פרטים אצלי באישי.

ביום חמישי הקרוב, ט"ז טבת, רבבות יהודים ישתתפו במפגן ההצדעה הענק למען יהודה, שומרון וירושלים. בעד בנייה ונגד הקפאה. בעד אריאל זילבר ונגד כל אותם אנשים קטנים ש"מחרימים" אותו. בעד התיישבות בארצנו הקדושה ונגד גירוש וחורבן! ארץ ישראל שייכת לעם ישראל!
יום חמישי הקרוב, אי"ה, כולנו בכיכר ציון - איש בל ייעדר!
http://2.inn.co.il/leads/view/190

בהנחה שבא לכם לעזור לי.
אני עושה עבודה על ניתוכים פלסטים ואני צריכה לדעת מה דעת ההלכה לגבי הניתוכים האלו, ודעה אישית של כמה אנשים.
תודה

בסיעתא דשמייא!

גרסה לביינישי"ם - כאן.

תמיד ממש הפתיע אותי איך יוסף לא מתנקם באחים שלו.
כאילו, תחשבו מה הם עשו לו - הם אשכרה מכרו אותו לעבד.
וזה לא שהחיים שלו במצרים היו ממש טובים - היו לו גם הרבה מאוד שנים קשות - שבהן הוא ישב בכלא.
אז סבבה, בסוף ב"ה יצא מזה טוב - אבל האחים לא ידעו מה ייצא מזה.
ובינינו - 99% שיוסף היה מבלה את כל החיים שלו בתור עבד במצרים, כי לא היה כמעט סיכוי שבעולם שהוא יהפוך בסופו של דבר לשליט על מצרים - את זה האחים לא היו יכולים אפילו לנחש.
אז למה הוא לא כועס עליהם? מתנקם בהם?

הופה, תשמעו מה יוסף אומר לאחים בפרשה שלנו >>
"אל תיראו: כי התחת אלוקים אני. ואתם חשבתם עלי רעה - אלוקים חשבה לטובה"[פרשת ויחי]

אל תפחדו שאני אתנקם בכם או משהו, כי אני יודע שאבאל'ה שבשמים הוא זה שמסדר את העניינים.
כמו שכשאתם, האחים, רציתם למכור אותי לעבד במצרים מתוך כוונה רעה, אבל בסוף ה' סידר את הכל ככה שיצא מזה טוב - ועכשיו אני שליט במצרים,
ככה גם אם אני ארצה להתנקם בכם, מתוך כוונה רעה - ה' יסדר את הכל כדי שבסוף זה ייצא לכם טוב. כי ה' הוא זה ששולט בעולם, וגורם שהכל יצא בסופו של דבר הכי טוב לכולם.

ועכשיו, אני רוצה שנלמד מפה משהו פשוט א-ד-י-ר >>
זה בהמשך למה ש'אח..' כתב: 'פני דור 3 כפני הכלב' :
מכירים את השיר 'הכל זה מלמעלה'? [ועדיף שלא תכירו ]
לפעמים כשאנחנו כועסים על מישהו, אנחנו חושבים כמה שיותר איך לגרום לו רע, איך להתנקם בו.
אבל אנחנו צריכים להבין שבתכל'ס - 'הכל זה מלמעלה' - ה' הוא זה שמכוון פה את הכל.
ואם מגיע לנו איזה עונש - ה' לא ישלח איזו יד מהשמים כדי להעניש אותנו, אלא הוא 'מגלגל זכות על ידי זכאי, וחובה על ידי חייב'.
ז'תומרת שהוא מגלגל איכשהו שאדם עצבני, לדוגמה, יוציא עלינו ת'עצבים שלו,
או שגם בכיוון החיובי - אם ה' רוצה לתת לנו 'פרס' - הוא ישלח את חברה שלך לקנות לך מתנה, סתם כי היית נחמדה אליה אתמול.

אז לסיכום >>
כמו שיוסף ידע שאין לו קטע להתנקם באחים שלו, כי בתכל'ס ה' גלגל את הכל בצורה שהכי טובה בשבילו -
ככה גם אנחנו לא צריכים לכעוס ולרצות להתנקם באיזה אדם שעשה לנו משהו רע - כי בעצם 'הכל זה מלמעלה', וה' מסדר את העניינים כדי שיהיו הכי טובים בשבילנו.

אחים שלי, נהנתם?
אז עשו טובה - ותכתבו אפילו ... בתגובה כדי שהד"ת יקפוץ ללמעלה של העמוד.
ככה בעז"ה עוד אנשים יוכלו לקרוא את הד"ת.
[ואגב, אני רק מזכירה שכל מי שרוצה לקבל את הד"ת למייל - יכול לכתוב לי את המייל שלו באישי, ובעז"ה אוסיף אותו]

שתהיה בעז"ה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!

מישהו יכול להפנות אותי למקור - איפה כתוב שהבעל שם טוב אמר או מה הציטוט המדוייק בהקשר של י' בטבת:

"בזיכרון טמון סוד הגאולה. רק עם שזוכר את עברו, יזכה גם לעתיד גדול"

אם מישהו יודע אם זה הציטוט המדוייק או שיש לו אותו זה ממש יעזור לי

תודה

http://www.kol-mevaser.com/131114/%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%9F

אני אומר לכם, חוצפן הפלאפון הזה.
אני מדפדף ל - "אחותי", לוחץ send, מצמיד לאוזן -
בום! מסתכל על הצג ו - אה?!...
כתוב שם "אסור" + שלט של 'אין כניסה' בצד אדום.
סליחה? זו אחותי. חוצפן, מה יש לך אתה?!...

למחרת, באמצע היום אני מקבל שיחת טלפון -
"שלום, אני מעוניינת להציע לך דור שלוש וחצי, משהו חדיש ומגניב",
"את נורמלית?! בטח זה דור נושך, נכון?!", שאלתי.
"הא?! לא, אבל יש בו 'שן כחולה', משהו משוכלל" היא עונה בשמחה.
"י-ד-ע-ת-י שהוא נושך! ועוד עם שיניים כחולות".
"תגיד, בחור, אנגלית אתה יודע?
או לפחות איך אומרים bluetooth בעברית?!"...

(c) לאח.. שהזיע בשביל לעצב ת'תמונה הזו. אלא מה? אח"כ בא פה איזה 'שם משתמש' שבקשתי ממנו עזרה בעיצוב,
והוא עושה לי כזה - מה? רק זה?! זה ממש פשוט! אתם לא מבינים כמה נפגעתי. שנים אני מעצב את זה וזה 'כלום' בשבילו?!... (:

----

עוד לא ראיתי שום 'בולדוג' מהלך על שתיים.
ת'אמת? פגשתי כמה 'פינצרים' כאלה שהתעסקו איתי, אבל זה לא נחשב.
היה להם רק ת'תכונות של פינצר - לנבוח, להתקרב מ-א-ו-ד קרוב, ואז אחרי שעשיתי
להם 'קישט' קטן, הם רצו כמו טיל אחורה עם מבט תמיד נגד כיוון הריצה...
"פני הדור כפני הכלב", אומרים חז"ל.
מישהו פה ראה איש כמו כלב? ובכלל, דור שלם כזה?
מממ. הרב, אמרת ש - 'חכמים' כתבו ת'משפט הזה, אתה בטוח...?

 
"איה, אהההההה, איה", בן דוד שלי בן 3 בוכה.
- מה קרה חמוד, מי הרביץ לך? אני שואל כמו בחור טוב.
- הקיר!
מממ. מעניין הא? קיר מרביץ?! פחח. אבל לא יפה לצחוק עליו. טוב, נזרום איתו ביחד...
- נו, אז תחזיר לו, אבל הכי חזק שאתה יכול, כמו גי-בור!
טוב, ת'המשך אתם יכולים לתאר לעצמכם. פשוט המסך פה לא מספיק ל - 'איה'
שנשמע פתאום בחדר. מממ. מעניין למה, אולי הקיר קרה לבני דודים שלו, הבלטות?
סתם. אני לא כ-ז-ה רע. בואנה, אל תספרו לאחרים. שלא יפגע לי בשידוך... ;)

תנסו (או שלא) לתת לכלב מכה עם מקל.
הכלב, קופץ על המקל. הוא לא מבין שיש מישהו מאחורי [!] המקל שהוא זה שנתן לו ת'מכה, ע"י המקל.
תהרוס ת'מקל? ה - 'מישהו הזה' שמכה אותך יביא מחבת. ת'תן ביס למחבת?
חוץ מזה שישברו לך השיניים כלבנו היקר - האדם שמאחורי המקל יביא מסור, מה אז תעשה?!...
קיצור: הכלב לא מבין שיש מישהו מ-א-ח-ו-ר-י המכה הזו, אלא הוא קופץ על החפץ.

הדור שלנו? כמו הכלב.
הקפאה, אירן, גשם, אובמה, ו - אוו'ץ.
לצערינו אפשר לצרף פה עוד דוגמא כואבת ממש 'טרייה' -
'האסון בכרמל', כך שמה של השריפה האחרונה...

קופצים על אובמה, מחפשים פתרון למים, מחפשים איך לאכול ת'איום הגרעיני, אלא מה?
רק שכחנו, שמאחורי כל היסורים האלה, כל הקשיים האלה, כל המקלות האלה,
עומד מנהיג. עומד אלקים. עומד בורא עולם. ה-ו-א מחליט ה-כ-ל בעולם.
במקום שנזכור 'לקפוץ' על הקב"ה (בתפילה...) שהוא זה בעצם מכה אותנו, בשביל שנתקרב אליו,
אנחנו קופצים על המקל. מנסים לנשוך ולכלות את המקל.
נו, אז מול לבנון הייתם 'גיבורים' - אומר הקב"ה, קחו עכשיו 'מחבת', איזה בומבה יותר קשה,
שתראו איך הטבע לבד אוכל בכם ואתם לא יכולים לעשות כלום מולו...
ושוב?! לא נבין שיש מישהו שתופס במקל ומכה אותנו, שעליו צריך לקפוץ בשביל להפסיק ת'מכות?!..
נכון, חשוב מאוד גם לעשות 'השתדלות בדרך הטבע' וכן לדבר עם אמריקה, כן לפתוח במלחמה מתי שצריך,
כן לקבל 'מטוסי כיבוי' מהעולם, אבל מה? תמיד לזכור מה העיקר. מה באמת עוזר. מי באמת מחליט.
וואו, חברים. חייבים לזכור שבסופו של דבר מי שמנהיג ת'עולם הזה, זה בורא העולם.
ואם הוא יחליט שאין הקפאה - לא יעזור לאובמה כלום, לא יעזור ל - 'אבו מאזן' נאדה,
אנחנו ננצח. איך? למי אכפת איך, אלוקים כבר יסדר הכל. ושוב, ת'השתדלות חובה עלינו לעשות,
אבל שאני יבין, יש פה מישהו שקורא ת'קטע הזה והוא בשב"כ? אולי אשתו של ביבי נמצאת כאן?!
מממ. מאמין שלא. אז מה יעזור 'הניתוח המדיני' שאתה חופר עליו כבר חודשיים?!...
"כן יהיה, לא יהיה" - ובמקום 'תהילים נגד טילים', אתה מתחיל לבלבל לכל העולם ת'מוח.
בשביל מה?! מבטיח לך, שאת 'אובמה', זה לא ידגדג בגרוש. נאדה. כלום.

אז חבר'ה ---
מהיום, די! מפסיקים להכלל במשפט 'פני הדור כפני הכלב'.
אנחנו, קופצים רק על מי שתופס במקל. 'קופצים' רק על אלוקים,
בתפילה, בעוד פרקי תהילים, בעוד מעשה טוב, בלימוד תורה, בעוד קבלה טובה.
אבאל'ה בשמיים לא סתם מביא לנו יסורים, אלא לסמן לנו -
וואו, אני פה! תסתכלו אלי! באו, תתקרבו! תחזרו!
אז יאלה, בואו נפתח ת'משדרים האמוניים שלנו, או במילים אחרות ובוטות -
'נפסיק להיות כמו כלבים', ונבין ש - כל צרה או קושי שבאה עלינו,
הכל מלמעלה - אבל לא סתם, אלא כל דבר בא לרמוז לנו כמה שיותר -
להתקרב, להתחבר, לחזור הכי קרוב שאפשר - לקב"ה!

עשו טובה ותקפיצו את השרשור הזה.
רק ככה אני יודע שקוראים. מעלה בי חיוך מתוק על הפנים... (:

מי שלא קרא - כדאי, משהו לחיים:

שלא נצטרך לקרב, עוד 'מקרב'...

בנות - תגידו לה שיש,
אוווו. שולם עליכם 'אדון שכל'... י
תרים ת'אצבע, כן - ב-ד-י-ו-ק, פה.
תכירו: ספיר, תלמידת תיכון חילוני, כיתה יב'. י

מה קורה מאמי? י

יGet out - now

הרימל, אוווווווווווווווווווור, הרימל... י

משהו ככה לסיום:

תסתכלו על המייל הזה, נכון חמוד?
matokmidvash10@gmail.com
קיצור - ממנו בעז"ה ישלח כל שבוע הד"ת לשבת +
קטע מחשבות מהחיים כמו שעולה פה. לא יודע מה איתכם,
בלי לחשוב פעמיים, אני כבר הצטרפתי... (:

פרופ' ארתור מילס, מומחה מנתח לב בעל מרכז רפואי ענק בארה"ב,
מיליונר שמעסיק צוות ענק של רופאים וצוות מנהלה, מספר את הסיפור הבא:

(הסיפור נכתב בתמצית ובקצרה).

הייתי יתום מאבי בגיל צעיר, אמא גידלה אותי כילד יחיד בעיר ניו יורק. בשכונת
קראון הייטס. היינו משפחה ענייה ביותר, עד פטירתו של אבי, אמא הייתה
עקרת בית והפרנסה הייתה מצויה, אך כשאבא נפטר, נשארנו ללא שום הגנה.
הפכנו לעניים למרות שאמי עבדה קשה כעוזרת בית, קיבלה פרוטות, אמא
עשתה הכל שאראה כנדרש, נקי ולבוש טוב. יצאתי מידי יום אל בית הספר
השכונתי שהיה לא רחוק מהבית, כשאני מטופח, מסורק ונקי.

היו ימים שלא אכלתי ארוחת בוקר כי פשוט נגמר הלחם והמקרר היה
ריק. "כשתשוב הביתה, כבר אכין לך ארוחה טעימה", ניחמה אותי אימי ובימים
כאלו לפחות קיבלתי ממנה תפוח או בננה להפסקה בין השיעורים בבית הספר.
הייתי תלמיד הכתה הרביעית (כתב ד') בן 10 בלבד, כשיום אחד, יצאתי רעב
מאד מהבית, כי כבר בלילה לא היה מה לאכול וכך גם בבוקר. אמא נתנה לי
קובית סוכר להפסקה, והבטיחה לי שכאשר אשוב בצהרים, יימצא בבית לחם
לאכול. הסוכר רק הגביר את רעבוני וחשתי שאני מתמוטט. למרות שהיתי תלמיד
מצטיין שלא החסיר שעור אחד, החלטתי הפעם לא לחזור אל הכיתה ולצאת לחפש
אוכל אפילו באשפתות. אף אחד מחבריי או ממוריי לא ידע על מצבינו האומלל
זה נשמר בסוד כמוס על פי הוראת אמי.

עזבתי את שער בית הספר, התרחקתי כדי שלא יראו אותי וכשבטני מקרקרת מרעב
עז חשבתי איך וכיצד אמצא משהו לאכול.

לפתע עלה רעיון במוחי. חשבתי, מה יקרה אם אדפוק על דלת כלשהי של הבניינים
הגדולים ואבקש פרוסת לחם. הרי אף אחד שם לא ממש מכיר אותי, אקח לי את
הפרוסה וארוץ מיד חזרה אל בית הספר. וכך הרעב הקשה הוביל אותי אל בית
אקראי, נכנסתי לחדר המדרגות שהיה נראה מטופח, וראיתי 2 דלתות, אחת
מימין והשנייה משמאל. על הדלת מימין היה ציור של נמר וזה קצת הפחיד
אותי ולכן ניגשתי לדלת משמאל. הבטתי למעלה לעבר הקוקר (חור הצצה),
וראיתי כתוב: משפחת מוריס ג'קסון.

הקשתי קלות בדלת ולבי נקש אף הוא מהתרגשות, ציפיתי כי הדלת תיפתח על
ידי גברת ג'קסון, בדמיוני ראיתי אשה גדולה וכבדה, קיווית כי תיתן לי
פרוסה ואברח מיד.

והנה, בפתח הדלת שנפתחה ניצבה ילדה בת גילי, חיוורת וחייכנית, 2 צמות ושמלה
לבנה עם צווארון ורוד. נראה שגם היא הייתה מופתעת לראותני.
- "חשבתי שהדוור דופק בדלת". אמרה. "מי אתה" שאלה הילדה.
הייתי נבוך. איך אבקש ממנה פרוסת לחם. מה היא תחשוב עלי, אולי מחר
אפגוש אותה ברחוב, אולי היא בכלל שייכת לאחת הכתות בבית הספר שלא
הבחנתי בה, מה היא בכלל עושה כעת בבית, למה היא לא בבית הספר...
- "אמממ... אני ממש צמא ולא מצאתי איפה לשתות, אולי תסכימי לתת
לי כוס מים". שאלתי ועיניי הושפלו לרצפה.

הילדה צחקה צחוק חביב ואמרה לי "אצלנו שותים חלב ולא מים, רוצה?"
- "כן, אם לא אכפת לך אשתה חלב" עניתי ועיני נפקחו לרווחה,
כבר זה זמן שלא שתיתי כוס חלב, החלב במקרר היה תמיד עבור כוס הקפה של
אמא. הילדה השאירה אותי על סף הדלת ולאחר דקה שבה עם כוס חלב ובידה
השנייה צלוחית קטנה עם 4 עוגיות.

- "אצלנו אוכלים עוגייה כששותים חלב" הצהירה בחיוך מקסים והגישה לי
את הצלוחית. הייתי המום. ביד רועדת לקחתי עוגייה וביד השנייה את החלב
וכך בעודי שותה הציגה הילדה את עצמה "שמי רוזלין, מה שמך?"
במקום לענות, שאלתי אם אוכל להתכבד בעוגייה נוספת. "העוגייה מאד
טעימה", אמרתי. "ודאי", ענתה הילדה "הבאתי לך ארבע, הן כולן עבורך"
טרפתי את העוגיות ורק כדי שהיא לא תשאל לשמי שוב, שאלתי אני אותה "למה
את היום בבית?"

- "אני חולה, שוב קמתי הבוקר עם חום והורי לא הסכימו שאלך אל בית
הספר, זה קורה לי הרבה פעמים", השיבה רוזלין בקול רפה ועצוב.
- "ונשארת לבד"? שאלתי.

- "לא, סבתא נמצאת איתי כאן, היא בקומה העליונה"
- "תודה לך, כעת אלך" אמרתי ויצאתי בחופזה את חדר המדרגות.
הספקתי לשמוע אותה קוראת אלי "לא אמרת לי מה שמך" אבל אני העדפתי שלא
להשיב ומיהרתי חזרה אל בית הספר.
שנים רבות חלפו מאז...


סיימתי את לימודיי היסודיים בהצטיינות וכך המשכתי לתיכון. שם, לקראת
סיום הלימודים הוענקה לי מלגת מצטיינים ונכנסתי ללימודים באוניברסיטה
כסטודנט מועדף ללא תשלום, תוך התחייבות כי אתרום בעתיד בעבודתי למחקר
ולפיתוח בנושאים בהם אלמד. בחרתי את לימודי הרפואה ועשיתי בהם חיל.
נשאתי לרעייתי אף היא רופאה מומחית בתחום הלב. תחום בו התמחיתי וברבות
הימים הקמתי מרכז רפואי גדול בו טיפלתי באלפי איש, בכל רמות הרפואה
הנדרשות לחולי לב. אני כיום מנתח לב מפורסם וחי בעושר רב עם רעיתי
ושלושת ילדינו.

במרכז הרפואי שבבעלותי, קבעתי שכל מטופל המגיע אל המרכז, מתקבל על ידי
צוות רופאים מקצועי שעורך תחילה את כל הבדיקות הנדרשות וכשהתמונה מלאה,
מוגש התיק לעיוני ויחד עם הצוות המומחה, מתגבשת דעה לדרך הטיפול הנדרשת
לחולה.

והנה בוקר אחד, מוגש אלי תיק רפואי של חולה ועל הכריכה מופיעה
שמה "רוזלין ג'קסון". הייתי המום. האם זאת היא? הרי שמה נחרט בזיכרוני
היטב, גם כך הרי ניחנתי בכושר זיכרון מצוין.
- "איפה החולה" שאתי את הצוות, בקול מופתע.
- "כנראה במחלקה, כרגיל" השיב לי הרופא שישב לידי, ביובש.
- "אני רוצה לראות אותה כעת" פסקתי וקמתי להפתעת הצוות שנותר על מקומו.
נכנסתי אל המחלקה ופניתי לאחות, "היכן מיטתה של הגברת ג'קסון" שאלתי.
האחות לא הייתה רגילה לפניה כזו כיוון שתמיד הייתי מוקף רופאים שהובילו
אותי אל החולים בלי שאצטרך כלל לשאול היכן מיטותיהם.
- "הגברת ג'קסון חולה מאד והיא בחדר טיפול נמרץ" ענתה מופתעת.
נכנסתי בשקט לחדר טיפול נמרץ וראיתי את רוזלין שוכבת על המיטה, מחוברת
למכשירים. הבטתי בה והיא בי. כמובן שהיא לא זיהתה אותי כלל. גם אני לא
הייתי בטוח שזו היא.
- "מהיכן את" שאלתי
- "מקראון הייטס" השיבה.
- "מה שם אביך" שאלתי
- "מוריס, מוריס ג'קסון. למה אתה מתעניין, האם הכרת אותו" שאלה
רוזלין והנה החיוך, אותו חיוך מקסים שנחרט בזיכרוני פשט על פניה.
דמעות הציפו את עיני ומיהרתי לצאת את החדר.

רוזלין טופלה במרכז הרפואי הענק שלי כשאני אישית עומד לצידה החל מעריכת
הניתוח המורכב והמסובך וכלה בהתעניינותי כל הזמן במצבה ובשירותי המרפאה
שהיא מקבלת. היא לא ידעה מי אני וכל הצוות לא הבין מה עניין מצאתי
בחולה הצנומה והחלשה שהייתה כבר כמוני כבת 60.
המרכז היה גובה תשלום מיוחד מהחולים מעבר לביטוח הרפואי שלהם מכיוון
שהוא נחשב לשירות רפואי פרטי. התשלומים הגיעו עד כדי עשרות אלפי
דולרים. בסיומו של אשפוז וניתוח, הייתה המזכירה הרפואית מסכמת בתיק
החולה את כל הטיפולים הרפואיים והשירותים שקיבל כמו כן ימי האשפוז
היקרים ובתחתית התיק הופיע הסכום הכללי לתשלום.

חודשיים טופלה רוזלין במרכז הרפואי שלי עד שהבריאה וחזרה לתפקד.
בסיכומי התיק שהכינה המזכירה הרפואית הופיע הסכום הכולל לתשלום 52,300 דולר.
התיק הוגש אלי לעיון וחתימה סופית כמקובל.

תחת השורה האחרונה שבה נכתב הסכום לתשלום. הוספתי בכתב ידי:

"הסכום שולם כבר לפני 50 שנה בכוס חלב וארבע עוגיות טעימות. פרופ' א. מילס".

לפני כמה חודשים נפטרה רוזלין שהייתה חולת לב מלידתה. הניתוח שערכתי לה
העניק לה 5 שנות חיים נוספות. כעת שנפטרה, הבאתי את הסיפור לידיעת הציבור

 

בס"ד

גרסת ביינישי"ם - פה.
 

יש פה ד"ת שלוקח בדיוק דקה לקרוא -
חבל לכם לפספס!

מכיר את זה שאתה מרגיש בשיא הירידה, ואז אתה חושבים לעצמך כזה:
"אני כ"כ רשע שכבר אין קטע שאני אעשה מצוות, בכל מקרה ה' לא ירצה את המצות שלי כשאני במצב הזה.." ?

בדיוק בפרשה שלנו (ויגש) ה' אומר ליעקב:
"אנכי ארד עמך מצרימה, ואנכי אעלך גם עלה".

מצרים זה מקום מלא בטומאה, מלא ברע.
אז ה' אומר בעצם ליעקב שגם כשהוא יורד למצרים - גם כשהוא נמצא בשיא הטומאה, בשיא החטאים,
גם ה' יורד איתו ונמצא איתו שם.

ז'תומרת שגם כשאנחנו מריגישם שחטאנו חטא רציני, וה' בכלל לא ירצה לשמוע ממנו, אז כבר עדיף לנו לא לנסות להתקרב אליו -
ה' אומר לנו שלא. אין כזה דבר שאבאל'ה שבשמים לא רוצה לשמוע מאיתנו. גם כשאנחנו חוטאים - ה' עדיין איתנו, הוא עדיין מחכה שנתקרב אליו, שנחזור אליו.
בעצם ה' אומר לנו: גם אם חטאת - אני פה איתך,
ואני מבטיח לך שכאשר תחזור בתשובה, ותרצה לחזור אליי - אני אעזור לך לעלות.

אז אחים שלי - תזכרו תמיד:
"מה שהיה - היה.
העיקר להתחיל מהתחלה".
את ה' מעניין מה שאתה עושה עכשיו, למרות כל מה שהיה בעבר - ה' רוצה לראות איך אתה מתמודד בתכל'ס עם המצב כרגע.

שנזכה
שבעז"ה תהיה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!

אני מחפש סיפורים על ברכות, וכל מיני הלכות אבל שכיחות.

תודה רבה מראש.

טוב אז נתחיל!

או.קיי אני באה מבית דתי מאד!!!-

(אחים  שלי כיפות סרוגות גדולות, פאות וכו..)

ב"ה משפחה מצוינת!

אני לומדת בביה"ס דתי תורני שנקרא מצוין

בזמן האחרון פשוט נשבר לי מכל הדתיים (אפילו התחלתי לתהות על הרב צבי יהודה שהתחיל את הכיפות הסרוגות..)

אני פשוט לא מצליחה להבין אותנו, דתיים??? אז למה לא הולכים עם זה עד הסוף?

היום  הנוער פשוט.... במצב רוחני כל כך לא טוב... שאני חושבת שהרב קוק לא היה מאמין..

בכיתה שלי, מי זוכרת לברך בכלל לפני \ אחרי אוכל? (כמובן שיש הרבה אנשים נורא צדיקים בציבור הדת"ל, אבל בכללי)

אז מה בגלל שאני לא חרדים.

אז אני ילך בלי גרביים? עם חצאית קצרה? ישמע לשירים של אייל גולן? יצעק ברחובות?

לצערי כך המצב... ואני רואה את זה בנוער של כל הישוב שלי...

ואנחנו נקראים עוד ישוב דוס...

וסתם.. אני מניחה שכולם בטח מבינים על מה אני מדברת....

אני מסתכלת על החרדים ולא מבינה למה אנחנו לא כמוהם... הם הולכים עד הסוף: גרביים, שירים על טהרת הקודש וכו...

שהיום בכיתה שלי המצב נורא...

מה אתם אומרים? מקווה שהבנתם את כל מה שכתבתם לי.. מוזמנים לפנות אלי באישי

ו.. תודה שקראתם את כל מה שכתבתי! רק לפרוק קצת מהמשא שכל כך מעיק עלי עזר לי. תודה!!

בסיעתא דשמיא

אני עושה עבודה על מאבק האדם ביצר. ואני מחפשת חומר על: המאבק, יצר הרע, יצר הטוב, אמונת חכמים וכדו'.

עדיף ספרי מוסר בני דורננו כגון הרב דסלר, הרב פינקוס וכו'.

מישו יכול לעזור?

ידוע שהרב אמנון יצחק שליט"א יצא נגד מספר זמרים עקב כך שהם מופיעים באירועים שהישיבה בהם נפרת (ק"ו הריקוד בהם) 

היה לי ממש קשה לראות תפרסומים האלה כל שבוע וזה ממש הכעיס אותי, במקרה דברתי עם אחי על זה אז הוא ממש שינה לי תהשקפה לגבי זה.

בסיעתא דשמיא

אני עושה עבודה על מלחמת היצר וצריכה דחוף חומר על: המאבק בין האדם ליצר/כוח היצר/יצר הטוב/אמונת חכמים (מבחינת "גן המבוכה").

עדיף מספרי מוסר והשקפה בני דורנו כגון הרב פינקוס, הרב בלוך וכדומה.

למישהו יש רעיון?

תודה מראש

בחור שמבקש להיות האיש הכי רחוק ממנה.
תגידו לה שהיא, לא היא לא תבין -
הוא הולך ו-מ-ת-ר-ס-ק כאן...

---

אני עם דמעות בעיניים. אפילו את המסך לא הצלחתי לראות לכמה שניות.
מה קרה? מה אתה מתרגש? מה צף לך שם בפנים? אתן בטח שואלות.
אז לפני הכל - בבקשה, בנות יקרות, אחיות שלי מכל הלב,
תהיו איתי עד הסוף פה בקטע. כמה דקות קצרות של הקשבה.

עוד לא יצאתי לפנסייה, ואני אפילו יכול להיות חבר של כל אחת מכן, כמעט.
קיצור: אני לא בחור משועמם. אני לא כותב כי יש לי כוח לכתוב, אלא כי אין בי שום כוח לשתוק.

אז ככה - מי שלא רוצה להתעצבן שוב ולהגיד בסוף הקטע "אוף! תפסיקו. צניעות זה לא בגלל בנים",
תעשי טובה לעצמך ותחסכי ממך את הקטע הבא. אבל, כל מי שמרגישה באמת אחותי, מתחנן אלייך -
כן, צניעות זה לא בגלל הבנים וכבר הסברנו ואם יש צורך נרחיב שוב 'למה צניעות',
אבל תנו לי רגע להוציא נקודה קטנה אצלי בלב שמלאת דמעות, מלאת טהרה, שרק רוצה לחדור אליכן,
ללב הכ"כ רחב וטהור שלכן, שאם תתנו לה להכנס, תראו כמה שהיא שלכן ממש מלאת אהבה.

"כל ישראל אחים", "כל ישראל ערבים זה לזה", שמענו על המשפטים האלה הרבה מאוד.
עכשיו בואו רק נסתכל בהן בנושא הצניעות, במבט טיפ טיפה שונה מהרגיל.


אם יש לך ידיד או שיש לך חבר,
או אם את לא אחת מאלה שזכו 'להסתובב' במחשבה של בחור עמוק פנימה,
מן הסתם גם לך יש התמודדויות בצניעות. קצר? צמוד? ארוך? צבוע? פזור? מושך? או לא יודע מה.
כן, שוב בפעם המאה - צניעות זה לא בגלל בנים, ובכל זאת. אמרנו אוהבים אחד ת'שני אהבת ישראל אמיתית?
אז עד הסוף אחותי, בפנים עמוק, בואי נפתח נושא רגיש. מאוד.

חוזר מהישיבה הביתה. יש הרבה דתיות ברחוב, נו - כמוני בהשקפת עולם רק מהצד המשלים.
ואז - ועכשיו אני מדבר מליבו של כל בחור דתי שמתבייש להגיד את הדברים - אז מתחיל לכאוב הראש.
למה שאני הולך ברחוב בנות מכריחות אותי להסתכל עליהן, אבל למה אחותי?!
ויש לי דמעות בעיניים. אחרי שעות של טהרה מול הגמרא, של שבירת הראש בשביל להבין את -
'תוס' רבינו פרץ', אחרי שיעור שרומם אותי לכמעט מדרגת 'מלאך', אחרי צלילה בקדושה עמוק פנימה,
למה היא צריכה להוריד ממני את כל הקדושה הזו בבום אחד שאני חוזר הביתה?!...
מה בקשתי, להיות בבית שבת! זהו, לא יותר. לא בקשתי שתמשיכי לי ת'עיניים.
אני מבטיח לך, לא עשיתי לך שום דבר רע ואני מאוד אוהב אותך אהבת ישראל אמיתית.
אז למה?! מתחנן, תעזרי לי. בבקשה! אם לא בהתגברות על היצר, לפחות אל תעוררי אותו נגדי.
אל תוסיפי עוד 'קיסם' למדורת היצר, שמנסה להשמיד אותי עמוק מבפנים.
'כל ישראל ערבים זה לזה', הנה הערבות. קשה לי לבד, קשה לי להלחם מול יצר שגדול ממני בשנים.
אין לך מה לחשוש - יותר יפה את עם בגדים צנועים, בזה שלא יהיה לך שום ספק. יהלום. בת מלך ממש.
וכן, גם יותר מושכת את עם 'קצר', 'צמוד' או כל המילים הנרדפות למילה 'פצצה לגבות'.
אבל זה מה שאת?! חפץ למכירה? עם זה אני אמור להתמודד כל פעם מחדש, אבל למה?!...


והמצב מתחיל להסתבך יותר כאשר יש לך 'ידיד' או 'חבר'.
את יודעת מה את עושה לו בראש?! את יודעת איך "נקבה תסובב גבר"?!
- נו, מה יש לך אתה? כולה כמה 'שיחות נפש' בשבוע, לא יותר. מה אתה מגזים?! את בטח שואלת.
ענה המשורר,
"לא היא לא תבין, הוא הולך ומתרסק כאן"...
מ-ת-ר-ס-ק כאן. ממש בין האצבעות שלנו. את המרסקת, את זו שמוסיפה אש,
ואני - כאח אוהב - מנסה להתפלל, לבקש, לדבר עם הבחור שיבוא לקדושה, אבל נאדה. הלב אטום.
אם חשבת שזה צחוק, אז את מוזמנת. אעבור איתך על חברים שלי,
שאיפה הם, את יודעת?! מה מעניין אותם, את יודעת?! איך הם נפלו במדרון, את יודעת?!...
אני עוד זכיתי להתגבר, להשתדל לשמור על העיניים, אין לי שום חברה או ידידה, והשבח לאל שאני מצליח לשבת
מול הגמרא ולשבור ת'ראש בשביל להבין ת'רשב"א, אבל יודעת מה עם שאר הבנים?
"מי זה השאר", את שואלת? אחותי, זה אחינו. נו, אלה שאני ואת מכירים וכ"כ אוהבים באמת. אלה שמאוד קשה להם,
שזעקו מעומק ליבם בדמעות שהרטיבו את הנשמה שלהם, ובום - התרסקו ממש.
שמעת את החבר שלך שבוכה לקב"ה?! לא, את לא תשמעי, ואת גם לא תביני על מה אני מדבר.
אני יודע כמה בכיות הוא בוכה בלילה לבורא העולם - כן, גם גברים בוכים בלילה -
שאלוקים, בבקשה, תן לי את הכוח להתקרב אליך. להתמלא טהרה באמת.
אלוקים, העיינים שלי, תן לי את הכוח לשמור אותם בטהרה ובקדושה.
אלוקים, תן לי לעמוד בנסיון הזה מול יצר הרע שרק מושך אותי לשיא הטומאה.
שמעת פעם את הידיד שלך מתרסק ובוכה בתוך הלב שלו כמו תינוק כשהוא מתבייש להסתכל לשמיים?!
את רק רואה אותו צוחק, מפרגן, משחנ"ש, כזה 'פתוח' כזה...
אבל את הבכי בפנים, את הרצון לטהרה, את הכאבי ראש מהנפילות - את לא מכירה. כלום.

"אני לא מתחבר לגמרא", "אני לא מצליח להתפלל", "אני לא מבין ת'סתירה ברמב"ם",
מממ. כולם שוברים ת'ראש -
'מסכן הנער, לא מתחבר לגמרא, חייבים למצוא לזה פתרון'...
ואני שואל - אתם מתפלאים?! פשוט מאוד -
אם הראש שלו מחובר אלייך נערה יקרה, אם המראה שלך 'מהדהד' לו בראש מול הקושיה של תוס',
שהוא יתחבר לגמרא?! "...כל היום חושב עליה", אז מה לימוד התורה עכשיו תקוע באמצע?!..
אם עשית איתו אתמול 'שיחת נפש' שדגדגה לו ת'רגש עם פרפרים בבטן עד אחת בלילה,
שהוא יתחבר לגמרא?! שהוא יצליח להתפלל?! שיבין סתירה ברמב"ם?!
שהראש שלו יהיה נקי מהרהורים ומחשבות?! את מבינה בכלל על מה אני מדבר?!...

בנות יקרות ואהובות - ואם הייתן מבינות כמה זה נובע אצלי מכאב בפנים על שאני ר-ו-א-ה את הקרובים אלי
מתרסקים ונופלים, טובעים ולא קמים כי כבר נמאס להם -
אני מתחנן אלייך. אל כל אחת ואחת מכן. כן, את ממש.
יש לך כח כ"כ חזק ביד. מלתת לבחור להיות 'שפיץ' בן ישיבה אמיתי,
את אחותי, כן את - יכולה להפוך אותו לבחור שגמרא לא תעניין אותו בגרוש.
תביני רק כמה כח יש לך בידיים. את מבינה?!...

"לא היא לא תבין", אמר הזמר,
אז בבקשה תאמיני לי בעיניים עצומות - כי אין לי שום אינטרס אחר חוץ מאהבת ישראל ענקית אלייך ואליו -
שכל מה שאמרתי זה קצת מאוד מהכח שאת מסוגלת להשפיע. שחיוך שלך לא במקום, שחצאית קצרה לסיבוב בחוץ,
ששחנ"ש עם הבחור, שמשהו מושך שנמצא עלייך - יכול להשמיד טהרה ובחור עד הסוף בכמה שניות של הרהורים,
שאחריהם תבוא ההחלטה שהוא והקב"ה לא מסתדרים ביחד, כי משהו מושך אותו לכיוון אחר..
כן, את. כמה כח יש לך בידיים.


אז בבקשה אחותי שלי,
פעם הבאה שאת מוציאה ת'חולצה הקצרה, תזכרי שאני אחיך - ומן הסתם אראה אותך ברחוב, אני או מישהו
אחר שגם אם נראה לך חיצונית 'ערס', רוצה להטהר באמת, רק שמאוד קשה לו -
תסתכלי על החולצה הקצרה, ותגידי לעצמך: היי, וואו. ל-א-! כל ישראל ערבים זה לזה. באמת!
ואי אבאל'ה, הדמעות שוב מציפות - את לא יודעת כמה קדושה וטהרה את מורידה ככה לעולם.
חסכת לבנים להכשל, להרהר ומלא את הראש במחשבות של טומאה - ובזכותך - בזכות ההחלטה החד פעמית שלך
בבוקר ללכת יפה וצנועה, הבחור 'פתאום במקרה' (עאלק...) יתחיל להתחבר לגמרא, ישאר טהור מלימוד התורה.
וכן, אני יודע שמאוד קשה לכן ואין הרבה חנויות עם בגדים צנועים - אבל אחים אנחנו, אוהבים באמת, ובשביל אחים
עושים הכל. במיוחד אם שומעים את זעקת הבקשה להיות טהורים, שטמונה בכל בחור, בכל אחד ממש ברחוב,
גם אם הוא נראה 'דתי לייט'. ואם עכשיו הוא לא צועק, הנשמה בפנים צורחת. לעולם.

ואת, את שיש לך חבר או ידידים או מה שזה לא יהיה. נו, להפרד מהם? בטח הראש שלך כואב.
את לא יודעת מה לעשות, כי זה קשה. מאוד. כי את צריכה לפרוק. כי את אוהבת. אבל בואי, בואי תקשיבי
משהו שפעם חשבתי עליו עמוק בלב: אהבה אמיתית כוללת גם פרידות.
ואם תפרדי - אם תתני לבחור 'חופש' מיצר הרע, מהרהורים (לא, אי. בחיים לא תבינו על מה אני מדבר...),
מהסתכלות אסורה על המראה שלך, משחנ"ש איתך שמחבר לו ת'נפש אלייך - אם תתני לבחור להתחבר לגמרא,
אם תתני לו להתמלא קדושה - אחותי, את ענקית. אין כמוך, פשוט אין. אם היה מותר - הייתי מחבק אותך חיבוק ענק מכל הלב.
כי את אחות אמיתית, אחת שאכפת לה על כולנו. כי אצלך 'כל ישראל ערבים זה לזה', זה לא רק 'משפט כיס' נחמד
ששולפים שבא לי בטוב, אלא זו דרך חיים. אמיתית. לעולם. מלאת אהבה ואחריות לכל משפחת עם ישראל.


בנות,
מתחנן ומתפלל להתגברות שלכן.
אתן חזקות. מאוד. מאוד.

ואת שהתגברת הבוקר, את שמחליטה שמחר תשתדלי להתגבר,
אני כ"כ אוהב אותך אחותי היקרה. תודה אמיתית בשם כולנו, הרוצים טהרה וקדושה,
ובעז"ה בבוא היום, נזכה להקים בית נאמן בישראל בטהרה ובקדושה - כל אחד מאיתנו,
כן, עם מישהי אחת מכן. בית מלא אהבה אמיתית, מסירות, נתינה, קדושה וטהרה.



אני יודע שלהרבה מכן עשיתי צביטה בלב, ובכלל לא נעים כל הנושא הזה.
אבל בבקשה, תקפיצו את השרשור הזה.
אולי - לא אולי, בטוח - בזכותכן,
יתווספו עוד כמה ספסלים לבית המדרש...

כשמתבוננים בנס המלחמה ובנס פח השמן מתעוררות שתי שאלות:
1. מדוע בגמרא במסכת שבת הוזכר נס פך השמן כמרכזי, ולמה בתפילת "על הניסים" הוזכר נס הנצחון ובכלל לא מזכירים את פח השמן???
2. מדוע אנו חוגגים בחנוכה על הדלקת נרות מפח קטן הרי היו בהיסטוריה הרבה מאוד ניסים שקרו ולא קבעו עליהם נס לדוגמא הנס של אלישע לאישה שארחה אותו בביתה שלא הי לה מה לאכול וכו' עם השמן, ועוד הרבה ניסים שהיו בהיסטוריה אנחנו לא חוגגים אותם???
הרב צבי יהודה קוק- ישנם שתי סוגי ניסים: נס גלוי, נס נסתר. נס גלוי הוא נס פך השמן, שהשמן דולק יותר ממה שהוא יכול לדלוק ע"פ הטבע. נס הנסתר הוא נס הנצחון במלחמה שאפשר להסביר את נס הנצחון הזה על דרך הטבע כגון: אפשר לומר שהחשמונאים הכירו את איזור המלחמה לכן ידעו איפה להתחבאות ומאיפה כדאי להם לתקוף וכו' וזו הסיבה לנצחון החשמונאים. תפקיד הנס הגלוי הוא להראות לנו מי עשה את הנס הנסתר. ה' לפעמים שובר את הטבע כדי שנבין שהנס הנראה טבעי של נצחון המלחמה הוא ביד ה', אנו צריכים את הנס של פך השמן שהוא נס גלוי. ולכן בתפילה אנו מזכירים את נס המלחמה משום שבתפילה אין חשש שאדם יבוא ויטעה לחשוב שנס המלחמה זה במקרה הרי הוא עומד לפני ה' ואומר לו על זה תודה, אך שלומדים על חנוכה (בגמרא) אנו צריכים להבין שכל ההצלה של חנוכה זהו נס אלוקי.
תירוץ שני.
תירוף הרב זווין- ישנתם שתי תפקידים לאש: 1. להאיר. 2. לשרוף. האש יכול להיות דבר מאוד חיובי, אך יכולה גם לכלות ולהרוס, חנוכה הוא חג האורים, האש בחנוכה הייתה גם אש מלמחה, וגם אש המאירה בביה"ק. ב"ש סוברים שמצוות הדלקת נרות היא בסדר פוחת והולך (שבכל יום הולכים ומורידים בכמות הנרות), לעומת זאת בת הלל סוברים היא בסדר שמוסיף והולך .
לכך היא, בת שמאי מסתכלים על אש המלחמה שהיא הולכת וכלה, שצריך להקיע את הרע מהעולם עד תומו, והאש שורפת ומכלה, עד שהכל נשרף ולכן ב"ש סוברים הולך ופוחת. לעומת זאת ב"ה מסתכלים על האור שבעולם, שהולך מתפשט וגדל ולכן הם סוברים מוסיף והולך ב"ה לא מסתכלים על מה צריך לכלות, אלא ההפך מה צריך עוד להאיר ולהגדיל. בתפילה אנו מתפללים לה' שיכלה וישמיד  את כל הרשעים מצידנו, ולכן בתפילה אנו מבקשים מה' ולכן בתפילה אנו יכולים את המלחמה שמטרתה השמדת הרשעה.
אך כשאנו באים ללמוד מה עלינו לעשות, כיצד עלינו לפעול בעולם, אנו צריכים לדעת שדרכנו היא להעיר (שנזכה) את הדרך כב"ה שעוסקים בהארת הדרך לעבודת ה', ולכן נס פך השמן הוזכר בגמרא שאנו לומדים תורה, ולומדים מה עלינו לעשות .
(הוספה שלי) העניין הזה גם נותן חיזוק לכך שעכשיו אנו לא מבינים מי טוב ומי רע לכן אנו צריכים לקרב את כולם ובאמת פוסקים כמו ב"ה אבל בעז"ה בעתיד לבוא אנו נדע להפריד בין הטוב לרע וגם באמת נפזוק כמו בת שמאי 

"נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ
ובשעת הסכנה מניחה על שולחנו ודיו".

מבחוץ. לא סתם, דרישות, הא?..
וגם זמן ההדלקה - שכל החבר'ה בצ'כונה,
שכולם יראו את אור הנרות.

---

מממ. בשעת הסכנה, מניח על השולחן בתוך הבית ומספיק?
מה עם פרסום הנס?! כאילו, בסדר, סכנה - אבל...

אבל אבל אבל.
ואנחנו נקח את זה לכיוון אחר.
עזבו רגע ת'חנוכיה המדליקה הזו, בואו נתקרב לעצמינו רגע.
אנחנו - באנו לעולם להפיץ את אור הקב"ה. לקרב, להשפיע, לתקן, לשפר.
ממש, כל אחד ואחת מאיתנו - 'חנוכיה קטנה'. יש של שמן, יש של שעווה, ויש גם של נפט,
סתם לא. כולנו טהורים. העיקר הכוונה...

באים חכמים ואומרים לנו -
"בשעה הסכנה? מניחה מניחה על שולחנו ודיו".
נו, מה אתה רוצה להגיד בזה?! יש לי סיפור. קרה לי ממש לפני כמה ימים, בצא'ט בפייסבוק.
איזשהו בחור אחד פתח איתי בשיחה, בלה בלה בלה - הגענו למסקנא שהוא אחד ששולח הודעות בפייס'
לחבר'ה להתחזק. מממ. ממש 'בונבוניה' של בחור.
- יש'ך חסימה באינטרנט אחי?
- לא. אני לא צריך את זה.
|שוק|
פשוט חטפתי שוק. מה אני מתרגש?! מילא כאלה שיש להם ת'גועל האסור הזה במסך, שזה בעעע,
אבל לפחות אין להם דרישות. אבל אתה? אחד שיש לו דרישות מאחרים להתחזק - יש לך...?!
עזבו מה שהוא ענה לי, ומסתבר שהוא 'בחור ישיבה' לשעבר, שהגיע כבר לשפל המדרגה,
ועכשיו רוצה לכפר על העבר שלו. הביא לי שם וורטים וכו', אבל מה שהכי עצבן שהוא אמר -
"כל המזכה את הרבים - אין חטא בא על ידו",
פה, ממש פה באים חכמים וצועקים אליו - פססט, תקשיב, 'בשעת הסכנה', כשיש סכנה רוחנית -
עזוב, אל תלך להשפיע. שב אתה לבד, תתמלא ותסתכל על הנרות. 'מניחה בתוך ביתו ודיו'...


אבל יודעים מה התשובה שלו?
"עברתי הכל, כלום כבר לא מזיז בי משהו"...
א) מסכן. מי תרצה להתחתן עם אחד כזה, שהיא - כמין השני, כאשתו - לא תזיז לו?!...
ב) מממ. אני בספק ע-נ-ק אם זה לא מזיז לו (גם אם לא, גם ר-ק להסתכל - אסור). לראות תמונות
כמו שיש בפייס', בואו נגיד שיצר הרע מקבל מנה טובה ושמנה לבטן...
ג) מי התיר לך להכנס לשם ככה?!
הוא טוען שרב גדול (שלא קבלתי את שמו) הסכים לו להכנס לשם.
מממ. לא יודע איזה רב, אבל מה שבטוח שאם הרב היה יודע איך נראת הדוגמנית הזו שמופיעה שם בצד,
מסתבר שהוא היה שם שם קיר ביטון. ככה שאני לא מאמין שרב התיר כזה דבר...

קיצור: או שהוא משקר, או שהוא מסכן, או שהוא...
לא משנה. אותו נדון לכף זכות, אבל בואו נלמד מזה אנחנו.


לקרב, להשפיע, להחזיר או כל מיני מילים כאלה שאנחנו טובים בלהגיד אותם -
בואו נשתדל שלא נזיז ת'הלכה בגלל השליחות הזו. יענו אנחנו רוצים לקרב, ובסוף מתקרבים לשם...
פעם שמעתי ת'משפט הזה - "תגיד, אתה נורמלי, שאני לא אלך לקולנוע לראות סרט?!
אין פלא למה הציבור החילוני לא אוהב אותנו. אתם מתרחקים מהם! צריך לקרב אותם"..

וואו, אנחנו נקרב, ואם יהיה צורך - גם נתקרב. לא לתרבות שלהם, אלא ללב שלהם.
אבל זהירות, כי הגבול ממש לא פשוט. או במילים של חנוכה -
'בשעת הסכנה מניחו בתוך ביתו - ודיו'. מספיק. שיאיר לבד.
 

שמור על עצמך אחי,
בשביל שלא נצטרך לקרב, עוד 'מקרב'...


 

---

תסתכלו על המייל הזה, נכון חמוד?
matokmidvash10@gmail.com
קיצור - ממנו בעז"ה ישלח כל שבוע הד"ת לשבת +
קטע מחשבות מהחיים כמו שעולה פה. לא יודע מה איתכם,
בלי לחשוב פעמיים, אני כבר הצטרפתי... (:

>>>

חנוכה - חופש, זמן של כיף ורוגע למחשבות טובות.

מי שלא הספיק לקרוא - מומלץ:

בנות - תגידו לה שיש,
אוווו. שולם עליכם 'אדון שכל'... י
תרים ת'אצבע, כן - ב-ד-י-ו-ק, פה.
תכירו: ספיר, תלמידת תיכון חילוני, כיתה יב'. י

מה קורה מאמי? י

יGet out - now

הרימל, אוווווווווווווווווווור, הרימל... י

ראיתם איזה זברה צדיקה?