פורום בית המדרש (עמוד 167)

בסיעתא דשמייא!!

[גרסת הביינישי"ם פה].

שלום, אחים שלי!
יש פה 2 ד"תים שיא הקצרים לפרשת השבוע (ויקהל).
באמת ששווה לקרוא לפחות אחד מהם, ככה בשביל הנשמה שלנו.
אשמח ממש שתקפיצו את השרשור כמה שיותר, כדי שכולם יוכלו לקרוא בעז"ה.
 

"לא תבערו אש בכל מושבותכים ביום השבת"

לפסוק הזה יש גם את המשמעות הרגילה, שלא להדליק אש בשבת.
אבל ראיתי פירוש אחר, שיא היפה, שממש שווה לקרוא >>

בדרך כלל שבת זה הזמן של כל המשפחה לשבת סופסוף יחד ולהיפגש.
ולפעמים כזה בשולחן שבת,
מתחילים לדבר על השכן ממול שתמיד יש לו שקית ענקית של זבל, ומענין מה הוא מייצר שם.
או על הדוד סם, שממש השמין בזמן האחרון.
ועל 101 אנשים אחרים.

דווקא בשבת, בגלל שיש לנו חופש מהעבודה ומהלימודים, ואנחנו יושבים ומדברים עם המשפחה והחברים -
יש סיכוי יותר גדול שנדליק אש.
לא אש גשמית, אלא אש של מחלוקת, אש של לשון הרע.

לכן, ה' בא ואומר לנו פה -
דווקא בשבת, שימו לב שאתם לא מתחילים להדליק אש של שנאה.
כי האש הזאת יכולה להרוס אפילו יותר מאש גשמית.
כי אש של לשון הרע, לדוגמא, יכולה להתפשט בשיא המהירות, ולגרום לכ"כ הרבה שנאה כלפי אותו איש שעליו דיברו.
אש של מחלוקת, יכולה להרוג את הבנאדם מבפנים, למרות שהוא ממשיך לחייך מבחוץ.
[מבוסס על מעיינה של תורה]

אז שנשים לב בעז"ה למה שאנחנו אומרים בשבת,
וככה בעז"ה יהיה לנו יום של מנוחה וקדושה אמיתיים.
אמן!

--

ועכשיו לד"ת השני, שפשוט מ-ת-ו-ק >>

מכירים את זה שאתם רוצים לעשות מעשה טוב,
ואתם לא עושים אותו ישר כשאתם חושבים עליו -
בסוף אתם בכלל לא עושים כלום?.

לדוגמא, שמישהי רוצה לתת כסף לצדקה,
אבל היא חושבת מלא זמן לאיפה לתרום ומי הכי צריך את הכסף.
ובסוף היא מחליטה שהיא בכלל לא תורמת, כי היא רוצה לקנות בכסף הזה דברים אחרים.

למה זה קורה?
כי כשאנחנו רוצים לעשות מצווה, או כל מעשה טוב אחר,
אבל אנחנו חושבים עליו הרבה -
היצר הרע שלנו מתחיל לעבוד.
אנחנו מתחילים לחשוב שאולי בכלל לא כדאי לעשות את זה,
שאין לנו זמן, או אין לנו מספיק כוחות ומשאבים וכו'.

כתוב בפרשה: "וכל חכם לב יבאו ויעשו את כל אשר צוה ה'".

לפי מה שאמרנו עכשיו, הפסוק בעצם אומר ש..
מי ש'חכם לב', יודע שאם הוא לא יעשה את המצווה מיד -
יש מצב שהוא לא יעשה אותה בכלל.
לכן כתוב בפסוק שחכם לב זה מי שלא יושב בבית, ומתחיל לחשוב על המצווה -
אלא תכל'ס קם ועושה את המצווה ישר - "זריזים מקדימים למצוות".

אז שבעז"ה נזכה לעשות כמה שיותר מצוות בתכל'ס,
ולא רק נחשוב עליהם.

הגעתם עד לפה?!
אשריכם, ישראל!

שבעז"ה תהיה לכוווולנו שבת של שלום מנוחה ושמחה.

אחד האינסטלטורים בעיר הוזמן לתיקון נזילת מים בדירה. הוא החל להרים מרצפת
אחר מרצפת וככל שהעמיק יותר בניסיון למצוא את התקלה, הלך והבין כי הצנרת
רקובה מהיסוד. עבודה רבה ממתינה לו ובעל הדירה יאלץ לשלם ממון רב.

כשעה לאחר שהייה בדירה, הביו ה אינסטלטור כי בדירה מתגוררים אלמנה וששה יתומים
קטנים. הדלות והעוני זעקו מכל מקום. צער רב נצטער ה אינסטלטור ולא ידע
כיצד להציג לבעלת הדירה את בעיית ה אינסטלציה - ובעיקר את מחיר התיקון
מרקיע השחקים (מזל שאין צורך ב ביובית...).

לאחר מחשבה, גמלה בליבו ההחלטה, כי את עלות כל החומרים והעבודה ישא בעצמו מכיסו
ובזאת יקיים מצוות צדקה למהדרין ובפרט שמדובר באלמנה מסכנה ויתומים.

שבוע ימים שקד ה אינסטלטור על מלאכתו, הרים את כל מרצפות המטבח וחדר האמבטיה,
הניח צנרת חדשה ולבסוף סיים את עבודתו על הצד הטוב והמקצועי ביותר.

כשהוא ארז את כלי עבודתו, נגשה אליו האלמנה בחשש, חיל ורעדה, וביקשה לדעת
כמה מגיע לו על העבודה. "את לא צריכה לשלם כלום", ענה לה כלאחר-יד.
"הבניין שייך לפרויקט שיקום שכונות, וכבר הגשתי טופסי בקשה לעירייה. בעוד
שבוע אקבל מהם את הכסף", אמר בהחלטיות, מבלי להניד עפעף.

האלמנה הנבוכה הנהנה בראשה. היה לה נוח להאמין לסיפור והיא הודתה לו מקרב-לב.

שנים רבות חלפו. ה שרברב רכש נסיון  והפך לקבלן גדול לבניה,שיפוץ ואינסטלציה. לפני
מספר חודשים רכש מגרש ברמת-גן והתכונן להקים עליו בניין דירות. הוא סבב
בכמה מקומות, לשם קבלת הצעת מחיר לחומרי הבניה, ולבסוף לקח לעצמו פסק זמן
בכדי לעיין בהצעות-המחיר בכובד-ראש, לפני שיקבל החלטה.

יום אחד, בעודו עומד במרכז המגרש עם אחד המהנדסים, נכנסו לאתר הבניה שתי
משאיות טריילר עמוסות בחומרי בניה, וללא אומר ודברים החלו הנהגים
ועוזריהם פורקים את תכולתן. ה שרברב בעל החסד אץ-רץ לעבר הנהג והחל למחות
ולהודיע כי הוא לא הזמין מאומה. הנהג עיין בטופסי הקבלות והודיע נחרצות
כי ההזמנה בוצעה וכי הוא נשלח לפרוק כאן סחורה. לאחר דין ודברים הודיע
הנהג כי את שליחותו הוא יבצע, הסחורה תורד מהמשאית לתוך המגרש - ואם יש
טענות שיפנה למשרד המכירות.

מתנשם ומתנשף הגיע מכובדנו למשרד. הוא טען בלהט כי קיבל סחורה שלא הזמין
ואף לא שילם. הפקידה עיינה במחשב, ולאחר בדיקה מעמיקה בישרה לו כי לא רק
שבוצעה הזמנה, אלא מופיע במחשב שהתשלום בוצע במזומן. "אם יש לך הערות
תפנה לבעל הבית שיושב בקומה למעלה", סיימה את דבריה.

בקומה העליונה, במשרד מעורר רושם, ישב בעל הבית. השרברב-קבלן שוב שטח את
טענותיו, ביקש בדיקה והבהרות מדויקות לכל מה שקרה בשעתיים האחרונות. הבוס
עיין שוב במחשב ופסק לו כי ההזמנה בוצעה והתשלום התקבל. לפתע הביט בעל
הבית היישר לתוך עיניו והוסיף: "מופיע לי פה שאת התשלום ביצעה עיריית בני-ברק במזומן".
מיודעינו לא ידע נפשו מתדהמה. "העירייה שילמה על ההזמנה שלי?"

"שב, שב, ידידי", ביקש בעל הבית בחביבות. "אני כבר מחפש אותך עשרים שנה.
אתה זוכר את אמי? את התיקון שביצעת ללא תשלום בדירתנו ושיקרת לה כי את
עלות התיקון שילמה העירייה? הייתי אז ילד צעיר, אבל ידעתי שאתה משקר
ולמעשה אתה גומל חסד עם אימי האלמנה. באותו רגע גמלה בליבי ההחלטה שיום
אחד אני אגדל ואעשה הכול בכדי להחזיר לך כגמולך הטוב. מן השמים זימנו
אותך לכאן, לקבל הצעת מחיר, ולי הייתה ההזדמנות 'לסגור מעגל'".

לזה בדיוק התכוונו חז"ל באומרם: "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאהו".

אם זכור לי טוב, המעשה מובא מאחד הספרים של הרב יחזקאל לוינשטיין.

מושיט לה תפוח עץ שקנה לפני כמה דקות ספורות מהמכולת ליד.
מה? למה אתה מביא לי תפוח? תמהה האשה.
"תאכלי. זה בסדר, גם חווה לא ידעה שהיא ללא בגדים,
עד שהיא אכלה מעץ הדעת"...

יודעי דבר טוענים שיש המשך לסיפור.
לאחר מספר שנים, באה אותה בחורה - הפעם כבר צנועה - למבוגר שלנו,
באותו מקום, ליד התחנה, נתנה לו תפוח עץ ואמרה -
"גם אדם הראשון לא ידע שהוא צריך לצאת לעבוד,
עד שהוא אכל מעץ הדעת"...

===

נו, אז להיות בחור בכולל או בחור עובד?
לא, אני ממש לא הולך להכנס לדיון הזה.
יש כאלה שזה מתאים להם, יש כאלה שזה מתאים להם,
ולסיכום - שכל אחד יעשה ע"פ מה שרבותיו מנחים אותו בחיים.

א-ב-ל, בחיים לא שמעתי שמי שיוצא לעבוד,
יש לו 'פטור' מהתורה. מקיום המצוות.
לא לא, שלא תבין אותי לא נכון, אתה עושה קידוש בשבת,
אפילו דואג לכסות את הטלויזיה לכבוד שבת קודש במפה לבה,
שר לאשתך "אשת חיל", ואפילו משתדל להתפלל 3 תפילות ביום.
אבל עזוב. לא על זה אני מדבר. אז על מה כן?
על הגמרא שמונחת אי שם בארון הספרים, שהפעם האחרונה
שנגעת בה הייתה כשניקית לפסח האחרון, לפני 11 חודש.
על ה - 'משנה ברורה', שאתה לא יודע כמעט שום הלכה בה ת'כלס.
נכון, להדליק ת'אור אסור בשבת, וגם ברור לך שבשבת נחים.

אבל למה הלכות בסיסיות אחרות אתה לא יודע?
למה את, נערה צעירה, בחיים שלך לא פתחת ספר הלכות ללמוד לשמה על הסדר,
חוץ מלמבחנים? איך אפשר לשמור שבת ע"פ רצון ה' בלי ללמוד?

איך אפשר? התשובה היא, אי אפשר.
את אפילו לא מודעת לזה שאת עוברת איסורים מהתורה, בשבת.
הטמנה בטרמוס, את יודעת אם מותר? עזבי אם מותר,
את יודעת בכלל מה זה 'הטמנה'? האם מברכים על עוגת קינוח בסעודה,
יודעת? או אולי האם מותר לאכול לפני התפילה, יש לך תשובה ברורה?


אז בואו בקיצור נסכם בדיוק במה מדובר עבורינו.
גם אם אנחנו לא מתכננים להיות אברכים או משהו כזה,
ויודעים לצטט טוב את דברי המשנה "טובה תורה עם דרך ארץ",
ולהסביר לכל מקשה עלינו ש - 'דרך ארץ' = מלאכה או סחורה,
חייבים לדעת, שכתוב - טובה 'תורה', כלומר, היא העיקר. היא חיינו.
נכון, צריך גם לעבוד. אבל מכאן ועד להגיע למצב ש...
אנחנו לא יודעים הלכות בסיסיות?! בושה! פשוט בושה.
אי אפשר להיות 'דתי' באמת, בלי ללמוד. זה כמו לרצות לזכות בפיס,
בלי למלא כרטיס. נו באמת, זה פשוט צחוק מעבודה. מעבודת ה'.


יש שני סוגי אנשים. שניהם עובדים 10 שעות ביום, עבודה מייגעת מאוד.
הראשון - בשעות הפנויות שלו יושב מול הטלויזיה ורואה סדרות או חדשות, מחפש לו כל מיני עיסוקים וכדו'.
השני - בשעות הפנויות הולך ללמוד תורה, הלכה, לדעת איך להתנהג בחיים ע"פ רצון ה'.
נגיד, שסה"כ, לכל אחד מהם יש רק שעה אחת פניוה כל יום.
הראשון יקבל גהנום או לא יודע מה, והשני יקבל כל טוב בעולם הבא.
מה?! בגלל שעה אחת? זהו? זה כל ההבדל?
כן - שעה אחת פנויה, 'מראה' לקב"ה, ש -
או שאתה ממש לא בראש של להתחבר לה', וטוב שיש לך עיסוק בעבודה, אחרת, היה משעמם..
או, להבדיל - שהיית רוצה כל היום להיות 'שבתי בבית ה' כל ימי חיי',
אלא מה? צריך גם לעבוד, להתפרנס, אז לפחות בזמן הפנוי אתה משתדל מאוד כן ללמוד.

קיצור, שעה אחת מראה על כ-ל החיים שלנו - מהם בדיוק.
אז מהיום, נעלה בקריאה ראשונה חוק חדש.
דתיים חפיפניקים - בואו לא נגיד שאנחנו הולכים לעבוד כי - 'זו דרך התורה',
כי הרי הטלויזיה בבית שלנו נותנת סתירה לאמירה הזו,
וזה שאנחנו בורים ועמי הארצות בלי לדעת הלכות בסיסיות מאוד -
זו ממש לא דרך התורה. אלא מה כן נגיד? 'לא רוצים תורה חזק. דתי לייט, כבוד'.
יש בחירה חופשית לאדם. אין שום בעיה! היה נעים להכיר...

א-ב-ל, האלה שבאמת רוצים לצאת לעבוד כי 'זו דרך התורה',
אנחנו חייבים לדעת, שדרך התורה היא גם שנשתדל לדעת לפחות את ההלכות בסיסיות.
שזה אומר - לפתוח 'משנה ברורה' או 'ילקוט יוסף', או מומלץ מאוד 'פניני הלכה',
בשביל שנדע לפחות מה לשאול את הרב, איפה בכלל צריך לשאול...
יש כאלה שלא יודעים ת'תשובה לשאלה בהלכה,
אבל יותר גרוע מזה, זה המצב שיש כאלה, שבכלל לא יודעים
שיש פה שאלה בהלכה. הלו, יש פה ש-א-ל-ה...


הלכות - שבת, ברכות, תפילה, ק"ש, זימון, סעודה, כיבוד אב ואם, בשר בחלב,
מועדים, ברכת המזון, זימון, חלה, תרומות ומעשרות, כשרות, ק"ש שעל המיטה וכו',
כ-ו-ל-נ-ו (כולל הבנות...) צריכים לדעת.
החל מהחייל שנמצא עכשיו בפלס"ר (סיירת) גולני, דרך הבחורה שעושה השנה שנת שירות,
עד הבחור שלומד כל היום תורה ומתכנן להיות גדול הדור הבא.
כ-ו-ל-נ-ו חייבים להתחיל ללמוד הלכות, תורה, מחשבה, אמונה.
אחרת, איפה בדיוק ה - "כי הם חיינו". הא?
 

נכון, לבחור בסיירת יש רק 5 דקות ללמוד, לבחורה בשירות או באולפנה יש יותר זמן ללמוד,
ול - 'אברך הצעיר' שלנו, שעוד דקה הוא מסיים את כל הש"ס - הוא כבר עובר פעם שלישית על הלכות שבת...
אבל זה לא משנה, זה לא מוריד את השאיפה שלנו - שממילא תעלה גם מעשים בשטח -
לשאוף לדעת בדיוק (!...) ע"פ ההלכה איך להתנהג בכל תחומי החיים ע"פ רצון ה'.
ו - בדוק! מי שחושב שהוא יודע 10% מההלכות, אז רק שידאג לשים נקודה קטנה שם בצד,
כי אפילו 0.10% מההלכות הוא לא יודע...


זהו, זו דרכה היחידה של היהדות.
"ניאו דוסי" אני לא, אבל רק בשביל שיהיה 'ביטוח' לדברים שאמרתי שאלו ממש דברי חז"ל,
הנה לנו אחד שמוסכם על כולם, הרמב"ם -
"כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה (וכשהוא אומר כ-ל, הוא מתכוון ל-כ-ל ממש, כמו שהוא כותב שם בהמשך)...
חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה".

חד משמעית,
חייב.

בואו נעשה עם זה משהו. בפעם הבאה שאנחנו בירושלים -
מומלץ מאוד הספר 'פניני הלכה'. קל להבנה, כיף לקריאה, מסביר ממש.
אנחנו הדור הבא. א-נ-ח-נ-ו הדור הבא.
האחריות ל - 'נותן התורה', עלינו.

עשו טובה, תעזרו לשמור על הקטע הזה למעלה.

תגובה אחת של כל אחד מכם - לא משנה מה כתוב בה -
תעלה גם את הקטע למעלה, וגם שמחה בלבבות..

יש לי 2 שמות...

עד עכשיו קראו לי רק בשם השני..

לפני כמה חודשים החלטתי לעבור לשם המלא..

שהייתי בכתה ה' נתנו לי פס' שמתחיל באות הראשונה של השם שלי ונגמר באות האחרונה... נתנו לי רק לשם השני כי מי שנתנה לי לא ידעה על הראשון בכלל....

עכשיו פתאום חשבתי על זה:

שרגע מה עם השם הראשון שלי? 

ופתאום עלתה לי שאלה שבעצם הפס' שלי זה פס' שמתחיל באות הראשונה של השם הראשון ונגמר באות האחרונה של השם השני? או שזה בשתי פס' נפרדים???

(אני אומרת בשמו"ע אז זה חשוב לי...)

תודה רבה..

מקווה שהובנתי..

בסיעתא דשמייא!

ראיתם פעם איך תינוק מתחיל ללכת?
בהתחלה - הוא הולך צעד אחד, וכולו מבסוט מעצמו שהוא הצליח לעשות את הצעד הזה -
ואז הוא נופל.
אח"כ הוא כבר מתקדם קצת, מצליח ללכת 2 צעדים בלי עזרה - ואז הוא שוב נופל.
חשבתם פעם מה יקרה אם התינוק פתאום יחשוב לעצמו: 'עזבו אתכם שטויות. אני לא קם.
מי צריך את כל הנפילות האלה?! עדיף לי להישאר לזחול'.
אם היינו עושים את זה - כולנו היינו עדיין זוחלים על הרצפה, בלי ללכת.
---

אני זוכרת שפעם אחת אמרתי לעצמי שמהיום, זהו. אני לא מדברת או שומעת לשון הרע.
מצדי יישרף העולם - אני החלטתי. לא רוצה לשון הרע.
ובהתחלה באמת עמדתי בזה -
ככה שבוע שלם כל מילה שנייה שלי הייתה 'לשון הרע'. חברות שלי כבר ידעו שלידי לא
מדברים על אנשים אחרים, כי אני אפסיק אותן באמצע.
אבל אחרי איזה שבוע, זהו. לא יכולתי יותר.
פשוט הייתי "חייבת" לפרוק מה מישהי עשתה לי. ובאמת עשיתי את זה.
ואחר כך?
ווא, ווא. אח"כ פשוט אכלתי את עצמי מבפנים, אמרתי לעצמי: איך חטאתי?! איך דיברתי
לשון הרע אחרי שבוע שלם שהצלחתי לשמור על הפה?!

אבל אז הבנתי משהו -
אי אפשר בבת-אחת להגיד שזהו, אני מפסיקה לחטוא במשהו.
כי זה פשוט לא עובד ככה.
כמו התינוק - שאין מצב שהוא יצליח בבת-אחת ללכת, הוא יכול ללכת רק צעד, ליפול -
ואז להתקדם שוב 2 צעדים, וכן הלאה.
ככה גם אנחנו - אנחנו צריכים להתקדם בחיים לאט-לאט, צעד אחרי צעד.
אחרת, אנחנו פשוט נתרסק בבום אחד גדול.

וכמו התינוק - יש לנו גם נפילות בהתקדמות הזאת.
אין מצב שנצליח רק להתקדם, בלי ליפול.
אבל החכמה האמיתית היא לדעת לא להתייאש למרות הכל - למרות שקשה, למרות שנפלנו - לקום.
זה מה שבאמת מראה לאבאל'ה שבשמים כמה אנחנו אוהבים אותו.
כי זה לא חכמה לעבוד את ה' כשהכל טוב ויפה, החכמה האמיתית היא לדעת לעבוד את ה' גם כשקשה, גם כשאנחנו מרגישים בשיא החושך.

כמו שאם התינוק יבוא ויאמר: 'יאללה, אין לי כח לכל הנפילות האלה, אני לא רוצה לקום' - הוא לא יתקדם לשומקום.
ככה גם אנחנו. אם נתייאש, אם לא נסכים לקום מהנפילות, נשאר בדיוק באותו מקום.לא תהיה לנו התחדשות בחיים, לא נוכל להתקדם.

יש משל שיא החזק על הקטע הזה -
אם יבא מישהו, יעמיד איזה בלוק עץ וינסה לטפס עליו - הוא לא יצליח בשום מצב. וגם אם הוא ירגיש שהוא מצליח לטפס, באיזשהו שלב הוא יכול ליפול ולשבור את הראש.
אבל אם הוא ייקח סולם - הוא יצליח לטפס.
מה ההבדל בין הסולם לבלוק - שעל הסולם אפשר לטפס, אבל על הבלוק לא?
שבסולם יש מדרגות, יש שלבים.
והסולם בנוי בצורה כזאת שיש גם רווח בין שלב ושלב - ובזכות הרווח הזה אנחנו יכולים לשים את הרגליים על השלב הבא בסולם.
עכשיו בואו נעבור לנמשל -
כל מדרגה בסולם זה בעצם שלב בהתקדמות שלנו.
מה שמפריד בין השלבים האלה זה דווקא הרווח שבין כל שלב.
הרווח הזה הוא בעצם הירידות שלנו, הנפילות שלנו.
כל פעם לפני שמגיעים לשלב הבא בסולם - צריך לעבור דרך הרווח, דרך הנפילה.
אבל רק ככה - אפשר להגיע למדרגה הבאה.


מה שאני מנסה לומר פה זה שאם אנחנו נופלים, זה לא אומר שאנחנו במדרגה נמוכה יותר ממה שהיינו קודם. כי דווקא מתוך הנפילות האלה - אנחנו צומחים.
אחי, אם חטאת, ואתה בכל זאת קם - אתה פשוט מלך. אין עליך.
כי למרות כל הקושי - הצלחת להתגבר.
ולכן, אתה במדרגה הרבה יותר גבוהה ממה שהיית קודם.

גם את, אחותי -
אם למרות שלא הצלחת הפעם, את עדיין לא מתייאשת - וממשיכה.
את פשוט מדהימה.
אבאל'ה שבשמים כ"כ גאה בך..
הוא מראה לכולם איך הבת שלו לא מוותרת, וממשיכה להתקדם, למרות הנסיונות הקשים.
אין, את פשוט אשת חיל

אז שבעז"ה נזכה להצליח להתקדם צעד אחרי צעד, ולמרות שלפעמים ניפול -
שנצליח לקום מהנפילה.
וככה בעז"ה נצליח לעלות אל השלב הכי גבוה בסולם

שבעז"ה יהיה שבוע טוב ומבורך לכל עמ"י!

בסיעתא דשמייא!

[גרסת הביינשי"ם - פה]

מכירים את זה שאתם מדברים עם אדם שמגדיר את עצמו כ'לא דתי' על היהדות,
ואז הוא כזה בא לכם עם המשפט הזה:
'אני? בטח שאני מאמין באלוקים, אחי. אבל אני מאמין בלב.
יענו כל המצוות האלה זה ממש לא בשבילי.
העיקר האמונה, חביבי'.
--

בפרשת השבוע שלנו (כי-תשא), מופיעות עשרת הדיברות.
א-ב-ל >>
כבר בפרשת בראשית, ה' מעניש את קין על זה שהוא רצח את הבל.
ובתכל'ס ה' מעניש על רֶצח, עוד לפני שהוא אמר שאסור לרצוח!
כאילו, זה כמו שהמורה תעניש תלמיד עוד לפני שהיא אמרה לו שמה שהוא עושה זה אסור..
איך זה הגיוני?!..

הופה, שימו לב לתירוץ מ-ד-ה-י-ם לשאלה הזו >>
כתוב בפ"ש שלנו, שהלוחות:
"כתובים משני עבריהם, מזה ומזה הם כתובים".
אומרים על הפסוק הזה שבעצם עשרת הדיברות חרוטים גם על הלב שלנו, וגם על הלוחות.
 
ז'תומרת שהמצוות זה חלק מהטבע שלנו, של בני האדם.
זה לא כאילו ה' מצווה אותנו דברים שמדכאים את החיים, ולא קשורים בגרוש לעולם, אלא להיפך -
המצוות הן הביטוי של הנפש.

זה כמו שמייצרים מכונת כביסה ככה שתתאים להוראות יצרן שלה,
כדי שיוכלו להשתמש בה בצורה הכי טובה.
ככה גם אנחנו מיוצרים ככה שנתאים ל'הוראות יצרן' שלנו,
שזאת התורה.

ולכן - מי שבאמת מחובר לאמת הפנימית שלו,
מי שבאמת מכיר את עצמו -
יכול לקיים את המצוות, עוד לפני שהקב"ה מצווה אותן.
כי המצוות הן בעצם המהות הפנימית שלנו.

ובגלל זה כל אדם ש'מאמין בלב' צריך לדעת שהמצוות הן ממש חלק ממנו.
ואין קטע לא לקיים את המצוות, כי הן אשכרה הוראות יצרן שניתנו לנו מלמעלה
בגלל זה גם ה' היה יכול להעניש את קין על זה שהוא רצח -
כי הוא פעל נגד הטבע שלו.

שנזכה בעז"ה לפעול ע"פ ההוראות שניתנו לנו מאבאל'ה שבשמים,
וככה נוכל לחיות בצורה הכי טובה שאפשר.
שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!!

שהחניכים באמת יזכרו את המסר גם שנה אחרי הפעולה (כן על בשרי) ולא פעולה גרנדיוזית אלא אותה פעולה של המשחק,סיפור,דיון,צ'ופר. להפוך את הפעולה של אמצע שבוע במקום "דפיקת כרטיס" באתי,ראיתי ,זרקתי  לענין שמדבר אל החניכים ,זה לא סתם יש כאן את כל מה שאמרתי בבחל"ו    

http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=480042

בסיעתא דשמייא!

שלום, חבר'ס!
יש פה ממש ד"ת שיא הקצר על הפרשה.
ממש משהו קטן לשבת, ששווה לקרוא.
אז יאללה, בואו נשקיע את הדקה וחצי הזאת בשביל הנשמה..

[גרסת הביינישי"ם - כאן].

למה בעצם יש 2 מזבחות במשכן?
ולמה בכלל יש את מזבח הקטורת?
כאילו מה? ה' רומז לנו להיות היפים ולהתחיל לעשן סמים?

בעצם כשאנחנו חוטאים - אנחנו פוגעים גם בגוף שלנו, שבתכל'ס ביצע את העבירה,
אבל גם בנשמה שלנו, שמתנתקת מאבאל'ה שבשמים, מאיפה שהיא הגיעה אלינו, בגלל שחטאנו.

המזבח החיצוני (מזבח העולה) מכפר על החטאים שעשינו ממש בגוף -
יענו, מחליפים בין הגוף שלנו, לבין הבהמה -
ובמקום שישחטו אותנו, שוחטים את הבהמה, והיא מכפרת עלינו.
אבל המזבח הפנימי (מזבח הקטורת) מכפר על הנשמה שלנו, שגם לה קורה משהו בגלל החטא.
לכן - אנחנו צריכים את 2 המזבחות.

אבל למה מזבח הקטורת כ"כ חשוב?
ולמה בכלל יש שם קטורת?

אם אני עכשיו אחטא - אני אדע שאני עושה משהו לא בסדר.
אבל יש דברים שלא ממש אסורים במפורש מהתורה, אבל הם לא ל'רוח התורה'.
ז'תומרת שמי שרוצה להתקרב לה' באמת - זה לא מתאים לו לעשות את הדברים האלה.
כמו שלדוגמא, אני לא יכולה לדמיין את הרב אליהו זצ"ל אוכל בתאווה, או צועק על מישהו.
אבל כשאני עושה את הדברים האלה - אני לא תמיד מרגישה לא בסדר, כי בתכל'ס אני לא עוברת על עבירה ממש מהתורה.
אבל עדיין הדברים האלה פוגעים במהות שלנו, בנשמה שלנו.
הם מרחיקים אותנו מאבאל'ה שבשמים.

בדיוק בשביל זה נועד מזבח הקטורת -
בשביל לנקות את הנשמה שלנו.
כמו שהעשן של הקטורת הוא ממש דבר דק ועדין,
ככה גם ההבדל בין מה שהוא רצון ה', לבין מה שלא רצון ה' -
הוא שיא הדק.
לפעמים ממש קשה לראות אותו, אבל בכל זאת - הוא פוגע בנשמה שלנו.

לכן, אם אנחנו באמת רוצים שהנשמה שלנו תהיה נקייה -
אנחנו צריכים ללכת גם ברוח התורה.
לעבוד את ה' באמת, זה אומר לא רק לעשות מצוות ולא לעשות עבירות,
אלא ממש בכל תחום בחיים שלנו - לזכור את ה'.
לחשבו אם מה שאנחנו עושים עכשיו מקדם אותנו, או מרחיק אותנו מהתכלית,
מאבאל'ה שבשמים.

שנזכה, בעז"ה.

קראתם עד לפה?
אשמח שתכתבו פה בשרשור, או תגידו לי באישי.
זה חשוב לי.
תודה, צדיקים!

שבעז"ה תהיה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!

[אוךך..זה מסובך,מקווה שתהיה תשובה]

>מהי  "תורת ארץ ישראל"?

>מה ההבדל בין תורת א"י לתורת חו"ל?

>מה היחס לתורת א"י [יש שתי צדדים נראלי,]?

>איזה ישיבות בעד ואיזה נגד?

>מי טבע את המושג?

>>>>>תשובות חלקיות ומקורות יתקבלו בברכה!

תודה צדיקים!

בס"ד לק"י.

שאלת את עצמך פעם איך צריכה להראות החברה ,המשפט,הכלכלה, הביטחון והתקשורות במדינה יהודית??

תנועות "חזון" מזמינה אותך להצטרף לקבוצת הלימוד דו שבועית בימי שלישי בירושלים לומדים את כתבי שבתי בן דוב זצ"ל ומניטו. 

פרטים:

המפגש מתקיים: פעם בשבועיים.

יום: בימי שלישי .

שעה:  19:00 .

איפה? בבית הכנסת יד רמה בבית וגן ,

הגעה: קו 21 שתי תחנות אחרי בנק דיסקונט.  

לפרטים: משה בסוס 0543086220, נדב מרון-0528423748.

חפשו אותנו בפיסבוק –"תנועת חזון"  www.tenuatchazon.wordpress.com

                                                          "חזון" – תנועה לצעירים

** פעם בחודש יעביר יהודה עציון את שב"ד

בקיצור...אני עושה כיפה למישהו... הוא לא יודע זה הפתעה... ויש לי מס' שאלות על זה:

1. האם מותר לכבס כיפה? כי היא קצת מתלכלכת.

2. האם מותר לגהץ כיפה... כי נראלי זה יראה יותר טוב אם אני יגהץ את הכיפה.

3. האם מותר לטלטל את הכיפה בשבת? לי זה נראה טלטול כי אני לא בן ששמה את הכיפה על הראש.(גם שבת זה היום היחיד שאני רואה אותו כי הוא בבני עקיבא שלנו ואין לנו פעילויות לחבריא ב' באמצע שבוע-פעם ב...)

אני במגמת עליה ב"ה כבר חצי שנה.

אבל אני רוצה עוד להתחזק, ולא מצליחה.

אני פשוט לא מצליחה לקום בבוקר ולחשוב ישר על תפילה.

אני לא מצליחה לברך אחרי כל דבר [בערך..] שאני אוכלת.

אני לא מצליחה להימנע מדברים לא צנועים.

ונשבר לי מהמצב הזה.

אני כ"כ רוצה להצליח, וכל השתדלות שאני עושה- אני נכשלת.

יש לכם איזה משו שיכול לעזור לי בדברים האלה?

תודה מראש(=

אפשר להתפלל על אדם שישנה את דעתו?!
והרי זה נוגד לבחירה חופשית..
ומצד מסויים מתפללים על אנשים שיחזרו בתשובה---וישנו את הרגלי חייהם על פי דעתם..

אני מעוניינת ברעיונות,

למצוות שאנחנו יכולים להבין את הטעם שעומד מאחוריהן, 

שהן יום יומיות, 

ושהן פשוטות להסברה...

כגון: ערי מקלט, כיבוד הורים, וכדו'

אם יש למישהו, אשמח!!

תודה...

בסיעתא דשמייא!!

גרסת הביינישי"ם - פה.

מכירים את האנשים האלה שנראים שיא הצדיקים - לומדים תורה כל היום, וממש מדקדקים בכל מצווה,
א-ב-ל כשמישהו מבקש מהם טובה, הם לא מוכנים לעזור לו?

יענו אלו אנשים שצדיקים רק ב'בין אדם למקום', אבל שוכחים שיש גם ת'מצוות ש'בין אדם לחברו'.
--

בפרשת השבוע שלנו (תרומה), ה' מראה לנו איך צריך לבנות את המשכן, והוא אומר על הכרובים:
"ופניהם איש אל אחיו".
ז'תומרת שהכרובים צריכים להיות אחד מול השני, ולהסתכל אחד על השני.
א-ב-ל >>
בספר דברי הימים, כשמתואר איך שלמה בנה את בית המקדש, כתוב שהכרובים:
"עומדים על רגליהם, ופניהם לבית".

בום. יש פה סתירה.

ב'בבא בתרא' נאמר על זה שכאשר אנחנו מקיימים את רצון ה' - הכרובים מסתכלים זה על זה.
אבל כשאנחנו חוטאים - הכרובים מסתכלים על הבית.

אבל מה הקשר בין לאן הכרובים מסתכלים,
לבין אם אנחנו עושים את רצון ה' או לא?!..

הופה, תשמעו איזה תירוץ פשוט מקסים אומר על זה בעל ה'פרדס יוסף' >>
בואו נחזור לסיפור שבהתחלה, על ההוא שממש משתדל לעשות את המצוות שבין אדם למקום, אבל שוכח על הדרך את החברים שלו -
בעצם אדם כזה לא מסתכל בכלל אל האנשים האחרים שחיים בעולם, אלא אכפת לו רק מעצמו.
הוא לא באמת מסתכל על החברים שלו.
ולכן, הוא כמו הכרובים ש- 'פניהם לבית'. ז'תומרת שמתרכזים רק בעצמם.
אבל, מי שבאמת עובד ה' - לא דואג רק לעצמו, ועושה רק את מה שכתוב בהלכה. אלא הוא גם מסתכל על אחרים, דואג להם ועוזר להם.
ולכן, הוא כמו הכרובים ש- 'ופניהם איש אל אחיו'. ז'תומרת שהוא ממש מסתכל על השני כל הזמן, ומנסה לעזור לו.

אז מה אנחנו יכולים ללמוד מפה?!
שאין קטע להיות דוס שממש ראש בקיר, ולא אכפת לו מהעולם.
אלא, אנחנו צריכים גם לשים לב לאנשים שבעולם, ולנסות כמה שיותר לעזור להם.
רק ככה בעז"ה יבנה בית המקדש במהרה בימינו.

שבת שלום ומבורכת, מלאה בקדושה, וחודש מעולה, מלא בשמחה אמיתית לכל עמ"י!

לא במקרה יום האם\המשפחה חל בל' שבט. חודש שבט הוא חודשה של ארץ ישראל כבר מראשיתו לפי בית שמאי. האילן הנותן פרות הוא המסמל גם את כלל ישראל והפרטים שצומחים ממנו ובביטוי היותר פרטי שמגיע בסוף החודש בל' שבט - את האם הישראלית ומשפחתה...

באיילת השחר, בחדרי לבי
יעלה ויבוא, עורה כבודי
הכתבן - הנבל, כינורי - ידי
עורה השחר, עקרת הבית מושיבי.
 
קומי אורי, ראו שכבר זרחה
באים מרחוק בניך ובנותיך.
שיר דברי - אם הבנים שמחה
ארץ אשר בה עיני ה' אלהיך.
 
אור חדש על ציון הפציע
על כולנו יחד, להאיר להשפיע
לכל באי עולם מעיר הקודש וגלילותיה
יפרחו עדי עדן עריה, הריה.
 
ישמעו, יחוו, סוד לחשי הויה
אז ישירו כולם, על מה שהיה, היה
ועל מה שעוד לא היה
ה-ל-ל-ו-י-ה 

- נשמה, זה מביא לידי ביטול תורה. אני לא מגיע.

- אוך! הגזמת. מותר קצת להשתחרר. כמו שמותר לשחק,

ככה גם מותר לראות משחק. כולה אוהדים, על מה הסיפור?!..

 

-----

 

בחור יושב לו בסדר בוקר, מנסה להבין ת'גמרא.

ארר! זה כמו סינית, אני לא מבין כלום.
בחורה מתפללת, מנסה לכוון מהלב פנימה.

אוף! עוד תפילה עברה לה בלי שום הרגש.

עזבו רגע את ה - 90 דקות שישבנו במגרש,
וגם את ה - 84 דקות שהיינו בקולנוע ביום שלישי שעבר.

הם, בקטע הבא, לא מעניינים אותנו בגרוש.

אז ת'כלס במה כן נגע הפעם?
קבלו מושג קצת חדש: "מ-ב-י-א לידי" ביטול תורה.

להפגש לסרט בקולנוע, ללכת למגרש לאהוד קבוצת כדורגל,

לשמוע שירי אהבה גם אם לא מביאים הרהורים ----

מי שנמצא שם, שלא יתפלא למה למחרת בשיעור הוא "לא מבין ת'גמרא".
את - אל תתפלאי למה את מרגישה רחוקה מהקב"ה.

אוווך! אתה מגזים! זה היה כולה שעה לפני שבוע. חוץ מזה,
זה היה סרט צנוע לגמרי. מה זה קשור בכלל לעכשיו?!...
 

השעה הזו שצפית במשחק? יודע מה, בוא נעזוב אותה.
אבל רגע, עכשיו נלך לחשבון ה - "מביא לידי".

ה-מ-צ-י-א-ו-ת הזו שצפית במשחק - גם אם זה כולה שעה בשבוע,
ה-מ-צ-י-א-ו-ת הזו ששמעת שיר אהבה - גם אם זה כולה כמה דקות ביום,

היא תביא לידי ביטול תורה - לא עכשיו שאתה רואה ת'סרט, זה גם, אבל במיוחד -

אח"כ, אחרי שעות מסיום המשחק, שתשב בבית המדרש (!...) ללמוד תורה.
פתאום, הבחור לא קולט. יש לו איזה 'שסתום' במוח. לא נכנס כלום.

"מה קרה", כולם שואלים. למה הנוער שלנו לא מתחבר לתורה, האא...?!
יש כל מיני תירוצים. יש מאשימים את זה, יש את זה. אבל אני מאשים,

ר-ק, את עצמינו. הביטול תורה ע-כ-ש-י-ו, כלומר, זה שאתה לא קולט בסדר בגמרא,

זה - בגלל שאתמול (!...) נשארת לראות משחק בערוץ ספורט 5. סלח לי על המילה,

אבל - טמבל, אתה חושב שככה הראש שלך יצליח להבין משהו בגמרא...?!

שכח מזה. אל תאשים אף אחד, אלא רק את עצמך. אתה, האשם היחיד.
 

בטח עכשיו כל הבנות פה מחייכות. "אנחנו לא חייבות בלימוד תורה כמו הבנים", הן אומרות.
ממילא, אנחנו חופשי ל - קולנוע, לשירים, ו - נו, בשקט, כמה מאיתנו גם לבית"ר...

אלא ש - ע"פ החישוב שלנו, חשבון ה - "מביא לידי", גם אתן בפנים.
את, נערה. בדרך לאולפנה, שומעת את 'בריטני ספירס'.
אח"כ מגיעה לתפילה, ו - ראבק! אני לא מתחברת לקב"ה!
בואי נעשה ת'חישוב של "מביא לידי", ונראה תוצאות ברורות.
ה - 10 דקות ששמעת בבוקר - אמנם לך 'מותר' יענו לבזבז ת'זמן,
אבל עזבי, לא על הדקות האלה אנחנו מדברים. אז על מה כן? על ה -

"מביא לידי". מה המציאות של העבר - שמיעת השיר, תביא בעתיד.

ב-ג-ל-ל הכמה דקות האלה שהראש שלך היה שם,
אז - אח"כ, בתפילה או בשיחה - לא תתחברי לקב"ה. לא תרגישי קדושה. לא כלום!
למה? בגלל הקולנוע לפני יומיים. תביני, זה לא הולך ביחד.
ה-מ-צ-י-א-ו-ת שהיית בקולנוע = כשתבואי להתקרב לקב"ה, פתאום תרגישי -
אי, קשה! אני לא מצליחה להתפלל טוב! לא מצליחה לדבוק בה'.


ככה ש -

לפני כל דבר שאנחנו עושים, נבדוק, חוץ מה - 'כמה דקות עכשיו' שמתבזבזות,

חייבים לבדוק במה זה י-ש-פ-י-ע עלינו בעתיד. או אם תרצו,
איך שאנחנו קוראים לזה, חשבון ה - "מביא לידי".

המעשה שלי עכשיו, למה הוא גורם, מביא - בעתיד.

לפעמים סרט אחד, משחק אחד, או אפילו כ-ו-ל-ה שיר אחד,
ינתק גם 'כולה' אדם אחד - אותנו - מהאחד בעולם, מהקב"ה.
אם הראש שלך נמצא על המגרש, אם את חיה בסרט,

או אם האוזניים שלנו שומעות 'אני אוהב אותך',
מממ, זה לא זה. כל מה שנגיד להצדיק את עצמינו -
זה, לא, זה. נ-ק-ו-ד-ה. הדברים האלה, מביאים לידי,
ביטול תורה. ביטול קדושה. ביטול טהרה. ביטול הנשמה.

יש מצב גדול שבזמן הסרט או השיר לא נרגיש כלום,

אבל חכו חכו. בפעם הבאה שנשב מול הסטנדר עם רצון ללמוד,

בפעם הבאה שנלך לבית הכנסת בערב שבת בשביל להתקרב לה',

ווא ווא כמה נרגיש. ווא ווא, החום יעלה לראש,
כי - 'אוף! אני לא מצליח להתחבר לגמרא'.

או כי - 'אוף! למה אני מרגישה רחוקה מהקב"ה'.

זוכרים? "מביא לידי". העבר, מביא לידי העתיד.
אין חדש תחת השמש. ככה עובד העולם.


נסיים באיזה 'סקופ' שהגיע לא מזמן, אחרי בדיקה אמינה.
יודעי דבר מסרו, שגם בעניין ה - 'ידידות' וכדו',

הדבר עובד בצורה הזו. אחי, אם דברת אתמול עם אפרת בלילה,

או אפילו סתם בשיחה אישית התכתבת עם הבחורה ההיא -
נו, זה ממש היה כמה דקות, 'בקטנה', כמו שאומרים.
פססט, לא! אל תשכח את ה - "מביא לידי".
עכשיו גם תבין, למה למחרת התפילה שלך נראית ככה.

למה פתאום אתה מרגיש כ"כ רחוק מהקב"ה.
זה, "מביא לידי", זה...

לסיום, סיפור קצר.
פעם, שהייתי ילד קטן, אבא בקש ממני שאפתח את המים, להשקות את הגינה.
מממ, התחלתי לחשוב, איך בדיוק עושים את זה?!...
הרי המים נמצאים ב - 'מאגר מים' שאבא ספר לי עליו לפני חודש,
ו - אני, פה. בבית החמוד שלנו. שעה הליכה, במקרה הטוב.
"אבא", קראתי. "זה רחוק מידי, אני לא יכול לבד".
"מתוק", הוא אמר. "פשוט תסובב את הברז".
פשוט? זהו? באמת? וואו. טוב, אם אבא אמר, הוא יודע.
סובבתי את הברז - אין כלום. "אבא, המים לא"...
לא סיימתי ת'משפט, והמים התחילו לזרום החוצה.
לאט לאט, הציפו את הגינה. וואו, מדהים.

היום, אני מבין, שככה זה גם במעשים, במחשבות.
לפעמים נראה ש - בואנה, זה לא קשור!
זה רחוק כמו לא יודע מה. למה לחשוב שזה הורס?!...
אז זהו ש - אם נפקח ת'עיניים, נראה. שמעשה קטן לכאורה,
יכול אח"כ לבטל לנו הרבה מאוד קדושה בחיים.
'כולה'...?
גם אתה אחי, 'כולה' נשמה אחת. זהו, לא יותר.
אצלנו אין ת'משחק הזה של "7 נשמות"...
בואו נעשה טובה לעצמינו, נשמור על חשבון ה - 'מביא לידי',
באמת, עמוק בתוך בלב. שיהיה תמיד, במצב 'דלוק'.


~~~~~~~

הבחנה דקה. ככה זה בעולם,
בין "טוב", ל - "רע", ההבדל, לפעמים הוא רק כ - 'חוט השערה'.
קבלנו יסוד יקר מאוד. בדוק, פותר הרבה בחיים.
מכאן, חבר'ה - נמשיך לפתח אותו בעז"ה.
על כל צעד, על כל מעשה, על כל מחשבה, בחיים.
זה, 'מביא לידי', זה.

----

שאני חושב על זה, עוצר דקה, חושב על החיים אחורה.
אישית, אם לא הייתי עושה את ההבחנה ה-ד-ק-ה הזו על עצמי,
אני מבטיח, פה, לכתוב דברי קודש מתוך הלב, לא הייתי.
איפה כן? תנו לדמיון המפותח שלכם לספר לכם על זה.
אין בנושא הזה שום חוכמות."מביא לידי", זו מציאות.

 

 

 

חבר'ה, בואו נקפיץ ת'קטע הזה, נחלק למכרים.

מי יודע, אולי - או שאין 'אולי', אלא בטוח - בעז"ה,

נזכה, להיות "מביאים לידי", הגאולה השלימה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לכל המעונינים ברשימת המוצרים המיוצרים בהתנחלויות,אתר גוש שלום עשה שירות טוב ורשם אותם.אני אישית חיפשתי המון זמן ולא מצאתי,כמובן לשימוש לתועלתם של המפעלים.הם אומרים פן ירבה, ומשמים אומרים כן ירבה. נא להפיץ את המידע בקרב אנשי שלומנו,והשם יעזור 

תמיד אומרים שאם אני יעשה את ההשתדלות אפילו הכי קטנה הקב"ה יעזור לי הרבה..("פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם")

אבל גם אומרים שהקב"ה מנסה אותנו דווקא כשלמשל אנחנו מחליטים שאנחנו משתפרים במשו מסויים ואז הוא מנסה אותנו דווקא בו..

זה לא סותר???

כן, גם אני אוהב בנות. ארררררר! זה לא נשמע טוב, אני יודע,
אבל ת'כלס זה אמיתי. יענו שלא תחשבו אחרת - אשתי בעז"ה, תהיה בת.
בת?! כן, בת. ב-ת-?-! יאפ, אחת חמודה.
חמודה?! אררר! לא נשמע טוב. רגע, אז, אז...
גם אתה אוהב בנות?! ב-נ-ו-ת-! אהההההההההההההההההה!!

תגיד, אתה מטפל בעצמך?! מקבל פיצויים מהמדינה?!
מה אני משתף אתכם, אתם שואלים? שאלה טובה. אז זהו ש...
אני זוכר את עצמי, הולך ברחוב, רואה במקרה מישהי נחמדה,
ו - הופ! יש קליק! יענו משהו שם בלב אומר לי - חמודה זאתי, הא?..
מנסה להעיף אותה מהראש. אוף, ראבק. עוד מלחמה שבקושי שרדתי.

אבל יודעים איפה ה - נקודה בקטע הזה? אחרי המקרה הזה, שאני יושב ללמוד תורה.
אררר! אתה?! ללמוד?! תורה?! פחחח. Again - אתה?! ללמוד?! תורה?! פחחח.
הרי ממש לפני כמה דקות 'נדלקת' מאיזה מישהי שנראתה חמודה,
או שלא נספר לרבים - אבל זוכר שיש ת'היא בבית הכנסת שמתפללת כמו דוסה,
שרק לחשוב עליה עושה לך פרפרים בבטן. אז...
אתה ללמוד תורה?! איכס. י'טמא! מה לך ולתורה הקדושה שלנו?!


כאן, בנים, כאן - אבל בדיוק בנקודה הזו, אנחנו חייבים להבין משהו.
(יש, האממ..) בת היא ---->
מתוקה, יפה, מדהימה, שווה, מהממת, מתאימה, צדיקה, חמודה, מרגשת...
את כולנו. ומי שלא מתרגש מבנות אז אחד מהשלושה:
או שהוא משקר, או שהוא מסכן או ש ----
חייבים לשלוח אותו דחוף ל - 'בית הפתוח', למה הרשימה ל - 'מצעד הגאווה' עוד מעט נסגרת..
או במילים אחרות - אם אתה מתרגש מבנות,
אתה הכי נ-ו-ר-מ-ל-י שבעולם. מאוד. מאוד.

אלא מה? יאלה, בואו נתן 'אישור רופא' להסתכל על בנות?
אז זהו ש...
כאן נכנסת התורה לתמונה. מה היא אומרת? תשמעו בעצמיכם.
- האאמ, בנים! אני יודעת שאתם מתרגשים מבנות, וזה טבעי ובריא.
אלא שאני רוצה שתשמרו את עצמיכם לאחת שלכם. להיא ש-ב-ט-ו-ח תתחייב (!...) איתכם,
לבנות בית, לחיים נצחיים. או במילים אחרות? לזו שתעמוד איתך מתחת החופה.
היא, ו-ר-ק היא, אני מחייבת אותך - אומרת לנו התורה - לשמור את עצמך בשבילה.
אתה יודע מזה להגיע לחתונה שאתה נקי מ - 'צלקות קשרי העבר'?!
נכון. קשה מאוד לשרוד, ובכל זאת - אני רוצה שיהיה לך חיים הכי מתוקים ומהנים עם אשתך,
ככה ש - בואנה, בחור, שמור על הלב שלך נקי מצלקות. המחשבה, העיניים,
שמור עליהם לאשה המדהימה שלך. הזאתי שחיה יראת שמיים מרגשת,
שאז, להתסכל על היופי שלה - ובעז"ה תקבל אחת יפה - 'וואו' כמה שזה יהיה שווה...

~~~~~

עד לכאן נאום התורה. חוזרים אלי הקטן שבכולם.
אז בואו רק נשים ת'דברים גלויים על השולחן. ובגלל שאני לא יודע מה אצלכם בראש,
הלב שלי פתוח לספר לכם קצת מ - 'הרהורי ליבי'. ושוב, להזכירכם, גם אני בגיל שלכם,
או במילים אחרות וברורות - בשום פנים ואופן לא 'יכול להיות אבא שלך'...

אני החלטתי מכל הלב, בכל ההשתדלות ש...
העיניים שלי - לאשתי.
המחשבות שלי - לאשתי.
הלב שלי - לאשתי.
רק חסר את ה - 'אשתי' הזו.
אמממ, יש מתנדבת? סתם. בצחוק.
אבל עכשיו ברצינות, אחינו, בת'כלס - בנות הן 'מדליקות'.
אלא שאנחנו 'גברים', יענו עם 'כוח סבל'. שרירים, קוביות, מי יכול עלינו.
הגיע הזמן באמת לתפוס ת'אומץ, לזכור שהאחת בעז"ה תבוא,
ולחתום לה כבר מעכשיו - 'אשתי, אוהב אותך לעולמים. אהבה אמיתית,
שהנה - מתחילה כבר מ-ה-ר-ג-ע. אמנם אנחנו עוד לא מכירים,
אבל יודעת מה נשמה? בשבילך, בשביל אחת כמוך, שווה ה-כ-ל בעולם'...


אז זהו. בנות - אם אתן רואות איזה בחור (חמוד, האממ, סתם..) שלא מסתכל עליכן ברחוב,
תדעו - זה לא בגלל שאתן לא יפות. אתן ממש 'פצצה מהלכת'...
אבל מה לעשות, לדרגה של החצי השני שלי, עוד לא הגעתן, אז,
במחילה מכבודכן - אני שומר ת'עיניים למתוקה שלי. מ-צ-ט-ע-ר...
איך היא נראית? בת כמה היא? איפה היא גרה? כמה האישיות שלה טובה?
וואלה לא יודע, אבל מה זה משנה, א-ה-ב-ה אמיתית, זו אחת בלי שום פשרות,
שמתחילה כבר מעכשיו. כבר מהגיל שבו האהבה דווקא זועקת - 'שמור על הלב שלך שלם'...

ו - כמובן, בנים. תזכרו תמיד. ששש, אבל בשקט. לא לצעוק, למה יש פה בנות ישנות - האממ, בעמידה.
אנחנו נורמליים בזה שאנחנו נמשכים אחרי בנות, וכאן הקב"ה אומר לנו -
אתם מסוגלים, יאלה - כ-ו-ל-ם להכנס ל - 'מצב התגברות'. רק ככה בעז"ה יהיה מתוק יותר באמת.
אז כן - לשבת מול הגמרא, מול הרשב"א, מול ה - 'כוזרי', ולזכור תמיד שבורא העולם,
ההוא שברא פה את כל הבריאה המדהימה הזו, יודע בדיוק איך ה-כ-י נהנים מהעולם הזה, רק בטוב.

ו - בגלל שחייבים לסיים בבנות - לא שהבנתי למה, אבל שיהיה -
אז, בנות, קודם כל ד"ש לצלע האבודה שלי - אשתי האחת המדהימה.
האא, ותגידו לה שבעז"ה עוד מעט אתחיל לחפש אותה. שלא תדאג, אני פה... (;
ועכשיו ברצינות. באמת, תדעו לכן שבשביל לקחת בעל ש-ו-ו-ה (אי אי אי, בודדים הם האלה.
ששש, בעצם לא אמרתי כלום..),
אההמ, גם את צריכה להיות ש-ו-ו-ה. באמת. רוצה בעל אוהב באמת? אחלה,
רק בואי נראה בדיוק כמה את אוהבת אותו כבר מ-ע-כ-ש-י-ו...
תעשו טובה לעצמיכן אחיות יקרות. אל תעשו טעויות בבחירה לנצח.
שהנחת היסוד שלך תהיה ש...
טוב, האמת קשה לי לדבר על זה כי עוד שנייה אני חוטף פה זבאנג' מהגברים,
אבל בואי נחתום ת'שיחה הזו בטיפ אחד מתוך הלא יודע כמה שיש? אז ככה,
בחור [שבודדים האלה שלא. שמעת?! בודדים..] שמסתכל על בחורות (גם בפייס'..) - דוגמניות, יפיופות ברחוב,
או סתם בתמונות שלך, כואב להגיד, אבל את ט-י-פ-ש-ה אם את חושבת שאחרי החתונה הוא...
בעצם כלום. לא אמרתי כלום.



לסיכום, במשפט אחד של הרב קוק זצ"ל -
'הצנוע מכיר שלא מפני שנאה על המין הוא מתרחק ועושה גדרים, כי אם מפני התכלית הכללי היפה'.
ו - אני הקטן, על סמך 'אשה יראת ה' היא תתהלל', במה? בחן וביופי שלה -
אני הקטן מסכים לעצמי להוסיף קצת חידוד בסוף המשפט הזה:
"הוא מתרחק ועושה גדרים, מפני תכלית ה-א-ח-ת היפיופה"... (;


לסיום - אם חשבת שהקטע הזה בא לחזק ת'אהבה בינך לבין חברה שלך,
אחי, מכיר 'דוקים'? פרוש. כי על כל זוג שתביא לי שהתחתן מ - 'קשר בגיל התיכון' או משהו כזה,
אני נותן לך 20 זוגות שרק התמלאו מאז צלקות בלב וזכרונות כואבים שלא יצאו לעולם,
שלהזכירך: על הלב, אי אפשר למרוח 'מייק-אפ'..
 

---

מי שלא קראה, זה הזמן. אפשר גם שוב,

תמיד טוב לחמם ולהכין את הלב למלחמה הבאה:
בנות - תגידו לה שיש,

ו - הופה. עשו טובה שהקטע הזה ישאר למעלה בפורום.

נאמר אז ותקף גם עכשיו - אולי - לא אולי, בטוח - בזכותכם,
יתווספו עוד כמה ספסלים לבית המדרש...

יגדג