שרשור חדש
האם חלק מהרבנים 'שלנו' הם בעצם רפורמים?בן ציצית הכסת

הרב חיים נבון מציע לשנות את ברכות השחר (להחליף את  ברכת 'שלא עשני אישה במשהו אחר) והרב גיסר:

ובכן - מה מבדיל בין אלו לבין הרפורמים שבכל הדורות?

אשמח לתשובות ענייניות בלבד.

 

הרב אברהם גיסר: הומופוביה היא תופעה פסולה

לאחר נתקלתי בדברי ביקורת על השתתפותי, מפני שאחד המשתתפים המרכזיים האחרים נודע כבעל נטייה הומוסקסואלית. את הטענות הדפתי לא מתוך מלחמה על זכותם של הומוסקסואלים להכרה והוקרה כיחיד או כקבוצה, אלא מתוך כבוד לעולמו האישי של כל אדם ללא חיטוט ושיפוט מיותר.

הדפסה
17.05.11 07:56

לעומת רבי עקיבא אשר קבע ואשר ראה בהוראה המחייבת "ואהבת לרעך כמוך" את הכלל הגדול שבתורה, עמד תלמידו בן עזאי ומתוך עמדה עצמאית טען שיש עמו כלל גדול יותר. והוא מה שכתוב "זה ספר תולדות אדם ביום ברוא א-להים אדם בדמותו א-להים עשה אותו".

הרב אברהם גיסר: הומופוביה היא תופעה פסולה
  לכבד כל אדם. מצעד הגאווה (פלאש90)

בן עזאי ראה בהגדרת היסוד הזו את תמצית ההכרה בגדולת האדם ובכבודו, ולפיכך ראה בזה את "ספר האדם" או את מגילת הזכויות של המין האנושי. ב"ואהבת" יש כפל הגדרות סובייקטיביות. האדם מוצא את כבודו רק במסגרת החברתית בינו לבין רעיו או כל זולת אחר ואותו זולת צריך להתכנס לתוך מסגרת מגבילה ביותר: "כמוך".

ואם אין הוא "כמוך" ? ואם אינו "רעך" בכלל? וכי אין האדם זכאי לכבוד וליקר מעצם הווייתו, כאובייקט?

נראה שבן עזאי קם להגנת האדם הבודד כאובייקט ולמען עולמו האישי של כל אחד ואחת.

האם הדבר קשור גם לאישיותו של בן עזאי? בן עזאי, שדיבר בהתלהבות על חשיבות הנישואין, הואשם שהוא ע"י חבריו שהוא "נאה דורש אך אינו נאה מקיים". וכך השיב: "ומה אעשה ונפשי חשקה בתורה?"

בן עזאי קיבל החלטה אישית קשה, החלטה שלא יכול היה למצוא לה גיבוי חברתי ולא כל שכן אהדה מצד חבריו, ועל כן הוא מדגיש את היות האדם ראוי לחירות ולכבוד על הכרעותיו האישיות מצד עצמו וללא תלות בחברה.

במסגרת ההכרה בסיפורו האישי של כל יחיד "ספר תולדות אדם" יש למגר את ההומופוביה.

תופעות של ביזוי ורתיעה מן היחיד או מן הקבוצה הן ביטוי לשנאת אדם ולביזוי "דמות אלוקים" כמו גם מייצגות פחדים הנשענים על בורות ועל הדחקה מעוותת של יצרים.

לכבד כל אדם

לאחרונה נטלתי חלק באירוע ציבורי מכובד. לאחר האירוע נתקלתי בדברי ביקורת על השתתפותי. ומדוע? מפני שאחד המשתתפים המרכזיים האחרים נודע כבעל נטייה הומוסקסואלית. את הטענות הדפתי לא מתוך מלחמה על זכותם של הומוסקסואלים להכרה והוקרה כיחיד או כקבוצה, אלא מתוך כבוד לעולמו האישי של כל אדם ללא חיטוט ושיפוט מיותר. את ההומופוביה צריכה להחליף האוטונומיה.

הזכות לחיים אוטונומיים ולסיפור אישי בנויה על ערך הווייתו של האדם כאובייקט ועל הכרת הנפש האנושית ונפתוליה, על ייסוריה ועל הכרעותיה.

ההבנה שחלק גדול מן ההכרעות שאנו מקבלים בחיינו הן שילוב מורכב מאד של רצון אישי ושל נסיבות, של מבנה אישיות ושל גנטיקה ופסיכולוגיה נחוצה לכולנו בכל המעגלים החברתיים ובכל מערכות היחסים שבינינו.

אין בכל זה כדי לשנות את השקפתי האישית שגם היא תוצר מורכב של כלל הגורמים האלה על דרכה של התורה והיהדות בכלל. התורה כורכת לבלי יכולת להפריד בין בריאת האדם ובין "זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם". וזהו הפסוק הבא לאחר הכלל של בן עזאי.

התורה גם מתארת בציור את אידאלי את הנטייה האנושית "ודבק באשתו" כנטיית המין האנושי כולו. את הכלל הגדול "ואהבת לרעך כמוך" יישמו חז"ל בראש ובראשונה בין איש לאשתו (בבלי קידושין דף מ"א). כל זה בעיניי אמת ואמונה.

לא להומופוביה

התורה מצווה אותנו לחיות "בחוקותי": "ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, אני ה'". כשם שאדם מצווה אף להקריב את חייו על עקרונות היסוד "ייהרג ובל יעבור" הוא מצווה לחיות את חייו על יסוד עקרונות אלה. התורה אינה נסוגה מפני קשיים אישיים או נטיות אישיות אלא בסביבת "פיקוח נפש".

אדם ירא שמים שואף לחיות את חייו על פי החוקים והמשפטים האלה ולדחות רצונות פרטיים וכל זה מפני "אני ה'" – דהיינו אתם, גופכם וחייכם שלי הם ולא שלכם. כאן עומדת התורה בקונפליקט חריף מול כל תרבות היחיד של המערב. והיא אינה מעניקה לאדם זכות מלאה על גופו, להפך. על כן החופש והאוטונומיה שביסוד השקפתי כלפי כל אדם קיימים רק במערכת שביני לבינו ובתחום המעגל החברתי.

כשם שאני איני רשאי, מעבר למעגל החברתי שבינינו, לפלוש לתחום היחסים שבין הזולת לבין קונו – כך שום אדם אינו רשאי לפלוש למערכת היחסים, האמונות והדעות שביני לבין קוני וביני לבין אהבת החוקים והמשפטיים האלוקיים המצווים עליי.

איני תומך ברעיונות הבאים לגלות בתורה פנים שאין בה. האיסור על ההומופוביה מצוי בה במסגרת הכלל "ואהבת לרעך כמוך" יחד עם שלילת הלגיטימציה הנאמרת בו ואתו: "אני ה'". 

תשובה עניינית:עוזיהאחרונה

הם לא נראים לי הרבנים "שלך". אז אנא, עזוב אותנו מהתחסדויות כאלו ואחרות.

פסק אמיץ של הרב אלישיב:בן ציצית הכסת

 

הגרי"ש אלישיב: מותר לבזות אישה בקווי מהדרין

השאלה הבאה הוצגה בפני פוסק הדור, מרן הגרי"ש אלישיב על-ידי אברך, לאחר שביזה אישה משום שהפרה את הכללים בקוו מהדרין. הגרי"ש שמע את פרטי הסיפור והשיב לאברך כי אינו צריך לבקש ממנה סליחה, מאחר והאישה היתה צריכה לעבור לחלק שיועד לנשים ולא להתעקש להפר את הסדר המהדרין

 
חיים שקדי
|
י"ד באייר תשעא   08:24  18.05.11
הדפסה
 

אברך חרדי הגיע אל הגרי"ש ובפיו שאלה. הוא סיפר לגרי"ש כי באחד הימים, עת נסע באוטובוס בו הונהג הסדר המהדרין, הייתה אישה שהתיישבה בכוונה תחילה בחלקו הקדמי של האוטובוס.

"ניגשתי אליה וביקשתי שתכבד את רגשות הנוסעים ותעבור ממקומה אל החלק שיועד לנשים אך היא סרבה", סיפר האברך.

ב"עזות דקדושה", לפחות מזווית הראייה של האברך, הוא פתח כלפיה בצעקות רמות, תוך שהוא מבזה אותה לעיני כל הנוסעים, ומשתמש בביטויים קשים נגדה. 

כמה ימים אחר-כך, האברך תהה בינו לבין עצמו האם עשה נכון. הוא חש צער על הפגיעה באישה, ופנה לגרי"ש בשאלה: "האם אני צריך לבקש ממנה סליחה?".

הגרי"ש שמע את פרטי הסיפור והשיב לאברך כי אינו צריך לבקש ממנה סליחה, מאחר והאישה היתה צריכה לעבור לחלק שיועד לנשים ולא להתעקש להפר את הסדר המהדרין.

האברך הוסיף ושאל: "אולי היא הייתה אישה נכה, ולכן היא לא עברה ממקומה למרות הבקשות והצעקות, ואני כן צריך לבקש ממנה סליחה על הביזיונות שעשיתי לה?", אך הגרי"ש ביטל את דבריו, ושב ואמר כי אינו צריך לבקש את סליחתה, "נהגת כדין", הבהיר הגרי"ש לאברך.

בכדי לסבר את אוזנו של האברך, ציטט הגרי"ש אלישיב מעשה מהגמרא על שמואל שהלך בשוק, וראה אישה בבגד לא צנוע וקרע אותו מעליה, ולבסוף התברר כי מדובר בגויה. "מכאן אתה למד", הוסיף הגרי"ש אלישיב, "שמותר לבזות מי שעובר על הדת היהודית בענייני צניעות". 

מזתומרת פסק אמיץ????ב.ש.

פסקים לא אמורים להיות אמיצים.

הם לא צריכים את האישור של ה"אומץ.

זה כמו שתגיד "פשששש, יש אומץ לתורה לאסור עלי אכילת חזיר, אה?"

לקרוא לפסק בשם "אמיץ" פירושו עזות כנגד התורה וחכמיה.

אם יש מי שחולק עלי-מוזמן לחלוק פה את דעתו.

בודאי שזהו פסק אמיץ. אסביר:בן ציצית הכסתאחרונה

יש רבנים שנניח חושבים כמו הרב אלישיב - אך מפחדים לומר זאת פן יכעסו עליהם.

יותר מדוייק לומר: לא הפסק 'אמיץ' אלא הרב שבוחר לפרסמו למרות זעם ההמון.

חללה שמתחתנת עם ישראל+בישול בשבתאנונימי (פותח)

1) רב אמר לי שהצאצאים חללים אבל אח"כ קראתי ברמב"ם שבמקרה כזה הצאצאים ישראלים.

מישהו יודע אם יש בזה מחלוקת?

 

2) האם מותר לשפוך בשבת מים שהתבשלו לפני שבת ועדיין חמים (לאשכנזים+תימנים) לתוך מיחם שגוף החימום שלו גלוי?

ראיתי שעושים את זה - למה זה לא "מיחזי כמבשל"?

ובכלל, למה מותר להשתמש במיחם כזה (שגוף החימום שלו גלוי) ? למה זה לא כמו לשים סיר עם תבשיל על אש גלויה?

זה שאלות לרבניםמושיקו

שלא נראה לי שהם מסתובבים כאן, כל דיון בזה מיותר כי מישהו יכול לקחת את זה כהלכה

שלוםאוסקראחרונה

בס"ד

 

1. הרב שאמר לך כן טעה, דהלכה מפורשת היא בשלחן ערוך אבן העזר (סי' ז סעיף טז), שישראל שנשא חללה הולד כשר ואינו חלל.
 
2.אם המים היו בכניסת שבת במיחם אחר אין בעיה להעבירו למיחם אחר מצד מיחזי כמבשל, כמפורש בדברי הרמ"א (בסימן רנג סעיף ב') שאם התבשיל מבושל כל צרכו מותר להחזירו אפילו לכירה אחרת. וכן מפורש בשער הציון שם (אות מז), שאפשר להקל בדין פינה ממיחם למיחם. אבל אם המים לא היו בכניסת שבת במיחם, אלא מוטמנים כדי שלא יתקררו, כגון בתרמוס וכדומה יש להחמיר בזה, וכן נראה מדברי שמירת שבת כהלכתה (פרק א סע' טז ובהערה מד שם).
ובענין למה זה לא דומה להנחת תבשיל על אש גלויה, התשובה היא שתבשיל על אש גלויה אסור רק במצטמק ויפה לו, אבל במצטמק ורע לו מותר, כמפורש בשולחן ערוך (סימן רנג סעיף א), ומים דינם כמצטמק ורע לו כמפורש בביאור הלכה (סימן רנג ד"ה והוא מצטמק
 
רק טוב

 

מה אני משקרת לעצמי?!..מתוק מדבש

 

בסיעתא דשמייא!!
 
 
מכירים את זה שאתם רוצים לעשות משהו, ואתם יודעים שזה לא באמת טוב,
אבל אתם מוצאים איזה 100000 תירוצים למה כן צריך לעשות את זה, ולמה זה מועיל וכו'..?
 
--
 
בפרשת השבוע שלנו [בהר] כתוב:
'וְלא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתו' 
 
הקוצקר קצת משנה את הפסוק, ואומר שזה בעצם >>
"לא תונו איש את אמיתו"
ז'תומרת שבעצם אבאל'ה שבשמים אומר לנו פה ש..
אנחנו יכולים למכור לאחרים סיפורים מפה ועד השמים שאנחנו עושים הכל למטרה טובה,
אבל מי שבאמת יודע למה באמת אנחנו עושים דברים זה קודם כל 
[ה' כמובן, אבל גם] אנחנו.
אנחנו לא יכולים לשקר את האמת שלנו.
 
יכול להיות שאת גולשת עכשיו באינטרנט באמת בגלל שאת מתקרבת פה יותר לה' [את אפילו קוראת כאן ד"תים ], או כי את באמת צריכה לדבר עם מישהי, או בגלל סיבות אחרות שבאמת טובות.
אבל מצד שני - יכול להיות שאת פה סתם בשביל לבזבז ת'זמן, או כי אין לך כוח לסדר ת'חדר.
רק א-ת יודעת מה באמת התשובה לשאלה הזו.

וזה לא רק בקטעים שמרחיקים אותנו מה', אלא גם בעבודת ה' עצמה, אנחנו לפעמים מקיימים מצוות לא מהסיבות הכי נכונות [שלא יובן לא נכון - ברור שצריך להמשיך לקיים את המצוות תמיד, כי 'מתוך שלא לשמה - בא לשמה', אבל אנחנו צריכים להתחיל לעבוד על ה'לשמה' הזה..]
לדוגמה, אנחנו היחידם שיודעים אם אנחנו באמת הולכים עכשיו להתנדבות בגלל שאנחנו רוצים לעזור, בגלל שזו מצווה,
או שאנחנו עושים את זה בשביל שנקבל פידבק מהחבר'ה, או בשביל להתחמק מללמוד למבחן שיש לנו מחר.

 
תחשבו שנייה על זה שבאמת כ---ל מעשה שלנו יכול להיות לשם שמים, אם רק באמת נעשה אותו מהסיבות הנכונות. ז'תומרת שכל מעשה שלנו פה יכול להיות מצווה.
 
אבל איך באמת אנחנו יכולים ליצור מצב שכל דבר שאנחנו עושים יהיה לשם שמים?!
אם נפסיק לשקר לעצמנו. אם נפסיק לומר לעצמנו שאנחנו עושים דברים טובים, כשאנחנו יודעים בלב, עמוק פנימה, שאנחנו לא.
אין קטע סתם לשקר על עצמנו, אם נעשה את זה - לא נוכל להתקדם לשומקום, כי נחשוב שאנחנו 'מושלמים'..
 
וואי, יש פה חומר למחשבה לשבעעס, הא? 
מקווה שבעז"ה נצליח באמת לא לשקר לעצמנו, ולעשות את כל המעשים שלנו לשם שמים.
שבעז"ה תהיה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י! 
יישר כח!!!צ.מ.צאחרונה

שבת שלום!

מי יכול להסביר לי..שמחה ואמונה

מה אומר הפסוק:

"ארץ רעשה אף שמים נטפו מפי אלוהים זה סיני מפני אלוהים אלוהי ישראל" [ס"ח]

הסבר:יויו2

ארץ רעשה אף שמיים נטפו- הארץ רעשה והזדעזעה ורעשה מיראת כבוד ה',גם השמיים הורידו טיפות מיים מרוב הזדעזעותם.

מפני אלוהים- פירוש א':בגלל ה'.

                   פירוש ב': ממש בגלל שהם ראו את ה'.

זה סיני מפני אלוהים אלוהי ישראל-המילה "זה" הכוונה שלה זה הנה.הנה,הר סיני רעש ונטף מפני ה'. כמו שכתוב במעמד הר סיני:"והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה'...ויחרד כל ההר מאוד.."

זה מתוך "דעת מקרא"..יויו2
.אוסקר

בס''ד

 

רוב המפרשים פירשו את זה על הקולות והברקים שהיו בזמן שה' התגלה על הר סיני

במתן תורה.

 

יום טוב

תודה רבה=]שמחה ואמונהאחרונה
אנחנו ק--י--צ--ו--נ--י--י--ם--!אח..

 

פעם שאל מישהו את חבר שלו -
אחי, כמה עולה החפץ הזה?
- זה? 100 ש"ח. לא זול ולא יקר, נורמלי.
- למה, כמה בחנויות אחרות?
- היקרות - 200 ש"ח. הזולות, גם באיכות - 20 ש"ח.

האיש היקר (...) שלנו, בא לחנות שמוכרת במחיר 'רגיל'.
שם 21 ש"ח על הדלפק, לקח את החפץ ו...
"בואנה, זה עולה 100, אתה צריך להוסיף", אמר המוכר.
- הא? עזוב אותך, אתה הרי לא מוכר יקר. גם לא זול,
אבל בשביל זה נתתי לך יותר מ - 20 ש"ח,
איך אומרים? התפשרנו, בין זול, ליקר...

 



====

יוצא לנו לשמוע לפעמים טענה שאומרת כך:
נו באמת, ההלכה לא 'פאנטית'. אל תגזימו, אנחנו לא קיצוניים...
לפעמים אפילו, אנחנו 'קצת' נוטים להסכים עם הטענה הזו.
כאילו, אם נגיד אלוקים היה רוצה שלא נדבר לשון הרע בכלל,
הוא היה בורא אותנו בלי פה. או משהו בנושא אחר -
אם אלוקים היה רוצה שלא נסתובב (הבנים) עם בנות,
הוא היה בורא אותנו עם "מחיצה", אנחנו הרי לא נוצרים שמתנזרים...
אלא - מזה שהוא לא ברא אותנו ככה, משמע שאנחנו לא צריכים להיות 
פאנטים דוסים קיצוניים, אלא - יהדות ברוגע? ברוגע. ב - "סבבה", מה שנקרא.

ואת ההשקפה הזו, באתי עתה לעקור מהלב.
אנחנו ק-י-צ-ו-נ-י-י-ם מאוד, עד הסוף. 
אז רגע, למחוק את צמד המילים "לא קיצוניים" מהמילון שלנו? 
התשובה - לא! ממש לא. אז מה כן? ככה, הנה נגדיר:
ה-ה-ל-כ-ה לא קיצונית בחיים. היא מצווה לדבר, מצווה להקים משפחה,
מצווה לשמוח, מצוות להנות בחיים, מצווה להיות 'לא קיצוניים' בחיים.
אבל, ב-ת-ו-ך ההלכה? א-נ-ח-נ-ו קיצוניים = מדייקים, בהחלט.

הנה לנו ביאור קטן שיסביר יותר:
(התנזרות) |------------------------ אמצע -----------------------| (מתירנות)

נגיד שככה נראים החיים שלנו. 
ההלכה - באמצע. לא מתנזרת, אבל מצד שני לא מתירנית.
אבל א-נ-ח-נ-ו, שצריכים לקיים את ההלכה = את האמצע? צריכים ללכת ב-ת-ו-כ-ה,
באמצע בדיוק - עד הסוף. אין כזה דבר "סטלה דקדושה", או "נעגל פינות", אלא
לקיים אותה עד הסוף כמו שהיא דורשת בלי שום פשרות = אני קיצוני, בתוכה.

מממ, דוגמא? הנה משהו שאולי אפילו קצת 'יצבוט' לנו בלב.
בחורה (וברור שבחור..) שרואה תוכניות טלויזיה או סדרות, האממ..
הטענה שלה? "אנחנו לא קיצוניים", אנחנו לא נגד תרבות.
נכון, היא צודקת שאנחנו לא נגד תרבות וכדו',
אבל מצד שני, היא לא צודקת, כי אנחנו ק-י-צ-ו-נ-י-י-ם בתוך ההלכה.
ההלכה אומרת = לא טלויזיה או סדרות. אנחנו = לא טלויזיה או סדרות,
עד הסוף. קיצוניים ב-ת-ו-ך ההלכה.

בדיוק כמו ש - "מחיר רגיל" = 100 ש"ח, ואם נשלם 90 או אפילו 95,
פשוט לא ימכרו לנו את החפץ, ככה גם בדיוק בתוך ההלכה.
אם נעשה ב-ד-י-ו-ק (בקיצוניות, בלי להתפשר) מה שהיא אומרת = אנחנו ב-ח-י-י-ם? לא קיצוניים,
כי הרי ההלכה בחיים לא קיצונית = לא מתירנית ולא מתנזרת. אבל אנחנו בתוך הלכה? קיצוניים.
אם לא נעשה בדיוק מה שהיא אומרת, אלא 'נעגל פינות', נתפשר,
פשוט לא קיימו את ההלכה כמו שצריך...

עוד דוגמא לבנים שבנינו - לימוד תורה. בחור יושב בסדר הלימוד, 
מסתכל בתמונות של נוף בפלאפון. הטענה שלו? פשוטה -
"ההלכה לא קיצונית, מותר להנות מהעולם הזה, מנוף נחמד"...
נכון, הוא צודק שאנחנו לא מתנזרים מההנאה בעולם הזה,
אבל מצד שני, הוא לא צודק, כי אנחנו ק-י-צ-ו-נ-י-י-ם בתוך ההלכה.
ההלכה אומרת = לא נוף באמצע סדר. אנחנו = לא נוף באמצע סדר.
עד הסוף. קיצוניים ב-ת-ו-ך ההלכה.


ככה, בעצם בנויים כל החיים שלנו.
חיי תורה - שהתורה עצמה לא קיצונית - בלי שום פשרות.
עד הסוף, קיצוניים בתוך התורה, בלי לעגל פינות. לקיים ממש את ההלכה.

 
 
====
 
אז בואו רק נגדיר ברור, שישב חזק בלב -
ההלכה = לא קיצונית ב-ח-י-י-ם. לא מתירנית ולא מתנזרת.
אנחנו = שבאים ל-ק-י-י-ם את ההלכה שאמרנו שהיא בדיוק 'נורמלית' -
חייבים ללכת בה בדיוק ע"פ מה שהיא דורשת. קיצונים בקיומה!
אוו, זו המילה - קיצונים בקיומה! בלי לחפף, בלי לייט, בלי לתחכם...


התורה היא "דרך חיים" שמחיה את הנשמה.
בשביל לקיים אותה באמת, חייבים את היסוד הבסיסי -
להיות קיצוני ב-ת-ו-ך התורה, לשאוף ב-ד-י-ו-ק ע"פ ההלכה.


 

אשמח אם תוכלו להקפיץ את הקטע למעלה,
בשביל שעוד כמה חבר'ה מאיתנו יקראו את הדברים.












 
 

 

 

משהו נחמד ליום העצמאותסוג'וק

בהגדת חתם סופר מובא טעם לאכילת ביצים בליל הסדר כיוון שהביצה מסמלת הולדת פוטנציאל שצריך עוד דגירה ובקיעה.. כך בפסח נולד עם ישראל אבל מהותו מתגלת יותר מאוחר במתן תורה ובכניסה לא"י

 

ידוע שזמן הדגירה עד בקיעת האפרוח הוא 21 יום ומתחילת פסח עד יום העצמאות יש בדיוק 21 יום

 

למעמיקים:

לפי הכתוב בתורה, למרות שבדר"כ התורה לא כותבת מרחקים וכד', בין המקומות הבודדים כתוב שהמרחק ממצרים לחורב (הר סיני) הוא 3 ימים (כפי שמשה אומר לפרעה) והמרחק מחורב עד קדש ברנע שהוא גבול א"י הוא 11 יום (דברים א) - יחד זהו מרחק של 14 יום מגבול מצרים שבנ"י היו בו בשביעי של פסח (כי חזורה אחורה..) - ואם נוסיף 14 יום של מרחק תיאורטי עד א"י - נקבל ה' את יום העצמאות.

 

נכון שבפועל מרחק זה לא מומש אז כיוון שהיו שיקולים אחרים להליכה במדבר ומתן תורה וכו' אבל בהחלט יש בזה סימן שאולי במצב האידאלי לכתחילה ללא עיכובי עוה"ז , זהו זמן הכניסה לא"י, וכך מתגלה באחרית הימים כשהתורה מתגלה מתוך הארץ (ולא כבסיני בכפיה, כמוזכר בנביא על אחרית הימים) , ועם לידת האפרוח מתגלים כוחותיו קמעא קמעא...

 

'הנה שבת בבית פנימה,מתוק מדבש

 

בסיעתא דשמייא!!

 

את הנרות הדליקה אמא.
ולא תאמר עוד חוד חידה,
ותחייך - וכך תאמר -
שבת שלום ומבורך' 

 

[משהו שיא הקצקצר לפרשת השבוע, לוקח דקה א-ח-ת לקרוא..]

 

 

 


"ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש" [פרשת אמור]

למה דווקא לשבת אנחנו קוראים קודש?!
ז'תומרת - מה כ"כ מיוחד בשבת שהיא נקראה ככה?..

 

העולם הזה הוא פשוט אטרף אחד גדול -
כל היום אנחנו רצים, מנסים להספיק דברים, ללמוד, לעבוד, להתקדם..
ובשבת אנחנו עוצרים ליום אחד את החיים השוטפים שלנו, 
מפסיקים עם כל הריצות, הבאלגנים -
סופסוף יש לנו שקט.
ממש אפשר לעשות ככה פסק זמן מהחיים - 
ולחשוב איך היה השבוע, איך החיים, להיות קצת עם המשפחה.


כשאנחנו באמצע המירוץ של העולם הזה,
שקועים בכל התאוות -
שיא הקשה לעבוד את ה', לעשות מצוות.
אבל כשאנחנו עוצרים לרגע את הכל, ומתחברים לעצמנו -
אנחנו מבינים כמה ההעולם הזה הוא הבל, 
והתורה והמצוות זה המטרה פה..

 

לכן, ה' קורא לשבת - 'מקרא קודש'.
כי בתכל'ס שבת זה הזמן שלנו לצבור קצת קדושה,
קצת יותר ללמוד תורה, קצת יותר לחשוב..


אז חבר'ס..

בואו קצת יותר נשתדל לכבד את השבת, לנצל אותה.
לא רק למשחקים והרצת צחוקים עם החבר'ה בערב שבת,
אלא גם קצת יותר להתחבר לעצמנו.
שבעז"ה תהיה לכל עמ"י שבת של קדושה, שמחה וברכה.
א-מ-ן! 


אהה, ואל תשכחו להקפיץ את השרשור, 
כדי שלכוווולנו תהיה שבת מעולה ומועילה! 

 

"אבל מה הבעיה? הרי לא כתוב שזה אסור"...!מתוק מדבש

לילה טובקורץ 

תודה על ההשקעה שלכםחופר

יישר כחצ.מ.צ

שבת שלום

יפה מאוד!! חזק וברוך!shay1988אחרונה
עליה לרגל בימינונועמיק

לכמה מכם יצא להיות בפסח ובסוכות בירושלים?

ולכמה בשבועות?

 

אצלי בישיבה(היא לא בירושלים),נשארים בשבועות בישיבה,כדי שנוכל ללמוד בנחת.אני מניח שבכל הישיבות זה כך.

למה?למה בפסח ושבועות משחררים את כולם הביתה,ורק בשבועות,שהוא הרגל שהכי נח לעלות אל עיר הקדש,משאירים בישיבה?      אפילו בחלק מהאולפנות הבנות נשארות בשבועות.

      התשובה פשוטה-אם היו יכולים,הישיבות היו רוצות שהתלמידים יספגו את אוירת החג הקדושה בישיבה גם בסוכות ושבועות.מה לעשות,וקשה מאוד להערך לדבר כזה(מבחינה טכנית,וגם לשנות את ההרגלים של התלמידים והמשפחות)

      בזמן בית שני לא היתה אפילו מחשבה על דבר כזה כי:א.היתה מצוה לעלות לרגל.ב.האוירה בירושלים היתה הרבה יותר קדושה ומרוממת מבאיזו ישיבה של ימינו.

 

אני חושב שעליה לרגל יכולה לאחד מאוד את עם ישראל,להעלות את קרנה של עיר המקדש,להאדיר את השאיפה לבנין המקדש,ולתת מימד ציבורי ליהדותינו ברמה שאנחנו לא מכירים.לתת תוכן מיוחד לחגים,וטעימה מתוקה של אמונה לאחינו שרחוקים מתורה ומצוות.

 

אני מנסה לארגן עליה לרגל לירושלים,כך שבעוד 50 שנים בערך,רוב עם ישראל יגיע לראות את הר הבית(מלמטה או מלמעלה)במהלך החגים.אני מניח שבשנים הראשונות לא ימצאו יותר מקומץ משוגעים לדבר,אבל עם קצת עזרה,כל אחד כפי יכולתו,זה בכלל לא מופרך.

אם אתם יכולים לעזור ב:

א.להעלות את המודעות לזה שיש כזה דבר שנקרא עליה לרגל,שאתם רוצים להגיע לעיר הקודש בחגים.אם אתם מגיעים,לעשות מזה הרבה רעש.

 

ב.להגיע בפועל לירושלים בחג,אפילו לכמה שעות,באופן פרטי.

 

ג.לחשוב, איך מארגנים עליה משותפת(אפילו של 10-20 אנשים)עם החברים שלכם בחג הסוכות.(אני מניח שקצת קשה להתארגן לשבועות השנה)באים,רואים את הר הבית וחוזרים,אולי בתוספת פעילויות בירושלים(הרבה מקומות בירושלים פתוחים חינם בחול המועד)

 

ד.לעזור לארגן משהו ציבורי בחג הסוכות הבא עלינו לטובה(ציבורי,כוונתי,משהו שכל אחד יכול להשתתף בו,גם אם האירוע מיועד ל50 איש).כאן דרושים רעיונות לדברים שימשכו אנשים לבוא,פתרונות אירוח,פרסומות ודרכים להודיע על זה,פעילויות,ואנשים שיעזרו לבצע את כל זה.

 

ה.רעיונות אידיאליים. איך נראה לכם שיראה חג הפסח בעוד 30 שנה?וסוכות? ושבועות? איך כולם יצליחו להכנס לירושלים?מאיפה ניקח להם אוכל ומים?האם תהיה תנועת רכבים בעיר?באיזו שעה יכבו הפנסים לאפשר לינה ברחובות?

איך תיראה הדרשה של הרב הראשי ל200000 אנשים נשים וטף?

 

יש לכם רעיון,תגובה,ביקורת?אתם מוזמנים להגיב כאן,או במסר אישי.

 

שנזכה שיתקיים בנו הפסוק:

"ולא יחמוד איש את ארצך בעלתך לראות את פני ה' אלוקיך שלוש פעמים בשנה"

 

אשריך. לחשוב מחוץ ל"קופסא"..סוג'וקאחרונה

במיוחד בדברים כאלו עתידניים ואידאליים, תוצאות לא מתחילות (רק) ממעשים ומחשבות מעשיות, אלא בראש ובראשונה בתודעה הציבורית ובהבנה עמוקה של הדברים. במיוחד שבית המקדש והעליה לרגל הם עניינים כלל ישראלים (אחדותיים) ואפילו אוניברסליים.

הבנה מהותית של בית המקדש כלפי ישראל וכלפי העולם כולו

הבנת משמעות העבודה במקדש , קורבנות ופרטי העבודה השונים..

 

אלו ועוד הם בבחינת ה"אש" מן השמיים שבית המקדש נבנה בה כך שמבחינת ההכנה הזו בית המקדש כבר יכול "להבנות" ב"שמיים" - ממילא אח"כ בבו הזמן עוד כמה שנים לא רבות גם יבנה המקדש במציאות.

 

חידוש הלכתי פרקטי שמסודר בהשגחה היא הגדר הבטחונית סביב ירושלים אשר תהווה חומה ענקית חדשה לירושלים כך שיפתרו בעיות שקיימות בחומה מצומצמת ..

מה המקור לזה שאסור לשמוע מוזיקה בספירת העומר?נעמה*

בס"ד

 

חיפשתי במלא שו"תים- וחלק אוסרים וחלק מתירים, ואף אחד לא כותב מקור. [או שפיספסתי..]

רב אחד כתב שמשנה ברורה הוא אוסר- ולא הצלחתי למצוא שם. [סימן תצ"ג]

קיצוש"ע מקו"ח- גם לא כתוב כלום.

 

אז מי כן אוסר? מאיפה המקור לזה?

 

 

*הכוונה היא לשמיעת מוזיקה לבד, ולא למסיבות ואירועים.

אולי זה יכול לעזור..:יויו2אחרונה
כן, אני יודע שעד -*- יום העצמאות -*- יש...אח..

 

עוד קצת זמן, אבל רציתי להגיד משהו דווקא עכשיו.
לא 'האם לחגוג את יום העצמאות או לא', כי אישית אני
נוהג להגיד הלל ביום העצמאות, ומי שקצת לומד על הנושא,
פשוט שידע להודות לקב"ה על מה שנתן לנו, זה 'פשוט',
לפחות לעניות דעתי. אלא הפעם - משהו אחר.
 

 

יצא לי לפעמים לשמע חבר'ה שמתכווחים על יום העצמאות,

הם צועקים, צורחים, ועוד שנייה נותנים כאפה לזה שמולם -
"מה?! ברור לחגוג, ה' נתן לנו מדינה!! אין שאלה בכלל"...
גם אני חושב ככה, אלא שאני חושב - שיש שאלה. גדולה,
אולי אפילו יותר מ - 'האם', א-י-ך לשמוח ביום שכזה.

הופעות ביום הזה? ה' יצילנו, יש לא מעט. "מיטב" גדולי
הזמרים - נמצאים על הבמה ביום שכזה. אתה עובר שם
ליד הבמה, סתם כי אתה צריך ללכת עכשיו לסופר,
ואתה רואה שם, לא פחות ולא יותר,
בנות עם...
חצאית! לא לא, לא מכנסיים, אלא עם חצאית.
מה א-ת-ן עושות פה לאלף עזאזל?!
מתקדם עוד קצת, ופתאום רואה שם ליד הבמה,
בחור עם...
כיפה. לא לא, לא עם עגיל או נזם באף, אלא עם כיפה.
אתה ממצמץ, פותח עיניים - סוגר אחת בשביל לא לראות
את כל האנשים ששכחו להתלבש הערב - ו...

לא תאמין. חברים שלך מהישיבה.

י-ש-י-ב-ה-?! ביום העצמאות?! מה קרה? באתם לחזק ת'חברה?
אולי להניח להם תפילין? אבל לא יכול להיות, בערב הרי לא מניחים...
התשובה שלהם? פשוטה יותר מתמיד. "שמחה אחי,
יום העצמאות, you know, באנו לחגוג"..
עזוב את זה שאם אחותך לידך באותו הרגע, היא תמצא

שם כמה חברות שלה מהאולפנה, ל-י-ד החבר'ה שלך,

במקרה - או שלא, הרי כל אלה הם 'דתיים'. אחדות.

ו - אתה בשוק. יום העצמאות =
משה פרץ? אייל גולן? מירי מסיקה? דודו אהרון?
טל מוסרי? איציק שמלי? קובי פרץ? מ-ר-ג-ו-ל-?

(השמות הנ"ל לקוחים מרשימה באינ', לא שאני 'שולט', ב"ה...)



וואו, וואו, וואו. 

====

או, להבדיל, מה שרואים לפעמים בישובים:
בחורה מבני עקיבא, שעברה כבר את גיל 6 - זה בטוח -
רודפת אחרי בחור מאיזשהו שבט - ממש כמו שני קאניבלים -
עם ס-פ-ר-י ש-ל-ג. למישהו זה מוכר?

====
 

אז רק בואו נעשה סדר ביום הזה.

'חג המנגל', שיהיה. באמת שלא מפריע לאף אחד
שכל המשפחה מתאחדת ויוצאת לטיול בטבע.
אבל מכאן ועד לפרוץ את גדרי ההלכה?!..
האאאפס. לכלכת.

הרי כ-ל הסיבה שאנחנו שמחים מאוד ביום העצמאות,

להבדיל מאחינו שומרי תורה ומצוות שלא שמחים ביום זה -
היא בגלל שאנחנו מחוייבים להודות ל-ה-' על הטובה שעשה לנו,

אז בו ביום - לבעוט בדברי ה'...?!



עאלק. פשוט עאלק אחד גדול.

אם את כבר יודעת ושולטת להסביר כ"כ יפה למה אנחנו חוגגים
ביום כזה עם הרבה שמחים - אז נו, תסגרי כבר ת'מעגל,
ונזכור גם שצריכים לדעת איך לחגוג ביום שכזה.

====

חשבתי לעצמי - ביום העצמאות, יש שני סוגי אנשים.

יש ששורפים את הדגל הפיזי של המדינה,
ויש ששורפים את הדגל הרוחני של המדינה.


אנחנו, לא משניהם. אנחנו, סוג שלישי - שמכריע את כולם.

יודעים להכיר טובה לקב"ה למרות כל הקשיים שישנם -

אבל מצד שני, יודעים גם איך להכיר לו טובה.
 

שמחה, מנגל, משפחה - זה טוב.

אבל דברים שסותרים את ההלכה?! בחיים לא.

עוד, מומלץ מאוד - לקחת 'זמן טוב' ביום הזה, ללמוד
מבפנים את נושא 'הכרת הטוב' שלנו, אל ה'.
 

 


"זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו"

א"ר אבין: אין אנו יודעים במה לשמוח, אם בקב"ה אם ביום?
בא שלמה ופירש  'נגילה ונשמחה בך' - בקב"ה. 
בך - בישועתך, בך - בתורתך, בך - ביראתך" 

(ילק"ש תהלים קי"ח).

 

 

 

 

 


אנחנו כשבוע לפני, אבל כעת הבנו למה הקטע נכתב דווקא עכשיו.

זמן למחשבה - עם זמן למעשה, לתכנן את היום הנפלא הזה.

אשמח מאוד אם תקפיצו את הקטע הזה, שישאר מהיום -

עד יום העצמאות הבא עלינו לטובה, בעז"ה, אמן! (:










 

 

 
 
 
אחלה סרטון...אנונימי (פותח)

הופק בימים אלא- זה הלינק-

http://www.youtube.com/user/shraga1231

 

וגם זה- http://www.kolnoath.co.iL

 

דרך אגב יום פתוח מחר בביה"ס לקולנע יהודי לפרטים:054-8460183

"חופשי", זו המילה שהכי 'משחקת' אצלנו בפסח. אבל...אח..

 

אנחנו באמת יודעים מה זה 'בן חורין' אמיתי?

לא, אני לא מתכוון לציטוט מהכוזרי 'עבד ה' הוא לבדו חופשי',
את זה כולנו יודעים לצטט, אבל נו, הלכה למעשה,
מהמחשב, ת'כלס, לאיפה קמים...?

 
2 נקודות, חשובות ממש.
מאוד.

עשו טובה - הפעם כולם קוראים. "חול המועד",
זה יום שמותר להשתמש בחול - במחשב, בשביל קודש - למועד.
דקותיים לנשמה, מגיע לה קצת להרגיש נעים בחג, שלה.




התמונה - שאחרי הקטע שווה יותר
מאלף מילים -
 נמצאת בסוף הקטע.





"אמר ריב"ל, בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת -
"אוי להם לבריות מעלבונה של תורה" וכו', אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה".


ו - אני שואל, מישהו פה פעם שמע בחיים שלו 'בת קול'? ובכלל,
כל יום מחדש? מה זה, מה אנחנו ילדים קטנים? מה זה הסיפורים האלו...?!
ב) מי, מי אתה אומר בן חורין? מי שעוסק בתלמוד תורה?
אוי נו. בוא תראה בחור ישיבה בגיל 16, רק סובל מללמוד תורה, ואנחנו רואים
בדיוק מה הוא עושה בשעות הפנויות שלו - וזה ל-א ללמוד תורה, ממש לא...

נתחיל דווקא בשאלה האחרונה.
נכנסתי פעם למכון כושר. ווא ווא, אל תשאלו איך יצאתי משם.
תשמעו, יש לבחור שרירים, אבל בואנה, כאב. פשוט כאב.
נגנתי פעם בגיטרה של חבר. ווא ווא, הזיופים חגגו, אבל הנורא
ביותר היה שהאצבע שלי פשוט כ-א-ב-ה.
אז עזבתי. גם את הגיטרה, וגם את הכושר. השרירים לא גדלו
וחוש המוזיקה שלי לא התפתח, אבל שמעו, קבלתי חופש.
חופש? כן. מה זאת אומרת חופש?
הרי לנגן רצית, להתאמן רצית, מה עכשיו? אתה כלום.
אבל סליחה?! שאני אשבור ת'אבצע שלי בשביל לנגן? שהגוף
שלי יתפרק בשביל לחזק שרירים?! בחיים לא.
מ-ו-ו-ת-ר על המטרה. נקודה.


מאוחר יותר, שאלתי חבר לגבי הגיטרה, שאלתי את המאמן לגבי הכושר,
לשניהם הייתה תשובה חד משמעית -
"תתאמן, בהתחלה 'תשבור ת'ראש', אבל אח"כ אתה כבר תריץ".
בהתחלה לשבור ת'ראש?! אולי שלכם, אבל שלי לא הולך להשבר,
בכל מקרה, אני אסתפק בשמיעת דיסקים והליכה בערב.
בקיצור, מ-ו-ו-ת-ר על המטרה. נקודה.

===

אחלה. עד כאן 'טוב', שמדובר בתחביבים.
אבל מה שמדובר בחיים? מה שמדובר ב...
נגיד תינוק, קם - נופל. קם - נופל. קם ו - פתאום הוא אומר לנו -
"ראבק, לא קם יותר. מה, אתה נורמלים?! שאני שוב אפול?
עזבו, תנו להשאר פה על הרצפה, נמאס לי לקום"...
או נגיד אתם רואים אדם ה' ירחם חולה במחלה קשה,
נאבק על חייו שנים. פתאום הוא אומר לכם -
"די. היה נחמד איתכם, אבל אני נראה לי אפסיק להתמודד,
יש מצב אני פשוט לא בנוי לזה, ניתן לחיים לזרום, למוות"...
הרי במקרים כאלה, בחיים לא נראה ויתור על המטרה.
גם אם בהתחלה מאוד קשה, אז...
שוברים ת'ראש, משקיעים מליונים, נופלים ו - מנסים לקום.
ואם נראה אדם כזה שבדבר של 'חיים' הוא מוותר כי קשה,
זה פשוט, פשוט...
לא נורמלי. כולנו לא נוותר אף פעם, גם אם יהיה מאוד קשה.


=====

אז למה? פשוט ל-מ-ה...? זו השאלה.
הרי כולנו מכירים את הגמרא הזו - "מניין שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה?
שנאמר 'זאת התורה, אדם כי ימות באהל'"
. כלומר, שצריך הרבה עמל ויגיעה בלימוד התורה,
שבתחילת הלימוד יכאב הראש, לא תבין כלום, תהיה מבולבל בריבוע, תרגיש קושי מטורף..
כולנו יודעים ש-ר-ק ככה, מתוך עמל זוכים למתיקות התורה, ר-ק ככה, ושמענו על זה כבר מליוני שיחות.
וגם כולנו יודעים שתורה היא - "הם חיינו ואורך ימינו", ובלי תורה לא שווים החיים, כי מי שלא מקיים
את רצון בוראו, באמת לבכות עליו, על הבזבוז שהוא עושה בנשמתו.
אז למה? למה אנחנו מוותרים על התורה כ"כ בקלות?
"למדתי כבר בישיבה וראיתי שאני לא בנוי ללמוד תורה"...
או - "אני לא אוהב ללמוד גמרא, לא מתחבר אליה"...

אתם יודעים למה אנחנו לא מתחברים לתורה, לגמרא וכו'...?!
כי..
תגיד, חשבת פעם אם אתה 'מתחבר' לאויר שאתה נושם ממש כל שנייה?
האא, ובכל זאת אתה ממשיך לנשום אותו כל רגע, למרות שאין בניכם
איזשהו 'קליל' מיוחד, ויעיז מישהו לנתק אותך מהאויר לנשימה.
כי בחיים - לא משחקים - ופשוט עושים כפי ההוראות, עד שיהיה טוב.
אבל בתורה - מה שקורה לצערינו - משחקים. ההוראות אומרות 'שבור ת'ראש ואח"כ תראה פירות',
אבל מי שם על ההוראות? כמו שלא בא לי לנגן בגיטרה אם זה דורש הרבה,
ככה גם לא בא לי ללמוד תורה אם חכמים אומרים שזה דורש הרבה עמל...
ו - "תבינו", יגיד לנו הבחור, "זה לא שאני לא מאמין לחכמים, הם בטח צודקים
שמי שישבור את הראש בתחילת הלימוד - יזכה אח"כ למתיקות,
א-ב-ל - והנה, פה שורש הבעיה - אפשר לחיות גם בלי ללמוד תורה בעמל, הנה, עובדה"...


כולנו יודעים שמתיקות התורה תגיע רק אחרי עמל,
כולנו יודעים שבן חורין יהיה רק אדם שלומד את התורה,
אז למה אנחנו לא ח-ש-י-ם את הידיעה?
בגלל, שעוד לא החדרנו עמוק עמוק לראש,
ש - "אדם בלי תורה, כדג בלי מים"...
חד משמעית. לא משנה מה אתה. גם אם אתה חיל בצבא ה',
או את בת שירות שעוסקת בחסד, "אדם בלי תורה",
מ-ת.


שנחדיר את הידיעה הזו פנימה ללב,
שנניח אותה על הלב שתחדור פנימה באמת,
אז, רק אז נזכה לדעת באמת ולא רק לצטט, שה - 'חירות'
האמיתית בעולם, היא רק להיות עסוק בלימוד התורה הקדושה.

===

לגבי 'בת קול שיוצאת בכל יום', נדבר בעז"ה בפעם הבאה,
ושם נגע בנקודה קצת יותר פנימית, במיוחד לנו.

רק, שאלה קטנה לי אלייך נערה יקרה.
את הרי בת בערך בת 16 או קרובה ל - 20 משני הכיוונים,
את לא מתביישת שאת שולטת בפייסבוק (או בלימוד לתואר..) יותר מאשר בהלכות ברכות?
את לא מתביישת שאת בעצם במצב 'מתה' כל הזמן?
לא מתוך תוכחה, קטונתי מלהוכיח, אבל באמת, מתוך...
אחי, אתה לא מתבייש שאתה דתי רק בגלל שאבא שלך כזה,
או שלא פתחת גמרא כבר כמה שבועות טובים...?
לא מתחבר? לא נמשך ללמוד תורה? לא מצליח להבין?
אז תשב, תשבור ת'ראש בלי להתחבר, תבכה, תבקש, תשלם, תעמול,
בלי שום חשבונות של זמן או רווח, אלא תעשה הכל, להתחבר.
בחיים שלך - אין 'לא בא לי' או 'לא מתחבר', שם פשוט עושים.
כי מדובר פה בין חיים למוות. חיים, 
למוות.



כשנחדיר את זה באמת עמוק ללב ש -
"אדם בלי תורה כדג בלי מים",
אז, נרגיש את מתיקות לימוד התורה,
את מתיקות החיים, את החופש האמיתי בעולם.



משעבוד,
לחירות. אמיתית.

 



הרב אליהו זצ"ל. רוצה לחיות.






אשמח אם תקפיצו את השרשור. אפילו רק לכתוב
נקודה בתגובה, שעוד אחים שלנו יקראו, לנשמה.




 



========


הוספת חיבור לשביעי של פסח:

ממש עוד 'רגע' אנחנו בתוך 'שביעי של פסח'. בואו נראה, איך היסוד הזה ממש נמצא במה שנקרא בו:
"וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים",
- דורשי רשומות אמרו אין מים אלא תורה. (בבא קמא פב' עמוד א')


"וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם".
- יש דעה בחז"ל, שהעץ היה של זית. מסביר בעל ה - 'כלי יקר',
"למשל על דברי תורה שתחילתה מרה, כזית זה שתחילתו מר וסופו מתוק".


- עוד שואלים, ע"י זריקת עץ - שהוא מר, לתוך מים, הם נהיים מתוקים?!
אם אתה רוצה שיהיו מתוקים, זרוק סוכר או איזה שוקולד, למה דווקא עץ?..
התשובה - תלמד אותנו בדיוק איך ה' רוצה שנמתיק את לימוד התורה שלנו. לא ע"י שום דבר אחר,
אלא רק ע"י הלימוד - ה-מ-ר בהתחלה, הקשה, המעיק, עם העמל, הלא נחמד - בהתחלה.
רק כך, בלי לחפש שום תירוצים, מתוך הלימוד המר, המר ימתיק את המר, להיות בבחינת -
"וימתקו המים", מתיקות התורה.



אז, נזכור את היסוד שרצינו להדגיש במיוחד.
'אין מים אלא תורה'. "אדם בלי תורה - כדג בלי מים".
אדם בלי תורה, 
מ-ת.










 
 
 
יישר כוח, מעורר.אוסקראחרונה
כי ברח העם יצאו בחיפזון...חשבשבת

--"מותניכם חגורים, נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם"

 

3 דברים היה בחיפזון באכילת קורבן פסח:

חגורה במותניים

נעליים על הרגליים

מקל ביד

 

 

חייו של אדם מתחלקים, בדרך כלל, לשלושה סוגים: האדם עצמו, קשריו לסביבתו הקרובה, קשריו עם הסביבה הרחוקה.

שלושה חלקים אלו נרמזים בשלושת הפרטים האמורים – "מותניכם", "נעליכם", "מקלכם":

"מותניכם חגורים" – אדם צריך להגיע לחירות בכל הקשור לו-עצמו. חירות זו נרמזת ב"מותניכם", שכן "המותניים הם דבר המעמיד את כל הגוף עם הראש הניצב ועומד עליהם".

 

נעליכם ברגליכם- כשעובדים עם העולם צריך לשים נעליים- שמצד אחד הולכים איתה על האדמה ומצד שני לא נדקרים מקוצים ומהמורות שבדרך.על האדם לעזור ולסייע לאנשים שאיתם הוא בא במגע. ובאופן כללי יותר – להכניס אלוקות וקדושה בכל סביבתו.

וגם, עם נעליים סוללים דרך, כשהרבה אנשים עוברים במקום אחד נוצר שביל, ועלינו לסלול דרכים ולהגיע לכל מקום.

 

מקל בידכם- כשמרימים יד לא תמיד מגיעים לאן שרוצים, אבל מקל עוזר להגיע למקומות גבוהים או נסתרים שאליהם היד והגוף לא יכולים להגיע- ככה אנחנו לא צריכים להתייאש אפשר להגיע לכל מקום ולהשפיע בו רוחניות גם על המקום התחתון והנסתר ביותר.

 

ובכל צריך להיות בחיפזון- בזריזות של מצווה וככה בעז"ה נביא הגאולה תיף ומיד ממ"ש.

 

פסח כשר ושמח

 

(מכתב-כללי י"א בניסן תשמ"ו)

 

יישר כח!אוהבת את אבאאחרונה
בעיקר לבנים....אנונימי (פותח)

אני נופל בינטרנט חבל"ז תנחו לי עצות איך להתמודד עם זה (יש לנו רימון אבל על רמה נמוכה ככה שזה לא עוזר)

בס"דאנונימי (פותח)

לילה טובקורץ 

תודה על ההשקעה שלכםחופר

להרבות בלימוד תורה..יויו2
מנסיון ומדיבור עם הרבה חבר'ה...אנונימי (פותח)
תנסה את זהמושיקו

תחליט על זמן קצוב שאתה יושב על האינטרנט, אפילו כמה שעות ביום וכל שבוע תוריד 10-15 דקות.

 

ועוד החלטה חשובה שלפני תפילה אתה לא נוגע במחשב.

רק להבין את המשמעות ולחזק את האמונהאנונימי (פותח)
תלמד חסידותאנונימי (פותח)

בעיקר את החלק הראשון של התניא.

 

זה לא מוסר, זה משהו אחר לגמרי...

כאשר אתה לא עוסק בתורה, מחשבות אחרות באות...אנונימי (פותח)

אז תגביר את לימוד התורה. זו עצה כללית. שמעתי שיחה של רב אחד, שנתן ממש עצות מעשיות שלדעתו עוזרות. הנה מה שאני זוכר:

1) אם יש לך ת"ח שאתה מעריך מאוד, תדביק תמונה שלו מסביב למחשב. אוטומטית אתה תתבייש בעצמך אפילו אם תחשוב לעשות דברים כאלה בנוכחותו... 

2) ליד המחשב, לא שמים כיסא נוח! אחרת אתה תיגרר לכל מיני דברים, עקב הנוחות הזו...

3) תתרגל להשתמש באינטרנט לדברים קדושים...

4) אתה מוכן לעשות את החטא... אתה בכל ה'אטרף' של היצר הרע... עכשיו תלך למטבח להביא שתייה... תשתה, תחשוב על מה שאתה רוצה ומתכנן לעשות... 


כמובן הכי טוב זה פשוט לחסום את האינטרנט בדרגת חסימה גבוהה מאוד של רימון, אני לא ממש מכיר את אתרוג, אז אני לא יכול להגיד לך דברים עליו.

מנסיון, ומדיבור עם הרבה בחורים...אנונימי (פותח)

כל אחד יש לו נקודה שהיא יכולה לגרום לו להתחזק בקטע הזה, אני יכתוב לך כמה נקודות מרכזיות שחלק מהם הפנמתי והם חיזקו אותי, וחלק מבחורים שגם התמודדו עם הנסיון הענק הזה...

1. יכול מאוד להיות שדיבור עם ה' באופן קבוע במהלך היום, ובכלל זמן קבוע שעומדים מול הקב"ה ומדברים איתו, זה נותן  הרגשה שאתה לא לבד אף פעם, וככה יש לך קשר רציף עם הקב"ה ומתבצר מצב של חוסר נעימות כלפי ה' שאני עושה משהו שהוא נגד רצונו (זה מה שחיזק אותי).

2. הבושה מהמחשבה שבעז"ה בגיל מאה ועשרים אני יעמוד מול ב"ד של מעלה, והם יראו לי בהקרנה על קיר ענק את הסרט של כל החיים שלי וכולם יסתכלו על כל החטאים שעשיתי בחדרי חדרים, והבושה שתהיה לי בפני המכירים אותי (הורים, אחים, דודים, חברים שכנים וכו').

3. זה כלל חשוב מאוד להשתדל מאוד מאוד לא להשתעמם, כי המשפט "שעמום מביא לידי חטא" הוא משפט אמיתי ונכון יותר ממה שאפר להכיל.

4. להרבות באין סוף תפילות ותחנונים לפני ה' יתברך שיעזור לך להתגבר על הנסיון העצום של הדור הזה, מעולם פיתוי העריות וההגעה למקום הכל כך מטונף הזה היה כל כך קל ומהיר. וגם לימוד על חומרת הפגם, ומה מעלותיו של הזוכה לשמור את עיניו. (לפי עניות דעתי אחד הספרים הכי חזקים שיש בעניין שמירת העיניים ושמירת הברית זה "בריתי שלום").

5. משהו שהוא נוגע לגבי כל עבירה שהולכים לבצע אותה לא לזרום עם העבירה, אלא להעביר להילוך שבו רק השכל עובד וחושב מה אני הולך להפסיד בשביל הנאה של כמה רגעים ("הוי מחשב שכר מצוה כנגד עבירה"), וההפך למה אני יכול לזכות בהתאפקות על הייצר ואפילו התגברות של שנייה אחת שעצמתי את העיניים וכל השאר הסתכלתי ופגמתי בעיניים כמה נחת רוח הרגע הזה שעצמתי תעיניים גרם לקב"ה.

חשוב מאוד לדעת- זה פיתוי גדול מאוד שקשה מאוד מאוד לעמוד בו, והיצריים בו מטורפים, ואפילו הצדיקים ביותר נופלים בזה.

וגם כשנופלים צריך לדעת לא ליפול מזה לעצבות ולחשוב שכל בעולם נחרב והכל חשוך מסביבך אלא תמיד אפשר לעשות תשובה אפילו מילון פעם ביום אלא לחשוב איך פעם הבאה אני לא יגיע לנפילה הזו.

* אם מישהו מעוניין לדבר ולהתחזק בעניין מוזמן בשמחה לשלוח לי הודעה בפרטי.

תעסיק את עצמך בהתנדבות וכאלהרות014
גם כשנופלים לא להיכנסאנונימי (פותח)

לייאוש אלא לקום ןלהגיד עכשיו אני מתחיל מחדש כמו שאמר הרבה' מקוצק- י"צר הורע מאם נישט בעבירה הובער הער מאן בעצבות פון עבירה נוח פון עבירה"- יצר הרע לא רוצה את העבירה אלא הוא רוצה את ההעצבות של העבירה כדי שיהיה עוד עבירות, גם אם נופלים צריך לקום ולא להיכנס לייאוש כדי שיצר הרע לא ימשיך להחטיא אותנו כי על ידי ההעצבות והייאוש יצר הרע מחטיא אותנו

למה רק לבנים?שרון.

בס"ד

 

גם בנות נופלות באינרנט

למה רק?הוא אמר בעיקר..יויו2
אחי יש שירשורים דומים בפורום 'שלא עשני אשה'ב.ש.אחרונה
רק רציתי להזכיר....חשבשבת

בשעת בין ערביים של שביעי של פסח

 

העלייה בחיים היא כמו קפיץ - לפעמים..מתוק מדבש

לילה טובקורץ 

תודה על ההשקעה שלכםחופר

זוכרים?אנונימי (פותח)

בס"ד

אתם זוכרים שהיה פעם העולם קטו תרשים של בית המקדש (זה של מכון המקדש) שכתוב עליו כל מיני דברים על התפילה לקשורים לביהמ"ק (אמירת קרבנות וכו')?

מישהו יכול להעלות את זה לפה?

תודה רבה רבה!

יא! יש לי את זה. אבל לא פה לידי ממש..-יהודית-אחרונה

אז אם אני אזכור אח"כ..

 

אם אתרוצה תזכירי לי במסר"ש בכיף.

Iמחפש שירIבאג2000

יש שיר, שממש דומה ל'אחד מי יודע', אבל של הלכות..
זה הולך ככה-
[זה הפזמון-]
תנו רבנן בברייתא,
בריך הוא רחמנא
דיהיב לן אורייתא
 

ובכל אחד מהמספרים יש איזו שורה עם הלכה מהמשנה/ ברייתא שמתחילה במס' הזה..
נגיד-אחד חופר בורות, שיחים ומערות
שניים אוחזין בטלית
שלושה---
ארבעה-- [כנראה אבות נזיקין]

אנחנו מחפשים את המילים.
אם מישו מכיר ויכול לכתוב- זה ממש יעזור.
תודה

נמאס לי לאכול כל הפסח רק מצה ותפוח אדמה!!מתוק מדבש

 

בסיעתא דשמייא!

 
נראלי שאין עוד חג כמו פסח, שממש מרגישים שהוא מגיע איזה חודש לפני.
צריך לנקות את כל הבית, לגמור את כל החמץ ממשלוחי המנות, ובדרך יש גם איזה מיליון שיעורי בית לחופש..
אבל תכל'ס, בינינו?
עם כל ההכנות - כמה מאיתנו באמת משקיעים ולומדים על הצד הרוחני של פסח?
ממ.. אני לא בטוחה שהרבה.
אז יאללה, חבר'ס - בואו נשקיע עכשיו 2 דקות בשביל לקרוא ככה משהו לנשמה, לקראת ליל הסדר.
לא לשכוח להקפיץ, כדי שכווולם יוכלו להכין את עצמם טוב לליל הסדר 
---
 
 
חשבתם פעם למה דווקא בפסח, שזה חג שמסמל את החירות שלנו, את זה שאנחנו כבר לא עבדים -
אנחנו אוכלים 'לחם עוני', שזה מצות?
אם אני הייתי אחראית על החגים, הייתי מביאה לנו לאכול בפסח אחלה אוכל, ממש ארוחות מלכים,
ולא רק תפוחי אדמה ומצה כל היום..

בעצם, חג הפסח בא להראות לנו שה' הוא האלוקים היחיד, והוא זה שגאל אותנו ממצרים.
אבל הוא לא 'סתם' גאל אותנו ממצרים - יש לזה סיבה.
הסיבה היא שנעבוד אותו, שנראה לכל העולם שה' הוא האלוקים, 
שנקדש את שם ה' בעולם.
 
בגלל זה לפני פסח אנחנו לא צריכים לבער רק את החמץ הגשמי -
אלא גם להוציא מתוכנו את החמץ הרוחני,
ז'תומרת, את כל הדברים שמפריעים לנו בעבודת ה'.
ואחד מהדברים האלה זה לרצות כל הזמן פידבק מהסביבה על מה שאנחנו עושים.
 
מלא פעמים אנחנו לא עושים מצוות, כי אנחנו מפחדים מאיך שהסביבה תתייחס אל זה.
לדוגמה, יש בנות שפוחדות להתחיל להתלבש צנוע כי הן פוחדות מה יגידו עליהן.
או שיש בנים שפוחדים להתחיל ללכת עם ציציות בחוץ, כי יחשבו שהם עכשיו דוסים.
 
אבל אם באמת נדע שוואלה, אנחנו לא צריכים אישורים חיצוניים -
אנחנו עושים באמת מה שטוב לנו, באמת מה שאנחנו רוצים -
נהייה חופשיים באמת.
כי תכל'ס אם אנחנו מנסים כלך הזמן לרצות את הסביבה, ולא עושים מה שאנחנו באמת רוצים -
אנחנו משועבדים לסביבה שלנו.
במקום לעשות מה שאנחנו באמת צריכים, את מה שאנחנו יודעים שזה האמת -
אנחנו 'עובדים את הסביבה', ועושים מה שאחרים מכתיבים לנו.
 
מצה זה רק קמח ומים. בלי כל מיני שמרים, אבקת אפייה וכו',
ותמיד המצה שטוחה כזאת - אסור שהיא תתפח אפילו טיפונת.
היא מסמלת את מי שבאמת לא אכפת לו מה יגידו עליו -
מי שעושה באמת מה שהוא חושב שנכון,
ומצדו - שיתפוצץ העולם!
בגלל זה אנחנו אוכלים דווקא מצה בליל הסדר,
כי מצה תמיד בכל העולם נראית אותו דבר, אין לה קטע לעשות 'פוזות' על הסביבה,
אלא היא צנועה ועדינה.
ככה גם אנחנו צריכים להיות -
אנחנו צריכים להיות נאמנים לעצמנו, לאמת הפנימית שלנו -
בלי לנסות לעשות פוזות על כל העולם, ולנסות לרצות את הסביבה.

אחח.. כמה שזה קשה, ככה זה מספק.

שנזכה בעז"ה להפסיק לנסות להרשים אחרים, ובאמת להיות נאמנים לעצמנו ולה'.
פסח כשר ושמח לכל עמ"י! 

ועכשיו, וורט קצר ממש על הפרשה,מתוק מדבש

לילה טובקורץ 

תודה על ההשקעה שלכםחופר

קפיץ 'פוץ מתוק מדבשאחרונה