פורום בית המדרש (עמוד 40)

אמשיך מחר ככל שיהיה צורך.

איזה הקשרים עשית סימן משמים לקרוא יותר תהילים...🙊

חובה לגמור את התהילים השבת .. אחרת לכי תדעי

רוצה ושתמיד לא יחסר לה.
ויהי רצון שגם לא יחסר לך ולכל שוכני הפורום ומשפחותינו

אתה בטוח שהשתמשת במילה הזו עכשיו בנאדם?
טוב שלא אמרת שוכני עפר וזהו חחח

אממ..את הקטע עם הארון קלטתי רק אחרי זה 😌
הקטע העיקרי היה שזה היה אותו פרק.

זו מילה יפה.

אני מקווה שייקח עוד הרבה מאוד שנים עד שנהיה שוכני עפר.

לי ולחברותא זה קורה כמעט כל יום אנחנו כבר לא מתרגשים מזה

 

כאילו המלאכים שמסביבנו כל הזמן מנסים לשחק איתנו 

 

צריך לבדוק אם דברים כאלו קורים גם לגויים (לא לחסידים שבהם)

תודה רבה על זה שכתבת את זה. 

זה כ"כ חשוב. אי. כמה.

 

ומקנאה (קנאת סופרים) על השאיפות בתחום הזה. 

זה מדהים הרצון להתקדם בזה.

 

הלכה למעשה, קטונתי...

אני יודעת שיש רבנים שממש עוסקים בהלכות האלו וכדאי להתייעץ איתם. 

או בכללי עם הרב שלך. 

 

נראה לי שככל שלומדים יותר, אפשר ממש להיות בקיאים בסוגיות,

וגם להבין את רוח ההלכה, שזה גם מאד חשוב.

ולהתפלל על זה. 

 

בהצלחה רבה.

משפט שבא בהשראת הרב קוק?

האמת שלגמרי מתחבר לזה

ממ לא זכיתי שבהשראתו. 

פשוט כמחשבה מהניסיון שלי בלימוד. 

ומשמח לשמוע

כדי להבין ביניהם צריך להיות בקי בהלכות לשון הרע וללמוד את החפץ חיים בקביעות.
הדוגמאות שהבאת הן בכלל מה שמותר לומר חוץ מעניין אימך שזה לא לשון הרע אבל זה אי כיבוד אם.

יש רצון להזיק לזולת, אחרת נשמע שזה לא נכלל בדברי הח"ח הנ"ל.

אז מה לא נדבר מחשש שיכנס בנו הרהור של נסיון לגנות?

שאדם עושה מעשה קשה שהוא כל כולו יהיה לשם מטרה נעלה,

יש נגיעות... ככה זה החיים.

ואם יש נגיעה - עדיין מותר לדבר.

 

אם ניכר שהדבר הוא בצורה מובהקת למען מטרה שלילית - אז אסור. אחרת - מותר.

שהרי ודאי כוונתי לגנותו ובוודאי שאין פה את כל התנאים המובאים בחפץ חיים שמותר לדבר לשון הרע

אלא אם כן - אין ברירה והוא לא מבין בצורה אחרת. ואז זה כברל רק כדי להזיק לו אלא לצורך קריטי.

 

אבל אתה מבין את דברי הח"ח שמדברים על מישהו בצורה ישירה?

אני יותר תפסתי את זה שמדברים על מישהו

 

 

ובכלל לא מצינו שאסור לאדם לצעוק על חבר שלו שיפסיק להציק לו ואם כך לא שבקת חיי לכל בריה

הח"ח לא כתב בצורה כזאת ולכן אין סיבה ממשית להבין את זה ככה.

איך אתה מדייק את זה ממילותיו?

כך משמע מדבריו שהעתקתי

כוונה זה דבר ברור ונגלה, זה לא כל נגיעה קטנה שהיא שאפשר לראות רק במיקרוסקופ

 

ברור שזאת הכוונה. התורה לא נתנה למלאכי השרת.

רק כשיהיו 7 תנאים זה דבר קשה מאוד לעשות,

זה כמו שרשע גמור רגע לפני פטירתו יבוא לאיזה בנאדם ברחוב ויתחיל להרביץ לו והמוכה יגיד לו איזה משפט של 'תהיה רגוע' שפירושו כמו שאמרנו - אתה חולה רוח רק בלשון נקיה, וזהו נמחקו כל עוונותיו והוא עולה לשמיים זך ונקי 

וגם מה הבעיה להשתמש בלשון יפה -

במקום לומר "תפסיק להציק לי"

אפשר לומר "אשמח בבקשה שתפסיק"??

 

ברור שכדאי לדבר לשון יפה ומכבדת מאשר בלשון שלא מכבדת.

כמדומה שבכלל י ישנם את הפרטים שרק בהם מותר לספר לשון הרע

אם אני מבקש יפה שיפסיק הכל סבבה

אין לי שום עניין להראות שהוא טועה

אין לי שום עניין לגנות אותו

אני רוצה רוצה שיפסיק מבקש זאת בצורה מכובדת.

מה רע בזה??? למה שיהיה אסור?

איפה הח"ח כותב שאסור לדבר בצורה מכובדת?

זה גנאי,

ולפי מה שכתוב בכלל י מותר להעיר לאדם רק ב7 התנאים המבוארים שם

 

 

http://www.toratemetfreeware.com/online/f_01604.html#HtmpReportNum0129_L2

וְהַמְסַפֵּר הַזֶּה נִתְכַּוֵּן לָזֶה בְּרַמָּאוּתוֹ

 

מעבר לכך שזה גנאי, כדי שזה יהיה אסור צריך כוונה של אדם רמאי.

אדם יודע את נפשו. במידה והוא עושה את מתוך רמאות - אסור. במידה והגנאי הוא לא המטרה - מותר

כדי שאסיים באמת את ספר חפץ חיים בעיון לפני שאשאל שאלות

כדי שלא נציע לך מה שכבר למדת [אם כי חזרות זה מאוד חשוב].

לגבי חזרות אני יודע, אני באמת רוצה בשלב מסוים אחרי איזה עוד שתי מסכתות לחזור על הכל מהתחלה ,חשוב לי גם לזכור את הלימוד ולא העיקר לצאת ידי חובה.

ממליץ על סנהדרין או בבא קמא.
ואם בא לך משהו קצר יותר אז אפשר ללכת על מסכת שבועות.

שתזכה ללמוד עוד ספרים רבים ולסיימם מתוך אושר, בריאות וכל טוב

גם על ההמלצות וגם על הפרגונים והאיחולים 🙂

כמו בבא קמא בבא מציעא ובבא בתרא

מכות היא פחות או יותר (ויותר יותר מפחות) המשך ישיר של סנהדרין. החצי הראשון של סנהדרין הוא יותר כללי והחצי השני יותר פרקטי, 'בפועל'י, אז בתחילת הלימוד זה ייראה קצת שונה ובאמצע בערך ייתפס בתור פשוט חלק ממכות.

אם הכיוון הכללי הוא נזיקין - יש את מסכת נזיקין, שמחולקת פחות או יותר לשלושה נושאים - וגם לשלושה מסכתות, בערך בהקבלה (בק זה דיני נזקים וגזל, במ זה דיני שומרים ואבדות, בב זה דיני שכנות שותפות ירושה וכאלה)(זה לא באמת חופף בהכל, פשוט חילקו עשר עשר עשר. הפרק האחרון נגיד של במ והראשון של בב הם פחות או יותר ברצף, בתוספתא הם אפילו ביחד). חוץ מזה יש את מסכת שבועות, שההתחלה שלה (חמישה ששה דפים בערך) קשה מאוד יחסית וגם אח"כ זה לא נהיה ממש קל/מסודר, קו לא כמו סנהדרימכות, עז שקלה יחסית (למרות שאין בה עז), והוריות שנחשבת קשה למרות אורכה - והיא באמת קשה מכמה בחינות וקלה באחרות. תלוי מה אתה מחפש.

הביא ראיות שמכות וסנהדרין הן מסכת אחת (או במרגליות הים או בסדר המשנה ועריכתה), ומעניין שהרמב"ם בהקדמות הדגיש שלא כן.

בכל מקרה, אני ממליץ על סנהדרין, שאר המסכתות בסדר נזיקין הרבה יותר קשות. (אם כי גם בסנהדרין יש כמה דפים לא פשוטים ,אבל רובה לאו).

ש, ובכן, הן מסכת אחת מכל בחינה אפשרית בערך. מכות היא המסכת היחידה שבנויה כמו סנהדרין, ובמקרה היא גם ממשיכה בדיוק את מה שהיה לנו חסר בסנהדרין ואפילו ממשיכה את הסוגיה האחרונה של סנהדרין. (בערך)

הרמב"ם לא מביא טיעון ללמה זה לא ביחד, הוא פשוט מציין את זה כעובדה.

 

ואין סתירה

אחר שזכור לי שמפורשות מכות היא באה כהמשך למשנה האחרונה ובכל זאת הרמב"ם ז"ל כתב שהן שתי מסכתייס

בין כל שתי מסכתות אחרות, כולל כאלו שדי זהות אחת לשניה.

רבי יוחנן אמר לתלמידיו (ציטוט מהזיכרון): "חייכם, לא המת מטמא ולא המים מטהרים, אלא אמר הקב"ה: חוקה חקקתי, גזרה גזרתי, אין לך רשות להרהר אחריה."
ויש דעה אחרת שאומרת שזה כן מוחשי..
ראיתי את זה באחד הספרים של הרב חיים נבון

דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזירות הכתוב הן ואינן מדברים שדעתו של אדם מכרעתו והרי הן מכלל החוקים וכן הטבילה מן הטומאות מכלל החוקים הוא שאין הטומאה טיט או צואה שתעבור במים אלא גזירת הכתוב היא והדבר תלוי בכוונת הלב ולפיכך אמרו חכמים טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל ואעפ"כ רמז יש בדבר כשם שהמכוין לבו לטהר כיון שטבל טהור ואף על פי שלא נתחדש בגופו דבר כך המכוין לבו לטהר נפשו מטומאות הנפשות שהן מחשבות האון ודעות הרעות כיון שהסכים בלבו לפרוש מאותן העצות והביא נפשו במי הדעת טהור הרי הוא אומר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם השם ברחמיו הרבים מכל חטא עון ואשמה יטהרנו אמן

דבר ברור שבפן הרוחני-קבלי יש כאן משהו,

אך הרמב"ם לא אמר שאין כאן כלום הוא רק אמר שזה דבר מעל לשכל שלנו אך יש ודאי שיש

אני לא יודע

מים ודם לא מטמאים. אלא מכשירים לקבל טומאה
כלומר מאכלים מהצומח אינם מקבלים טומאה עד שיתנו עליהם משקה משבעת המשקים.

כתבי קודש מטמאים מדרבנן זו גזירה כדי שלא ישימו תקועה ליד הספרים אעפ ששניהם קדושים. וזה בגלל העכברים.

וזה בניגוד לנבלה שטמאה ומטמאה מתורה

בפשט אין טעמים למצוות , לפחות לרובם אין. וגם אם יש לכלל למשל למה צריך קורבנות אין לפרטים למה דווקא כבשה ולמה דווקא בצפון . אז בהחלט ניתן להבין שיש השפעה לדברים בהם אדם נוגע או נפגש למשל מגע עם מת משפיע על האדם אבל זה לא יסביר את כל הפרטים והסוגיםמ

על דרך הדרש ספר תורה זה ריבוי עצום של קדושה וזה מערער את עצמיותו של האדם.

נראה לי פעם ראשונה שמוזכר טומאה בתורה זה אצל דינה. שכם חדר לעצמיות שלה וערער אותו.

(חינוך קע"ג)

1. במובן ההלכתי המקורי שלו. כמו טומאת מת, נבילה, נדה
2. בהופעות שלו בתורה כמבטא רעיון בלי נפק"מ הלכתית לעניין טבילה וכדו'. כמו ואת כי שטית טומאה תחת אישך. לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה אחרי אשר הוטמאה. טומאת הארץ. טומאת דינה.
3. מדרבנן בלי רעיון כלשהו אלא כגזירה כדי למנוע משהו או כהרחקה. כמו ספר תורה שמטמא את הידיים או ידיים שניות לטומאה.

להבנתי, במציאות שלנו אי אפשר לתפוס את זה כי זה עניין של הרגשה הרבה יותר משל הבנה.
היום לא רק שאנחנו טמאי מתים, במובן מסויים העולם הדתי חי גם בתודעה של מוות ועולם הבא ולא בתודעה של חיים פה.
אני מניח שבעבר כן הרגישו את העניין, בגלל שהחיבור לחיים ולהוויה היה חזק הרבה יותר באופן טבעי, פחות שכלתנות לדוגמא (וגם בגלל שהייתה השראת השכינה) והתורה רק באה וקבעה גדרים ופרטים לפי עומק חכמתה.
אז בקיצור, החיבור החזק לחיים יותר תחושה של טומאה, כלומר ריחוק ומיאוס, מול דברים שמסמלים פגיעה בחיים (היום זה דרשות פעם זה היה פשט..).
יש כמובן מה להרחיב ולבדוק כל דבר שמטמא איך הוא מסתדר עם זה ואלו עוד אופנים יש וכו', אבל נראה לי שהרעיון בבסיסו נכון.
ולגבי סעיף 2- כמו שמוות הוא לא רצוי ומרוחק ככה לכל דבר לא רצוי ומרוחק משתמשים במילה טומאה.

וכמו שביקשת-זה בהחלט בלי קשר לעמדה שלי בנושא. רק מניחה את זה כאן.

20210905004608.pdf

עוד כתבה שמביאה עמדות של רבנים שונים -
על 'חברה מעורבת'

(לא קראתי, אז אין בהבאה של הדברים הבעת עמדה)

שאומרים דיון בהקשר זה, מחפשים "בתר טעמא", ודעות לאור המצב העכשווי.
שמעתי בם רב קהילה שאמר שהוא מעדיף לעשות להיות בתנועה מעורבת וכך הוא יכול לשלוט בתוכן הפעילויות של הנוער ולא רשמית יהיה נפרד אבל יעשנו סמים ועוד מרעין בישין במסיבות בחורות וביערות הסמוכות. הנקודה שרציתי להעביר היא - גם אם הסיפור לא נכון, שייתכן ובמצבים מסויימים (ממש לא לכתחילה) עדיף שהסניף המקומי יהיה מעורב.

של הרב גורן, יש לו פרק בנושא (בחלק של ראש השנה אם אני זוכר נכון)
הספר יצא במהדורה שניה על ידי ידיעות ספרים.

(באופן כללי זה סוגיה לא פשוטה ונחלקו בה הדעות, הרב גורן מביא את המקורות ודן בנושא)

במסכת מכות (יט למשל: האי מיבעי ליה לכדרבי אליעזר וכו'.

וכן כיוצ"ב עוד מאות פעמים בש"ס.

והתוס' בכל מקום אכן רגילים לתרץ דתרתי שמעינן מינה.

וכשיש תירוץ כזה בגמרא, לרוב היא מסבירה גם מדוע אפשר לשמוע תרתי, בד"כ בסגנון של: א"כ לימא קרא וכו', מאי וכו', ש"מ תרתי.

למרות שעדין לא מובן, למה אם כן בסוגיות מסוימות הגמרא לא נותנת אפשרות ללמוד פעמיים .. ואז יוצא שמחויבים לפרש בדרך מסוימת ויש מסקנה מסוימת.. אז גם שם שיהיה אפשר ללמוד פעמיים .

אבל מה שיותר לא מובן לי , שיש את העניין של ההגהות שלפעמים משנה את כל ההבנה של הברייתא, כל ההסבר והמסקנה נגזר מאיך אנחנו מבינים את הגמרא .. ומי אמר שאנחנו מבינים נכון? וכו וכו

לא ממש הבנתי על מה הוא מדבר.

'בן עזאי אומר, הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה. שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה' (מסכת אבות)

 

'אמר רבי אסי, יצר הרע בתחילה דומה לחוט של בוכיא, ולבסוף דומה כעבותות העגלה' (סוכה נה עמוד ב)

 

[רש"י: בוכיא - עכביש. ולבסוף - משאדם נמשך אחריו מעט, מתגבר והולך בו]

'מכאן אמרו, עבר אדם על מצוה קלה סופו לעבור על מצוה חמורה. לפי שעבר על לא תשנא, סופו לבא לידי שפיכות דמים' (דברים יט יא)

לפעמים זה מתחיל בזהירות בעניינים קלים
לפעמים מתחיל דווקא בזהירות בעניינים חמורים

זה הנושא העיקרי שאין בו כלל, כמו אם יש מעגל, אתה לא שואל 'מאיפה זה מתחיל'. זה מעגל סגור, השאלה אם אתה שם או לא שם. אם אתה שם אתה שם לגמרי. ואם לא - אז לא.

כך היא דרכו של יצר הרע,
היום אומר לו עשה כך
מחר אומר לו עשה כך
ולבסוף אומר לו עבוד ע'ז

י"ג מידות – ויקיפדיה

עבר השם יתברך על פני משה ואמר 'השם השם' שמרחם השם על האדם קודם שיחטא (ולא הורגו מחמת שיחטא) ומרחם אחרי שחטא ולא מענישו, אל רחום - מרחם, וחנון לשון חנינה (שפירושה נתינה בחינת שלא מגיע לאדם) ארך אפים - מאריך אפו ולא מעניש מיד אלא מחכה שישוב בתשובה, ורב חסד כפשוטו, ואמת (בכל, לכאורה כאן להעניש לרשעים ולתת שכר טוב לצדיקים) נוצר חסד לאלפי של אדם לאלפי דורות אחריו, נושא עוון ופשע וחטאה ונקה - הקב"ה נושא את העוון על עצמו ולא מעניש את האדם וכשחוזר בתשובה ממילא מנקה את המלאכים הרעים.

שבאותו ציווי לגדעון נאמר ״והיה אשר אמר אליך זה ילך אתך הוא ילך אתך וכל אשר אמר אליך זה לא ילך עמך הוא לא ילך״ שהמילה ״עמך״ גם כן חוזרת כמו ״לך רד כי שחת עמך״

אפשר לקרוא את זה גם ״עמך הוא״ ולא ״הוא לא ילך״ . עמך הוא = העם של משה.

בוא נלך לפי שיטת אלו שזה לא היה בחלום אלא ממש התחתן איתה וילדים והכל, אז הוא פחות נביא? להפך הוא התחתן איתה על פי ציווי אלוהי אז למה שתהיה בעיה להקשיב לו?

כביכול לא מצליח לקיים.

 

זה כמו שמשה לא יכל להוכיח את זמרי כי הוא היה נשוי לציפורה.

כמובן שמצד האמת אין מה להשוות חס ושלום בין מה שעשה זמרי ובין ציפורה, אבל עדיין זה מריח לא טוב.

 

יש עוד הרבה דוגמאות כאלו

שנשא אשה במצוות ה' אותו? אשמתו שאשתו מנאפת תחתיו?

אבל בשורה תחתונה כל העם יודעים מי היא אשתו. 

בין אם הם לא יודעים שזה בציווי השם או בין אם יודעים. 

(תנסה להיכנס לראש של נפתלי בן יהוא) שכל חייו זה עבודת אלילים וחיי פריצות, איך הוא ירגיש כאשר הנביא הדוס יתחיל להטיף לו על חזרה בתשובה מחיי הפריצות ביודעין שהוא עצמו התחתן עם האישה הפרוצה ביותר באותו דור כדברי חז"ל.

 

 

וחבל

לא לחינם פרשנים רציונאלים כגון הרמב"ם והרד"ק ניסו לפרש את העניין הזה בדרך משל.

ואם זה משל או חלום עוד פחות חמור.

כמובן שמצד האמת הנביא לא עשה שום דבר חמור..הרי זה היה ציווי השם אליו.

 

 

הנקודה שלי היא שאותם אנשים שהוא ניסה להוכיח לא יודעים את זה בבירור, וגם אם יודעים, זה עדיין מריח רע מאוד.

ולכן נראה לי קצת מוזר שהוא יוכיח אותם בעיניינים של פריצות.

 

 

אני לא מתחמק מהנקודה שלך אני פשוט חושב שהמצאת אותה.

עיקר התוכחות שלו הופנו כלפי הממלכה הצפונית, קרי ממלכת ישראל.

והם לא חזרו בתשובה (ומכאן "המצאתי" את הנקודה למאי נפקא מינה אם המצאתי או שמעתי עליה?)

עדיין צריך להתייחס לזה

שא תפילה אל אלוקיך שיעזור לך להתמיד בלימוד

אות אחת פחות..

בכל מקרה כנראה בתורה הפס׳ של נוגע לא נוגע הכי קצר. 

כך אני מבין לפי הסיפור ששייך לתורה..

התורה נאמרה בעקבות חזן כלשהו שעלה לבמה ור' נחמן ידע שהוא מנסה להרשים עם הקול שלו את הנשים ששומעות אותו.

הראש שלו היה בנשים ולא במה שהוא אומר.

 

מפה אני יכול להסיק איך אמור להיות ההפך מכך

שמנגן כשר זה אדם שמחובר לקב"ה ומנגן לכבודו ומחובר למה שהוא אומר.

כנראה לא משנה הדרגה שלו אלא הכוונה

אבל אם ככה
אז איך יודעים מי מנגן כשר בלי נבואה?

כמו כתוב בעצות המבוארות:

שצריך להמנע מלשמוע מנגן רשע

אבל אם שמע בשוגג או באונס - הלימוד תורה בלילה יציל אותו מהנזק.

 

 

אני חושב שכדאי לזכור שהעצות האלה 'ללמוד תורה בלילה', הם עניין סגולי, ולכן יותר תלוי ברעיון שעומד מאחוריהם (לזכור שהתורה היא גם כשרחוקים). זה משנה, כי לא כל 'פיתרון' הוא קונקרטי ל'בעיה', ולכן עיקר העניין זה הרעיון. (כמו ש'מאה ברכות', למשל, לפי דעת הקדמונים התפילה של 'אין כאלוקינו', שיש בה בעצם 20 ברכות לה', נועדה 'להשלים' לכל מצב (ולכן בכל מקרה בעיקרון היו אומרים אותה בשבת))

הרב עובדיה יוסף נהג לשמוע את אום כולתום ימ"ש.
מי שרוצה להחמיר שלא ימציא הלכות.

והרב עובדיה זה דוגמא קלאסית לאדם שיכול לשמוע נגינה של אדם רשע

ולתקן אותה

ומה שאתה אומר הוא דוגמה קלאסית לאמונה שגויה שמה שמותר לרב אסור לי- אין דבר כזה עיין אליעזר ברלנד.

זה לא משהו שכתוב שאסור לכולם ופתאום לרב מותר. 

אבל כן זה מזיק, ויש דברים שבהם יש הבדל בין צדיק לאדם פשוט. וכנראה שזה לא הזיק לו בגלל מה שאמרתי

אבל יש על דיונים שלמים אם מותר לנגן ניגונים של רשעים.

האם מותר להשתמש במנגינות חילוניות וכנסייתיות בתפילות? (schechter.ac.il)

 

יש דברים שיורידו את האדם הפשוט אבל צדיק יתגבר עליהם ויתקן אותם..

ור' נחמן כתב לנו שניגון של אדם רשע זה אחד מהם

 

 

אצל הדבר מוקשה לגבי 'מודים'  האם:

צוּר חַיֵּינוּ, מָגֵן יִשְׁעֵנוּ אַתָּה הוּא, לְדוֹר וָדוֹר נוֹדֶה לְךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ עַל חַיֵּינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶיךָ.

או

צוּר חַיֵּינוּ, מָגֵן יִשְׁעֵנוּ אַתָּה הוּא לְדוֹר וָדוֹר, נוֹדֶה לְךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ עַל חַיֵּינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶיךָ.

וכמו שבעלי הטעמים פיסקו

(בתהילים הטעם שנמצא כאן מעל המילה אלוקים נקרא 'עולה ויורד', והוא יותר חזק מאתנחתא)

זה הבנה מאוד שטחית של תפקידי בטעמים התהילים

פשוט כשלמדתי תהילים קלטתי שמשהו לא מסתדר, אז בדקתי בהתחלה של דעת מקרא

ההבדל העיקרי בטעמים זה מה שכתבתי - שבתהילים יש גם טעם 'עולה ויורד' והוא המפסיק הכי חזק...

האחרון להבנתי הוא המדויק. וכדברי המלבי"ם.

ולעניין מודים ללא בדיקה, מרגיש שהראשון הוא הנכון, אבל אני מתחבר יותר לשני, אולי עם פסיק נוסף לאחר "מגן ישענו".

תיקנתי כמה טעויות אצלי בעבר בזכות מנגינות הספרדים...

יש לי את ספרי התיקונים להבן איש חי (לשון חכמים)

את התיקונים נתן האר"י (בשער רוה"ק) ולא הרש"ש. למה יחסת את זה אליו?

 

https://www.mechon-mamre.org/c/ct/c1058.htm

אם צמת בכוונה לא ראויה, הרי שאתה עלול להפסיד את כל המטרה, ועלול לצאת שכרך בהפסדך, כמו שכתוב בכל הספרים