האם יש מטרה לסיפור יציאת מצרים?
לאחר שאלת "מה נשתנה" מתחיל המגיד במעין הקדמה לסיפור יציאת מצרים:
"עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם... וַאֲפִילוּ כֻּלָּנוּ חֲכָמִים... מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם. וְכָל הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבְּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק, וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם: רַבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית" - התנאים גדולי הדור יושבים כל "אותו הלילה" עד שהגיעו תלמידיהם - וכי הרבנים עצמם לא ראו שהגיע עלות השחר?! ומדוע התלמידים בחוץ בכלל?! ומדוע גדולי החכמים באים לאחד הצעירים שבהם - ר"ע, שהיה בב"ב והוא לא בא אליהם?
החכמים היו במקום מסתור ולכן לא ראו את האור כל אותו הלילה שלהם שהם היו בו בתחילת השעבוד הרומי ומכינים את מרד בר כוכבא. התלמידים בחוץ שומרים עד שמגיע זמן איילת השחר, היא גאולתן של ישראל, ואומרים להם שהגיע הזמן לעשות... זו דוגמא שמביא מחבר ההגדה כיצד להרבות בסיפור יציאת מצרים לצורך מעשי של ההווה ולא כנוסטליות מהעבר.
ומה לגבי העתיד? האם לעד נזכיר את יציאת מצרים?
ממשיכה ההגדה: "אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: הֲרֵי אֲנִי כְבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא: שֶׁנֶּאֱמַר, לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, יְמֵי חַיֶּיךָ - הַיָמִים, כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ - הַלֵּילוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יְמֵי חַיֶּיךָ - הָעוֹלָם הַזֶּה, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ - לְהָבִיא לִימוֹת הַמָשִׁיחַ"
פסקה זו היא משנה מפורשת במס' ברכות שמזכירין יציאת מצרים בלילות. שם במס' ברכות בן זומא אומר לחכמים: וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח ?! לפיו, באחרית הימים אין יותר זכר ליציאת מצרים. ז"א שזכירת יציאת מצרים וליל הסדר אינם מטרה בפני עצמה אלא "להביא לימות המשיח" - "כל ימי חייך..." - חוגגים פסח וליל הסדר ומזכירים יציאת מצרים כדי שנגיע למצב שלא נצטרך לעשות יותר זכר לכך ותהיה יציאת מצרים טפלה לעומת היציאה מהגלות ושעבוד המלכויות, כמו שאנו רואים בדורותנו איך מליוני יהודים עולים וחוזרים "בדרך הטבע" ממאות ארצות ולאחר אלפי שנים ולאט לאט עוברת התודעה הלאומית מזכרון של העבר להווה חי וקיים ולקראת העתיד...
אמר בזמנו ר' מרדכי מגור זצ"ל: לעתיד לבוא תהיינה 2 גאולות - אחת להוציא את ישראל מן הגלות והשניה להוציא את הגלות מישראל, והוסיף שהשניה קשה מן הראשונה!
"להביא לימות המשיח" אומר התנא ולא אומר "לרבות". "אם יתמהמה חכה לו... וכי מאחר שאנו מחכים והוא מחכה מי מעכב? מידת הדין מעכבת" (סנהדרין צז
- הסביר הרב נחמני זצ"ל שמידת הדין מעכבת זה שאין מספיק מוכנות לעשות משהו למימוש הרצון למשיח, למקדש ולגאולה שלמה. למשיח לא רק "מחכים" אלא מביאים בפועל למציאות משיח, יוצאים מן הגלות ואח"כ מוציאים את הגלות מתוכנו - ע"י חיזוק נפש הפרט ונפש הכלל, בירור מהות עם ישראל בעולם ומהות הגאולה, השפעה לעולם מתוך אחדות ישראל וא"י , וכשאנחנו נכיר בסגולת ישראל (לפחות כמו שהגויים מכירים בה), אזי גם האויבים הכי גדולים ידעו את מקומם ונזכה לגאולה שלמה ולתיקון עולם, בקרוב!
חג שמח!
