פורום בית המדרש (עמוד 169)

מאת ארגון 'אור-האורות' העוסק בהוצאה לאור של כתבי הראי"ה קוק ותולדות חייו

סיפר הרב ש' קליין שליט"א:

כידוע, מרן הרב קוק היה איש קדוש מאוד. פניו היו מאירות בקדושה, וממש יכלו להרגיש את זה כשעמדו לצידו. אני זכיתי לשמוע עליו סיפורים מופלאים מבני משפחתי שלמדו אצלו.

אבי זצ"ל זכה ללמוד אצל הרב קוק במשך שנה, וגם דודי הרב שמעון קליין היה במשך חמישים שנה מזכיר ישיבת 'מרכז הרב'. הם סיפרו לי את הסיפור הבא:

בשנים שכיהן הרב קוק כרבה של ירושלים, היו מגיעים בפורים כל הרבנים מרחבי הארץ להביא משלוח מנות לרב קוק ולדבר אתו. להם הרי היה פורים ביום י"ד, אז ביום ט"ו הם היו עולים ירושלימה אל הרב קוק.

בפורים של אחת השנים, הגיעו אל הרב קוק כשלושים רבנים גדולים וגאונים מרחבי הארץ: מעפולה, מראש פינה ועוד מקומות. ובשלב מסוים התיישבו לסעודת פורים עם הרב קוק. הרב קוק ישב בראש השולחן, הסעודה הייתה נראית כמו טיש. ואז הרב קוק אמר: הנה, כל רב שיושב פה בסעודה, יגיד לנו את הסוגיא בה הוא עוסק באותם ימים, בהלכה, בגמרא או בקשר למצוות התלויות בארץ, ויעלה בפנינו איזושהי קושיא חמורה שעלתה לו בלימודו ובה הוא מעיין בימים אלו.

ואכן כך היה: כל תלמיד חכם העלה קושיא בה הוא מתקשה מאוד, מתוך הסוגיא אותה הוא לומד באותם ימים, וכשסיים, התפלפלו כל אותם שלושים ת"ח גאונים בדברי הגמרא וההלכה, וניסו לענות לו כפי יכולתם. אך הם לא הצליחו. כך עברו אחד אחד, וכל שלושים הרבנים שהיו שם הציגו את קושיותיהם הגדולות.

ואז, לאחר שהשתתקו שלושים הרבנים, לקח הרב קוק בקבוק יין, ומזג לכוסו. הוא שתה כוס אחת של יין, ואחריה עוד אחת, ואז עשה פלפול עצום בש"ס שמתוכו התחדש לו עקרון גאוני חדש. לאחר מכן הוא פנה לכל שלושים הרבנים, והראה להם איך על פי השיטה החדשה שיצר בפלפולו, תורצו להפליא כל הקושיות שלהם, אחת אחרי השניה.   

כשהתפרסם הסיפור הזה בירושלים, היו אומרים: מכאן ניכרת הגאונות המופלאה והמיוחדת של הרב קוק.

איך הוא הצליח לתרץ בבת אחת את כל הקושיות, על-פי עקרון גאוני שחידש על המקום, בעוד שהת"ח האחרים שהיו גאונים גדולים לא הצליחו לתרץ בכלל את אותן הקושיות.

מחצית השקל ניתנת למקדש "לכפר על נפשותיכם", אבל מה מקום כפרה זו דווקא בחודש אדר? לכאורה יותר מתאים לתת כסף כפרה לקראת חודש תשרי שבו חלים ימי הכפרה והסליחה ומה גם שהשנה מתחילה בתשרי ויותר מתאים להתחיל את שנת מחזור כספי המקדש בתשרי ומדוע מתחיל מחזור זה בניסן ?

בתשרי אנו מתחילים שנה לפי בריאת העולם. ר"ה של כל העולם "כל באי עולם עוברים לפניו". כהכנה לחודש תשרי יש לנו את ימי אלול ואח"כ את הימים הנוראים המלאים עבודת הנפש של תשובה ותיקון בחלק היותר פרטי אצל כל יחיד בישראל ובעולם. באלול ותשרי יש עבודה על סליחה וכפרה מצד המעשים וההשתדלות.

ומה יש לנו בניסן? ניסן "ראשון הוא לכם לחודשי השנה", התורה מונה את החודשים לפי יציאת מצרים שהחלה בחודש זה. חודש ניסן הוא המיוחד רק לישראל והוא גם ר"ה למניין מלכי ישראל. הוי אומר שניסן הוא החודש הראשון הכלל ישראלי לעומת תשרי שהוא החודש הראשון הכלל עולמי, אוניברסלי.

דורשי רשומות אמרו ש"שקל" = בגימטריא "נפש". הנפש מורכבת אם כן משני חצאי שקל שאת אחד מהם - אותו השייך לכלל ישראל, אנו נותנים כל ישראל יחד בחודש אדר לקראת מחזור חדש בעבודת המקדש בחודש ניסן. "כי תשא את ראש בני ישראל..." - כשבני ישראל ב"ראש" מאוחד - הם נישאים מעלה.

חודש אדר מכין אותנו לחודש ניסן בצד הכלל ישראלי כשם שחודש אלול מכין לתשרי בבחינות הפרטיות היותר השייכות לכולם. לכן כבר ב"אחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים" – לצורך האיחוד באדר משמיעים על החיבור הנכון בבחינת השקלים ועל החיבור הפסול בבחינת הכלאים (עפ"י ר' יהונתן אייבשיץ). הקב"ה הקדים את שקליהם של ישראל לשקליו של המן שרוצה את עם ישראל "מפוזר ומפורד בין העמים".

מהלכם של חודש אדר וניסן אחריו אינו תלוי במעשים ובזכויות כנדרש בהכנת אלול ותשרי. כך גם גאולת מצרים בניסן שהיתה בברית ולא בזכות וכך גם בגאולה אחרונה בדורותינו "למען שמו באהבה". בחודש אדר יש סיעתא עילאית לישראל ולכן טוב לדון עם גוי דווקא בחודש זה ש'כללי המשחק' מוטים יותר מתמיד לטובת ישראל, בכלל ובפרט.
 
יום "כיפורים" הקדוש והנורא הוא כפורים (האר"י) ז"א שיש בחינה עליונה בפורים הגדולה אפילו מיום הכיפורים, שהרי בפורים ישנה הארה עצומה המהפכת את כל הפגמים והקלקולים לטובה בעצם שמחת סגולת ישראל שלא משתנה ומתגלה שאפילו הרע הוא בעצמו הביא לטובה, לעומת יום הכיפורים שבו יש הפרדה בין הטוב לרע בשליחת השעיר לעזעזל.

כל המועדים עתידין להיבטל חוץ מפורים, - "הארת מרדכי" הנמשכת מימות המשיח, מגיעה עד מקומות נידחים ונמוכים והופכת את כל הירידות לעליות, גם בשאול תחתיות. בדר"כ השכינה לא יורדת מתחת ל10 טפחים, בחנוכה יורדת הארה גם מתחת ל10 טפחים להאיר עד 3 טפחים קרוב לקרקע - כמו גובה הנחת נרות חנוכה. בפורים מגיעה ההארה עד הקרקעית ויוצאים מאפילה לאורה, הנס הנסתר מגיע עד חוץ לארץ למקומות רחוקים, ליאושים העמוקים ולספקות העמלקיים ('עמלק' = בגימטריא 'ספק'). הפשע הופך לשפע, הנגע לענג, ומשעת צרה לשעת רצון. "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר" כן תהיה לנו ! 

אני יודעת שאני לא הראשונה ששואלת את זה אבל בכל זאת-

הקב"ה הוא אבא שלנו ואני מאמינה בזה. אבל אבא נורמאלי וטוב שאוהב את הילדים שלו לא הורג אותם.

אני יכולה להבין שלפעמים אבא גם אומר-לא.

אבל איך??? איך אפשר להרוג 6,000,000 בנים שלך?! איך אפשר לתת ליותר מ40 אנשים להישרף חיים על הכרמל?

אני שואלת את השאלה הזאת לא ח"ו מתוך כפירה. אני מאמינה בקב"ה ואם לא הייתי מאמינה לא הייתי שואלת את השאלה הזאת. אני פשוט באמת לא מבינה וקשה לי לקבל את זה.

הופעה במעלות יום שני י' אדר א'(14.02.11 למניינם) בבית הכנסת זכור יעקב -כולל מעלות התורה.
בשעה 8:00 בערב.פתוח לציבור הרחב

הופעה במגדל העמק יום רביעי י"ב אדר א'(16.02.11 למניינם)
איש קשר:052-7670913 פתוח לציבור הרחב.

הופעה בקרית שמונה מוצ"ש פרשת פקודי כ"ט אדר א'(05.03.11 למניינם)
איש קשר:052-8249034 פתוח לציבור הרחב.

הופעה בתל אביב יום ראשון ל' אדר א'(06.03.11 למניינם) פייברג 13 תל אביב (ליד שינקין)
איש קשר:שורשים:03-6853440 בשעה 8:30 בערב.כניסה 15 ש"ח
פתוח לציבור הרחב.

הופעה ברעננה יום שני א' אדר ב'(07.03.11 למניינם)
איש קשר:054-5556533 פתוח לציבור הרחב .

ראיתי ספרדי שנוטל ידיים לפני ארוחה שלא כוללת לחם? אני ספרדיה, האם אני גם צריכה לנהוג כך?

יש לו חלק בכלל?
 

שמעתי את זה בפרשה("כי-תישא") בשבת בבוקר,אגב.

ארררררררר! אלוקים, אבל למה עכשיו כ"כ מוקדם?!..
אמנם המספר 12 דומה ל - 21, אבל מה, יש מצב התחלפו לך המספרים?!
אפילו האלה שלא שומרים תורה, יש אצלהם 'הגבלת גיל' לסרטים,
אז אתה, "נותן" התורה, למה הכנסת אותי לסרט הזה כ"כ מוקדם?!...

===

אני מבטיח לכם שרובנו שאלנו את השאלה הזו מתישהו.
אם לא ת'רב ב - 'שו"ת ערב שבת', אז בתוך הלב פנימה, לבד.
אוסרים עלינו להכנס לסרטים לא צנועים, אפילו אצל הגויים יש 'הגבלת גיל',
אבל ההוא שם למעלה הכניס אותנו לסרט הכי לא צנוע שיש בעולם.
והכי מוזר, שהשחקן הראשי בסרט הזה הוא...
אני. א-נ-י-?-!...
אוווך! אלוקים, הפעם אני ממש חושב שהגזמת. בשביל מה בדיוק נתת
לי את 'יצר העריות' בגיל 12? אפשר לדעת?! תאמין לי, יש לי מספיק קשיים
ונפילות גם בלי היצר הזה, למה?! למה כ"כ מוקדם?...
האא, ואחרי זה תבוא ותבקש - או יותר נכון תצווה אותי - "ולא תתורו".
"חתונה", זו התשובה? אז אני מודיע לך חגיגית, שלפני גיל 18 אני ממש לא מתכנן
להתחתן והייתי שמח אם רק כשהייתי בגיל כזה שיוצאים לדייטים, רק אז,
היית נותן לי את היצר. אבל 10 שנים קודם?! ממש מוגזם! כ"כ מיותר.


שנים השאלה הזו הייתה לי בראש. שאלתי שם, שאלתי פה,
אבל אף פעם לא באמת קבלתי תשובה מתוקה, משהו שישאיר טעם טוב בפה,
שאצליח עם הטעם המתוק הזה להתגבר, להתמודד באמת עם היצר.
עד ש...
רגע, לפני שמתחילים, כנסו רגע למצב 'צלם', כי יש פה משהו שווה זהב.
אז הנה, התשובה היא ככה: אם היינו מקבלים את היצר בגיל 18 או 21,
זה גיל שכבר האישיות שלנו התחילה להיות 'אבן'. ו - אבן, קשה מאוד לעצב.
א-ב-ל, עכשיו, שקבלנו את היצר כבר מגיל 10 או לא יודע מתי - שם,
בגיל הזה, האישיות שלנו עדיין כמו 'פלסטלינה', ממילא, אז, אפשר ל-ע-צ-ב את היצר.
הקב"ה לא רוצה רק שנהיה עם יצר, אלא שנהיה עם 'יצר מעוצב',
ע"פ התורה. אנחנו לא נוצרים מתנזרים, אלא יהודים ששואפים לחיות חיי קדושה.
יצר זה טוב - אבל חייבים ללמוד לנתב אותו למטרות הנכונות. לחיים אמתיים.
ובדיוק כמו שאם התחלנו לעבוד על מידת הכעס כבר מגיל 12 - לאט לאט -
נגיע לגיל 18 הרבה יותר מוכנים למצבי קושי, נדע בדיוק איך להתגבר על הכעס,
ככה גם בדיוק קבלנו את היצר בגיל מוקדם, שהאישיות עוד 'רכה' וניתנת לשינוי,
בשביל שנעצב, ננתב את היצר - לחיים של קדושה וטהרה.
נלחם, פה ניפול, שם ניפול - אבל אחרי כל המלחמות האלה, נצא עם הטרף
בין השיניים, 'שבוי' אצלנו, לחיים של קדושה, קדושה ו - קדושה.

תשאלו: אבל אחרי החתונה כבר אין קשיים עם היצר, בשביל מה צריך להכין לחיים
את היצר, הרי אחרי החתונה יש שלט -  "זהירות: זוג מושלם לפניך"...
ומכאן, סתירה לקבוצת אנשים. אבל לפני שניתן ת'סטירה, רק נגיד שגם אחרי
החתונה, שהיצר רוצה משהו בתחום ה - 'מותר', הקב"ה לפעמים אומר 'לא',
ככה שאנחנו חייבים להתכונן למצבים האלה, לעצב את היצר כבר מעכשיו...
אבל, עזבו את זה. 'שנגדל נבין', כמו שאומרים לנו כל המבוגרים.
יש עוד משהו חשוב יותר, שבו הרבה מאוד מאיתנו חושבים טעות -
מי שחושב, שאמנם כיום הוא רואה סרטים לא משהו צנועים,
נותן לעיניים 'חופשי חודשי' להתסכל על נשים ובכל מקום שבא להן,
אבל זה לא ישפיע עליו כ-ל-ו-ם! כלומר, אחרי החתונה הוא 'נשבע לך אמונים לכל החיים',
שישנן ת'משפט הזה היטב - אתה הטמבל (סליחה..) הכי גדול בעולם!
ואת, שלוקחת אחד כזה, תחשבי לבד כבר איך אומרים 'מסכן' בנקבה.

בואו לא נהיה תמימים, ונפסיק לשחק אותה ראש קטן. גם אחרי החתונה
יש התמודדויות אפילו מ-ב-ח-ו-ץ, כלומר - אם נהיה דוגריים בשביל שיובן היטב - אז כן,
גם אחרי החתונה אתה תצטרך להלחם עם היצר ברחוב. גם אחרי החתונה היצר
ירצה לראות ולשמוע דברים לא צנועים, דברים אסורים בודאי לכל אדם.
ו-א-ם היום לא תעצב את היצר, אם היום לא תתגבר, תתמודד, תלחם עם היצר -
מובטח לך שתיפול אחרי החתונה. יש כאלה שממש בוגדים, ויש כאלה שאמנם
הם היו 'מתים' לבגוד, אבל מחוסר ברירה הם מסתפקים בבגידה במחשבה..

ו-א-ת, חוץ מלהיות את עצמך אחת ש - "בטח בה לב בעלה",
אם את רוצה בחור שבטוח ישתדל להיות אחרי החתונה נאמן לך באמת,
תפסיקי להיות תמימה, צאי מהבועה ותביני דבר אחד - בחור שלא התמודד לפני,
בחור שהיה כל היום מול פייסבוק בלי חסימה, מול סרטים, שלא השתדל להלחם באמת
עם היצר גם אחרי כל הנפילות - את תחטפי את כל התוצאות של המעשים שלו,
א-ח-ר-י החתונה. לא ביום הראשון שכל הזוגות נראים כמו 'זוג מהשמיים', אבל את יודעת,
השגרה משעממת, ושם בדיוק יהיה לכם מבחן, קשה, שספק מאוד אם תעמדו בו באמת..

יש כאלה שיגידו - "אוך! לא נכון מה שאתה אומר, הנה לדוגמא אבא שלי"...
אז בואו נעצור רגע, נתבונן קצת יותר משתי שניות במציאות הכואבת.
אני לא מאמין שיש אשה שלא צועקת מהלב - לפעמים אגב, בשקט - שהיא רואה את המצב הזה.
לראות בחורות לא צנועות בטלויזיה ולהנות מהן, זו בגידה. אמנם 'רק' במחשבה,
אבל זה מספיק בשביל להרוס אהבה ולהכניס מריבות מלאות טומאה.
מממ. האמת? נושא רגיש, ככה שבואו לא נדבר על הורים. הרצון שלנו 'ללמד עליהם זכות',

שהם בסדר - ברור, הרי זה אבא שלי - לפעמים הרצון הזה, 'מעוור' אותנו מהאמת.


יודעים מה, רוצים לא להאמין? אל תאמינו, פשוט לכו תבדקו.
אפשר לראות אנשים ונשים בעבודה - לא נשואים, צוחקים, אוכלים,
משחנשי"ם ביחד - וטמבל מי שחושב שבחורה שנותנים לה 'אוזן שומעת
ולב אוהב' מגבר אחר, לא תספר לו אחרי זמן מסוים כמה יש לה קשיים עם בעלה..
ו - טוב, די. מספיק. פשוט המציאות צועקת דוגמאות, אז אני ממש לא מרגיש
צורך להוסיף גם לא עוד מילה אחת. רק בכל זאת אגיד, לא יודע מה איתכם,
אני, רוצה שאשתי בעז"ה תהיה אחת שנהיה 'אחד', ביחד. שלא תחשוב על גברים אחרים,
שלא תצחק איתם בעבודה, וכמובן שתעשה (שיחת) נפש רק איתי ביחד..


כ-ל העתיד שלנו, תלוי במלחמה עכשיו עם היצר.
תהיה או לא - נקום או לא - זה מה שיחליט את העתיד שלנו.
 

סיכום? פשוט לחזור על הקטע הזה שוב. אם לא היום, אז מחר.
רק בואו נשתדל לעצב ולהתגבר כבר מעכשיו על היצר, ו -
נבין, ש-ד-ו-ו-ק-א אם קשה, זה אומר שמשהו פה באמת מתחיל לקבל צורה.
שווה. שווה לעצב את הנפש לחיים מלאי אהבה ונאמנות, באמת.

 

עשו טובה, תעזרו לשמור על הקטע הזה למעלה.
תגובה אחת של כל אחד מכם - לא משנה מה כתוב בה -
תעלה גם את הקטע למעלה, וגם בחור/ה מבקשי תשובה..

בסיעתא דשמייא!!

[גרסת הביינישי"ם פה].

שלום, אחים שלי!
יש פה 2 ד"תים שיא הקצרים לפרשת השבוע (ויקהל).
באמת ששווה לקרוא לפחות אחד מהם, ככה בשביל הנשמה שלנו.
אשמח ממש שתקפיצו את השרשור כמה שיותר, כדי שכולם יוכלו לקרוא בעז"ה.
 

"לא תבערו אש בכל מושבותכים ביום השבת"

לפסוק הזה יש גם את המשמעות הרגילה, שלא להדליק אש בשבת.
אבל ראיתי פירוש אחר, שיא היפה, שממש שווה לקרוא >>

בדרך כלל שבת זה הזמן של כל המשפחה לשבת סופסוף יחד ולהיפגש.
ולפעמים כזה בשולחן שבת,
מתחילים לדבר על השכן ממול שתמיד יש לו שקית ענקית של זבל, ומענין מה הוא מייצר שם.
או על הדוד סם, שממש השמין בזמן האחרון.
ועל 101 אנשים אחרים.

דווקא בשבת, בגלל שיש לנו חופש מהעבודה ומהלימודים, ואנחנו יושבים ומדברים עם המשפחה והחברים -
יש סיכוי יותר גדול שנדליק אש.
לא אש גשמית, אלא אש של מחלוקת, אש של לשון הרע.

לכן, ה' בא ואומר לנו פה -
דווקא בשבת, שימו לב שאתם לא מתחילים להדליק אש של שנאה.
כי האש הזאת יכולה להרוס אפילו יותר מאש גשמית.
כי אש של לשון הרע, לדוגמא, יכולה להתפשט בשיא המהירות, ולגרום לכ"כ הרבה שנאה כלפי אותו איש שעליו דיברו.
אש של מחלוקת, יכולה להרוג את הבנאדם מבפנים, למרות שהוא ממשיך לחייך מבחוץ.
[מבוסס על מעיינה של תורה]

אז שנשים לב בעז"ה למה שאנחנו אומרים בשבת,
וככה בעז"ה יהיה לנו יום של מנוחה וקדושה אמיתיים.
אמן!

--

ועכשיו לד"ת השני, שפשוט מ-ת-ו-ק >>

מכירים את זה שאתם רוצים לעשות מעשה טוב,
ואתם לא עושים אותו ישר כשאתם חושבים עליו -
בסוף אתם בכלל לא עושים כלום?.

לדוגמא, שמישהי רוצה לתת כסף לצדקה,
אבל היא חושבת מלא זמן לאיפה לתרום ומי הכי צריך את הכסף.
ובסוף היא מחליטה שהיא בכלל לא תורמת, כי היא רוצה לקנות בכסף הזה דברים אחרים.

למה זה קורה?
כי כשאנחנו רוצים לעשות מצווה, או כל מעשה טוב אחר,
אבל אנחנו חושבים עליו הרבה -
היצר הרע שלנו מתחיל לעבוד.
אנחנו מתחילים לחשוב שאולי בכלל לא כדאי לעשות את זה,
שאין לנו זמן, או אין לנו מספיק כוחות ומשאבים וכו'.

כתוב בפרשה: "וכל חכם לב יבאו ויעשו את כל אשר צוה ה'".

לפי מה שאמרנו עכשיו, הפסוק בעצם אומר ש..
מי ש'חכם לב', יודע שאם הוא לא יעשה את המצווה מיד -
יש מצב שהוא לא יעשה אותה בכלל.
לכן כתוב בפסוק שחכם לב זה מי שלא יושב בבית, ומתחיל לחשוב על המצווה -
אלא תכל'ס קם ועושה את המצווה ישר - "זריזים מקדימים למצוות".

אז שבעז"ה נזכה לעשות כמה שיותר מצוות בתכל'ס,
ולא רק נחשוב עליהם.

הגעתם עד לפה?!
אשריכם, ישראל!

שבעז"ה תהיה לכוווולנו שבת של שלום מנוחה ושמחה.

אחד האינסטלטורים בעיר הוזמן לתיקון נזילת מים בדירה. הוא החל להרים מרצפת
אחר מרצפת וככל שהעמיק יותר בניסיון למצוא את התקלה, הלך והבין כי הצנרת
רקובה מהיסוד. עבודה רבה ממתינה לו ובעל הדירה יאלץ לשלם ממון רב.

כשעה לאחר שהייה בדירה, הביו ה אינסטלטור כי בדירה מתגוררים אלמנה וששה יתומים
קטנים. הדלות והעוני זעקו מכל מקום. צער רב נצטער ה אינסטלטור ולא ידע
כיצד להציג לבעלת הדירה את בעיית ה אינסטלציה - ובעיקר את מחיר התיקון
מרקיע השחקים (מזל שאין צורך ב ביובית...).

לאחר מחשבה, גמלה בליבו ההחלטה, כי את עלות כל החומרים והעבודה ישא בעצמו מכיסו
ובזאת יקיים מצוות צדקה למהדרין ובפרט שמדובר באלמנה מסכנה ויתומים.

שבוע ימים שקד ה אינסטלטור על מלאכתו, הרים את כל מרצפות המטבח וחדר האמבטיה,
הניח צנרת חדשה ולבסוף סיים את עבודתו על הצד הטוב והמקצועי ביותר.

כשהוא ארז את כלי עבודתו, נגשה אליו האלמנה בחשש, חיל ורעדה, וביקשה לדעת
כמה מגיע לו על העבודה. "את לא צריכה לשלם כלום", ענה לה כלאחר-יד.
"הבניין שייך לפרויקט שיקום שכונות, וכבר הגשתי טופסי בקשה לעירייה. בעוד
שבוע אקבל מהם את הכסף", אמר בהחלטיות, מבלי להניד עפעף.

האלמנה הנבוכה הנהנה בראשה. היה לה נוח להאמין לסיפור והיא הודתה לו מקרב-לב.

שנים רבות חלפו. ה שרברב רכש נסיון  והפך לקבלן גדול לבניה,שיפוץ ואינסטלציה. לפני
מספר חודשים רכש מגרש ברמת-גן והתכונן להקים עליו בניין דירות. הוא סבב
בכמה מקומות, לשם קבלת הצעת מחיר לחומרי הבניה, ולבסוף לקח לעצמו פסק זמן
בכדי לעיין בהצעות-המחיר בכובד-ראש, לפני שיקבל החלטה.

יום אחד, בעודו עומד במרכז המגרש עם אחד המהנדסים, נכנסו לאתר הבניה שתי
משאיות טריילר עמוסות בחומרי בניה, וללא אומר ודברים החלו הנהגים
ועוזריהם פורקים את תכולתן. ה שרברב בעל החסד אץ-רץ לעבר הנהג והחל למחות
ולהודיע כי הוא לא הזמין מאומה. הנהג עיין בטופסי הקבלות והודיע נחרצות
כי ההזמנה בוצעה וכי הוא נשלח לפרוק כאן סחורה. לאחר דין ודברים הודיע
הנהג כי את שליחותו הוא יבצע, הסחורה תורד מהמשאית לתוך המגרש - ואם יש
טענות שיפנה למשרד המכירות.

מתנשם ומתנשף הגיע מכובדנו למשרד. הוא טען בלהט כי קיבל סחורה שלא הזמין
ואף לא שילם. הפקידה עיינה במחשב, ולאחר בדיקה מעמיקה בישרה לו כי לא רק
שבוצעה הזמנה, אלא מופיע במחשב שהתשלום בוצע במזומן. "אם יש לך הערות
תפנה לבעל הבית שיושב בקומה למעלה", סיימה את דבריה.

בקומה העליונה, במשרד מעורר רושם, ישב בעל הבית. השרברב-קבלן שוב שטח את
טענותיו, ביקש בדיקה והבהרות מדויקות לכל מה שקרה בשעתיים האחרונות. הבוס
עיין שוב במחשב ופסק לו כי ההזמנה בוצעה והתשלום התקבל. לפתע הביט בעל
הבית היישר לתוך עיניו והוסיף: "מופיע לי פה שאת התשלום ביצעה עיריית בני-ברק במזומן".
מיודעינו לא ידע נפשו מתדהמה. "העירייה שילמה על ההזמנה שלי?"

"שב, שב, ידידי", ביקש בעל הבית בחביבות. "אני כבר מחפש אותך עשרים שנה.
אתה זוכר את אמי? את התיקון שביצעת ללא תשלום בדירתנו ושיקרת לה כי את
עלות התיקון שילמה העירייה? הייתי אז ילד צעיר, אבל ידעתי שאתה משקר
ולמעשה אתה גומל חסד עם אימי האלמנה. באותו רגע גמלה בליבי ההחלטה שיום
אחד אני אגדל ואעשה הכול בכדי להחזיר לך כגמולך הטוב. מן השמים זימנו
אותך לכאן, לקבל הצעת מחיר, ולי הייתה ההזדמנות 'לסגור מעגל'".

לזה בדיוק התכוונו חז"ל באומרם: "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאהו".

אם זכור לי טוב, המעשה מובא מאחד הספרים של הרב יחזקאל לוינשטיין.

מושיט לה תפוח עץ שקנה לפני כמה דקות ספורות מהמכולת ליד.
מה? למה אתה מביא לי תפוח? תמהה האשה.
"תאכלי. זה בסדר, גם חווה לא ידעה שהיא ללא בגדים,
עד שהיא אכלה מעץ הדעת"...

יודעי דבר טוענים שיש המשך לסיפור.
לאחר מספר שנים, באה אותה בחורה - הפעם כבר צנועה - למבוגר שלנו,
באותו מקום, ליד התחנה, נתנה לו תפוח עץ ואמרה -
"גם אדם הראשון לא ידע שהוא צריך לצאת לעבוד,
עד שהוא אכל מעץ הדעת"...

===

נו, אז להיות בחור בכולל או בחור עובד?
לא, אני ממש לא הולך להכנס לדיון הזה.
יש כאלה שזה מתאים להם, יש כאלה שזה מתאים להם,
ולסיכום - שכל אחד יעשה ע"פ מה שרבותיו מנחים אותו בחיים.

א-ב-ל, בחיים לא שמעתי שמי שיוצא לעבוד,
יש לו 'פטור' מהתורה. מקיום המצוות.
לא לא, שלא תבין אותי לא נכון, אתה עושה קידוש בשבת,
אפילו דואג לכסות את הטלויזיה לכבוד שבת קודש במפה לבה,
שר לאשתך "אשת חיל", ואפילו משתדל להתפלל 3 תפילות ביום.
אבל עזוב. לא על זה אני מדבר. אז על מה כן?
על הגמרא שמונחת אי שם בארון הספרים, שהפעם האחרונה
שנגעת בה הייתה כשניקית לפסח האחרון, לפני 11 חודש.
על ה - 'משנה ברורה', שאתה לא יודע כמעט שום הלכה בה ת'כלס.
נכון, להדליק ת'אור אסור בשבת, וגם ברור לך שבשבת נחים.

אבל למה הלכות בסיסיות אחרות אתה לא יודע?
למה את, נערה צעירה, בחיים שלך לא פתחת ספר הלכות ללמוד לשמה על הסדר,
חוץ מלמבחנים? איך אפשר לשמור שבת ע"פ רצון ה' בלי ללמוד?

איך אפשר? התשובה היא, אי אפשר.
את אפילו לא מודעת לזה שאת עוברת איסורים מהתורה, בשבת.
הטמנה בטרמוס, את יודעת אם מותר? עזבי אם מותר,
את יודעת בכלל מה זה 'הטמנה'? האם מברכים על עוגת קינוח בסעודה,
יודעת? או אולי האם מותר לאכול לפני התפילה, יש לך תשובה ברורה?


אז בואו בקיצור נסכם בדיוק במה מדובר עבורינו.
גם אם אנחנו לא מתכננים להיות אברכים או משהו כזה,
ויודעים לצטט טוב את דברי המשנה "טובה תורה עם דרך ארץ",
ולהסביר לכל מקשה עלינו ש - 'דרך ארץ' = מלאכה או סחורה,
חייבים לדעת, שכתוב - טובה 'תורה', כלומר, היא העיקר. היא חיינו.
נכון, צריך גם לעבוד. אבל מכאן ועד להגיע למצב ש...
אנחנו לא יודעים הלכות בסיסיות?! בושה! פשוט בושה.
אי אפשר להיות 'דתי' באמת, בלי ללמוד. זה כמו לרצות לזכות בפיס,
בלי למלא כרטיס. נו באמת, זה פשוט צחוק מעבודה. מעבודת ה'.


יש שני סוגי אנשים. שניהם עובדים 10 שעות ביום, עבודה מייגעת מאוד.
הראשון - בשעות הפנויות שלו יושב מול הטלויזיה ורואה סדרות או חדשות, מחפש לו כל מיני עיסוקים וכדו'.
השני - בשעות הפנויות הולך ללמוד תורה, הלכה, לדעת איך להתנהג בחיים ע"פ רצון ה'.
נגיד, שסה"כ, לכל אחד מהם יש רק שעה אחת פניוה כל יום.
הראשון יקבל גהנום או לא יודע מה, והשני יקבל כל טוב בעולם הבא.
מה?! בגלל שעה אחת? זהו? זה כל ההבדל?
כן - שעה אחת פנויה, 'מראה' לקב"ה, ש -
או שאתה ממש לא בראש של להתחבר לה', וטוב שיש לך עיסוק בעבודה, אחרת, היה משעמם..
או, להבדיל - שהיית רוצה כל היום להיות 'שבתי בבית ה' כל ימי חיי',
אלא מה? צריך גם לעבוד, להתפרנס, אז לפחות בזמן הפנוי אתה משתדל מאוד כן ללמוד.

קיצור, שעה אחת מראה על כ-ל החיים שלנו - מהם בדיוק.
אז מהיום, נעלה בקריאה ראשונה חוק חדש.
דתיים חפיפניקים - בואו לא נגיד שאנחנו הולכים לעבוד כי - 'זו דרך התורה',
כי הרי הטלויזיה בבית שלנו נותנת סתירה לאמירה הזו,
וזה שאנחנו בורים ועמי הארצות בלי לדעת הלכות בסיסיות מאוד -
זו ממש לא דרך התורה. אלא מה כן נגיד? 'לא רוצים תורה חזק. דתי לייט, כבוד'.
יש בחירה חופשית לאדם. אין שום בעיה! היה נעים להכיר...

א-ב-ל, האלה שבאמת רוצים לצאת לעבוד כי 'זו דרך התורה',
אנחנו חייבים לדעת, שדרך התורה היא גם שנשתדל לדעת לפחות את ההלכות בסיסיות.
שזה אומר - לפתוח 'משנה ברורה' או 'ילקוט יוסף', או מומלץ מאוד 'פניני הלכה',
בשביל שנדע לפחות מה לשאול את הרב, איפה בכלל צריך לשאול...
יש כאלה שלא יודעים ת'תשובה לשאלה בהלכה,
אבל יותר גרוע מזה, זה המצב שיש כאלה, שבכלל לא יודעים
שיש פה שאלה בהלכה. הלו, יש פה ש-א-ל-ה...


הלכות - שבת, ברכות, תפילה, ק"ש, זימון, סעודה, כיבוד אב ואם, בשר בחלב,
מועדים, ברכת המזון, זימון, חלה, תרומות ומעשרות, כשרות, ק"ש שעל המיטה וכו',
כ-ו-ל-נ-ו (כולל הבנות...) צריכים לדעת.
החל מהחייל שנמצא עכשיו בפלס"ר (סיירת) גולני, דרך הבחורה שעושה השנה שנת שירות,
עד הבחור שלומד כל היום תורה ומתכנן להיות גדול הדור הבא.
כ-ו-ל-נ-ו חייבים להתחיל ללמוד הלכות, תורה, מחשבה, אמונה.
אחרת, איפה בדיוק ה - "כי הם חיינו". הא?
 

נכון, לבחור בסיירת יש רק 5 דקות ללמוד, לבחורה בשירות או באולפנה יש יותר זמן ללמוד,
ול - 'אברך הצעיר' שלנו, שעוד דקה הוא מסיים את כל הש"ס - הוא כבר עובר פעם שלישית על הלכות שבת...
אבל זה לא משנה, זה לא מוריד את השאיפה שלנו - שממילא תעלה גם מעשים בשטח -
לשאוף לדעת בדיוק (!...) ע"פ ההלכה איך להתנהג בכל תחומי החיים ע"פ רצון ה'.
ו - בדוק! מי שחושב שהוא יודע 10% מההלכות, אז רק שידאג לשים נקודה קטנה שם בצד,
כי אפילו 0.10% מההלכות הוא לא יודע...


זהו, זו דרכה היחידה של היהדות.
"ניאו דוסי" אני לא, אבל רק בשביל שיהיה 'ביטוח' לדברים שאמרתי שאלו ממש דברי חז"ל,
הנה לנו אחד שמוסכם על כולם, הרמב"ם -
"כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה (וכשהוא אומר כ-ל, הוא מתכוון ל-כ-ל ממש, כמו שהוא כותב שם בהמשך)...
חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה".

חד משמעית,
חייב.

בואו נעשה עם זה משהו. בפעם הבאה שאנחנו בירושלים -
מומלץ מאוד הספר 'פניני הלכה'. קל להבנה, כיף לקריאה, מסביר ממש.
אנחנו הדור הבא. א-נ-ח-נ-ו הדור הבא.
האחריות ל - 'נותן התורה', עלינו.

עשו טובה, תעזרו לשמור על הקטע הזה למעלה.

תגובה אחת של כל אחד מכם - לא משנה מה כתוב בה -
תעלה גם את הקטע למעלה, וגם שמחה בלבבות..

יש לי 2 שמות...

עד עכשיו קראו לי רק בשם השני..

לפני כמה חודשים החלטתי לעבור לשם המלא..

שהייתי בכתה ה' נתנו לי פס' שמתחיל באות הראשונה של השם שלי ונגמר באות האחרונה... נתנו לי רק לשם השני כי מי שנתנה לי לא ידעה על הראשון בכלל....

עכשיו פתאום חשבתי על זה:

שרגע מה עם השם הראשון שלי? 

ופתאום עלתה לי שאלה שבעצם הפס' שלי זה פס' שמתחיל באות הראשונה של השם הראשון ונגמר באות האחרונה של השם השני? או שזה בשתי פס' נפרדים???

(אני אומרת בשמו"ע אז זה חשוב לי...)

תודה רבה..

מקווה שהובנתי..

בסיעתא דשמייא!

ראיתם פעם איך תינוק מתחיל ללכת?
בהתחלה - הוא הולך צעד אחד, וכולו מבסוט מעצמו שהוא הצליח לעשות את הצעד הזה -
ואז הוא נופל.
אח"כ הוא כבר מתקדם קצת, מצליח ללכת 2 צעדים בלי עזרה - ואז הוא שוב נופל.
חשבתם פעם מה יקרה אם התינוק פתאום יחשוב לעצמו: 'עזבו אתכם שטויות. אני לא קם.
מי צריך את כל הנפילות האלה?! עדיף לי להישאר לזחול'.
אם היינו עושים את זה - כולנו היינו עדיין זוחלים על הרצפה, בלי ללכת.
---

אני זוכרת שפעם אחת אמרתי לעצמי שמהיום, זהו. אני לא מדברת או שומעת לשון הרע.
מצדי יישרף העולם - אני החלטתי. לא רוצה לשון הרע.
ובהתחלה באמת עמדתי בזה -
ככה שבוע שלם כל מילה שנייה שלי הייתה 'לשון הרע'. חברות שלי כבר ידעו שלידי לא
מדברים על אנשים אחרים, כי אני אפסיק אותן באמצע.
אבל אחרי איזה שבוע, זהו. לא יכולתי יותר.
פשוט הייתי "חייבת" לפרוק מה מישהי עשתה לי. ובאמת עשיתי את זה.
ואחר כך?
ווא, ווא. אח"כ פשוט אכלתי את עצמי מבפנים, אמרתי לעצמי: איך חטאתי?! איך דיברתי
לשון הרע אחרי שבוע שלם שהצלחתי לשמור על הפה?!

אבל אז הבנתי משהו -
אי אפשר בבת-אחת להגיד שזהו, אני מפסיקה לחטוא במשהו.
כי זה פשוט לא עובד ככה.
כמו התינוק - שאין מצב שהוא יצליח בבת-אחת ללכת, הוא יכול ללכת רק צעד, ליפול -
ואז להתקדם שוב 2 צעדים, וכן הלאה.
ככה גם אנחנו - אנחנו צריכים להתקדם בחיים לאט-לאט, צעד אחרי צעד.
אחרת, אנחנו פשוט נתרסק בבום אחד גדול.

וכמו התינוק - יש לנו גם נפילות בהתקדמות הזאת.
אין מצב שנצליח רק להתקדם, בלי ליפול.
אבל החכמה האמיתית היא לדעת לא להתייאש למרות הכל - למרות שקשה, למרות שנפלנו - לקום.
זה מה שבאמת מראה לאבאל'ה שבשמים כמה אנחנו אוהבים אותו.
כי זה לא חכמה לעבוד את ה' כשהכל טוב ויפה, החכמה האמיתית היא לדעת לעבוד את ה' גם כשקשה, גם כשאנחנו מרגישים בשיא החושך.

כמו שאם התינוק יבוא ויאמר: 'יאללה, אין לי כח לכל הנפילות האלה, אני לא רוצה לקום' - הוא לא יתקדם לשומקום.
ככה גם אנחנו. אם נתייאש, אם לא נסכים לקום מהנפילות, נשאר בדיוק באותו מקום.לא תהיה לנו התחדשות בחיים, לא נוכל להתקדם.

יש משל שיא החזק על הקטע הזה -
אם יבא מישהו, יעמיד איזה בלוק עץ וינסה לטפס עליו - הוא לא יצליח בשום מצב. וגם אם הוא ירגיש שהוא מצליח לטפס, באיזשהו שלב הוא יכול ליפול ולשבור את הראש.
אבל אם הוא ייקח סולם - הוא יצליח לטפס.
מה ההבדל בין הסולם לבלוק - שעל הסולם אפשר לטפס, אבל על הבלוק לא?
שבסולם יש מדרגות, יש שלבים.
והסולם בנוי בצורה כזאת שיש גם רווח בין שלב ושלב - ובזכות הרווח הזה אנחנו יכולים לשים את הרגליים על השלב הבא בסולם.
עכשיו בואו נעבור לנמשל -
כל מדרגה בסולם זה בעצם שלב בהתקדמות שלנו.
מה שמפריד בין השלבים האלה זה דווקא הרווח שבין כל שלב.
הרווח הזה הוא בעצם הירידות שלנו, הנפילות שלנו.
כל פעם לפני שמגיעים לשלב הבא בסולם - צריך לעבור דרך הרווח, דרך הנפילה.
אבל רק ככה - אפשר להגיע למדרגה הבאה.


מה שאני מנסה לומר פה זה שאם אנחנו נופלים, זה לא אומר שאנחנו במדרגה נמוכה יותר ממה שהיינו קודם. כי דווקא מתוך הנפילות האלה - אנחנו צומחים.
אחי, אם חטאת, ואתה בכל זאת קם - אתה פשוט מלך. אין עליך.
כי למרות כל הקושי - הצלחת להתגבר.
ולכן, אתה במדרגה הרבה יותר גבוהה ממה שהיית קודם.

גם את, אחותי -
אם למרות שלא הצלחת הפעם, את עדיין לא מתייאשת - וממשיכה.
את פשוט מדהימה.
אבאל'ה שבשמים כ"כ גאה בך..
הוא מראה לכולם איך הבת שלו לא מוותרת, וממשיכה להתקדם, למרות הנסיונות הקשים.
אין, את פשוט אשת חיל

אז שבעז"ה נזכה להצליח להתקדם צעד אחרי צעד, ולמרות שלפעמים ניפול -
שנצליח לקום מהנפילה.
וככה בעז"ה נצליח לעלות אל השלב הכי גבוה בסולם

שבעז"ה יהיה שבוע טוב ומבורך לכל עמ"י!

בסיעתא דשמייא!

[גרסת הביינשי"ם - פה]

מכירים את זה שאתם מדברים עם אדם שמגדיר את עצמו כ'לא דתי' על היהדות,
ואז הוא כזה בא לכם עם המשפט הזה:
'אני? בטח שאני מאמין באלוקים, אחי. אבל אני מאמין בלב.
יענו כל המצוות האלה זה ממש לא בשבילי.
העיקר האמונה, חביבי'.
--

בפרשת השבוע שלנו (כי-תשא), מופיעות עשרת הדיברות.
א-ב-ל >>
כבר בפרשת בראשית, ה' מעניש את קין על זה שהוא רצח את הבל.
ובתכל'ס ה' מעניש על רֶצח, עוד לפני שהוא אמר שאסור לרצוח!
כאילו, זה כמו שהמורה תעניש תלמיד עוד לפני שהיא אמרה לו שמה שהוא עושה זה אסור..
איך זה הגיוני?!..

הופה, שימו לב לתירוץ מ-ד-ה-י-ם לשאלה הזו >>
כתוב בפ"ש שלנו, שהלוחות:
"כתובים משני עבריהם, מזה ומזה הם כתובים".
אומרים על הפסוק הזה שבעצם עשרת הדיברות חרוטים גם על הלב שלנו, וגם על הלוחות.
 
ז'תומרת שהמצוות זה חלק מהטבע שלנו, של בני האדם.
זה לא כאילו ה' מצווה אותנו דברים שמדכאים את החיים, ולא קשורים בגרוש לעולם, אלא להיפך -
המצוות הן הביטוי של הנפש.

זה כמו שמייצרים מכונת כביסה ככה שתתאים להוראות יצרן שלה,
כדי שיוכלו להשתמש בה בצורה הכי טובה.
ככה גם אנחנו מיוצרים ככה שנתאים ל'הוראות יצרן' שלנו,
שזאת התורה.

ולכן - מי שבאמת מחובר לאמת הפנימית שלו,
מי שבאמת מכיר את עצמו -
יכול לקיים את המצוות, עוד לפני שהקב"ה מצווה אותן.
כי המצוות הן בעצם המהות הפנימית שלנו.

ובגלל זה כל אדם ש'מאמין בלב' צריך לדעת שהמצוות הן ממש חלק ממנו.
ואין קטע לא לקיים את המצוות, כי הן אשכרה הוראות יצרן שניתנו לנו מלמעלה
בגלל זה גם ה' היה יכול להעניש את קין על זה שהוא רצח -
כי הוא פעל נגד הטבע שלו.

שנזכה בעז"ה לפעול ע"פ ההוראות שניתנו לנו מאבאל'ה שבשמים,
וככה נוכל לחיות בצורה הכי טובה שאפשר.
שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!!

שהחניכים באמת יזכרו את המסר גם שנה אחרי הפעולה (כן על בשרי) ולא פעולה גרנדיוזית אלא אותה פעולה של המשחק,סיפור,דיון,צ'ופר. להפוך את הפעולה של אמצע שבוע במקום "דפיקת כרטיס" באתי,ראיתי ,זרקתי  לענין שמדבר אל החניכים ,זה לא סתם יש כאן את כל מה שאמרתי בבחל"ו    

http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=480042

בסיעתא דשמייא!

שלום, חבר'ס!
יש פה ממש ד"ת שיא הקצר על הפרשה.
ממש משהו קטן לשבת, ששווה לקרוא.
אז יאללה, בואו נשקיע את הדקה וחצי הזאת בשביל הנשמה..

[גרסת הביינישי"ם - כאן].

למה בעצם יש 2 מזבחות במשכן?
ולמה בכלל יש את מזבח הקטורת?
כאילו מה? ה' רומז לנו להיות היפים ולהתחיל לעשן סמים?

בעצם כשאנחנו חוטאים - אנחנו פוגעים גם בגוף שלנו, שבתכל'ס ביצע את העבירה,
אבל גם בנשמה שלנו, שמתנתקת מאבאל'ה שבשמים, מאיפה שהיא הגיעה אלינו, בגלל שחטאנו.

המזבח החיצוני (מזבח העולה) מכפר על החטאים שעשינו ממש בגוף -
יענו, מחליפים בין הגוף שלנו, לבין הבהמה -
ובמקום שישחטו אותנו, שוחטים את הבהמה, והיא מכפרת עלינו.
אבל המזבח הפנימי (מזבח הקטורת) מכפר על הנשמה שלנו, שגם לה קורה משהו בגלל החטא.
לכן - אנחנו צריכים את 2 המזבחות.

אבל למה מזבח הקטורת כ"כ חשוב?
ולמה בכלל יש שם קטורת?

אם אני עכשיו אחטא - אני אדע שאני עושה משהו לא בסדר.
אבל יש דברים שלא ממש אסורים במפורש מהתורה, אבל הם לא ל'רוח התורה'.
ז'תומרת שמי שרוצה להתקרב לה' באמת - זה לא מתאים לו לעשות את הדברים האלה.
כמו שלדוגמא, אני לא יכולה לדמיין את הרב אליהו זצ"ל אוכל בתאווה, או צועק על מישהו.
אבל כשאני עושה את הדברים האלה - אני לא תמיד מרגישה לא בסדר, כי בתכל'ס אני לא עוברת על עבירה ממש מהתורה.
אבל עדיין הדברים האלה פוגעים במהות שלנו, בנשמה שלנו.
הם מרחיקים אותנו מאבאל'ה שבשמים.

בדיוק בשביל זה נועד מזבח הקטורת -
בשביל לנקות את הנשמה שלנו.
כמו שהעשן של הקטורת הוא ממש דבר דק ועדין,
ככה גם ההבדל בין מה שהוא רצון ה', לבין מה שלא רצון ה' -
הוא שיא הדק.
לפעמים ממש קשה לראות אותו, אבל בכל זאת - הוא פוגע בנשמה שלנו.

לכן, אם אנחנו באמת רוצים שהנשמה שלנו תהיה נקייה -
אנחנו צריכים ללכת גם ברוח התורה.
לעבוד את ה' באמת, זה אומר לא רק לעשות מצוות ולא לעשות עבירות,
אלא ממש בכל תחום בחיים שלנו - לזכור את ה'.
לחשבו אם מה שאנחנו עושים עכשיו מקדם אותנו, או מרחיק אותנו מהתכלית,
מאבאל'ה שבשמים.

שנזכה, בעז"ה.

קראתם עד לפה?
אשמח שתכתבו פה בשרשור, או תגידו לי באישי.
זה חשוב לי.
תודה, צדיקים!

שבעז"ה תהיה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!

[אוךך..זה מסובך,מקווה שתהיה תשובה]

>מהי  "תורת ארץ ישראל"?

>מה ההבדל בין תורת א"י לתורת חו"ל?

>מה היחס לתורת א"י [יש שתי צדדים נראלי,]?

>איזה ישיבות בעד ואיזה נגד?

>מי טבע את המושג?

>>>>>תשובות חלקיות ומקורות יתקבלו בברכה!

תודה צדיקים!

בס"ד לק"י.

שאלת את עצמך פעם איך צריכה להראות החברה ,המשפט,הכלכלה, הביטחון והתקשורות במדינה יהודית??

תנועות "חזון" מזמינה אותך להצטרף לקבוצת הלימוד דו שבועית בימי שלישי בירושלים לומדים את כתבי שבתי בן דוב זצ"ל ומניטו. 

פרטים:

המפגש מתקיים: פעם בשבועיים.

יום: בימי שלישי .

שעה:  19:00 .

איפה? בבית הכנסת יד רמה בבית וגן ,

הגעה: קו 21 שתי תחנות אחרי בנק דיסקונט.  

לפרטים: משה בסוס 0543086220, נדב מרון-0528423748.

חפשו אותנו בפיסבוק –"תנועת חזון"  www.tenuatchazon.wordpress.com

                                                          "חזון" – תנועה לצעירים

** פעם בחודש יעביר יהודה עציון את שב"ד

בקיצור...אני עושה כיפה למישהו... הוא לא יודע זה הפתעה... ויש לי מס' שאלות על זה:

1. האם מותר לכבס כיפה? כי היא קצת מתלכלכת.

2. האם מותר לגהץ כיפה... כי נראלי זה יראה יותר טוב אם אני יגהץ את הכיפה.

3. האם מותר לטלטל את הכיפה בשבת? לי זה נראה טלטול כי אני לא בן ששמה את הכיפה על הראש.(גם שבת זה היום היחיד שאני רואה אותו כי הוא בבני עקיבא שלנו ואין לנו פעילויות לחבריא ב' באמצע שבוע-פעם ב...)