מוזמנת לאישי בכייף. {אשמח מאוד לנסות לעזור לך}.

אם זה הזיווג הראוי לך משורש נשמתך-את תקבלי אותו

לכל אחד באמת יש נפילות וירידות אך אם הם מביאים להעצמת הנפש

ולחזרה בתשובה- אז זדונות נהפכות לזכויות.

גם לו מן הסתם היה ירידות והוא התעלה.

הדבר שההרגשה הזאת צכה לתת לך- זה דווקא בגלל זה לעלות ולהתעלות על עצמי-לעבוד

כי טובה פעולה אחת מאלף אנחות!!

ובמקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים לא עומדים שם.

והנה משו שאח...כתב פעם, נראה לי יעזור : http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t315259#3936147

בהמלצה אישית: להתחיל ללכת לשיעורי תניא- מועיל מאוד

ומוזמת בכיף לדבר על זה באישי.

זה מטמטם לדעת שזה שאני מתייסרת בתוך עצמי ויודעת שחטאתי ועשיתי דברים רעים ושאני לא ראויה לו- זאת הכפרה שלי.

אני מנסה לצאת מכל הג'יפה שאני בה- ולא מצליחה. 

איך אני יכולה להרגיש שעצם זה שאני מתייסרת זה מה שמכפר?? שעצם הרצון שלי להיות צדיקה- הופך אותי לצדיקה? והרי אני כל הזמן נכשלת. ונופלת. ומנסה לקום. ולא מצליחה><

צריך להאמין, להאמין בעצמך, להאמין בקלותה של התשובה

את בתהליך, גם אם זה לא תוך רגע

עצם הרצון - מעלה אותך למודעות אחרת ושינוי מודעות גם משנה את המציאות בהתאם!

אל תתיחסי למה שקורה בנתיים במציאות, אולי עוד תיפלי, אבל במודעות את בתהליך וזה העיקר

ילד המתחיל ללכת נופל ונופל ולא חושב בכלל להתיאש אלא אפילו צוחק ושמח כשנופל. הוא בתהליך..

אז תאמיני שעצם הרצון עושה משהו ופותח דף חדש ולאט לאט גם המציאות תתאים עצמה למה שקורה בפנים. הכל מתחיל מבפנים, לא הפוך. אל תתרגשי מסימפטומים חיצוניים.

"נפלתי קמתי"

ועוד משהו שיעזור: לא להילחם בכוח, לנסות להבין מה קורה שם, אולי יש שורש חיובי טוב שצריך להעלות משם, שאלי עצמך למה זה קורה באמת ותממשי את השורש החיובי בצורה נכונה.

יש שורש טהור בנשמה שאף פעם לא יכול להיפגע ואליו צריך להתחבר ולהאיר ממנו על המחשכים..

אם הגעת לשם משמע את מסוגלת!

שהמקדש אישה על מנת שהוא צדיק גמור - היא מקודשת, שמא הרהר בתשובה. מכאן לומדים שאפילו הרהור מקדם המון

בס"ד

קודם כל המלצה אישית- תקראי את הספר "תשוב תחייני" של הרב יהושע והרבנית נעמי שפירא (על תשובה ועל צניעות) [ואפשר גם ללמוד אורות התשובה (ההוצאה של 'בראש יהודי' מעולה!!)]

אם הקב"ה מוחל על הכל? אם עושים תשובה, כן.

מסופר על אלעזר בן דורדיא שכבר קבעו שלא יהיה לו חלק לעולם הבא, אך לאחר שעשה תשובה ומת יצאה בת קול ואמרה רבי אלעזר בן דורדיא מוזמן לחיי העולם הבא! (ועליו אמר רבי: שיש קונה עולמו בשעה אחת..)

וחוצמזה- תעריכי את עצמך יותר!!!

"את העובדה שמישהו חי בזמן מסוים, בתקופה מיוחדת ובמקום מוגדר, ולא נולד בתקופה אחרת ובנסיבות אחרות, נוכל להבין אך ורק אם נקבל את עצם הרעיון בדבר שליחותו של האדם. ההשגחה יודעת היכן וכיצד יכול הפרט היחיד על חסרונותיו וכוחות הנפש האצורים בו, לקיים את שליחותו. באילו נסיבות ותנאים ובאיזו חברה יהא זה בכוחו של האדם למלא את שליחותו... משום כך נברא היחיד בתקופה ובמקום שבהם יוכל לקיים את פעולתו לשם קיום שליחותו."     (הרב סולוביצ'יק)

אם זה האדם שצריך לעזור לך למלא את שליחותך ותפקידך כאן בעולם, את ראויה לו והוא ראוי לך! יש לך כאן תפקיד מאוד חשוב שאין לאף אחד ולא היה ולא יהיה לאף אחד.

ב"הצלחה!

כאילו כבר הרסתי הכל.

חטא אחד שלא עושב אותי.

למרות שהיה בלי כוונה לחטוא, מתוך חשיבה שמותר.

ואולי גם כאן המקום לשאול: מה ההגדרה של מזיד ומה של שוגג? באמת שחשוב לי.

אם אדם עשה מעשה למשל שיודע שלאדם רגיל זה אסור אך מכורח המצב שלו מותר לו לעשות זאת ובסופו של דבר התברר שלא היה כל כך מותר לעשות זאת למרות המצב שהיה שרוי בו. ואם היה יודע זאת ומה חומרת המעשה בטוח שלא היה עושה זאת! או היה מותר לפחות במידה מסויימת מה שלא הקפיד עליו. נקרא מזיד או שוגג?

מצטערת על כל החפירה.

תזכרי שאת כרגע בתהום מסוימת והמבט שלך בהתאם. זה לא אוביקטיבי. היצה"ר תוקף הרבה יותר בפנוכו לעשות בלבולים יאושים ושטויות. שבע יפול צדיק וקם! לפני הקימה יש נפילות, זה טבעי. יהיה בסדר. תאמיני בעצמך!

מזיד הוא אדם שיודע שאסור לו לעשות משהו ובכל זאת הוא עושה אותו.

אם לדוגמא חשבתי שיש מצב של פיקוח נפש,ולכן מותר לי לחלל שבת,וכן נעשה,ובסופו של דבר התברר שלא היה בכלל פיקוח נפש,אין כאן עבירה במזיד,אלא לכל היותר בשוגג.

מי שעשה מעשה שידע שהוא אסור,אבל לא ידע מה החומרא שלו-נחשב מזיד,אבל זה במידה מסוימת פחות חמור ממי שידע את החומרה.אדם כזה,לא נענש ע"י בית דין,מכיוון שאנו לא יודעים אם הוא באמת התכוון לעבור את העבירה.

                            (חומרת העונש באה כדי להרחיק את האדם מעבירות מסוימות שיותר קשה להתרחק מהן,ולכן מי שלא ידע את החומרה,בעצם היה הרבה יותר קשה לו להתרחק.אם היה יודע-לא היה עושה.מכאן רואים שמי שעשה עבירה בחוסר ידיעה על חומרתה,זה פחות חמור.[אפשר לטעון שמה שלא מענישים,זה רק בגלל שלא הזהירו.אבל גם כאן-מה אכפת אם האדם ידע?כנראה שיש משמעות לידיעת החומרא])

יש גם צד שזה יותר חמור.זה כאילו אני אומר שאכפת לה' רק מעבירות חמורות והוא עכשיו עסוק יותר בחוטאים חמורים,ואין לו זמן לעבירות קטנות כמו שאני עומד לעשות.אבל נראה לי שרוב העבירות שאני עושה הם כאלה,גם אם לא הפחתתי לעצמי בחומרא,ולכן עבירות כאלה יותר קלות,כי אם היית יודעת את החומרה שלהם-ברור שלא היית עושה אותן!

ההבדל בין חטא בשוגג ובמזיד:חטא בשוגג,הוא חוסר תשומת לב למה שאנחנו עושים\מה שאנחנו מצווים לעשות.חטא בשוגג נובע מזה שאני לא מבין את החשיבות של המצוות,ולכן הן לא עומדות בראש מעייני,מידי פעם אני שוכח\לא שם לב.

מזיד הוא מצב בו אני זוכר את צווי התורה,ובכל זאת אני מחליט לנהוג אחרת.

    לפי זה אם יש מציאות והלכות מסובכות,שלא הייתי אמור לזכור בע"פ,והתבלבלתי בחישוב של מה צריך לעשות,זה שוגג פחות חמור מהשוגג הרגיל.

יש סוג אפילו פחות חמור,מתעסק:מישהו שידע את דיני העבירה והתכוון לעשות משהו מותר,אבל הוא לא מימש בצורה נכונה את כוונתו ויצא לו משהו אסור. לדוגמא:התכוונתי לזרוק נעל על הרצפה,ובטעות זרקתי אותה שמאלה מידי והיא נפלה על חתול והרגה אותו בשבת.במקרה שאין הנאה גופנית מהעבירה-פטורים.

הבדל בתשובה בין שוגג למזיד: על עבירות שבשוגג,עיקר התשובה היא בתשובת הלב למצוות,ובהבנה של חשיבותם,כך שהן יכנסו בליבינו תמיד.ולכן מי שעבר עבירה חמורה בשוגג,צריך להגיע לבית המקדש עם קרבן,ולספוג לתוכו את הנועם והרוממות של דבר ה',שנראה במקדש במראהו,שירת הלויים(כתוב שמי שלא היה מתחרט על העבירה,הלווים היו שרים לו שירים עד שהיה מתחרט),ועבודת הקרבנות.

       הוא גם צריך להבין את גודל ההשלכות של המעשים שלו,כדי שישים לב אליהם להבא,ולכן הוא מראה כאילו הוא היה צריך למות עכשיו,והקרבן מוקרב כתחליף.

             תשובה על חטאים בשוגג היא יותר במישור של לימוד המצוות,והכנסת חשיבותם ללב עד כדי כך שמתחרטים עליהם ומקבלים לעתיד באמת.

תשובה על חטא במזיד היא יותר במישור של סילוק הגורמים שמושכים את הנפש לצדדים שליליים.הרי העבירה נעשתה מכיוון שהאדם רצה יותר משהו אחר מאשר המצווה(לדוגמא:יותר רצה לאכול משהו טעים,מאשר כשרות)!לכן רוב העונשים על עבירות במזיד באים להחליש את הצד התאוותני שבאדם(עונשי גוף וממון),והתשובה  תהיה בתיקון המידות,ובשליטה על המידות שחרגו ממקומן(לפי הקבלה-על ידי צומות וכדומה).

כמובן שגם כאן יש ערך גדול בלימוד החשיבות של המצווה,שהרי גם עבירה במזיד,נובעת מהבנה שהמצווה לא כ"כ חשובה,והתאוות שלי יותר חשובות.

כל הכבוד ענקי על זה שאת אפילו מכירה בחטא!!! זה כבר חצי מהחזרה בתשובה!!!!!!!!!!!!!!!!!
דבר 2- כולנו חוטאים! אפחד לא מושלם (המטרה היא לא לעודד.. ) אלא להראות שכולנו בני אדם, וההוכחה לכך היא, שאנחנו גם מסוגלים לחזור בתשובה, ולתקן!

ואי לכך.. ובהתאם לזאת.. ברור שאת ראויה למי שאת רוצה להתחתן איתו!! כמו שכבר אמרתי- כל אחד חוטא..

אני בטוחה שהוא בנאדם צדיק וירא שמים.. למרות שאנלא מכירה אותו.. אבל כולנו חוטאים..

ועלינו לדעת לא ליפול!! ולהמשיך!!!!!!!!!!

בעצםםם- כל חיינו אנחנו בתיקון המידות!! אז.. רק בעז"ה!!!!!!!

יש לי חטאים כ"כ גדולים, והוא צדיק כזה, שכשהוא חוטא זה משו פיצי כזה..

[פשוט ישלי עבר אפל שכזה, של ערסים.. וזה די מפחיד אותי, כי אני משתדלת לחזור בתשובה, ו..מה? מישו שכל החיים שלו היה צדיק ולמד תורה- סבבה.. הוא חוטא אבל דברים קטנים... למה שיגיע לו מישי כמוני???]

בתשובה זה כאילו לא חטתאת (ואפילו יותר)

את מרשה לי להסיק ממה שאת כותבתשאת חולמת להתחתן עם בחור צדיק?

ודאי שצדיקות היא תכונה שכולנו שואפים אליה בבן/ בת הזוג שלנו (כזו אמיתית, לא סתם). אבל שני דברים:

דבר ראשון, אין דבר כזה צדיק מוחלט. כל אדם, באשר הוא, יחטא בשלב זה או אחר של חייו. אז הסירי דאגה מליבך- את בן אדם! החכמה היא לדעת לחזור בתשובה על הנעשה, ובהחלט נראה שזה מה שאת עושה.

דבר שני, אם בחור כלשהו (ויהיה המושלם באדם, הגבר שיענה לכל ציפיותייך) לא יהיה מסוגל לקבל אישה שחטאה (כמו כל אדם על פני האדמה, כפי שכתבתי למעלה) וחזרה בתשובה על החטא- הוא לא צדיק אלא צדקני. ומכאלו אני ממליצה לך להתרחק כמו מאש! חוץ מזה, שאם את חוזרת בתשובה על חטא הוא נמחק לך, אז למה שהבחור בכלל ידע מזה?

חוץ מזה, אם בזמן שעשית את המעשה חשבת שהוא מותר, זה שוגג לכל דבר! (דרך אגב, לא כל כך מהר מגיעים למצב בו חייבים כרת, כמו שלא כל כך מהר בית דין של מטה גוזר מיתה. צריך למלא כל מיני סעיפים ונתונים קטנים במהלך ביצוע החטא כדי לענות להגדרה של מזיד שמגיע לו כרת.)

במילים אחרות- אין דבר כזה יהודי שאין לו כפרה. לפי מה שאת כותבת את בהחלט בדרך הנכונה- מכירה בחטא, ומין הסתם, לאור הזעזוע שאת מפגינה, את גם מקבלת על עצמך להתרחק מזה בעתיד כמו מאש. ובחור שלא יהיה מסוגל להכיר בערך הגדול של אדם כמוך, שמסוגל לחזור בתשובה כל כך שלמה על מעשה שעשה- לא מגיע לו אחת כמוך!

הלוואי שיהיו לי הכוחות שלך לעמוד באומץ שכזה מול כל המעשים הרעים שלי, ואני מקנאה בחתן שלך שיקבל בן זוג שכל כך כרוך אחר דבר ה'!

אשרייך!

יש לי חטא אחד גדול.

לא שמרתי שבת במזיד בערך חצי שנה בסתר.

דיברתי בטלפון בחדר שלי [עוד טעות אחת, שהיה לי קשר עם חילוני...], הדלקתי אור... פעם אחת עישנתי.. והכל היה דווקא.

ואני מתחרטת על כל רגע ורגע.

ואני מרגישה שאין לזה כפרה.

כיום, כשאין עונשי כרת ובית דין, יש לנו הזדמנות לחזור בתשובה.

את יודעת איזה זכות זה לחזור בתשובה באמת?

כתוב שמי שחוזר מיראה נהפכות לו זדונות לשגגות, ומי שחוזר מאהבה,

נהפכות לו זדונות- לזכויות!!!!!!!!!

תאמיני בעצמך! תאמיני בריבונו של עולם! אם את מתחרטת אז בכלל

ברור שאת יכולה לחזור.... את יודעת מה השלבים...

חרטה,

עזיבת החטא,

וידוי,

קבלה לעתיד,

את השלב הראשון כבר עברת... תמשיכי ובעז"ה גם תצליחי.

להפיל את האדם ביאוש ובעצבות האדם צריך לחזק את עצמו בטוב שיש בו ולא ברע (עיינו לקוטי מוהר"ן רפ"ב וכן לקוטי הלכות או"ח בהתחלה)

וחוץ מי זה בעל התניא כותב לענין התשובה באגרת התשובה פרק י"א וז"ל ובצרוף עוד האמונה והביטחון להיות נכון לבו בטוח בה' כי חפץ חסד הוא וחנון ורחום ורב לסלוח תיכף ומיד שמבקש מחילה וסליחה מאתו ית' בלי שום ספק וספק ספקא בעולם. וכמו שאנו מברכין בכל תפלת י"ח תיכף שמבקשים סלח לנו כו' ברוך אתה ה' חנון המרבה לסלוח והרי ספק ברכות להקל משום חשש ברכה לבטלה אלט אין כאן שום ספק כלל מאחר שבקשנו סלח לנו מחל לנו עכ"ל ומובא בגמרא ע"ז דף י"ז עמוד א' סיפור אל רבי אלעזר בן דורדייא שהיה רשע גדול וכן מובא במדרש רבה פרשה ס"ה אות כ"ב תעיינו שם כי אין לי כח לכתוב. 

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!