדתיים מהבית.
יָתוֹם וְאַלְמָנָה יְעוֹדֵד: אין צורך בהסברים.
וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים יְעַוֵּת: בזה אנחנו נתמקד עכשיו.
לפני כ150 שנה רוב היהודים היו דתיים וחרדיים. אלא שאז התחילה לנשוב רוח חדשה שבעולם הגדולי גילו כל מיני דברים חדשים "מודרניים" והתחילה תעמולה שלהיות דתי זה מיושן: גם דברים טכנולוגיים חדישים, גם בנושאי רוח, גם בזה היה מתקפה על הדת. הנה יש את הקומוניזם הדוגל בשוויון ואחוות עמים, שזה יכול לכאורה לבוא במקום מצוות אהבת ישראל. וכן הלאה.
וכאן התחיל להתקיים מה שנאמר "ודרך רשעים יעוות". הקומוניזם שחרת על דגלו מלחמה נגד הדת קרס אבל לא לפני שלקח איתו לאבדון עשרות מיליוני בני אדם.
ארץ גרמניה שהייתה לכאורה שיא של הקידמה בימים ההם, וגם בתוכה היה שיא של התבוללות בין יהודים לנוצרים, משם צמחה החיה הרעה הכי טורפת שהייתה אי פעם בעולם.
וגם שונאי הדת הם עצמם התחילו להתבלבל כשהם הוסיפו למלחמתם נגד הדת גם מלחמה נגד התא המשפחתי. כתוצאה מהמתירונות שהם הכניסו התחילו להתפשט מחלות קשות שאין להם תרופה. כמו הרפיס ומחלת האיידס.
.
גם בזה התקיים "ודרך רשעים יעוות".
1. הם התחילו עם הפגנות על דיור. ובזה מייד צצה הבעייה שהם עצמם יצרו: הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון ועקירת מתנחלים שזה הוסיף עוד יותר לבעיית הדיור.
2. בכדי שלא יגידו להם ללכת לפריפרה הם טענו שהם רוצים דיור רק בתל-אביב ובמרכז. אבל בזה במיוחד נחוצה ההתיישבו ביהודה ושומרון שיותר קרובים למרכז מאשר הנגב והגליל.