פורום בית המדרש (עמוד 87)

רלב"ג ומלבי"ם על שמןאל ב ט"ז בדברי דוד לאבישי,\ מלכים ב' פרק ב', פס' ח-ט

מבחינתו כל המהלך הוא במסגרת העונש שנתן הנביא הודיע לו שיהיה, לכן הוא קיבל ש"ד' אמר לו קלל".

אם כי אני לא פוסק.
וסברא פשוטה, מקיימים מצוות עשה בכל רגע שהתפילין מונחות עלי, אז למה לא להמשיך לקיים את המצווה גם אם לא באופן הכי מהודר.
לא חושב ששיחה סתם מהווה ביזיון לתפילין, אלא מקסימום חוסר הידור בזמן הנחת התפילין.

אם כי מעניין מה הרב שמואל טל אומר בנושא, מישהו יודע?

להגיד. @אניוהוא  @ימ''ל @אריק מהדרום

בטח הם ידעו יותר טוב

וגם אם לא חשבת זה לא מוסכם , ולכן לא מברכים.

רק לאחר שנת לילה או שהעיר היום הבא מברכים שוב

יש דברים שלגביהם הלילה הולך אחר היום, (כלומר שהלילה הוא המשך ליום שלפניו) כמו זה, ברכות התורה, ברכת רעם וברק וכו'

ייתכן שזה נאמר דווקא על חטא העגל עצמו, לא על הדבר ה נוסף שהזכרת. הרי לומדים את זה מכך שלא רצו לתת את נזמיהן, וא"כ זה נוגע רק לעגל.

שבעגל הן לא השתתפו, אבל בחינגה יתכן שכן?

ייתכן שהן השתתפו בזה, אך לא מחמת החגיגה על העגל שמסתבר שלא ראו בו עניין, אלא מפני תאוות העריות. כמ"ש חז"ל  על זה שהעם היה "בוכה למשפחותיו" - "על עסקי עריות שנאסרו להם".

אבל בכל זאת לא סביר שרק זה הגילוי עריות שהלך שם.

 

הרעיון של @חידוש נראה לי

לא עבדו עבודה זרה

לא כתוב שהן נמנעו גם מהחגיגות וגילוי העריות

אבל האימרה שהנשים לא חטאו, אאל"ט נגזרת מהמדרש על ויתפרקו.

ישר כח.

אין פה שום דבר על חטא העריות.

מה זאת אומרת?

אם לא האמינו בעגל, למה זה אומר שלא חטאו בעריות?

ויקומו לצחק הוא אחרי ויתפרקו.

לא לצחק לפניו כדי לעבדו, אלא מתוך יצה"ר לעריות.

 

לא משנה. הבנתי אותך לא נכון.

בחברה אידיאלית.

במציאות זה לא ממש כך.

להיפך. אני אציג את זה כך: כמה דתיים ומסורתיים יהיו מוכנים לשלם כסף כדי לבנות בית קולנוע שפתוח בשבת? כמה מהם גם יימנעו מללכת אליו ביום חול?

 

שאלה נוספת: חז"ל פירשו את האומר לאביו כאבי אמו, את אחיו כאחיו מאמו ואת בניו כבניו מבתו. מה עם אמו ממש? מדוע לא פירשו אותה אחרת?

ראיתי עכשיו (מדרש לקח טוב):  ויעשו בני לוי כדבר משה. מלמד ששבטו של לוי לא עבדו עבודת כוכבים, ואם תאמר האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו, אביו אבי אמו מישראל, אמו אם אמו מישראל, אבל יחוס לוי לא חטאו.

 

משמע שהנשים כן חטאו במשהו המחייב מיתה.

ההשפעה של 'סתם תאוות' היא ממש לא מוגבלת. האם מאחורי כל חטא עריות היה מניע פולחני?

 

מה פתאום!

א. אמו קצת כן משבט לוי, לפחות לעניין מעשר.

ב. כתוב אחיותיו - הן כלולות באחיו! רבים הם גם זכר ונקבה. וכן בניו!

ג. הוא הרג את אם אמו כי היא טפלה לאבי אמו?

אז מה? החוטאים עצמם לא כולם היו מהמניע הזה.

 

א. ומנין לך שהן לא נחשבו ללויות בעניין זה?

ב. ויעקב ובניו ירדו מצרים - האם דינה לא ירדה?

 ויקם יעקב וישא את בניו ואת נשיו על הגמלים - האם דינה נשארה בבית לבן?

ג. אתה דוחק את המדרש ממש, למה?

1. זה לא נכון, אתה מתאר חברה שכולם בה אדיאולוגיים מאוד, במציאות זה לא תמיד כך.

 

א. אם כן, אז הכוונה לאם אמו, אם לא, הכוונה לאמו ממש, שלא נחשבה כלויה לעניין זה, ואכן חטאה.

בג. בפסוק משמע שהרג את אמו ממש! אתה רוצה לדחוק אותו ולהגיד שרק עשה אותה אלמנה!

1. נכון, אבל רוב האנשים לא מחליטים כל דבר מתוך אדיאולוגיה טהורה, יש גם יצה"ר.

 

א. ואיך תסביר לא לפי המדרש ההוא, אלא לפי רש"י? שאמו - אמו ממש. הרי בעלה לוי, ולא חטא!

ב. לא ראיתיו! לא התייחס לקרבה המשפחתית ולא ריחם עליה! אתה נדחק לומר שהוא רק הרג את בעלה?!

1. לא הכל תלוי ביצה"ר, אבל הוא אכן יכול לגבור על אדיאולוגיה (מה גם שאין כ"כ בעיה אדיאולוגית בלצחק לפני העגל, הרי אהרן אמר חג לה', והייתה שם הקרבת קרבנות מסודרת לה')

כנראה שרובן לא - ע"ס מה?

 

א. רש"י נסמך על המדרשים שלא דרשו את אמו, איך תסביר את בדעה הזו?

ב. אתה לא מסכים שזה דוחק גדול במדרש? ובשביל מה? הרי לא קשה עליו כל כך.

1. לפי דבריך, אדם לא יכול לחטוא, כי שום תאווה בעולם לא תנצח את האידיאולוגיה שלו.

 

לעשות עגל - הן ראו כתועבה.

החג, עליו הכריז אהרן כחג לה', והוקרבו בו קרבנות לה' כדין ע"י הראויים לכך, הבכורות - אולי הן לא ראו בו בעיה אידיאולוגית כ"כ גדולה, מספיק בשביל לנצח יצה"ר לעריות.

 

א. רש"י מסתמך על המדרש שלא דורש את אמו.

אולי ההפך? היתה אשה אחת או שתיים שהיו מספיק אידיאולוגיות, שלא היה להן יצה"ר לכך.

ב. בפסוק גם לא כתוב שהנשים לא חטאו בעגל.

1. יש הרבה אידיאולוגיים גדולים, שחטאו רק בגלל יצה"ר.

אז אתה מסכים שדעתך לא מוכרחת מהמדרש על ויתפרקו?

 

א. איך לאמו זה שנהייתה אלמנה, הרי בעלה לוי ולא חטא?

ב. חז"ל גם אמרו שאם אמו חטאה.

חוץ מזה, באותם דורות זה היה ברור שהנשים לא משתתפות במרחב הציבורי - לא הבנתי מה אתה אומר בזה.

1. דוד חטא (במשהו בוודאי). האם הייתה לו אידיאולוגיה לזה? וכן עוד הרבה צדיקים.

דעתך לא מוכרחת. הסכמת שגם אם הנשים ראו בעיה בעגל, יכול להיות שזה לא היה חזק מספיק כדי למנוע אותן מהחגיגות.

למה זו סברה פשוטה?

 

א. אבל רש"י פירש כמו המדרש שלא דורש את אמו כאם אמו.

ב. מלשון המדרש כך משתמע.

 

זה נכון. אבל מה הקשר?

1. נכון. ולמה אתה חושב שהאידיאולוגיה של הנשים במדבר הייתה מושלמת?

אבל חז"ל אמרו רק שהן לא רצו לתת את התכשיטים לעשות עגל, לא שלא חטאו כלל בשום דבר.

א. רש"י לא הביא את המדרש שדורש את אמו - למה?

ב. לשון הפסוק הוא שלא ריחמו. וכתוב שהרגו את החוטאים. אתה מפתל ואומר שלא ריחמו על הנשים של החוטאים? זה ממש דחוק.

בדיוק להפך. משה אומר לפרעה, שלא רק הגברים ילכו. למה? כי חג ה' לנו. הבנות בשילה רקדו בחוץ בחג.

שוב, זה לא מוכרח מלשון המדרש.

א. אתה טועה. רש"י בחר שלא לפרש את אמו. למה?

ב. זה דחוק.

אני מסכים, אבל בחגיגות, כגון ציחוק לפני העגל, הן כן משתתפות.

 

מהגמרא ביומא סו: ומרש"י שם נראה כדברי. ובעין יעקב גרס שם - אמו אמו מישראל. שזה מוכיח לגמרי נגדך.

איך?
א. לא. אם רש"י היה דורש כך, הוא היה מביא את גרסת הלקח טוב.

ב. זה מאוד דחוק. אתה מעקם מאוד את דברי הגמרא, בלי להסתמך על כלום. הרי רש"י והמאירי בקושייא כותבים שלפי הפסוק הם חטאו, ואתה רוצה לומר שלפי התירוץ, גם הנזכרים לא חטאו?

חשוב לי לגלות את האמת. והאמת, שאין מדרש שאומר שהנשים לא חטאו כלל.

אבל אין שום סיבה להעמיד את הפסוק באשה אחת, כי כמו שאמרתי, אין מדרש האומר שהנשים לא חטאו כלל.

אי נמי שאשה אחת - כל המפרשים מדברים על ע"ז ממש שם!

א. לא נכון. אתה אומר: הוא בוודאי דרש את אמו כאם אמו, וחוסר הרחמים כלפיה התבטא בהריגת בעלה. זה לא נראה לך קצת עיוות?

ב. מה? לפי הקושייא במאירי וברש"י, משמע שהנזכרים בפסוק חטאו בע"ז ממש!

המדרש לא אומר שלא חטאו! רק שלא היו מוכנות לתת את תכשיטיהן לעגל שאין בו ממש.

על אותו משקל אתה יכול לומר: יש מדרש שהלוים כקבוצה לא חטאו. אולי היה לוי או שנים שכן. ואז כל קושיית הגמרא נופלת.

כתבת שהיה בה צד חטא שעבורו נהייתה אלמנה - החטא הנזכר, ע"פ כל המפרשים, הוא ע,ז ממש! לא צד חטא עליו נענשים באלמנות.

אשמח אם נמשיך באישי, זה נהיה צפוף פה.

 

 

א. אתה מבין את המדרש השני כפשוטו, ואח"כ עוד מקיש ובונה עליו דברים נוספים, ומציג אותם כמוחלטים, אף שהם בפירוש סותרים להבנת הגמרא.

כל המפרשים הבינו את הביטוי כפשוטו! אתה לא מסתמך בינתיים על אף פרשן.

ב. אתה משליך בכלל מעניין לעניין, מהכנת העגל, לעבודתו וציחוק לפניו.

אני לא בונה רש"י ומאירי. אתה רצית לדחוק ולעקם את משמעות הגמרא לעניינים אחרים, ומרש"י הוכחתי שאי אפשר להבין כך. לא דייקתי דבר ברש"י ובמאירי, אתה דייקת הרבה מאוד מלשון המדרש בפדר"א.

ג. זו שאלה, אבל לא מספיק בשביל לדחוק כך את לשון הגמרא. וגם אין קשר לציחוק.

ד. בדיוק! ומדרש זה חזק מספיק כדי להוציא את הפסוק ממשמעותו, החידוש שאתה רוצה לדייק מהמדרש על הנשים, לא חזק מספיק בשביל זה.

ה. רק הסברתי למה הדוחק שלך בדברי הגמרא, עומד בסתירה מוחלטת למפרשים, אבל זה שהחטא הוא ע"ז, מובן מהגמרא עצמו.

עונה באישי

אני ביססתי את דבריי...

אבל לא כתוב שלא חטאו כלל.

הנשים לא חטאו.. אבל יש לי שלושה תירוצים

 

1. ממה שכתוב "ויקומו לצחק" משמע שהייתה להם כוונה לזה והם התחילו לדבר ניבולי פה בעניין וכו'

(אגב, זה כשלעצמו כבר נקרא גילוי עריות)   אבל לא כתוב "ויצחקו" ויקומו לצחק" 

 

2. יתכן שנכנסה בהם רוח תאווה וכל אחד הלך לאשתו שלו לשם תאווה.. ורק לו התורה החשיבה את המעשה כעבירה אבל לא לאשתו

 

3. אולי בין הערב רב היו גם נשים (?)  ואיתן הם חטאו

 

 

 

שהגברים פרקו עול וחפשו כמו פרחחים של היום בנות להתחיל איתן אבל הבנות לא זרמו..........

הפשט של 'לצחק' כמשמעות המילה, היא איזשהי חגיגה. הדרש מחבר ש'לצחק' מופיע בהקשר של שלוש העבירות החמורות וממילא כשמופיע בנוסף לעבירה המפורשת, יש גם שייכות לאחרות.
מבואר שהשפיכות דמים - היתה רציחת אדם אחד - חור, כך שבהחלט יש מקום לומר שגם הגילוי עריות, היה אירוע אחד. אלא שהוא משוייך לחטא העגל, שבאוירת פריצת הגבולות של החטא, התאפשר גם גילוי עריות.
כך שממש אין צורך להגיד שנשים רבות היו שותפות.

וזה גיל שהנער מתחיל בחיבור אמיתי לה'.

 

עד גיל בר מצוה לא מחוייבים במצוות כי השכל עדיין לא מפותח מספיק בשביל הקשר עם ה' כראוי, הבר מצוה מציינת את הבשלות לקיום תורה ומצוות  ולכן מאז מחויבים בהם

הגמרא בקידושין (אני כמעט בטוח שבדף כט) מכריעה שגדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה, ובעקבות כך אומר רב יוסף שאם יפסק להלכה שעוורים חייבים במצוות (ולכן הוא, רב יוסף, חייב במצוות) הוא יעשה יום טוב לחכמים. ומכאן שיש לעשות שמחה על כך שמתחייבים במצוות.

המצוות שוות יותר כי גדול המצווה ועוד מאינו מצווה ועושה.

1. כי אנחנו אוהבים אתגר.
2. כי זה מעיד על זה שהתבגרנו וזה מרים לנו.
3. כי זה כי זה מעיד על האמון שנותנים בנו שנעמוד באתגר..

תעשה את האנלוגיה לבד.

אשרינו אשרינו!! מה טוב חלקנו!!!

על כל הערבים לא.

בינהם יש חסידי אומות העולם וגומלי חסדים. שמקיימים 7 מצוות בני נח.

 

על מחבלים?

ימח שמם ושם זכרם שיאבדו מן העולם ולא יישאר מהם זכר.

הוא כותב שרבנו האר"י אומר לגרוס את זה

אבל הוא מסביר שם למה זה לא כפילות...

מישהו שהיה מתפלל אצל הרב שנים במניין הזה ביום העצמאות, אמר שהיו מתפללים תפילה רגילה ואומרים תחנון.

מכיר מגוף ראשון - כאילו אתה?

 

 

אבל לפני שכל החוכמולים פותחים פה

 

זה סיבות קבליות.

 

למי שיודע לפי הקבלה מעלת התחנון גדולה יותר ממעלת התפילה והחזרה! (כנג חב"ד)

ובא"ח כותב שבמניין כזה שיש בעל שמחה הם משלימים את זה ממניינים אחרים שמתפללים ואומרים תחנון

 

ובכלל, זה ידוע שבמניינים של מקובלים מבקשים שמי שיש לו שמחה שלא יתפלל איתם

 

 

אמנם, כשהיו מתפללים עם הרב בבר מצווה וכדומה הוא לא היה אומר תחנון

 

אבל, כנראה זו הסיבה

מפני שהיה מורה לציבור אחרת.

נכון?

נשמע גם לך הגיוני?

<<<פותח פה.

מכיר מגוף ראשון - מכיר מישהו שהוא עצמו היה שם.

לא נשמע לי הגיוני (אבל בכללי הנהגות של מקובלים לא נשמעות לי הגיוניות, אחרי הכל - אם הן היו הגיוניות הן לא היו נקראות 'קבלה')

כלומר, נשמע מפתיע אבל לא מאוד.
ואני גם לא משוכנע בכלל שזה קשור לקבלה דווקא אבל אולי.

הוא הורה לציבור לא לומר תחנון והוא אמר

 

לא רואה סיבה הגיונית אחרת..

מה שאמרתי נשמע סהכ הגיוני?

כי אם זו הייתה הסיבה לא היה צריך לעשות מניין נפרד בשביל זה והיה אפשר להכניס קטעים חגיגיים בנוסף, מה שלא היה.
וגם כי אותו רב שהיה מקורב לרב אמר לי שהסיבה הייתה היחס למדינה ולא אמר כלום על עניינים קבליים.

כמדומני מהרב שמואל עצמו
או מהרב דביר זעפרני הבן של הרב זעפרני המשמש של הגרמ'א זצ'ל

באותה מידה את יכולה לנסות להבין את רגשות האהבה של ילד להוריו או אהבה טהורה בין איש לאשתו, יש תחומים שהשכל מחוייב להתבטל בפני דברים שמעליו מתוך ענווה ופתיחות...

שכמובן חייב להיות פנימי אבל לפעמים באמת חייבים יד מכוונת מישהו שיעזור בדרך. ויתן את התחושה שיש וודאות ויש אינסוף שמתגלה בחיים שלנו

הרב בלייכר - נראה לי בניין אמונה
מדריך למאמין הרציונלי
אמונה ברורה
אבל לא קראתי אף אחד מהם, את רוצה נושא מסוים באמונה? לדוגמה שכר ועונש, מציאות הבורא וכו׳?

אבל אני לא יודע אם זה ספר שלומדים אותו בשניים, אני יכול לבדוק במורה נבוכים אם יש פרקים שמדברים על זה, אבל אני לא יודע אם זה מתאים לכן...

נראה לי שמורה נבוכים זה אתגר שמצריך עמל רב לפני שתגיעו לנושא שביקשת, אז אני מציע את אמונה ברורה, אולי תלמדו אותו במקביל ואז תדברו על המסקנות או שתראו מה מתאים.

 

בכל מקרה, לאחר שמבינים שמציאות הבורא היא הכרח, ואנחנו יודעים שהוא נתן לנו תורה ומצוות, אז שכר ועונש הם מתבקשים מעצמם...

זו לא פחות מנצלת נפשות הרבה פעמים.

אבל השאלה שלך מבקשת לצמצם עולם שלם ודרך חיים של אלפי שנים בתוך שרשור אחד.. לא חושב שתצליחי כאן. בשביל להשפיע צריך להיות מלא. אם באמת חשוב לך, למדי בעצמך לעצמך, ומתוך כך יהיה לך הרבה להשפיע.
בהצלחה

שונות זו מזו. והדרך שאני הגעתי לבירור ולהבנה היתה מאד ספציפית ואני באמת מאמינה שיש דרך לברר השאלה האם יש המלצות לספרים או מערכים של אנשים גדולים שאפשר לנסות ללמוד מהם ביחד

אבל אישית אני לא חושב שזו התשובה. אני חושב שאם הקב"ה הפגיש בינכן הלימוד אמור להגיע ממך, זכית. בנוסף, אני לא חושב שלימוד כוזרי יועיל במיוחד.. מקווה שאני טועה.
אם הרצון הוא בכל זאת ללמוד משהו יחד, אני הייתי הולך על משהו רגשי יותר, פחות הוכחתי. לדוגמא, שווה לכל נפש / הרב משה שילת.

באמת, זה דברים שהם מעל השכל שלנו. אי אפשר ממש להבין באמת אמונה. אבל הספר הזה..כזה אור..

לדעתי הוא מתאים ממש..

וחוץ מזה ללמוד אותו יפתח בניכן שיח, ללמוד אמונה זה יותר קשה מלדבר אמונה, בעז"ה תזכי לקבל מזה גם. אשרייך ואשרי חלקך 

אז יש אתר עם הרבה מאמרים מעניינים על יסודות האמונה והיהדות.
פה יש קישור לאחד ממאמרי היסוד שלהם, אבל יש שם עוד המון... למה אני מאמין באלוהים, ביהדות ובתורה? מבט-על - לדעת להאמין

א. אי אפשר ללמוד אמונה מתוך ספקנות, כי אלה שני חושים הפוכים. כדי ללמוד אמונה צריך אמון, אמון בהיות תשובות, אמון בשאיפה ואמון עצמי. אם אי אפשר להביא אותה לשם חבל לנסות.

ב. צריך להבין שיש השפעה, נאמר תת-מודעת, של המעשים והשיגרה על הלך המחשבה והנפש (לא דבר כל כך לא מובן). מתוך כך יש להבין שאורח החיים היהודי מותאם להלך הנפש היהודית, ולכן לסתור אותו מקשה על בניית האמונה ופיתוח תודעה רוחנית, ומתוך כך אם השאיפות רציניות מספיק כדאי להשתפר ולהתמיד בתחום הזה.
ג. נשמע לי שמה שחסר לה זה לא הפן השכלי, שהיהדות לא הגיונית לדעתה בעקבות מספר קושיות, אלא שיש לה אוצר מונחים מסוים עם קונוטציה דתית (אלוקים, מצוות, גורל, השגחה, בחירה, תלוי ברמת הידע) שאין לה מושג ברור מה התוכן שלהם, ולכן כדאי להתחיל מזה.
אפשר להתחיל מלימוד כוזרי בשביל היסודות, אח"כ דרך ה' לרמחל כדי לסדר את המחשבה בצורה מפורטת ביחס לנושאים השונים, ואחכ אולי את הפרקים הראשונים של מורה נבוכים כדי להבין קצת מה קורה בתנך ביחס לקב"ה.
ד. כדאי ללוות את כל הנ"ל בלימוד אורות התשובה.
ה. אני לא מבין כלום באמונה ויש לקחת זאת בחשבון.

הדרכה צמודה לעובד ה' בחלק הנפשי. כמו ההלכה למעשים (חובות האיברים), אז זה ההלכה לנפש (חובות הלבבות)...
החל מההקדמה שהיא השאלה 'למה בכלל?' שהרבה נופלים בה ומאוכזבים שדרך אמונתם כושלת שהרי הם לא יודעים למה להאמין וכו' דרך מהותו שלבורא (הוכחות לקיומו, ייחודו וכו'), איך לבחון את העולם כדי להגיע למטרה, מהי עבודת ה' ולמה? וכו' עד שמגיעים לאהבת ה' שהיא אהבה שלימה שאינה רגש רעוע וארעי... זו אהבה שנבנית ומתחזקת כל הלימוד והיגיעה והיא ממאפייני המטרה...

עדיף ללמוד מישהו בן דורנו...

(ואהבה היא אינה רגש)

המלצה שלי לגבי שער הייחוד היא ללמוד במקביל את המדעים המעודכנים ולראות את העקרונות שלרבינו בחיי שם מתממשים במדעים המודרניים...

 

(ציטוט מדברי - "...לאהבת ה' שהיא אהבה שלימה שאינה רגש רעוע וארעי". אהבה עירומה מכל היא רגש, אהבה אמיתית היא אהבה שכלית. האהבה שבשער אהבת ה', היא, כמו שהוא מגדיר אותה שם וכמו שהוא בונה אותה במהלך הספר היא האהבה האמיתית המבוססת שכל. פעם כתבתי כאן באמצעות משל על סוגי האהבות האלה - קבלת עול היא עבודה משותפת שלרגש והשכל... - נוער וגיל ההתבגרות )

עדיף ללמוד ישירות מספרי אמונה של ימינו, גם השפה בספרי אמונה ישני לא תמיד ברורה לכולם.

אהבה זה מעל הרגש והשכל. 

אפשר להתפלץ...
אני מעדיף באופן ברור את המחשבה והאמונה שלקדמונים... אחד מפני שככל שחוזרים אחורה בזמן ספרי המחשבה יותר מקוריים ושנית מפני תוכנן האיכותי המציג אמונה עמוקה, עקרונית, בנויה היטב ולא ספרי אמונה מודרניים רדודים... יש היום ספרי אמונה יפים מאוד ומונגשים מאוד כמו אמונה ברורה למשל שמארגן יפה את רעיונות הקדמונים בצורה מודרנית ונוחה, אבל עדיין אין כאן עומק מחשבתי ושיטתי מספיק לדעתי...
על השפה אפשר להתגבר, ואדרבה כדאי ללמוד את השפה... גם כי היא יפה מאוד וגם כי על כרחינו אנו זקוקים לספרים האלה ולכן כדאי להתרגל לשפה כבר מתחילה...
אפשר גם ללמוד את הספר בצורה מודרכת מאדם שמכיר ויודע ואז גם לא נכשלים בלימוד הספר ומתקשים בו...

לרבינו בחיי אין דבר גבוה מהשכל... על ההתחלה בהקדמה הוא אומר את זה...
(אז אמנם ככל שהתקדמנו בזמן ספרי האמונה דגלו יותר ויותר בכח אמוני על שכלי, אבל כמו שאמרתי, אני הולך בתורתן שלראשונים וגם לקבל את הגישה הזו יותר פשוט לי... אין דברים מעופפים באוויר והתשובות פרושות בלי כל מיני "זה דבר שאי אפשר להבין אותו כי הוא מעל השכל" ואז מה לי יהדות מה לי אסלאם אם גם שם היו אומרים לי "זה דבר שאי אפשר להבין אותו כי הוא מעל השכל")

אם זה עניין שכלי, אז מה לי אם זה אסלאם או יהדות?

או להמליץ לך על שיעורים...

כשזה עניין שכלי, אני יכול להראות לך למה להיות יהודי ולא מוסלמי ולשכנע אותך בזה...

וכידוע הגר"א אמר ללמוד חובת הלבבות זולתי שער הייחוד ובמקומו היה אומר ללמוד כוזרי שהוא קדוש וטהור ועיקרי אמונת ישראל ותורה תלויים בו.

או במילים אחרות - ללמוד את הקדמת חוה"ל על חשיבות העיסוק בענייני הלב, אח"כ את יסודות האמונה ללמוד מהכוזרי דווקא - שלא מוכיח מהשכל, אלא מהחיים, חיי האדם הפרטי שמאמין מטבעו וברור לו שיש מעשי רצוי וחיי האומה שהם התגלות ישירה או נסתרת של הקב"ה. ואח"כ לחזור לשערי המוסר מחוה"ל.

והגר"א ידוע וכבר אמרתי על הקדמת לב טוב לשער הייחוד. שם יש רשימה ארוכה ארוכה למתנגדים ללימוד שער הייחוד.

אבל דילוג על שער הייחוד הוא הפך רצונו שלרבינו בחיי. הוא מגלה שם במפורש דעתו על חשיבות לימוד שער זה כבסיס לשאר הספר. מי שמדלג עליו מאבד את הפואנטה. מה גם שאם הוא לא היה חושב שראוי ללמוד את שער הייחוד הוא לא היה כותב אותו בכלל או לפחות כותב הסתייגות.
ומלבד רבינו בחיי מצינו אחרים כדוגמת רס"ג, רמב"ם, רלב"ג, ריה"ל בעצמו שעסקו בפילוסופיא והורו אותה לרבים כשרובם מצהירים על החשיבות בלימודה.
מה גם שלפי דברי פותחת השרשור היא מחפשת קו יותר רציונלי...

אני אומר שאדם צריך ללמוד גם את תורת חובות הלבבות כולו כולל שער הייחוד וגם את ספר המענה והראיה לדת המושפל (הכוזרי) ולא במקום...
פשוט, כי שני הספרים מספקים מטרות שונות.
וזו נקודה שרבים צריכים להערה עליהם, ובמיוחד בעולם הישיבות - רבים מתחילים ללמוד איזה מן חיבור וישר מעמיקים בו ודורשים בו ומנתחים אותו. אלא, שהם לא עמדו בתחילה עוד קודם תחילת לימודם *לשם מה נכתב החיבור? ומה מטרתו?*. בגלל זה, הרבה מחפשים בתוך החיבור את המטרה שלהם עצמם ונוברים בו כדי לחלץ את מטרתם למרות שזו אינה מטרת המחבר. הרבה מאוד מהמקרים נוצרים עיוותים מהסיבה הזו בהבנת החיבור עצמו והנה יצא שכר הלומדים בהפסדם.
כך גם בלימוד התלמוד - שהרי מטרת חיבורו ועריכתו היא בירור דברי ההלכה. היום, לא לומדים תלמוד בשביל ההלכה אלא בשביל הכשרה שכלית מסוימת ובשביל האומנות הנוצרת בלימוד בו ואז נוצר עיוות כמו הפלפול בתלמוד...
וכך גם בלימוד בתורת חובות הלבבות ובלימוד 'הכוזרי' - אנשים מצפים ללמוד את תורת חובות הלבבות ולדעת אמונה. רואים שהאמונה לא עומדת במבחן מטרתם ונמנעים מלימוד תורת חובות הלבבות באמרם שהוא לא מספק את מטרתם והולכים לכוזרי. זה יפה מאוד, אבל למה לא עשיתם את זה מלכתחילה? הרי, לא זו היתה מטרתו שלרבינו בחיי... הוא לא בא ללמד אמונה... הוא בא כספר הדרכה לעובד ה' בחלק הנפשי (כמקביל לספר הלכה שהוא ספר הדרכה לעובד ה' בחלק המעשי), פחות כספר שבא לברר את האמונה עצמה... הוא אמנם נוגע בזה מההכרח בעיסוק ההדרכתי בנפש אבל לא כמטרה...

אם תוכל בבקשה להבא להוסיף הפניות ומקורות לציטוטים, זה יהיה נחמד.

רבי חיים ויטאל כותב בשם האר"י שעד הרמב"ן כולל כולם קבלה אמיתית ומהרמב"ן עד אליו כולם בנויים על השכל האנושי ולכן לא ללמוד אותם, לפחות לא כקבלה אמיתית.

 

הקדמת רח"ו על שער ההקדמות פרק ג;

"ובענין ספרי הקבלה האמיתים הנמצאים אמר לנו מורי זלה"ה כי שלשלת קבלת הראב"ד ובנו הר"י סגי נהור ותלמידיו עד הרמב"ן ז"ל תלמידו תלמידו כולם קבלה אמיתי' מפי אליהו ז"ל שנגלה אליהם... שאר ספרי הקבלה שלאחר הרמב"ן ז"ל אל תשלח ידך אליהם כי הם בנוים בשכל אנושי ולא מקובלים לא מפני אחרונים ולא מפי ראשונים [בע"ח כת"י של החסיד בעל יוש"ה איתא בזה"ל לא מפי ראשונים ולא מפי עליונים]".

תודה על המקור והדיוק!

השאיפה היא שאדם יעבוד וילמד במקביל, (כמופיע בטור ובבית יוסף (אורח חיים סימן קנו, הלכות משא ומתן), ברמב"ם, טור ורמ"א (יורה דעה סימן רמו, הלכות תלמוד תורה, וברמב"ם בפרק ג בהלכות תלמוד תורה).
לכן, לדעתי משום שזה המחויבות הבסיסית לעסוק ביישובו של עולם, אז שימשיך לכיוון יישובו של עולם (אוניברסיטה או מקצוע) בזמן שרוב האנשים עושים זאת.

אמנם, יש שהתירו בתקופות מסוימות כ"עת לעשות ה'" לשבת וללמוד תורה כל היום, אבל זה לא האידיאל.

ולגבי שיקולים נוספים, לדעתי ומההיכרות שלי מוסיף המון שהחברים נמצאים באותו מצב איתך, אז אם יש לך חברים שיתחילו לימודים בזמן מסוים, מוסיף המון להתחיל איתם.

בהצלחה רבה

ברשותך אשמור את המקורות.

הרשות תמיד נתונה לשמור מקורות

אין לי פנאי כרגע להכנס לכל הסוגיא, אבל רבים, שהכירו את כל המקורות הללו לא הגיעו למסקנא כמותך.

למשל ב'נפש החיים' (שהוא בתראה לכל המקורות שהזכרת) בעיקר בשער ד', אוחז בפשטות שהאידיאל הוא ללמוד ככל האפשר ולעסוק בפרנסה רק כפי ההכרח וגם אז להרהר בדברי תורה כל הזמן.

אבל גם שים לב שזה כולל גם להתפרנס.

אם כי יפה שהבאת צדדים נוספים במקום שלא הבאתי, יישר כח

רק ציינתי את מה שעלה לי.

שזה לא האידיאל ללמוד כל היום.
אלא מה, הוא התיר בזמנו ללמוד כל היום, בדבריו בכסף משנה על הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה.

אין מה להשוות בית שהוקם והבעל למד בישיבה/כולל אחרי החתונה לבין בית שלא....
רואים את זה גם אחרי שנים

שתי גישות בנושא, גישת הגלות וגישת הגאולה.
גישת הגלות- על האדם מוטלות חובות מסוימות ביחס ללימוד תורה, וכן ביחס למשפחה, ועליו לקיים אותן במלואן. ממילא אין הכרח ללמוד בישיבה יותר מהנדרש לפתיחת החיים באווירה תורנית, ובהמשך שמירה על אופי משפחתי וחברתי "תורני".

גישת הגאולה- בכל דור יש את הקשיים של זמנו וממילא את הייעוד של הדור, אתגריו וכוחותיו. בדור שלנו יש שבירת כיוון הציבוריות הישראלית לחילונות וחומרנות כחלק מהתהליך הגאולי, ולכן כל מי שמבין ומפנים את האחריות המוסרית שבדאגה לגאולת העם והעולם ירתום את עצמו לעגלת התורה והאמונה מתוך הבנה שרק תורה גדולה תוכל להנהיג דורות גדולים, ותורה גדולה דורשת מסה גדולה של לומדים שישקיעו בכך את חייהם. ככל שרמת ההפנמה גדלה, כך ביחס ישר גדלה רמת וכמות ההשקעה בתורה, של שנים מרץ וכסף.

אין לי מושג מה הסדרים שם, אבל בהחלט סביר שאם תרימי טלפון למכון מאיר ידעו להפנות אותך.

מחפשת יותר לימוד עצמי וחברותות באווירה רצינית של בית מדרש..
תודה!

איפה את מחפשת ואיזה סגנון את מחפשת?

אמרת שאת מחפשת סדרים ללימוד עצמי בעיקר שזה כבר נותן כיוון מסוים וזה טוב

לא זוכרת שמצאתי משהו.. אבל צריכה להיכנס שוב לראות.. הבעיה היא שאני חושבת שאין מקום שאפשר פשוט להגיע לחודשיים-שלוש.. רוב המקומות זה לשנה שלימה..
מכיר משהו?

אולי איילת השחר של הרב פילבר

לא חשבתי על זה..
זה ממש הכיוון. אשמח אם יעלו לך עוד רעיונות..

עוד רעיונות על 1 או 2?

 

1 - לא למדתי את תיכון תפילתי, אז לא יודע מה בדיוק את מחפשת. אולי

שווה לכל נפש / הרב משה שילת

יש לך כנפי רוח / הרב קוק

נשמה / הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ)

ספרי ר' שלמה קרליבך?

 

2 -

טללי חיים הקיצו ורננו / הרב ראובן ששון

תפארת ישראל או נצח ישראל / מהר"ל

אז "ויהי ידיו אמונה"-של הרב אלי סדן.
אני מאוד נהנתי והתחזקתי.
לגבי 1 נראה לי אורחות צדיקים

דרישת ציון של הרב קלישר

לא נאסר על אישה ללמוד תורה.
יש כאלה שאסרו ללמד אישה תורה, ככה שאולי יש בעיה שתכתוב ולא הפוך.

וכבר חיוויתי את דעתי ומקורות רבים שאין סיבה לאסור כיום, ובכלל רבים לא חשבו שיש איסור אלא שאין תועלת, וכיום ניתן לראות שיש תועלת.

(עיין ביד פשוטה לגרנ"א רבינוביץ בהלכות תלמוד תורה סוף פרק א, ליקוטי הלכות לבעל החפץ חיים על מסכת סוטה דף יא עמוד א ובמאמר ארוך שכתבתי פה בעבר)

אבל אם לאשה אסור להיות חברת כנסת או שופטת אז מנהלת בפורום מותר לה?

על כך לדעתי יש אמירה של הרב זצ"ל בנושא, שבימינו זה בסדר שתהיה חברת כנסת.
אחפש בלי נדר

מוזמן לעזוב בשמחה

באמת נפגעת?

ללא יעד ברור

כך שהוא נחשב בר סמכא

אני מכיר את סידור תהילת השם טוב מאוד ואני מכיר סידורים אחרים . שאלתי היא:
אם חכמים תקנו תפילה כנגד הקורבנות ( ונשלמה פרים שפתינו) . כמו שהקורבנות נעשו במדויק וללא שינוי ( ידוע הסיפור של המלך ינאי שהקריב קורבן לפי דרכו ולא לפי הנהוג וכל ישראל זרקו עליו אתרוגים) אזי התפילה צריכה להיות ללא שינוים ועריכות. רק כתבי יד ישנים של סידורים יכולים להיות אסמכתא לסדר התפילה ולכן הייתי מעוניין לדעת אם יש סידורי תפילה עתיקים בכתב יד לפי מסורות שונות (מרוקאי, עירקי, אשכנזי, פרסי ) כמו התכלאל התימני למשל.

הן מקומים - כל אחד לפי ענינו -  והן ממנהג על פי קבלה.

 

 

למה לעבוד קשה גדולים עשו את זה כבר במקומך?

 

ובכ"א בספריה הלאומית אמור להיות סידורים כאלו

 

אבל כמו שהסברתי מקודם אם התפילה היא כנגד קורבנות מדוע שיהיו סידורים שונים.
ברור לי שהתפילה עצמה היא תפילת שמונה עשרה בלבד וכל השאר זה כדי לנגנם לתפילה ולצאת ממנה אבל גם תפילת שמונה עשרה שונה מעדה לעדה.

מדוע את התפילה שכנגדם גם ישראל אומר אותם?

בזמן הבית כל אחד מישראל היה עולה לירושליים לבית המקדש להקריב קורבנות לכפר על חטאים, להודות, קרבן פסח, קרבן בכור ועוד באמצעות הכוהנים כמובן. לאחר החורבן העם היה בהלם. כיצד הוא יכפר על חטאתיו, כיצד הוא יתקשר עם השם? ואז בה ריב״ז ותיקן את התפילות לפי הזמנים של קורבן התמיד.

רואים מהגמרא שהעיקר הוא סדר הברכות ותוכנן, ולא הנוסח המדויק. ייתכן שכבר בזמן הגמרא היה נוסח סטנדרטי, אבל הוא לא היה מחייב.

אני מאמין שבזמן הגאולה האמיתית כל עם ישראל יתפלל נוסח אחיד. כבר לא נצטרך להתפלל על הגאולה ולא על הפרנסה ולא על בנין בית המקדש. תפילה במתכונת שבת.

אין בין העולם הזה לעולם הבא אלא שיעבוד מלכויות.

אלא שעבוד מלכויות בלבד.
תראה ברמבם ספר שופטים הלכות מלכים ומלחמות פרקים י,יא

כשיחזרו הקורבנות הכי יהיה אחרת.
איך בדיוק?
כשזה יגיע נדע- אל דאגה

... ״האומר מודים מודים משתיקים אותו״
כמו כן ניסו להוסיף את עשרת הדברות לקריאת שמע ״אלה שכבר בטלום מפני תרעומתו האפיקורסים״. מכאן אני למד שחכמי הגמרא שעצבו לראשונה את סידור התפילה התנגדו לשינויים בנוסח.
כמו כן ידוע המאבק בתימן של קוראי המסורת הבלדי כנגד השינוי של הסידורי הדפוס שנכנסו לתימן ויצרו סגנון שאמי. גם היו הרבה מחכמי ישראל בניהם החתם סופר שהתנגדו לשנויים בסידור התפילה.
לכן תמיהה אני כיצד נוצרו כל כך הרבה נוסחי תפילה בניגוד למשל ליצירות קודש אחרות שנשתמרו מילה במילה.

מזה שאסור להגיד מודים מודים, משמע שכל השאר מותר להגיד, חוץ ממודים מודים שאותו יש סיבה לא להגיד. כנ"ל עשרת הדברות.

לא מכיר את מה שקרה בתימן.

דיברתי על הגמרא ולא על המאות האחרונות, שבה הנוסחים השונים היו כבר מעוצבים.

איך דינמיקה תמימה של שינוי סידור תפילה יכולה לפלג קהילות קודש והכל לשם שמים כמובן.
אני עדין סובר שמי שתיקנו את התפילה רצונם היה שכל יהודי בכל מקום ידבר עם השם באותו פורמט בפרט בתפילה בציבור וישאל את בקשותיו הפרטיות תוך כדי אבל בנפרד וללא קשר לסידור התפילה.

זה שמחלוקות יכולות לפלג לא קשור לעקרונות של הנוסח.

אתה שאלת איך יש הרבה נוסחים,  ועניתי שזה כי בתקופת חז"ל הנוסח לא היה מחייב. גם בדורנו באופן עקרוני זה לא מחייב, אם כי כמו שציינת יש חשש לפילוג

ב"ה

אבל יש סידורים שהם מדויקים יותר כי עברו הגהות על פי בעלי מסורת

קורבנות, פסוקי דזמרה, קריאת שמע, שמונה עשרה, תחנון, אשרי. בעיקרון מאחרי הסדר הזה ההוספות הן יותר מאוחרות, לדוג' הרמב"ם בהלכות תפילה בכלל לא מזכיר את כל מה שיש אחרי ובא לציון.

האר"י אאל"ט כותב שכל נוסח הוא כנגד שבט מסויים ולכל נוסח יש שער בשמיים שדרכו התפילה נכנסת, הוא כותב גם שנוסח ספרד נכנס דרך כל השערים אני לא מבין בזה כלום אבל זה יכול להסביר למה משתדלים לא לשנות את נוסח התפילה

שמונה עשרה בתהילת השם לא זהה לסידור הספרדי ושניהם לא זהים לסידור האשכנזי ושלושתם לא זהים לתכלאל הסידור התימני.

או רק שינויים קלים בניסוח?

לאיזה הבדלים משמעותיים אתה מתכוון?

אבל נראה לי שערבבת פה דברים.

1. יש מחלוקת עד כמה חשוב להשקיע בתחומים הגשמיים, לעומת הדברים הרוחניים. אם כי ברור שצריך להשקיע במידה מסוימת בכל אחד מהם.
חז"ל אמרו במסכת נידה:
(תרגום בסוגריים אחרי סימן שווה)
"שלשה דברי דרך ארץ מה יעשה אדם ויחכם אמר להן ירבה בישיבה וימעט בסחורה אמרו הרבה עשו כן ולא הועיל להם אלא יבקשו רחמים ממי שהחכמה שלו שנאמר (משלי ב, ו) כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה תני ר' חייא משל למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו ומשגר לאוהביו ממה שלפניו מאי קמ"ל (=מה לומדים מזה?) דהא בלא הא לא סגיא (=שזה בלא זה לא מספיק).
מה יעשה אדם ויתעשר אמר להן ירבה בסחורה וישא ויתן באמונה אמרו לו הרבה עשו כן ולא הועילו אלא יבקש רחמים ממי שהעושר שלו שנאמר (חגי ב, ח) לי הכסף ולי הזהב מאי קמ"ל דהא בלא הא לא סגי" (נידה דף ע עמוד ב)

2. המחלוקת של רשב"י ורבי ישמעאל הוא ביחס לחזון, האם חשוב גם לעבוד וגם ללמוד או רק ללמוד. אבל על זה כבר נפסק בטור ובית יוסף באורח חיים סימן קנו, שיעסוק בעסק גם ולא רק יעסוק בתורה. ("העוני יעבירנו על דעת קונו")
אבל מאידך אמרו חז"ל "עשה תורתך קבע ומחאכתך עראי" וכן נפסק בשלחן ערוך ביורה דעה סימן רמו.

3. האמירה על "אם אין קמח אין תורה" להבנתי היא טכנית, קשה ללמוד תורה כשלחוצים שאין כסף בבית.

מקווה שעזר בעשיית סדר.

נפוליאון התכוון ליישם במזרח אירופה את מוסד הקונסיסטוריות של יהודי צרפת (לה קונסיסטואר). רבי שניאור זלמן מליאדי חרד חרדה עצומה שאפשרות כזו, במידה ונפוליאון ינצח, תהרוס את מפעל החסידות העצום, הן מסיבות גשמיות של כוח ועוצמה מערבית, והן מסיבות רוחניות של - אולי - סייעתא דשמיא דווקא להיפך מהטוב.
וגם ניצחון הרוסים, וכתוצאה מכך שימור היהדות השורשית בכל מרחב מזרח אירופה ותחום המושב היהודי, עדיין לא פתר כל מכשול ובעיה, כפי שניתן לראות מהמשך השתלשלות העניינים לימי המהפכה הבולשביקית והקומוניזם, ושנות האימים של ההתקפה הגרמנית על רוסיה, ואפילו לאחר תבוסתם רק אז עוד הגיע שיא הסטאליניזם.

לא בדקתי סטטיסטית אבל לי נראה שיש הרבה יותר יהודים דתיים עניים והרבה יותר יהודים עשירים חילוניים כלומר בין כל קבוצת היהודים המבורכים בגשמיות רבה, מיעוטם יהודים שומרי מצוות.

הם לא היו תלמידי הבעש"ט, הם היו תלמידי תלמידו - המגיד ממעזריטש.

הדיון שם לא היה על מה חשוב יותר. ברור שהחשוב יותר זה הרוחניות והגשמיות היא כלים לרוחניות.

הדיון שם (גם בין שנייהם וגם בין אחרים מהאדמו"רים באותו דור) היה האם עדיף רווחה גשמית, שתעזור לעם ישראל שסבל סבל נוראי תחת שלטון הצארים הרוסים, וכך גם יהיה יותר שייך להתחזק בתורה ומצוות. או שהחשש שעם נפוליאון תגיע רוח ההשכלה ותתגבר הכפירה.
בפועל הרוסים ניצחו, אבל בדור הבא הצארים דווקא כפו השכלה וכמו כל דבר עשו זאת ברדקאליות הרוסית, כך שלדורות לא ברור שהמהלך הועיל כל כך.

אבל באופן עקרוני אמרתי את אותו הדבר.
מענין שהרבי מלובביץ היה מברך זוגות בחתונתם קודם בגשמיות ואחר כך ברוחניות.

"ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש" ורק אח"כ מופיע "והיה ד' לי לאלוקים".

אבל זה לא בהכרח מעיד על חשיבות, אלא על סדר הופעה בעולם הזה. אם אין גוף - אין מי שחייב במצוות. לכן אדם גם חייב לקיים את גופו ופיקוח נפש דוחה כמעט את כל התורה כולה. לא כי הגוף יותר חשוב מהתורה וראיה שיש כמה דברים מהתורה שפיקו"נ לא דוחה. אלא שהסדר הרגיל שתורה ומצוות יכולים להתקיים בגוף חי.

בס"ד

 

ישנו הבדל מהותי בין גשמיות בארץ ישראל לבין גשמיות בגלות, לכן האדמור הזקן צדק בהערכתו (כפי שניתן לראות בפרספקטיבה היסטורית , עיין ערך גרמניה של סוף המאה ה19) באותו זמן , מפני שבגלות רחבות גשמית תיגרום כמעט בהכרח לשפל רוחני.

עם זאת , בארץ ישראל יש עניין של קידוש החומר (לפי "אורות" של הרב קוק) , לכן יש עניין ברחבות גשמית הכוללת פעולות בכל תחומי החיים , כאשר בגלות לפעמים היה צורך להסתפק בקהילות סגורות מתוך תחושת שרידות , ולא היה כוונה לעתים לפתח את המדע או המלאכות והאמנות וכו'.    אגב , הרבי מלויבאוויטש כשנשאל על כך , אמר שבדורנו זה של עקבתא דמשיחא יהודי שיש לו את היכולת לחיות בהידור (כמובן ללא הגזמה ובצורת הסתכלות אינדיווידואלית) יכול לעשות זאת ללא סכנה רוחנית ,אלא אדרבה , יתעל זאת לקדושה ועבודת ה'.  

.... ומחצית מחייו חי בגלות אני לא רואה הבדל מהותי ביחס בין גשמיות לרוחניות אצל היהודים.
נהפוך הוא. הראיה של יהודי כאן בגלות שמשופע בגשמיות היא פחות ראיה של ״אני ועוצם ידי״ ולכן בין אם הוא שומר מצוות או לא הוא נוטה לתרום חלק מהגשמיות שהוא זכה לה לטובת דברים רוחניים. מה שפחות קיים בארץ ישראל ששם נוטים יותר לתרום(כאשר רוצים לתרום) לטובת דברים גשמיים.

לא זוכר איזה דף במסכת סוכה.

אגב, בחלק מההדפסות - המדפיס החצוף צינזר את הפירוש על זה...

ושואל רב..

 

יש בכך כמה וכמה איסורים חמורים. ראה כאן:

שינוי המין – ויקישיבה