פורום בית המדרש (עמוד 83)

"חן מקום על יושביו", משם הגמרא לומדת את זה.

אני סומך על הרב הרצוג ומכון פתיל תכלת שכן.
חסידי ראדזין סומכים על האדמו"ר שמה שהם לובשים הוא האמיתי.

דיונון- התכלת של ראדזין, וגם אצל חסידי ברסלב שלובשים אותה

ארגמון קהה קוצים, האפשרות הראשונה שהעלה הרב הרצוג, שהיא מקובלת בעולם המחקר כמדומני, וכמדומני שכל שאר לובשי התכלת משתמשים בה.

יש זיהוי נוסף (של הרב הרצוג)  -ינטינה שכמדומני שלא הצליחו בפועל להפיק ממנה צבע יציב.

 

יש עוד מחלוקות על הקשירה, ואלי גם על הצבע המדוייק. [אפשר להפיק גוונים שונים מאותו בע"ח].

לפי הראיות בשטח- כנראה שכן.
לפי כללי הפסיקה- לא.
לפי הוראת רוב מוחלט של *גדולי* הפוסקים שנדרשו לכך- לא.

א.למה?

ב.למה?

ג.למה?

לא זכור לי מאמר הדורש מדוע יש טעות בתכלת של אחד מגדולי ישראל שאותם אתה מצטט כאומרים שזה לא התכלת בוודאות.

התשובה השנייה שלי לא קשורה למה שאמרת. יש כללי פסיקה.
לגבי הנקודה השלישית, אני בטוח שזיכרונך הוא נכס ברמה האישית, אך הייתי ממליץ לך בעקבות הודאתך לרענן אותו.
בנוסף, כדי לחדש את התכלת יש להוכיח שזהו הצבע המקורי בוודאות, ולא להיפך, שכדי לשלול אותו דרושה ודאות, שכן הראייה על המחדש.

ולגבי כללי פסיקה, יש המון דיונים ביחס אליהם ואין אחידות, אם הייתה אחידות אז גם לא היו מחלוקות

או שאולי כדי לפטור מחיוב תכלת צריך להסביר למה אין אותו

הבית יוסף כותב שהתכלת אבדה

אנשים נוהגים לחפש אבדות ולא להתייאס תמיד, תלוי כמה היא יקרה לנו.
ואם אבדה לנו מצווה, לא נחפש אותה ופשוט נתייאש?
אנחנו עדיין אומרים מדי יום "ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת", ככה שהבעלים (הקב"ה) לא התייאש...

אמר לי שאביו מביא בשם הזוהר שהתכלת אבדה עד ביאת המשיח

אין איסור על מישהו שחטא להיכנס להר הבית.
יש איסור על כניסת טמא.
ולכן צריך לטבול.

כעיקרון טובלים מאותו יום מחשש שנטמאת.
(בגלל שודאי נטמאת אני חושב שתצטרך לברך על הטבילה, אבל אני לא בטוח במאה אחוז שזה לכל הדעות. @אניוהוא אולי ידע)

יש שנהגו יום לפני מחשש זיבה, אבל בשביל זה לדעתי גם צריך מים חיים. (ואישית, נראה לי שזה חשש רחוק, כי אילו היית זב, היית יודע)

אצטרך לברך?

אם תרצה את ההלכות באופן פשוט, יש בספר "אל הר המור" של הרב יצחק שפירא והרב יוסף פלאי הסברים מעולים

אלא לחשוש לשיטת רש"י שטבול יום אסור במחנה לויה.

באמת מחשש זיבה צריך שבעה נקיים וטבילה במים חיים וזו אחת מכמה וכמה סיבות שרוב ככמעט כל גדולי ישראל בדור הזה ובדורות שלפנינו אסרו עליה להר הבית. שכן איננו יודעים להבחין בין קרי לזיבה וגזרו על עמי הארץ (כלומר מי שאין להם מסורת בעניין) להיות כזבים. כך שאפילו מי שמעולם לא ראה קרי, בפשטות הוא בכלל הגזירה וצריך שבעה נקיים (שאין היום מי שיודע מה צריך לבדוק). (חזון נחום, מובא בציץ אליעזר תחילת כרך י')

בעניין חלת חוץ לארץ לא חששו לזיבה. והתירו לכהן לאכול לאחר שובל מקריות או לכהן קטן שלא אבל.

קשה לחשוש לזיבה סתם ככה ללא סיבה מוצדקת לחשוש. כשפסרו במפורש להתיר ולא לחשוש

אמנם רבינו ירוחם אוסר אך לא נפסק כמותו

על כן יש להביא ראיה שיש לחשוש לזיבה ולא סתם להגיד שיש לחשוש כי כבר נפסק שאין חוששים לזיבה

ככה יש לך תירוץ עם פרומקייט טוב

מה נעשה?

בפשטות אין להביא ראיה מחלת חו"ל שעיקרה דרבנן וזכר למחנה לויה - דאוריתא. ועוד שמקסימום שאפשר להביא מדברייהם ראיה זה לקטן שלא ראה כלל ולא למי שכבר ראה קרי.

מה שגם אם לא היה לי תירוץ החזון נחום והציץ אליעזר (כרך י', סימן א' פרק ט', אות נו. עמ' כא-כב) שהביאו אותו נם בתראי.
אגב, לצערינו הוא לא כתב, אבל גם מורי ורבי מרן הגר"א שפירא הזכיר חשש זה, בין הסברות לאסור. הוא בוודאי הכיר את הרמ"א והגר"א.

בסופו של דבר בחרת מטרת פסיקה ולפי זה אתה מכופף את הכללים, הרי הגיוני לפסוק כדעת מרן ורבים מהאחרונים. אבל יש שני אחרונים שחששו לכך, למה לבחור בהם?

כשבמקביל רוב הפוסקים כולל רבותיו המובהקים (מרנן הרצ"י, הרב שפירא והרב ישראלי) שחיו בזמן שפסק את פסקו והכירו את כל הסברות , פסקו אחרת.

והציץ אליעזר, למרות שחיו בזמנו והכירו את הסברא.

לא הייתי נכנס לשרשור בכלל, אלא כדי לדייק את מה שהזכרת - שהסברא לטבול יום לפני והזכרת חשש זיבה, הם שני עניינים שונים.

בפועל, אין לי טענה על מי שסומך על רבו, בתנאי שהוא יודע מה רבו סובר בדיוק - כל עוד שאין לו טענות עלי, שאני נוהג לפי רבותי. רק מעיר, שברוב המקרים (כנראה חוץ מהעולים מחו"ל) רבותי (הישירים או העקיפים) הם גם רבותיו של רבותיו.

אז כמובן שכולנו סוברים אותו דבר ונוהגים אותו דבר.

יש דבר שנקרא מחלוקת. גם בין רב לתלמידו

חלק גדול מהפוסקים לא פירטו את משנתם וחלק הזכירו טעם עיקרי (חוסר ידיעת המחיצות) ולא הזכירו את כל הסברות הנוספות.

כמובן - שבעוד שבשביל לאסור, מספיק (בד"כ) טעם אחד, בשביל להתיר - צריך להתיר הכל.

בעמודים רעה - רעט.
טעמיו של הרב גורן:
1. טומאת עם הארץ שאינה מטמאה משכב ומושב אינה אוסרת כניסה להר הבית. לדעת הרמב"ם שכתב שרק מי שמטמא משכב ומושב ותחת אבן מסמא, אסור להכנס להר הבית.
2. לעניין חיוב טבילה במים חיים, אין עמי הארץ כזבין, אלא יכולים לטבול במקוה טהרה והם טהורים לכל דבר. לכן גם אנו יכולים לטבול גם מטומאת עם הארץ במקוה ואין אנו צריכים למים חיים. כי טבילת בעל קרי עולה גם לטומאת עם הארץ.
3. טומאת עם הארץ אינה צריכה ספירה שבעה נקיים להטהר ואין על טומאה זו חשש של טבול יום זב כזב דמי, אפילו מדרבנן לכולי עלמא.

קודם כל.

ב אמנם עיקרה דרבנן אבל רואים שלא חוששים לזיבה כלל. לחדש שחוששים לזיבה צריך מקור מבוסס ולא אולי יש זיבה. זה חשש תמוהה ורחוק. מלבד זאת שזב תולה הברבור במראה ובעוד חמישה דברים. אתה מכיר מישהו שלא יכול לתלות הברבור/מראה/אכל הרבה/לא אכל/קפץ וכו? הסיכוי להיות זה גם אם ראה זיבה הוא נמוך. כל שכן שזה רק שמא פעם ראה ולא ידע.

הלכתי כבתראי? אז אני אומר שמותר ואני בתאריך. זה לא רציני. יש כללים מתי זה נאמר.

(לפחות כך זכור לי, אנסה לברר)

2. ביחס לרוב ככל, אתה יודע לספור כדי לדעת מי נכלל במיעוט?
האם הרבנים:
הרב שלמה גורן, הרב דב ליאור, הרב רבינוביץ, הרב צפניה דרורי, הרב ישראל אריאל, הרב חיים דרוקמן, הרב אליעזר מלמד, הרב יצחק שילת, הרב יצחק שפירא, הרב דוד דודקביץ, הרב יעקב מדן, הרב ברוך גיגי, הרב הלל הורוביץ ועוד רבנים רבים כולם מיעוט הטפל?
(מעצבן אותי שיש כאלה שהולכים בדרך מסוימת וחשים צורך לומר שהחולקים עליהם תמיד מיעוט, ככה שלא צריך להתחשב בהם)

כמובן שיש עוד רבנים רבים נוספים, פשוט רציתי להביא שמות מוכרים.

שיכול גם להורות נגד גדולי ישראל בדורות שלפנינו שאסרו ללא יוצא מן הכלל, חלקם רבותיהם היישירים של המתירים.

יש כמה רשימות, שתלמידי חכמים ניסו ליצור רשימה של גדולי ישראל. מובן שבשאלה כזאת לא כל אחד שקיבל 'יורה יורה' מוסמך לחדש. כמובן שתמיד רשימה כזאת מושפעת מהשאלה את מי מחשיבים, את מי אולי מחרימים וכד'.

לכן חבר שלי הלך לספר 'על האחרונים' של הרב יצחק שילת, שלא חשוד בחרדיות, לא מחרים רבנים ציונים ואפילו עולה להר הבית בעצמו ובודד מהרשימה של אותם שהרב שילת החשיב כאחרונים, את הגדולים שנפטרו אחרי תשכ"ז.

מביניהם - שניים התירו - הרב גורן והרב חיים דוד הלוי. ארבעים (!) אסרו ועוד שישה, כמה שהם חיפשו בכרוזים, מכתבים וכד' לא מצאו התייחסות.

אפילו אם יוכח שכל השישה התירו (מה שממש לא מסתבר, אם כבר להפך) עדיין יש ארבעים אוסרים מול מקסימום שמונה מתירים מהרשימה של הרב שילת.

הלכתי. (ולבחון את המציאות)

ב. רואים שעם השנים זה משתנה, ומצטרפים יותר ויותר לקריאה לעלות.

נדמה לי שגם הרבנים הרב אליקים לבנון והרב זלמן מלמד קוראים לעלות, ככה שאם תסתכל עכשיו על הרבנים הגדולים בעולם הדתי לאומי, תבחין שרובם בעד לעלות.
אז למה לקבוע שם ולא פה?

מרן הגר"א שפירא תמיד הפנה לפתחי תשובה (אה"ע ס' י"ז ס"ק ק"מ, יו"ד ס' צ"ט סק"ה) שהביא מצ"צ הקדמון סי' מ' - על שאלות שלא כל מורה הוראה מוסמך לדון בהם.
וכן לנודע ביהודה תניינא אה"ע ס' ק"נ שכועס על רבנים צעירים שבכלל נכנסים לדברים שרק גדולי הרבנים פוסקים בהם.

מעבר לזה, כמה שתנסה - אני לא אכנס לשמות ולמי יותר גדול ומי פחות.

ואחרי כל מה שכתבתי, להלכה ולא למעשה (כי למעשה לא הייתי עולה נגד מסורת הפסיקה של גדולי ירושלים מאות שנים, כולל בדור האחרון שידעו את כל מה שידוע היו), עיינתי בסוגיות כמסת ידי ולענ"ד אי אפשר להתיר עליה להר הבית, הן מצד כמה וכמה עניינים בשאלת הגבולות והן מצד אפשרות ההיטהרות - אי אפשר להתיר בלי להכריע בכמה מחלוקות ראשונים וגדולי האחרונים שאין לנו בהם מסורת (או יותר נכון יש מסורת - להחמיר).
ממילא יהיה אפשר להתיר, רק כשיהיה בית דין שמקובל על כל ישראל (לא שמעתי את הרב זלמן מלמד מדבר על הר הבית, כן שמעתי אותו מדבר על החובה להקים בית דין כזה) - שאז, גם אם לא בחכמה, במניין הם יהיו בית הדין הכי גדול מאז רב אשי ויוכלו להכריע נגד ראשונים.

רוב מוחלט של העולים היום (למעט הרב שילת ותמידיו) עוברים גם על דעת הרב גורן. המחלוקת היא לא רק בפרטים, אלא באלו שיקולים לגיטימי לקחת בחשבון בפסיקת הלכה. הרב גורן הסכים עם שאר גדולי הדור הקודם שאין להביא ראיות להיתר מחשבונות של טופוגריפיה, ארכיאולוגיה וכד' ואפ' שעשה חשבונות - לא סמך עליהם למעשה. כל מה שנחלק על חבריו, שהוא סבר שאפשר להוכיח מהראשונים שיש מקומות שאפשר להכנס ואחרים חלקו עליו בכמה נקודות ואכמ"ל.

עוד יש להעיר, שלגבי הטענה של האוסרים (הטענה המרכזית של הרב עובדיה למשל) שיש חשש שאם יתירו חלק יבואו לפרוץ מעבר - הרב גורן ענה שאדרבה, הוא מתיר משהו מאוד ברור - שער המוגרבים ודרומה ואין חשש שיפרצו.
בפועל צעירים רבים שלא למדו, מצטלמים על רקע כיפת הסלע וחושבים שהם סומכים על הרב גורן שלסברתו המקום הזה (אפילו מתחת לרמה) אסור. (גם כבר שמעתי נשים ואפילו רווקות ה"י שטוענות שסומכות על הרב ליאור)

1. המשטרה לא מאפשרת ליהודים לעלות אל הרמה המוגבהת, ככה שאם היית באמת מסתכל ומכיר את ההר, היית מבין שזה רקע רחוק.
(פשוט גם אם מישהו היה רוצה לעבור על הדברים הללו, הוא לא היה יכול כי המשטרה לא היו מאפשרים לו.)
2. לגבי לסמוך על ארכיאולוגיה, בספרו הוא קורא לבדוק ארכיאולוגית ומסתמך על מדידות של חיל ההנדסה שנעשהו באופן חלקי.
3. רבים מהעולים (לא יודע מה הרוב עושים) מקפידים גם על דעתו של הרב גורן.
4. מוזמן לעיין במפות בספרו של הרב גורן (הר הבית) ותראה שיש מקומות שאף פוסק לא אסר, אז אם הלכה כרוב מהיכי תיתי לאסור?
(הלכתא כבתראי, אז תסמוך על הרב גורן שהכיר, מה עוד שעל הרב גורן אפשר להניח שהוא באמת הכיר לעומת פוסקים שאני לא יודע מה הם הכירו ומה לא.)
5. לגבי רווקות,יש פוסקים ורבנים שהתירו, גם אם זה לא הרב ליאור, ככה שלא עברו על איסור, אלא פשוט לא חששו לדעה מסוימת.

לא רק את הרמה.

לא נכנסתי בכלל לשאלה האם עברו על ההלכה. נכנסתי לזה שצדקו החולקים על הרב גורן, שאפילו אם לדעתו יש מקום להתיר, עליו להמנע מלפרסם כי יסמכו עליו נגד דעתו. זה נכון על הרב גורן ונכון על הרב ליאור.

לגבי הטענה הזו, אז עדיף שרבנים לא יאמרו את דעתם אי פעם?

עדיף שהציץ אליעזר לא יתיר דוד שמש, שמא ידליקו דוד בשבת ויסמכו עליו?

הוא עסק בחשבונות הטופוגרפיים לשם המחקר, אבל לא סמך עלייהם להתיר. את חשבונו להתיר, עשה ע"פ הכרעה מפיה"מ לרמב"ם שיש שטחים שמוכרחים להיות מחוץ למחנה שכינה. אמנם דחייתו את הר"ש והרא"ש שפירשו הפוך צ"ע ואכמ"ל.

לא אמרתי שלא יפסקו אף פעם. אבל, כשבאים להתיר גדר שגדולי הדורות גדרו במשך מאות שנים - צריך הרבה יותר זהירות.

דעתו של הרב גורן:
כמו שאתה יכול לראות הוא ממש לא אסר את כל מה שמצפון לשער המוגרבים. (החלק המוקף בקו אדום מלא כאן הוא התחום האסור מדאורייתא והמוקף באדום מקווקו הוא מדרבנן)



מפה נוספת שחשוב להכיר כדי שאנשים ידעו מה מותר לכולי עלמא (הצד הדרומי והריבוע בצפון הם המותרים לכולי עלמא)

הרב גורן אכן העלה השערה לזהות את הסלע הנקוב כשיתין של המזבח, אבל לא סמך על השערה זו להלכה. המפה הזו מופיעה בספרו, כמו מפות רבות אחרות.

 

אפשר לראות בספרו הר הבית, בפרק כז, את דעתו להלכה.

 

אם רוצים לסמוך על העיקרון של המפה השנייה, צריך לתקן שם משהו בחישוב.

מה צריך לתקן בחישוב לדעתך?
(אפשר להרחיב, כי הרב גורן החמיר באמות כמעט כמו החזון איש)

א. הוא מבוסס על העיקרון של החישוב מהו הגודל המינימלי של השטח הפנוי, ע"פ המשנה הר הבית רובו מן הדרום. אבל אין שם חישוב מדוייק, אלא מספרים שהרב גורן נתן בהתחלה בתור דוגמא למספר האמות הפנויות בדרום, ואח"כ המשיך להשתמש בהם.

[כרגע הספר לא בהישג ידי, אז לא אוכל להפנות לעמוד המדוייק שבו מופיעים המספרים בתור דוגמא בלבד. אבל אם תרצה, אשתדל בהמשך לציין].

לעשות את החישוב המדוייק זה קצת מורכב, ונראה לי שאין לי ידע מספיק בשביל זה. [לא מספיק משוואה מהסוג שלומדים בבית הספר], אבל נראה לי שאפשר לנסות מספרים קצת קטנים יותר של שטח פנוי בדרום, ולראות שהם אפשריים. 

[הרב שילת עשה חישוב כזה בצורה מדוייקת, אבל לא בדיוק על אותו עיקרון]

 

ב. בגלל שהחישוב מבוסס על השטח הפנוי המינימלי, [ולא על זיהוי של מקום המקדש], השימוש באמות חזו"א יוצא דווקא לקולא. הרב גורן סבר שהשיעור הזה של האמה מוכח. מי שלא סובר כמותו בנקודה הזו, צריך דווקא להקטין את השטח הפנוי.

אגב, אם תרצה לחשב שטח מכל כיוון, יש בערוך השלחן העתיד חישוב כמה מקום יש בכל צד.

ואפילו אם תניח איכשהו שלא נוסף כלום לאף צד כי אתה לא יודע היכן נוסף, למרות שנוסף בוודאות, עדיין יש מקום בכל כיוון.

כשהספר יהיה תחת ידך אשמח שתפנה.

אעיין שם בהמשך גם

לגבי המפה הראשונה, שכאמור היא שיטה שהרב גורן לא סמך עליה להלכה, אז אכן יש שטח פנוי במערב.

[וכאן באמת ההסתמכות על אמות חזו"א היא לחומרא].

אבל מלבד זה שהרב גורן לא סמך על זיהוי זה להלכה, המפה משורטטת ע"פ נתון של 31 מטר פנוי במערב, שיש איתו בעיה קשה.

אני מצטט ממאמר של הרב סילבצקי [לא בדקתי בעצמי את הנקודה הזו, אבל אני מתרשם שהוא צודק]-

 

"הרב גורן האריך לחשב בצורה מאד מפורטת ומדוקדקת את המרווחים הקיימים לפי השיטות השונות בספרו. בסוף הפרק העוסק בכך, תחת הכותרת 'המרווחים של הר הבית לפי שיטות הראשונים', סיכם הרב גורן על פני שני עמודים את תוצאות החישובים בלבד, לפי כל השיטות. כל הנתונים בדף הסיכום תואמים במדויק לתוצאות החישובים בגוף הפרק, מלבד המרווח הפנוי לצד מערב, באם כיפת הסלע היא מקום המזבח. בגוף הפרק, תוצאת החשבון המפורטת היא 15.4 ואילו בדף סיכום התוצאות נכתב 54. השמטת הדפוס ברורה .
אין בשום מקום בספר חשבון שמגיע ל54 אמה שהם 31.30 מטר, משום שחשבון זה פשוט לא קיים, לא נכון ואין לו אחיזה במציאות."

 

איני מכיר את השטח מבפנים, לא ברור לי האם יש אפשרות מעשית ללכת בצד מערב בלי לצאת מה15 אמות שהוזכרו. 
 

לגבי המפה השנייה, המבוססת על חשבון ע"פ המשנה של 'הר הבית רובו מן הדרום', חשבון שהרב גורן אכן סמך עליו להלכה. אי אפשר על פיה להוכיח שטח פנוי במערב, ולכן באמת במפה אין שטח פנוי במערב.

 

המפה מבוססת על חשבון של 190 אמה פנויות בדרום שמופיע בספר הר הבית בעמ' 335. ע"פ החשבון שלו שחושב ע"פ אמות חזו"א, זה 110 מטר (ולכן כאן אמות חזו"א הם לקולא). במפה זה קצת פחות, כנראה בגלל ניכוי עובי הכותל הדרומי.

אבל אם מעיינים שם בספר, רואים שאין מקור לערך מדוייק של 190 אמה. ה190 אמה מתחילים מדוגמא שהרב גורן נותן לגבי המיקום של העזרה, אבל בפועל צריך לחשב מה המספר המינימלי של אמות שאפשרי להציב שם, ועדיין יתאים לכלל הנתונים שבמשנה.

מכיוון שיכול להיות שימנעו ממך לעלות להר. מעניין לשאול אותו מה יהיה הדין היום כשזה נדיר שקורה שסתם סוגרים ללא הודעה או לא נותנים למישהו לעלות בהפתעה.
הייתי במקווה בקריה, ומישהו אבל ובירך והרב ליאור היה שם וחייך ולא העיר לו.

מהיר ויכול לקחת חצי שנה...

אני מניח שאתה מתכוון לאורות, אורות התחיה י"ח.

"אחד יתום מאב, ואחד יתום מאם. ועד אימתי נקראים יתומים לעניין זה - עד שלא יהיו צריכין לאדם גדול להיסמך לו לאומנם ולהיטפל בהן, אלא יהיה עושה כל צורכי עצמו לעצמו כשאר כל הגדולים."

(אפשר לחפש בגוגל למצוא לזה מקור, אם זה קריטי)

 

בתשובה שלפני ענו כבר על הגיל,

יש לי שכן שאבא שלו נהרג בתאונה ושאלתי רב וזה מה שהוא אמר לי.

 

אין הבדל ביחס ליתום, הוא יתום צריך לעזור לו.

יודעים הם ישרי לב, וצדיקים עליונים, שהם הם הנם צינורות שפע החיים ליקום כולו, מרגישים הם את גלי ההשפעה של הטוב שיורד עליהם, ועל ידם בעולם, והרגשתם זאת מלבשתם ענוה ויראה, ומביאתם להתעלות תמיד בזוהר השכל, וביקר התכונות. כל נפילה, היא מכשרת עליה כפולה.

לאחר מעשה, אם זה שהוא חקר חיזק אצל את האמונה, אז ודאי שהוא עדיף כי האמונה שלו יותר אמיתית, אבל קודם מעשה יש חולקים האם צריך חקירה כשלאדם אין ספיקות משום חשש של הציץ ונפגע.

אם מבינים שהשכל הוא רק כלי, אין שום בעיה לחקור. ואפרט:
יש כמה סוגים של תפיסת/הכרת מציאות כלשהי:
1. ע"י חמשת החושים.
2. ע"י השכל-חשיבה. אני מבין לדוג' שאם אדם צוחק אז משהו הצחיק אותו למרות שלא ראיתי מה זה.

שני סוגים אלו פשוטים וברורים לכולם.
אבל יש סוג שלישי. אנחנו רגילים למדוד כל דבר בכלים של שכל-הבנה. אבל אם חושבים על זה לעומק, הרי גם השכל הוא בסה"כ דבר נברא עם תכונות סובייקטיביות, וא"כ יכול להיות שיש תפיסת מציאות עליונה נוספת שלא פועלת בכלים של הבנה. כמו חמשת החושים בדברים גשמיים.
כלומר צריך להתבונן ולהבין בשכל עצמו שגם הוא רק תפיסת מציאות סובייקטיבית.

התפיסה העליונה יותר, ה"חוש השישי" הזה שמעל השכל, זה מה שנקרא נשמה. הנשמה מרגישה את הקב"ה בפשטות. הנשמה היא מציאות קיימת לכל דבר, הבעיה היא שאנחנו לא מרגישים אותה.
אבל אם לכאורה אנחנו לא מרגישים אותה אז חזרנו שוב להתחלה והשאלה שלך חוזרת?
אז קודם כל ברמה מסויימת אנחנו כן מרגישים את הנשמה. כל אדם מרגיש שיש בתוכו משהו עצמי שא"א להגדיר אותו. ההרגשה של עצם החיים, עצם הקיום. אני חי וכל שאר התכונות שלי, וגם השכל שלי, הם ע"ג זה.
אם אדם מתבונן הרבה בזה שהשכל הוא רק עוד אמצעי להכיר מציאות ומפנים את זה (וזה לא קל), הוא יכול להתחיל לחשוב בתודעה של נשמה. כלומר האמונה ברורה ופשוטה לו, ומטרת החקירה בשכל, הרובד העיקרי על פיו אנחנו מתנהלים וחיים, היא להחדיר את האמונה גם בו, לפי המאפיינים שלו. ע"י החקירה בשכל אנחנו מגיעים לאמונה נכונה ומוגדרת כמה שיותר. וזה התפקיד שלנו בעולם (לפחות לפי הרמב"ם), בירור האמונה השכלית (ביחד עם הפנמה ואמונה חיה. וגם תיקון מידות כמובן).

ברגע שתפסתי את העניין הזה, הפסקתי לפחד מכל מיני ספרים ודברי כפירה. ואדרבה. אם הקב"ה ברא את השכל, לא יכול להיות שהוא יסתור אותו. אם יש קושיה שכלית זה מפריע לי לא כי זה מחליש אותי אמונית, אלא כי לא יכול להיות שבמקום הזה הקב"ה לא מתגלה. שנברא שלו מסתיר אותו.

חשוב לי להדגיש שמה שדברתי עליו זה לא סתם רגש. זו תפיסה בשכל עצמו שהשכל הוא מוגבל, יחד עם התחושה הטבעית של עצם החיים-נשמה שהרחבתי בה למעלה.

כל זה נכון לגבי אמונה בבורא. אבל מה לגבי יהדות והעניין שאנחנו העם הנבחר, מי אמר שזה נכון? אולי הנצרות או האיסלאם צודקות?
לדעתי מעבר לדיון השכלי וההוכחות, פשוט צריך להתבונן במציאות בלי דעות קדומות ואז הכל ברור. כל העולם סביב העם שלנו, בכל המובנים. כולם מרגישים שאנחנו המרכז סביבו הכל סובב.

בנוסף לזה, תפיסת האלהים של האיסלאם כרודן היא לא הגיונית. אז לגביהם אין בכלל מה לדון.

הנצרות בנויה ברובה על עקרונות יהודים. היא שינתה דברים מתוך רגשות נכונים אבל מחוסר התבוננות עמוקה באמונה בנפש האדם ובתורה. אם היא הודתה בעמ"י ובתורה שהם נכונים אלא שדברים השתנו הם צריכים להוכיח ולא אנחנו. וכמו שכתבתי הם שינו דברים ע"פ רגש בלי יותר מדי לחשוב.

לגבי הקראים, יש בשיטה שלהם לא מעט סתירות ובעיות.

טענה נוספת- אמונה בבורא ולא בתורה. אני אדם מאמין וטוב. כלומר למה בכלל צריך דת כלשהי?
כל הדתות הם אולי סתם המצאה של בני אדם?
לדעתי התשובה לטענה הזו היא שזה מוזר להתנתק משנים ארוכות של הסטוריה ולפתח כיוון חשיבה חדש. קודם כל צריך לבדוק את הדרכים הקודמות ורק אם יש בהם פגם ממשי לוותר עליהן ולייצר תיאוריה חדשה טובה יותר. כלומר הם צריכים להוכיח שאנחנו טועים. ולא להיפך.
יוצא שהשאלה לא צריכה להיות מי אמר שאלקים נתן תורה אלא בא תוכיח שהיא לא הגיונית או עם תפיסה מוטעית. כלומר הדיון לדוג' הוא לא האם זה נכון ואמיתי לשמור שבת אלא האם יש הגיון בלשמור שבת.

אני בדעה שאומרת שמצווה על האדם לחקור ולהגיע לידיעת ה' ולולא החקירה אין לאדם אמונה שלימה תמימה... ככתוב "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא הא.להים וכו'"

שאין בורא לעולם,[ח"ו] או שהנצרות היא הדרך הנכונה.

וללמוד בצורה נכונה, ללמוד מהאנשים הנכונים עם ההדרכה הנכונה ולדקדק טוב טוב...

לכן כל מי שאינו טיפש, לא מסוגל להישאר תם

בשאלה מי עדיף - מאמין 'פשוט' או מאמין מידיעה,

ברור שהתשובה היא השני.

השאלה אם נכון לחקור או לא היא שאלה אחרת,

והתשובה משתנה מאחד לאחד 

אכן יש כאלה (אולי אפילו הרוב) שעדיף שיישארו בדרגת אמונה נמוכה 

מאשר שייכנסו לחקירות בלי הבסיס המתאים (בכמה מישורים).

אבל זה עדיף על כפירה,

שגם היא טעות אבל חמורה יותר ויותר קשה לתיקון.

שתי הברירות לא אידיאליות.

המטרה היא ללמוד ולחקור,

אחרי שיש בסיס מתאים.

א. בסיס לוגי וישרות. 

ב. רצינות מחשבתית.

ג. אמונת חכמים ויר''ש.

אין אמונה שלמה בלי בירור וחקירה. אמונה כזו היא אמונה שרירותית וחסרה.

אבל קיים סיכוי שהוא יחקור ויגיע למסקנה, - בית המדרש

אם נניח זה היה משהו רוחני, אז הייתי אומר לעצמי "סבבה, הקב"ה יודע שאני חייב בשבילי הוא ישנה את הדברים"

 

אבל פה הוא אומר דברים ממש מבאסים במציאות, שזה גורם חשק שלא להכנס לזה גם כשחייבים

וגם אותו צריך לקחת בפרופורציה,

זה אולי קצת מבאס אבל ממש לא נורא.

לי זה נשמע ממש באסה..

יכולת השוואה לבן זוג קודם מבאסת,

אבל ממש לא נוראית ולא סיבה לפסול. לדעתי

 

אולי אצל כמה כן,

בטח שלא באופן גורף.

ותזכור שגרושות של היום

הן לא כמו גרושות של אז.

פעם אישה הייתה מתגרשת בעל כרחה ובכללי הרבה יותר תלויה בגבר, היום זה בד''כ הדדי והאשה הרבה יותר עצמאית ופחות מרגישה קשורה ותלויה בגבר אם בכלל ולכן פחות שייך לגביהן "שאינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי. וקרוב הדבר שתהא דעתה על בעלה הראשון ונמצא כמה דעות במטה ומה גם אם הראשון נוח לה והשני קשה הימנו, שבודאי לא תשכח אלוף נעוריה ואת השני תבוז לו בלבה").

המגילה גם יוצאת נגד הוראות פתיחה באש ומעודדת רצח גויים שלא עשו לנו כלום.
"ויכו היהודים בכל איביהם מכת חרב והרג ואבדן ויעשו בשנאיהם כרצונם".
נראה לי צריך להוציא את מגילת אסתר מהחוק.

ועדיין אין עילה מספקת להרוג אותם, אבל בכל זאת צריך להרתיע אותם למקרה שבימים או בשנים הבאים הם ינסו להרוג יהודים.

כדי שלא יספיקו להגיש בג"ץ...

הקישור מכניס אותי לאתר אבל אחרי שאני לוחצת על לשאול שאלה הוא מתנתק...

0557081737.

(יש תנור פירוליטי שמגיע לחום חמש מאות מעלות ושם עוצמת החום שורפת את הכל ולא צריך לנקות בנוסף)

ולעבור על השכבה הדקה שנשארת דבוקה וקשה להוריד אותה בחומר פוגם. רק לעבור לא ניקוי יסודי שמוריד את זה לגמרי. ואז תחממי בחום גבוה.

ואני מדגיש-זה מותר רק כי זה בשביל פרווה. כדי להכשיר מבשר לחלב צריך ניקוי יסודי.

לפי איזו פסיקה זה?

למדתי את הנושא לרבנות. חיברתי כמה עקרונות די פשוטים שמפורשים בשו"ע וברמ"א וגם את העניין של חום גבוה שמוסכם על הפוסקים (הרב עובדיה והרב ליאור לדוג').
זה טוב גם לאשכנזים.
פורים שמח

הרב אלישיב קנוהל בספרו "ואכלת ושבעת" אומר שחצי שעה על החום הכי גבוה זה בסדר.
הרב ליאור פוסק כך גם (אולי קצת פחות זמן על החום הכי גבוה.)

אבל תוודאי שאין חתיכות הנראות לעין.

(ומן הסתם יהיו אוסרים, אבל לא מכיר כאלה)

ומכאן הקל וחומר לכאורה.

יכול להיות שדברים השתנו, אני יודע שבמלחמות ישראל התעקשו לזהות חללים על פי מבנה השיניים והאף כמו שנכתב בפוסקים, דבר שיצר בעיה כשחללים מתו מפיצוץ או שריפה.

פשוט שהיום יזהו לפי DNA

זו אוליגרכיה תיאוקרטית מונופוליסטית אוטוריטריאנית, איך אפשר לבקש בה היגיון ועקיבות?
אני או אתה יכולים לקבל ולהסכים שבידיה של הרבנות הראשית יש להפקיד את מערכות הכשרות והסמכות לגייר ולהשיא ולגרש ולהשגיח על מוהלים, אבל בשורה התחתונה זו מערכת שהכוח שהופקד בידה הוא אולטימטיבי, למה לחשוב בהכרח שהכוח הזה מופעל במתודה קונסיסטנטית?

העיקרון הוא שהרבנות הראשית איננה עומדת לשום ביקורת או עירעור בנוגע לדרכי הפעולה והאכיפה שבסמכות באי כוחה.
ברצותה תתיר וברצותה תאסור ולכן אין כל טעם לחפש עקיבות במעשיה ופעולותיה.

במקרה של דיווחי שקר.

כי אם הד.נ.א. שייך לאבא זה האמת לא עוזר.

ובכ"מ אחרי שיותר ממיליון רוסים וכד' גויים ניסו לההפך ליהודים ע"י הצהרה ולא מעט בעזרת המדינה, לא מובנת התלונות שלהם.

לא פוסק, אבל באופן כללי הרבה יותר הלכתית להתיר עגונה מאשר לקבוע יהדות.

זה כשהיה חשש שהסבתא היהודיה, אינה באמת הסבתא.

את כל הזמן שבוזבז ברדיו וברחבי הרשתות החברתיות ואת כל הפופוליזם שזה יצר.

לא יודע האם היו בשנים האחרונות שאלות שנדרשו למעשה לעניין הזה בארץ, ואולי בזמן שהיו הבעיות המרכזיות של זיהוי חללים עוד לא הסתמכו על זה.  

ב. כמדומני, שההסתמכות על דנ"א לבדיקות יהדות, היא בצירוף נתונים נוספים בלבד, ואגב, לא לשלילת יהדות, אלא כאשר בלעדיה נתונים אינם מספיקים לקבוע יהדות. ראה בשו"ת במראה הבזק חלק ט - http://eretzhemdah.org/data/uploadedfiles/ebooks/44-sfile.pdf. את הרקע לעניין.