שרשור חדש
יומעיון לעילוי נשמת הרב אליהו זצוק"לרחובות...
ה-ד-ק-ו-ת שבנשמה.אח..

 

תגיד, שמעת פעם את ה - "בת קול" הזו...?
- כבוד הרב מתכוון ל...
קול של בת? כבודו, אני לא שומע שירת נשים.
- וואלה? דווקא היא יצאה מחורב.
- אבל חורב זה לא של בית ספר של בנים כבוד הרב...?!
- אנערף, אולי 'ניתוח פלסטי'. אי, איזה דור.





"אמר ריב"ל, בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת -
"אוי להם לבריות מעלבונה של תורה"...

זוכרים? שאלנו פעם - מישהו פה פעם שמע בחיים שלו 'בת קול'? ובכלל,
כל יום מחדש? מה זה, מה אנחנו ילדים קטנים? מה זה הסיפורים האלו...?!


בחיים שלי לא הבנתי מאיפה היא יוצאת, מי זו בכלל, לא שמעתי אותה.
ששאלתי עליה, ניסו להסביר לי שיש אחת כזו, שזה וזה וזה...
וואלה, לא הבנתי. לכן, אז, החלטתי ש - די! גם אני רוצה לשמוע אותה,
גם אני רוצה שהיא תדבר אלי, גם אני רוצה לחוש את קולה.
אבל מאז שבקשתי, זרמו כבר הרבה מים בירדן, עד ש...

עד שפעם אחת שמעתי. כן, אותה. את אותה 'בת קול' מיוחדת.
לא לא, אל דאגה, אני לא צריך רופא. הכל בשליטה.

=====

אז, איפה באמת הכפתור? איך המהלך עובד? מממ, זהו ש -
בשביל להרגיש את 'פעימות הנשמה' מבפנים, אנחנו חייבים להיות טהורים.
אלוקי! נשמה שנתת בי, טהורה היא. של כולנו, בפנים, עמוק אי שם.
אלא, ש...
עם כל 'מרוץ החיים' הזה, אנחנו לפעמים עוטפים אותה בעטיפות.
אוכלים "שוקולד", וזורקים את העטיפה. איפה? על הנשמה. רואים 'נמלטים',
וזורקים את הארס. איפה? על הנשמה. מתלבשים קצת פתוח, וזורקים את שאר
הבד, איפה? על הנשמה. קיצור, הכל הכל, אנחנו זורקים על הנשמה.
ואז...
ואז שעומדים להתפלל לפני ה' כי רוצים לשמוע מה יש לנשמה להגיד -
שהרי למדנו במחשבת ישראל (נו, בגרות. אי, שנים...) שזו הדרך לשמוע את הנשמה - לא, לא שומעים.
ו - שם מתחילות השאלות. בחייאת, יש לי נשמה בכלל?! לא יכול להיות שלא,
אז למה אני לא שומעת אותה? למה אני שומע 'טרקטור' מבפנים 3 פעמים ביום...?
 
----
 
תתפסו פעם ת'מכשיר הזה של הרופא, נו, המודד לחץ דם.
שימו באוזן, הניחו על היד, ונסו לשמוע את הדפיקות של הלב.
אתם שומעים?! לא. ועכשיו...?! לא. ועכשיו...?! לא. ועכשיו...?! לא, לא, לא.
מנסיון - המכשיר הזה גורם לך לחשוב שיש קשר בין המילים 'דפיקה' ל - 'דפוק'...
יודעים למה? כי המכשיר הזה דורש 'רגישות'. זה כמו שנבקש מאדם שעובד
בשבירת סלעים שיחתוך לנו חצי גרם יהלום. לא, זה פשוט בלתי אפשרי. אין מצב.
"איש הסלעים", רגיל לעשות פעולות "גסות", אבל יהלום חותכים עם ידיים רגישות, 
כאלה שמרגישות כל תזוזה. כאלה ש ---- קיצור, רגישות. מאוד.

אז לנשמה - לטהורה הזו,
בשביל לשמוע אותה לא צריכים רגישות גדולה ...?!
פה, ממש פה היסוד. אדם "גס", לא ישמע את הנשמה שלו. את ה - 
פאמ, פאמ, פאמ, שלה. אדם "גס" לא מסוגל לשמוע את הפעימות שלה.
ו - רק מי שממש מטהר את עצמו, עושה את עצמו רגיש לדבר ה',
רק הוא מסוגל באמת לשמוע את הנשמה שלו מבפנים. אפילו לשאול אותה שאלות,
ולשמוע שהיא עונה, מתוך הנשמה פנימה. להתייעץ, לדבר, לשחנ"ש איתה.

---------
 
"יוצאת מהר חורב".
'חורב', כי רק מי שמרגיש 'חורבן', רק הוא מסוגל לשמוע אותה באמת.
רק מי שמרגיש שהוא כלום בעולם, שבלי הקב"ה הוא נאדה, הוא ישמע אותה.
אבל יותר מזה - אדם שאכפת לו על "צער השכינה", על חורבנה, הוא יזכה לשמוע את הצעקה.
וזו לא צעקה שנותנת לך להרגיש שאתה 'מסכן', אלא אדרבה, צעקה שנובעת
מבפנים פנימה ונותנת לך להרגיש שאתה מתקרב יותר אל הקדושה, אל הקב"ה.


נו, אז --- 
שאלת מליון הדולר עכשיו היא - מה בעצם הופך אותנו ל - 'גסים'...?
אתם יודעים, יש משפט כזה שאומר - "העיניים הם הצינור לנשמה". 
ו - ידוע מאוד ש - "היכל הנגינה קרוב הוא להיכל התשובה".
בעיקר, שם הנפילה, ושם הפתרון - בשני התחומים האלו. בעיקר, מאוד.
אם בחורה שואלת אם מותר לה לשמוע "מוזיקה לועזית", אז גם אם נגיד ש - 'הלכה יבשה'
מותר לה אם היא לא מבינה את המילים, אבל...
מה עם הנשמה?! מה עם פעימות הנשמה?! את כ"כ מהר מוותרת עליהם...?!
מי שרואה כוכב נולד, נמלטים וכו' וכו', זה פשוט פוגע בפנים, הורס את הרגישות.
נכון, עכשיו את לא רואה שום פגיעה כמעט, אבל אח"כ, שלא תשמעי את השכינה זועקת,
אז - לא תביני פתאום למה זה מגיע דווקא לך, הרי את כן באה להתפלל...
הבחור נכנס לפייסבוק בלי חוסם תמונות, ואז מתפלא למה אין כלום בנשמה. זה לא פלא,
אלא זה המצב הטבעי. שאם כיסית את הנשמה, אם פגמת ברגישות - לא תשמע כלום.
אחרי התמונות שם, אחרי מה שהעיניים החדירו פנימה נראה לך שנשארה עוד חתיכת 
טהרה חשופה בלי עטיפה שתאיר קצת מהנשמה?! מממ, קשה להאמין. 
אז - ראייה, שמיעה, ו - מחשבה. על מה אנחנו חושבים. על ---
"על השכינה, או על השכנה"... 
אגב, בחור - השכנה לא חייבת להיות בת 16, נראת טוב, שגרה בקומה לידך, 
אלא היא יכולה להיות גם בפייסבוק. גם שם היא נראית טוב - פגמת בראייה, 
וגם שם הראש שלך לא מפסיק להרהר עליה, פגמת במחשבה.

להכנס או לא? כן, להכנס.
אם אלך קצת יותר "על חבל דק", אז גם לדוגמא - 'מפגש פורום' שלפעמים החבר'ה
רוצים לעשות. השאלה התמידית היא - נפרד או מעורב. אם הם יבינו, שגם אם (...)
הם יקבלו היתר (?!) למפגש שכזה, זה פשוט 'לא זה', זה פשוט לא מתאים לנו (במיוחד אם
אפשר בלי שום בעיה לקיים אותו נפרד עם קדושה וטהרה...) 
אם אותם חבר'ה לא יבינו ש - "רוח ההלכה", 
מי שלא שומר עליה והולך על "חבל דק", אבל מידי - מי שככה, אז באמת שלא יתפלא
אח"כ למה הוא לא שומע את הנשמה. למה "נאדה", כלום. למה הוא הגיע ל...

זהו, זה כל היסוד.
אסור לנו להעלות על דעתינו בכלל לראות מראות (גם סרטים) לא צנועות, לשמוע שירים
לא טובים, להתחבר אל אנשים לא ראויים, ולהיות במקומות לא מתאימים, כי...
אז, פשוט - נפסיד. נפסיד את 'פעימות הנשמה'. 
את כל ה - "חיים" שבחיים.



"לב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון חדש בקרבי"
אם, רק, נהיה רגישים, לנשמה.
ה-ד-ק-ו-ת שבנשמה.



משלים מאוד את הקטע הזה: 
ו - גוווווווווווווווווווול...!




אשמח מאוד מי שיכול בבקשה לכתוב תגובה, אפילו נקודה,
בשביל שהקטע יקפוץ למעלה, ובעז"ה יקראו עוד חבר'ה מאיתנו.






















 
 
 
גם ד"ת וגם מתכון לדיאטה מתוק מדבש

 

בסיעתא דשמייא!!

 

 
יצא לכם פעם לראות אנשים אוכלים בשיא התיאבון והמהירות?
ז'תומרת שהם אוכלים מלא ומהר, כאילו לא אכלו איזה מינימום חודש, וכל האוכל נוזל להם על הפרצוף ו..
בקיצור - בעע.. מת



עכשיו - תדמיינו את הרב שלכם אוכל ככה.
מהר, מלא, בתיאבון, כאילו הוא באיזה תחרות אכילה, כל הזקן שלו מלא באוכל..
זה לא מסתדר לראות רב אוכל ככה, נכון?..
 
למה באמת אנשים שחיים את התורה לא אוכלים בתאווה?
אלא - הם מתונים יותר, אוכלים לאט יותר, פחות יותר..
ולמה בכלל יש לנו את התאווה הזאתי של האכילה?

כאילו - ה' לא יכל לגרום לגוף שלנו לעבוד בלי שנהייה תלויים במשהו גשמי?!

ובכללי היום נראלי שיש יותר מדי הערצה של אוכל -
לאן יוצאים עם חברים? לשווארמה.
על מה חושבים ישר כשמזמינים חבר\ה הביתה? מה נאכל.
איזה תכניות יש ברוב הערוצים בטלוויזיה? תכניות בישול.
מה עושים כשמשעמם? אוכלים.
כאילו, בואנ'ה, לא הגזמנו קצת?!
--

בפרשת השבוע שלנו [שלח] כתוב:
"בבאכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה,
והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה'"
 
ר' זושא מפרש את הפסוק הזה ככה >>
אבאל'ה שבשמים בעצם אומר לנו כאן -
נכון, אתם צריכים לאכול, ואתם צריכים להתעסק גם בדברים הגשמיים,
כי באמת אי אפשר לחיות בלי לאכול, לשתות, לעשות ספורט מדי פעם.
אבל גם כשאתם אוכלים, וגם כשאתם עוסקים בדברים הגשמיים -
אתם צריכים להבין שה' רוצה שדווקא תעשו את זה מתוך הקודש.

ז'תומרת שגם כשאנחנו אוכלים - 
אנחנו צריכים לשים לב שאנחנו עושים את זה כדי שיהיה לנו כוח לעבוד את ה'.
גם כשאנחנו עושים ספורט בשביל לשמור על כושר -
לשים לב שזה לא העיקר בחיים שלנו,
אלא שזה בא בשביל שיהיה לנו אח"כ כוח להמשיך לחיות ולהמשיך לעבוד את ה'.

בעצם, ר' זושא אומר שאפשר להסביר את הפסוק ככה:
"בבאכם אל הארץ" - כשתתעסקו בדברים הארציים = הגשמיים.
"אשר אני מביא אתכם שמה" - תזכרו שה' מביא לנו את כל העולם הגשמי הזה - ה' גורם לנו להיות רעבים כדי שנצטרך לאכול, ה' ברא אותנו ככה שאנחנו ממש תלויים בדברים גשמיים.
"והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה'" - ובגלל זה תזכרו שגם כשאתם אוכלים ומתעסקים בדברים הגשמיים, צריך לאכול בצורה שתעלה את האוכל לה' - שתגרום לאוכל לשמש בשביל עבודת ה'.
 
וכשאנחנו באמת נאכל מתוך הבנה שוואלה, אנחנו אוכלים בשביל שיהיה לנו כוח להמשיך לחיות ולהוסיף יותר דברים טובים פה בעולם -
האכילה שלנו באמת תראה אחרת. 
 
אז מעכשיו, כל פעם שבאים לאכול איזה משהו, שימו לב שאתם באמת אוכלים בשביל שיהיה לכם כוח להמשיך ולעבוד פה בעולם, ולא סתם.

תראו מה הרווחתם פה - גם ד"ת, וגם מתכון לדיאטה.
איך אני? 

בבקשה תקפיצו את הד"ת, כדי שבעז"ה עוד חברים שלכם יוכלו בעז"ה לקרוא ולהתחזק!
 
שבעז"ה תהיה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י! 
יישר כח!צ.מ.צאחרונה

שבת שלום

מישהו חושב שמגיע לנו לקבל את המשיח?אנונימי (פותח)

זו שאלה שחייבים לשאול את עצמינו בכנות כל אחד מאיתנו ולהודות לפי המציאות שבה עם ישראל נמצא כיום בעיקר בא"י וברחבי העולם.

המציאות הקשה בו אנו נמצאים מבחינת האלימות בין יהודים, המצב ההולך ומתדרדר חלילה מבחינת הקרעים בעם בכלל ובנוסף לכל זה אם לא די בכך, גם ההתפתחיות בחודשים באחרונים בעולם בערבי אשר מתכוננים יום יום ביותר סכנה לפגוע קשות בעם היהודי בכל מקום בעולם אך בעיקר בארץ ישראל נובעים מבעיה שנסחבת מלפני אלפיים שנה ונראה שעוד לא למדנו את הלקח.

 

הבעיה הגדולה שלנו היא שלמרות הידיעה על הזמן בו אנו זכינו לחיות היום (ימות המשיח-אחרית הימים) ממשיכים להתעלם בשיטתיות מהדרך עם ישראל בכללותו אמור לנהוג, בנוסף לתירוץ שעם ישראל "קשי עורף"

 

מאיפה יכולה להגיע ההצלה מפני הסבל הקשה והאיום מכל הזמנים? האם יש אפשרות שהנבואות של נביאי ישראל מתקופת התנ"ך כמו ישעיה, יחזקאל ועוד לא יתגשמו? מה חומרת אותן נבואות ועד כמה עם ישראל עלול להפגע בטרם הגאולה וביאת המשיח? מישהו חושב שזה רק סיפורי סאבתות ולא יקרה שום דבר? או שמא עד לימים אלו חסר עוד הרבה זמן? מה אתם באמת חושבים ומה לדעתכם עם ישראל בכללותו צריך לעשות במקרה שכל הנבואות אכן עלולות להתגשם בזמן הקרוב?  

כן! מגיע!סוג'וק
לאור המצב הככליאנונימי (פותח)

האיתותים שהקב"ה מראה לנו כל יום כנראה הפכו מהר מדי להרגל שלנו ובגלל זה ממשיכים בשאננות באפן כללי בעם ישראל ומצפים שבורא עולם יעשה את כל העבודה עבורנו.

 

המשיח הינו אמור להגיע אם בזכותנו ואם בגללנו, האם אתה מבין מה הבדל בין שתי האפשרויות?

אם בזכותנו שנהיה די בסדר ומאוחדים כפי שהינו אמורים להיות מזמן וכך הוא יבא להשלים את הסדר בעולם

 

אם בגללנו שנהיה רובנו חלילה חייבים ועם ישראל יהיה קרוע בכל מגזר מהגדול לקטן ואז המשיח יבא לעשות סדר בעולם אבל אחרי שעם ישראל יעבור את תהליך הטיהור הקשה וכואב מכולם, האסון שגורמים לעצמינו הוא בעיקרון מיותר וניתן לבטל אך נותרו לנו כמה שניות עד שבהמת ישמעאל תשוחרר עלינו ואוי לנו אם נמתין בחיבוק ידיים עד אז

הובטנו בנבואה שדורנו הוא דור זכאימושיקו

אחרי כל הצרות שעברנו ושעוברים

 

אז אל דאגה

 

אבל אם אתם מסתכלים כל אחד על עצמודינדין

אני זכאי בתור אני לקבל משיח????????

אם יודעים שהמלך מגיעמושיקו

אז אפשר לצאת לקראתו עם בגדים מפוארים או פשוטים או עם שיירי אוכל, הוא מגיע בכל מקרה וכל אחד צריך לעשות כל מה שהוא יכול להיות כמה שיותר בסדר.

 

והוא ידע להעריך בהתאם

 

אבל להגיע הוא יגיע בכ"א

לכל היהודים שהגיבו אשריכםאנונימי (פותח)

אני לא מתכוון להיות שלילי אלא מציאותי,

 

המשיח זה לא מתנה אישית שרק חלק יקבל או שאם אני בסדר אז זה מספיק

 

זה חלק מהסיבות שאני מקדמים את העצומה הזאת,

http://www.atzuma.co.il/shaarhashem

 

עם ישראל בכללותנו אין מוכנים לכך והמשיח יגיע רק כאשר נהיה "זכאים" שהרי כך אמרים, שנזכה לביאת המשיח שנזכה לגאולה וכו'

עם ישראל חייב להיות זכאי כאיש אחד כגוף אחד בין אם זה ברצון או חלילה בכח

המנהיגים מטבעם אחזים בסוד והמפתח כדי להכין את עם ישראל לכך ומוטב שייעשה עכשיו לפני שיהיה מאוחר כי שער הרחמים עומד להסגר עד שיחלוף התהליך הטיהור של בהמת ישמעאל

נא להרשם פרטים בסיסים בתחתית הדף  של העצומה ולא רק ללחוץ לייק

להתעורר, העם קרוע מאי פעםאנונימי (פותח)אחרונה
ספר חדש - מומלץ ביותראנונימי (פותח)

אני מאוד שמח להודיע למי שמעונין שיצא לאור הספר "במעגלות השנה", שכולל מאמרים שמפרשים ומבארים את פרשיות השבוע וחגי ישראל לפי הקבלה והחסידות בדרך הרב אשלג. המאמרים כתובים בצורה פשוטה ובהירה ונותנים ללומד כלים מעשיים וברורים להתקדם בעבודת ה'.
פרטים נוספים על הספר - במעגלות השנה

חיבור חדש על עשו הרשע. להורדה חינםדני-יהונתן

שלום חברים

בס"ד כתבתי חיבור על עשו הרשע. על "מאחורי הקלעים".

כל אחד מוזמן להוריד ולקרוא.20110613000259.pdf

אלו-הי הפרטים הקטנים.אח..

 

בשבת האחרונה, אחרי שלמדתי קצת 'מחשבה', שאלתי את עצמי,
אם היה כתוב על האריזה - "דבש מתוק! מכיל קצת רעל", מישהו היה נוגע בזה? נו, ברור שלא. 
אז למה לעזאזל אנחנו הורסים לנו את החיים ואת הנשמה בגלל מתיקות רגעית?!
תקנו אותי אם אני טועה, חשבתי שאולי זה בגלל ש -
"מכיל רעל", עם הציור המפחיד הזה של הראש מכוסה עין, לא מופיע.
מה, זה כל העניין? ואם נכתוב את זה, אם נחרוט את זה על הלב, משהו יזוז...?
אחרי מחשבות לא קטנות בנושא, המציאות אומרת "יאפ, כן, בהחלט משהו יכנס פנימה".
אני לא סבא בן 80, אז אמנם "נסיון חיים" אין לי, אבל "נסיון מתים", כמה חבר'ה ששתו
מהרעל שאח"כ אכל את הלב שלהם, והיו על סף המוות, זה, קצת, יש לי.





דווקא הבנות שפה, חשוב מאוד שתקראו את הקטע הבא.
יש לכן ביד כ"כ הרבה כח, ולא לחינם אתן מברכות "שעשני כרצונו".
במובן מסוים וגדול, אתן יותר קרובות לקב"ה. הנשמה יותר זועקת,
וממילא תוכל גם להשפיע יותר, לקלוט יותר, לקבל יותר, פנימה.

לעצור רגע. 10 שניות לחשוב על עצמינו. על הלב בתמונה, שמתרוכן.
עכשיו, להשקיע 4 דקות, שיעשו לנו הרבה מאוד סדר בראש.

====


תמיד כל פעם מחדש, זה מזכיר לי את חבר שלי, תמיד שידידה שלו מתקשרת הוא הולך שם ליד הפרגולה, ופתאום רואים בן אדם נהפך כולו למלאך. וואו, הלוואי היה מדבר איתי כמו שהוא מדבר איתה. סתם נזכרתי בזה כי כולנו הרי רוצים מישהו ש - "ישלים אותנו". אז אגב אם כבר מדברים על זה, נראה לי שכמעט כל בת עם ההוא שהיא משחנש"ת איתו, היא חושבת שהוא היחיד שמבין אותה. זה הראש של הבנות, תקנו אותי אם אני טועה.
תגידי - "נו אתה לא מבין, אני מרגישה איתו בשמיים כזה, פתאום הנה מקשיב לי אחד רציני". תגידי, חשבת פעם למה יש לנו יותר כיף בשחנ"ש עם המין השני? יענו, מה קרה שההוא בכיתה שלי בחיים לא ראיתי אותו מדבר בכזו מתיקות כמו שהוא מדבר עם ידידה שלו, בחיים לא זכיתי לראותו אותו מדבר ככה נגיד ----- איתי. אגב, זה לא שאני "עוף מוזר", כי זה לא רק איתי, אלא זה --- אפשר לומר בפה מלא עם כולם, הוא לא מדבר ככה, ברכות שכזו. תחשבי על זה. כשתהיה לך תשובה, תגידי. עכשיו אני רוצה להכנס לעניין לא פחות כואב, אבל חשוב, מאוד:

אחרי זה, אחרי שתעני לעצמך על השאלה, תוכלי להבין שכל עוד מילה, עוד צלצול ועוד פריקה, זה פשוט לפרוק את העתיד לאט לאט. אז לא בבום אחד כמו ה - 'לא שומרים תורה ומצוות' שאצלהם חברות זה כמו גרביים, אלא כאן זה לאט לאט. כל פריקה, היא פשוט פריקה, של הרגש.
הוא לא ימחק לך מהזיכרון. בויכוח הראשון עם בעלך את תראי את התמונה של הבחור מהשישית מולך, תחלמי שאת מתקשרת אליו. אז - רק אז את תאכלי את הלב. אוו'ץ. זה יהיה כ"כ כואב. אז לא תוכלי להרים אליו טלפון ולספר לאותו חבר שזה כואב. אז הוא לא יהיה שם בשבילך. את תצטרכי להתמודד עם הכאבים האמיתיים לבד. את מה שאת פתחת, את תהי חייבת לסגור, אבל הפעם זה יהיה לבד. זה כמו האלה שמפוצצים חצ'קונים. בהתחלה זה נראה שהנה, פרקנו - הורדנו מעלינו עוד חצ'קון, הנה, הצלחנו לעבור עוד שלב ע"י פיצוץ החצ'קונים. אבל לא יאחר היום מלראות שהפיצוץ אכן גרם לפיצוץ. הצלקת שם תשאר לכל החיים. בדיוק כך, גם באיחוד לבבות. את תתני את שלך עכשיו אפילו קצת, את תחשבי שזה תרופה. "מה?! הרי אני עכשיו סובלת, רוצה אהבה באמת, חייבת לפרוק את הלב, יש קשיים ובכלל הבנות בכיתה חפרו לי במוח ואני חייבת עכשיו לדבר עם אביתר (שם בדוי). אשפוך קצת, אפרוק". אבל אחות, קצת הסתכלות אמיתית על העתיד. אוהבת את בעלך? אז למה שהוא יקבל לב משומש? מזה משנה כמה, אבל הוא משומש, וישקר מי שיגיד לך שלא. תהי עכשיו עם יד על הלב - איזה בעל היית הכי רוצה? אחד שבא עם כל האהבה, שאת הראשונה שלו, את הכי מרגשת שלו, את השחנ"ש המרגש והראשון שלו עם בת, את המדהימה שלו הכי בעולם, שהוא מדבר איתך הלב שלו מרגיש פועם מהתרגשות כי אף אחד לא עשתה לו את זה בלב בעבר, את הנגיעה הפנימית בלב. אין אף אחת שעושה לו את זה, רק את. איתך הוא חלק את הפנימיות פעם ראשונה בחיים. האא, אחד כזה או אחד כמוך שעכשיו מתייעץ עם אפרת (מי יודע איך קוראים עכשיו לחברות, ידידות ומכרות של בעלך לעתיד, ה' ישמור...) על כמה קשה לו ונותן לה חלק מהלב שלו. 
עם יד על הלב. אבל עם כל האמת הפנימית. היית מעדיפה בעל יד ראשונה, נכון? אז למה?! למה את עושה את זה לעצמך
והופכת את עצמך למשומשת יד שנייה? למה?! למה?!...
זו צלקת לכל החיים. צלקת-לכל-החיים. על הלב א"א לשים מייק-אפ לשטשט צלקות.
 
בטח את חושבת שאני לא מבין שזה הרי קשר לחתונה. האא, אם זה בשביל חתונה אז ככה: אז תשתדלו ביחד לשמור נגיעה, אל תדברו במקומות חשוכים, וככה תשרדו את ה ---
כמה שנים?! כמה?!...


אחותינו, תקשיבי רגע מהלב. את יודעת למה אנחנו יכולים ללכת לישון בשקט בלילה למרות שכל העולם מטורף עלינו? בגלל האמונה שיש לנו בקב"ה. אנחנו נוהגים לדבר על אמונה שהיא בקשר לעם שלנו, או שאין לנו מה לעשות עוד, אז כולם צועקים 'אמונה'. אבל דוקא, שוכחים להכניס את הקב"ה למקומות הכי קטנים שיש בעולם. דוקא למקומות שאנחנו מרגישים שהנה אנחנו מסתדרים, אנחנו שוכחים פתאום לרגע מי מסדר את העולם. מי מזווג זיווגים בעולם הנפלא הזה ומי קרע את ים סוף אז. יש מדרש מדהים, את מן הסתם מכירה אותו אבל אני חייב לכתוב אותו שוב כאן בקטע הזה:
'אלהים מושיב יחידים ביתה'. מטרונה (אשה אחת) שאלה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו? אמר לה - לששת ימים. כדכתיב (שמות כ') 'כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ'. אמרה לו מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו? אמר לה - הקב"ה יושב ומזווג זיווגים, בתו של פלוני לפלוני, אשתו של פלוני לפלוני, ממונו של פלוני לפלוני. אמרה לו ודא הוא אומנתיה (זו העבודה שלו?), אף אני יכולה לעשות כן, כמה עבדים כמה שפחות יש לי, לשעה קלה אני יכולה לזווגן. אמר לה (ר' יוסי) - אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף.
הלך לו ר' יוסי בר חלפתא. מה עשתה? נטלה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות שורות, אמרה פלן (פלוני) יסב (יתחתן עם) לפלונית ופלונית תיסב לפלוני, וזיווגה אותן בלילה אחת, למחר אתון לגבה דין מוחיה פציעא דין עינו שמיטא דין רגליה תבירא (למחר באו אליה, זה מוחו פצוע, זה עינו שמוטה זה רגלו שבורה) אמרה להון מה לכון? דא אמרה לית אנא בעי לדין ודין אמר לית אנא בעי לדא (אמרה להם מה לכם? מה קרה? זו (השפחה הזו) אומרת איני רוצה לזה וזה אומר איני רוצה לזו). מיד שלחה והביאה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו לית אלוה כאלהכון (אין ה' כאלוקיכם), אמת היא תורתכון, נאה ומשובחת, יפה אמרת. אמר - לא כך אמרתי לך (?!) אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף.

 

לפעמים, לפעמים אנחנו שוכחים להכניס את אלוקים לדברים הפרטיים, הקטנים שלנו. את יודעת, אם אלוקים יושב ומסדר את ההוא להיא, אותי לזו, ואותך למישהו אחר - אז בעצם אנחנו לא צריכים לדאוג בכלל. המחשבות האלה שרצות לנו בראש, הדמיון הזה - "זה קשר לחתונה, אני מפחדת שהוא יברח", אם זה עולה בליבך, זה פשוט לא אצלינו. אצלינו יש את הכלל שארבעים יום קודם יצירת הוולד. אם היית אחותי אחת מאלה שלא מאמינים בה', אז הייתי אומר לך - פססט, שומעת? תשמרי עליו חזק שלא יברח לך. העניין הוא שאת כן עם אמונה בקב"ה, כולנו קשורים למקום אחד שרק משם אנחנו יונקים. זה ההוא שם למעלה שעכשיו חושב את מי לסדר לך בדיוק. אבל בטח הוא מסתכל ביומן שלך ורואה שאת עכשיו בקשר עם אביתר ואת לא רוצה לסגור את הקשר גם בגלל שאת מפחדת שהוא לא יהיה שלך יותר מאוחר. בואי רגע ננסה לחשוב מה אלוקים עכשיו חושב: מה היא עושה שם למטה? היא מתערבת בעיניינים שלא לה? אומר אלוקים למלאכים מסביביו. ואז קם איזה מלאך לסנגר ואומר: לא, הקב"ה, היא לא מבינה מה היא עושה. סה"כ היא דוסה, אפילו מדריכה חניכות לדרכך. היא פשוט לא מבינה באמת את המשמעות. תשלח לה רמז אחד, עוד אחד, אלוקים, בבקשה. חכה, בנתיים אל תעשה שום דבר, בבקשה הקב"ה, תן לה רמז שהיא מתעסקת בדברים לא שלה. מולו קם המלאך הקטגור ואומר ש - "מה פתאום, היא אמורה לדעת את זה כבר אחרי כל הפעולות שהיא העבירה בב"ע, וחוץ מזה הרי היא קוראת לעצמה דוסה. אהה. הבחורה גם נפלה בשמירת נגיעה. היא נגעה בבן, אלוקים, מה שאתה אמרת שאסור. היא פשוט עברה על זה. האא ואם זה לא מספיק בשביל לא לעזור לה אז עכשיו היא מתלבטת והיה לה צד של מחשבה האם שוב להכנס לכפפה שלך אלוקים ולצפצץ עליך. אני חושב חד משמעית לא לשלוח לה שום סימן ו - "תן לרשע וימות". אבל אבאל'ה רחמן אומר למעלה, אני אתן לבת שלי עוד צ'אנס, אשלח לה סימן ונראה בדיוק מה היא תעשה עם הדברים. ואז פתאום עולה לך בראש לשאול את עצמך, שאולי באמת הקשר הזה לא טוב? אולי באמת הקב"ה לא רוצה שאמשיך בקשר? התשובה, חד משמעית את יודעת מה היא. הבחור לא יברח. ואם כן, טוב שכך כי הוא לא שלך. אנחנו, להבדיל מהשאר, מאמינים שאם ה' יושב שם למעלה ומזווג זיווגים, אז אם זה הגבר שלך, אז הוא שלך והוא יבוא אפילו מסוף העולם בשביל להתחתן איתך. חד משמעית אין פה בכלל עניין להמשיך קשר, במיוחד לא בגיל שכזה. כששוכחים להכניס את מי שאחראי על הכל, אז אפילו בלי לשים לב שבגלל זה אנחנו דואגים, זה באמת מדאיג. אם רק נדגיש לעצמינו שאם הוא שלך אז הוא יגיע מסוף העולם, יעבור 8000 דייטים עם הבחורות הכי מדהימות שיש ולא יהיה שלהם. אם רק נאמין שיש אחראי חתונות בעולמינו, אז נבין גם שהדאגה מיותרת. לא רק שמיותרת, אלא במיוחד הורסת, ממש.

לפעמים עולה הטענה של: "אם ניפרד הסיכוי שלא נתחתן ענק". פה, במשפט הזה פשוט נכנסנו לנעליים שלא שלנו. בואי נשאיר את הדברים שיעשו ע"י הטוב ביותר בעולם, בואי לא נפריע לו לעשות עבורינו את העבודה. אם תפרדו, הסיכוי שתתחתנו? אם הוא שלך, אז אתם תתחתנו ואפילו אם הוא יעבור לסין. אם אבאל'ה שם למעלה יחליט שהוא לא שלך, אז אפילו שתהיו 'ככה' ביחד, ככה קרובים אחד לשני, אתם פשוט לא תתחנו. את העבודה הקשה, נשאיר להוא שם למעלה לעשות. וחייב לסיים במשפט הזה מהמדרש: "אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף". אנחנו דף מקופל בקושי יכולים לקרוע אז בודאי שלא את ים סוף, או לתכנן משהו לא פחות מסובך מקריעת הים, נכון? להכנס ל'נעליים' של אלוקים, זו עבודה קשה ומסובכת מידיי בשבילנו. תעצמי עיניים ותאמרי - אבאל'ה, אתה אמרת, אז אני מאמינה באמונה שלימה "אמרה לו - לית אלוה כאלהכון, אמת היא תורתכון, נאה ומשובחת, יפה אמרת". לא לחינם המדרש נכתב. אותה אשה למדה את זה בדרך הקשה, אבל לנו יש אמונה של נצח, אנחנו בהחלט יכולים וחייבים לוותר על הדרך הקשה. נקח את האמונה הזו ונכניס את ה' דוקא למקומות שנראה לנו שאנחנו מבינים בהם הכי הרבה. דוקא למקומות הכי פרטיים בחיים שלנו. דוקא שם, את האמונה הגדולה שנמצאת בלב שלנו. אלו-הי הפרטים הקטנים.
אני רוצה לגעת בעוד נקודה. נגיד שנה הייתם ביחד? קצת יותר, קצת פחות, העקרון הוא אחד - תחשבי לרגע עוד כמה זמן נשאר לכם עד החתונה, נגיד שאת מתחתנת בגיל 20 שזה עוד לפעמים מוקדם. חשבון מהיר כמה שנים מהיום, מן הסתם יותר משנתיים. מממ, ניסית פעם להרתיח מים באש נמוכה? זה פשוט לא הולך. לא רק שזה לא הולך, הגז, הגז מתבזבז. אבל ממש. לאט לאט הוא נגמר. הרגש שלנו עובד באותה הצורה. תחשבי שאם עכשיו תהי איתו שנתיים ביחד ואז תתחתנו, אתם תפסידו הרבה. את ת'כלס לא כ"כ תתרגשי בזמן החתונה. אחרי החתונה זה יהיה "עוד חברות". ונישואים זה ממש לא ככה. תשאלי - הרי יש היום הרבה מאוד בנים בנות ביחד, אז מה קרה, אז לא נתרגש אחרי החתונה אלא עכשיו. יודעת, בדיוק יש לי בן דוד שמחליף בנות כמו גרביים. לא, אני יודע שאת לא עושה את זה, ממש לא. אבל מעניין למה אדם שהתחתן, אותו אדם כבר לא יחליף את אשתו כ"כ מהר ואילו לפני החתונה זה ממש "החזר ישן קבל חדש". פשוט מאוד - המשמעות של נישואים שווה ל - "מחוייבות". עכשיו מה, אם התחלת המחוייבות הייתה עם בסיס חזק מאוד, אז גם ההמשך יהיה טוב. לעומת זאת אם התחלת הנישואים - התחלת ההתחייבות לא הייתה על בסיס עוצמתי של אהבה ושל "חדש", אז יודעת מה יקרה? הנישואים האלה לא יהיו כמו שהם אמורים להיות. ואני לא צריך לתת פה את 'אחוז הגירושים' בארץ שלנו, שהוא זוועת עולם - לא אחרת, אלא בעיקר בגלל הסיבה הזו. ההתרגשות פשוט תהיה אחרת ופחות עוצמתית. כל הקשר עצמו יהיה יותר רופף כי הבסיס שלו לא יציב. וזה פשוט הרס. בקיצור, שנתיים או לא יודע כמה, עם אותו בחור שאין התחייבות, זה משעמם מאוד, אולי עכשיו לא, אבל עוד מעט. ומה שבטוח שזה הרבה פחות עוצמתי מאשר אם תוותרי על השנתיים האלה. אם אין התחייבות = נישואים וגם אי אפשר לגעת אחד בשני, הקשר יורד ולא יצליח. ממילא, גם אם תבואו להתחתן אחרי השנים האלו, אתם פשוט תפסידו. אתם תהיו כמו הבלון גז ההוא שכולה אנשים בקשו לחמם מים, אבל שמו את זה על "אש נמוכה", אז עכשיו הם סובלים. עכשיו כבר נגמר להם הגז ואין אפשרות לחמם הכל. אם הם היו חכמים יותר, הם היו מחכים לזמן המתאים להדליק את הבעירה, לזמן שמתאים לשים את הסיר על האש, היו מגבירים להבה והאש הייתה נדלקת. משם היה אפשר כבר להדליק את הלב לעוד עשרות שנים מלאות שמחה, אמונה ואהבה אמיתית. לחכות לזמן המתאים, זה משתלם. לאכול את הסוכר של העוגה לפני שהעוגה מוכנה, אח"כ פשוט לא יהיה סוכר בעוגה, והיא תהיה הרבה פחות טובה. הברכה הכי אמיתית לחתונה זה - "בעיתו ובזמנו". עכשיו, עכשיו זה פשוט לא העת שלך ולא הזמן המתאים. כל עוד שעה וכל עוד דקה, פשוט מורידה הרבה מהחשבון הכולל. ומאוד חבל. רציתי רק להוסיף דבר חשוב. אם את לא תתחתני איתו בסופו של דבר - ותזכרי מי המסדר חתונות בעולם = לא את - אז כל החיים שלך את תסבלי מהקשר הזה. בזמנים הקשים בויכוח עם בעלך, הוא יעלה ויציק לך בראש למרות שהוא כבר נשוי וחי עם אשה אחרת עם ילדים קטנים ומתוקים שדומים יותר לאשתו. אין מי שיחתום לך שזה יהיה בעלך, וגם אם את חושבת שזה מאה אחוז בטוח, אמרו את זה עוד לפניך. הרבה אמרו את זה, ומסתבר שעל כל זוג שתראי לי שהתחתן והיו בקשר בשישית אראה לך עשרים שנפרדו - ועם כל הכאב שבדבר, מסכנים. אם את רוצה להיות יד שנייה, וממילא יש מצב ענק גם לקבל יד שנייה, זה לא משתלם. אבל זה מה שאת עושה. הופכת את הבחור שאת אוהבת ליד שנייה, את עצמך וגורמת לבעלך בעתיד לקבל בחורה יד שנייה. האא, וגם לאשתו של מי שאת מכירה עכשיו, גם לה את גורמת שתקבל יד שנייה. אל תוותרי, אל תוותרי על יד ראשונה. את יכולה לנקות את הכל אם לא תמשיכי לשפשף את הלב שלך. ואם נמשיך רגע שלב קדימה, יודעת מה?
אהבה אמיתית כוללת גם פרידה. ואם את אוהבת את הבחור הזה עכשיו, אז תביני שאת איתו את מזיקה לו גם אם הוא אומר שלא - ותעזבי אותו. אהבה אמיתית, אבל רק אמיתית, כוללת גם פרידה. ואל תשכחי את בעלך בעתיד, שאם את אוהבת אותו, אז כבר מעכשיו אל תתני לו לקבל אשה יד שנייה. זה לוקה הרבה בחסרונות וחייבים לתקן את זה הרבה פעמים. אהבה אמיתית, כוללת גם פרידה כואבת.
 

אז, נקודה אחרונה, למרות שיש עוד הרבה מאוד להרחיב. רק, תתיחסי אליה באמת ברצינות, לנקודה הזו, והיא: ההלכה. את מודעת לזה שכל מה שאת עושה זה מנוגד למה שאבאל'ה רוצה שיהיה? עצם החברות בין בת לבן בגיל ההתבגרות זה דבר גרוע מאוד. לא משנה למה, שנגענו בהסברים על קצה המזלג, אבל ת'כלס הלכה למעשה, זה אסור בלי שום ספק. אני לא מדבר - וגם לא אדבר - על ההירהורים שיש לו עליך בגלל זה. על זה שאסור לבנים להסתכל על אשה. על הלב השבור לשניים שאת מרסקת אותו עוד יותר. נגיעה זה בכלל. אבל לפני זה, "להתרחק מהנשים מאוד", מוזכר בהלכה. המיוחדות שלנו כיהודים זה שאנחנו להבדיל מהנוצרים לא רק מבלבלים את המוח עם התנ"ך. בשבילנו, התורה היא זה דרך חיים מוחלטת שכמה שיותר צריך לדבוק בה. כמה שיותר להשתדל, כי אנחנו אוהבים את אבאל'ה. ובנוסף קבלנו כישורים שצריכים להשתמש בהם ואם לא נעשה את זה ע"פ ההלכה אז נתבע על זה שם למעלה. אל תאמיני בעצמך בנושא הזה. את לא תצליחי לשרוד בלי לגעת. גם אם כן, עצם הקשר הוא אסור. עובדה שכבר נפלת והתשובה שלך זה לא להגיע למצב של נפילה שוב. עכשיו - שאת חושבת מהורהרת - צריך להחליט מה שה' רוצה, "עד שיעיד עליו יודע תעלומות" שלא יחזור שוב לחטא. וגם אם יש בניכן גדר שאין מצב שתפלנו בנגיעה, אני יודע מה עובר עליו. את לא יודעת. זה בראש, זה בהרהורים, העיניים כואבות וזועקות, הנשמה מתפרעת שיפסיקו לתת לה מה שהיא לא רוצה, המעשים, שמא יהרהר אדם ביום ואז כאבי נשמה יתחילו לו כל פעם מחדש. זה מתחיל משם. יש גבולות? אז תדעי לך שהגבולות היחידים שאנחנו מכירים הם ההלכה. הגבולות שההלכה הציבה, והיא לא שמה אותם סתם שם, חכמים אשכרה היו חכמים וראו הכל בהסתכלות של חיים, של עתיד, של מציאות. הרבה חשבו שיש להם גבולות משלהם ו - בום, שברו. התרסקו. ועוד עדיין משלמים על זה אם לא מנקים את הלב עם סקו'ץ שמוריד את הכתמים, גם, בקושי, ע"י שפשוף חזק ומכאיב. גבולות - הם גבולות ההלכה. אז גם אם מישהו נפל, אבל נזכור שעכשיו קמים וחלילה שום פעם לחטוא. והחטא מתחיל עם הזזת הגדר. כשאומרים שלהתקרב חצי מטר מהתהום זה לא כזה נורא, אז מגיע הרגע שפתאום לא מבינים איך נפלנו למטה, הרי שמנו גבולות. אבל אנחנו שוכחים שבצוק, יש רוחות חזקות שהם לא בדיוק שואלות אותך אם אתה רוצה ליפול או לא. הם פשוט מעיפות אותך למטה. אם תעברי את הגדר, כבר מהשנייה שעברת, בעצם משם כבר התרסקת. אל תתפלאי אם תמצאי את עצמך מרוסקת בתהום מנסה לאסוף את השברים של עצמך שהתפזרו למליוני חלקיקים. האא, בעצם את לא צריכה להתפלא, כי זו המציאות.
אוו'ץ, מן הסתם יש לא קצת כאב בלב, אבל איפה שיש כאב שמדליק 'נורה אדומה', זה טוב.
תזכרי שעם כל הנפילות אנחנו חייבים לא לקפל את ההלכה אלינו, אלא דוקא לקפל את עצמינו אל ההלכה, אל דעת אלוקים. האא, ואל תשכחי שמובטח למי שעושה את דברי ה', רק טוב. ממילא גם הדאגה שלך - אם היא נמצאת - מי יהיה בעלך בעתיד, סמכי על אבאל'ה שאם תקשיבי לו ותבטלי את רצונך מפני רצונו הוא יסדר לך את הבעל הכי מתאים ומדהים שיש בעולם. סמכי על אבאל'ה למעלה, תכניסי אותו בפנים, גם לדברים הכי אישיים ופרטיים בחיים שלך.
זו, זו הנוסחא היחידה ב - "עלמא דשיקרא", עולם השקר, הזה.



לקפל הכל במשפט אחד, הנה, הרב קוק זצ"ל שלאורו אנחנו הולכים, כתב את הדברים כך:

'הצנוע מכיר שלא מפני שנאה על המין הוא מתרחק ועושה גדרים, כי אם מפני התכלית הכללי היפה'.
יש תכלית למחשבות שלנו, למעשים שלנו. ו - שווה, התכלית של הגדרים - יפה, יקרה, הרבה יותר מכל.

אם יש לב, אם עדיין נשאר לך שם משהו בפנים, אז תכנסי ל - 'יומן' בפלאפון שלך.
עכשיו, פשוט תתני לאצבעות להחליק את המשפט הזה שם בפנים, שיהיה חרוט. ואז, מידי פעם שקשה, 
תקראי, תתעמקי, תביני, שאת בת מלך כ"כ טהורה, שאם רק רוצה, יכולה להתמלא קדושה.






מי שיכול/ה להקפיץ את השרשור הזה ע"י תגובה, אפילו רק לכתוב נקודה,
מאוד יעזור, יוסיף בעז"ה הרבה מאוד קדושה וכוח לכל עם ישראל, הלוואי.











 

 
 
 
 

 

מדרשת מעין גנים (צפנת לשעבר) פותחת את שעריה..מדרשת צפנת

והפעם עם הרבה חידושים...

 

בעז"ה שנת התשע"ב נפתחת ובגדול..

התחדשנו, התפתחנו, ואפילו שינינו שם..

 

מעין גנים- בית להתפתחות נשית רוחנית יהודית

בלב סמטאות צפת הקסומה וצופנת הסוד...

 

בשעות הבוקר- קורסים מקצועיים (לימודי תעודה) במגוון תחומים-

תנועה, פסיכודרמה, התמקדות ועוד..

 

בשעות אחר הצהרים- שעורי קודש עם רבניות ורבני צפת היקרים-

    הרבנית טובה בזק, הרבנית טובה אליהו, הרבנית דבורה בנימין, הרב דוד לחיאני, הרב אייל יעקובוביץ' ועוד ועוד..

לימודים באויר הצפתי הקסום , שעורי תנ"ך, הלכה, חסידות, זוגיות ועבודת המידות ועוד..

 

מתאים מאוד לבנות שרות לאומי, לבנות המעוניינות לשלב לימודים/עבודה יחד עם מדרשה!

 

בעז"ה תפתח גם תוכנית מיוחדת לבעלות תשובה עם ליווי אישי חם ואוהב!

 

יום הכרות לקראת שנת התשע"ב יתקיים במדרשה ביום שלישי כ"ו סיון החל מהשעה 16:00.

 

לפרטים-

0546651986

sivanemuna1@gmail.com

"אין לי מה ללבוש!!"מתוק מדבש

 

בסיעתא דשמייא!!

 

 
מכירה את זה שאת מסתכלת בארון בגדים,
יש לך איזה ארון שלם של חולצות, 2 ארונות של חצאיות, ועוד בכלל לא דיברנו על הבגדי-שבת..
אבל בכ"ז את צועקת 'אינלי מה ללבוש!!' ויוצאת לשופינג?
 
 
 
 

מכיר את האלו שיש להם פלאפון סבבה לגמרי - דור 3.5, יש MP4, מצלמה באיכות טובה -
אבל הם כל היום מתלוננים שהם רוצים כבר לשדרג את הפלאפון הזה לאייפון?
---
 
בנ"י במדבר בפרשת השבוע שלנו [בהעלותך], מתלוננים שהם רוצים בשר.
אבל כולנו יודעים מגן חדווה שהיה להם במדבר מן - והמן יכול לשנות את טעמו לכל טעם שרק רוצים -
בואנ'ה, הלוואי שלי היה ככה אוכל שכשאני רוצה פיצה הטעם שלו יהיה כזה, וכשבאלי קבב הטעם שלו יהפוך להיות קבב -
אבל לבנ"י זה לא מספיק. הם רוצים בשר אמיתי. 
הם נענשו בזה ש- "הבשר עודנו בין שינהם, טרם יכרת, ואף ה' חרה בעם, ויך ה' בעם מכה רבה מאד"
ז'תומרת שוואלה, יש עונש שיא החמור למי שלא שמח במה שיש לו, וכל הזמן רוצה עוד ועוד.
אבל למה גם בנ"י וגם אנחנו כל פעם לא מסתפקים במה שיש לנו?
אנחנו כל פעם רוצים עוד בגד, עוד כסף, עוד ועוד ועוד...
למה אנחנו לא יכולים לעצור שנייה אחת, ולומר לאבאל'ה שבשמים תודה רבה על כל מה שיש לנו ב"ה, ובמקום זה - אנחנו כל הזמן רודפים אחרי עוד דברים?
 
כי בינינו? ששש, בלי שאף אחד ישמע -
יש לנו תאווה. אבל וואחד תאווה.
תאווה לכל מה שהכי נחשב, הכי מתקדם, הכי אופנתי.
 
אבל איך אפשר להוציא מעצמנו את התאווה הזאת?
איך אפשר לגרום לזה שנשמח במה שיש לנו?!..
 
יש כמה דרכים לזה:
1. להסתכל על מה שב"ה יש לנו - ולהודות לאבאל'ה שבשמים עליו.
אז נכון, אולי אין לנו את הפלאפון הכי משוכלל - אבל ב"ה שלפחות יש לנו פלאפון.
2. להסתכל על כל אלה שיש להם באמת חוסר במשהו [זה יכול להיות כל דבר - חברים, קושי בלימודים, כסף וכו'..],
ולראות שב"ה באמת יש לנו הרבה יותר ממה שיכולנו לבקש.
3. לעצור את עצמנו כל פעם לפני שאנחנו קונים משהו, ולשאול:
אני באמת צריך את זה, או שזה סתם תאווה?
זה יכול להיות כל דבר - מתחיל במסטיק במכולת, ונגמר במכונית משוכללת.
 
אחים שלי!
שבעז"ה נזכה באמת לעבוד על עצמנו, ולהפסיק להתאוות לדברים.
 
[נהנתם? אז בבקשה תכתבו אפילו פסיק פצפון בתגובה, כדי שעוד חברים יוכלו לקרוא ולהתחזק.. ]

שבת שלום ומבורכת, מלאה בקדושה ושמחה, לכל עמ"י! 

 

אחדות ישראל חובה מוסרית והצלת נפשותאנונימי (פותח)

זה לא חדש שהעולם הערבי מתהפך יום יום ואנו יושבים וצופים בזה כאילו אין זה נוגע לנו אך לא כך הדבר, העולם הערבי הופך מיום ליום ליותר מסוכן עבור העם היהודי בעיקר ולעולם כולו בנוסף.

עם ישראל צריך וראוי שנתעורר כמה שיותר מהר ולהכין את עצמינו לקראת הימים הבאים בקרוב מאד, ישמעאל מכין לנו מנת סבל וכאב הקשה בתולדות העם היהודי מאז ומעולם, והשאננות צריכה להפוך לבהילות כי כידוע ימות המשיח כבר לא חלק מהעתיד אלא שזה חלק מהיום שלנו.

 

מה או מי צריכים וראוי לעשות משהו? חוץ משכל אחד יעסוק בתורה ומעשים טובים ואהבת ישראל גם יש עבודה שצריכה להיעשות בדרגים הגבוהים ביותר בעם היהודי והכוונה למנהיגים שלנו, עם כל הכבוד הראוי והמגיע להם, הם היחידים שיכולים לעשות מעשה גדול למען כלל ישראל, למען כל אחד מאיתנו, למען כל בית וכל משפחה יהודית באשר הם בארץ ובעולם כולו.

רק אחדות אמיתית וכנה בין כל המנהיגים תוכל להשפיע על שאר העם שכרגע מבולגן וקרוע רחמנא ליצלן אך זו האמת לצערינו, עם ישראל היום היה אמור להיות מוכן בכללותו לקראת השבת הנצחית ומוכן לקראת ביאת המשיח אך אין זה המצב, אינני מתכוון להאשים חלילה את אותם מנהיגים אלא הכוונה היא לתקן את מה שלא נעשה עד כה, איני מחפש אשמים אלא למצוא פתרון ושינוי גורלינו, כי אף אחד מאיתנו בעם היהודי כיום חסין מפני האסונות שעלולות לפקוד אותנו לכן דחיפות הדברים.

 

האחדות אמיתית וכנה ביניהם תוכל לעשות המון למען כל עם ישראל, החל מתיקון המצב הנוכחי בין איש לרעהו ועד פתרון הבעיה הבלתי נגמרת עם הערבים וזאת שע"י אחדות ישראל תיווצר מצב בו ילכו לבחירות לראשות הממשלה כגוש אחד ואני בטוח שזה ישנה את פני המדינה, חוקי התורה בהתחשב למודרניסציה של ימינו, הכנה מהירה של כלל ישראל לקראת הגאולה, ביטול משמים של כל או לפחות של רוב הגזרות הקשות וכך הצלת מיליוני יהודים יקרים שעלולים להאיבד ולהרצח בתהליך של גלות ישמעאל.

בנוסף לכך בעית הערבים בע"ה תיפסק, קודם כל כי הערבים "נילחמים" בציונות אך הכוונה לציונות החילונית בעיקר, זה נכון שהבהמות רוצחים בלי הבחנה דתיים וחילוניים אך כאשר ממשלת ישראל תהיה דתית הדברים ישתנו בע"ה כי רק הקב"ה הוא זה שמאשר אם כוונות אויבינו ייצאו לפועל או לא לכן אם הקב"ה יראה את מאמץ עמינו להנצל מן הצרות לפני שיהיה מאוחר אזי כל רחמיו יחולו עלינו ויהפוך את הגזרות לברכות ואת הכאב לשמחה, לי אין ספק שזה אפשרי ואני מקווה שגם לך יהודי יקר, יהודיה יקרה, לכן אני מבקש מעומק ליבי, אנא עזרו לי לאסוף כמה שיותר חתימות בעצומה זאת כדי שרחמנות השמים יחולו עוד היום על כולנו ולא נצטרך למכות נוספות כדי שנבין שהקב"ה הוא בורא עולם וחייבים לעשות את רצונו ורצונו זה פשוט: לשוב להיות עם אחד ומאוחד כאיש אחד כגוף אחד.

http://www.atzuma.co.il/shaarhashem

הקלידו את הפרטים ותוכלו גם להגיב עליה אך לא להסתפק בלחיצת "לייק" בבקשה אלא להתווסף והפיצו בין חבריכם כדי שהקיץ הקרוב נוכל להציג אותה כבקשת עם ישראל למנהיגים הקדושים שלנו שהם יעשו את חלקם הלאה.

 

בתודה רבה מראש על עזרתכם אני מאחל לכולנו חג שמח וימות המשיח נטולי כאב ונזכה לקבל את פני השבת הניצחית עוד היום כפי שיפה נוהגים בהרבה בתים יהודים לקבל שבת מבעוד מועד בנחת ושלווה.

 

איך סמארטפון יכול להיות קשור לשבועות?!..מתוק מדבש

 

בסיעתא דשמייא!!

 
אהלן, חבר'ס!
אני יודעת שממש עוד שנייה החג, ואין כ"כ זמן..
אבל באמת שווה לקרוא את הקטע הזה, לקראת שבועות.
יאללה, בואו נשקיע 2 דקות בשביל באמת להתכונן לחג מתן תורה כמו שצריך 
וכמובן שמי שיכול להקפיץ - יבורך! 
 
 
 

תחשבו שנייה על אדם אחד שקנה לעצמו סמארטפון שיא המשוכלל -
יש בו איזה מיליון פונקציות ואפשר לעשות איתו כמעט הכל.
אבל מה?! 
האיש שלנו [שנקרא לו יוסק'ה] לא קרא את ההוראות של הפלאפון.
ולכן הוא פשוט לא מבין מה כולם מתלהבים מהפלא' הזה -  
זה גם טאצ' מעצבן כזה, שלקח לו מלא זמן להתרגל אליו, וגם אין בו כמעט כלום. 
מה הקטע של זה?!..
ואז הוא פוגש חבר, ששיא המתלהב מהפלא' החדש -
- 'בואנ'ה יוסק'ה, שיחקת אותה! איזה כיף לך. הפלאפון הכי משוכלל שיש, הא?' 
- 'מה משוכלל פה? איזה פלאפון מעאפן! אין פה שומדבר. סתם חבל שקניתי אותו'.
- 'חח מה נראלך אחי?! אפשר לעשות פה מ-ל-א דברים!
הנה תראה - אפשר... [ופה אני אתן לכם לפרט, למה אני שיא הלא מבינה בדברים האלה ]'
קיצור, החבר של יוסק'ה מתחיל לפרט לו רשימה ענקית של דברים שאפשר לעשות בסמארטפון החדש.
ואז יוסק'ה שלנו פתאום מבין למה הוא לא נהנה בכלל מהפלאפון הזה -
הוא פשוט לא ידע איך להשתמש בו, כי הוא לא קרא את ההוראות.
אבל אחרי שהוא קרא את ההוראות, הוא הבין כמה דברים הוא יכול לעשות בפלאפון החדש, וממש התלהב ממנו.
 
אחים שלי..
הסיפור הזה הוא סוג-של משל על העולם הזה - 
לפעמים אנחנו מרגישים שיאללה, אין לנו יותר כוח לחיים האלה, שהכל פה משעמם, העולם הזה פשוט זוועה! 
אבל אנחנו חושבים ככה פשוט בגלל שלא פעלנו לפי הוראות היצרן של העולם הזה.
אנחנו פשוט לא יודעים מה לעשות פה בעולם בשביל שהוא יהיה מקום טוב יותר,
בשביל שבאמת נוכל ליהנות פה, ולהרגיש שוואלה, אנחנו משמעותיים, יש טעם לחיים שלנו.
 
ומה ההוראות יצרן של העולם הזה?
התורה הקדושה!
בתורה יש לנו פשוט את ההנחיות הכי ברורות - מה צריך לעשות פה ומה לא, ואיך אפשר ממש להפיק את המרב מהעולם.
וקיבלנו את זה הישר מהיצרן - מבורא עולם.
כי מי שברא את כל העולם הזה, מן הסתם יודע הכי טוב גם איך להשתמש בו, ואיך אפשר שלא נרגיש שהעולם הזה גרוע, וחבל שבאנו לפה -
אלא שממש נשמח להיות פה. שנרגיש שכל רגע שלנו פה משמעותי. ונכון, אולי לפעמים קשה, אבל יש ערך לחיים שלנו. 
אם רק נקרא את הוראות היצרן, אם רק נלמד קצת יותר על מה שמי שברא את העולם המדהים הזה אומר לנו לעשות - נוכל לעשות דברים פשוט מדהימים. חבל שייווצר מצב, שכמו שיוסק'ה חשב שהפלאפון שלו מעאפן, כי הוא לא הבין איך משתמשים בו, גם אנחנו נחשוב שהעולם רע ומעאפן - פשוט כי לא פעלנו לפי ההוראות יצרן.

ולפי זה אפשר גם להבין את הקטע של 'נעשה ונשמע' - 
כי אנחנו באמת מאמינים שה' הוא בורא כל העולם, וכמו שמי שיצר את הפלאפון יודע, מן הסתם הכי טוב איך אפשר להשתמש בו - ככה גם  ה' יודע איך צריך להתנהג בעולם הזה כדי לנצל אותו עד הסוף וכדי לחיות חיים טובים.
ואם אנחנו מאמינים בזה - אנחנו פשוט מקיימים את מה שה' אומר, בלי לחשוב 'מה זאת המצווה הזאת?! היא ממש פרימיטיבית' וכד' - פשוט כי אנחנו יודעים שה' יודע הכי טוב מה טוב בשבילנו.
 
אחח.. חבר'ס.
עכשיו, כשאנחנו באמת מבינים את הערך של התורה הקדושה -
אנחנו יכולים בעז"ה להיכנס לשבועות באווירה שמחה, בקדושה ובהתרגשות, 
כי ב"ה ממש עוד כמה רגעים  אנחנו הולכים לקבל את המתנה הכי מופלאה שיכולה להיות.
שבעז"ה נזכה באמת להגיע לדרגה של 'נעשה ונשמע', מתוך הבנה שוואלה, התורה זה סם החיים שלנו -
ורק בזכותה אנחנו יכולים לחיות כאן חיים טובים, מאושרים ומלאי תוכן.
חג שמח, מלא בקדושה וטהרה, לכל עמ"י! 
מה הקטע לחכות בין בשר לחלב?!מתוק מדבש

לילה טובקורץ 

תודה על ההשקעה שלכםחופר

היום הדור זקוק לרמה יותר גבוהה של הבנהדני-יהונתןאחרונה

מלבד ההבנה ש'אם תשמור על זה יגיעו אליך כל הברכות למרות שאתה לא מבין.'

 

יישר כוח.

מדרשת טוהר-יום חמישי!בנות כנסומעריצה של אבא
"ולקרבן אקריב לו את נפשי.." |מזמזם|מתוק מדבש

לילה טובקורץ 

תודה על ההשקעה שלכםחופר

יישר כח!צ.מ.צאחרונה

שבת שלום!

טרמפים?!..מתוק מדבש

 

בסיעתא דשמייא!!

 

יש כאן מכתב, שמישהי ביקשה שאפרסם.
כדאי ממש לקרוא, במיוחד בנות, אבל גם בנים.

[היא ביקשה להפיץ כמה שיותר, אז מוזמנים להפיץ גם במייל וכו'..]



 

שלום.
החלטתי לכתוב לכן את המקרה שקרה לי רק כי אני מאמינה שה' מזמן לנו בחיים מיקרים כדי שנלמד מהם, ואחרי מה שקרה לי אני חושבת שכדאי שלא רק אני אלמד מזה לקח אלא כולנו, ולהפיץ ולפרסם את זה כמה שיותר..
בשבוע שעבר עצרתי טרמפים (כמו תמיד), בלי שום פחד או חשש מיוחד, עם ההזהרות הרגילה כמו שנזהרים תמיד כשעוצרים טרמפים. אחרי כמה דקות של המתנה בטרמפיאדה עוצר לי אוטו תמים ביותר שבפנים יושב אדם מבוגר עם שיער לבן שנראה גם הוא תמים ביותר. 
"לאן אתה מגיע?" שאלתי, "לאן את צריכה?" [נורה אדומה מספר 1], "לאן אתה מגיע?" שאלתי שוב, הוא חשב שניה וענה "לכך וכך.." טוב, עליתי והתיישבתי במושב האחורי ליד הדלת [נס מספר 1].
הנהג התחיל ליסוע תוך שהוא מתחיל לשאול אותי שאלות, וככל שהוא ממשיך לשאול עוד ועוד אני מתחילה להלחץ יותר ויותר. "לאן את צריכה?" "לצומת X" עניתי לו. "לאיפה את נוסעת בסוף?" פחדתי להגיד במדויק אז אמרתי מקום אחר, שאני לא באמת גרה בו. "איך קוראים לרחוב הראשי שם?" הוא שאל, וכמובן שאני לא יודעת לענות אז התחלתי לחרטט תשובות אחת אחרי השניה.. "את מכירה את משפ' X?" לבנתיים הגענו לצומת שאני צריכה לרדת בה, "פה זה X" אמרתי לו כשעברנו את הצומת וראיתי שהוא אפילו לא מתכוון לעצור. "אל תדאגי",הוא אמר ולא הוסיף כלום. התחלתי לרעוד מפחד תוך כדי שאני מתכננת איך אני קופצת מהאוטו ברגע שהוא יעצור ברמזור הבא. "מה השם משפ' שלך?" הוא שאל אחרי כמה שניות וכשהוא שאל את השאלה הזאת כבר נלחצתי ממש ולא עניתי. הוא הסתובב אלי עם מבט מפחיד ממש. "לא שמעתי, מה השם משפחה שלך?" "לוי" עניתי, השם הראשון שעלה לי (רק חבל שאני לא נראית אשכנזיה, כי כנראה הוא לא האמין לי). אחרי שהוא הסתובב בחזרה הוא אמר: "אולי יהיה לך מזל, אני כבר לא אוכל, לא טורף בנות בגיל שלך". ברמזור הבא הוא פנה ימינה (הוא לא עצר כך שלא יכולתי לקפוץ מהאוטו), ולא יודעת בזכות מה אבל פשוט קרה לי נס, עמדה שם משטרה והוא עצר בטרמפיאדה, ליד המשטרה. קפצתי מהאוטו ברגע שהוא התחיל להאט וברחתי משם בהליכה  מהירה כל עוד אני שלמה, חיה ונושמת.
בנות. מתחננת בפניכן אחת שעברה את זה, וניצלה ברגע האחרון מסכנה נוראית וצלקת קשה לכל החיים, 
אל תעצרו טרמפים לבד!! [ובכלל לא! גם לא עם חברה אלא אם כן אין ברירה, אבל לבד - אף פעם לא!]
גם אני אף פעם לא הקשבתי לסיפורים שסיפרו לי על טרמפים, גם אני לא למדתי לקח, עד שה' החליט להראות לי עד כמה זה מסוכן. אל תחכו שזה יקרה לכם. אני מבטיחה לכן שכבר שנים שאני תופסת טרמפים ואני יודעת להזהר, אבל אי אפשר לדעת. הבנאדם הזה היה נראה תמים לגמרי לגמרי וכמעט שנפלתי לתוך המלכודת!!
הצניעות והטהרה שלכן לא שווה את זה. עדיף לחכות 10 דק', שעה, שעתיים לאוטובוס או למישהו מוכר שיבוא לקחת אתכן. עדיף לשלם גם מליון שקל והעיקר שלא להכוות.
מבקשת מכן שוב - אל תחכו שזה יקרה גם לכן. תסעו בצורה בטוחה ותשמרו על עצמכן. אני עדיין רועדת מפחד ממה שקרה ומודה לה' שחזרתי בשלום הביתה ושלא הגעתי להורים שלי שבורה רצוצה ופגועה כמו שקרה כבר להרבה בנות.
תשמרו על עצמכן!!

חשוב מאוד! ישר כח!אוהבת את אבאאחרונה
אש קודש - צפת היום בערב~!!!עץ על מים

 

ביום ראשון הקרוב!!!

לפני ארבע שנים בלג' בעומר נחנך בית הכנסת ובית המדרש 'אש קודש'
ומאז בכל שנה אנו עושים הילולא לכבוד רבי שמעון ו'אש קודש' 
גם השנה בעזרת ה' ביום ראשון תהיה הילולא סעודת מצוה, שיעור חיזוק, גרסה של זוהר

וכמובן מה שכולם ציפו לו...
הופעת 'אש קודש' מיוחדת!

20:00 ערבית
20:30 - הילולא, מדורה, סעודת מצוה וריקודים.
21:30 - הופעת 'אש קודש'.

נ.ב: כל הזמנים עם אופציה כהרגלנו ב'אש קודש'
עזרת נשים פתוחה!  

"תורתו מגן לנו, היא מאירת עינינו, הוא ימליץ טוב עלינו - רבי שמעון בר יוחאי"

 

זכות!הבת של אבא!

יאווו פשוט זכות לשמוע ת'רב הזה ! איזה כיפלךךך !

והיי , במיקרה לגמרי ישלנו את אותו שם ! מגניב משו הייתי אומרת (:

ב"ה הייתי בהופעה הייתה אחת ה-טובות באמת!עץ על מים

אכן יש לנו אותו שם..

מצידי כולם יכולים להיות עם השם הזה

כי כולם בנים ובנות של אבא הלא כן?

ובדר"א....עץ על מים

בחסדי השם יתברך אנו שמחים להודיע כי אתר האינטרנט של ארגון אש קודש שודרג


לרגל השדרוג מבצע מיוחד


כל הרוכש שני דיסקים דרך האינטרנט יקבל דיסק שיעורי תורה לבחירתו מתנה
לכניסה לקטלוג החדש לחצו כאן



הגיע לי לאמייל....

והנה הופעות קרובות של הרב רונן חזיזה ברחבי הארץעץ על מים

 

יום חמישי כב' איר (מחר) - הופעה ברמת ישי, ההופעה בעיקרון לבני היישוב צעירים ומבוגרים, נשים וגברים. אבל נראה שלא תהיה התנגדות לכמה אורחים מבחוץ..

יום ראשון כה' איר (29.5) - הופעה ב"שורשים" תל אביב. לפרטים:  0523030046

יום ראשון ג' סיון (5.6) - הופעה במגדל העמק. לפרטים: 0527670913

יום חמישי ז' סיון (9.6) - הופעה בפרדסיה. בית כנסת 'מגן אברהם' רחוב שבז'י 30 בשעה 21:00

ה' יעזור שנזכה להאיר את נשמתנו ואת נשמות ישראל באור ה'!

ברוררהבת של אבא!אחרונה

ברורר! כולנו בנים של אבא שלנו ! סתם היה מצחיק לראות שיש מישי עם אותו שם ..

יאא שיבוא לדרום קצת הייתי אצלו כמה פעמים בירושלים פשוט אורותת !!

ב"ה אשרינו שזכינו

'אם לא תישאף לירח - לא תיגע בשום כוכב'מתוק מדבש

 

בסיעתא דשמייא!!

 
 
 
 
מכירים את זה שאתם חושבים כזה -
'גם ככה אני לא אצליח במקצוע הזה, אז אין קטע שאלמד עכשיו למבחן'.
או שחושבים -
'פסדר, גדול הדור - אני לא אהיה. אז אני יכול פה ושם לפקשש, נגיד לא לקום לתפילה'..
--

בפרשת השבוע שלנו [במדבר] כתוב -
"איש על דגלו באותות לבית אבתם"
 
ה'שפת אמת' אומר על הפסוק הזה את אחד היסודות החשובים לכל תחום בחיים >>
למה בעצם סופרים את כל השבטים 'לבית אבותם'?
כדי להזכיר לנו תמיד תמיד לשאוף להגיע לדרגה של האבות.
ז'תומרת - תמיד לרצות להתקדם, להשתפר - 
ולהאמין בעצמנו שאנחנו יכולים להגיע ליותר.

כי אם לא נשאף להיות גדולי הדור -
לא נוכל להוציא מעצמנו את כל מה שה' נתן לנו.
כי ככה אנחנו נוותר לעצמנו -
כי הרי 'בכל מקרה אנחנו לא מסוגלים להגיע ליותר מזה'.

אבל אם נשאף להגיע למדרגה של האבות הקדושים -
תמיד תמיד נהייה במגמה של עלייה, כי הרי עוד לא הגענו לאן שאנחנו שואפים.
וככה גם נצליח להוציא את כל הפוטנציאל שיש בתוכנו, ולהגיע לדרגה הכי גבוהה שלנו.
 
איך אנחנו מורידים את השאיפה הזאת לת'כלס? לחיי היומיום שלנו?!
הנוסחה היא - לא לוותר לעצמנו, וכל פעם לקבל קבלות חדשות שיעזרו לנו להגיע למטרה.

לדוגמה -
אם את, כן - את, תחליטי שמעכשיו את מפסיקה לדבר לשון הרע במשך שעה אחת (!) ביום,
או שאתה תחליט שמעכשיו אין דבר כזה לפספס תפילה -
בעז"ה נצליח להוציא מאיתנו את כל מה שיש לנו.
[רק שימו לב שלא תקבלו על עצמכם דברים גדולים מדי, אלא תתקדמו לאט ובנחישות אל עבר המטרה].
 
וזה נכון גם בכל תחום שיש לנו בחיים -
אם לא נשאף תמיד ל100%, גם ל-90% לא נוכל להגיע.
 
שנזכה בעז"ה באמת תמיד לשאוף לירח,
וככה נוכל להגיע לפחות לכוכבים 
שבעז"ה תהיה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י! 
יישר כח!צ.מ.צ

בס"ד

 

אני צריכה להגיד דבר תורה בשבת, אני יכולה להשתמש בזה?

שבת שלום

בטח שאפשר!מתוק מדבשאחרונה

בסיעתא דשמייא!!

 

כל מי שרוצה - יכול תמיד לקחת את הד"תים והקטעים ולהפיץ אותם.

 

שבעז"ה תהיה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!!

מתחילות ההכנות לחתונה... לספר במדבר ויום ירושליםסוג'וק

מה עניין ירושלים במדבר סיני ?

 

עם ישראל מגיע למדבר, ועל כך אומר לנו ירמיה הנביא: "הלוך וקראת באזני ירושלם לאמר כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" (ירמיהו ב).

 

המכילתא בפר' "בשלח" כותב על הפסוק שזה היה תחילת ספר ירמיהו, רק שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ירמיהו נביא החורבן והפורענות מתחיל את נבואותיו בקריאה באזני ירושלים ועוד לפני שמתחיל את תוכחותיו לעם החוטא מזכיר להם את אהבת ה' ורצונו להטיב לכנסת ישראל.

 

"ומה הוא חסד נעוריך?" שואל רש"י ועונה: "לכתך אחר שלוחי משה ואהרן מארץ נושבת יצאתם למדבר ואין צדה לדרך כי האמנתם בי". עם ישראל יוצא ממצרים ללא צידה גשמית, אולם צידה רוחנית גדולה בקרבם, דור הציונות הראשון עולה ממצרים לארץ.

 

יום ירושלים חל בדיוק שבוע לפני חג מתן תורה המכונה "יום חתונתו" של הקב"ה עם כנסת ישראל. מתחילות ההכנות...

 

כמו כל זוג צעיר בתכננו את מהלכי חייו הראשונים, כך כביכול, גם הקב"ה וכנסת ישראל. היציאה למדבר לצורך הנישואים הגדולים במקום החופה – מתן תורה בהר סיני, מלווה בתכלית הקמת הבית החדש – בניין הקבע בירושלים, אשר מתחיל את צעדיו במשכן עראי הוא אוהל מועד.

 

בתרגום יונתן על הפס' "ואשא אתכם על כנפי נשרים..." כתוב שהקב"ה לקח את בנ"י לפני היציאה ממצרים לירושלים למקום בית המקדש. החתן לוקח את כלתו לראות את הבית המיועד.

 

אח"כ בנ"י מגיעים לים סוף ואומר ר' ישמעאל במכילתא בשלח: "'מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו' - ר' ישמעאל אומר 'מה תצעק אלי', בזכות ירושלם אני אקרע להם את הים".

 

הגענו להר סיני ושם "דיבר בקדשו בהר המור יום השביעי זכור ושמור" – כביכול ירושלים הולכת עם ישראל במדבר.

 

עוד לפני שיוצאים לפרשת המדבר וטרם קבלת התורה עלינו לזכור את המטרה הקדושה. נקודת הקדושה הפנימית שבמציאות מתבטאת בירושלים – מהות העולם , כדברי המהר"ל.

 

גם החתן תחת החופה ברגע הקמת הבית חוץ אומר "אם אשכחך ירושלים" ומעלה את ירושלים על ראש שמחתו ובכך מציב לזוג הצעיר את מטרתם לפני שיוצאים לחיים המשותפים. וכך בכל שמחה כללית ופרטית אנו מעלים את ירושלים על ראש שמחתנו.

"אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי: תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי: זְכֹר יְהוָה לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ"

 

הביטוי "יום ירושלים" במקור בתהלים קל"ז הוא מושג מר של חורבן ש"מתמתק" בדור הגאולה.

 

בתש"ח נכשלו המחתרות הנפרדות בכיבוש העיר העתיקה ובתשכ"ז- טרם הגענו ל"אשכחך ירושלים תשכ"ח ימיני", כבשו ואיחדו את העיר חיילי צה"ל המאוחד.

 

נאמין ונודה למחזיר שכינתו לציון ולירושלים המאוחדת, נמשיך ונזכה גם להבחין ולחזות בשוב החתן לביתו-כלתו כנסת ישראל המאוחדת, ברחמים. במהרה בימינו!

  

מפעל שטראוס-עלית בצפת פתוח בשבתותאנונימי (פותח)

מפעל שטראוס-עלית בצפת פתוח בשבתות-STRAUSS-ELITE FACTORY IN TZFAT OPEN ON SHABBATOT

 

 

 

STRAUSS-ELITE Factory in Tzfat Open On Shabbat

 

 

 

Daniel and Doreen Dotan, Tzfat

מה זה נותן כאן? פנו לרב שמואל אליהו.סוג'וק
באמת?? ואיפה הרב שמואל בעסק? מועצה דתית משו?עץ על מים
>><אריאל>אחרונה

1. ברקע נשמעת טלוויזיה...

2. "לא לחלל שבת..." גוי של שבת עשה את הזום בהתחלה? 

3. מי אמר שהצילום בכלל נעשה בשבת? 

 

אלה השאלות שעלו לי ב2 דק' צפייה...אני אישית לא קונה את זה. 

השבוע לפני 9 שנים

כשרויות של יין.מור ולבונה
אפשר הסבר מדוע יין שנפתח ע"י אדם שלא שומר תור ומצוות הופך ללא כשר?
האם יש הבדל בין יין לאלכוהול ובמידה וכן, ממה זה נובע?
ונראה לי להרחיבאריק מהדרום

הגדרת תינוק שנשבה ע"פ הרמב"ם הלכות ממרים ג, ג.

"אבל בני אותם הטועים, ובני בניהם, שהדיחו אותם אבותם ונולדו במינות, וגידלו אותם עליה- הרי הן כתינוק שנשבה לבין הגויים, וגידלוהו הגויים על דתם, שהוא אנוס...

 

שו"ת "יהודה יעלה" חלק א, יורה דעה סימן נ:

"ומה גם כעת היום בזמנינו (הרב נפטר יהודה בן ישראל אסאד בשנת  1866) שהדור פרוץ מרובה- אין להרחיקם כל כך ולדחותם בשתי ידיים חלילה, שלא יתפקר טפי...שגם בעל נפש אין צריך להחמיר על עצמו מלשתות יין שנגעו בו מחללי שבתות כאלו שבזמן הזה, שלא העידו עליהם בפניהם בפני בית דין שחיללו בפני עשרה מישראל כנזכר לעייל..."

 

שו"ת "בניין ציון" החדשות סימן כג

"אבל לפושעי ישראל שבזמנינו- לא ידענא מה אדון בהם, אחר שבעוונותינו פשתה הבהרת לרוב, עד שברובם חילול שבת נעשה כהיתר...ולכן לעניות דעתי, המחמיר להחשיב נגיעת יין של הפושעים הללו לסתם יינם- תבוא עליו הברכה.

אכן גם למקילים יש להם על מה שיסמכו, אם לא שמבורר לנו שיודע דיני שבת, ומעיז פניו לחללו בפני עשרה מישראל יחד, שזה כמומר גמור, ונגיעת יינו אסור."

 

שבט הלוי חלק ב יו"ד סימן נ"א

"אשר שאל לעניין יין מבושל כל דהו אם יש לסמוך ע"ז שלא יאסר ע"י נגיעת יין של מחללי שבת בזה"ז...י"א דמחללי שבת בזמנינו קילא קצת כמש"כ בתשובת בניין ציון ח"ב ס' כג...אעפ"י שאין הסכמת רבותינו כקולא זאת של הבניין ציון ואין עסקיני כאן להכריע בזה, מכל מקום די בכל הנ"ל לאצטרופי להקל לעניין בישול כשיטת המחבר דדי שירתיח פעם אחת ויחול עליו שם בישול וכלשון הרשב"א דקבלת הגאונים תורה היא"

 

שו"ת "משנה הלכות" חלק ה סימן קעט

"הנה בתשובתי אחת כתבתי, דרוב הפוסקים סבירא להו, דמחללי שבת קודש בזמנינו דומין לתינוקות שנשבו..."

 

ילקוט יוסף קשו"ע הלכות יין נסך סעיף י

"ואמנם יש אומרים, שאם הוא מתפלל בשבת, ומקדש על היין בשבת, ואומר זכר למעשה בראשית, אף על פי שהוא מחלל שבת בפרהסיא - אינו מנסך את היין, ויש חולקים, והמקילים בזה- יש להם על מה שיסמוכו, ובפרט בדיעבד שעבר ומזג היין."

 

שו"ת "תשובות והנהגות" חלק ב סימן ת

"אבל אם טעם הדין שנאסר פיתו ויינו כדי שנתרחק ממנו, אם כן אפילו אינו אשם יש לאסור, כיוון שסוף כל סוך על ידי הקירוב עימו יבואו להתרחק מדרך התורה והמצוות, שהוא אינו שומרם, ואדרבה- עליו לגזור יותר מאשר מי שעובר ובמעל, כיוון שמתעטף בטלית שהוא אנוס...יש חשש יותר שילמדו מדרכיו, ומסוכן יותר...ולפי דרכנו, במחללי שבת בזמן הזה-קשה להקל ביינם מטעם שהם כאנוסים, דאדקבה ראי להחמיר בהם יותר...וכמדומני שכן המנהג הפשוט, לאסור אם נגע מחלל שבת בפרהסיא, ונזהרים מאוד מנגיעתו.

 

ספר "יין מלכות" פ"ג ו.

והמחלל שבת בפרהסיא בפני עשרה מישראל דינו כגוי גמור, אבל מ"מ אינו אוסר את היין במגעו בהנאה אלא בשתיה, וע"כ אם נגע ביין ע"י דבר אחר אינו אוסר את היין אפילו בשתיה, וכן "כחו" אינו אוסר את היין אפילו בשתיה...וכן אינו אוסר את היין, אם נגע ביין בשעה שהיה טרוד באחד מהטרדות המבוארות לקמן כגון מדידה הצלה וכדומה.

 

ספר "הכשרות" פרק יט סעיף סח

מחללי שבת בפרהסיה, המתקרבים לחיי תורה ומצוות, ועוסקים בלימודי היהדות לשם שמים ובכוונה כנה ואמיתית- שוב אין מגעם ביין אוסרו.

בכלל זה, אורחים שעדיין אינם שומרי כל המצוות, אך חוזרים ומתארחים, והולכים ומתחזקים בדרך האמת.

 

ותודה לספרי "צורבא מרבנן" ולאתר "עולמות".

מתוכסלת מהתפילה שלי ..הבת של אבא!

בתקופה האחרונה , אני מרגישה שממש קשה לי בתפילה! אני מכריחה ת'צמי בערך לקום ולהתפלל , וכשזה כבר קורה ( כשלא מצאתי 1000 סיבות למה לא .. ) , זה תמיד תפילה מהירה כזאת .. כמעט בלי כוונה במילים , רק מרפרפת כזה על כל הקטעים .. מוצאת את הראש שלי בעשרים אלף מחשבות הכל חוץ מעל התפילה !

פשוט קשה לי להשלים עם המצב הזה , כי אני יודעת שתפילה זה דבר כ"כ בסיסי והכרחי בקשר שלנו עם אבא שלנו!

אני מנסה למצוא דרכים איך אפשר לשנות את המצב..

יש למישו רעיונות אולי ?

קצת מתוסכלת .. :/

תודה מראש ..

יש שני עניינים:איזה טוב ה'!!!!

א. להתפלל כפי סדר התפילה שסידרו חז"ל מדין "ועשית ככל אשר יורוך"

 

ב. להתפלל לה' בכוונה.

 

ע"מ לקיים את שני הדברים בצורה טובה כדאי מעבר לתפילה עצמה שכפי שכתבת שלא תמיד אנו מצליחים להתפלל בכוונה (בלשון המעטה...) לקיים גם התבודדות.

 

זאת אומרת, להתפלל לה' במילים שלך על הצרות הפרטיות שלך ולהודות לה' על הדברים הטובים שהוא עושה בכל יום ויום ובכל רגע ורגע.

 

אין ספק שתפילה אישית שכזו נאמרת במלוא הכוונה הרצויה.

 

בהצלחה.

 

צדיקה,אוסקר

בס"ד

 

כתוב באבות דרבי נתן: מי גרם לנגיעה זו [שנגעה האשה בעץ הדעת ואחר כך חטאה באכילה] סייג שסג אדם הראשון לדבריו [שאמר גם שאסור לה לגעת].

מכאן אמרו אם סג אדם לדבריו [אם עושה לעצמו סייגים וגדרות מידיי קשים], אין יכול לעמוד בדבריו.

מכאן אמרו אל יוסיף אדם על דברים ששומע.

ר' יוסי אומר טוב עשרה טפחים ועומד ממאה אמה ונופל:  ככל הנראה גם את לקחת על עצמך לומר תפילה ארוכה, וממילא אינך עומדת במה שקיבלת, ועושה זאת ברפרוף. עדיף שתאמרי את הקטעים המחוייבים בלבד, שהם ברכות השחר, פרשה ראשונה של קריאת שמע, ותפילת עמידה. זה לוקח הכל ביחד פחות מעשר דקות, כך תוכלי לומר קטעים אלו בכוונה ובאיטיות.

 

בהצלחה!

רק טוב

התפילה הקצרההבת של אבא!

תודה לשניכם , באמת תודה שאתם מנסים לעזור זה כזה יפה בעיניי ! (:

אוסקר , באמת עדיף להוריד קטעים מהתפילה כדי שאוכל להתכוון יותר בקטעים שחייבים בהם ?

זה נראליי קצת מוזר כזה , כי התרגלתי כבר לכל התפילה .. ועכשיו להוריד אותה ולקצר אותה זה נראליי קצת חפיפניק כזה לא ?

תיהיה לי תפילה אחת ביום שגם היא לוקחת רק 10 דקות ?

לוידעת נישמע לי קצת מוזר , מה שבטוח אצטרך להתרגל לרעיון .. אבל תודה

בס"דאוסקר

כן, זה באמת עדיף.

אפשר לומר שלהתפלל את כל התפילה בלי להתכוון זה קצת "חפיפניק".

מאמינה שתרגישי אחרי התפילה הקצרה בכוונה הרבה יותר טוב מהבלי כוונה.

וכן, זה קצת מוזר לשנות מההרגל אבל התכלית של התפילה היא להידבק בה' ואם זה לא לוקח אותך לשם  עדיף תפילה קצרה.

 

מה שכן, כדאי לקרוא ספרים על תפילה או על אמונה שיקרבו אותך יותר וכך תירצי מרצונך ממש להתפלל לה' ולאט לאט להוסיף קטעים אחרי שאת מצליחה די הרבה זמן להתכוון בקצרה.

וגם לנסות להתכוון ממש ולהתקרב מהתפילה הקצרה ולא לאט לאט לחפף גם בזה כי הרי עדיף כבר את התפילה הארוכה אם זה אותה הכוונה.

 

בהצלחה רבה!

מסכים עם אוסקראיזה טוב ה'!!!!

צריך לדעת להבחין בין מה שהוא מעיקר הדין לתוספות והידורים.

 

מי שמסוגל לתוספות והידורים אשריו אבל כשזה גורם לכך שהחלק שהוא מעיקר הדין נפגע אז עדיף לוותר על ההידור ולבצע את העיקר כמו שצריך.

 

יישר כוח.

 

 

מה הברכות שחייבים ?הבת של אבא!

רגע, אז מה הקטעים שחייבים בהם ? ברכות השחר , ברוך שאמר , הברכות של קריאת שמע , קריאת שמ ושמונה עשרה ?

ישלכם מושג לשמות של ספרים שיש בנושא הזה ?

תודה!

עדיף שתשאלי את הרב שלךאיזה טוב ה'!!!!

בסדרת הספרים של הרב אליעזר מלמד "פניני הלכה" יש ספר שלם על תפילת נשים.

אמ...אוסקר

אני הייתי מציעה לך את הספר "ברומו של עולם" של הרב ישראל לוגאסי. ניראלי ספר שיתאים.

ולגבי הברכות שחייבים כתבתי לך בתגובה הראשונה...

 

בהצלחה

כל יום קטע אחרמושיקו

קודם כל כדאי לראות איזה מקום הכי טוב לך להתרכז

 

כל יום תתפללי קטע אחר בכוונה = לפי סדר שתקבעי לעצמך ואת שאר התפילה תריצי.

ואפשר להוסיף כמה בקשות אישיות בשמונה עשרה-בברכת שמע קולנו ולפני 'יהיו לרצון' השני או מיד אחרי התפילה

 

זה כבר יתן משמעות ותוכן אחר .

אחלה תודה לכולם!הבת של אבא!אחרונה

אחלה תודה לכולם!

אששששששששששששששששששש,אח..

 

פעם מגיע יהודי ספרדי שומר תורה ומצוות לשמיים, משהו משהו.
- "אווו, ברוך בואך! אתה ישר לגן עדן. יאלה! לך תשתזף מזיו השכינה".
הספרדי שלנו שמח, מבסוט הכי בעולם. טוב, נכנס בשער פנימה,
פתאום נשפכת עליו חבית מים רותחים מלמעלה. מזה רותחים? אש. אש מוות.
- "אהההההה! אמרו לי גן עדן פה, מזה המים הרותחים האלה?!".
פתאום הוא שומע מהשמיים קול מרושע מצחקק עונה לו בחזרה:
"כלי שני לא מבשל, הא?! חה חה חה"... 


 

נו, הבדיחה הסתיימה. תצחקו. נוווווווווווו. 
אויש, יבשנים. או שבעצם... P:
 
קיצור, יש כלל בהלכות שבת - "כלי ראשון מבשל".

כלומר: כלי שהיה על האש (או על הפלטה) בשבת, מבשל.
כלי שני = הכלי שנשפך אליו מתוך הכלי הראשון,
כבר לא מבשל. (חוץ מדברים בודדים)

 
=======
 
פעם חשבתי על זה. בעז"ה עוד יגיעו ימים שאהיה נשוי,
ובעז"ה גם יהיו לי ילדים. לחנך אותם, איך? פשוט מה הקסם,
איפה הכפתור שעליו לוחצים עליו בשביל להקנות יראת שמיים אמיתית?
חד משמעית, לא הייתה לי תשובה. איך אפשר בדור שלנו,
לחנך את הצאצאים שלנו להיות דבוקים במסורת שלנו.
 
התשובה היא? חוזרים למעלה.
כלי ראשון, כלי שעמד על האש, כלי שהתחמם, כלי ר-ו-ת-ח =
מבשל. יש בכוחו לבשל - לתת מהחום שלו - לאחרים.
כלי שני, כלי "חפיף" כזה, כלי שלא עמד על האש, כלי פ-ו-ש-ר =
לא מבשל. אין בכוחו להעביר מהחום שלו, לאחרים.
ככה - בדיוק אנחנו, בחיים שלנו.
 
דברנו פעם שעברה על זה שאנחנו "קיצוניים". מקפידים על ההלכה.
באמת, מה כ"כ חשוב בלקיים את ההלכה ממש כמו שה' רוצה?
אז חוץ מזה ש - "חצי אמת", זה לא חצי אמת - אלא 'שקר שלם',
יש עוד עניין גדול בהקפדה על ההלכה, בקיצוניות שלנו בקיום ההלכה. 
והוא - מי שרוצה לזכות לגדל דור של "אוהבי ה' יראי אלוקים אנשי אמת זרע
קודש בה' דבקים" - חייב, אבל פשוט חייב גם הוא, ל-ד-ב-ו-ק בה'.
אנחנו חייבים להיות 'כלי ראשון', חמים, רותחים, "אש" - בהלכה,
בשביל שנוכל בעז"ה "לבשל" את ילדנו ביראת שמיים, בישול של אמת.
אם חלילה נהיה "פושרים" בקיום מצוות ה', מקיימים מה שבא לנו,
מקיימים רק פה ושם, מחפפים ת'כלס בהלכה - 
לא נוכל "לבשל" את ילדנו בישול של קדושה. גם אם נרצה, נבכה,
לא יעזור כלום. כלי שני, כלי פושר, כלי שלא עמד על ה-א-ש, לא מבשל.
 
 
====
 
אתם יודעים, שמעיפים טיל - אם בהתחלה הייתה סטייה קטנה של כמה ס"מ בודדים,
אח"כ, במטרה - הסטייה תהיה בכמה מאות או אלפי מטרים.
אבל אצלנו, המצב יותר חמור. לא מדובר "אחרי כמה קילומטרים",
אלא ממש בדור הבא, שלנו. אם הסטייה אצלנו מהתורה תהיה ב - "קצת", "חפיף",
אזי הצאצאים, הדור הבא שלנו - שממש קרוב לבוא - פתאום לא נבין איך הוא יצא ככה, ה' ירחם.
אגב, אם מישהו חושב שאני אומר את הדברים על סמך הדמיון, אז רק שידע שאני
אומר את הדברים היום, אחרי שבתקופה האחרונה ראיתי את האמת הזו מקרוב. 
 
אם אתה היום 'דתי לייט' - ואגב, שיהיה ברור, דתי לייט זה לא אחד שמחלל שבת,
אלא זה יכול להיות בהחלט כל אחד מאתינו. האלה שלא יודעים בגרוש הלכות שבת,
האלה שיש להן ידידות חופשי כאילו אין הקב"ה, וגם למי שלא מפריע שיש לו טלויזיה בבית 
או אינטרנט פתוח - אז נחזור: אם אתה היום 'דתי לייט',
הדור הבא שלך, כבר "דתיים עם כיפה שקופה", הנכדים שלך, כבר חילונים.
אם את היום לובשת קצר ולא כואב לך שאת נופלת - תדעי, ההתלבטות של הנכדה
שלך לא תהיה בין "חצאית מטאטא או חצאית קצרה" או "חולצה קצרה או אחרי המרפק",
אלא שלה תהיה תהיה - 
מכנסיים קצרות, או ---  וואלה אני לא יודע אם ב - "מודה" יהיה ללבוש בגדים בכלל...
אם אתה היום אחי לא פותח גמרא כי "לא מתחבר" או "לא בא לי", הילד שלך כבר ירבוץ מול הנט 24/7, 
והנכד? לא תכיר אותו בכלל. "מסיבה עם החבר'ה", או סבא זקן - ברור בדיוק מה הוא יבחר. 
 
ו - אני רוצה להדגיש. 
זה לא משנה כמה חום ואהבה נתן לילדים שלנו שישמרו באמת להיות דתיים כמו שצריך -
הילדים לא סובלים, שונאים, מתעבים - סתירות פנימיות.
 
להיות עם כיפה על הראש, ועם אינטרנט פתוח בבית - זו סתירה, פנימית, חזקה.
להיות עם חצאית, שבלב מסתובב לך בחור צעיר חבר שלך - זו סתירה, פנימית, חזקה.
להקרא "דתי" ולקרוא "ידיעות אחרונות" - זו סתירה, פנימית, חזקה.
ללמוד באולפנה, שאת בקיאה בתוכנית 'האח הגדול' - זו סתירה, פנימית, חזקה.
 
אם אנחנו היום נהיה מלאי "סתירה פנימית",
גם אנחנו מובטחים לקבל כמה סתירות בהמשך החיים, אמיתיות. כואבות, מאוד.
 
-----
 
אשה צעירה, אחרי שנולד לה הילד הראשון, שאלה את אחד החכמים,
מתי להתחיל לחנך את הילד שלה. ענה לה אותו חכם -
"לפני עשרים שנה"...
 
 
ההשתדלות היחידה שלנו בשביל לגדל בעז"ה דור מקיים רצון ה' באמת,
היא רק - להיות "אששש" בקיום מצוות, עכשיו. להיות קיצוני, להקפיד מאוד על התורה.
רק כך בעז"ה נזכה לקבל נחת כהורים, נחת כאנשים, נחת כבני אדם.
חיים טובים, אמיתיים, הכי בריאים ומהנים שבעולם.
 
 
 
שווה להדפיס ולקרוא ליד המדורה ממש,
להרגיש את החום - בנשמה.




אשמח מי שיכול להקפיץ את הקטע,
נזכה בעז"ה עוד כמה חבר'ה להתקרב.









 
 
 
 
 
 
מחזק, תודה רבה רבה ו...אוסקר

חחח..העליתי חיוך בבדיחה

תודה רבה אח- חיזקתניזית שמן ודבשאחרונה