אני במגמת עליה ב"ה כבר חצי שנה.
אבל אני רוצה עוד להתחזק, ולא מצליחה.
אני פשוט לא מצליחה לקום בבוקר ולחשוב ישר על תפילה.
אני לא מצליחה לברך אחרי כל דבר [בערך..] שאני אוכלת.
אני לא מצליחה להימנע מדברים לא צנועים.
ונשבר לי מהמצב הזה.
אני כ"כ רוצה להצליח, וכל השתדלות שאני עושה- אני נכשלת.
יש לכם איזה משו שיכול לעזור לי בדברים האלה?
תודה מראש(=
בס"ד לק"י
וואלה, את עוד שניה מניפה את הדגל ומריעה בקול שהינה,
את למעלה, הגעת לפיסגה.
אבל הרווח הכ"כ קטן שנשאר הוא הכי קשה.
למרות שעוד שניה את עומדת בגאון בפיסגה,
הפסיעה האחרונה, הדילוג האחרון הוא הכי קשה.
ככה זה אחותי.
כלל לחיים; לפני שהמצב ישתפר- הוא יהיה גרוע יותר.
לא סתם אומרים שהשעה הכי חשוכה קרובה לזריחה.
זה השלב הכי קשה. למה?
את כרגע עומדת בין מי שהיית פעם לבין מי שאת רוצה להיות היום.
אז הינה, את עומדת כאן.
את רוצה להתחזק, את רוצה להתקרב,
אבל פשוט לא מצליחה.
קשה להתנתק מהרגלים ישנים או לחדש הרגלים שצריכים להיות קיימים.
יודעת מה אחותי?
הרצון שלך מדהים. כ"כ מדהים.
הרצון הוא בעצם הכלי. זה דבר ראשון.
הדבר השני, זה בפועל- איך עושים זאת.
איך באמת מתחילים להתנתק מה"עבר" כביכול ומתקדמים, מתחזקים.
דבקים באמונה שלמה באבא.
לדעתי, לא ישר לנסות להתנתק מהכל ולהיות דוסית.
דברים אמיתים שרוצים שישמרו עוברים תהליכים אייטים.
צעד אחד צעד. לאט.
אז ככה,
להימנע מדברים לא צנועים-
מתי רואים דברים לא צנועים? כשלא מלאים בתוכן.
כשמשעמם לנו. כשאנחנו רוצים משהו מעניין בחיינו.
וואלה, אם תסירי תמלאי את חייך בתוכן אני כמעט יכולה להבטיח,
שאת עם רגל בחוץ.
בקשר לברכות-
זה קשה. אני גם מעידה על זה.
אלא, שתגידי לעצמך לפני שאת מברכת. תביטי במה שאת אוכלת.
זה נשמע אולי טיפשי, אבל עשי זאת, זה עוזר.
תביטי במה שאת אולכת להכניס לפה ותתפעלי מזה.
כך, גם תברכי, וגם בכוונה שלמה בעז"ה.
בקשר לתפילה-
זה תלוי בך אחותי. רק בך.
לחשוב לפני התפילה על התפילה. זה עוזר המון.
לנסות להכניס לנו למודעות שתכלס,
כמה אנחנו מדברים ביום עם ה'?
הוא כ"כ רוצה אותך קרוב אליו.
אז המינימום שאת יכולה לעשות זה בתפילה,
השחנ"ש שלך איתו, תתכווני. תשפכי באמת את ליבך.
הוא אבא שלך.
לסיכום אחות יקרה, 
תראי, שבעז"ה על לאט לאט, ועם הרבה רצון,
את שם, עומדת בפיסגה ומניפה את הדגל בגאווה,
ותאמיני לי, את תהיי גאה.
גם קרובה לאבא. גם אושר פנימי.
וגם כמובן, מקרבת את הגאולה השלימה..
בהצלחה!
החיים שלי בערך כן מלאים.. הבעיה שלי זה בין שתים עשרה לאחת בלילה.
עשיתי את מה שהייתי צריכה לעשות. את רוב הדברים שאני עושה [וב"ה אני פועלת הרבה..] אני עושה עם עוד אנשים, ובשעות האלה המוח כבר מת. אין לך כוח לחשוב על כלום.
אבל אני לא מסוגלת לישון.
אז אני פותחת ת'מחשב/ספר/טייפ ורואה/קוראת/שומעת דברים לא בדיוק הכי מחזקים ודתיים..
ו.. אני לא מצליחה לשלוט בעצמי, ובמקום ללכת לישון באחת, זה מושך אותי ואני נשארת ערה עד ארבע ככה.. ואז בבוקר אני קמה על צד שמאל, לא מתפללת, לא אוכלת, מרגישה רע עם עצמי.
ואני פשוט לא מצליחה לשלוט בעצמי...
בכללי- תודה רבה רבה רבה!!!! באמת שזה חיזק... (=
אלא לדעת שה' מנהיג את העולם בדרכים טבעיות. ואנו מבקשים ממנו שיסדר את העניינים כך שאותו אדם יראה שכדאי לו לשנות את דעתו. לא כאילו התפילה היא משהו מאגי - ששולטת על אנשים אחרים , אלא שהתפילה הופכת את המציאות לאחרת, כך שהבחירה החופשית של האדם נשארת.
מקווה שזה מובן.
אני מעוניינת ברעיונות,
למצוות שאנחנו יכולים להבין את הטעם שעומד מאחוריהן,
שהן יום יומיות,
ושהן פשוטות להסברה...
כגון: ערי מקלט, כיבוד הורים, וכדו'
אם יש למישהו, אשמח!!
תודה...
אם...
לשון הרע,הלבנת פנים...
יש קטע ממש מממש יפה על קריאת מודה אני [מחקרמדעי כזה..] אם את רוצה תגידי....
שבת-זה פשוט מציל אותי כל שבוע.. קצת להירגע... וזה זמן מדהים!!
כל המצות עם הענים והעבדים והעזרה לחלשים... [שמיטה,צדקה,מעשרות,פאה,שנת שמיטה..]
ויש מצוות שהם כדי להודות לה' כמו ביכורים... ולדעת שאנחנו לא מלכי העולם "כוחי ועצם ידי" -לזכור את ה' ולדעת להודות לו...
לקחתי חלק מהן...
=)
חודש טוב!
דפים מסוכמים כאלה של כל מיני מצוות שיש בהם טעם וכו'..
אבל אני צכה לחפש את זה ולסרוק וכו'....
בעיקרון בספר החינוך יש טעמים למצוות אבל הוא מסובך להבנה...
הלכות אבלות.
בסיעתא דשמייא!!
גרסת הביינישי"ם - פה.
מכירים את האנשים האלה שנראים שיא הצדיקים - לומדים תורה כל היום, וממש מדקדקים בכל מצווה,
א-ב-ל כשמישהו מבקש מהם טובה, הם לא מוכנים לעזור לו?
יענו אלו אנשים שצדיקים רק ב'בין אדם למקום', אבל שוכחים שיש גם ת'מצוות ש'בין אדם לחברו'.
--
בפרשת השבוע שלנו (תרומה), ה' מראה לנו איך צריך לבנות את המשכן, והוא אומר על הכרובים:
"ופניהם איש אל אחיו".
ז'תומרת שהכרובים צריכים להיות אחד מול השני, ולהסתכל אחד על השני.
א-ב-ל >>
בספר דברי הימים, כשמתואר איך שלמה בנה את בית המקדש, כתוב שהכרובים:
"עומדים על רגליהם, ופניהם לבית".
בום. יש פה סתירה.
ב'בבא בתרא' נאמר על זה שכאשר אנחנו מקיימים את רצון ה' - הכרובים מסתכלים זה על זה.
אבל כשאנחנו חוטאים - הכרובים מסתכלים על הבית.
אבל מה הקשר בין לאן הכרובים מסתכלים,
לבין אם אנחנו עושים את רצון ה' או לא?!..
הופה, תשמעו איזה תירוץ פשוט מקסים אומר על זה בעל ה'פרדס יוסף' >>
בואו נחזור לסיפור שבהתחלה, על ההוא שממש משתדל לעשות את המצוות שבין אדם למקום, אבל שוכח על הדרך את החברים שלו -
בעצם אדם כזה לא מסתכל בכלל אל האנשים האחרים שחיים בעולם, אלא אכפת לו רק מעצמו.
הוא לא באמת מסתכל על החברים שלו.
ולכן, הוא כמו הכרובים ש- 'פניהם לבית'. ז'תומרת שמתרכזים רק בעצמם.
אבל, מי שבאמת עובד ה' - לא דואג רק לעצמו, ועושה רק את מה שכתוב בהלכה. אלא הוא גם מסתכל על אחרים, דואג להם ועוזר להם.
ולכן, הוא כמו הכרובים ש- 'ופניהם איש אל אחיו'. ז'תומרת שהוא ממש מסתכל על השני כל הזמן, ומנסה לעזור לו.
אז מה אנחנו יכולים ללמוד מפה?!
שאין קטע להיות דוס שממש ראש בקיר, ולא אכפת לו מהעולם.
אלא, אנחנו צריכים גם לשים לב לאנשים שבעולם, ולנסות כמה שיותר לעזור להם.
רק ככה בעז"ה יבנה בית המקדש במהרה בימינו.
שבת שלום ומבורכת, מלאה בקדושה, וחודש מעולה, מלא בשמחה אמיתית לכל עמ"י!
אבל את אומרת שבתקופה של שלומה, בני ישראל לא עשו את רצון ה'?
לא במקרה יום האם\המשפחה חל בל' שבט. חודש שבט הוא חודשה של ארץ ישראל כבר מראשיתו לפי בית שמאי. האילן הנותן פרות הוא המסמל גם את כלל ישראל והפרטים שצומחים ממנו ובביטוי היותר פרטי שמגיע בסוף החודש בל' שבט - את האם הישראלית ומשפחתה...
באיילת השחר, בחדרי לבי
יעלה ויבוא, עורה כבודי
הכתבן - הנבל, כינורי - ידי
עורה השחר, עקרת הבית מושיבי.
קומי אורי, ראו שכבר זרחה
באים מרחוק בניך ובנותיך.
שיר דברי - אם הבנים שמחה
ארץ אשר בה עיני ה' אלהיך.
אור חדש על ציון הפציע
על כולנו יחד, להאיר להשפיע
לכל באי עולם מעיר הקודש וגלילותיה
יפרחו עדי עדן עריה, הריה.
ישמעו, יחוו, סוד לחשי הויה
אז ישירו כולם, על מה שהיה, היה
ועל מה שעוד לא היה
ה-ל-ל-ו-י-ה
למה פתאום אתה מרגיש כ"כ רחוק מהקב"ה. חבר'ה, בואו נקפיץ ת'קטע הזה, נחלק למכרים. מי יודע, אולי - או שאין 'אולי', אלא בטוח - בעז"ה, נזכה, להיות "מביאים לידי", הגאולה השלימה.
- אוך! הגזמת. מותר קצת להשתחרר. כמו שמותר לשחק,
ככה גם מותר לראות משחק. כולה אוהדים, על מה הסיפור?!..
-----
בחור יושב לו בסדר בוקר, מנסה להבין ת'גמרא.
ארר! זה כמו סינית, אני לא מבין כלום.
בחורה מתפללת, מנסה לכוון מהלב פנימה.
אוף! עוד תפילה עברה לה בלי שום הרגש.
הם, בקטע הבא, לא מעניינים אותנו בגרוש.
עזבו רגע את ה - 90 דקות שישבנו במגרש,
וגם את ה - 84 דקות שהיינו בקולנוע ביום שלישי שעבר.
אז ת'כלס במה כן נגע הפעם?
קבלו מושג קצת חדש: "מ-ב-י-א לידי" ביטול תורה.
להפגש לסרט בקולנוע, ללכת למגרש לאהוד קבוצת כדורגל,
לשמוע שירי אהבה גם אם לא מביאים הרהורים ----
מי שנמצא שם, שלא יתפלא למה למחרת בשיעור הוא "לא מבין ת'גמרא".
השעה הזו שצפית במשחק? יודע מה, בוא נעזוב אותה.
את - אל תתפלאי למה את מרגישה רחוקה מהקב"ה.
אוווך! אתה מגזים! זה היה כולה שעה לפני שבוע. חוץ מזה,
זה היה סרט צנוע לגמרי. מה זה קשור בכלל לעכשיו?!...
אבל רגע, עכשיו נלך לחשבון ה - "מביא לידי".
ה-מ-צ-י-א-ו-ת הזו שצפית במשחק - גם אם זה כולה שעה בשבוע,
היא תביא לידי ביטול תורה - לא עכשיו שאתה רואה ת'סרט, זה גם, אבל במיוחד -
ה-מ-צ-י-א-ו-ת הזו ששמעת שיר אהבה - גם אם זה כולה כמה דקות ביום,
אח"כ, אחרי שעות מסיום המשחק, שתשב בבית המדרש (!...) ללמוד תורה.
ר-ק, את עצמינו. הביטול תורה ע-כ-ש-י-ו, כלומר, זה שאתה לא קולט בסדר בגמרא,
פתאום, הבחור לא קולט. יש לו איזה 'שסתום' במוח. לא נכנס כלום.
"מה קרה", כולם שואלים. למה הנוער שלנו לא מתחבר לתורה, האא...?!
יש כל מיני תירוצים. יש מאשימים את זה, יש את זה. אבל אני מאשים,
זה - בגלל שאתמול (!...) נשארת לראות משחק בערוץ ספורט 5. סלח לי על המילה,
אבל - טמבל, אתה חושב שככה הראש שלך יצליח להבין משהו בגמרא...?!
שכח מזה. אל תאשים אף אחד, אלא רק את עצמך. אתה, האשם היחיד.
בטח עכשיו כל הבנות פה מחייכות. "אנחנו לא חייבות בלימוד תורה כמו הבנים", הן אומרות.
"מביא לידי". מה המציאות של העבר - שמיעת השיר, תביא בעתיד.
ממילא, אנחנו חופשי ל - קולנוע, לשירים, ו - נו, בשקט, כמה מאיתנו גם לבית"ר...
אלא ש - ע"פ החישוב שלנו, חשבון ה - "מביא לידי", גם אתן בפנים.
את, נערה. בדרך לאולפנה, שומעת את 'בריטני ספירס'.
אח"כ מגיעה לתפילה, ו - ראבק! אני לא מתחברת לקב"ה!
בואי נעשה ת'חישוב של "מביא לידי", ונראה תוצאות ברורות.
ה - 10 דקות ששמעת בבוקר - אמנם לך 'מותר' יענו לבזבז ת'זמן,
אבל עזבי, לא על הדקות האלה אנחנו מדברים. אז על מה כן? על ה -
יש מצב גדול שבזמן הסרט או השיר לא נרגיש כלום,
ב-ג-ל-ל הכמה דקות האלה שהראש שלך היה שם,
לפני כל דבר שאנחנו עושים, נבדוק, חוץ מה - 'כמה דקות עכשיו' שמתבזבזות,
אז - אח"כ, בתפילה או בשיחה - לא תתחברי לקב"ה. לא תרגישי קדושה. לא כלום!
למה? בגלל הקולנוע לפני יומיים. תביני, זה לא הולך ביחד.
ה-מ-צ-י-א-ו-ת שהיית בקולנוע = כשתבואי להתקרב לקב"ה, פתאום תרגישי -
אי, קשה! אני לא מצליחה להתפלל טוב! לא מצליחה לדבוק בה'.
ככה ש -
חייבים לבדוק במה זה י-ש-פ-י-ע עלינו בעתיד. או אם תרצו,
המעשה שלי עכשיו, למה הוא גורם, מביא - בעתיד.
איך שאנחנו קוראים לזה, חשבון ה - "מביא לידי".
לפעמים סרט אחד, משחק אחד, או אפילו כ-ו-ל-ה שיר אחד,
או אם האוזניים שלנו שומעות 'אני אוהב אותך',
ינתק גם 'כולה' אדם אחד - אותנו - מהאחד בעולם, מהקב"ה.
אם הראש שלך נמצא על המגרש, אם את חיה בסרט,
מממ, זה לא זה. כל מה שנגיד להצדיק את עצמינו -
זה, לא, זה. נ-ק-ו-ד-ה. הדברים האלה, מביאים לידי,
ביטול תורה. ביטול קדושה. ביטול טהרה. ביטול הנשמה.
אבל חכו חכו. בפעם הבאה שנשב מול הסטנדר עם רצון ללמוד,
בפעם הבאה שנלך לבית הכנסת בערב שבת בשביל להתקרב לה',
ווא ווא כמה נרגיש. ווא ווא, החום יעלה לראש,
או כי - 'אוף! למה אני מרגישה רחוקה מהקב"ה'.
כי - 'אוף! אני לא מצליח להתחבר לגמרא'.
הדבר עובד בצורה הזו. אחי, אם דברת אתמול עם אפרת בלילה,
זוכרים? "מביא לידי". העבר, מביא לידי העתיד.
אין חדש תחת השמש. ככה עובד העולם.
נסיים באיזה 'סקופ' שהגיע לא מזמן, אחרי בדיקה אמינה.
יודעי דבר מסרו, שגם בעניין ה - 'ידידות' וכדו',
או אפילו סתם בשיחה אישית התכתבת עם הבחורה ההיא -
נו, זה ממש היה כמה דקות, 'בקטנה', כמו שאומרים.
פססט, לא! אל תשכח את ה - "מביא לידי".
עכשיו גם תבין, למה למחרת התפילה שלך נראית ככה.
זה, "מביא לידי", זה...
לסיום, סיפור קצר.
פעם, שהייתי ילד קטן, אבא בקש ממני שאפתח את המים, להשקות את הגינה.
מממ, התחלתי לחשוב, איך בדיוק עושים את זה?!...
הרי המים נמצאים ב - 'מאגר מים' שאבא ספר לי עליו לפני חודש,
ו - אני, פה. בבית החמוד שלנו. שעה הליכה, במקרה הטוב.
"אבא", קראתי. "זה רחוק מידי, אני לא יכול לבד".
"מתוק", הוא אמר. "פשוט תסובב את הברז".
פשוט? זהו? באמת? וואו. טוב, אם אבא אמר, הוא יודע.
סובבתי את הברז - אין כלום. "אבא, המים לא"...
לא סיימתי ת'משפט, והמים התחילו לזרום החוצה.
לאט לאט, הציפו את הגינה. וואו, מדהים.
היום, אני מבין, שככה זה גם במעשים, במחשבות.
לפעמים נראה ש - בואנה, זה לא קשור!
זה רחוק כמו לא יודע מה. למה לחשוב שזה הורס?!...
אז זהו ש - אם נפקח ת'עיניים, נראה. שמעשה קטן לכאורה,
יכול אח"כ לבטל לנו הרבה מאוד קדושה בחיים.
'כולה'...?
גם אתה אחי, 'כולה' נשמה אחת. זהו, לא יותר.
אצלנו אין ת'משחק הזה של "7 נשמות"...
בואו נעשה טובה לעצמינו, נשמור על חשבון ה - 'מביא לידי',
באמת, עמוק בתוך בלב. שיהיה תמיד, במצב 'דלוק'.
~~~~~~~
הבחנה דקה. ככה זה בעולם,
בין "טוב", ל - "רע", ההבדל, לפעמים הוא רק כ - 'חוט השערה'.
קבלנו יסוד יקר מאוד. בדוק, פותר הרבה בחיים.
מכאן, חבר'ה - נמשיך לפתח אותו בעז"ה.
על כל צעד, על כל מעשה, על כל מחשבה, בחיים.
זה, 'מביא לידי', זה.
----
שאני חושב על זה, עוצר דקה, חושב על החיים אחורה.
אישית, אם לא הייתי עושה את ההבחנה ה-ד-ק-ה הזו על עצמי,
אני מבטיח, פה, לכתוב דברי קודש מתוך הלב, לא הייתי.
איפה כן? תנו לדמיון המפותח שלכם לספר לכם על זה.
אין בנושא הזה שום חוכמות."מביא לידי", זו מציאות.
לבת... ככה שלימוד תורה לא כ"כ רלוונטי..
תמיד אומרים שאם אני יעשה את ההשתדלות אפילו הכי קטנה הקב"ה יעזור לי הרבה..("פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם")
אבל גם אומרים שהקב"ה מנסה אותנו דווקא כשלמשל אנחנו מחליטים שאנחנו משתפרים במשו מסויים ואז הוא מנסה אותנו דווקא בו..
זה לא סותר???
זה לא סותר..
צריך להשריש בנו חשיבה פשוטה. בלתי מתחכמת.. והיא- שאנו יודעים שהקב"ה עוזר ומשגיח ועלינו חלה חובת ההשתדלות
משם והלאה אלו חשבונות של הקב"ה.. אל לנו להסתבך בהם.
עשי את המוטל עלייך בדבקות. זה הכל. אל חשש.. ה' בעזרך תמיד
או שהוא עושה מה שהוא רואה לנכון, ולא עובד באותו דפוס פעולה כל הזמן.
ה' עוזר לנו להצליח, עוזר לנו להתקדם, אך לפעמים יש נסיונות. לכן אנו לא יכולים לדעת שמה שאנו
מנסים זה יצליח, אלא צריך להאמין, וגם אם יש נסיון שהנסיון יעבור.
ולכן אסור להתייאש, וצריך להמשיך הלאה.
אני יודעת שלא עניתי ממש על השאלה,מצטערת
כל טוב
"פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כחודו של אולם.."
מה הכוונה בכלל?!
ריבונו של עולם רוצה קודם את ההשתדלות שלנו,
הוא יעזור לנו תמיד, יתן לנו בריאות, פרנסה, שמחה..
אבל- הוא רוצה 'לראות' דבר ראשון-
שאנחנו רצים לעשות את רצונו.. שאנחנו רוצים קירבת אלוקים,קדושה..
הקב"ה יכל לעזור לנו להתקרב אליו..
רק צריך לעשות השתדלות..
יש בחירה חופשית כל החיים.. וכל שכהיין בעבודת ה'.
זה- שאנחנו נעשה השתדלות ו'נראה' לו שאנחנו משתוקקים וכמהים אליו-
הוא יעזור לנו..
אבל זה לא מספיק..
אנחנו לא יכולים לעשות צעד קטו- ולתת הכל לקב"ה..
יש לנו חלק בלתי נפרד מהחיים של עצמינו..
מההתנהלות של החיים כהרצונות והמעשים.
כך שגם כאשר אנחנו מחליטים להשתפר
הקב"ה מרוב אהבתו אלינו רוצה להראות לנו
שאנחנו אוהבים אותו, או יותר נכון לומר- הקב"ה מראה לנו שהוא אוהב אותנו.
הוא מעמיד בפנינו נסיונות.
אנחנו יכולים לפרש אות- כקשיים מאיתו יתברך-
כדי שניכשל, כדי ששוב ניפול.. אחרי over של חטאים..
אך מאידך גיסא- ניתן לפרש את זה..
כרצון של הבורא יתברך לתת לנו אתגרים- רק שאנחנו יכולים להתמודד איתם
וכשנעבור אותם- ניהיה יותר קרובים אליו..
אז----
למה כל הנסיונות האלה? דווקא במצבים הכי לא נכונים???!
-הכל למעשה בשביל שנתקרב אליו..
ההשתדלות חשובה אבל לא מספיק רק להגיד-
"זהו! עשיתי את שלי!- עכשיו תורו"
זה לא משחק!
אחנו כל החיים נתונים בידיו וכל רצוננו לעשות רצון בוראינו!
מקווה שהובנתי.
יום טוב!
כן, גם אני אוהב בנות. ארררררר! זה לא נשמע טוב, אני יודע,
אבל ת'כלס זה אמיתי. יענו שלא תחשבו אחרת - אשתי בעז"ה, תהיה בת.
בת?! כן, בת. ב-ת-?-! יאפ, אחת חמודה.
חמודה?! אררר! לא נשמע טוב. רגע, אז, אז...
גם אתה אוהב בנות?! ב-נ-ו-ת-! אהההההההההההההההההה!!
תגיד, אתה מטפל בעצמך?! מקבל פיצויים מהמדינה?!
מה אני משתף אתכם, אתם שואלים? שאלה טובה. אז זהו ש...
אני זוכר את עצמי, הולך ברחוב, רואה במקרה מישהי נחמדה,
ו - הופ! יש קליק! יענו משהו שם בלב אומר לי - חמודה זאתי, הא?..
מנסה להעיף אותה מהראש. אוף, ראבק. עוד מלחמה שבקושי שרדתי.
אבל יודעים איפה ה - נקודה בקטע הזה? אחרי המקרה הזה, שאני יושב ללמוד תורה.
אררר! אתה?! ללמוד?! תורה?! פחחח. Again - אתה?! ללמוד?! תורה?! פחחח.
הרי ממש לפני כמה דקות 'נדלקת' מאיזה מישהי שנראתה חמודה,
או שלא נספר לרבים - אבל זוכר שיש ת'היא בבית הכנסת שמתפללת כמו דוסה,
שרק לחשוב עליה עושה לך פרפרים בבטן. אז...
אתה ללמוד תורה?! איכס. י'טמא! מה לך ולתורה הקדושה שלנו?!
כאן, בנים, כאן - אבל בדיוק בנקודה הזו, אנחנו חייבים להבין משהו.
(יש, האממ..) בת היא ---->
מתוקה, יפה, מדהימה, שווה, מהממת, מתאימה, צדיקה, חמודה, מרגשת...
את כולנו. ומי שלא מתרגש מבנות אז אחד מהשלושה:
או שהוא משקר, או שהוא מסכן או ש ----
חייבים לשלוח אותו דחוף ל - 'בית הפתוח', למה הרשימה ל - 'מצעד הגאווה' עוד מעט נסגרת..
או במילים אחרות - אם אתה מתרגש מבנות,
אתה הכי נ-ו-ר-מ-ל-י שבעולם. מאוד. מאוד.
אלא מה? יאלה, בואו נתן 'אישור רופא' להסתכל על בנות?
אז זהו ש...
כאן נכנסת התורה לתמונה. מה היא אומרת? תשמעו בעצמיכם.
- האאמ, בנים! אני יודעת שאתם מתרגשים מבנות, וזה טבעי ובריא.
אלא שאני רוצה שתשמרו את עצמיכם לאחת שלכם. להיא ש-ב-ט-ו-ח תתחייב (!...) איתכם,
לבנות בית, לחיים נצחיים. או במילים אחרות? לזו שתעמוד איתך מתחת החופה.
היא, ו-ר-ק היא, אני מחייבת אותך - אומרת לנו התורה - לשמור את עצמך בשבילה.
אתה יודע מזה להגיע לחתונה שאתה נקי מ - 'צלקות קשרי העבר'?!
נכון. קשה מאוד לשרוד, ובכל זאת - אני רוצה שיהיה לך חיים הכי מתוקים ומהנים עם אשתך,
ככה ש - בואנה, בחור, שמור על הלב שלך נקי מצלקות. המחשבה, העיניים,
שמור עליהם לאשה המדהימה שלך. הזאתי שחיה יראת שמיים מרגשת,
שאז, להתסכל על היופי שלה - ובעז"ה תקבל אחת יפה - 'וואו' כמה שזה יהיה שווה...
~~~~~
עד לכאן נאום התורה. חוזרים אלי הקטן שבכולם.
אז בואו רק נשים ת'דברים גלויים על השולחן. ובגלל שאני לא יודע מה אצלכם בראש,
הלב שלי פתוח לספר לכם קצת מ - 'הרהורי ליבי'. ושוב, להזכירכם, גם אני בגיל שלכם,
או במילים אחרות וברורות - בשום פנים ואופן לא 'יכול להיות אבא שלך'...
אני החלטתי מכל הלב, בכל ההשתדלות ש...
העיניים שלי - לאשתי.
המחשבות שלי - לאשתי.
הלב שלי - לאשתי.
רק חסר את ה - 'אשתי' הזו.
אמממ, יש מתנדבת? סתם. בצחוק.
אבל עכשיו ברצינות, אחינו, בת'כלס - בנות הן 'מדליקות'.
אלא שאנחנו 'גברים', יענו עם 'כוח סבל'. שרירים, קוביות, מי יכול עלינו.
הגיע הזמן באמת לתפוס ת'אומץ, לזכור שהאחת בעז"ה תבוא,
ולחתום לה כבר מעכשיו - 'אשתי, אוהב אותך לעולמים. אהבה אמיתית,
שהנה - מתחילה כבר מ-ה-ר-ג-ע. אמנם אנחנו עוד לא מכירים,
אבל יודעת מה נשמה? בשבילך, בשביל אחת כמוך, שווה ה-כ-ל בעולם'...
אז זהו. בנות - אם אתן רואות איזה בחור (חמוד, האממ, סתם..) שלא מסתכל עליכן ברחוב,
תדעו - זה לא בגלל שאתן לא יפות. אתן ממש 'פצצה מהלכת'...
אבל מה לעשות, לדרגה של החצי השני שלי, עוד לא הגעתן, אז,
במחילה מכבודכן - אני שומר ת'עיניים למתוקה שלי. מ-צ-ט-ע-ר...
איך היא נראית? בת כמה היא? איפה היא גרה? כמה האישיות שלה טובה?
וואלה לא יודע, אבל מה זה משנה, א-ה-ב-ה אמיתית, זו אחת בלי שום פשרות,
שמתחילה כבר מעכשיו. כבר מהגיל שבו האהבה דווקא זועקת - 'שמור על הלב שלך שלם'...
ו - כמובן, בנים. תזכרו תמיד. ששש, אבל בשקט. לא לצעוק, למה יש פה בנות ישנות - האממ, בעמידה.
אנחנו נורמליים בזה שאנחנו נמשכים אחרי בנות, וכאן הקב"ה אומר לנו -
אתם מסוגלים, יאלה - כ-ו-ל-ם להכנס ל - 'מצב התגברות'. רק ככה בעז"ה יהיה מתוק יותר באמת.
אז כן - לשבת מול הגמרא, מול הרשב"א, מול ה - 'כוזרי', ולזכור תמיד שבורא העולם,
ההוא שברא פה את כל הבריאה המדהימה הזו, יודע בדיוק איך ה-כ-י נהנים מהעולם הזה, רק בטוב.
ו - בגלל שחייבים לסיים בבנות - לא שהבנתי למה, אבל שיהיה -
אז, בנות, קודם כל ד"ש לצלע האבודה שלי - אשתי האחת המדהימה.
האא, ותגידו לה שבעז"ה עוד מעט אתחיל לחפש אותה. שלא תדאג, אני פה... (;
ועכשיו ברצינות. באמת, תדעו לכן שבשביל לקחת בעל ש-ו-ו-ה (אי אי אי, בודדים הם האלה.
ששש, בעצם לא אמרתי כלום..),
אההמ, גם את צריכה להיות ש-ו-ו-ה. באמת. רוצה בעל אוהב באמת? אחלה,
רק בואי נראה בדיוק כמה את אוהבת אותו כבר מ-ע-כ-ש-י-ו...
תעשו טובה לעצמיכן אחיות יקרות. אל תעשו טעויות בבחירה לנצח.
שהנחת היסוד שלך תהיה ש...
טוב, האמת קשה לי לדבר על זה כי עוד שנייה אני חוטף פה זבאנג' מהגברים,
אבל בואי נחתום ת'שיחה הזו בטיפ אחד מתוך הלא יודע כמה שיש? אז ככה,
בחור [שבודדים האלה שלא. שמעת?! בודדים..] שמסתכל על בחורות (גם בפייס'..) - דוגמניות, יפיופות ברחוב,
או סתם בתמונות שלך, כואב להגיד, אבל את ט-י-פ-ש-ה אם את חושבת שאחרי החתונה הוא...
בעצם כלום. לא אמרתי כלום.
לסיכום, במשפט אחד של הרב קוק זצ"ל -
'הצנוע מכיר שלא מפני שנאה על המין הוא מתרחק ועושה גדרים, כי אם מפני התכלית הכללי היפה'.
ו - אני הקטן, על סמך 'אשה יראת ה' היא תתהלל', במה? בחן וביופי שלה -
אני הקטן מסכים לעצמי להוסיף קצת חידוד בסוף המשפט הזה:
"הוא מתרחק ועושה גדרים, מפני תכלית ה-א-ח-ת היפיופה"... (;
לסיום - אם חשבת שהקטע הזה בא לחזק ת'אהבה בינך לבין חברה שלך,
אחי, מכיר 'דוקים'? פרוש. כי על כל זוג שתביא לי שהתחתן מ - 'קשר בגיל התיכון' או משהו כזה,
אני נותן לך 20 זוגות שרק התמלאו מאז צלקות בלב וזכרונות כואבים שלא יצאו לעולם,
שלהזכירך: על הלב, אי אפשר למרוח 'מייק-אפ'..
---
מי שלא קראה, זה הזמן. אפשר גם שוב,
תמיד טוב לחמם ולהכין את הלב למלחמה הבאה:
בנות - תגידו לה שיש,
ו - הופה. עשו טובה שהקטע הזה ישאר למעלה בפורום.
נאמר אז ותקף גם עכשיו - אולי - לא אולי, בטוח - בזכותכם,
יתווספו עוד כמה ספסלים לבית המדרש...
יש לך קטעים על קיום מצוות [למה ...סביבה חילונית...]
או לכתוב אם לא קשה...
חברה שלי היתה ממש עצבני על מישהי ודיברנו והיא רצתה להגיד לי מה היא עשתה לה, אבל היא שאלה אותי אם זה לשון הרע בישבילי ולא יודעתי מה להגיד לה ואז רימזתי לה שכן כי באמת אצלי ואני חושבת שאל הרבה אחרים לשון הרע באמת יכול לשנות אצלי תדמית של אנשים וזה חבל. ואז חברה שלי ממש לקחה את זה קשה ולא ידעתי מה להגיד לה ואז היא אמרה לי שנמאס לה שצריך ליפני שמדברים לשים 1000 שסתומים ומה עדיף שבן אדם יתפוצץ ביפנים בשביל שלא יהיה לשון הרע ובאמת אמרתי לה שהרבה סיכויים שהיא צודקת מה עושים מה אני יכולה להגיד לה ?ואז היא אמרה לי שאפשר לישמוע ופשוט להוציא בלי להכניס את זה אבל דוגרי לשון הרע משפיע עובדה,אצלי לפחות.אמרתי לה שאנחנו יכולות ליבדוק מה נכון היא אמרה שאני יבדוק יש לכם תשובה מה להגיד לה ומה לעשות ביכלל אשמח לתשובות!תודה רבה ושבת שלום
בס"ד
יש כזה דבר לשון הרע לתועלת, צריך ללמוד את כל הפרטים. אם החברה שלך בדרך כלל משתדלת לא לדבר על אנשים, אז אם אני זוכרת נכון אחד מסוגי לשון הרע לתועלת הוא כאשר אדם צריך לפרוק את מה שהוא מרגיש. אבל זה מחייב את המספר להקדים ולומר שזה רק כי הוא "הולך להתפוצץ" והוא רוצה עזרה להסתכל על המקרה בצורה שונה, זה גם מחייב שהמספר ימצא אדם שהוא יקשיב לעצה שלו ולא סתם ידבר בלי סוף (בעקרון עדיף הורה), הגישה הזו בנויה על העיקרון שאדם יודעה שה' יודע מה הוא חושב ולכן האדם לא יגיד סתם שהדבר מאוד מעיק עלו. מצד המקשיב אם זה אדם שהוא לא אוהב אסור לו להקשיב (אם לשומעה אין שנאה לאדם שעלו מדובר בחלק מהמקרים זה עשוי להיחשב מצווה).
בלי נדר אני יבדוק את הפרטים יותר לעומק מחר.
בס"ד
לענ"ד גם אם את מאוד רוצה לא לקבל זה נכנס.
ואם את חושבת שזה באמת ישפיע עלייך ביחס כלפי אותו אדם- אסור לך לשמוע.
את יכולה להסביר לחברה קודם כל את העיקרון שעומד מאחורי זה. (גם היא לא תרצה שאת תקשיבי לפריקה של מישי אחרת עליה. נכון?)
ולתת לה רעיונות לפריקה אחרת. לספר למישו שממש לא מכיר את הנפשות הפועלות, לכתוב, או פשוט- לספר לאבינו שבשמיים..
ו- כל הכבוד לך!!
אדם שמתפוצץ מבפנים מותר לך לשמוע אותו.
מקור: שו"ת שאילת שלמה, הרב שלמה אבינר, ח"ג עמ' 212.
הרב יובל שרלו, תחומין כז,, עמ' 178.
הרב יצחק זילברשטיין, אסיא, מב-מג , עמ' 26.
זה נחשב לשון הרע לתועלת עבור האדם שמספר, שנרגע קצת מכעסו על מי שהרע לו.
בסיעתא דשמייא!!
גרסת הביינשי"ם - בנוג"ה.
תחשבו שנייה על מעמד הר סיני.
קבלת התורה, כולם היו בדרגה רוחנית שיא הגבוהה.
היינו מצפים שה' יגיד לנו עכשיו מצוות שממש ב'רומו של עולם'.
א-ב-ל ה' אומר לנו פה דברים שקשורים למכירת עבדים, להרג, מכות, גניבה..
יענו, זה דברים שקשורים ל'צד האפל' של העולם.
מה הולך פה?!..
"ואנשי קודש תהיו לי"
הקוצקר אומר על הפסוק הזה ש -
הקב"ה יכול לברוא מליון מלאכים שיעשו כל מה שהוא רוצה.
אבל דווקא הוא ברא אותנו, האנשים, שיש לנו גם יצרים ותאוות, מה שאין למלאכים.
אבל הוא ברא אותנו דווקא בגלל שאנחנו לא מושלמים כמו המלאכים.
בכוונה ה' נתן לנו גם יצר הרע, פיתויים ותאוות -
בכוונה הוא שם אותנו בעולם השקר הזה.
כדי שדווקא מתוך השקר הזה שיש בעולם, מתוך כל התאוות -
נעבוד אותו ונעשה את רצונו.
כי תכל'ס זאת לא חכמה שהמלאכים עובדים את ה'.
אין להם שום דבר שמנסה להזיז אותם מלעשות את רצון ה'.
אבל אדם שעובד את ה' - זה ממש משמח את אבאל'ה שבשמים.
כי הנה, למרות כל הקושי, אנחנו עושים את רצונו.
זה מה שבאמת מעיד על האהבה שלנו אליו.
אבל איך אנחנו יכולים לעבוד את ה' בתוך העולם הזה?
רק (!) בעזרת התורה, שהיא אשכרה תורת חיים.
וזה מה שה' בא להראות לנו ישר אחרי מעמד הר סיני הגדול והנשגב.
דווקא עכשיו מופיעות המצוות שמראות על הצד הלא מי יודע מה טוב של העולם,
כדי שנזכור תמיד שה' הביא אותנו לפה דווקא בגלל כל הגועל שיש בעולם.
דווקא בגלל שהעולם הזה לא מתוקן, ה' רוצה שנוריד את כל הקדושה של מעמד הר סיני לתכל'ס.
לחיי היומיום שלנו.
וככה בעז"ה נוכל 'לתקן עולם במלכות ש-די'.
שנזכה בעז"ה.
שבת שלום ומבורכת, מלאה קדושה ושמחה, לכל עמ"י! 
שלום!
יצא לי לעקוב אחר מס' רעיונות שנשמעים מפי אנשי דת שיש בהם יסוד דתי אך בסופם נשמעים חרוזים שמבטלים כליל כל נגיעה לישות הלאומית שלנו.
ואני בא לשאול, האם לשם כך אנחנו מקימים את המציאות הכללית?
כאשר אדם שיודע את מציאות הבורא, בא להשפיע מתוך עצמו על אופן הוויתו, מקבל מסרים מפי גופים חיצונים שטוענים שהוא חי בשקר, ולשקר יש רגלים ארוכות.
מדוע בכלל בתוך כבלי הדת (ההזויה) יש אנשים שמבטאים את תורת חז"ל ותורת הבורא לצרכים דתים פוליטים שהם למעשה הפרורים האחרונים שבהם יש מקום לתלות תקוות שווא?
בשלב הזה של חיי אני מנסה לדלות מידע על צורת חשיבה מצומצת שכובלת אנשים במסרים לא נכונים ואפילו שקרים.
מה נשתנה בקרב האומה הישראלית שאין מספיק כוח להשפיע ולהיות מושפע מתוך הכלל ולא מתוך הפרט.
האדם הוא היצור הבודד שהפך להיות אומלל.
לכל מי שלא מבין להלן קישור שאולי יסביר למה אני מתכוון:
סוף שבוע נעים ושבת שלום
כתבת כאן הודעה לא ברורה בעליל, מלאת פרדוקסים תחביריים ועוד, וכל זה כדי לקשר בעקיפין להרצאה של מישהו שאתה מעוניין להפיץ את תורתו.
אין לנו בעיה שתכתוב שיש שיעור מעניין, ואפילו תסכם אותו. אבל אנחנו מתעבים אנשים שמנסים כאילו למשוך אותנו או לגרות אותנו להכנס לקישור שסתם כך (אולי) לא היינו נכנסים אליו. זה ילדותי ומכוער.
עימך הסליחה
אחדד את דברי.
שמתי קישור להרצאה של המטיף הרב אמנון יצחק.
אולי לא חילקתי אותם לקטגוריות!
ובכן אפרט:
מדוע הרב מטיף לחיי עולם מטפיזי שלא קיים ובכך מצמצם לאנשים את הידיעה כי העולם נברא מתוך מקום של קיום הנשמה ויחודה עם הגוף בעולם הזה?
.
מדוע אין הוא מתייחס לחלק הלאומי שקיים באומה - כל צעד ושעל יש בו עניין לאומי,(כללי) ולא פרטי כפי שמופיע בסרטון.
יש פה יחס מבזה כלפי הבורא ונבראיו "אתה חי בשביל למות" ולא חי בשביל לחיות ולהפוך את ערך החיים למקודש.
מצטער מראש על השאלה הראשונה שיצאה מעט לא ברורה.
לפני שאני אלחץ על הקישור, אני תוהה למה התכוונת באומרך "עולם מטפיזי שאינו קיים".
בס"ד
לעניות דעתי המטרה של הרב אמנון יצחק היא שאנשים יחזרו בתשובה כשלב ראשון, ואח"כ שיתעמקו מעט יותר במהות חייהם כאן..
ולכן הוא מחזיר בתשובה מיראה. כי זה השלב הכי בסיסי והכי קל.
וב"ה זה אכן גורם להרבה יהודים לקיים מצוות, ולשוב בסופו של דבר בתשובה שלמה.
בכל מקרה- אלה לא חיים בשביל למות, אלא חיים שאנחנו עושים בהם מעשים מסויימים למען שכר בעולם שאחרי המוות של גופנו.
ואת זה כולנו עושים בסופו של דבר. (העולם הזה כפרוזדור המוביל לטרקלין..)
(מבוסס על דברים שהר"מ שלי מהחמישית אמר לנו פעם..)
מכל חיי העולם הבא.
מאיפה אפשר לקנות שעון כמו של חיילים לבנים?
בסיעתא דשמייא
גרסת הביינישי"ם - בנוג"ה. אני עדיין לא מצליחה לעשות קישור..
שמתם לב פעם שעשרת הדיברות כתובות בלשון יחיד?
יענו, לא אומרים לנו: 'לא תגנבו', 'לא תרצחו',
אלא 'לא תרצח', 'לא תגנוב'.
חשבתם פעם למה זה ככה?!
כי עשרת הדיברות נאמרו לכל עמ"י יחד, אז למה הן כתובות בלשון יחיד?
הנה תשובה פשוט.. מתוקה מדבש (
) לשאלה הזו:
תחשבו שצריך לקשט את הכיתה [בנים, לא נראלי שאתם לא מקשטים את הכיתה, אז אני אדבר על הבנות.. ] ואין ועדת קישוט או משהו כזה - אלא כולן יחד מקשטות.
מן הסתם את לא ממש תרגישי מחוייבת לקשט, נכון? את כזה תחפפי, פה ושם תלכי לשבת בצד עם חברה וסתם לדבר.
א-ב-ל אם המורה תגיד שאת בועדת קישוט - אז את תרגישי ממש מחוייבות לקשט, ולא תוכלי ללכת באמצע סתם לשבת.
למה זה ככה?!
כי כשאומרים לנו משהו באופן אישי, אנחנו הרבה יותר קשורים אליו וצריכים לעשות אותו, מאשר כשאומרים משהו לנו ולעוד כמה אנשים.
אז ככה גם בעשרת הדיברות, ה' אומר לנו כל מצווה באופן אישי, כדי שככה כל אחד ירגיש ממש שכל מצווה ניתנה רק לו. כמו שהמורה מינתה אותך לועדת קישוט - וככה את מרגישה הרבה יותר מחוייבת.
אבל רגע, עוד מיליון ומשהו אנשים היו כשהיה את מעמד הר סיני, אז איך אני אמורה להרגיש שאשכרה כל מצווה ניתנה רק לי?!
כאילו, אני לא יכולה להתנתק מהמציאות, ולומר שאני היחידה בעולם..
הופה, תשמעו איזו תשובה יפה >>
כולנו יודעים מהגן ש'כל ישראל ערבים זה לזה', 'כל ישראל אחים' וכו'.
אבל עכשיו בואו נסביר את זה שנייה -
בעצם כל עמ"י זה אשכרה גוף אחד. עובדה שכשיש פיגוע או משהו כזה - כווולם דואגים, כואבים ומתפללים אחד על השני. שמעתם פעם על עוד מדינה בעולם שבאמת אכפת לה מכל חייל שנהרג?! מכל אדם שחולה בסרטן ל"ע?!
אז בגלל שאנחנו גוף אחד, ואנחנו ב-א-מ-ת ערבים זה לזה - זה אומר לנו שכשמישהו מאיתנו לא עושה חלק מהמצוות, זה גם משפיע על שאר האנשים.
ז'תומרת שאם לא כל עמ"י שומר שבת - אז גם השבת שלי לא מושלמת.
אם לא כל עמ"י מכבד את ההורים שלו - אז גם אני לא יכולה להיות 100% בכיבוד הורים.
לכן, יש לנו אחריות פשוט ע-נ-ק-י-ת לעשות מצוות ולא לעשות עבירות, כי אם אנחנו לא עושים את זה - אנחנו לא פוגעים רק בעצמנו, אלא גם באחים שלנו.
וכדי שנבין את האחריות הענקית שיש לנו - עשרת הדיברות נאמרו בלשון יחיד. כדי שנבין שאנחנו לא יכולים לא לעשות את המצוות, כי ככה אנחנו דופקים את כולם.
שבעז"ה תהיה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!!
- אהלן, לאיזה רחוב אתה צריך?
- מממ. מי? זאתי?! סליחה, ילדה, מי פה הנהג?! יפה, אז אני קובע.
---
===
יפה! טוב מאוד, קלטתם ת'מסר. אם אתם עולים על טרמפ עם מישהו 'קצת מוזר' -
כן. תחשדו. יש מצב זה אני הקטן. שתפו פעולה... (;
ו - בכל זאת. על החיים שלי לא באתי לספר, לא באמת מעניינים עכשיו.
אז מה כן? ככה. האיש הזה שעלה איתי, לפני שירד אמר משפט שהיה שווה הכל -
"תדע לך שעכשיו בזכותך, אני מבטיח פעם הבאה שיהיה לי רכב,
אני עוצר לטרמפיסטים. בזכותך"...
קלטתם?! אני הקטן פשוט לקחתי חותמת מלאה בצבע של אכפתיות,
ו - החתמתי עליו. זהו, הוא בפנים. נצבע! מעשה קטן שהיה יכול להגמר בעוד -
'תודה רבה, יום טוב', נגמר ב - "תשמע אחי, קבלתי ת'מסר. עמוק ללב".
או במילים אחרות, בואו נקרא לזה שם - 'להאיר מעשה'', או אם תרצו - 'לחרוט מעשה'.
בקלות, במילים ספורות, אנחנו יכולים להפוך מעשים בחיים שלנו,
מ - 'חולפים', ל - 'לעולמים'. מ - 'לנו', ל - 'אחרים'. מ - 'נו', ל - 'וואו'...
===
חבר'ה, עשו טובה. תשקיעו כמה שניות של מחשבה.
שתפו דוגמאות למעשים 'חרוטים' - 'מאירים' שזכורים לכם.
עשיתם, זוכרים שמישהו עשה בשבילכם או בשביל אחרים משהו שהשאיר 'צלקת לטובה',
תכתבו פה כהמשך לקטע. שנדע, שנלמד, שנראה איך אפשר להפוך מעשים ממש קטנים,
למעשים הרבה יותר מגדולים, ל - 'מעשים מאירים'...
לענווים שבנינו - לא לא, ברור שלא אתם עשיתם ת'מעשה שהאיר,
זה ההוא. מישהו. נו, שכחתם איך קוראים לו... P:
תחייך=]אחרונהבס"ד
יפעם אחת, בשעת לילה מאוחרת אחותי ואני החלטנו לקחת ת'אוטו וסתם לעשות סיבוב בישוב ובסביבתו, דבר שקורה די הרבה.
ואז פתאום אמרתי לאחותי, יש לי רעיון איך לעשות את הסיבוב הרבה יותר מוצלח אמרתי לה שגם ככה אנחנו נוסעות בלי מטרה, אז שלפחות נקח טרמפיסטים ליעדם..
וככה בילנו איזה שעה וחצי בלקחת כמה שיותר טרמפיסטים ליעדם (יעדים קקובים כי בכל זאת מאוחר..)
והיה אחלה
אז בפעם הבאה שאתם יוצאים לסיבוב..תחשבו על הטרמפיסטים המסכנים שעומדים בקור/בחום..
ותחשבו איזה טוב על הלב זה יעשה להם אם תיקחו אותם בדיוק לאן שהם צריכים!
מאוד נחמד מצורף דף שהעביר רב בי"ס אשקלון http://www.tefila.org/index.php?option=com_content&view=article&id=106:bo-hinuch&catid=55:bo&Itemid=69
בסיעתא דשמייא!!
גרסת הביינשי"ם בפורום נוג"ה, אני לא מצליחה לעשות קישור..
תחשבו שנייה על מקרה שהיה לכם, שהתפללתם על משהו מ-ל-א זמן ו..
פשוט כלום. נאדה. ה' לא קיבל את התפילה שלכם.
בואנ'ה, למה זה קורה? אנחנו מתפללים, מבקשים, אבל ה' פשוט לא מתייחס..
---
בפרשת השבוע [בשלח], ה' אומר למשה על ים סוף:
"מה תצעק אליי - דבר אל בני ישראל ויסעו".
אבל היי, מה הולך פה?
הדבר הכי טבעי שאדם יהודי יכול לעשות כשהוא בצרה זה להתפלל לאבאל'ה שבשמים שיעזור לו.
מה פתאום עכשיו ה' אומר למשה שיפסיקו להתפלל ויתחילו לנסוע?
מה עם כל הערך של התפילה?!
האדמו"ר מסלונים אומר על זה ש..
יש זמנים שבהם יש קטרוג על האדם מלמעלה -
ז'תומרת שבגלל כל מיני מעשים ועבירות - מצד הדין, לא מגיע לאדם הזה שה' יעזור לו במה שהוא רוצה,
ולכן, התפילות שלו לא מתקבלות.
א-ב-ל >>
אם אדם באמת מאמין באבאל'ה שבשמים ובוטח בו שיעזור לו לצאת מהצרה, למרות כל העבירות שיש לו - אז ישר התפילות שלו מתקבלות.
למה?!
כי כשאנחנו מאמינים שה' אוהב אותנו למרות כל העבירות שלנו - זה אומר שאנחנו מאמינים שהוא אוהב אותנו כמו שאבא אוהב את הילדים שלו.
ולכן, אבאל'ה שבשמים באמת מתנהג אלינו כמו אל הילדים שלו - ועוזר לנו למרות הכל, גם כשאנחנו ממש מלאים בעבירות.
אז בעצם כשה' אמר למשה שיפסיקו להתפלל ויתחילו לנסוע - הוא בעצם אומר להם שתפילה בלי אמונה ובטחון אמיתיים בה' - לא תעזור להם עכשיו. ולכן הם צריכים לנסוע לתוך הים. ז'תומרת להראות את הביטחון שלהם בנס של ה', וככה ה' יעזור להם.
לסיכום >>
כשיש לאדם מידת בטחון חזקה ואמיתית באבאל'ה שבשמים, למרות כל העבירות שלו - אבא שבשמים באמת יעזור לו, כמו שאבא עוזר לבנים שלו, ויקבל את התפילות שלו.
אז שבעז"ה נזכה באמת לבטוח באבאל'ה שבשמים שאוהב אותנו, למרות כל העבירות שלנו -
וככה כל התפילות שלנו יתקבלו (רק אם הן באמת לטובתנו.. ).
שבעז"ה תהיה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י.
אמן!
בהלל (בפרק אחרון מתהילים, פרק קי"ח) מבערך אמצע הפרק מתחילים להכפיל כל פסוק. אבל את הפסוק "אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא" מחלקים לשני חלקים ומכפילים כל חלק בניפרד. משהו יודיע למה?
אמר רב חנן בר רבא מצוה לענות ראשי פרקים הוא אומר אנא ה' הושיעה נא והן אומרים אנא ה' הושיעה נא
תוס': ואע''ג דאמרינן במגילה (דף כב.) אין מפסיקין בפסוק אלא לתינוקות הכא שאני שאמרוהו שני בני אדם כדאיתא בערבי פסחים (דף קיט.):
ז"א שבמקור כנראה החזן היה אומר פעם אחת והציבור אחריו פעם אחת וזה שהפסיקו באמצעו זה בגלל שאת הפסוק אמרו אנשים שונים שמואל ואחיו כמוזכר במס' פסחים
רעות ואוהבת את אבא- תקראו עד הסוף ולא למחוק בבקשה. הנושא דווקא כן קשור לפורום.
שבוע טוב.
השבוע יו"ר מכבי ת"א בכדורגל פיטר את המאמן הראשי אבי נמני. אז תאמרו מה הקשר אלינו? מה הקשר אלי? הרי פיטורים יש בכל מיני חברות בארץ? ומה הקשר בין ספורט לקדושה העליונה?
אז באמת אני מצטער שאני יורד לרמה הזאת אבל אני חושב שהמסר שיוצא מזה חשוב ליום יום שלנו.
כל קבוצה בליגה הישראלית מעמידה תקציב שאותו היא מעבירה לאחראים שהם מאשרים אותו. מכבי העמידה תקציב לשנת התשע"א של יותר מ100מליון שקל. זה התקציב הכי גבוה שקבוצה ישראלית בכדורגל העמידה. מי שאמור היה להוביל את מכבי -היה המאמן הראשי אבי נמני ( מתחתיו היו כמה עוזרים). מאז פתיחת העונה מכבי שיחקה בצורה מקרטעת והשבוע אחרי הפסד נוסף- החליט יו"ר הקבוצה לפטר את נמני.
עדיין לא ברור מה הקשר ,נכון?!
אבל כאן קבור הכלב. זאת הישראליות המכוערת. זאת דוגמא שלילית>>>
אבי נמני היה הכוכב של מכבי במשך 20 שנים. הוא הוביל אותה להישגים גדולים כשחקן ומ-2008 כמאמן. האוהדים אהבו אותו. הוא נחשב כסמל. היו"ר החליט בבת אחת לפטר אותו- למה נמני לא הוזהר ? הרי עברו מספיק חודשים מאז תחילת השנה - למה אי אפשר היה לדבר איתו? לכולנו יש תוכניות בחיים- איך היינו מרגישים אם היו מעיפים אותנו בלי אזהרה?
האוהדים- למה לא התחשבו ברגשותיהם? איך אתם הייתם מרגישים אם היו פוגעים בחבר/ה (בהתאמה) הכי טוב שלכם?
הקבוצה- למה לפגוע בקבוצה? למה אי אפשר לחכות עד סוף השנה ולגרום זעזוע?
סגל הקבוצה- והנה ראו זה פלא כתגובת שרשרת התפטרו גם עוזריו נמני והקבוצה נשארה בלי מוביל. הסגל ראה עצמו קשרו לנמני ומשזה פוטר- התפטרו גם הם.
סמל- אבי נמני הוא הסמל של הקבוצה- למה לבזות ככה סמל? מה תועלת תצא מזה?
אנחנו בסך הכל בני אדם. אסור שההישגיות תעלה לנו לראש. ובטח שלא על חשבון אנשים אחרים.
אז כאן יש דוגמא מעולם הספורט אבל זה נכון לכל תחום בחיים שלנו: איך אנחנו מתפקדים כחברה בריאה וכחברה שעוזריים בה אחד לחברו. שלא נשכח מחברים ובטח שלא נזרוק אותם. שנחשוב על ההשלכות של מעשינו על סביבתנו.
ושנדע לתמוך ולעודד גם ובעיקר כשזה לא "אין".
אני רוצה להיות ברור מאוד: אין לי שום כווה לפתוח פה דיון על ספורט, מכבי , מאמנים ושיטות אימון וכדומה. כל המטרה שלי היא ללמוד לקח. להוסיף חכמה. כמו כן יתכן וטעיתי בפרטים אבל איני מלאך. לא פירטתי מסיבות מובנות. (וד"ל)
שיהיה שבוע טוב לכולם!
ואולי נמני הוזהר (אני אפילו לא יודע איך הוא נראה)? אולי המשחק היה כל כך כושל שהיה ברור שצריך לפטר אותו? והכי חשוב - אולי הוא כבר הפך מסמל לאליל - ואז טוב מאד שנפצו את האליל? אסור שההישגיות תעלה לו לראש.
אם המאמן/מנהיג טועה ומפשל בגדול - שילך הביתה. עדיפה טובתה של הקבוצה על פני טובת המנהיג.
